עכשיו כואב לי
ועייף לי
ועייף לי
...נשמה שלי
לאיפה נעלמת?
אח כמה זה כאב לי בשבת כשדיברנו.
פתאום הבנתי עד כמה אני רחוקה.
עד כמה השתנתי.
ואני כל כך רוצה לחזור לשמחה הזאת שהייתה לי.
מאיפה אני מעיזה פתאום לדבר על עצב.
תמיד התרחקתי מזה.
אח. האמת.
וכמה בלאגן במקום אחד?
כמה סיבוכים. ולאן הפשטות נעלמה.
אח כמה זה כאב לי בשבת כשדיברנו.
פתאום הבנתי עד כמה אני רחוקה.
עד כמה השתנתי.
ואני כל כך רוצה לחזור לשמחה הזאת שהייתה לי.
מאיפה אני מעיזה פתאום לדבר על עצב.
תמיד התרחקתי מזה.
אח. האמת.
וכמה בלאגן במקום אחד?
כמה סיבוכים. ולאן הפשטות נעלמה.
למה? למה נתתי לה לקרוא אותי כמו ספר פתוח?חסרת טאקט
למה נכנעתי לה?
למה היא הצליחה להוציא ממני הכל ??
למה אני כל כך סתומה?
למה נתתי לה חומר ועכשיו ידה על העליונה??
יואוווווווווווווווווווווווווווו איזה דפוקה אני!
..ציפור שיר.
זה מתסכל ברמות.
ועוד חשבתי שזה הגיוני.
ואיך חלמתי לעשות את זה?!.
וזה לבד.
ומשהו פה צריך להיגמר. להשתנות.
אוף.
ועוד חשבתי שזה הגיוני.
ואיך חלמתי לעשות את זה?!.
וזה לבד.
ומשהו פה צריך להיגמר. להשתנות.
אוף.
..רק הפעם.
אני כותבת הרבה,נו זה ידוע.
כמו צדפה על חולרצה לאש
שנסחפה אל החוף בלי ברירה
הנה בא גל גדול, סוחף אותה בחזרה
הנה בא גל גדול, סוחף אותה בחזרה
וואי יפהסיכוי אחרוןאחרונה
..רוח סערה
מה נורא. יודעים מה נורא
המחשבות הטורדניות האלו
איזה מוח הזוי ומציק והורס כל רוגע שקיים
המחשבות הטורדניות האלו
איזה מוח הזוי ומציק והורס כל רוגע שקיים
...רוח סערה
למהלמהלמה
אוף אני חסרת אונים. ומפחדת
אוף אני חסרת אונים. ומפחדת
..רוח סערה
אלוהים, תנקה את זה ממני בבקשה
אני שונאת את הרוטינה הזאת
תן לי לאהוב את עצמי ככה כמו שאני ולא להרגיש חייבת לאף אחד ולחיות בשביל עצמי כי מגיע לי.
אני שונאת את הרוטינה הזאת
תן לי לאהוב את עצמי ככה כמו שאני ולא להרגיש חייבת לאף אחד ולחיות בשביל עצמי כי מגיע לי.
וואי לגמרי..ועוד יותר הזויסיכוי אחרוןאחרונה
שככל שמנסים לברוח ממנו הוא רק רודף עוד יותר ןמציף הכל במחשבות המעצבנות שלו...
לעצמיסיכוי אחרון
חי לי את חיי, מיום ליום ומיום ליום.
אף פעם לא מוצא מנוח לרגליי, עסוק ברדיפה אחרי ה..טוב, אהבה, חיים, אושר, אמת, בריאות, חברים..
ומשום מה ככל שאני דורש מנוחה כך מתרחקת היא ממני.
-עד כאן סיכום מחשבותיי לפני שנפל האסימון.
האסימון היה ההבנה שאני פשוט מחפש פיצוצים, לא מוכן ל'שגרה מבורכת', נראה כ''כ לא אני פשוט להתעסק באותו דבר כל יום.
מרגיש לי כמו מוות שכזה.
באמת בלי חידושים- אין חיים, אבל..לא יודע, יש איזה קול שאומר ששום דבר רציני ועמוק לא קורה בלי התמדה, בלי התכנסות ללא מפריעים מבחוץ.
אז חסום. תקוע פה, בלי כיוון.
