פורום ריק ומוסתר (עמוד 426)

באמת.
הכי טוב שלי
זה פשוט לא מספיק טוב

תתעלמי מהם פשוט

אבל מה הקטע? שגם אנחנו בעצמנו אנשים.

או שאחרים לא יכולים לסמוך עלינו?

מה את אומרת?

((אה אז אני לא?

תחליטי דיייי

ולמה לא להכיל אותה למה.

אני בסדר?

וצריך קודם להבריא את עצמי ואחכ לחשוב על אחרים.

צריך לחשוב על עצמי קודם.

 

מוח שליט על הלב.מוח שליט על הלב.

כואב לי הראש.

אני רוצה להרגיש כוח))

ממ אפשר לכתוב לי את זה באחד הציורים שלי?

זה מתוך השיר של שולי רנד

(וגם זה עלה לי אתמול, בלי קשר שזה מעניין)

 

קורה שיש פער בין הבנה לבין היישום שלה, מין חסימה או מנגנון השהיה שעוצר את התהליך ההמשכי הלכאורה טבעי ביניהם.

כלומר: יש הרבה פעולות שאנחנו יודעים שאנחנו צריכים לעשות ולא מבצעים בגלל דחיינות או פחדים או אלף ואחת סיבות אחרות, אבל לא על מקרים כאלו אני מדבר אלא על הפן התודעתי (שבו תלוי ובעקבותיו מגיע היישום) - השרשה וקיבוע של התובנה מרמת הרעיון השכלי לרובד הרגשי.

 

השאלה אם הפער הזה נובע מפגם בתובנה (איזו נקודה שחסרה בה או שאינה מדויקת), או מצורך של הנפש לזמן לחלחל (הנפש שלנו צריכה יציבות ולכן היא בנויה כך ששינויים בנפש לרוב לקוחים זמן), או שישנה סיבה חיצונית כלשהי (כלומר שלא נוגעת לתובנה עצמה אלא לנושא אחר בלתי פתור שמתקשר אליה אבל יש לה השלכות לגביו) שמונעת קבלה ו/או הפנמה שלה.

 

רוב העולם מובל מרגש... ולכן גם אם התובנה נכונה היא לא בהכרח תיושם 

 

לאחרונה נופלים לי כל כך הרבה אסימונים כאלו בדיוק.

יש דברים שעד שאתה לא חווה אתה פשוט לא יודע. אתה יכול לדדקלם אותם, להאמין בהם, לפעול על פיהם וללמד אותם לאחרים ועדיין אתה לא יודע אותם עד שלא תרגיש. אצלי זאת תחושה מטורפת - ההבנה הפתאומית החזקה הזאת שלא ידעתי שאפשר לחוות

מה שאני עושה, אני מנסה להוריד את המסקנה למשפט אחד פשוט וישים, פעולה שאני צריכה לעשות, ואז אני אומרת לעצמי את זה כמה פעמים ביום, כמו תקליט קבוע כזה, עד שזה נכנס.
(לתת מודע לוקח חודש להשתנות, זה לא הרבה וזה אפשרי לגמרי.)
לדוגמא. פעם היתה לי תקופה שקלטתי שאני מתחילה להתרגל לסבל של אנשים(בעבודה) ושאני מתייחסת אליהם בצורה חומלת פחות מבעבר. ואז פשוט אמרתי לעצמי מלא פעמים במשך היום, תהיי בנאדם, תהיי בנאדם. זה עזר לי..
או שקלטתי שאני נהיית מכשפה ליד בן אדם מסוים, זה כבר יותר קשה, כי זה יותר עמוק. אבל בכללי דבר ראשון להבין את זה, לנסות כמה שיותר להוריד את לפשט, שזה יהיה לי מובן וקליט. הרבה פעמים יש הארה, ואתה נדלק מזה והכל, ואחרי יומיים אתה לא מבין ממה התלהבת, כי זה לא היה ברור לך.
איך שאתה קולט משהו, תברר את זה עם עצמך בצורה יסודית, זה כבר התחלה של הטמעה בתת מודע. ואז תבין מה אתה אמור לעשות עם זה בתכלס.

ובנוגע לשאלה השניה. ואוו, זאת שאלה מדויקת.

