פורום ריק ומוסתר (עמוד 592)

כן ברור, זו האסטרטגיה שלי כבר שלוש שנים

מאז.

בהתחלה כי לא הכרתי דרך אחרת

אחכ כי הבנתי שזו היחידה שעובדת

ויש לי סבלנות ובשפע, וזה הדבר היחיד שזקוקים לו כשהולכים על הגישה הזו

וזה תמיד עובד ברמות הצלחה שונות

לפעמים פשוט כי הלב שלי כבר במקום אחר

אבל זה לא מה שאמרתי כמובן

רק כן שקט

ונקודה.

אדוות,

מילה ככ מכוערת לעומת תיאור ככ שקט ויפה 

והיא חסרת רחמים, הצגתי לה לב בנוי, גאה, שקט ועוצמתי

באתי ממקום טוב, רצון טוב, אמת

והיא התפעלה עד התפכחות שקרית ודחפה לו עמוק

בפעם השניה איזו סכין או שניים של מילים חותכות

ובעיקר

שתיקה צורמת

|מרגיש דרמטי עד מאוד אבל מבין שזו הדרך היחידה לבטא את תחושותיו|

מבטיחה לכם,

מחר אני משתדלת לקום ליום טוב יותר

אני כמעט תמיד מצליחה

אני רק צריכה כל לילה כמה דקות של ליטוף עצמי

הבנה לכאב

ושילכו לעזאזל כל האנשים שיכלו להיות כאן

באמת

אני עושה את זה הכי טוב כשאני לבד

אפילו אם זה רק הנסיבות

ואולי אפילו 

אני אצליח בשלישי

ואוטומטית קופץ לי השיר של גיא ויהל רצים באוויר

ואני מנסה לא לאבד את קו המחשבה והמוח שלי צורח יותר מידי זמן עכשיו

ואיכשהו תת המודע שלי גם מקשר בין התוכן כי השיר ככ מתאים למצב בלי קשר למילים הנ"ל

אני מאבדת את עצמי

ADHD? יתכן, יתכן שלא

וזה ככ לא עובד לי בתוך כל הרשימות

שוב אני מאבדת את עצמי

לא טוב.

יותר מידי זמן

יותר מידי זמן שאני מניחה לעצמי לשקוע

לשקוע בעצמי ובתקוות סמויות לחלקים פגועים שרוצים להשתקם

זה שטויות כמובן

כי שיקום זה בדיוק ההפך

ובכלל כבר השתקמתי

אני רק רוצה לא לטבוע בעצמי

לעצור. לחשוב. להחליט בלי להתכחש לעבודות, בלי להיכנע

זה לא טוב לי

לא טוב

ואני מאמינה להם

ואולי זה לא קשור לאמונה אני פשוט יודעת

וזה הזמן הכי טוב בשבילי לצמוח

רק כי היום שלי התחיל לפני 55 דקות וכדי לקום בסדר צריך לישון בסדר

אני אדם של בוקר

(אני אדם |מתרגש|, זה לא מובן מאליו)

חיים שלמים התלבטתי אבל החודשים האחרונים שרים לי את זה בנעימה אופטימית

הם כבר לא צורחים

צרחות יש רק בחלומות, חלק קטן שמתכחש לקבל את הטוב של התקופה

תתפלאו יש טוב 
(פתאום אני רואה את זה, מרגישה את הטוב דווקא ביום, מחרישה צרחות וכאב דווקא בלילה

מעניין)

56

ואולי זו לא הדרך האידאלית להתחיל את היום אבל זה בטוח טוב יותר מלתת ליום לחלוף ממני ולפרוח מתוך שינה עמוקה

או לא עמוקה, ואולי אפילו יש צרחות

למען האמת, מזמן הם לא באו

ואנחנו לא מדברים על זה יותר, סטופ.

שעה

שתדעי,

חיכיתי לך

אני עדיין

ומי יודע בכלל מה טוב?

והיא מתעצבנת שאני מנסה לנהל את החיים שלי

מי לא מנסה לנהל את החיים שלו? מי?

תגידו לי מי!

אז את מה אני ינהל?

