היא מתה בי
כבר אין טעם
מצאתי
אני מצאתי
חודשים אני מנסה להיזכר ביצירה הזו
ויש לה ככ הרבה ערך סנטימנטלי והנוסטלגיות שאני מתרפקת עליהן כל פעם שזה מופעל
אתמול היא התאבדה
ונזכרתי לפני שנים, כש---- התאבדה
וככ אהבתי אותה
ורק היום הגיל שלי מאפשר לכאוב אותה
והשיר הזה הוא מאותה תקופה פעם, ואני בכלל לא יודעת מה השיר הזה לעזאזל אבל איכשהוא הוא חלק ממני
ואופ
היום,
דווקא היום מצאתי אותו
(בוכה)
(אני לא) תמיד בסדר.)
אני בעצמי לא מצליחה להכיל אותי תמיד
למה שמישהו אחר יתיימר לעשות זאת
אני חסרת תקנה
שטויות
ברור שאפשר לתקן אותי
זה פשוט ממש קשה
אני אדם ככ שבור
מתעופף לגבהים של אושר טהור מזוקק בקדושה ובום
נופלת נופלת נופלת עמוק לתוך בורות של כאב
בורות שאין להם סוף לכאבים מפורקים לעשרות חתיכות חיים שבורים בעצמם של
ילדה
אני בסך הכל ילדה
קטנה
כואבת
לא רוצה להיות חזקה יותר
אני רוצה להיוולד מחדש היום בגילי ולחיות שוב
בלי כאב
בלי
כאב
קחו ממני את כל תהומות העצב מהעיניים
קחו אותם ממני אני לא רוצה בהם
אני רוצה תמימות
אני רוצה קדושה בלי רקע של יאוש
בלי לצמוח ממשהו
פשוט להיות הפרח
אני רוצה שאנשים יפסיקו לראות בי את מה שאני ככ מתעבת
קחו את חכמת החיים
קחו את הניסיון הארור
בבקשה
רק
תשאירו
את האופציה לחיות שוב בצורה מתוקנת
אני לא חסרת תקנה
אבל ככ קשה לתקן אותי
ככה אני צריכה
אני צריכה להפסיק להיות שם בשביל האנשים האלה
לעצווור
להפסיק להיות שם לאותם אנשים שתוקעים לי סכין בלב המפורק שלי
לא
אני לא יכולה להיות שם בשבילך היום
אבל אמרתי
כן ברור. הרגיל נכון?
פשוט אסור לי להתעלם מהכאב שלה
אסור לי להתעלם מכאבם של אותם אנשים שמחכים לי
הם מחכים דווקא לי כי אני יודעת
ואני רק מרגישה שהכאב שלי הופך גדול יותר קשה יותר ועמוק יותר וקשה יותר להפוך אותי לאדם פשוט ולא יצור שמשהו בו מתוכנת ככ דפוק (חלילה, אני יצירה מדהימה של אלוהים, אבל יש לו המון יצירות שמתוכננות באופן שאל לי לנסות אפילו להבין את האופן שבו הן ממצות את עצמן בלי למות בשביל מישהו אחר)
עזבו
פשוט עזבו
מה הטעם בכאב הזה
מה הטעם?
לכו
לכו תשתו משהו ותמשיכו עם החיים שלכם בלי להתעסק בשטויות שלי
אסור לי לבטא את הכאב הזה כי אני צריכה להתכחש אליו בשבילנו
אני צריכה להבין ש4 דקות לכתוב 4 מילים כנראה לא באו בקלות וזה מוכיח כמה זה הכרחי
פעם היה לי התכווצות כזו בגוף מתחיל מהלב ומתפשט
היום זה מנער לי את כל הישות
ו, ו, ו,
אני מחכה כל הזמן הזה וזה ככ כואב אחכ
ואני יודעת שאני צריכה לפרק את זה לגורמים ולנתח את זה לעומק עם עצמי
ולהבין
ולרצות
לרצות את הכאב
וזה לא גדול עלי
אני יכולה לעמוד בזה
אבל אני לא רוצה
אני רוצה להיות פעם אחת בחיים שלי הילדה הקטנה והמפוחדת שמחזירים לה חיבוק
שמישהו גדול וחזק יבוא ויחבק שמישהי כמו אמא תבוא ללחוש לי שאין כלום מתחת למיטה
ולמה לגרש החושך?
