כאן כותבים את הלב עצמו
כאן כותבים אמת
כאן לא מספרים סיפורים על חיים נחמדים למרות שלפעמים זה נכון
כאן זה מקום ללב ולאמת
כאן כותבים את הלב עצמו
כאן כותבים אמת
כאן לא מספרים סיפורים על חיים נחמדים למרות שלפעמים זה נכון
כאן זה מקום ללב ולאמת
טאטע
מיונזרק לחכות בסבלנות שיעבור ויירפא..
מיונזולראות כמה סבל זה גורם לאנשים בינתיים זה לא הכי אטרקטיבי
יהיה בסדר....אולי עוד כמה זמן כן יהיה אפשרי להזיז דברים.. עכשיו זה מהזמנים המתסכלים האלה שעומדים בלי לעשות כלום ונותנים לכאוב כי זה מה שנכון לעכשיו..
וזה קשה ממש להרפות ולא לרוץ ישר לעשות עם זה משהו, נראלי הטבע זה ישר לרצות לנסות לפתור הכל
במילים פשוטות
תהיי החברה הטובה של עצמך, שבי על קפה מושקע או גלידה וירד קצת מהמשקל שבלב
אבל באותו רגע לא ככ התאפשר לי לקרוא... היה מסך ערפל כבד חח
ולמרות שגם זה לא תמיד עוזר להסיט את המחשבות.. כל מילה שאני קוראת בספר בערך מבכיאה אותי גם ומכניסה אותי להרהורים עמוקים מידי מידי
לא ככ היתי כאן בכמה ימים האלה ובאלי להגיד שאני יותר בטוב...
לא שהמציאות השתנתה ככ, אבל הסערת רגשות קצת קצת נרגעה אז זה מאפשר גם לחיות את שאר החיים במקביל ולא להיות עם הראש רק בזה...
זהו בינתיים, אז תודה לכם ושמחה לכולנו אמן סלה ועד!
הייתי ילדה בת 14 אחרי תקופה נוראית ודיכאון שאין לאדם בן 30
חזרתי מהפסיכולוגית בלילה, הגעתי אליה אוטומטית מהבי"ס אחרי התקף חרדה
משהו בי התבגר באותו הלילה, כאילו איבדתי את נקודת המבט של הילדות
ואני זוכרת איך באותו לילה החלטתי להטיח את כל השנאה והפחדים והכאב בדבר הזה שאנשים קוראים לו אלוהים
הוא לא הקשיב, לא למראית עין
אבל הרי גמככה לא רואים אותו,
הוא לא הקשיב, אבל אני זוכרת שרציתי חיבוק, ואמא ואבא לא היו הכתובת
אז שאלתי את אלוקים אם הוא יכול לחבק אותי
רק בינתיים, עד שיבוא מישהו שיהיה לו אכפת
וכאילו שכחנו מהדיון הסוער והזעם שהיה כמה דקות קודם
ואני נשבעת לכם הרגשתי את החיבוק
ניסיתי את זה מאז בלילות קשים
זה כבר לא עובד
אבל בדיעבד אני יודעת שהוא הקשיב, ומקשיב
וכמו שאז לא השכלתי להבין איך תפילות מתקבלות
היום אין בי טיפת הכלה של חיבוק
אפילו לא מאבאלה למעלה
בחודש האחרון
קיבלתי כזה חיבוק דוב
אבל כדי שאני לא ארתע הוא מגיע לי בחבילות קטנות
ואני מקבלת אותם
מבטיחה
וכאילו יש לנו שפה סודית כזו
לי ולאלוקים, בטח הוא לא מספר לי וגם אתם משתמשים בה
אבל לא באמת אכפת לי
כי החיים הפכו מעניינים יותר כשאני מוצאת את הרמזים שהוא משאיר לי
תיקנתי נשמה היום
אני יודעת
יום טוב אהובים
מתוך כאב רואים סדקים של אור 
אולי לא ככ קטנה
וזה נכון גם הפוך
בכל יום טוב יש טיפה קטנה של איכסה
או לא ככ קטנה |:
אני כמובן משתדלת להעביר אותה מעל הראש שלי
או מקסימם לשטוף איתה פנים להתרענן ולהמשיך הלאה
אבל אני כאילו מרגישה שחייב לתת לה ביטוי
ואלוקים אני אני לא מצליחה
כאילו, יש לי כמה טיפות כאלה
אני שומרת אותן בדלי ופעם ב עושה לעצמי יום של גלידות מנגו ואהבה עצמית