למה את חייבת לנהל משהו?

ואם לא תנהלי משהו?

אז אני אנהל את המחשבות שלי, אשלוט עליהם

בן אדם חייב לנהל משהו, להרגיש קצת שליטה

אחרי הכל אני לא עלה נידף ברוח

וגם אם הרוח זה אלוקים בעצמו

זה עדיין קשה נורא

אני רוצה לזרוק כל אחריות 

הלוואי

כי אם אני עלה ואלוקים הרוח זה דווקא טוב

נראה לי שאשמח לתגובה

שוב

מרוקן ומלא

מבולבל ותוהה

כזה הוא

מתי אשלים עם זה?

ועזבו את זה שהיא סמויה

יש לי תקווה

יש לי תקווה

ואני לא יודעת אם זה טוב או רע

מצד אחד, מי שאיבד את התקווה הוא לא חי

מצד שני, מי שמפתח תקוות וציפיות מתאכזב

זה המוטו שלי בימים האחרונים

ואני אחלה

באמת

לא חסר לי כלום למעט אנרגיות

וזה בדיוק מה שמפתח אצלי תקוות

וזה מעגל שלא נסגר לעולם

אחח

אבא

עבר עריכה ע"י אלוהים בשעה 17:00

לא נו,

לא זה

הלב

הלב שלי

נראלי מישהו למעלה משחק לי בפלייליסט

אולי זה טוב

עד מחר

לא עבדתי

אבל גם לא שקעתי בעצמי (לפחות לא יותר מידי)

נזכרתי בו פתאום

הוא עדיין חיכה

שעה לקח לי לכתוב הכל (קצת יותר)

זה העסיק לי את המוח

זה העסיק לי את הלב

אז אני גאה בעצמי שאני לא גוש חסר תועלת למרות הכל

ואני מתביישת בעצמי עד זוב שנאה עצמית על שאני גוש חסר תועלת בגלל הנסיבות

מה אני עושה עם עצמי?

|נואש, ממש|

בבקשה

תתפללו עלי

אני, אני חסרת הגנה

ואני חסרת רחמים כלפי עצמי

ואני נטולת מוטיבציה בעיקר בגלל העובדה שאני צועדת לכיוון שהולך לכאוב לי

אני נדחפת לאש ע"י הזמן ו

אין. לי. מה. לעשות.

הצילו

כן, זה מתאר אותי

אל תדמיינו איזו אחת מפחדת שקועה בכאב עצמי

תדמיינו אותי

ילד קטן

קטן

קטן

בפינה של חדר חשוך

מכסה את פיו בידיו

עיניים מבועתות 

גדולות

וזה בא אליו

זה יוצא דרמטי

אעעה

זה לא דרמטי

|עורך|

מתלבט מה נכון להגיד פה בגלוי. הצער ניכר מכל שורה, אבל יש כנראה מה לעשות שם.

כתבת יפה.

מכירים את זה שהלב שלכם מתפוצץ מבפנים מרוב לחץ

ללב יש קוצר נשימה

אז הוא מדלג

לא, אם דמיינתם דילוגים של ילדה אנרגטית - טעיתם

תדמיינו זקן שמדלג מדרגה ושובר מפרקת

אולי הוא אפילו מת

כן, זה יותר קרוב למציאות

אז הוא דילג

דילוגים שאינם מלאי חיות

מכירים את זה שהלב שלכם קרוב להתקף אסטמה מרוב לחץ?

ואז זה מגיע-

מה שהכי פחדתם ממנו 

והוא עובר (:

ואתם מגלים שאתם בסדר, ואתם יכולים לנשום לרווחה

ולא מתתם, אולי רק כמה שריטות

מכירים?

ובכן, גם אני מכירה אבל זה לא מה שקרה הפעם

הפעם זה הגיע

והלב שלי שבר לעצמו את המפרקת

ועזבו את זה שהוא התנפץ למיליון חלקיקים של אגו מושפל

הוא צריך להרים פלאפון עכשיו ולתרץ את הטמטום של עצמו

(זה אירוני למוות, "שלום, אני מטומטם ולכן נכשלתי")

-נמחק עקב חוסר שליטה עצמית בשעות קשות- 

אבל אוקי

נרגעתי

(לצורך העניין)

ועכשיו אני צריכה להרים טלפון

"אמ, כן. את מאוכזבת ממני. אני מבינה.

