פורום ריק ומוסתר (עמוד 426)

כואב לי. ואני עצובה ומבולבלת. רגע אחד שמח וכיף וצחוקים ושניה אחר כך אני נזכרת ורוצה לבכות. נכון שלא הכרתי אבל זה עדיין כואב וקשה. 

ים של דמעות

זולגות מעיניי, בלי הפסקה

בדיוק כמו ים האנשים שהיו שם

דמעה,

ועוד אחת

ואיך שמהרה הן הופכות לשלולית

כמו שורה של אנשים בתוך שקית

ועוד שורה.

--

הכובע המיותם שמונח על החומה,

כמו מחכה שיחפשו אותו, כמו פעם

והמשקפיים שכבר לא צריכים אותם בעליהם

כי רואים הם הכל משמים

ממבט אחר, לא כמו זה שלנו-שטחי

מביטים הם עלינו מלמעלה.

ואנו אבלים,

מדירים שינה מעיננו כבר יומיים

מסרבים להינחם.

והם מזרימים כוחות מלמעלה אלינו,

והפך המנוחם למנחם.

איזה אבא טוב יש לנו

ששולח כוחות אינסוף

ויש כאן תקווה, והיא תנצח

גם כשזה נראה שזה-

סוף.

 

 

השיר ששרו שם בדקות שלפני האסון.

אני רוצה לא לוותר על שום פרט.
נדמה שאני מאבדת
זכות קיומי
קיומי תלוי בעיני שדכנים מצקצקים.

אני רוצה פשטות טעטע

וריח של חירות,
וחירות בדיוק הלכה, קמה ואמרה שיש לה איזה עניין דחוף ושסורי סורי ביי
ביי.
יש בי עניינים של הליכה בלב. דברים הולכים וחוזרים. נכנסים בי ויוצאים ממני בקול רעש גדול שאין איש שומע.
החירות מקורה בכוכבים ובירח. ובמדבר ובים ובכל טבע שאלוהים נגע בו.
גם בי יש חירות עמוקה ולא פתורה.
הדלת שבי פתוחה, נכנסים בה ויוצאים. אין טעות. אין טעות.
יש בי מין התפכחות לחיים. הבנה עמוקה של עניינים שמעולם לא הבנתי. שתיקה.
כל הרעשים החיצוניים מתגברים להפריע לי לזכור. לזכור את המסקנות אש דם מים אדמה שנובטות בי. אני בנביטה. אח
סבתא מוציאה לנו תה, השמיים כהים וכוכבים יצאו לשוט בהם. סבתא צילה, כפרה עליה, יש לה בחצר כסאות רביצה כאלה של חו"ל ואני שוקלת לעבור לגור אצלה. היא מתיישבת ליד נחי ואומרת בקול המיוחד ומצחיק שלה, די. די. תאכלו משהו.
סבתא צילה כפרה עליה אין לה ד' באוצר מילים וזה נשמע כמו ט'י ט'י תאכלו משהו
יש לי גינה שאני מנביטה בה, כל בוקר אני יוצאת ומריחה ומברכת אותם בבוקר טוב, ומשקה.
אני יודעת שנביטה זה זמן עראי. כמעט תמיד אחרי זה מגיעה הנבילה ואז שוב חוזר חלילה.
אני רוצה לשבת ולשכתב לי את האירועים היוצאים והנכנסים אלי, לזכור בעת צרה.
אני שוקעת לי ברביצה. פתאום סבתא צילה צועקת - אז תתמודד!! ונחי המבוהל מביט בי ואנחנו פורצים בצחוק. אין סבתא צילה. אין בעיה אני אתמוט'ט'. לגמרי התמוטטות
והנביטה נביטה
ודברים יוצאים ממני ונכנסים
התנערי מעפר קומי. יהיה טוב מטוב. אני יודעת. אני יודעת.
בואי כלה בואי קלה

