פורום ריק ומוסתר (עמוד 725)

אאוצ. זה מכאיב לי.)

מישהו שר באמצע הרחבה
בוקסה גדולה
מיקרופון.

אין לי שקל
צרלי.

אני רוצה להשאיל
את הרמקול.
לשיר.
שותקת.

א. אני לא שרה ברחובות. ק''ו שלא במיקרופונים
ב. המקום ציבורי מידי, והומה מידי.

אני משאירה את הרצון ליד,
הולכת.

טיפשה

מפגרת

 

די עם זה

 

גם אם מדביקים רסיסים של כלי בצורה מעולה הוא לא יהיה יפה כבהתחלה.

 

זה הלב שלי. שלה.

 

צריך לעכל ולקלוט את זה.

 

קשה

אני לא מסוגלת להישאר פה.קשה לי ברמות.
די לבכות כל היום כמו פסיכית.
אין לי ביטחון.
אין לי ביטחון.
אני צריכה מקום לגור בו לבד.



איך זה בא לי בטוב שהיא נתנה לי פתאום את הכרטיסיה של הרבי.זה בא בדיוק בזמן.

אני לא אדם שמוציא את עצמו החוצה. אם אתם לא מהאנשים שקרובים אליי, כנראה שאני אדבר איתכם על כלום. גם עכשיו חשבתי שיספיק לי לדבר עם עצמי, עם אלוהים, עם האנשים שלי. אבל זה לא מספיק. כי אני בכיכר ציון ואנשים שומעים טראנסים וצוחקים. ובאלי לעצור הכל ולצרוח ככ חזק עד שיגמר לי הקול ויגמר לי הכח ואני אפול על הברכיים ואשבר סופית. רצחו לי את רינה. זה לכאורה יומרה להגיד רצחו לי, אבל זאת אמת. לכל אחד שהכיר אותה רצחו את רינה, ואני בטח לא היחידה שלא מצליחה לישון יותר מעשר דקות, ושהפרצוף שלה רץ לי מול העיניים לוחש לי הייתי אמורה לגדול, ולא נתנו לי.
רינה הכי חיה בעולם. אני כותבת את זה ונשברת
איפה את, רינה
למה דיבורים על עולם טוב יותר אמורים לנחם מישהו. שירים שמדברים על ילדים שרצים אלייך גורמים לי להתפרק. זה לא פייר. הייתי בדרך לכותל והסתובבתי בחדות. אני לא רוצה לדבר איתך. אני לא רוצה. תפסיק להרוג לי אנשים
שבת הייתה ארוכה והמודעות שלי לא נחה גם כשניסיתי לישון ודפקה לי תמונות מההלוויה וניסתה לגרד כל זיכרון שהעזתי לשכוח מהפנים היפות שלה. ראיתי תמונות שלה בווינט ופתאום צחקתי. איך היא נראית שם כמו עוד כותרת אבל היא הייתה חיים ככ גדולים. לא מתחברת לתיאורי המלאך. היא היתה ילדה. ככ יפה וככ חיה ואני לא יכולה לחיות בארץ הזאת יותר. אשמה מוזרה דופקת בי, שיכולתי להזהיר אותה. זה באמת ככ מוזר, כי לא יכולתי. אבל אשמה צורחת בי.
רינה, אני מחכה שתבואי לחדר אוכל ותצחקי שם עם חברות שלך. אני לא מאמינה שבאמת הלכת. אני לא מסוגלת להיות צינור יותר לקלישאות של אבל. בואי כבר. בבקשה

וואי לא ראיתי אותו שנים. יאו כמה שהוא..

"את מאמינה באלוהים?". (ידעתי שזה יגיע, ישבנו וצחקנו ונהנו שעות, אבל זה פשוט מתבקש.)

"כן". (ברור. )

"את מאמינה בעולם הבא?". (הוא לא מבין שזה באותה חבילה?)

"כן. אתה?".( בטח. מה נראה לך?! הוא גוי. הוא לא יהודי בכלל. אז מה אם הוא בן דוד שלך? לא קשור. הוא שעה הסביר לך כמה שהוא חולה על הצ'יזבורגר היומי שלו.)

"לא". (כמו שחשבתי.)

"למה?". (טוב נו, ניתן קצת צבע לשיחה...)

"לא יודע. אולי הוא שם ואולי לא." (איך אתה יכול להיות כזה לעזאזל??? נראה לי שאולי אנחנו לא באמת בני דודים. נו אמא גויה זה די משפיע כנראה.)

"אתה לא רוצה לבדוק את זה?". (נו פליז תגיד שיש לך הוכחות או מחקר כל שהוא לפחות.)

"לא. שמעי, אם הוא שם- מגניב. וואלה אחותי, זה מטורף. אשכרה. מקווה שטוב לו... ואם לא- מצחיק. השמיים ריקים. מגניב".( ...)

"וואלה , בכל מקרה, אני מאמינה שהוא קיים ומשפיע". (ניראלי..מה פתאום. הוא לא מערער אותך. את מאמינה וזהו. מה השטויות האלה??.)

"את חושבת שאם אני ידבר איתו הוא יקשיב?".( חמוד. ילד בן 16 שמתנהג כמו בן 3 בגן דתי סטנדרטי.)

"כן". (תכלס, הקשיב לי כמה פעמים....)

"יאו , אז שיזרוק לי..מ... אם אתה שם, ויטמין סי, חחחח". (לא מצחיק, מי יודע מה אמרת עכשיו.)

אתה בן 16.

אתה לא מבין.

אתה לא יהודי.

אין לי כח להביר לך.

אתה לא תבין.

