פורום ריק ומוסתר (עמוד 512)

תמיד ברגע האמת משו יישתנה.
אני חייבת פעם אחת להחליט משו ואז לעשות אותו.
בלי תרוצים. פף.

זה עצוב ומצחיק המעגל הזה.
זה ייגמר מתי שהוא?

זה ייצא לי מהמוח?
זה קצת טוב.
לא יודעת מה עדיף.
קיצוני מידי.

נמחק

בשירו "אלירן סבג" מתייחס המשורר פ. דוד למערך המתחים הקיים בנפשו של כל אדם, באמצעות מונולוג פנימי שבו הוא משווה בין החלקים השונים שבנפשו של האומן, האיד ("אלירן סבג") והאגו ("דודו פארוק").

בראשית השיר המשורר מציג את הצד האפל שבו, אלירן סבג, באופן שלילי ופסול ואף מעורר רחמים, בתור מכור לסמים אשר לא מתייחס לסביבתו ומזלזל במערכת היחסים עם בת זוגו והסביבה, במצב בריאותי ירוד ועם זלזול במסורת ובכל מה שקדוש ומוערך בעיני דודו פארוק:

*"הוא קם בבוקר לא זוכר מה היה אתמול / כל הבית כדורים לא של כדורסל לא של אקמול /*
*החברה שלו נעלמה לפני שבוע / חיפושים עניינים הוא אפילו לא טרח לשאול /*
*כשמבקשים ממנו לעשות טובה / מקבל חשמל מבקש אותה בחזרה /*
*יש לו וורידים במצח כמו שני נחשים / אומר הוא אלרגי לדברי תורה"*

דודו פארוק אף מנסה לפייס אותו ולהחזיר אותו למקומו בשלווה:

*"בוא אלירן בוא תלך לישון תנוח / דודו יודע מה זה קריזה דודו לא ישן שבוע"*

בפזמון מנסה המשורר לרדת לפשר העוצמה של צד זה של רגשותיו, ולהבין את הסיבה להם - וניכר שהוא מרגיש שהם אינם חלק אותנטי ממנו, אלא גורם זר שנשתל בתוכו ומסכן את סביבתו:

*"אלירן סבג למה ככה חזק / איך זה שאתה ככה חזק /*
*תגיד מאיפה באת לנו מכוכב חלל / אלירן אתה מסוכן לי לקהל"*

בהמשך הפזמון מכיר האומן בדמיון בין דודו פארוק לבין אלירן סבג, אך עומד על ההבדלים ביניהם כפי שהם משתקפים בעיניו - הוא תופס את עצמו כעליון על אלירן סבג ומתיימר לשלוט בו אך לא מצליח, ואף מתריע בפני הקורא על הסכנה שבהתמודדות עם הצד הזה בנפשו:

*"אתה מזכיר לי טיפה את עצמי עצבני פסיכופת לא רגוע / אבל אני כולי קלאס קראטה ארמני ואתה סרחנה /*
*יש לי בס בבגאז׳ שעונים כולך אתה על אוטו טרנטה / אל תיגע בו נגעת נסעת / את אלירן שברת שילמת"*

בבית השני ניכר מחד גיסא שהמשורר מבין שאין לו אפשרות להעלים את אלירן, אך מאידך הוא מסרב לקבל את קיומו כחלק ממנו ומנסה להכחיש את הנוכחות שלו ואת ההשפעה שלו עליו, ואף ממשיך ומוסיף להלחם בו למרות הידיעה שזהו קרב אבוד שאין לו דרך לנצח, ואולי עמוק בפנים הוא לא באמת רוצה:

*"מגעיל ברגיל / צבוע לכל השבוע /*
*הבחור הזה לא רגוע /  של בלוע /*
*אומרים לי זה אלירן / אמרתי מכחיש /*
*אם חייכת אליו תפתח ספר תקרא קדיש /*
*אני מפרק כדורים פסיכיאטרים רק בשביל שיירגע המשוגע הזה /*
*שם לו בכוס הוא שותה והוזה / תתן לו מכות אלירן יהנה /*
*כל הגב צלקות שואל אותו ממה זה והוא לא עונה /*
*אל תתנו אהבה / אל תתנו אהבה הוא שונא"*