יש איזה התרגשות שגואה בתוכי לקראת הבאות, וזה כבר התחלה גרועה ל'שגרה המבורכת' שלפניי...
אף פעם לא מוצא מנוח לרגליי, עסוק ברדיפה אחרי ה..טוב, אהבה, חיים, אושר, אמת, בריאות, חברים..
ומשום מה ככל שאני דורש מנוחה כך מתרחקת היא ממני.
-עד כאן סיכום מחשבותיי לפני שנפל האסימון.
האסימון היה ההבנה שאני פשוט מחפש פיצוצים, לא מוכן ל'שגרה מבורכת', נראה כ''כ לא אני פשוט להתעסק באותו דבר כל יום.
מרגיש לי כמו מוות שכזה.
באמת בלי חידושים- אין חיים, אבל..לא יודע, יש איזה קול שאומר ששום דבר רציני ועמוק לא קורה בלי התמדה, בלי התכנסות ללא מפריעים מבחוץ.
אז חסום. תקוע פה, בלי כיוון.
יש איזה התרגשות שגואה בתוכי לקראת הבאות, וזה כבר התחלה גרועה ל'שגרה המבורכת' שלפניי...
אני קוברת את מה שיש בירצה לאש
אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת מִקְלָט
אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת חִבּוּק, מִפְלָט
אֲנִי בּוֹרַחַת הַרְחֵק מִמֶּנִּי
לְשָׁם.
אֲנִי רֵיקָה אֲנִי חֲלוּלָה אֲנִי מְנֻתֶּקֶת אֲנִי אֲדָמָה פְּעוּרָה אֲנִי מַבְרִיאָה לְאַט לְאַט
אֲנִי מְמָאֶנֶת לְהִנָּחֵם אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת לְהֵעָלֵם אֲנִי טוֹמֶנֶת רֹאשִׁי בַּחוֹל
אֲנִי רֵיקָה אֲנִי חֲלוּלָה אֲנִי מְנֻתֶּקֶת אֲנִי אֲדָמָה פְּעוּרָה
אֲנִי מִתְרוֹקֶנֶת לְאַט לְאַט
אֲנִי גְּמוּרָה אֲנִי נִשְׁכֶּבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲנִי שׂוֹרֶפֶת, וּכְמוֹ אֵין בְּרֵרָה
אֲנִי נִנְזֶפֶת. וּבוֹרַחַת
אֲנִי מְרַצָּה. לֹא שׁוֹכַחַת
חוֹזֶרֶת אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא
חֲוָיָה מְתַקֶּנֶת
מְרוֹקֶנֶת
אֲנִי שׁוּב מִתְרוֹקֶנֶת לְאַט לְאַט וּבִמְהִירוּת
לְאַט לְאַט וּבִמְהִירוּת
אֲנִי נוֹשֶׁמֶת קָצָר
אֲנִי אָדָם זָר
לְעַצְמִי
אהבה פירושה להיפתח, ולהסתכן בפגיעה.אריתמיה
..לרגע אחד.
זה מורכב לי מדי להבין מה קורה כאן במציאות.
אני אמורה לעשות מה.
זה היה מטריד מאד. מה עושים טאטע.
כואב עליה ועל זה שאני טפשה כל כך שגרמתי לזה לקרות.
למה לא חשבתי טיפה. להפעיל שכל לא עולה כסף.
טמטום. מטומטמת.
זה עדיין חי אצלי וכואב יותר מדי.
היה לי נחמד שהכל היה חיצוני.
אני אמורה לעשות מה.
זה היה מטריד מאד. מה עושים טאטע.
כואב עליה ועל זה שאני טפשה כל כך שגרמתי לזה לקרות.
למה לא חשבתי טיפה. להפעיל שכל לא עולה כסף.
טמטום. מטומטמת.
זה עדיין חי אצלי וכואב יותר מדי.
היה לי נחמד שהכל היה חיצוני.
..לרגע אחד.אחרונה
אני דפוקה במוח. אם לא הייתי ממשיכה לסתום.
אולי לא הכל היהה נמנע, אבל קצת.
זה מפגר מצידי כל כך.
ולא הספקתי.
ואני לא נושמת.
והם העירו אותי כדי ש. דפוקים.
אולי לא הכל היהה נמנע, אבל קצת.
זה מפגר מצידי כל כך.
ולא הספקתי.
ואני לא נושמת.
והם העירו אותי כדי ש. דפוקים.
