פורום ריק ומוסתר (עמוד 596)

ואני אסביר
לדעתי כשנותנים לזה מקום נרחב בתוכנו, לרגישות הזו
זה מעצים אותה ורק מקשה להתנהל ביום יום בלי להיות מוצף
חוץ מזה
השאלון לא מספיק משקף לדעתי והרבה יכולים לטעות בו ולהחשיב את עצמם ככאלה בעוד הם אינם
(ולא נראלי שיש כ"כ הרבה hsp, למרות שהגיוני שהאחוזים עולים בשנים האחרונות {סתם השערה})

ובכל זאת
זה רעיון נחמד
אם הוא יצא לפועל
אני אהיה נוכחת שם

דבר ראשון, אין פה איזה "זה" שנמצא בתוכנו ובידינו הבחירה האם להדחיק או להנכיח אותו. הרגישות היא חלק ממנו. היא תכונה מולדת הטבועה בנו (באופן ביולוגי), והיא בלתי נמנעת. היא הדרך שבה אנו חווים את העולם בכל הרבדים, והיא נוכחת באופן שלדעתי אם נתעלם ממנה נגרום רק נזק לעצמנו.

את צודקת בכך שהפורומים פה עלולים לתפוס מקום גדול מידי בחייו של מי שלא מגביל את עצמו, אבל זה כבר עניין אישי של כל אחד, ולדעתי אין סיבה שפורום כזה יזיק למישהו אלא להפך. בעלי hsp בעיניים שלי זקוקים למקום כזה.

מעבר לכך, השאלון הוא בהחלט לא חד משמעי, אבל להנחתי אדם שמזהה את עצמו כאדם רגיש ע"פ השאלון וע"פ ההסבר שמצורף בקישור הראשון, סביר להניח שהוא אכן כזה. וגם אם לא- אז מה?


מה גורם להשערה? hsp זו תכונה ביולוגית


בכל מקרה, אשמח שתצטרפי

המילים להדחיק או להנכיח לא מתאימות כאן
הרגישות היא חלק ממנו, תכונה מולדת, טבועה והדרך שבה אנו חווים את העולם
*אבל* אנחנו יכולים להחליט כמה ביטוי לתת לרגשות ובאיזה אופן
לא אמרתי להדחיק או להתעלם, אבל לא צריך מראש לצאת בהגדרות שיגרמו לנו לשקוע בתוך ההצפות הרגשיות שטיפוסי hsp חווים הרבה (למשל), כשהופכים את המציאות הפשוטה לנושא שצריך לדון בו באופן נפרד זה כביכול הופך את זה למקום שבו אפשר לתת ביטוי לרגשות שמראש לא צריך לתת להם להתעצם (לדעתי) -(ניסוח לא מדויק, מקווה שהבנת)
ושוב, רמת הרגישות בלתי נמנעת אבל אפשר כמובן לנתב אותה למקומות הנכונים ובזמן הנכון


"את צודקת בכך שהפורומים..." - אמ, זו לא הייתה הכוונה שלי האמת
"מקום נרחב בתוכנו" - דיברתי על הרגישות עצמה והיחס אליה


{לא יודעת
לא ניתחתי לעומק, סתם השערה מופרכת }

בכלל לא שמתי לב שהגבת.

בחוויה האישית שלי, אין הרבה אנשים בכלל שמסוגלים להבין את הקשיים שנובעים מהרגישות. לדבר עליהם עם אנשים שלא רגישים בעצמם, זה כמו לדבר בשפה אחרת. ולכן לדעתי פורום כזה רק יתן מקום לדבר עם אנשים שנמצאים באותה סירה.לא נשמע לי סביר שיגרום להצפה מיותרת אלא דווקא להפך. פורקן. מה שכתבת- "רגשות שמראש לא צריך לתת להם להתעצם"- קשה לי מאוד להסכים עם זה.
חוץ מזה שזה יכול להיות מקום לשחרר, לתת ולקבל עצות, ולאו דווקא מקום להתבכיינות.