הרי הוא ילד טוב...
והחושך הזה הוא באמת טוב לי
ועוד תקופה הוא בעצמו יבוא ללטף אותי ונתחבק ביחד
אני והחושך
אבל בינתיים אסור לי לברוח
לא שוב
אופוריה מטורפת תמיד נגמרת בדאון של החיים
ואני ככ הולכת להילחם עכשיו בדאון הזה
כי אין אמא
אין שום אמא מחבקת
אין שום אדם חזק שיעטוף
אין
יש רק אותי ואת החושך
hello darknes my old friend
ואנחנו גם ככה כבר שבועות מתכרבלים בחושך
אני והחושך
חוקרים את הכוכבים ומתיימרים למצוא את עצמי בהם
והעולם ישן ואני בין אותם אנשים שבוהים בלילה בעיניים פעורות
שבוהים בלילה בחוסר טאקט וקשה להם אבל הם רק רוצים להיות אנשים טובים יותר
כל השאיפה שלי מסתכמת בלהיות אדם טוב יותר
(טובים השניים?)
אם לא אני אשרוד
באמת
עברתי דברים יותר קשים
ואופ
העיניים שלי חייבות לבלוע את העולם
חייבות להבין הכל
לחוות כל תחושה ולהזדהות
תפסיקו
תפסיקו אהובות יקרות וחכמות שלי ולכו לישון
אני מתחננת לכו לישון
אני עייפה
מחובקת עם החושך
ואסור לי לברוח שוב
חיבוק גדול♥
אני פה אם את צכה...
תפסתי את החיבוק חזק חזק
יפה.
מה משמעות השם של הניק שלך?
מי קבע מהו שיגעון ומהו נורמה?
מה הקטע של כל הפחד הזה?
של כל הדיכוטומיה הזו?
של כל הסירחון ה"נעים" הזה שיש להם?
של כל העצב והכאב שמתחבא שם?
בין ההריסות,
בין המדרגות,
מדרגות לעליית גג,
שיש בה מנורה,
ותפילין,
וספר תורה,
מדרגות שיש בהן תפילות,
מן שירי מעלות,
למי שהפסיק לעלות,
ונשאר לחכות.
חלומות באספמיה,
או טירוף חושים,
זה לנכים בלי מחושים,
כאלו שאיבדו כיוון ביומיים קשים,
וישבו לדבר על החיים ועל כבישים,
על זה שיש כביש גדול וכביש קטן,
יש כביש ארוך וכביש כמו בגן,
והמסלולים הללו זו תווי שלא תמיד מאוכן,
כי כביש האמת לא מסומן,
בשום סימן,
של כל מקום או זמן
והוא כאן,
במשכן,
של הנצח המוכן,
כאן,
ללא זמן.
באלי לרוץ אליו חזרה
ואז הוא יגיד לי לכי ,אנחנו לא מתאימים, כבר יש לי מישהי
ואז אקבל את הכאפה שמגיעה לי ואשכח אותו לתמיד!!
אני מתגעגעת אלייך מפגר אחד
דוגמא לכאב הכרחי כדי למנוע ייסורי נפש מדי ארוכים
נמאס לי להיות גיבורה
אבל תודה י'מתוקה
רק הפעם.אחרונה
whith soulאחרונהוזה כל כך נכון!
אומרים לי לא לדבר, לא לספר לחברות, זה מציף אותם מידי...
מישו מוכן להסביר איך אני אמורה להתמודד ולחיות עם התמודדויות שבנות בגיל שלי לא יכולות אפילו לשמוע עליהן כי זה מציף?
(אשמח לתגובות, לא בפרטי..)
אני מכירה את ההרגשה מאוד
וזה חלק מהכאב שצריך להתמודד איתו, לפעמים דווקא האנשים שאת רוצה לשתף לא מסוגלים להכיל אותך
אין לי הרבה מה לומר, לא דברים חכמים בכל אופן
אבל, תחזקי את עצמך, תהיי בשביל עצמך האדם הקרוב שהיית רוצה שיהיה שם
ויום אחד גם יהיה האדם הקרוב
ותמיד יש עזרה מקצועית שתוכלי לפנות אליה
יומן
אנשים מפה
מטפלת
אז אני בטיפול,ויש אנשים שזה לא מציף אותם, אבל זה רק מבוגרים, ולפעמים פשוט הרבה יותר מתחשק לפרוק לחברה...
