שרשור חדש
••פרפר נחמד&
כולך אור, פרפר. כולך חושך.
האור והחושך משתמשים בך בערבוביה. ופעם את אור ופעם חושך. פעם את שמש ופעם ירח.
ופעם את אוהבת ופעם את שונאת.
פעם את הכל
ופעם את
כלום.
די השםשפיות
השינה שלי פשוט נדפקה ואני כבר כמה חודשים קמה בשלושת רבעי מהלילות כל שעה עגולה עם לב דופק
מה נסגר איתי אני מנסה לעלות על הטריגר ולא מצליחה
מחסור חמור בנושאי שיחה.אלפאחורס.
מרגיז שעם כל אחד אחר זה היה יכול להיות חוויתי, ורק בגלל שאני בת אני תקועה שם בצד עם כל הבנות ועם החצאית הארוכה ועם מסכה של מישהי חסודה וצנועה.
ונמאס לי מזה, חלאס.

אז כשנסענו והם התחילו לשיר , התחלתי לשיר איתם, שימות העולם, נמאס לי להרגיש בכלא.
אז הם פתחו עלי עין או שתיים או מאתיים, אז מה.
אחכ כשישבנו בחוץ וזמזמתי אז הבןז הזה אומר לי שאסור לי לשיר כשהוא שם, והיה באלי להעיף אותו מההר הירוק הזה ולומר לו שהוא יכול ללכת. אבל לא אמרתי כלום. כי אני סתם בת.
יש לך בעייה, אסור לך לשמוע אותי, לי אסור לגרום לך לשמוע אותי. אני זאת שצריכה להסתתר ולשתוק? תלך אתה ותתחבא באיזה בונקר.
זה מדהים איך הם לא מפותחים.
זה מדהים איך כולן שם לא אומרות כלום, וטוב להם להסחב, וטוב להן ללכת בטיולים כמו בלוויות, הבנים מקדימה, הבנות מאחורה, וטוב להן להיות קטנות וטיפשו. שמסדרות את המטבח, ומבשלות אוכל לכולן, ויוצאות מהמגרש ברגע שהבנים באים, ומתכסות עד הצוואר בבגדים לא נוחים ולא יפים רק כדי לקבל מבטים מטרידים.
נמאס.
נמאאאאס.
איזה מין עולם טיפשי.

באמת חבל שלא זרקת אותו מההר.עלה שלכתאחרונה
לפעמים אני תוהה אם צריך להוריד את המסיכה של החצאית הארוכה ולחשוף מי אני באמת, ואז אני אומרת לעצמי שהחצאית היא לא מסיכה, היא חלק ממני. פשוט לא מרכזי.

את יודעת, לפעמים לא צריך לשים על אף אחד, טוב לך- אז תשירי, ותרקדי ותצרחי ותלבשי בגדים יפים יפים ושימות העולם.
זהו
(באלי לבכות.גיטרה אדומה
באלי לבכות.
למה סיפרתי,למה אכלתי את זה איתה היום.
הייתי צריכה לשתוק עכשיו.
לשתוק כל חיי ולמות בשקט.
הצילו.
אני צריכה אי שקט.)
(למה רועד לי פתאום ככ.גיטרה אדומה
ואמא,תפסיקי להגיד שאני חיה בעולם מישל עצמי.
את אפילו לא מודעת למה שעובר איתי.)
(מספיק לבכות כמו פסיכית.)גיטרה אדומה
..,,,,,,,,
שוש, ילדה שלי
אהובה שלירצה לאש
תמסרי למצפון שישתוק דחוף ושיזהר ממני.

