פורום ריק ומוסתר (עמוד 480)

שנהיה ביחד.

לחץ

ישתבח שמו לעד!!
|אנחת רווחה|

נכון?


שאני מנסה לעזור לה בזה, שהיא בכלל לא יודעת שכל העסק הזה כל כך קשה לי. כי באמת אין סיבה שהוא יהיה קשה. אבל לפחות זה שהיא לא יודעת, אם היא הייתה יודעת זה היה לי הרבה יותר קשה.

זה מוזר לי שאין לי כבר חברות.
יותר מדי התרגלתי שרודפים אחרי עד שאני ממש לא יודעת מה עושים כשאתה מציע את עצמך ואין ביקוש.

נגמר. אין יותר כוחות לשומדברר.
לוחמת? על מי נראלך שאת עובדת.
כישלון מהלך. זה מה שאת.

בני אדם,
הרבה רואים בהם צבועים, אני רואה בהם אנשים חלשי השכל.
הם יודעים שצריך לפעול א ועושים ב.
מה זה אומר?
זה אומר שבאינטרקציה שלהם עם חלק מהאנשים הם יפעלו על בסיס התאוות שלהם.
וזה מה שנראה כצביעות.

נרחיב בחלישות השכל.
זה אומר שביחס לרצונותיהם, הם ימשכו אחר תאוותם.
זה אומר שגם אם ינסו לעשות את הדבר הנכון הם לרוב לא יצליחו, כי הם לא חכמים.


לדוגמה, נקח את הפורום.
גבר שחושב שלא אמורים לדבר עם בנות, ימצא את עצמו מדבר עם בחורה צדיקה, אבל לא ידבר עם אחרות. או ימצא את עצמו מדבר עם מישהי שהיא מרגישה שיש התאמה למרות שהוא נשוי.
אני לא מביא דוגמה מעצמי, אלא על עצמי.
ואני לא כותב את הדברים לאבנים, ולא לבריכות העיניים.

הוא שוגה, שהרי בהנתן דעתו בהכרח שהוא טועה.
כללו של דבר, בני אדם חלשי שכל.
ועל כך אמר דוד נביאנו, סלח לי על חטותאי שבנעורי, וחטותאי ופשעי כשגדלתי. בצעירות אין פשעים, רק דחפים המובילים לחטאים.


עכשיו קחו את האדם הממוצע, לא חכם לא טפש.
תוסיפו את ההזיות שרצות היום בעולם ובדת, הטמטום ברשת ואת משפט המפתח והמסמר הסופי בארון הטמטום "איש באומנתו יחיה".
איך מישהו אמור להשכיל? לגלות אמיתיות?

מי צריך אמיתיות, זרוק את השכל ודבר גבוה. גבוה יותר, קדוש יותר. גבוה יותר, צדיק יותר.

נסחפתי מעט (חולשת שכלי) חזרה לענייננו.
זאת אומרת כל אחד מגלה שהוא בקע מהביצה, אל אף שאינו יודע חצי דבר על העולם אשר לפניו, מאמין הוא בדברים שלמעלה למעלה מי ימצאנו.
חלש שכל, ששכלו גס בהבלים והזיות (שני דברים שונים) ומדבר גבוה גבוה.
אכן, איש באמונתו יחיה. אמונה ו'אלתעקד'.


מישהי נשואה שמדברת עם אותו גבר בקווים הקרובים לאהבה.
אף זה לא דוגמה בעצמי, אלא על עצמי.


כל מה שיש לי לומר, שהאישה הזאת סמרטוט. ומזל שלא התחתנתי איתה.

וכאן אכניס, היינו אכלול אותי באותם סמרטוטים. באותם, ולא עם אותם, אין נפק"מ שתי הסוגיים סמרטוטים.

צד נוסף, האדם קורא מאמר. אך רגשותיו כמו עבותות מתרגמות את הכתוב למחשבתו.
חולשת השכל.

יש מובנים שונים במושג חולשת השכל.
פעמים השכל לא מבין.
פעמים השכל נגרר אחר דמיונות.
פעמים השכל נדחק.
דוגמה למקרה האחרון,
אדם אומר בדיון אמירות המעצבנות אותך, ממספר סיבות. השכל טוען פעמים רבות, הרי לא טוב לך ואתה יודע שהוא טועה אז מדוע תתווכח ותנזק ברגשותיך? ה'לא שכל' אומר "לא צריך אפילו לזרוק את השכל" הוא כמו רוח מת במקרים רבים.
כל הכועס כאילו אין לו אלוה.


הנושא לא מעניין אותי אינטלקטואלית, אני פשוט לא אוהב סמרטוטים.






ואין כאן הודאה על חטא כלשהו, אלא על יחסים רגשיים.
תודה לך ה' שלא רק נתת לי אפשרות לכפרה מחטאים, אלא אף טהרה.

כמו כל החלומות שלנו.

איך אפשר להיות נציג של דעה שאני לא בטוח בה

ואיך אפשר לשרוד את זה בשפיות

ואיך אפשר
איך

כאב של ליל שבת, כאב שאין דומה לו
לבד בין אנשים ושירי-עד. ואחרי זה שקט של מזגן ומנורה עמומה, שמיכה חמה ודקירות של דממה.
ולכשתגיע העת, ותזרח איזו שמש, לא ישארו בו מילים.
כל שנותר הוא לחוש בו חורך את הלב מבפנים ונעלם אל לילה חשוך ושלושה כוכבים.

עכשיו זה הזמן הנכון?..)

הבפנים.

ריק

 

ריקנות איומה

זה פשוט מבחיל ומגעיל שאנשים טסים לדובאי ומתלהבים בכזאת פשטות מהכריסמס.
איכס.

למה אני מרגישה מוזר.