...ג'ן
מאז שהוא זוכר את עצמו הוא רואה כאב. מביט על שקיעות מתוך דוק של דמעות.
"אני רוצה לרדת" הוא לחש כשהכל הסתובב סביבו. הוא לוחש, והכל ממשיך להסתובב.
ועכשיו הוא ירד והוא זרוק בצד הדרך, עדיין לוחש. הפעם ללא מילים.
עם הדמעות הוא השקה קיקיון. לפחות הוא ידע להגן על עצמו.
"אני רוצה לרדת" הוא לחש כשהכל הסתובב סביבו. הוא לוחש, והכל ממשיך להסתובב.
ועכשיו הוא ירד והוא זרוק בצד הדרך, עדיין לוחש. הפעם ללא מילים.
עם הדמעות הוא השקה קיקיון. לפחות הוא ידע להגן על עצמו.
כשהלב מתפוצץ מעומס רגשות וחוויות..משיח נאו בפומ!
**שוליינית
תנוחי ילדה.
##אור חדש.
צריך למצוא מקום חדש.
זה מידי המוני לי וזה לא כייף.
למה הייתי צריכה לפגוש אותם?!
הם כבר חושדים בי מספיק. ועכשיו בכלל.
אני לא אוהבת שיודעים עלי דברים.
וכשאני רוצה לבד, הדבר האחרון שאני מחפשת זה לפגוש אנשים.
זה הכל שקוף מידי. אני בעד להסתובב עם שלט וזהו.
ככה לפחות יבינו מה קורה ולא יעשו סיפורים.
והיא צריכה דחוף להפסיק לומר שאני מסתורית. דחוףף.
##אור חדש.
אז זה היה חזק ועשה לי טוב.
ומה עכשיו? עכשיו שוב.
אפשר לחשוב מה כבר רציתי, להרגיש טוב ליותר מכמה דקות, זה ככ לא אפשרי?
מסתבר שבאמת זה לא אפשרי.
אולי עדיף בכלל שרק יכאב בלי ההפסקות של רוגע האלו. עד שמתרגלים לרע בא הטוב ומשקף לך תבוץ שאתה בו, ואז זורק אותך בחזרה אליו.
כואב לי. זהו.
ומה עכשיו? עכשיו שוב.
אפשר לחשוב מה כבר רציתי, להרגיש טוב ליותר מכמה דקות, זה ככ לא אפשרי?
מסתבר שבאמת זה לא אפשרי.
אולי עדיף בכלל שרק יכאב בלי ההפסקות של רוגע האלו. עד שמתרגלים לרע בא הטוב ומשקף לך תבוץ שאתה בו, ואז זורק אותך בחזרה אליו.
כואב לי. זהו.
##אור חדש.אחרונה
זה הכי קשה לי להגיד אתזה. הכי קשה.
אבל אני אומר בכל מקרה,
לומדים לחיות עם הכאב הפסיכי הזה. לומדים לזייף חיוך ולהמשיך לתפקד גם כשהבפנים על סף התפוצצות.
ואני לא אוהבת ללמוד, לא אוהבת את הלמידה הזאת בכלל ואני גם לא ככ זורמת איתה.
אבל צריך ללמוד, אז לומדים.
ואני אעתיק לפה איזה משפט מלא קלישאות רק כדי שמישהו יחשוב שאני חזקה ושיש כוחות, רק לא לשדר את המקום שאני נמצאת בו.
אבל אני אומר בכל מקרה,
לומדים לחיות עם הכאב הפסיכי הזה. לומדים לזייף חיוך ולהמשיך לתפקד גם כשהבפנים על סף התפוצצות.
ואני לא אוהבת ללמוד, לא אוהבת את הלמידה הזאת בכלל ואני גם לא ככ זורמת איתה.
אבל צריך ללמוד, אז לומדים.
ואני אעתיק לפה איזה משפט מלא קלישאות רק כדי שמישהו יחשוב שאני חזקה ושיש כוחות, רק לא לשדר את המקום שאני נמצאת בו.
מה זה המקום הזה?אליזבת'
לאן הגעתי?
(תוהה)
אז כשרע לי כן, אכאיב לך גםמזמור לאל ידי
עד כדי כך אני אוהב...
...מנדול
🙂
להודות.
להודות.
...רחל יהודייה בדםאחרונה
איזה כיף..