אז למה לא לכתוב פשוט בכותרת
"שאלה לhsp בלבד"
אולי בתור אחת כזו, מרגיש לי כאילו לפתוח פורום כזה זה לשחק ברגשות של אותם אנשים
הרי בטוח שיהיו בו גם הרבה שהם לא hsp (בלשון המעטה) וזה סתם יצור תסכול מיותר לאלה שכן (כנל)
המבחן הזה הוא לא מדד
אם אתה כזה אתה יודע, ובדכ המבחן לא מחדש לך הרבה, רק מראה לך שזה נורמלי ובסדר ואולי מבטא טוב יותר את התחושות שלך
אם אתה לא כזה, אתה לא יודע
ואתה יכול לחיות בסרט שאתה מבין איך מרגיש hsp ואיך נראה היום שלו ןכמה מהר הוא יכול להיות מוצף

בנוסף
אני לא רואה את זה כיתרון, אבל גם לא כחיסרון
אלא כמציאות שיש להתמודד מולה בצורה הכי טובה, זה לא משחק, זה החיים
וכשלא יודעים למתן את הרגשות (ולא לתת להם להתעצם) הם יכולים להוביל למקום שכולנו מבינים שהם לא רצוי *ובמיוחד* לhsp

אני דרמטית, אני יודעת
ואולי זה כן רעיון טוב,
אבל ביום שהצלחתי לגרום להן (לרגשות) לתפוס פחות מקום אצלי נהיו לי חיים יותר פשוטים
(תרתי משמע אגב, זה גם חיסרון)
ואל תגיד לי שזה לא הגיוני, כי אתה עוד לא הגעת למצב הזה מן הסתם

אבל עזוב אותי
אם יש לך אנשים אני סקרנית לראות מה יהיה

תהיה בטוח שכשאנשים כן מבינים על מה אתה מדבר זה עוצמתי יותר


ואוו... הלוואי. - ריק ומוסתר
זה למשל
מבטא את מדיוק את חייו של אדם כזה
וזה שיר לא קצר אבל אפשר להוסיף לו עוד המון בתים
אדם רגיל יראה בזה תיאורים (מוגזמים אולי לטעמו) שפשוט באים לבטא טוב יותר רגשות רגילים וזה ממש לא נכון

אתה רוצה לקחת תסיכון?
(ושוב, רק hsp יבין את "הדרמטיות", זה לא מוגזם
זאת אני.)

בתקווה שלא יגרם יותר נזק מתועלת
ושלא יהיו יותר מידי "מסתננים".

מקווה שיצא לפעול ויתגשם בצורה טובה.
אפילו ביקשתי להיות מנהל. (וסורבתי.)

תתנעי את התהליך, ואשמח לסייע.

מוסכם לגמרי.

מהמם בעיניי וגם נותן תקווה לדעת שהצלחת ככה לגרום לרגשות לתפוס פחות מקום, לדעת שזה אפשרי.
(סביר להניח שיש לך עצות ותובנות שיכולות לסייע לhsp מאוד, ובמידה שיפתח הפורום אשמח לשמוע ממך)
מעבר לזה, לא מנסה להתיימר ולדעת מה טוב לך, אבל נשמע שאולי במקום הזה בו את נמצאת היום, לך הפורום יגרום יותר נזק מתועלת.

אפילו לא ראיתי בדברים שאמרת דרמטיות. אני hsp והם מובנים לי לחלוטין.


יש לך אולי רעיון לדרך בה נוכל לפתוח את הפורום ולשמור עליו לhsp בלבד?
לדעתי כדאי לפתוח, אולי לתקופת נסיון, ולראות מה נוצר ממנו. אם נראה שאנחנו נכנסים שם למקומות לא טובים, נעשה אחורה פנה.


"כשאנשים כן מבינים על מה אתה מדבר זה עוצמתי יותר"- כמובן.
את מתכוונת לטובה או לרעה?
הרגשות עצמם הופכים עוצמתיים יותר וגורמים להצפה מיותרת, או שהדיבור עצמו הופך עוצמתי בגלל ההבנה, לטובה?

ובכן, ללא ספק זה אפשרי
(וכמו שציינתי, זה יתרון וחיסרון כאחד)

אולי אין עצות, אבל יש ניסיון ואשמח לתרום ממנו במידה ויפתח הפורום
ואני לא התכוונתי על הנזק שיגרם לי, אלא באופן כללי (אבל אין לדעת, אולי אני טועה)

רעיון... ממ, לא.
אפשר לנסות להשתמש במבחן ומקסימום יהיו כמה פולשים שיגלו קצת על העולם שלנו
מוסכם, מבחינתי לפחות

התכוונתי שהדיבור עצמו עוצמתי יותר
וזה טוב, אני מניחה
אבל בהחלט יתכן וזה ישפיע על העצמת הרגשות (כיוון מעניין, לא חשבתי עליו)

אפילו לא חשבתי על משהו כזה.