זֶהוּ נִסָּיוֹן לְהָקִים חֶדֶר בְּתוֹך הַיָּם
זֶהוּ נִסָּיוֹן לְרַבֵּעַ אֶת הַמַּעְגָּל
לִבְרֹא סִפּוּר מִתּוֹך שְׁתִיקַת הַסֶּלַע
זֶהוּ נִסָּיוֹן לִבְלֹעַ רוּחַ
לְהִשְׁתַּגֵּעַ עַל מַה
שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהִשְׁתַּגֵּעַ עָלָיו
זֶהוּ נִסָּיוֹן לִקְשֹר מַיִם
לִכְלַל קֶשֶׁר קָבוּעַ
זֶהוּ נִסָּיוֹן לִכְלֹא תֹּהוּ בְּתוֹך רִבּוּעַ
זֶהוּ נִסָּיוֹן הֶגְיוֹנִי בְּהֶחְלֵט
זֶהוּ נִסָּיוֹן מַעֲשִׂי
הָיִיתִי אוֹמֶרֶת
עִם סִכּוּיִים טוֹבִים


(מתוך: “מקלעת השמש”)

ומליון תובנות
שהלוואי והייתי יודעת למלל אותם

מאוד

וְיִלְבַּשׁ בִּגְדֵי לָבָן, וַיַּעַל וְיַעֲמֹל, וְיֶאֱמַץ מְאוֹד, וְיַזָּע.
וְיָעִיז הָעָם וְיִתְעַצֵּם
וְיַעְצֹם עֵינָיו
וְיַחְצִיף;
הוֹ זֶה
לֹא חוֹזֶה
הַלֹּא הוֹזֶה
הוּא
.
וִיבֻזֶּה
וְלֹא בּוֹשׁ.

נשבעת לכם, אני אהיה כל- כך בסדר

אני אוהבת אותו

של עצבות מרחפת באוויר
הוא בהלוויה עכשיו, שולח עדכון. (מוסיף וודאות לכאב)

"היי, מה שלומך? את בסדר?
למה את נראית ככה?"

ואני חיוך, בלי העיניים.
והרי מה יש לי לומר?

פתאום הקיפאון הופך חיצוני יותר ויותר
פתאום החלל נפער עוד ועוד
השירים הם חושך אינסוף ותקווה במתכונת

~מילות תקווה תמיד היו בנקודות הכי נמוכות שלי~

מישהו מתעצבן עליי שחזרתי למקום הכואב שלי
מישהי מפטירה בחוסר טקט שתמיד אני מתמודדת, שהחיים שלי קשים והנה, שוב רע לך
הוא אומר לי להתחזק
היא מנסה להצחיק
היא מאוכזבת שאין את האור, את הזיק בעיניים
כולם אומרים, מצפים, חושבים, שואלים
ואני רק רוצה מישהו שמקשיב
לא למילים, אין לי מילים.
מישהו שמקשיב לשתיקות וידע שזה בגלל שאין מילים לתאר.

לא רע לי
החיים האלו מושלמים יש בהם ככ הרבה טוב
מצטערת, מצטערת ככ שהכאב שלי משפיע עליכם
סליחה שאתם בוחרים להיות בסביבה שלי, לרצות לדעת
נכשלתי
לא הצלחתי להרחיק אתכם מספיק
לפחות התחשלנו בדרך

מי צריך דיבור כשיש כינור.

אין לי כוחות לחזור לשיגרה
חח כפרע על השיגרה שלי

אני נענשת על זה שהעזתי לחשוב שחברויות עם בנים לא ידרדרו לשום מקום מחורבן
איף על העולם
לא אמור להיות לי אכפת מאז דעה של אף אחד לגבי הסגנון שאני אוהבת, לא?

הכל אצלי חייב להסתבך

לאן עוד אפשר לרדת

מה לעשות עכשיו

האמנם?

אני איומה ואגואיסטית
אסור לי לחשוב דברים כאלו
למה אני חושבת ככה למה למה