גם אם זה יקח שנים.
גם אם זה יהיה יותר מידי זמן שהיא לא מבינה,
שהיא לא מוצאת את עצמה,
שהיא במקום רחוק,
שהיא מרגישה זרה,
שהיא פה ופה,
היא חושבת.
יש לה ראש.
אני בטוחה שהוא יוביל אותה למקומות מסוכנים.
יש לה אומץ.
אני קצת מפחדת עליה ובשבילה.
כל מילה שלה אני מחפשת ומנסה למצוא אותי.
אני אוהבת אותה כל כך.
בבקשה תעזור לה לא לעשות שטויות. טוב?
כי כשיום אחד,
והיא תגלה ותבין את עצמה,
היא תהיה מאושרת, שלמה,
זה יעזור לך יותר,
ככה אתה הכי תאהב אותה.
מבטיחה.
גם אם היא תמצא את עצמה בזבל,
היא תהיה שם תמיד בשבילך.
אבל לי נמאס כבר לחכות. כואב לי עליה.
לך כבר.
לך.
אל תחזור.
אל תחכה לה.
באלי לספר לעולם,להושיב אותו במעגל סביבי על מזרונים צבעוניים בשעה חמש בספריה העירונית
ופשוט להחזיק את ספר חיי.
כתיבה-גיטי.
איורים-כן,גם גיטי.
ולהתחיל:
שלום עולם,עולם שלום.
בוא,תקשיב לסיפור של הילדה הקטנה,זו שמוצפנת עמוק מתחת לשמיכת פוך עם ספל חם מלא דם. בלי סוכר.
אפילו לא חצי כפית סוכר. כי הילדה לא אוהבת סוכר.
בוא עולם,תשתיק רגע קולות רקע,בוא תקשיב איך הילדה התחילה לשתות משקאות ללא תוספת סוכר,כמו של זקנים.
אפילו סוכרזית היא לא מוכנה לשים,זה לא טוב.
"זה מתוק מידי ואת פיתחת רגישות למתוק",כך עונה לליבה,כשחפץ במנת סוכרזית מתוקה.
בוא תקשיב עולם,לילדה המתוקה,זאת עם תלתלים מקורזלים וזוג עייני פנינה בגוון ירוק המלאות תמימות ילדותית,
כזו שאפשר לטבוע בה עמוק ולצלול לרגעים טובים מידי.
אה, לה גם שתיי אוזניים,עטורות עגילים קטנים.
שתיי אוזניים ועגילים קטנים ויכולת שמיעת קולות
גם אם הם חלשים.
גם אם הם לא נועדו לשמיעתה.
היא אוהבת את המיטה,הילדה, היא תמיד מקבלת משם את שלל הקולות שנזרקים לחלל הבית.
אוהבת לשבת שם ולחייך אל הקירות ולחלום חלומות על אנשים גדולים ושדות ופרחים
-אולי יום אחד אהיה ציירת,אולי גם אחת שכותבת
יש לי מלאנתלאפים כשרונות,
אני אהובה על כולם ואני מתוקה. כולן רוצות להיות חברות שלי בכיתה ואפילו המורה שושנה משבחת אותי שהקריאה שלי טובה
ושאני כבר יודעת מלא תרגילים בחשבון-
בבת אחת היא נעתקת מסליל החלומות
אבא צועק.
על אמא.
מסכנה.
אבא רע.
-ילדה, ילדה שלי, אל תפחדי, עוד מעט הכל יירגע,טוב?-
הייתה מנסה להרגיע את עצמה.
ובלילה,
כשחלומות וכוכבים מתאחדים יחדיו לריקוד לילי לאור ירח, הילדה המתוקה שכבה במיטה עם הפוך והתלתלים.
חולמת, חולמת חלום רע ומסייט.
היום חלום גרוע במיוחד.
היום אבא צעק על אמא יותר מהרגיל.
היום יום חג לסיוטים.
-לא לאאא אל תשברו לי את אמא!אני מתחננת אמאא, תברחי מהר,הכל עומד להתפרק עלייך,אמאאאא,לכייי!
היי,תעזוב אותי כבר!מה אתה מפרק אותי היייי-
והילדה מפחדת לקום.
מפחדת לקום.
מפחדתלקומפחדתלקומפחדתלקום.
הבית מתפרק על ראשה,אבניי השיש וספריית ספרי הקודש של אבא הרע,
מאיימים להתהפך על ראשה המתולתל,המפוזר בקפידה.