אה, לא, אני לא אוכלת את הפיצה מלמטה כי מותר לי קודם כל חלב ואחר כך בשר.

אתה לא מצחיק.

עזוב.

 

 

 

 

ואני חשבתי שזה קורה רק לאנשים גדולים. ומבינים. ומספיק בטוחים בעצמם. פפפ.

"נגלה עליהם פתאום והם טמאים והיו צועקים מים מים" (רש"י בהעלותך)

 

ואנחנו טמאים.

ולא צועקים.

ואין מים.

 

 

 

 

(ולא נגלה.

 

 

וזה אפילו לא משהו שצריך לומר.

)

מצב רוח מוזר.
כואבות לי העיניים



(הם עייפות מלהחזיק דמעות)

מסוג הימים שצריך רק לברוח לברוח לברוח
כי אם נעצור יקרה משהו נורא



סליחה מחברה שלי שקבעה היום ירושלים עם חברה מלאת חיות ושמחה
והיא פוגשת חברה שנעלמת בפלאפון


סליחה עולם.

ללבד יש טעם,
כמו לכל דבר.
לביחד יש טעם מתוק
תות בננה?🤔
אולי.

ללבד יש טעם
קפהפוך
מר מידי
סוכר בקרקעית
רחוק מידי.

לבד,
השמש קופחת
הכביש סואן
והזמן
הולך לאט מידי
מתחרה בי.

לבד חם,
תמיד
כל שביל מכפיל את אורכו
מחלק את רוחבו
סתם,
כדי להציק.

לבד הכל כבד יותר
הכלום שסחבתי מיותר
עודף
מכל דבר
ממני.

לבד
ירידת ערך
דרסטית
וכל האמון של אז
הולך בדרכי,
לאין.

לבד
אחווה שקטה
אני
וכל בודדי הספסלים
לא מחליפים מבט
לא חורצים לשון
לבד.

לבד
חיוך שקט,
מבט משתאה
על קבוצה אינוספית
של ילדים
קופצים במזרקה
מתגרים
במים
מנסים לתפוס
נתזי מילים.
לומר שלום
למצלמה
לברוח,
לחזור
ושוב.

לבד
לעג סמוי
לחסרי המשמעות מאחורי
(ובאמת, הם משעשעים נורא
הייתי מקליטה לכם
ביתר ניצחה 2:0, ישראל כץ היו לו בעיטות, מה זה בעיטות,
איך הוא מתעופף
אני אחקה את זה פעם)

וככלות הכל,
סבבה.
לקופיקס הבא💪

נכון יש את הקטע הזה בסרטים שהטובים והרעים מתחלפים ופתאום מגלים שמי שהיית בטוח שהוא טוב הוא רע?
זה בדיוק מה שקורה לי.


אלוהים. איך הכל מתבלבל.
זה לא הגיוני כמה כולם אטומים ואת עומדת באמצע וצורחת צורחת צורחת ואף אחד לא מתייחס
כולם מאפשרים להכל לקרות ולא מתנגדים ולא עוצרים

והכל משתגע, בניינים קורסים, סופה
עצים נופלים בחוץ. ערפל. הכל אפור. השמיים. האופק
צונאמי. בנות ים נפלטות אל החול. שוכבות בשיער סתור, בגוף נטול נשמה.

תסתכלו זהו סוף העולם.

למה אני אף פעם לא יודעת. למה?

אין לך מקום פרפר. ומעולם לא היה.
המקום היחיד שלך הוא בתוכך.
כולם כבר הלכו מזמן, ואולי אף פעם לא היו.)

 

החיוך שלך מרוח על כל העיר 
כמו הבטחה גדולה 
ויש לך עדת מעריצים 
שרים איתך במקהלה 
מה יש לומר 
כל הכרטיסים נמכרו מראש 
מה יש לומר 
אל תתן לזה לעלות לך לראש 

כי אחרי ככלות הקול והתמונה 
מישהו יכול לשאול בלי כוונה 
מתי בפעם האחרונה 
עשית משהו בשביל מישהו 

זה נראה כמו קלף בטוח 
אתה דוהר, אתה על גב הסוס 
פותחים לך דלתות כולם 
ומדברים בנימוס 
אתה יושב ומצטלם 
ממש כמו סמל הצלחה 
אתה חושב 
שהעולם כולו מונח כבר בכיסך 

כי אחרי ככלות הקול והתמונה... 

אתה חי כמו בסרט 
אתה כוכב עליון בהפקת חלום 
תזהר שלא ידליקו אור 
ותתעורר פתאום 
ואז תראה מלמעלה עד למטה 
יש אותו מרחק 
ואז תלמד 
מי יהיה האחרון אשר יצחק 

 

 

 

 

 

 

ים
אוסף של גלים
שנחבטים
שוב
ושוב
ושוב
בעוצמה
מהסלעים המכאיבים.
ואז לחשוב
איך זה בעצם
מרגיש
להיות
ים.
ואם הם היו יכולים לברוח
נגיד, אל מאגר מים אחר
אולי
להפוך
לנחל
או למעיין
או אפילו למפל.
האם הם היו בוחרים אחרת
או שהיו מעוניינים להישאר
פשוט
ים.
ואני
אני יכולה לזוז
לא כמו הים.
ולמה לפעמים
בכל זאת
אני בוחרת
להישאר
נכאבת
ולמעשה
להישאר
פשוט
ים.

גברים מגעילים!

 

זה מה שאני צריכה לראות מיד כאשר אני פותחת את המחשב בספריה??

ולחשוב שרוב הסיכויים שזה חרדי שישב כאן.

 

איכס!

קורה משהו לחרדי

מבואס לי.