מה שאני עשיתי
היה סיפור שמאד הסעיר אותי וחברה שלי זה היה יותר מדי בשבילה
בכל מקרה אני אוהבת לכתוב אז כתבתי הכל (יצא איזה 8-10 עמודים) ושאלתי אותה אם היא רוצה לקרוא, היא אמרה שכן וככה יותר קל לה כי כשיש לה פניות נפשית היא קוראת, ואז הבנתי שאנשים נהנים לקרוא את זה ואני שולחת לכל מיני אנשים , אני לא יודעת מי את אבל לשתף זה בד'כ טוב לנו כבני אדם
אבל לפעמים רק להביא את עצמי לידי הכתיבה זה יותר מידי, קשה מידי..
ואני כן משתפת דרך הכתיבה, אבל וואלה, לילדה נורמלית בגילי קצת קשהה לקרוא ולעכל את הדברים שאני חווה, והמבוגרים שמלווים אותי דואגים לעדכן אותי שאני מציפה ומכבידה יותר מידי על החברות, אז משתדלת כמה שפחות לפרוק ולשתף אותם (גם דרך הכתיבה)..
המון כוחות יקירה
שמעי שזאת אחלה הצעה! תודה עלזה!
נשתדל לאמץ...
(או על עט ונייר, אני מעדיף את הראשון).
אחרי שתעשי את זה, תראי איך שיהיה לך הרבה יותר קל. לפעמים מספיק לסדר את הדברים על המקלדת וכבר הגוף והנפש רגועים יותר.
אם לשלוח את זה אחר כך? זה שאלה אחרת. אולי תרצי, אולי לא.
__
הפורומים האלה התחילו בדיוק מתכנון כזה. הרבה מאוד חלקים שלהם התחילו כחלום כתיבה של משהו שהיה נראה לא אפשרי, ועם הזמן והנסיון והארגון נהיה אפשרי.
מסכימה לגמריי...
הבעיה שלא תמיד יודעים מה הגיל, יש כאלה שמסתירים אתזה בכרטיס האישי..
ברור ברור שרק בנות, עם ניק כמו שלי הייתי חושבת שאשתף בנים?
תודה על התזכורת, זה באמת ממש חשוב להיזהר ולהישמר..
וכמובן שתודה על ההצעה לתמיכה ועל הכוחות. מעריכה ממש!
תודה לכל אלו שהציעו תמיכה ושמוכנים להקשיב ולהיות פה, מעריכה אתזה!
(לא רק מחר)
ואני ממשיכה לחשוב עליו
ואני יודעת שגם הוא לא משחרר, בגלל זה שתינו ממשיכים לסבול בנפרד
אבל גם ביחד זה לא אפשרי כי אנחנו לא מתאימים, פשוט לא
כן, תמיד יש לי את המחשבה הזאת של מי אמר שצריך להתאים?
את המחשבה של אולי להאמין באהבה, של אולי להאמין שעל כל פשעים תכסה אהבה
אבל תמיד בסוף זה נגמר
תמיד!!
ובדרך כלל זה כואב ואין מה לעשות אלא להתמודד
אז אחרי שמחקתי כמה פעמים את התמונה שלו ושחזרתי
נכנסתי שוב למחשב, הסתכלתי על התמונה, בכיתי את האבדון, ומחקתי
אחר כך נכנסתי לסל המחזור ורוקנתי אותו
זהו
עכשיו תשכחי, בהצלחה
מבטיחה שאני יודעת
אני ממש גאה בך יקרה אהובה
זה קשה.
תודה
אולי הזמן... אולי הוא יעשה משהו
הי ילדה יפה
מבינה אותך. כמה שמבינה אותך.
הלוואי והלב יתרפא מהר ובטוב.
כל הכבוד לך. באמת. עם כל הלב.
תודה
שבועיים
תודה
תודה
הרגעת אותי
יום מקסים שיהיה לך
מתוקות שאתן
ומותר להגיב לי תמיד (ברגישות)
