פורום ריק ומוסתר (עמוד 479)

ועכשיו זה עשה לי לכיתה ג'.
ולכיתה ב'.
וקצת לח'.
ולמה לעזאזל הייתי שם.

הלוואי אנשים היו יודעים כמה כוח יש למילים שלהם.
הלוואי אני הייתי יודעת.

זה לא היה ממקום של להעלב, פשוט הכנסת אותי לסחרור שלא מפסיק. זה גם בגללי אבל בעיקר זה את.

הסתבכתי קשות.
אסור לבנאדם שיהיה לו רע? כנראה.

אני רוצה לנגן בגיטרה.רוצה ככ.אבל פיזית אין לי כוחות לקום ולעשות אבל פף זה יעשה לי טוב בלב.נעעעעעעע לעשות לעצמי טוב עכשיו זה גגג.לא מגיע לי טוב.ככ לא מגיע לאיש רע לקבל טוב.הוא שאל אותי מה אני כבר עושה שכ"כ רע.אין מקום להכיל את זה.זה יותר מידיי.ומאיפה אתחיל לומר לו לעזעזל מאיפה אתחיל.פשוט אין לי מילים.אתה לא יודע עליי כלום לעזעזל אתה לא יודע עליי כלום.אני גורנישט זה לא היה מובן?!אני גורנישט.אעלק אתה רוצה שאחיה.שמענו עליך יצור.אתה לא מצחיק מפגר מפגר מפגר.ידעתי שיהיה לי רע.ולא רוצה.ותסתום וואי.אתה אשכרה רוצה לעזור לי ושיהיה לי טוב.נונו.אם אני לא רוצה לעזור לעצמי אין למה.אל תכריח אותי ווואי אני שונאת.לא מעלים מינון רק אם אמשיך בטיפול.לעזעזל למי יש כוחות בכלל לטפל בעצמי.ולא.לא רוצה לעלות מינונים.לא רוצה.תסתמו אנשים.פשוט תסתמו.אני שונאת אותכם.לא יעזור לנסות לעזור.כי שום דבר כבר לא יעזור.וואי אני פשוט שונאת תהתנהגות הזאת.אני שונאת.תמותו.ונמאס לי להרגיש כל דבר חזק.וואי תמותו.וואי.אני שונאת.רע לי.פשוט רע לי.ללכת איתם?

פיכ פיכ.זה בדיוק כמו-'רק לב.הלוואי יתרפא הכאב.'

מטומטם.

שורף לי הלב.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

(לישון?

נמ.

מפחיד לישון.מפחיד מפחיד מפחיד.

אבאאא.

אני רוצה שיהיה רגוע בלילה.

דיי לחלומות המפחידים האלו דיי.)

לילה רע.מטומטמת.לילה רע.שונאת אותך.מפגרת שונאת אותך.לילה רע.איכ.

ילדת כאפות.ילדת רחוב.ילדת דיכאון.בעעעעעע.

אני צכה כוחות.אני צכה להרגיש כוחות.

ואני שונאת חורף.שונאת שונאת שונאת.גשם בעעעע.

יותר גרוע משניצל.

איכ.

הלוואי העולם הזה יתמוטט עכשיו.שונאת.איכ.שונאת.

 

דיי דיי.

בסדר,נהיה אדישים.

נלך לישון עכשיו.ולא אכפת לי.בסדר,שיהיו חלומות מפחידים.העיקר טיפה לישון.אבל משווו.אני רוצה להירדם מהר כבר.חלאאס פף חלאאס.

כמה אתה לא סובל אותי מאחד ועד....

(2)

09:15

גשם זה לא החבר הכי טוב,במיוחד שהוא תופס את מקום כבודה של השמש.
בוקר עכשיו,היא בטוחה.
רע לה או טוב?בזה היא עדיין לא בטוחה ואין אף אדם בטוח שיוכל לאותת לה מה מצב רגשותיה.
מטריה זה דבר גאוני.
כשמשתמשים בה,מבינים כמה גאון האדם שהמציא אותה.
יש לה מטריה,פתאום היא גם מתלבשת ומתאימה עגילים ללוק שלה.
לוק זאת מילה שלא שייכת אליה,היא יותר מידי מגבילה.

