פורום ריק ומוסתר (עמוד 737)

בהגדרה זה משהו אחד שנשמע טוב. בפועל זה משהו אחר. שלכאורה לא נשמע טוב.

ואין לה איך לעזור לי כי בפנים היא גם חושבת כמוני. אז איך היא תשנה את החשיבה שלי


ואולי צריך להפסיק לחשוב על העבר. להפסיק להתקבע לעתיד מסויים.


אלוהים, זה מפחיד ולא באלי
)

תראו דמעות של תסכול עומדות בעיניים ולא יוצאות
בין ככ הרבה אנשים את לא יודעת מי אוהב
בין צעקה שלה את נופלת בלחש ושואלת למה להמשיך
ואיך קמים ממוצש כואב ככ
מה שיפה בינינו זו ההבנה הגדולה
הפשטות בה שתינו מרגישות את אותם הדברים
גוף ונפש
ההתפשטות נוחה. הופכת סערה לשקט, אוספת אותך אליה בלילה כואב לוחשת תפילה

זה עצוב שהאנשים שיודעים עלינו הרבה דברים,
לא מכירים אותנו בכלל.

אולי עד שאני לא אהיה שם באמת אני לא אקלוט.
מה זאת ההסתרה הענקית שיש פה. מטלטל מבפנים
פתאומי בום טראח הכל נגמר

ניחמתי כבר הורים.
ניחמתי חברה.
עכשיו מה המילים לנחם עוד אחת?

תשלח לה חיבוק ונחמה וכח תשלח לה כוחות תשלח לה כוחות

פשוט.
וזהו, אין יותר.
פחד דק מסתנן מבעד לתריסים, כמו מבקש להבריח

גלגל חוזר הוא בעולם.

איך אנשים חיים
כשהם חוזרים מהעבודה בשבע גמורים מעייפות ויוצאים לעבודה בשמונה וחצי.
אין להם חיים.

לילה טוב

😶

(הרבה מלל שאין לי באמת כח לכתוב על זה שטוב לי. מאד. הלוואי שימשיך ככה.)

הקלישאה איכשהו עובדת
דברים קורים בתזמון מדהים

מה שאומר
שגם כשהכל מבאס
זה כנראה התזמון הנכון
שיהיה

מצביע ש"ס

וזה הולך ומשתפר
ומשתפר

לאט לאט

וזה כיף

כאבתם פעם?
כאבתם פעם עד שנעצרה הנשימה?
כאבתם עד כדי להכאיב יותר
לזרוק את הכל ולדרוך חזק
לשרוט
להכאיב
לא לנשום
כדי שהכאב יעלם
כאבתם פעם?

את מרגישה אותם בכל נשימה
את הכאב
הבדידות
הכעס
השנאה
כל הרע
כל
הרע

תאמינו לי
יש זמן שמבינים
שפה זה נגמר

יש דברים שרק לאחר מעשה מבינים כמה לא נכון היה לעשות אותם.

איך יודעים?
מהסיבה היחידה שהם נשמעים כמו ניסיון פריטה על גיטרה
לא מכוונת
המצווחת את המנגינה שאני מנסה לפרוט עליה
רק בסולמות הלא נכונים ובקצב הלא מותאם לכלום בערך

(נושם)

(מנסה בכל אופן לנשום)

צורם.
לא מדוייק.
לא מכוון.
לא הרמוני.

משהו שבוער להפסיק
גם במחיר שבירת הגיטרה על איזה סלע חד.

הצלקת של הפצע הזה, גם ככה לא נרפאת...
אולי אם תהיה על הכלי,
הלב יפסיק לבכות את כאבו על צלקתו הוא...

ויבכה על שלה.

כדי שתתקשר.
מה לא ברור?!

אם תורה היא צדק אז איך אלוהים מבקש ואהבת לרעך כמוך
עד שיש לי חברים, שאני אשנא אותם?!