חיבוק מרחוק בינתיים.
את מלאך שלי.גיטרה אדומהאחרונה
חיבוקציף
היי היי. אני פה.מדבר הלב.
חיבוק.
מה במילים האלה מרעיד את הלב?רציתי לשאול
למה הוא עוד מתגעגע?
(.עיגול שחור
היו שלוש שניות בתוך הרגע הזה שהצלחתי לחייך. זה לא היה אפילו חיוך רק עיוות של פנים שהשתקפו אלי מן המראה. הפנים שלי, רק שאני איני. גופה מהלכת, וחיוורת נהייתה ממני
היו שלוש שניות שהצלחתי לחייך, ואז הכל התפוצץ בפנים הוריקן של שתיקה זועמת חילל את כל כולי. כל הזעם שיש לי כלפי העולם, כלפי עצמי. כלפיו.
הסתובב בתוך תוכי והשחית כל פינה שכוחת אל שעוד יש בי.
ולא ידעתי עוד איך להכיל את הכאב הזה, נשכבת פרקדן על שמיכה שמזמן איבדה את צורתה, צמר מגעיל. אירוני שזה הדבר היחיד שעוד עוזר לי להרגיש את החום שלו, הצמר המגעיל שהוא התעקש לשמור.
חום שמיימי שרותח לי בקצות האצבעות, ומשגע אותי עד שפיות.

לרגע איפשרתי לעצמי להרגיש כאב, לרגע הסכמתי לעצמי להרגיש.
אז הכל קרס, החום עלה מקצות האצבעות והמיס את כולי.ודמעות מלוחות ירדו במורד הפנים וצבעו אותי בגווני אפור ושחור.

הכי כאב לי שהוא ראה את הכל, הכי כאב לי שהוא ראה אותי כשנפלתי.
הכי כאב לי שהדבר היחיד שהיה לו להגיד זה,


" את חייבת לסלוח לו, חייבת לסלוח לו שהוא עזב יותר מדי מוקדם למרות שהבטיח לך חיים שלמים. לסלוח לה שהיא מזכירה לך אותו. ולסלוח לעולם שהוא מעז להמשיך בלעדיו"
וזה נכון, ואולי יום אחד אצליח לסלוח לעצמי
שנתתי לו לכאוב אותי כשכאב לו כל כך.)
(אפשר להגיב. רק בטקט)
הי ילדה שליאופק.
אני רוצה לחבק אותך.
אני מתגעגעתעיגול שחוראחרונה
מתי תעלהסביון

בתך מבור

.

בנאדם הזוי שהוא.קיש תפוא

הוא עוד יוציא אותי מדעתי.

יהפוך אותי למשהוא שאני לא.

רוצה. רוצה לשקר.

רוצה להיות מי שאני לא.

יאו כמה שאני רוצה.

החיים טוביםעמירם
יום רעאבישג השונמית

רגש הוא דבר רע. אני רוצה להפוך לקהת רגשות. לא להרגיש יותר, לא לשנוא יותר, לא לרחם יותר.

לא לאהוב יותר. אני שונאת את היום המגעיל הזה ואני שונאת את כל מי שבסביבתי

ואני שונאת את כולכם. טיפשים מטופשים שהולכים אחרי הזרם ואחרי הלב המטופש

והאנוכי שלכם. שולחת לי הודעה "אני רוצה לפגוש אותך! מלאאא זמן שלא ראיתי אותך בלה בלה בלה"

מחפשת לחדש קשרים. עכשיו נזכרת בי? לכי ****. שונאת אותך ואותה ואת החברה ההיא ואת ההיא ואת הזאת ואת הטיפשה.

לכו כולכן לעזאזל. רגש הוא דבר רע. אני שונאת לשנוא.

אני שונאת שאני שונאת לשנוא. אני שונאת שאני שונאת שאני שונאת לשנוא.

 

אני שונאת שאבא שלי מדבר בקול מונוטוני כזה שאוכל לי את המוח.

אני שונאת שאת לא סותמת את הפה. קיבינימט.

 

אני שונאת אותך.

ואותי.

 

יכול להיות שיש לך בעייה עם וויסות רגשי?משה

(או וויסות חושי).