לא, ברור, זה בסדר, תמיד יש סכונד צאנס רייט?

נופ.

נופ נופ נופ

אכלת אותה (:

"

וואלה?

חשבת לרגע על האכזבה שיש לי מעצמי?

חשבת על הקול הביקורתי הזה שאני עוצרת במעט האנרגיות שנותרו לי כדי שלא יבוא גם הוא לדרוך עלי

חשבת בכלל חתיכת חלאת אדם או שהיית שקועה בצרות של עשירים שלך,

היי, נראלי נמרח לך האודם. כן. זה נורא.

אם אדם שאני אוהבת היה במצב שלי הייתי עושה הכל כדי לעודד אותו

להרעיף מילים טובות שיעשו לי פחות איכסה בלב

אבל כאמור

אין לי מספיק אנרגיות אז במקום להיות חברה טובה אני משתדלת לא להיות בנאדם זבל

יאללה

צריך לתפוס את עצמי ביידים

יש לו שיחה לעשות

(זה אירוני למוות

"שלום אני אדם, ולכן נכשלתי"

אני חתיכת כישלון נוטף חולשות

אני אדם)

[וגאד, מה שלא הורג מחשל]

תודה אנשים יקרים

(מבטיחה לכם שבמקום מסוים בלב הנפיץ שלי התעודדתי)

יום קרוע

וחזרתי הביתה בלי הרבה כוחות

הרגע הזה שאתה מסתכל במראה ורואה את עצמך ברגעים הכי קשים

בדכ אני חושבת איזה מחשבה נוראית על עצמי

למרבה הפלא

תקפה אותי כנות

ואני ככ יפה היום שזה עושה לי לבכות

(בטח אתם לא מבינים,

נקודה רגישה, תסתמו)

וסוף סוף התלתלים הסוררים האלה כאילו מסתדרים מעצמם

כאילו הם מבינים את המצב הרגשי שלי ורוצים לעשות לי טוב

ואני מסתכלת על עצמי והעיניים כבר לא מבקשות רשות

הן טובעות

אולי בעומק אולי בדמעות

לכו תדעו

אני רוצה להיות ילדה קטנה

כמו פעם

ילדה קטנה מול מראה

עם שריטות בפנים מכנסיים קרועים ותלתלים סוררים

וחיוך

גאד איזה חיוך

ואני סתם ריקבון עכשיו

עם שריטות בלב 

עיניים קרועות ויופי כזה שעושה לי מסריח בפנים. וסיבוך.

כמה סיבוך..

ולמרות הכל

לשניה אחת קטנה

עמדתי מול עצמי

עצמי

והיה לי טוב

וזה דווקא לא רע

זה כמובן לא טוב

אבל אני בסדר

אפילו יצאתי לקנות לעצמי גלידת מנגו וגרעינים שחורים

זה כן מכיל במקום מסוים ככה שזו לא התכחשות מוחלטת אבל זה בעיקר בגלל שזה נעשה אצלי טקס כזה של ימי דיכאון

חייכתי לאנשים ברחוב

בעיקר לנשים מבוגרות

ולילדות בנות 17 

בעיקר לעצמי

אני מוצאת את עצמי בשניהם

הגלידה הייתה טעימה בדרג של 7 מ1 עד 10

אבל היא עשתה לי טוב ללב

כזה קריר ונעים ומחבק

חיבוק טוב

חיבוק דוב

מעצמי לעצמי

אז היה לי יום רע

באמת

תחתית

וכמו שאמר העצלן מהסרט אנימציה מה שטוב בלהיות בתחתית זה שמשם אפשר רק לעלות

ואין לכם מושג כמה אני אוהבת

גלידה

ובעיקר את עצמי

עם כל הדפקטים

(בטח תצחקו עוד שבוע כשאחזור לכאן להשפריץ שנאה עצמית

אבל לא אכפת לי)