שולחן שבת עם דיבורים של פוליטיקה ושמעת שהרב הזה הפסיק ללמד בחיידר.
למה?
כי לא נותנים פנסיה
אבל זה לא חוקי
אז מה
מה זאת אומרת, זה לא חוקי!
אז מה?!
אז יכולים לתבוע אותם
אף אחד לא יתבע
למה?
כי יעשו עליו פשקווילים.
חשבתם שפשקווילים זה מילה שעבר עליה הקלח, אז חשבתם.
מדינת חוק והלכה
ושסוגרים סמינר כאילו בגלל העירייה ובעיות איכלוס. אין שום בעיית איכלוס, הוא אומר. יש איזה פרענקינע אחת שאין לה מקום במכסה, אז הרבנים רצו מהר לרב חיים ואיזה אחד מהצד צילם אותם ביחד ויום אחרי זה היה מרוח בכל העיתונים שלנו כמובן, שרב חיים אומר שצריך להתחזק לשימור חומות הדת. עאלק.
איכ
פשקווילים ברחובות העיר ב2019, לא יאמן.
האנושות מטומטמת לחלוטין.

הם יוצאים מהבית, אני לבד עם הטלפונים שלהם. זה הזדמנות נדירה אולי אפילו חד פעמית אולי אפילו פעם בחיים וזהו.
בראש שלי רצים סרטים. שבת היום. אז מה. שבת. לא אכפת לי. שבת. מה יקרה. שבת. אז מה. שבת. אין לי כח. שבת. שבת שבת. ואז אני נזכרת שהוא אמר שזה יותר שווה כשמתאמצים אז התאמצתי
ולקחתי מהר את שירה גאולה ויצאתי איתה מהר מהר למרפסת ושקעתי בה ובי ובכלום.
ואחר כך הוא בא ושאל אם כואב לי הבטן, ולא עניתי לו, כי לא כואב לי הבטן, כואב לי הלב. בגללו והוא יודע, והוא יודע שאני יודעת שהוא יודע.
ואני כבר בת 20 תנו לי לחיות, ואולי די עם הלהכנס לי לחיים, ועם מי אני הולכת ולאן ומתי אני חוזרת ואיזה עגיל יש לי. בחייאת זה רק עגיל, בנאדם.
רוק כבד לה׳ יתברך. תגיד תודה שזאת הבת שלך, יכולתי להיות גרועה בהרבה. ולמה אני חושבת שאני גרועה. בוא נעשה חושבין.
אנשי חינוך עאלק. עושים לי בחילה.
חלמתי שהתארסתי והייתי מאושרת.
אפילו נתנו על זה חותמת באדום שכתוב מאושרת. ועל הטלפון מדבקה שחורה עם כיתוב לבן. מאושר.
מה מאושר בזה. לי זה נראה יותר סובל.
אחר כך קראתי את החיים משחק איתי הרבה של דויד גרוסמן, וקראתי צמרמורות בכל הגוף וצמח אחד קטן. ומשום מקום התנגן אצלי בראש

And our minds were meant to sail
Take a rest from our thoughts
Take a brake from this world
And we'll feel miles away
From the places that we used to be

במנגינה כל כך רגועה ומנוגדת בטירוף לטירוף של הספר
ויש לי בחילה ואני הולכת לישון ואני לא נכנסת למיטה שם אני נכנסת למיטה בחדר הישן ונרדמת תוך שניה כמו תינוקת ומתעוררת אחרי 4 שעות. ובודקת אם הלב שלי עובד עדיין, ונאנחת שרואה שכן. ושהוא דופק מהר מהר. כבר כמעט התרגלתי לזה. ונשבעת שמתחילה כושר היום. ויודעת שזה לא יקרה. זה לא קרה אגב. באמת.
ופותחת בננה ואוכלת והבחילה גואה בי ולא אכפת לי יותר כלום. שימות העולם היום אמן.