עם נחפש נימצא אבל מביך פתאום לשלוח לבנאדם הודעה באמצע החיים שלא דיברת איתו שנים וגם בתאכלס אנלא באמת קשורה אליה סתם דיברנו כמה פעמים וזהו פוף נמאס באלי כבר לעוף להתעופף מהבית הזה אח שהרגע יגיע זה היה נפלא

או שלא? ..

ומה יקרה עם אנוכי תהיה יאלדה סוררת ומורה אממ לא מספיק כבר ילדה אחת במשפחה לא צריך עוד אחת אבל למה אנוכי צכה

ל.. בשביל ילדה קטנה וחוצפנית כמוה

...חסרת טאקט

זה היה כואב.

ועצוב.

בעצם קודם עצוב ואז כואב.

כי הדמעות כבר בעיניים ורציתי שמישהו ישמע אותי בוכה.

ואפחד לא ענה.

והרגשתי בודדה.

לא נורא.

שולחת לך חיבוק🤍

מממ.. מישהו חזר אלי.

זה היה משחררר!

חיוך מרוחחחח

(ספציפית על זה לא להגיב לי טוב?

אבל אם אתם ממש לא מתאפקים אני מסכימה לכם)

..ניצוץ.

"חוויה לא קלה היא להיתקל במוות פנים מול פנים", אמר איסתרק.

פעם שמע את אביו אומר משפט מעין זה, והמשפט, שמצא חן בעיניו נתקע בזיכרונו.

"עצוב יותר", קד המונדרי בקלילות, "להיתקל בחיים פנים מול פנים."

..ניצוץ.

חלומות הם שרידים למחשבות היום ולהרהורים הדחוקים עמוק עמוק מעבר לסף הנפש.

..ניצוץ.

"כשעצובים כדאי לקפוץ על המיטה", ידע בנימין לייעץ.

"מנערים את העצב עד שהוא מתבלבל" המשיך יקוואל, "ולא זוכר איפה הוא היה קודם. ואז עושים גלגול ראש - וזהו".

..ניצוץ.

האגדות טוענות כי שירתם של זמירים נפגמת שעה שהם שבעי רצון ומוקפים בכל טוב.

האם גם בני אדם מפיקים מעצמם משהו טוב יותר שעה שקושי, עצב ובדידות צובטים את חדרי לבבם?

(כן, בהחלטרצה לאש

רוב האומנות נוצרת מתוך כאב

מבאס, האמת)

(

)ניצוץ.

..ניצוץ.

"די", צעק איסתרק, "מספיק! מה אתה רוצה?"

"אני רוצה שתבחר", הזדקף העבד, "אני רוצה שתחליט מי אתה, קאוורי או כוזרי".

הנסיך זקף גם הוא את ראשו הנאה, ושלח בעומד לפניו מבט מצמית.

"נדמה לי", הוא אמר, "ששכחת עם מי אתה מדבר, אזרח. אני הוא איסתרק נסיך כוזר".

"כן", פסע המונדרי פסיעה אחת לאחור, "נכון. לשם שייך גופך. שם נולדת. אבל ליבך אוהב את המקום הזה ומנהגיו, ולהיכן שליבו של האדם נוטה - לשם הוא שייך".

לחייו של איסתרק שקעו ושני קמטים נסתמנו לצד פיו: "אי אפשר להתכחש ליופי", הוא אמר, מודה לראשונה בכמוסים שברגשותיו, "ומותר לו, לנער בן שבע עשרה, לרצות מפעם לפעם לעשות עוד משהו מלבד למלא את חובתו"

"אולי" קולו של המונדרי היה נמוך, "ייתכן באמת שהדבר מותר לו. אבל אז אין לו לנער הזה שום זכות לשאת על ראשו את כתרה של כוזר. אינך יכול, אדוני, לשחק משחקים קאוורים, לנגן מנגינות קאווריות, לאהוב חגיגות קאווריות ולקרוא לעצמך כוזרי".

"נאום האיש שהצהיר כי ביום בו יקוץ במלכי כוזר ובשלטונם פשוט יקום ויעבור את הגבול", התריס איסתרק,

"אני כוזרי פי אלף ממך".

"לא", אמר המונדרי, "כי ליבי שייך לאלוקי כוזר, וליבך - לא."

..ניצוץ.אחרונה

"ראית?" שאל, "אפילו כשאני מנסה להיות בסדר, הכי בסדר שאפשר, אפילו כשאני מוכן להקריב הכל כדי להיות בסדר - שום דבר טוב לא יצמח מזה, רק ההיפך."

..אהבה.

הי, תגידו תודה על הבריאות שלכם. תהיו אסירי תודה שאין לכם סרטן, שיש לכם יציאות, דמט. לא מובן מאליו.שיש לכם תאבון, שיש לכם פה לאכול, שיש לכם מערכת עיכול מופלאה שמפרקת את זה לאנרגיה. תהיו אסירי תודה.

...איל גלבוע

זה שלו יש את הקשיים שלו זה לא אומר שאני אשם בהם.

עלי לעזור יותר אבל כל זה אינו בגללי.

הערך שלי אינו תלוי באף אחד.

דעותיי חשובות, ואיני צריך להתבייש במה שלדעתי נכון.

אני יודע מה דרכי.

אני יכול להיות יציב ועקבי בהם.

מסתמא אפול, אבל זהו לא מפני שדעותיי השתנו. אני אקום מיד ואמשיך.

אני מספיק טוב כדי לא להרגיש מאוים.

לי יש את מעלותיי ולאחר יש את מעלותיו. זה אינו סותר את זה.

אני יכול להתמיד, להשקיע ולהצליח.