אני זוכרת שיר אחד

שעשה לי טוב טוב ללב

אני רוצה להעלות אותו כאן מקווה שלא תרביץ לי המדהימה שכתבה אותו 

(אוהבת את עצמי.) @טירוף זה הנורמה

אֲנִי אוֹהֶבֶת פְּרָחִים
אוֹהֶבֶת לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם
מֵהַגִּבְעוֹל לָאַבְקָנִים וְחוֹזֵר
אֲנִי אוֹהֶבֶת לְלַטֵּף, לְדַפְדֵּף
בֵּין עָלִים שֶׁל כּוֹתֶרֶת
לְרַחֵף

אֲנִי אוֹהֶבֶת לְהֵרָגֵעַ לְיָדָם
לִזְרֹק אֵלֵיהֶם עֲרֵמוֹת שֶׁל כְּאֵב
לִנְשֹׁם אוֹתָם עָמֹק אֶל הַלֵּב
לְהָרִיחַ לְתוֹכִי אֶת הַשַּׁלְוָה
לְהִתְמַכֵּר לָאַהֲבָה

אֲנִי אוֹהֶבֶת פְּרָחִים
(אוֹהֶבֶת לִקְטֹף.)
לַחֲטֹף אֵלַי אֶת הַקֶּסֶם
לִקְלֹעַ מֵהֶם זֵר מְפֹאָר
לִשְׁזֹר בַּעֲדִינוּת בַּשֵּׂעָר
לָתֵת לָהֶם לָמוּת
כְּאִלּוּ בְּנַחַת, בְּלִי אַלִּימוּת
עַל הַקִּירוֹת בַּחֲדָרִים מְקֻשָּׁטִים
פְּרָחִים חַיִּים בְּלִי שֳׁרָשִׁים

אֲנִי אוֹהֶבֶת פְּרָחִים
שֶׁמִּישֶׁהוּ יָעֵז לוֹמַר לִי
שֶׁאֲנִי לֹא
אוֹהֶבֶת פְּרָחִים

@טירוף זה הנורמה

תודה לך אהובה על הקסם הזה

ואני מנסה לנתח אותו

וחושבת שאולי זה הבית בו גדלתי

תמיד הכל חייב להיות בסדר

מדויק, תביאי את עצמך למקסימום.

(מסרים סמויים הכל. מה אנחנו נאצים?)

(לא. מפתאום)

אבל למקסימום של מי?

כי מזמן עברתי את שלי ונדמה כאילו אין גבול לציפיות שלהם

אבל בואו נחשוב על ההווה

אני בסדר

תמיד חיוך (:

הרי הכל צריך להיות בשליטה

הכל טוב

אין סיבה להילחץ

אז דבר ראשון צריך להרגיע את הבחוץ

לתרגל עם ההיא נשימות, לדבר עם אחת, לצחוק עם אחרת

זאתי בכלל הלכה לבכות, צריך ללכת לבדוק מה איתה

בסוף אני יוצאת לנשום אוויר

מתפללת שיניחו לי לרגעי הנחת ויתנו לי שקט

ובאותה נשימה מתפללת שיבוא מישהו אחד ושנרגיש את אותה רוח

שיבדוק אם אני בסדר 

ואני אהיה בסדר

חיוך.

(תמיד חיוך)

אבל כמובן שורר כאוס בתוכי ואין זמן ללכת לנשום אוויר וגם אין איפה

אבל צריך להראות שהכל בשליטה. ואני לא משקרת

פשוט, נגיד שגרוע, אז הרע הוא בלתי נמנע ונשאר לנו להיות אופטימיים

ובכלל, יש אנשים שלחוצים סתם

איכשהוא נדפקתי ואני בתוך האנשים שיודעים להבין ולהרגיע

בכל אופן

לכל אחד צריך למכור את הבסדר בצורה שונה

וכשאני רוצה מעט לחלוק את הנטל עם מישהו

(אם רק מישהו יואיל בטובו לשאול)

אני אספר שאני בסדר

באופן כזה שמבינים שהחיים דורשים ממנו לפעמים הרבה 

וזה כמובן בסדר (:

או שאני אספר שהיה לי יום חרא אבל אני אגיד את זה בחיוך

תמיד חיוך.