אני חושבת שזה הכל ביחד.
לא הייתי אומרת שזה צריך לחלחל לנפש, בכללי לא הייתי מדברת על נפש כי נפש היא מאד לא מופשטת ולא ברורה לנו, אני מרגישה שכשאני מדברת על נפש אני מדברת דיבורים באוויר, זה דיבורים שמלחיצים אותי כי הם מוציאים אותי משליטה.
כדאי לדבר על המוח, שם קורה השינוי. זה צריך לחלחל במוח.
לשנות את המיינד זה קשה. וזה לא משהו שקורה בשניה אחת
לדעתי זה שילוב של שלושת הסיבות.
אם כי הסיבה האחרונה לפי המיסטיקה/בודהיזם/תורת הטולקטים לא נכונה. תלוי במה אתה מאמין. (אגב גם לפי הזוהר זה לא עובד ככה, אבל אני קטנה מדי בשביל לדבר על זוהר וזה גם מלחיץ אותי.)

בהצלחה.

אבל שמתי לב שזה תלוי הרבה בסוג הלמידה... אתה מפיק לימוד ממשהו מסויים,ואז השאלה אם זה נשאר בפן השכלי או שאתה חי כל הזמן בהתקדמות ושיפור עצמי... נמצא בעמדת קבלה ומנסה להפנים. ואז גם יש יותר מודעות למחשבות ויותר משקל למחשבות.. אבל זה משהו מורכב כי גם פה צריך איזונים וכל אחד ומה שמתאים לו וכולי... בכל מקרה חשוב לעשות חשבון נפש בתדירות די גבוהה ואז יש מעקב רציף ואפשר לשים לב מה היה לך ומה אתה רוצה הלאה וזה עובד.

 

(אני לא בטוחה שקלעתי למה שהתכוונת אבל בכל זאת)

האמת שלאחרונה התחלתי להקליט לעצמי בוואטסאפ. עוד לאיצא לי להקשיב לזה, אבל נראה לי שעצם ההקלטה חוקקת בזיכרון רושם קצת יותר עמוק

זה לא קשור אלי!!

הלא הוא לא מוחלט...

זה קשור אלי רק שניסיתי להוריד אחריות..

לא הולך לי

וכתבתי משימות כמו גדולה
אבל לא כתבתי שעות
נבדוק את זה בטימס..

אל תשכחי לחזור.

ואתמול את הרגשת חזק. כמה את עמוק שם. עם האנשים הפשוטים. וטוב לך שם. ורגוע. אבל כלפי חוץ זה לא מה שהעולם מחפש. ויש סיבות טובות. אבל אז. באה החמלה. והסבירה לנו. דברים שאי אפשר להסביר לשכל. והלב הצטרף אליה. ואני שתקתי להם. והשכל הופיע. והוא ככ יפה. ועוד מילים שעדיף לשמור. והבנתי אותו. אבל גם הבנתי את חמלה ולב. התפילה לחשה שאבוא. והצטללתי בתוכה חצי שקופה חצי לא. רק להבין ולא להבין. אותך אלוקים. שלי.
שלנו.

פעם ראשונה ואולי אחרונה. זה לא בשבילי כרגע.

תודי שנלחמנו ברוח.

מוסיפה את הביאור של הרב צבי דב הירש ותגידי לי אם עכשיו זה מובן לך או עוד לא לגמרי

 

מי שתכונתו היא הסתכלות רוחנית-

מי שהתכונה הנשמתית שלו היא לעסוק בהסתכלות, בהשגחה רוחנית,

צריך לעסוק בכך מתוך בהירות הדעת, ולא לעכב את עיונו הרוחני בגלל שום מניעה שבעולם,

בין אם זה מניעה גשמית, ואפילו אם זה מניעה מוסרית,

היינו שנדמה לו שאיננו במדרגה מוסרית מתאימה לעיון רוחני. 

 

כי השכל הוא כים הפתוח לרווחה תמיד-

אפשרות ההשגה השכלית איננה נפגמת או מעוכבת משום מניעה.

 

רק כשאין מאמינים בעצמם אותם בהירי הדעה-

מה שמונע את בהירי הדעה מההסתכלות הרוחנית שהם ראויים לה, איננו המניעות הגשמיות או המוסריות, אלא חוסר אמונם בעצמם ומחשבתם שהם כשאר האנשים, שאינם ראויים להסתכלות רוחנית מצד מדרגתם. 

 

 

חזק, תודה רבה!!