 

 

תגדיר וויסות חושיאבישג השונמית

כן. יש לי בעיה של וויסות רגשי. (לא מאובחן)

רגישות תחושתית - שימת לב "קיצונית" לדברים בחוץמשה

במגע, בשמיעה, רגישות קיצונית של אוכל.

 

יש הרבה.

 

את בקטגוריה?

וואואבישג השונמית
וואו.
ממש כך.

במיוחד בולטת אצלי רגישות לרעשים של לעיסה, בליעה וכל שאר סוגי רעשים מונוטונים...

איך זה אמור לבוא לידי ביטוי במגע?
רתיעה ממרקמים מסויימים?משה

לא לאהוב מרקמים דביקים

שטיפת ידיים יחסית אובססיבית (אבל לא ברמה של OCD)

 

 

איך את עם רעש מונוטוני קבוע של מאוורר? של מזגן ישן?

יש מרקמים שמגעילים אותיאבישג השונמית

אני לא שוטפת ידיים בצורה אובססיבית.

 

אם אני מנסה להתרכז במשהו, רעש של מזגן עלול לחסל אותי.

נשמע שאת בקטגוריה, לפחות במידה מסויימתמשה

יש כלים להתמודד עם זה. גם עם העומס הרגשי וגם עם העומס בחושים.

ובכן?אבישג השונמית

כיצד אוכל להתמודד עם זה?

 

מה זה בעצם אומר עליי?

שאת יחד עם עוד 10% מהאוכלוסיהמשה

ושיש כלים להתמודד. 

אדם רגיש מאודאילת השחר
זה מה שזה אומר עלייך.
אנשים מיוחדים ביותר.
אם יש לך יכולת או גישה לספר אדם רגיש מאוד של ד''ר איילין ארון ממליצה לך לקרוא. יתן לך הרבה יכולת להבין את עצמך.

(לזה התכוונת @Admin?)
לא רציתי "להגיד" את זה עליהמשה

כי אני לא מכיר אותה.

אבל סביר לגמרי שהיא בקטגוריה.

מבינה.אילת השחר
הגיוני סה''כ.
מה זאת אומרת אנשים מיוחדים?אבישג השונמית

זה דבר שלילי בהכרח? 

איפה ראית שכתבנו שלילי?משה

במקום שתהיי חסרת אונים להתמודדות עם הרגשות והתחושות שלך, כתבנו שזו (ככל הנראה?) תופעה מוכרת, ושיש לאנשים אחרים בעולם כלים להתמודד איתה.

 

 

לא אמרתי שאמרתם שלילי,אבישג השונמית
פשוט אם אמרת ש"יש כלים להתמודד" סימן שצריך להתמודד, ובדכ נדרשת התמודדות כשמדובר בדבר שלילי
גם עם עודף טוב צריך להתמודדמשהאחרונה

גם עם מצויינות צריך להתמודד. זה לא פשוט כ"כ וזה בסדר .

שלילי?!אילת השחר
חלילה וחלילה!
אין לי מילים משלי להסביר את זה כרגע.
אם תרצי לקרוא ולהבין קצת במה מדובר, מצרפת לך קישור שמצאתי פעם.

אנשים רגישים מאוד / בעלי רגישות גבוהה (HSP) - מכללת רטר

הכותב/ת מביאים מתוך הספר שהמלצתי לך עליו.
וואו!אבישג השונמית
חלק מהקריטריונים ממש מתארים אותי, אם כי לא כולם..

מדהים
זה חלק ממה שהיא אומרתאילת השחר
בספר עצמו.
גם בקרב האנשים הרגישים מאוד, האנשים שונים אחד מהשני, במינונים ובקיום של הקריטריונים.

זה לא שייך בעיניי למקום של להתמודד, זה לא מחלה או קושי. זה פשוט מבנה פנימי שונה משל רוב העולם. כשמכירים בכך, בעיקר עבור עצמנו, זה מאפשר לנו להסתכל על דברים אחרת. להכיל ולסלוח לעצמנו על כל מיני דברים שתפסנו בצורה מסויימת (ושלילית לרוב) בחיינו. וגם להצליח להסביר את עצמנו לסביבה בצורה יותר טובה.