הרי חייבת להישאר נקודה של שליטה

בלאגן בלאגן בלאגן

והיא מתקשרת

עכשיו

אוי DAMM IT

הכל בסדר

תמיד בסדר (:

כואב ללי הראש

אבל אני בסדר

(תמיד בסדר)

אני לא יודעת להרגיש לבד

זאת אומרת, אני עושה את זה כל הזמן

אבל זה בעל כורחי

וזה דפקט

אני מודעת

אבל אני מצטערת אנשים

כששמח לי אני רוצה שישמחו איתי

וכשכואב לי אני רק רוצה תמיכה

זו בקשה מוגזמת?

(כן.)

אני כנראה פשוט לא השלמתי עם המציאות

גרמתי לעצמי להאמין שאני בודדה אבל זו טעות

אני פשוט מוקפת באנשים הלא נכונים

ובכן, שיתפתי אותן בחלום הזה

אחת זה לא רלוונטי לה כי היא עוזבת

):
והשניה כבר הגשימה את ה"חלום" הזה בעל כורחה

זבל של אדם אחד הוא אוצר לאדם אחר

איזה נסיבות טראגיות אלוקים

ושברתי את ההסכם שעשיתי עם עצמי

סערת רגשות

(לא שזה תירוץ)

וגם

יותר קל לי להתבטא ככה

ומי שמכיר אותי יודע שהתבטאות זה כמו אוויר לנשימה אצלי

אני צריכה ללמוד לבטא את עצמי באופן שלא פוגע לא בי ולא בסביבה

ולא בתדמית

כי הרסתי אותה בינתיים

זו תקופה טובה

עם כל  המשברים ואולי בגלל

אני עוברת מתהומות לצוקים וכל פעם זה יותר דרסטי

לא יודעת עד כמה זה טוב

אני בסדר

כיף להיות קרוב

העיקר שיש למי

(אעה, לא תמיד)

אני נשמעת ילדה שלקחו לה את הדובי

Je vais avoir du mal avec cette rupture

המפ

זה משפיל בגלל האופן שבו אנשים רואים את זה

בגלל הצורך הלא מוסבר שלהם לרחם

די. די עם המבט

אני אדם

בחרתי לשתף כדי שתבין את מורכבות המציאות

זו מציאות.

אין מה לרחם

אפשר להביע תמיכה כמובן

להציע עזרה בטאקט

אבל נו תעיף את המבט הזה

איי איי אי

כמו שאמר המשורר

סליחה אנושות המציאות כואבת

צינזרתי תהתחלה

יש אנשים שחוסר טאקט מחמיא להם

למעשה ממש הצטערתי שהוא הבין בסוף איך זה נתפס וביקש סליחה

ובכלל היה נחמד לפגוש אותו אחרי ככ הרבה שנים

נזכרתי באופן בו הכרתי אותו

דברים טובים באים בחבילות קטנות

ובשניה הזו שהוא נכנס לבית

הרגשתי משפחה

(בעיקר בגלל שהוא עבר לי השטיפה ויכולתי לזרוק עליו נעל

ככה זה במשפחות הכי טובות)

שוב

ואני בסדר

כמו תמיד

ותמיד יש את ההקלה הזו של לחשוף עוד צד בך 

ובכן, הפעם זה לא עבד ככה

וכבר לא אכפת לי (:

(טוב נו בהתחלה הייתי בשוק מכיוון המחשבה אבל זה עבר)

התרגלתי למצב שדברים לא עובדים כמו שאני חושבת

כשמקבלים את זה החיים נהיים יותר מעניינים

ובכן, לקח לי זמן להתרגל לרעיון בהתחשב בOCPD אבל גם איתו למדתי לחיות

(אך הזעזוע עדיין תוקף אותי בעוצמה לעיתים)

וכשאתה מקבל את עצמך עם כל ההפרעות ולוקח את החיים בקלות אתה מוצא את זה משעשע
כן, את האופן שעליך להתמודד עם החיים כשהם נוגעים בהפרעות שלך)