איש רגיש מאוד/כפיר גולן

אני איש רגיש מאוד
זאת לא ברכה ולא קללה
אני אדם רגיש מאוד
זאת האמת, לאמיתה

זה להקיץ מקרן אור קטנה
שבוקעת דרך חלוני
זה לסתום אוזנים לקול סירנה
של אמבולנס יללני

זה לחוש רגשות עזים
ולחוות הכל בעוצמה
זה לא תמיד לדעת לסנן
את עצמך והסביבה

זה לפחד מכל רחש
ולהיבהל בקלות
זה להנות ממוזיקה אלוהית
או לרצות למות

זה לברוח מהמון אדם
ולסתום אוזנים בחוזקה
זה לפעמים לרצות להיות לבד
שרק הבדידות מארחת לחברה

זה לבכות עד עמקי הנשמה
משיר מרגש או סרט מחסיר נשימה
זה לדעת להיות שם בשביל אנשים
ואיך לשחק עבורם עם האור והצלילים

זה לחיות בקיצוניות
ולנוע בין מצבים
זה לחוות עוררות ללא הרף
אפילו בלילות לבנים

זה לדעת לכתוב כאב
שמוזרק מעמקי נשמה
זה להרגיש כל מילת רעל
שנזרקת לעברך בעוצמה

זה להתפעל מיופיו של פרח
ולזהות אושר נסתר
זה להיות רגיש לאחרים
אפילו שליבך נסגר

זה לאהוב בלהט
ולשנוא עד כלות
כמו אש שיוקדת
ובוערת בלהבות

זה לנוע כמו מטוטלת
בין אושר צרוף לדיכאון חרישי
זה לבכות בסתר בלילה
על חבר שנשאר ערירי

זה לאהוב, ולבכות
ולצחוק ולשמוח
זה להרגיש ולזעום
ולרצות גם לצרוח
זה בליל אורות וצבעים
וצעקות משונות
זה מבול של רגשות וימים
ואוזנים אטומות
וזה אני וזה אתה
וזה כולנו
שמתהלכים בעולם יחפים בלי לדעת
את אשר מסביבנו.

Srugim Confessions

פעם פתחנו קבוצת ווטסאפ
שנחלה כישלון חרוץ.
כולם *כל כך* רגישים
שכל שטויות הופכת לפגיעה אנושה ברגשות.

זה גם משהו שצריך לקחת בחשבון,
מה גם שכדאי לך בכלל לברר
אם יש אישור מנהלים לפורום שכזה
הם לא ממהרים לפתוח חדשים.

קצת לא הבנתי למה בדיוק ימ"ל התכוון
אבל ישמצב שהוא בכלל לא מאשר את הפורום.

נשמע זוועה.

איפה יח"ל הגיב?

אבל יכול להיות שהוא התייחס
רק לשאלה ששאלתי אותו
ולא לרעיון פתיחת הפורום.

לאיודע...🤷‍♂️

לא משנה.
התכוונתי לשאר הדברים שהוא אמר.

בס"ד

שלום. זה בעלי מהניק שלי. -

 

שלום! זה מרתק!

זיהיתי את עצמי ככזה, אבל בלא הגדרות ברורות, וממש לא הבנתי..
ופתאום הגדרה כל כך ברורה...

תודה על שהעלית את זה. וטוב לדעת ולהכיר שיש עוד אנשים שעונים על דרך חיים כזו.
כפי שכולם כתבו - זה בהחלט יכול להיות טוב, כולנו עובדים על הדברים, וזה נותן אויר לנשימה.

מצד שני, באמת זה יכול להתפספס וללכת למקום של שקיעה בזה, כמו שנכתב כאן.

כאילו אני - HSP. שזה כמובן לא נכון... אני אדם שחי את חייו כמו כל יצורי העולם, איש איש לפי נבכי נפשו שיש רק לו.

ולכל אחד הדברים השונים מאחרים והדומים לאחרים, וכן הלאה.

