פורום ריק ומוסתר (עמוד 646)

(ואני מרגיש הרבה יותר טוב,
אפילו שלחתי להן הודעה... נראה לאן זה יוביל...😏
ושברתי את האגו ושלחתי גמלו הודעה... ולמרבה ההפתעה הוא הסכים
רוצה לתקתק ענינים... רק חבל שבשישי תהיה סופה, מקווה לסיים
אתזה לפני שבת... ואז להעביר הכל מהר, הם אמרו שהם יעזרו לי
זה אחרי החתונה אז מקווה שיסתדר... אולי בשבת הבאה אני אסע לשם
נראה אם יהיה לי כוח... ולא עשיתי ש"ב, מקווה לעשות הכל לפני המפגש הבא...
ולהגיד תןדה זה חשוב,
אני חושב שהרבה מזה נובע מההבנה שצריך להפסיק להאשים
את כולם מלבד עצמך, לא להפעיל עליהם דברים
שרק חלקם תלויים בהם... והיא ניסתה להיות בסדר
לא אשמתה שהיא לא מבינה שאני לא אקח ממנה כסף...

וזה עדיין באסה ממש שאבדתי את העט, ובעיקר את הכפפות
עליו אני עדיין כועס, או לפחות מאוכזב ממש...
מה הוא רוצה ממני לעזאזל?
קצת אושר, קצת שלווה ושמחה זאת בקשה מוגזמת?😔)

שהמצאתי מושג.
צריך להכניס את זה לויקיפדיה.

אבל נחשים ועקרבים-
יש בו.

הוא בא, שוב.
ואני מקבל את פניו כפני חבר ותיק.
תמיד הוא היה שם,
נוכח
אך עורב בצללים.
מחכה לשעת כושר,
לשעת חשיכה שתגיע.
כי עמוק בליבו הוא ידע,
שבמקודם הוא במאוחר,
היא תגיע.
ועתה הוא שמע את לחישתו,
הרכות, הקטועות.
משל היה ילד קטן שמחפש מפלט,
בין ידים מגוננות.
אין זאת כך,
הזכיר לעצמו בעירפול חושים.
הלא לשם כך בדיוק הייתה כוונתו.
לתקוף אותי בעת בא אהיה חלש
הוא יודע שאינו יכול עלי
בעיתות בו אחותו נמצאת
אך הוא מחכה בסבלנות ללכתה
ואז
תוקף בכל הכוח.
שלום לך חבר-אויב
שלום לך אחי
שלום לך ידיד מכאובי
שלום לך נוצר רוחי
שלום לך
דיכאון.

היא רק רצתה להתכנס באיזה מקום
ולמות בשקט...



תיכף אני ארצה שתלכו מפה
שאוכל כבר ליפול בשקט
שלא תראו את הפצעים נפערים
שנשאר לבד ונשבר לאט

תוותרו כבר ותלכו מפה
שאוכל כבר לצעוק בשקט
בלי המבט הקרוע שלכם
שנשאר לבד ונשבר לאט

אבות ובנים סבתות ונכדים
הלב של אמא מתפוצץ
מי אשם לה מי אשם לי
מי יפרד ממי
אבא בוכה על בן בוכה על אבא

תיכף אני ארצה שתלכו מפה
לא אפחד ליפול לא אפחד לגדול
לטבוע או לשוט לחיות או למות

אבות ובנים סבתות ונכדים
הלב של אמא מתפוצץ
מי אשם לה מי אשם לי
מי יקבור את מי
אבא בוכה על בן בוכה על אבא
אבא בוכה על בן בוכה על אבא

(?)

שם
אל מול השקט
צעקתי

שם
אל מול הסער
נדמתי

שם
אל מול הכאב
דממתי

את אחרון כאבי
הנשכחים
את מיתתי האינסופית
יום, יום
שעה שעה

אל מול
שקרים רווי אמת
אל מול
אושר כבה ומת

אל מול סערת
דמים מלופפת
גזעים מוריקים
לעת ערב

על מול
שתיקת הרוח
כספתי, ייחלתי
נשמתי עמוקות
נשאתי זיכרונה החיוור
עטוית השתיקות.

אומרים שאם לא נוגעים במשהו במשך 60 ימים אז נגמלים 

אז נשארו לי עוד 35 ימים כדי להיגמל ממך....

 

נמצאים יחד

קשה להכיל

הכל מתערבל בפנים

הפורום הזה כבר לא מה שהיה

 

אוף

חבל שבחרו לעדן שיר על סמך פופולריות של הכותבים ולא על סמך מה שבאמת מתאים לתחרות...

מרפא.



תודה.

נגמרתי מה***** .
וזהו אני לא מפחדת יותר.

טוב אולי קצת.
משמשמשמש נכנס אדר מרבים בשמחה. אני שמחה בחיי שאני שמחה. יותר ממה שכולכם יכולים לשמוח כל הנורמאלים.

צדיקים.
הכל בסדר.
תחיו חיים טובים.
אלו בדיוק הסיבות למה אנשים שונאים את הדתיים.
בול.

ואני עושה מה שמרגישה.
רק שהקטל הזה.
באמת מכאיב.
ואתם חארות האמת.
ערימה כזו.

אלוהים יעזור לי יום אחד.
איזה רמה רדודה.
אלוהים.
יש הבדל בין להגיב למישהו גם אם דעתך שונה.
לבין לקטול מישהו בגלל שדעתך שןנה.
ויש קיצוניות יתר בעולם הזה.
יותר מידי.

ואתם חארות של החיים.

מתי אני אזכה לראות את האותיות הגואלות?

את המסר הפשוט שכולם משתמשים בו כל הזמן ואפילו לא שמים לב.

במילה "כן" יש עולם שלם עם אמון וחברות חיוביות והשלמה עם חיזוקים כשצריך.

במילה "לא" יש סיום ואכזבה, ייאוש וחידלון.

אכזבה ממך, לא רוצים אותך, שוב פעם... ייאוש גם כן ממך, אולי...

מקליד/ה...

כן, לא העיקר

מקליד/ה...

יחס

לא יכול כבר לראות 

כל מה שמבזיק בעיניים

לקוחות , עובדים , מנהלים , בעיות..........

האינקוויזיציה של שנות ה 2000

 

טעות.
עוד אחת בשרשרת טעויות מטופשות בלי כוונה.
ויצאתי זולה ולא שווה.
וזו לא היתה הכוונה.
בכלל .
ואני מבקשת סליחה שוב. גם מעצמי.
שככה פגמתי ברושם שלי .

ועזרתי לה
ואז המ"מ גילה וכעס ממש
(או עשה הצגה טובה...)
ואז הסמל העיר את כל המחלקה
והריץ אותנו באמצע הלילה
בגללי
אבל אולי זה סתם היה תירוץ
בשביל להגיד לנו שהוא משתחרר
ושבירת דיסנטנט וזה...

דווקא הערכתי אותו
חבל שלא היינו בשמירה ביחד
ביקשתי מהמ"מ והוא לא הבין למה
בטח הם צחקו עלזה בינהם
כמו הפעם ההיא ששמעתי את הישיבת צוות.שלהם...

בכו"מ לענינו-
למה זה קורה שוב?
אני לי כוח לזה...
ולמה אני מושך אותם?

אהה
ואיזה פער בינך הווריטואלי
למציאותי...
הזייה ממש.

מי היה מאמין