אמרו לי פעם, שכל מה שצריך זה עובדות
ואיני יכול לנגוע
לא בך, לא ביופיך, לא בפנייך
אני רוצה
לדעת
מה גדול הסיפוק, השמחה
(כשבעלטה, י'הי'ה, חיבוק)
אומרים חדר יחוד, כי,
מתייחדים
ויש אומרים
(אני אומר)
מתאחדים
כשם שאני כנגדך
ואין בך יכולת
להושיט יד, לנגוע
ואני
אהבת עולם אהבתיך
בדד נשב על ספסל מול כוכבי רקיע
שחקים בטהרתם את חיינו
אני מתגעגע
פעם הכרתי זוג נחמד וחביב ואח"כ הם לא היו זוג אבל עדיין נשארו נחמד וחביב ומכיוון שיצא ששימשתי איש קשר להעביר בינהם הודעה או שתיים אחרי שכבר החליטו שזה לא ילך נראה לי ששני'הם זוכרים אותי לרעה קצת
ממ
אני צריכה לסכם מתישהו את שנה שעברה, ו, אין בי רצון לחשוב על זה אפילו
זא
הי'ה לי טוב
אבל אולי בדיעבד אני מבינה ש(קצת) נצלו אותי אז, בתחום הזה, והעדפתי להדחיק
ואולי זה הי'ה הנכון לעשות, והי'ה הנכון לעשות, ועדיין זה כואב, לחשוב ש
(ולמה למה למה כ"כ התקשיתי לשמוע על האירוסין, ורציתי לצעוק, לא, טעות, אבל במקום זה נצרתי את הזיכרון שלהם קופצים במדרגות שם לא אצלי)
הנה לך ילדה, קומי לך אחותי רעייתי יונתי תמתי, שראשך נמלא טל, קווצותיו רסיסי לילה
הניחי לגשם החלש להשטף בעורפך, הניחי לליבך לנוח ולמחשבותיך דרור
הניחי והנה זה בא חי אני, עוד יאמרו באוזנייך בני שיכולייך צר לי המקום
כי הנה התו חלף עבר לו והצלילים נרגעים מסערת בראשית שחר חדש
הנה דודך היפה בנשים הנה מקום תוסיפי חזות ובגדייך ילבינו באור השחק השקט
הנה לך ילדה, חולת אהבה, מה נאוו מילותיך על נפש צמאה
הנה לך
(לך לך פירושו להיות י'הודי)
צריך ללמוד קצת ואז לישון כדי להספיק לפחות חצי שעה עד שצריך לצאת. וזה די בקרוב. (כל מי שצוחק שיש לי 36 שעות ביממה, בואו, למדוני כיצד |עייף|)
ואיני יכול לנגוע
לא בך, לא ביופיך, לא בפנייך
אני רוצה
לדעת
מה גדול הסיפוק, השמחה
(כשבעלטה, י'הי'ה, חיבוק)
אומרים חדר יחוד, כי,
מתייחדים
ויש אומרים
(אני אומר)
מתאחדים
כשם שאני כנגדך
ואין בך יכולת
להושיט יד, לנגוע
ואני
אהבת עולם אהבתיך
בדד נשב על ספסל מול כוכבי רקיע
שחקים בטהרתם את חיינו
אני מתגעגע
פעם הכרתי זוג נחמד וחביב ואח"כ הם לא היו זוג אבל עדיין נשארו נחמד וחביב ומכיוון שיצא ששימשתי איש קשר להעביר בינהם הודעה או שתיים אחרי שכבר החליטו שזה לא ילך נראה לי ששני'הם זוכרים אותי לרעה קצת
ממ
אני צריכה לסכם מתישהו את שנה שעברה, ו, אין בי רצון לחשוב על זה אפילו
זא
הי'ה לי טוב
אבל אולי בדיעבד אני מבינה ש(קצת) נצלו אותי אז, בתחום הזה, והעדפתי להדחיק
ואולי זה הי'ה הנכון לעשות, והי'ה הנכון לעשות, ועדיין זה כואב, לחשוב ש
(ולמה למה למה כ"כ התקשיתי לשמוע על האירוסין, ורציתי לצעוק, לא, טעות, אבל במקום זה נצרתי את הזיכרון שלהם קופצים במדרגות שם לא אצלי)
הנה לך ילדה, קומי לך אחותי רעייתי יונתי תמתי, שראשך נמלא טל, קווצותיו רסיסי לילה
הניחי לגשם החלש להשטף בעורפך, הניחי לליבך לנוח ולמחשבותיך דרור
הניחי והנה זה בא חי אני, עוד יאמרו באוזנייך בני שיכולייך צר לי המקום
כי הנה התו חלף עבר לו והצלילים נרגעים מסערת בראשית שחר חדש
הנה דודך היפה בנשים הנה מקום תוסיפי חזות ובגדייך ילבינו באור השחק השקט
הנה לך ילדה, חולת אהבה, מה נאוו מילותיך על נפש צמאה
הנה לך
(לך לך פירושו להיות י'הודי)
צריך ללמוד קצת ואז לישון כדי להספיק לפחות חצי שעה עד שצריך לצאת. וזה די בקרוב. (כל מי שצוחק שיש לי 36 שעות ביממה, בואו, למדוני כיצד |עייף|)
