פורום ריק ומוסתר (עמוד 620)

כבר שיר שלישי עליה, מה זה אומר לעזאזל...





("היא לא תדע, היא לא תדע...")

תמיד תמיד שונה.
רוצה להיות בכל אופן.



(בשביל מה אני עושה את זה לעצמי?)

 

זה עשה לי טוב לראות אותה

 

שאהיה בשבילה מישהו...

כמו תמיד. מתלבטת אם לציין את העובדה שלי *יש* תעודת בגרות

היא עושה לי חחח
אני בוהה במסך
ומכבה.
מה קרה לך
נשמה?
לאן הלכה השמחה?
---------------------
השמחה?
היא מעולם לא הייתה פה
יפה שלי.

מה לך


למה לך

אני שונאת אותך
תתרחקי ממני



למה.

אני אלך לראות לי סרט וזהו




אוף הכל מסובך
החיים האלו
המוח הזה

How in the fuck will you feel
If you couldn't get me back
?

אין יותר את הפורום ההוא

 

 

(בינתיים)

לא יודע מה יהיה
לא אדע איך יהיה
לא מבין באיזה רגע
לא תופס במה זה יתבטא
אבל מה שבטוח.
זו
גאולה.

ווייק אפ. סטנד אפ. מוב.

אלו הרגעים
רצון ה' חוזר להופיע בגלוי.
זה קורה.
בניסן. בניסים. ברבים. בריבים. באחדים. באיחודים.

רוצה לחיות את זה.

עכשיו וגם מחר.

כשזה קורה
זה קורה!
לא צריך להתבלבל.

לך-לך.

כי קשה לי עם שינויים
וטוב לי להיות תקועה בחרא של עצמי.


וזה גרוע נורא

'אם אתה לא יכול לנצח אותם - הצטרף אליהם'
ככה ממליץ המשפט המפורסם, ואני בדקתי.
מה יש לי בתוכי.
ואיך אני יכולה להמשיך, ולחיות עם עצמי.

'תספרי לי' היא ביקשה.
ומן חומה של שתיקה נהיתה בנינו.
כי איך אפשר לספר על הלב, ואיך אפשר לתאר משהו שגם אני לא הכרתי.

פתחתי פתח קטן, קטנטן, עלוב.
הצצתי בזהירות.
ונחרדתי.

פחדים. והגנות רבות מספור. מלא שחור, וחום ואפור מלוכלך.
ואיך, ואיך אפשר להצטרף לכל הדבר הזה?

לא הצלחתי.
'יום יבוא' הבטחתי 'יום יבוא ואני יאהב אותך'

שתבכי ככה
בגללו
לא מגיע
בחיים.