פורום ריק ומוסתר (עמוד 635)

..

וחמישי לאחריו
וכל הסדר יום שלי השתבש
ואני ממש מורעבת
ומתכננת דברים מסוימים
ועושה דברים אחרים ממש
אולי ללכת לישון זה הפיתרון?
אני אמורה לקום מחר מוקדם..
יוו
יהיה טוב?

הגעתי למסקנה

 

שזה לא טוב לשנוא כל כך הרבה.

 

אבל אם אתה כבר כן שונא הרבה דברים או אנשים אל תיתן לזה להתנקז אצלך בפנים, זה רע.

עדיין ריק,
כאילו לא נגעתי
שנים

ורק אני תוהה מה אפשר לעשות שעוד לא עשיתי
פפפפפפפ

הכל ריחני ונקי ומלא אוויר כייפי קר נעים.

זכרונות.

 

זכרונות מימי שבת של אלול

שנינו אבודות ומסופקות, כל אחת בדרכה שלה

שנינו שעברנו שנים על שנים של מקומות, שנינו שעזבנו וחזרנו לאותו מקום,

את למקום שממנו הגעת

ואני למקום שמעולם לא הייתי בו והיה לי מוכר כתמיד.

שבת של אלול, שיצאנו להתפלל מנחה מול השקיעה

תופסות מרחק בשטח הגדול הזה

את מתנענעת בדבקות

ואני עומדת דום, לא מצליחה להוציא כלום.

ובלי מילים בכלל, איך כל אחת בקצב שלה פשוט נשכבה על החול

כאילו היה מוסכם על שנינו שאחרי מנחה צריך להתבונן בעננים

יפה שאנחנו לא צריכות מילים, מבינות את הקצב הפנימי אחת של השניה.

אחרי רבע שעה של שתיקה, אחרי רבע שעה שהעננים התמזגו לי עם המחשבות והרגשות

התחלנו לדבר,

העלנו חלומות

בעיקר על גוש קטיף,  ואמרת לי שאם היה גוש קטיף היינו בראשון בבוקר תופסות טרמפים ישר לים בנווה דקלים

וגם שם מן הסתם היינו מתפללות מנחה ואז מסתכלות על העננים.

ותמיד היה לנו חלום מטופש כזה לקפוץ על דיונה ענקית של חול.

ושוב שתיקה שלא מפחידה אף אחד. כי כשמרגישים קרובים ובטוחים אז טוב לשתוק ביחד

ותדעי שהתחביב העיקרי שלי בשתיקות זה לחשוב על מה את חושבת

או לדמיין שאני מדברת אלייך ואת מחזירה לי דיבור ככה בשתיקה,

תוך כדי שאני פוקחת עניים, מבחינה שאת עוד מכונסת בעצמך עם עניים עצומות

השמש במרכז השמיים ויורדת לאיטה קרוב לסעודה שלישית

ואנחנו קמות, מתנערות מהחול, מה חשבנו לעצמנו לשכב על חולות עם שמלות שבת נקיות.

 

והעניים שלך האלו, שהן עמוקות כל כך ועצובות כל כך

ואני יודעת לזהות בדיוק מתי האור שלהן בורח קצת מהעניים

ואז מחזירים אותו כשאני מנסה לספר לך מילי דשטותא או שאת מספרת לי סיפורים על הבעל שם טוב.

 

והכי טוב לי שזה לא געגוע

שהכל כל כך קרוב אלי, הסוף שלו מרגיש רחוק. מר, אבל בעיקר רחוק

כך שאת המתיקות אפשר בהחלט להרגיש, איך היא זורמת מהראש עד ללמטה

שכל תא בגוף מתמלא באהבה ומתיקות.

 

ויום יבוא ונשב עם הילדים והבעלים באיזו גינה על ספסל

החברה חוזרים ממנחה, עוד כמה ילדים מתרוצצים סביבנו, תינוק ביד או בפנים

שנינו עם קמטים של יופי ואותו האור בעניים

וניזכר איך חלמנו והתפללנו ושתקנו

וגם שם מן הסתם נסתכל על העננים.

 

לילה לילה.

זה לא מצחיק המצב הדפוק הזה, בסדר?

 

שרדתי כהר המון זמן אבל עכשיו זה מתחיל לעלות דרגה

 

לא מקובל עלי, מתה לעוף מפה, אין לי כסף לבית אחר, לעזזל, שכירות זה יקר ואין לי עבודה, ואחרי שהקורנה ייגמר החזור ללימודים ואז גם אם ארצה לא יהיה לי זמן לעבוד

 

 

אחרי שאתחתן ואלך מפה אגור רחוק רחוק ואבוא לבקר פעם בחודש, ואני לא רוצה לראות אותם יותר!!!!!!

 

 

בעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע

 

בעעעעעעעעעעע

 

 

 

שלא תחשבו, כשהם פה אני עוזרת להם, אבל...

 

 

וווווווווווואה

 

בלגן שלם

קורונה

ילדים

בבית

גירושים

(אני רווקה, כן?) אני מדברת על אחותי

אמא באבל

לימודים

דייטים

מחזור

לימודים

אי אפשר להתרכז

 

 

געגועים

 

אחד ביום שלם
תודה אלוקים

צלילים בניתוק
עשבים שוטים
מחוברים
לאט ובזהירות
יוצאים
נערמים
נזרקים
נעלמים
כלא היו

עד שחוזרים
ושוב הצלילים

פשוט מקשיבים
אז יש צלילים

זה לא עולם זה בית משוגעים

הפורום חזר למה שהיה

 

ברוך ה'

אני רוצה לשתוק אבל אסור

הוא פשוט שיקר 

בלי להתבלבל 

ולי נשאר רק להסתכל

ואסור לי להגיד כלום

כל מה שהוא עשה היה משעמום

זה סתם היה טמטום

והלב שלי אליו היה אטום

ובחוץ היה גשום 

ולא הגענו לסיכום

והכאב שהוא גרם לי היה עצום

אז למה אני צריכה את הקשר?

הוא בכלל לא אמיתי

אני רוצה לשבור את הגשר

לא מתקרבת יותר לאנשים בלי יושר

אעלק אושר

שאחרי שניה נגמר

אבל אני מפחדת לומר

שבינינו זה נגמר 

אז הקשר נשאר

וככה גם החרטה 

למה נכנסתי לזה בכלל?

את הדרך אלוקים לי כבר סלל

אז למה ירדתי מהשביל

והתנהגתי מגעיל

כי ניסו אותי להגביל

אני מתחרטת.

 

אבלה אבא טוב
תחזיק אותי קרוב
ואל תעזוב

איזה קלישאה.

באמת אין גנים?

למות.

זה לא אמור להיות מורכב כל כך.