אחח

העיקר שאני מחייכת עכשיו

ירד ממני הרבה עומס היום מעצם זה שנגמר היום

היה לי שבוע עמוס ממש

וזה השפיע עלי גם נפשית

אני צריכה לדפוק שינה טובה

מחר חמישי

שבת

כמה אני מחכה לשבת אין לכם מושג

אני די נרגזת למען האמת

לא ברור שלא,

לא פיתחתי ציפיות, מזמן הפסקתי

האמת שאנשים אחרים כנראה מפתחים ציפיות או מחשבות יתר חסרות ביסוס וקשר למציאות

מחר יום חדש

אני מניחה לעצמי לשקוע בזה כמה דקות אבל מחר יום חדש.

אוי טעטא

יש לך חוש הומור מיוחד

אולי תשתף אותי שגם אני אצחק קצת...?

טוב נו

אסור ללכת לישון ככה

כוס תה של שעת לילה ואני הולכת לישון 

עם חיוך

(תמיד חיוך.)

;)

לילה טוב אנשים יקרים

(לא להגיב)

יעיד הבלבול שלי והרגשות  שהגלים יותר יציבים מהם

במקום מסוים לא אכפת לי

ומקום אחר שמפחד לפתוח פה לוחש שזה כן חשוב
אם לא הרוגע הנפשי אז לפחות הידיעה הברורה

ובאלי פתאום לקרוא עליה

או לפחות לדעת להרגיע את עצמי כמוה, בפעולה חיובית

ושתהיה אובססיבית עד מחר

אם זה עוזר לי...

עד מחר.

היינו פה כבר קודם
בתפקיד הפוך

והגוף שלי משווע למנוחה

בעיקר נפשית

כןכן הוא מושפע עד לחץ נוראי בחזה

לא עכשיו

ברור שלא

עכשיו סתם אני מתלבטת בין התפרקדות במיטה לכוס התה המיותמת

אני מתגעגת ל----

אפילו שהיא עוד לא עזבה

אפילו שהיא לא 

עשינו היום מרתון עד למרכזית

וקניתי גלידת מנגו כמעט באובססיה

לא הסברתי

היא לא שאלה

ראינו את השניים האלה שהיו בצוק

האמת פחדתי שהן עומדות לקפוץ

פחדתי יותר שמשהו יקרה ויהרוס את הרגע הזה

כי שנים לא הרגשתי בנוח להיות בשקט עם בנא

שנים בני אדם לא הרגישו בנוח להיות בשקט איתי

לא שזה מביך אותי
אני סבבה עם זה, פשוט אנשים אחרים מובכים מהשקט הזה

כמו מבחן סמוי כזה שאני עושה לאנשים

אלה שלא מבינים על מה אני באמת מדברת

כשאני מדברת

לא יבינו מה אני באה לומר בשתיקה

היא מזכירה לי את עצמי של פעם

ומה שאני אוהבת בזה

זה שבאופן מפתיע התת מודע שלי לא נרתע עד רעד בגוף

אני אתגעגע לילדה הזו

(אני גם לא יודעת למי משני הילדות דיברתי
אולי היא, ואולי אני של פעם)

יש הכרעה אגב

תה בדרך

כאן ספציפית

וזה אחלה לבטא את עצמי

באמת

אבל יש לי תחושה שביטוי יתר והבנה עצמית שגובלת בניתוח לא פוסק של המחשבות על פני פשוט להרגיש זה לא טוב

ממ, הניסוח מעצבן אותי

ואני לא יודעת למה

ולמרות שאני אוהבת את זה אני שוקלת להפסיק עם זה

זה קצת כמו לחתוך לי חתיכה מהלב

אבל בתור מנתח טירון

זה צריך להיות ספונטני

ולכל מקרה שלא יבוא

יש לי רעיון שפותר אותי מהדילמה 

דער מענטש טראַכט און גאָט לאַכט

והאמת,

אני גם משועשעת

אפשר למצוא את זה טראגי משהו

אבל הנסיבות לא משתנות

ואין לי מה להפסיד