משקה עם כל הסירחון הזה את הגינה הקטנה בלב שלי
ובסוף צומח פרח כזה יפה
אבל יש את הנקודה הזו הרגישה
שהיא מסריחה מידי מכדי שתצא ממנה איזו שושנה
גאוותנית כזו, שדורשת את תשומת ליבי באופן מטריד עד נודניקי למדי
וזה אחלה
באמת
(תמיד חיוך. אמרתי?)
פשוט,
כשהיא מחליטה לפצוח במרד ולנתק עצמה מכולם
היא מדגישה את היובש במדבר שלי שלי בלב
(שוב, הראש שלי ממשיך אוטומטית לשיר של גיא ויהל
אין לי מושג למה אבל אני מוצאת את זה ממש מתאים)
כי במדבר שלי בלב
איפה שהלב כבר לא כואב
ואיפה שתיגע זה לא מרגיש
ולא תצמיח אהבה
בשממה של ילדותי
איפה שלא נגעת בי
ולא שאלתי שאלות
ושם חשבתי שטוב
לא מבקשת חיבוק
רק ליפול לזרועות שלך ושהם יקבלו אותי בחזרה
הקאתי את נשמתי עכשיו
כאילו התחושות הרעות התבשלו בי וכשהגיעה השעה הקבועה ביום שאני נותנת מקום לכאב זה התווסף לרשימת התחושות הרעות ואז כמובן הקאתי את נשמתי
אני מרגישה יותר טוב
כי נפרדתי גם מהחלקים המסריחים בנפש
זו לא הגזמה, נפרדתי גם מדברים פחות מוחשיים באותם רגעים קשים
ובכלל לא אכלתי היום כמעט כלום
אולי בגלל זה הרגשתי ככ רע
אכלתי אבטיח ב17:00 וקרואסונים מעשה ידי להתפאר בכמות קטנה מאוד
הרגשתי רע
ממש
והמוח הטיפשי שלי ראה ספרייט על השיש וחשב לעצמו
"היי, ספרייט אמור לעשות לך טוב"
אז שתיתי רבע כוס ומיד הלכתי להוציא את זה בחזרה בדרכים פחות נעימות
מצטערת על זה
באמת
פשוט משהו בי מזועזע מהרעיון הנל
בכל אופן
מקלחת של החיים
כדור (התשיעי בערך מאז שנולדתי)
ושינה טובה בעוד רגע, גם מחר חופש
והכרתי היום שני אנשים חדשים
אני מופתעת לטובה מאחד מהם
כיפלי
אני בסדר
(תמיד בסדר.)
(:
זה היה יום מספק
הספקתי המון, קניתי ספר שאני מחכה הרבה זמן לקנות
המוכר היה מופתע, הוא גם אמר לי את זה
שוחחנו מעט, דתל חמוד ומעניין
(עכשיו כשאני חושבת על זה אולי הוא גם נכנס לרשימה של אנשים שהכרתי היום, אז 3.)
התברר לי שיש לי יום עודף ברשימת ימי החופש אז למרות הכל כן יצאתי ליום נחמד עם עצמי
שופינג, גלידה כמובן (לא באובססיה) ספר, שאני לא כותבת את שמו מחמת אאוטינג
וקבעתי איתן שלושה ימים נחמדים אחרי כל הבלאגן, עוד שבועיים בערך
בית מבריק (לא באובססיה) ריח נעים של אפיה
ובאמת,היה לי נחמד
עד שכבר פחות
אבל אנחנו לא מדברים על זה
זה חלק מהפרויקט האחרון שלי
להתכחש לרע בכל מחיר ולתת לו לפרוץ רק בשעות בודדות ביום
כל פעם במקום אחר
היום היה שונה
לכן יש פה רק עצמי נקי ומקולח שלא מנסח עצמו באופן מיוחד למדי אבל לפחות הוא יכול לבטא את עצמו
אני משתדלת להכין את עצמי לאכזבה של עוד שבועיים
מצד אחד אני יודעת מה הולך לקרות
מצד שני אסור להיות פסימים
ק"ו שלא בטטות חסרות מוטיבציה
--- מתקשרת |מרוגש|
כמה זמן לא דיברנו
אני אוהבת אותה
והיה כיף ככ עכשיו לדבר
יאו
ערכתי את זה.
אבל היה לי הרבה מה לומר.
שאפשר לכתוב בו בלי שמישהו יראה?
בטוח אין.
)
ינשוף קטןהחזרת הכל..![]()
שילוב של שני רעיונות שלך נראה לי יהיה באמת מוצלח.
תודה!