זה אינדוודואלי. יכול בהחלט להועיל לאנשים, ויכול גם סתם לתקוע. תלוי בעיקר לאן משתתפי הפורום יקחו את זה ולאן תנשוב הרוח. מניח שארצה להצטרף לניסיון (אם אכן ייפתח - אפתח ניק חדש). אם אראה שזה מזיק לי, אצא מהפורום. חושב שכך כדאי לכל מי שמתעניין.

אומרים שהיתה קבוצה וזה לא צלח. אז אולי כדאי שמי שהיה בה יפיק לקחים משם, כדי שזה ינוהל טוב. 

בהצלחה...

כי הלשון שלי מהירה וגם כשאני עוצרת וחושבת אני מקווה שאמרתי את הדבר הנכון ואף פעם לא יודעת
אם טעיתי ובמה.

נכון.

מפליא ששכחתי...

מאפר ואבק, לא?

אבל קטונתי
והזיכרון שלי לא במיטבו כרגע

לא זוכר.

מקסימום נבדוק ביוטיוב.

(פשוט תקשיבו לגאון הזה.)

אני אפעם לא מאיים,
רק מבצע.

 

 

זאת אזהרה.

שאם היא לא תניח לי-

אפנה להליכים משפטיים

ואגרום לה להתחרט על מסכת השקרים וההשמצות

אבל אתה רציני?
למה אתה מחייך אבל?

מה אכפת לך?

זה לא נועד בשבילך גמככה...

חשבתי שזה כאילו כתיבה שלך כזה
סליחה!!!

(וגם הכתיבה שלי אמיתית, תמיד

היא פשוט פחות מפורשת.)

(למה?)

ונבואה אי אפשר להסביר.

בטוח הכל טוב?

במובן הרגיל של המילה.

אבל כן, אני לגמרי מאמין שכתיבה
(לאו דווקא שלי) היא מעין תחליף נבואה
של דורינו.

תשאל משוררים/ות והם יסבירו לך קצת
איך זה מרגיש לקחת אור אינספוף
ולהפוך אותו למילים,
לכתוב רגשות וצלילים
על דף נייר
ולחלוק אותם עם כל העולם.

אני מגדיר זאת כ"נבואה"
יש לך שם אחר?

זאת רק דוגמא אחת
ועם כמה שאני מוכשר
לכתוב דבר שכזה בטייק אחד
בלי מחיקות או תיקונים
זה הרבה מעבר ליכולת שלי:




אבל אולי מי שלא כותב ככה בעצמו
יתקשה להבין את הרעיון הזה.

"תמיד רציתי לשאול אותך משהו," היא אמרה.
"בבקשה."
"איך זה לכתוב שיר?"
"כמו לשמוע את קולו של אלוהים." הוא ענה.

(אתגר כתיבה, 20 מילים)

שמישהו בכלל צריך לשים עליך.

כואב..יש בזה הרבה כאב ,וקסם

יש לך כתיבה נדירה,כל כך גבוהה וציורית

ריגשת ממש.

אם מעניין אותך-
מוזמנת לבלוג שלי.
(קישור בחתימה.)

זה מדהים ברמות בלתי נתפסות.
לא ידעתי שאת יודעת לכתוב,
לא ככה.

זה נגע בי,
ממש.

והוא בנוי בצורה כל כך מדוייקת
חריזה מדהימה,
משקלים מהפנטים.

נפעמתי.


(אפשר לשמור/לפרסם עם קרדיט?)

(:
כן

איך ביטאת את הרעיון בצורה כ"כ נוקבת וכואבת
מהממת שאת 💜

💙
את בעצמך

את מדהימה.

תודה לך

בשירשור בלי לפתוח אותו

אם הם לא רוצים לפתוח כנראה שהם לא ראויים להגיגיי

לאו דווקא מהמקום הזה.
הוא רק סימפטום.)