ניכר שדודו חפץ באהבה וכמהה אליה, אך אלירן לא מאפשר לו להשיג אותה ואף אם הוא מצליח להשיג אותה אלירן מרחיק אותה ממנו, למורת רוחו של דודו אשר מצר על האובדן ומביע את הכאב אשר שום הון לא יוכל להפיג:

*"אתם לא יודעים כמה הוא שונא יש איזה אחת באה לו תן בוסה נעלמה עד היום לא יודעים מה יש לה /*
*בכיתי עליה / בכיתי על שטר של הלאה /*
*בכיתי על שטר של המאה / זכיתי בשטר של הלוטו"*

בהמשך המשורר מוסיף ומביע את שנאתו לאלירן, למעשה לאותו צד אפל בנפשו:

*"אלירן אתה אלירן אתה נרקומן אתה כולך איכס אתה כולך פיכס / אתה כולך, /*
*טרנינג שבע שמניות אתה / עם פרווה של חתולות עליו /*
*שרשרת של מגן דוד הפוך, נראה בדיוק אותו דבר ידבע"*

הדימוי של מגן דוד הפוך, בהומאז' לצלב ההפוך בנצרות, נועד להדגיש את ההשוואה של היחסים בין דודו לבין אלירן ליחסים בין אלוהים והשטן, או בהשאלה היחסים בין טוב ורע. המשורר מנסה להסביר לנו שלמרות המלחמה המתמדת ביניהם לעולם לא יהיה אחד שידו על העליונה - ויתרה מכך, אין להם זכות קיום זה בלעדי זה, כפי שטוב אינו טוב בפני עצמו ללא ההשוואה לרוע, והרוע אינו רק היעדר הטוב אלא התנגדות אליו באופן אקטיבי (דבר שדורש, כמובן, את קיומו של הטוב).
חיזוק לפירוש זה ניתן למצוא בסיום הקליפ המקורי לשיר, בו לאחר שאלירן כורה קבר לעצמו (בפקודת דודו) הוא נקבר בו, אך למרות שנפטר מאלירן דודו מגלה על עצמו כתובת קעקע זהה לזו שלו - סמל לכך שאלירן עודנו חי בתוכו, ואין לדודו זכות קיום בלעדיו כחלק אינטגרלי ממנו.

כן, את יודעת מה, כן

אני העורכת של העיתון

אבל- נחשי מה

אין לי אץת כל היום לדבר בטלפונים, הודעות זה מעולה

אין לי זמן להסביר לך את כל מה שהסברתי בהודעה המסודרת

אני בת 15, לא בנאדם מבוגר,

שעסוק בלבכות עם החברה שלו שאבא שלה נפטר כשהמנהלת שולחת הודעה שפגעה בה ממש על ההלוויה של אבא שלה, שגילתה שהרבה מהחברות שלה לא עצרו לחשוב, וחשבו בשבילה מה יהיה הכי טוב, גם אחרי שהיא ביקשה שלא

אני באמצע לבכות, לדבר עם חברה שעכשיו בדיוק קלטה שכן, אבא שלה באמת נפטר, ואנשים באמת לא תמיד נחמדים

אין לי זמן לעשות לך העתק הדבק, ולנהל שיחה אישית של שעה עם כל בת אחרת שחושבת להצטרף לעיתון

אין לי זמן לבת שירות שמתלהבת בטירוף ושוכחת שאני האחראית ועושה הכל לבד, בלעדיי, ואז פתאום נזכרת שאני כאן ומתחילה ללחוץ עליי 

אין לי זמן לך, עולם, אני עסוקה במשו קצת יותר חשוב

-סוף פריקה-

שבע דקות. 

אני אשכרה עושה אתזה. 

לא להאמין..

בהצלחה לי!