כמה רוך ואהבה יש בדתנפשי ערגה

כבר אין אש בעצמות. כבר אין יאוש בעולם כלל!נפשי ערגה

..רוח סערה

I kinda like you and it kills me from the inside

..אהבה.

עבר עריכה על ידי אהבה. בתאריך ד' באדר תשפ"א 07:48

הידעתם?דשא סינטטי

צחוק = בריונות.

(במיוחד אם זה מגיע מתוך דחף ופזיזות)

אל תשאירו אותנו לבדמזמור לאל ידי

אל תשאירו אותנו לבד
להתמודד עם הפחדים
אל תשאירו אותנו לבד
עם רסיסי חיים

אל תפוצצו לו את השמחה
ותשאירו רק זיכרונות
מקולות הפצועים, הצעקות,
והמתים בתעלות

אל תחזירו אותנו לשם
למות שוב ביחד איתם
תהיו חכמים ותקשיבו גם לנו
הפצועים שקולם נדם

כי אנחנו היינו שם
בסג'עיה או לבנון
ונשמתינו לעד תדמם
את משברי השיגעון

אנחנו הקרבנו הכל
שתוכלו לחיות כאן בשלווה
אז למה עכשיו אני צריך
לצרוח אל הדממה

בבקשה תהיו רגישים
בבקשה תרגישו גם אותנו
שמסתובבים בעולם כמו מתים
נושאים את שארית חיינו

אל תהרסו לנו את שמחת החג
אל תפתחו את הצלקות והפצעים
תנו לו לישון בשקט
ללא רעמי הנפצים

Ehud Amiton

>>בין הבור למים

מְדַבֵּר עַל אֱמוּנָה, אֲבָל כֻּלְּךָ אָחוּז בַּטֶּבַע
כּוֹאֵב אֶת צַעַר הַשְּׁכִינָה, מִצַּעֲרֵךְ לֹא זָז לְרֶגַע
אֵיךְ תִּמְכֹּר לָהֶם שִׂמְחָה, כְּשֶׁאַתָּה אֶחָד הָעֲצוּבִים בָּעִיר
כַּמָּה חָשׁוּב זֶה לֵב פָּתוּחַ, אַתָּה אוֹמֵר,
אַךְ אֶת לִבֵּךְ לְאַחֵר לֹא תַּסְגִּיר

כְּלִי מַחְזִיק בְּרָכָה הוּא הַשָּׁלוֹם, וְאֵין שָׁלוֹם עִם עַצְמְךָ
אַל תַּעֲשׂוּ תּוֹרָה קַרְדֹּם, פִּגְיוֹן וְחֶרֶב תּוֹרָתְךָ
עַל קַלָּה כַּחֲמוּרָה, מִתְיַגֵּעַ, מִתְאַמֵּץ
מִשְּׁנָתְךָ סְדוּרָה, בְּרוּרָה, בַּחֲדָרִים חָמֵץ.

אֵיךְ הוּא פּוֹסֵעַ בְּנַחַת, בְּגָאוֹן
מִשְׂתַּכֵּר, מִסְתַּחְרֵר מִקּוֹלוֹת הֶהָמוֹן
הֵם קוֹרְאִים לוֹ צַדִּיק, אַשְׁרֶיךָ צַדִּיק

בְּחֵיק הַכְּסִיל יָנוּחַ כַּעַס, חֲמַת פְּתָנִים הִיא חֲמָתְךָ
טִפֵּשׁ עוֹבֵר יָמָיו בְּלִי מַעַשׂ, אַתָּה טוֹבֵל בְּעַצְלוּתְךָ
אֵיךְ תִּזְכֹּר מֵאֵין בָּאתָ כְּשֶׁאַתָּה לֹא זוֹכֵר לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ
אֲנִי יַתּוּשׁ קָטָן מִלְּמַטָּה, אַתָּה אוֹמֵר, שׁוֹיְן
אַךְ בְּלִבֵּךְ הַשֵּׁד מִיַּעַר מוּלְךָ

אֵיךְ הוּא פּוֹסֵעַ בֵּין אוֹר לְשִׁגָּעוֹן
מְהַדֵּס מַעֲדַנּוֹת עַל רָאשֵׁי הֶהָמוֹן
הֵם קוֹרְאִים לוֹ צַדִּיק, אַשְׁרֶיךָ צַדִּיק
הַי צַדִּיק, תָּנוּחַ, תַּעֲצֹר
עַד מָתַי תִּתְעַקֵּל, עַד מָתַי תֵּלֵךְ סְחוֹר סְחוֹר
הֲרֵי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁכְּלוּם לֹא יַעֲזֹר
דֶּרֶךְ הַכְּאֵב הַזֶּה אַתָּה צָרִיךְ לַעֲבֹר

אַף אֶחָד כְּבָר לֹא דּוֹחֵק בִּי, מָה לְךָ נִרְדַּם?
לֵילוֹתַי כְּבָר לֹא בָּאִים לִתְבֹּעַ עֶלְבּוֹנָם
אֵיךְ אוּכַל מִמְּךָ לִבְרֹחַ, אָנָה אֶמָּלֵט?
צַדִּיק בְּמוֹתוֹ עוֹד חַי, אֲנִי בְּחַיַּי כְּבָר מֵת

הַי צַדִּיק, בֵּין כַּסֵּה לְעָשׂוֹר
לְעַצְמְךָ מָה תְּסַפֵּר, מָה לְעַצְמְךָ תִּמְכֹּר?
הֲרֵי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁכְּלוּם לֹא יַעֲזֹר
דֶּרֶךְ הַכְּאֵב הַזֶּה אַתָּה צָרִיךְ לַעֲבֹר

צַדִּיק

שולי רנד/

הקודם הבא

עמוד קודם עמוד הבא