פורום ריק ומוסתר (עמוד 592)

זה דבר קשה

נמ
שקר

אם זו האנוכיות שלי
או שפשוט התחלתי להשקיע בעצמי קצת
לצאת עם עצמי
ופשוט
לאהוב

איך אני יודעת
שהמבט המאוכזב שלה
לא מעיד על אגואיסטיות שלי
אלא על אחת שנתנה לציפור שלה לפרוש כנפיים

איך
איך משקיטים את המצפון
איך מספרים לו בלחישות שלא יעירו אף אחד
ש
הוא שורף אותי לפעמים
כי הוא לא אמור לבוא על חשבוני
הוא בכלל לא אמור לבוא


איך מפסיקים לקצוץ לעצמי את הכנפיים
ואולי
אני סתם אנוכית

היום הזה החזיר אותי אחורה יותר מדי

 

וזה לא טוב

 

אבל אולי זה כן?

 

What matters is what you actually do

אמרתי לו שהמצב לא טוב
יותר מזה לא הצלחתי להגיד
כי הדמעות כבר עלו
והוא עם הראש במסך ממשיך לראות סרט
"צריך לתמוך בהם"
ומי יתמוך בי? מי יתמוך בי???????
משהו רע קורה לי
ואין אף אחד שיעצור את זה
שיראה את זה
חשבתי שאני גיבורה
יותר מדי טריגרים
יותר מדי כאב
שאי אפשר לבד

ברוך הטוב והמיטיב

.

אין לי תחושה בכלום

 

אני מרגיש מנותק מהגוף שלי

ומתחרטים
אבל לא תעשו אותו שוב
ולא רק בגלל שאתם לא בטוחים שאתם רוצים אותו אלא כי שרפתם את עצמכם
אבל
אוף

הקושי הזה
שהיא כבר לא שלך

I hate myself because of what I did now
I keep hurting myself
That's not OK..I make me sick



ארררר
|מת כזה מגועל עצמי|

תשימי סוגרים על הלב שלך
תבני סביבך חומות הגנה

את מכירה. אל תתני אמון

זה לא טוב או רע
זו מציאות

לפעמים הם נותנים לנו ככ הרבה כאפות שכבר הפסקנו להתלונן והחלפנו את מקומן של הדמעות באדישות
ודמעות זה מקל (איך שלא כותבים)
זה משחרר
זה
מטהר

כן, מטהר זו המילה המתאימה
ואף פעם לא רציתי לאבד את הדמעות
קל וחומר שלא תמורת אדישות
אטימות
אבל זה קרה

אה.

וניסיתי, מבטיחה
ומלא פעמים הן ממש עומדות בעיניים כמו עמודות לפני צניחה חופשית ומפחדות לקפוץ
ואני, כמו שאר העולם, החלל הזה שמתעקש לקבל ולחבק ולהכיל אותן
אבל הן עושות אחורה פנה
משאירות אותי לחכות ליום בו יאזרו אומץ ויקפצו


אבל עזבו אותן, הן מפחדות
בדיוק כמוני
ובכלל
מצאץי את השיטה היחידה שעוזרת להן לצאת:
---
והיא הייתה בעיקר בלב שלי

חיים שלמים שמכים בי בעוצמה
כאפה ועוד אחת שעדיין לא מצליחה לי לדמוע, לבכות, לשחחר
רק ספר קומי שבפעם השלישית מאז 2014 עזר לי למצוא את עצמי בוכה, אבל באמת

משהו בי מתלבט אם להשאיר את שם הספר
במקום מסוים הוא מקודש בעיני (אני יודעת נו, אני כזו, קורה)
ובמקום מסוים הוא נתח מהלב שלי שרק רוצה שמישהו יראה אותו
כמו חלונות מבריקים מפאקסין מתים לראות את העולם רואה אותם

אה.


זו הייתה השבת הכי טובה בחיי
לא בגלל הספר
בגלל -

שש
תפסיקי לספר סודות
|מפסיק|

והאש הזו מלחכת הכל,
מטביעה חתיכות חן של תום ויופי
בים האהבה,
הדועכת לאט לאט,
ללא שליטה
מפריחה שממה
בלב מלא הסערה,
היפהפייה
כשלהבת אש מרהיבה,
קורעת היא את המיתרים העדינים
של הכינור היפה בעולם, הלב
ונוטלת את הכנפיים שלה,
שהאירו לה באפילה
משאירה אותה חשופה, עירומה
והשמיים, בוכים
את מה שהיא כבר לא יכולה עוד
לכאוב,
והלב,
עזוב,
מצטנף בפינה
אולי,
לא כולם ראויים , לאהבה.

(יש מספיק מלאכי מוות שניצבים עם פגיון צמוד לגרונכם ,
אתם,
תבחרו בחיים.)

למה ככ רע לי? הלוואי שהחיים שלי היו קצת משעממים, קצת יופי וטוב שקט כזה בלי כל המלחמות והסיבוכים שהתקופה האחרונה מביאה. ובעצם זאת לא התקופה האחרונה, זה כל החיים ככה. ונמאס לי, ככ נמאס. אני רוצה רק שקט וטוב, טוב פשוט כזה, לא רועש.
הלוואי שירשו לי להיות באולפנא בשבועות, זה יעשה לי ככ טוב. אבל מה הסיכוי בכלל, אני ככ מסוכנת בעיניהם שלמה שירשו. אוף רע לי. הלוואי שהיה איזה חיבוק באזור שיכווץ אותי לתוך עטיפה של טוב במקום כל הרע שמציף.