זו מעלה, לא חיסרון.
כמו כל תכונה יש בזה מורכבות, אבל שלילית היא לא.
ארצ'י!ימ''ל

געגועיי.

שלום(:ארצ'יבלד
וברכה ימ''ל

מה מצבך?

שורדיםארצ'יבלד
סתם, אבל עובדים על זה
תשרוד,ימ''ל

העולם צריך אותך.

 

ואם אפשר לא רק לשרוד מה טוב.

בהחלט.ארצ'יבלד
יהיה בסוף טוב, נכון?
תראהימ''ל

אני לא יכול להבטיח, אבל מאמין שכן

 

ואני חושד שקיום מפגש כלשהו עלול להסלים את הסיכויים לכך... ננה-בננה

 

מתי נראה אותך?

מתי שאתה יכול.ארצ'יבלד
ראיתי הרגע את המפגש צמע, אבל אני לא בא.
הזדמנות אחרת תתקבל בברכה.
ו- אני זז לאכול עכשיו

אז נמשיך מחר באישי.
ליל מנוחה וחלום.
ימ''לאחרונה

לילה טוב ושבע.

תודה על זהאילת השחר
יש שם משהו עמוק מעבר לנושא שעליו השיר מדבר.

לא הבנתי.ארצ'יבלד
התוכן?אילת השחר
דיברתי לעצמי...סתם מחשבות עייפות.
אה אוקיי, חשבתי שכתבת לגביארצ'יבלד
לא...אילת השחר
בשעות כאלו אנשים עושים דברים מוזרים...
כמו לחשוב לעצמם בקול בציבור.

בעצם זה לא מוזר כשזה מה שעושים פה כל יום כל היום כמעט.

רק תפסתי טרמפ 'להגיד משהו לא ברור ופנימי' , ולא מה שרציתי באמת לפתוח עליו שרשור.

תודה על הטרמפ. ארד כאן.
לגביי*ארצ'יבלד
באמת תהיתי מי זה גבי ימ''ל


..ארצ'יבלד
@גבי
(עכשיו נצלול לו בכרטיס אישי)
מוח להשאלה?זיויק
(אלוהים איזה בדידותגלידת לימון

אף אחד לא מתעניין)

(.מדבר הלב.אחרונה

מה קורה?

אני פה אם תרצי.)

זכור כי את למו נצחקמנו ונתעודד

וזר ידושם כקצח

 

למה ה' תזנח לנצח, יעשן אפך בצאן?

שוב בנה מקדש ואריאלקמנו ונתעודד

ושלח מבשר ישראל

 

לאמר ובא לציון גואל, רחל באה עם הצאן

מהקינות? זכור לי משהוסביון

(או מהסליחות... דמיון גדול מדי בין שניהם)

ידידי רועי של ר"י נג'ארהקמנו ונתעודד

שרים אותו בישיבה במנגינה של שפכי כמים

אופססביון

במנגינה של שפכי כמים? יצירתי למדי

אנדה הגאוןקמנו ונתעודד


אופייני לוסביון

אני מחבב את הלחן של יגל הרוש

לחן קליל וזורםקמנו ונתעודד

איך ידור בכפיפה עם הזעקה 'עד אן עוילי מנהילי'?

יש בזה משהוסביוןאחרונה

אני חושב שכן מסתתרת במנגינה הזאת איזו זעקה דקה, אבל היא מסתתרת טוב.

זה קצת דומה למנגינת סליחות של ספרדים.