התכוונתי בכללי לפורומים
לאו דווקא פה ספציפית

ואני רוצה לעבור
אבל
מפחד שהוא יעלב

(וזה הזוי)

פעם היה כאב
והכאב רטט וזז
ומתוכו נבעו חיים
והחיים משכו אור
שהלך והעצים
עד אשר ירד
אל עולם המחשבה
ומדממה הפך לחיים

והימים חלפו
ומשברים חדשים נוצרו
והכאב גדל אף הוא
התרחב וטפח למימדים עצומים
ובתוכו נוצרו
מעגלי מעגלים
על ילדה בלי ילדות
וילד שלא יודע לצחוק
על אבא רוצח
ודמעות נוטפות צלקות
על עולם אכזר
ועל רוע שמעתק נשימה
על עצמי ועליך
על כאב הנשמה

וככל שהכאב גדל ותפח
תפחו גם שיריו
וממילים רכות נוספו גם צלילים
כמו שלכת וסתיו

עד אשר הכאב
פגש בכאב גדול עוד יותר
כאב שדומם אותו לגמרי
הגוף שתק
הגוף צעק
הגוף בכה
הגוף
הפך גופה

ומתוך השברים
לא נוצרה הארה
לא התאחו הסדקים
והמתים ממש לא קמו לתחייה
נותר רק חור
שגדל ורחב
והשאיר את הכאב
בדד, מפוחד

ומילים של שלטון
נהדפו בהד מחשבה
ומיזמורים ולחשים
נגנזו בסיתרי חשיכה

ודיבור הפך אילם
נמוגו צליליו
ואין אדם ואין אל
שיאירו דרכיו

וניסה הוא דרכים
חדשות
לתעל את כאביו
אך החור נשאר
והמשיך וגנח
ודימם לגמרי
את אחרון כוחותיו.

היא שאלה עליה.

וגם היא שאלה עליה.

נהפכתי למוקד מודיעין.

ואנשים שאכפת להם בכאילו

או שאכפת להם איפה שהוא בלב האנושי שלהם.

מעבר לזה אני לא יודעת.

ואם זה היה לפני שנתיים

אז התשובה הייתה שברור שכן.

אבל.

יש אנשים שאוהבים אנשים.

למרות הכל. ועל אף הכל.

והם עושים דברים כי אתה רוצה.

וכי זה מה שנכון.

ואין קהל, ואין במה.

ויש כאב, ויש דמעה.

(סתם זה יצא חרוז טיפשי)

נעלמתי.

בכלל לא אדם שמתלונן.

אולי כואב זה יותר מדויק.

לילה.

והיום הזה צריך שמישהו יבכה עלו.

ואם לא אני אז אתה.

לא. נישאר שנינו.

חמישי זה ימים כאלו אתה יודע.

לראות אותם ככה ולהיצבט.

למה היא לא מבינה שהם צריכים

תיחס ליד המיטה וחיבוק ונשיקה של לילה טוב.

לרגע שכחתי. היא מנסה לתת את זה לעצמה.

זה שורף לי.

איך אתה רוצה שאני אקום מכאן.

וכל האשמה והתסכול העצמי

זה היה חסר לי עכשו.

אתה רצית שאלחם גם בזה?

בהתנגדות הזאת. 

למה.

 

ידעתי שזה מה שיקרה.

לא. לא שוב פעם.

אני חזקה יותר.

ואני בוחרת.

שמעת?

האסמסים ממנה.

מעיקים.

עושים לי איכסה בפנים.

 

טוב שהסתיים..

היא נפטרה

לא יודעת למה. אבל קראתי אותך ומתנגן לי בראש איזה שיר שהוא פסוק :

וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי: (יחזקאל פרק טז פסוק ו)

מאוד.

מותר לא לאהוב חיים חדשים. לפעמים אנחנו מעדיפים את המוכר

לפעמים אין אלטרנטיבה.
🤷‍♀️

מבאס.

בכ"כ הרבה רמות.

 

לא מרפה לי מהמוח.

הלכתי הבייתה, ופתאום המשפט הזה
עלה לי במחשבה.

אפילו לא ממש יודע למה.

(ממ אבל למה כאב זה הדרך של הלב להתגעגע?)

אולי כי כאב פיזי
זאת הדרך של הגוף
להגיד שמשהו פגום
או מקולקל?

אז ככה זה גם עם הנפש?

אבל געגועים זה לא מקולקל.

 

(עמוק לי מידי.יאו)

זאת שאיפה לשלמות.
בכאב פיזי- הגוף שואף להיות שלם/בריא.

ובגעגוע הנפש שואפת להיות שלימה/בריאה.

(עוד לא יצא לי לחשוב על זה לעומק,
אז אולי אני לא מדייק.)

אהבתי את הציור.

והציור...