(3)

02:13

היא עייפה,רוצה לחבק את השלט בכיכר העיר ולצרוח כמה שהיא עייפה.
בעצם,זה מתיש לצרוח כשעייפים.
עדיף לעצום עיניים ולדמיין את העייפות הולכת וסופרת בעצמה כבשים עד שנרדמת.
בנתיים היא יושבת מול הנרות,בוהה בהם ובטיפות שנוקשות בזכוכית החלון.
נרות חנוכה זה מתיש,צריך להקשיב לסיפור שלהם בשתיקה ולפעמים,מרוב שהשתיקה הזאת נדרשת,לא שומעים את סיפורם.
מה שהצליחה להבין מהכתום שבשלהבת זה ש,
פעם היו יוונים שנלחמו בנו,היום אנחנו נלחמים בעצמנו.
אין איך לברוח.
אנחנו גרים בתוך עצמנו כל היום,גרים ברחבת האוייב שלנו.
יש משהו במלחמות שגורם לרצות להתייאש אבל רק בכאילו ואז לקום ולהמשיך הלאה ולכבוש עוד שטחים.
היא חושבת שמלחמות זה דבר מעייף ומלחמות מול עצמך זה עוד יותר מעייף ובכלל,רק לסגירת המחשבות,
מדורה זה לחורף
מדורה זה לקור.
צריכים להמציא עצים ששורדים מים ומתייבשים מהר ונדלקים.
הרי למה נועדה האש אם לא לחמם לב קפוא וחרד ממלחמות בעצמו בשלהי חורף?

(תודה על זה❤..)

(4)

22:37

אֲנִי אֵשׁ
וְרוּחַ
וֶאֱלֹהִים
וְעָפָר,
הַרְבֵּה עָפָר.

אֲנִי דִּמְיוֹנוֹת
אֲנִי בִּדְיוֹנוֹת
אֲנִי אֱמֶת אַחַת גְּדוֹלָה.

אֲנִי עֵמֶק וְהַר
אֲנִי עֹמֶק יָם
וּשְׂפַת נָהָר,
אֲנִי עֲרֹב שֶׁל
קִשְׁקוּשִׁים,
מַחֲבוֹא לְשִׁירִים מְסֻיָּמִים,
אֲנִי סַפָּה
לִלְבָבוֹת כּוֹאֲבִים
וּמַחֲזִיק בְּאַמְתַּחְתִּי
כַּמָּה קִילוֹגְרָמִים
שֶׁל חִיּוּכִים.

אֲנִי נַדְנֵדָה מְעוֹפֶפֶת
וְגַם אַרְגַּז חוֹל מְקֻבָּע,
אֲנִי מְחוֹלֵל מִפֹּה לְשָׁם
בִּתְעוּפָה מְהִירָה
וּבְיַחַד עִם זֹאת,
אֲנִי לֵגָמְרֵי מְרֻבָּע.

אֲנִי יֶלֶד וְנַעַר
וּמְבֻגָּר
אֲנִי סָמוּי וְגַם מֻכָּר,
אֲנִי רִגְשִׁי וְשִׁכְלִי
וּבְקֹשִׁי קַיָּם
אַךְ מַאֲמִין
שֶׁבִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם.

(5)

18:55

ניגונים של צדיקים תמיד הזיזו לה משהו קפוא בלב.
איך אומרים?אש בוערת בתוך גוש קרח.
זה בדיוק מצב הניגון בתוך הלב שלה.
היא לא יודעת מה לחשוב מרוב שיש כל כך הרבה על מה לחשוב.
לפעמים לחשוב זה דורש כל כך הרבה מחשבה.
מה לחשוב וכמה ואיך בדיוק לאזן את המינונים.
היא רוצה לארוז את מחשבותיה,לקפל אותן בתוך עטיפה יפה ורודה עם סרט כסוף ומפתה ולשלוח בספינה ללב ים.
שיהנה איתן,מי שהתפתה לפתוח את קופסת המחשבות הקשות שלה.
היא אוהבת להביע חוסר אחריות.

כי זה מפחיד להבין שהחיים רצים והיא נשארת רק קצת מאחור,מדדה בקושי על העקב הקטן שבנעל.
אגב,דבק שלוש שניות-חובה בכל תיק כי בלי עקב קטן בנעל,מה שווים חיינו?!
היא תוהה אם רק אצלה הכל מתנהל בסלומוושיין דרמתי למדי ואולי רק אצלה,שמיכה וכרית ומחברת עמוסת מילים,נמצאים באופן קבוע בכל סיטואצייה בחיים.
אבל,קושיות שמורות לפסח,בזמן צאת הכוכבים.
לכי לאכול סושי.