תודה 
אין לי ווצאפ..
תודה לה' אני עם פלאפון כשר ![]()
תודה אבל 

קמנו ונתעודדאחרונה
בשבת התעוררתי לקולות של קללות בחצר הישיבה.
אדם בשנות ה40 המאוחרות לחייו, נכנס כדי להסיך רגליו בתוך מגרש החניה (והורס חלק מהגדר במהלך הפריצה פנימה).
חבר שלי, שהיה במרפסת וראה אותו, ביקש ממנו לאחר מעשה לא לעשות זאת שוב.
הוא אמר לו שבגלל הקורונה, להבא, לא יעשה את צרכיו בתוך המתחם-
אציין שלא לגמרי הבנתי את הטענה.
אותו אדם נתקף בעווית הכעס, ולבש פנים חייתיות ביותר.
לא פסק פיו מלגרוס קללות, על הבחור ואמו.
(אין זה ברור מדוע זו אשמת הבחור, שהגעתו לעולם נעשתה מחוץ למסגרת הנישואין.
אפשר היה לתהות לרגע, שאדם זה נחת מימי המאה ה18,
אך שפתו הרחובית-מודרנית הסגירה את השתייכותו לתקופתנו).
חברי, אדם חמום מוח לא פחות, זרק עליו כיסא, שמפו ושוקו (הוא לא תכנן כמובן לפגוע בו באבקה, אף לא לביישו, אלא להטיח את הפלסטיק הנוקשה בגופו, בעדיפות לראשו.)
והנה אני מקיץ (כפי שכתבתי לעייל לקורא הנאמן עד כה, שהקללות נישאו ברוח עד פתח חלוני- נכנסו פנימה והלמו באוזני)
ואני, אין בליבי את הכוח, למשחקי כבוד וכוח. אני מסתכל על שניהם ומבטי מתעופף לו לכיוון הכביש-
מחשבות ברומו של עולם כמובן, לא בכדי לחפש עלמה צעירה, על אף שבזמן האחרון מחשבה זו עולה וגועה מפעם לפעם)-
בוהה במכוניות, ובילדים שמשחקים ותוהה, איך הצעקות העירו והסבו את תשומת ליבי מהחלום, אך היא אינה קוטעת את מחשבותי.
ונכנסים אנשים נוספים למבנה, ילדיו, הלא הוא מכרנו המקלל בראש חוצות.
והם משתתפים במסיבת המלך, והקללות אף הן כיד המלך כפי שיש לצפות מאנשי מעלה, ולכאורה, הצר שווה בנזק- האגו.
לא אאריך בדבר הסובב אותי מחוץ לגופי,
על אותן דיבורים זרים, סכינים, צעקות וקללות בדבר איברי האיש והאישה, וניפוץ בקבוקי זכוכית במוצאי השבת.
לא,
אך כל אלו ערערו את שלוותי.
ובדברי שלווה, אני הכותב מתכוון לתוצאה, ולא לסיבה שאולי תנחשו לנכון כרגש הפחד.
לא ולא, איני מפחד. לא להדקר, ולא לבקבוק זכוכית שתתנפץ בקרבתי, או תפגע בגופי.
אך חוסר השלווה פגעה בי. ובשעות אלו אערער בעניין.
לילה טוב!!
תודה כפרעות אם קראתם עד לכאן!
ארצ'יבלדמרגיש לי מעלה אדומים יותר מדי חח
כל-כך הלם, שברגע הראשון שכחתי להתעצב אל לבי על המציאויות החסרות כל-כך.




עולם הזויבכל מקום
העולם מלא באנשים טובים
רוב האנשים בעולם מקסימים
נכון שלפעמים אנשים עושים מעשים לא טובים אבל עדיין אני מאמינה שרוב האנשים בסה'כ טובים
היצר של הבן אדם
לא הבן אדם עצמו
אגב, זה יכול להיות ל2 הדדים אף יצר טוב הוא לא האדם.
או במילים אחרות, יתכן מאמר רש"י בחובה לאהוב את ה' ב2 היצרים, יצר טוב ורע.

ועכשיו, לאחר הקשקשת הקבועה שלך, אומר את דעתי.
אתה יכול להתעלם מבקשתם של אחרים ולהגיב בכל שרשור שאני כותב.
אני מתעלם באופן עקבי (משתדל עד כמה שאפשר, אני לא אבן שאין לה הופכים) ממה שאתה כותב -אלא אם כן אני מפריע לי מה שכתבת ביחס לנושאים מסויימים- ולא יפריע לי אם תגיב *לי*. עשה כרצונך.
הסיבה שלא אקשיב לבקשתך נובעת מכך שאני לא רוצה לנהל איתך יחסי אנוש בסיסים. (לא להגיב זו צורה של ניהול יחסים).
אבל אם יש תגובה של אדם שברצוני להגיב עליה,
עצם כך שהיא בשרשור "שלך"- לא מעניין אותי.

אני מכירה מישהי שביקשה ממך לא להגיב לה ולא עזר לה לבקש ממך והיא עזבה את ריק ומוסתר בגללך אז אל תיתמם
שאתייג אותה?