כותב לךרק להיום
אולי סוף סוף תקראי את ההודעות שלי
את הרמזים שאני שולח לך בכל מקום
אולי כבר תאזרי אומץ
תתני סיכוי
אולי תביני שזו את ולא סתם מילים ברוח
את כן. את
אני יודע שאת קוראת את זה
מה כלכך אכפת לך

המים
קול זרימתם
גיטרה
ושיר שאשא ברוח
קפה על הגז
אויר של בין הערביים
שקט.
המון שקט.
ורק שנינו
מביטים בדממה בעולם
נהנים ממנו סוף סוף
סוף סוף
היה שווה לחכות

לנשום
אויר.
לנשום אותך.
כמה אני מחכהלך

תגיבי
תעני
בבקשה

תתגברי על זה
את יודעת שזה מה שאת צריכה באמת

יאללה
זו את
אני יודע שאת קוראת את זה
אוף אלוקים.בת.

אני לא אשמה.

 

ואין לי כח לזה.

 

 

אני לא צריכה אנשים שיאהבו אותי, אני אוהבת את עצמי וזה מספיק.

 

אנשים, אתם יכולים ללכת, אני לא צריכה אותכם.

 

(הלוואי שהסיפור הזה יסתדר כבר, נמאס לי)

אם הייתם צריכים לתאר את עצמכםמזמור לאל ידי
רק עם שיר אחד
איזה שיר זה היה?
זה שלי:מזמור לאל ידיאחרונה
הוא לא נולד רחוק מכאן
הוא לא גדל בכפר קטן
הוא לא דובר שפה זרה
ועדיין, הוא שונה מכולם.

אין לו כנפיים של מלאך
אין לו דמיון פורה כל כך
ועדיין, הוא חולם.

שיש מקום אחר
שם אלוהים קרוב יותר
וכל חלום שמטפס לשמיים
מתגשם וחוזר.

אז הוא נותן הכל
זה המעט שהוא יכול
ובינתיים, זה חוזר

אין לו כנפיים של ציפור
אין לו הילה יפה של אור
ועדיין, הוא חולם.

שיש מקום אחר...

אני רוצה מסחטת דמעות.גיטרה אדומה
לדרעי יש בצל.מזמור לאל ידיאחרונה
באלי חושךשפיות
לא תדעו איך אני שונאת את כמויות המלל שיוצאות ממני
נמאס לי לנסות לרקוד על איזונים
אני רוצה לשתוק ולהסתכל על הכל לבפנים וששום
דבר
מגעיל
לא
יצא
123,,,,,,,,
ובאמצע ריצה בשבילים מסובכים וסלולים מדי ביער, חשבתי לי שמה אני בעצם
ואם יש אלוקים אז מה זה משנה.
ואם כואב לי או לא, זה די תלוי בי.
ונשמתי לפי הקצב של הריצה. רגל ימין יד שמאל. נשימה. רגל ימין יד שמאל. נשיפה.
ויותר מדי פעמים אני כותבת על הנשימה. זה הרגל רע. כמעט רע כמו ההרגל לחפש את החור השחור בתוכי כשהירח מתחיל להגזים ולהשתלט.
אני יושבת לי כאן ויש רוח נעימה. באופן כללי המצב טוב. הנשימה עובדת. הלב פועם. יש שקט והאנשים שאני הכי אוהבת הבעולם ישנים חדר לידי.
אני לא עייפה במיוחד ולא דואגת.
מחר נחזור הביתה ונתחיל שוב לחשוב.
עכשיו אני אוהבת.
ואולי זה טוב. ואולי זה תחילת הרפואה. ואולי זה כבר הרפואה בעצמה.
כמעט עלינו על אוטובוס לזולה. בסוף לא. חבל.
גאולה כבר. גאולה.
---יש ויש...

אהובית שלי, הגאולה כבר תגיע... (וגם הרפואה.)

 

תנשמי ותנשפי עוד. והעיקר תהיי רגועה.

 

אוהבת אותךנשיקה

..,,,,,,,,
גם אני אותך מאד. ואני כל כך שמחה..
אוך את מותק והיה כיף ונושם לקרוא אותך מאמיישורקת
את בעצמך,,,,,,,,אחרונה