והילדה חלמה
והילדה חולמת.
אמא לא לימדה איך נושמים כשמפחדים.
אמא שכחה שהיא מפחדת.
מאיפה כל הכאב הזה?
למה לא נבראנו נשואים,
טאטא, קשה לי מדי,
הלבד לבד הזה,
יותר מדי,
יותר מדי.
עכשיו אני רגועה יותר.
יש לי ברכה ועצה מצדיק
אוחחח, איזה רוגע.
תודה אלוקים!
חייב איזה רוך ועדינות ונעימות וחום ואהבה
שיפוררו בליטוף עדין את חומות הציניות האלו.
אין אנשים צינים. יש חברה צינית או אנשים שהמסכה שלהם היא צינית.
זו רק דרך תגובה מוטעית לסיטואציות מתסכלות.
קשה עם זה וחונק עם זה
והלוואי אמן שהחומות האלו יתפוררו
ויהיה אפשר להרגיש באמת רגש טהור, חם וחי
בלי כל המרירות הזו.
אני חייב למחוק את המשתמש שלי כאן.
אין לי מושג איך ואם בכלל אפשר לעשות את זה.
אבל אני חייב.
הוא גורם לי להכנס לפה פעם אחר פעם, ולכלות את הזמן שלי סתם
סתם
סתם
ולחשוב שמשהו טוב יצא מזה
לא חבל על האנרגיות להשקיע פה?
כאילו... אפשר בזמן הזה לעשות כלכך הרבה
אבל
זה המפלט האחרון
ואחרי שנסגור אותו
לאן?!
אני צריכה להתקשר,
עכשיו,
זה לא יפה לסנן,
לא. בכללא.
אני צריכה, כן.
אני רוצה? לא.
אם נשכח מרצונות הם לא יעלמו,
הם שותקים,
מחכים.
בדיוק כמו הארון
ההוא של פעם, מהקומדיות,
יד דוחפת,
יד נועלת.
ומפולת,
בפוטנציה.
זה נכון גם לאי רצון.
פעם היתה לי תאוריה שהרצון שלנו משקף את מה שטוב לנו.
הרצון העמוק,
לא ההוא שדוחק בי להכין קפה, הזה שאומר שלא.
אני תוהה עכשיו אם זה נכון.
האם אתחרט?
משו בי שואל,
מתי אתחרט?
אני רוצה לדבר על זה עם מיש,
על הכל,
כולל.
על הפחד ההוא שטורד את מנוחתי בלילות,
השאלות ההן
והבריחות שלי בימים.
על שנתיים וחצי,
ועוד
של שבר טקטוני,
לפעמים אני תוהה
כמה אני חורצת בו,
עדיין.
לא טיפוס של אמון,
אפילו שאני מתאמצת להוכיח שכן.
לא.
לא.
אומץ.
[יש את הרגע ההוא בחדרי בריחה,
מיצית את כל האופציות,
ואתה לוחץ על לחצן המצוקה,
לדבר עם המפעיל,
חושבת שעכשיו אני רגע לפני]
יהיה בסדר, נכון?
כן,
אם תחשבי עליו קודם
תתוי לו מקום
סמני לך משעול
ובית.
ריק ומלא.
יחד.
ריק מכל דבר חיובי
ומלא, מוצף, בשלילי.
נחנק
כבר לא נושם
ואיך קוראים לזה?
טינה
שנאה
אובדנות
חולשה
כאב
בגידה
יאוש
הפסד
פחד
לחץ
חוסר צדק
השפלה
תסכול
חוסר אונים
ואוו יש כל כך הרבה
ואני מלא בזה, עד אפס מקום
וריק, ריק כלכך
ממה שאמור לתת כוח לחיות
אין שם כלום
השק ההוא התרוקן
ונשאר רק השק הכבד
והנשימה שלי נעצרת
ואני לא יכול להחזיק יותר
עוד יום עובר
עוד פחות חמצן נשאר
נמאס.
לא יהיה בך אל זר.
ולא תשחוה לאל נכר.
זה עמוק יותר מלא לעבוד אלילים רח"ל.
זו הבקשה שאלוהים לא יהיה זר לי ולא חיצוני לי
אלא חיי בתוכי, בקשר ישיר ועמוק של יראה ואהבה.
בכל התלבטות, מחשבה, פחד, שמחה, ומלחמה פנימית.
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
שהשכינה תשכון בתוכי, שאדע אותו בכל דרכי.
רצון רק לה'.