קכ. אליהו יושב בכל מוצאי שבת קודש תחת עץ החיים, וכותב זכיותיהם של ישראל.

 

על כן ראוי לכל מי שיש שייכות של תשוקה לרזי תורה, שהיא מדת גילוי אליהו באיזה דרגא,

אפילו אם הוא רק בדרך דמיון או הרגשה או השגת השכל האנושי, וקל וחומר אם עלה בחסד עליון למדריגות יותר גבוהות,

שבכל מוצאי שבת קודש יעשה גם הוא כמעשיו של אליהו, ויעסוק בזכיותיהם של ישראל.

ויכיר בהכרה שכלית, ובהשגה בהירה וברורה, את קדושת ישראל ויקרת מעלתן,

וידבק עצמו בכללות עם קדוש, עם ד', וסגולת נחלתו, שאין קץ ותכלית להופעת אור קדשו של כל יחיד ויחיד שבהם,

שגם על הריקנים שבישראל כל העולם כולו משותת עליהן.

 

ויש להתרעד ביראה קדושה מקדושת הנשמה האלהית העליונה של כל נפש מישראל,

ולהיות מלא שוקקות וחמדת עולמים לקדושת רוממות קרן ישראל בכלל, ולהצלחתו של כל יחיד מישראל בכל מעשי ידיו, בחומריות וברוחניות ובכל טוב.

 

אשריכם ישראל, אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בד'.

אהבתיך עמי ולאומי, איויתיך בכל לבי, ובכל נפשי, אחמדך בכל חום לב, בכל אש עצמותי.

אשתוקק לראות כבודך, יפיך והדרך, עת תרומם ותנשא,

עת תגדל ביפי צביונך, ויצאו כל סגולותיך הנפלאות הכמוסות בך מן הכח אל הפועל,

עת תנטע ותתאזרח בארץ צביונך, בארץ פארך, ויגלו לצפון ולים לקדם ולמערב תפארת עוזך וגובה קרניך.

 

"וראו גויים צדקך וכל מלכים כבודך, וקורא לך שם חדש אשר פי ד' יקבנו, והיית עטרת תפארת ביד ד', וצניף מלוכה בכף אלהיך".

 

קכא. מי יוכל לשער ערכו הגדול של עם קדוש במוצאי שבת קודש.

מי יוכל לפאר כראוי את זיו רוממות קדושת הנשמה הישראלית, אשר כבר התנשאה בזיו פארה מקדושת היום הקדוש, חמדת כל ימים.

מי יעצר כח לשורר, לצייר, לחזות חזון, על יקר הדר הגוי הנפלא, העולה על במתי עולם, העונק חמה בקומתו, המשתרע לשחקים, המתנשא בקדושת חפצו למרומי שפרירי שחקי שחקים,

אשר בכל יום השבת אור ד' זרח עליו, הופיע ויאיר בסעודותיו, בתפילותיו, בהרגשותיו, בתענוגיו, בשלותו והודו.

 

ומי ידבר עוד על דבר הערך הגדול של הקדושים והצדיקים, היודעים לפאר את השבת ולכבדו בכבוד הראוי לו, ברוממות קדושתו,

והם מחלקים שלל לכל עמם, שלל שמים, שפעת ברכות קודש של הרגשות נעלות וחפצים כבירים.

 

מה יקרתם לי, ולי מה יקרו רעיך אל, מה עצמו ראשיהם.

נעמתם לי תלמידי חכמים שבישראל, חכמי תורה, אנשי סגולה ומעלה.

נעמתם לי צדיקים, ישרי לבב, נאמני רוח, אמוני עם סגולה.

יקרתם לי כולכם, כל המונכם כולו קודש הוא, בפנימיות נשמתכם אש קודש יוקדת.

רואה אני את כבודכם, מתעטר ומתפאר אני ביפי זוהר רוחכם, חביבי לב, ילדי קודש.

לברכה תהיו בארץ, בארץ חמדה תתברכו, על אדמת הקודש תתפשטו לענפיכם.

כל הגויים בכם יתהללו, מלכים מכבודכם יראו, ואתם כהני ד' תקראו, משרתי אלהינו.

כל מחשבה טהורה מכם תצא,

כל רעיון בהיר על ידכם יתעלה וייתקן,

כל נשמה בעזכם תתענג,

הכל בכם יפואר, בכם יתגדל.

 

 

 

מסך. מרגיש לי כמו מסך זכוכית ביני לבין העולם.


••|

עליו

ואני
כמה רע אני עושה
למות
או שכבר מתתי
והכל קורה בעולם הרוחות
להיות שקופה
או שאני אטומה מדי
ואי אפשר לראות ולהכנס

שעזרו לו להתמודד עם משברים בחיים ולצאת מהם?
בבקשה תעזרו לי!
לא חייב גבר אפשר גם אשה
אבל בבקשה מניסיון אישי!!
מוכן להשקיע בזה אבל שיהיה מישהו שיודע את העבודה.
תודה לכם.
לא יכול לקבל הודעות בשיחות אישיות אז אפשר במסר.