פורום ריק ומוסתר (עמוד 742)

באלי שוב להזרק על ספות מסריחות ונרות לוהטים בלב שלי
ולמה לא לקחתי את הסיגריה הזאת. ימח שם הגמילות למיניהם

למות

כל הלילה לרעוד בחוסר שליטה
אולי המוות לא כל כך נורא

(היה טוב לשמוע את קולך הלילה.)

 

מצפה לראותך, בקרוב.

גמאני.

ועכשיו דני מנסתם תהייה מושבתת וזה רע.

ואופ חבל שלא ידעתי שאת איתם היום.

באמת חבל.

 

 

 

דני לא תהיה מושבתת בעז"ה, אנחנו נתפלל עליה.

מסכנונת שלי, רק זה היה חסר לה היום (בנוסף להכל).

 

 

 

 

כל האבות אותו דבר.זה איכ ממש.

הוא פשוט דומה לאבא שלי שזה הזוי.

אני חברה גרועה כל כך, שלא יודעת לדבר.

אני לא יודעת לדבר.

אני לא יודעת ל ד ב ר.

 

נשב ונשתוק ומידי פעם הודעה, 

אבל נשתוק.

כי אני גרועה ולא יודעת לדבר ומה שאני לא אגיד אני אצא מטומטמת,

ואני אשאל את אותו דבר כמה פעמים כדי להראות כאילו יש לי מה להגיד.

ואין לי. אבל אני רק רוצה להיות ולחבק.

ואני לא יודעת איך עושים את זה.

אני לא יודעת.

סליחה עליי ושבזבזתי לך זמן.)

 

 

(נמאס לי מצרבות. זה מציק. זה שורף. זה מעצבן.

אני רוצה להקיא אותי ולצרוח.

אני צריכה שיהיה מישהו שיחבק.

)

(אני רוצה לשלוח לך חיבוק)

(המ. תודה. בחזרה.)

 

 

 

 

 

(חיבוק אוהב ומתגעגע ילדונת.

באלי את היום ההוא שנפגשנו וקנינו סל לפיצית שלכם.)

יום הזיכרון. לי לא בא אותו.)

 

 

סליחה.)

באלי לגמור הכל.

תלמדו אותי להקיא. בבקשה.

די לפחדים מטומטמים, די לאכול, די להיות.

 

הרצון להיות נאהבת ולהרחיק את כולם כי נפגעת מספיק,

זה דוקר.

אני רוצה אותה. היא הבטיחה לי שהיא לא תעזוב אותי. לא ראיתי אותה מפסח בערך ואני מתגעגעת.

)

 

 

(היא צחקה אליי היום פעם ראשונה.

היא גם חייכה אליי אז פעם ראשונה.

אני מאוהבת בתינוקות, אני רוצה לעבוד במעון עם תינוקות קטנטנים.

)

אין לי מקום, אוקיי? אין לי.

אני לא רוצה לחזור יותר לבית שמהרגע שאני פותחת את הדלת כולם נאנחים ואומרים שהם רוצים שאלך.

ואז כשאני באה ללכת, תופסים אותי בידיים כדי שלא אלך כי מה פתאום את הולכת ומי הרשה לך בכלל.

אני צריכה מקום להיות בו, מקום שיהיה שלי, שתהיה לי שם מיטה להיכנס אליה,

ושיהיה לי טוב שם. שיהיה לי כיף לחזור ולא אצטרך לברוח.

כלומר, מקום עד שיימאס למי שיהיה בו ממני. כי לכולם נמאס בסוף.

)

 

 

 

(אני לא רוצה למות,

אבל אני לא רוצה לחיות ככה.

)

אני רוצה לתת לך אכשהו את המקום הזה.)

אין איך.

)

זה עצוב, אבל השורה האחרונה קצת משמחת אותי, פעם זה היה הרבה יותר גרוע.)

 

 

 

זה לא תמיד ככה.)

בהצלחה ילדה.)

 

 

 

תודה לך.)

להתאזן להתאזן להתאזן.

שונאת גוף נפש. שונאת גוף. שונאת נפש.

כואב לי להרגיש, בלתי אפשרי לי להיות.

ולבדלבדלבד. זה הורג אותי מבפנים.

הלוואי והיה מישהו שמכיר, שיהיה פשוט. ושגם אתן לו להתקרב בלי להעיף אותו.

)

 

 

 

 

(קניתי מצלמה חדשה.

אני רוצה לדעת לצלם יפה.

)

איזה כיף!
את כבר יודעת.

 

 

 

 

 

יודעת בסיסי כזה.)

לא תמיד צריך אכפתיות. לרוב אתה מרגיש שאכפת לאנשים ממך אם יש להם אומץ לנער אותך

(ואכן. זו היתה כוונתי)

ילדהה
לילה מתיש עבר על כוחותינו אתמול. ומה איתך עכשיו?

מאמי
עדיין מתיש וכואב. אבל יש אנשים שעוזרים. אפילו שאני קרה ומעצבנת. אז יהיה טוב. אני מאמינה
בנתיים אני מנקה את הבית. אז דברי איתי בסמסים

חדלו הרע.

גת דרך אדני לבתולת בת יהודה

(פסוק כ"כ עצוב ויפה.)

יש ויש

הרגשתי לרגע היצור הכי טמא בחדר

(הלוואי ותחזרי להעלות שירים שלך.)

ממש הרגע!

 

 

❤

כשיש סיטואציות כאלה עם אנשי סמכות היו אומרים לי "תסתכל אליי", כי הייתי מסתכל הצידה.

 

 

זה פשוט קרה

סליחה

(לפעמים)

(רק מסייגת, זה לא כייף אבל לגמרי מעדיפה התמודדות כזאת מאשר התמודדות הפוכה. תודה לה')

מצפים ממך לפתור בעיות שלא מצפים מאנשים פחות חכמים.

זה מתסכל

במיוחד שהעולם התרגל שאנשים מסויימים לומדים להסתדר עם הכל, אז לא מקבלים מהם "לא".

זה גורם לי להבין שאין לי ברירה אלא להסתדר בעצמי ל להסתמך על אחרים, ופתאום זה מתחיל להסתדר לי
מקווה שימשיך ככה

כשיש לך בעיה ואת מסתדרת איתה זה סבבה.

כשהעולם מצפה שתסתדרי עם כל מה שזורקים עלייך, זה פחות עובד.

אהבתי והתחברתי נורא! אשרייך!

רק לדעת שזה ממש לא פשוט וצריך עבודה קשה בשביל זה אז לדעת שיכול להיות שזה לא יהיה ממילא על ההתחלה

מחילה אם פינצרתי קצת, זה ממש לא הכוונה

ברור לי שצריך לעבוד על זה...

אשתדל בכל כחי!

המון המון סיעתא דשמיא

אני גם לא אוהב מוזיאונים. מצד שני, רמת התחזוקה של הבית שלנו היא כנראה בין הגרועות שתפגשו. 

כוונתי הייתה שלא תהיה אובססיה כזו לסדר וניקיון, צריך לשמור על אוירה נעימה ונקיה, אבל בגבול.

 

אגב, אני מכירה הרבה אנשים שגרים בתוך חור שחור ומבולגן להחריד ונעים להם עם זה, כנראה שזה עניין של רגישות... ובכל זאת צריך גבול, נראה לי.

מה תעשה אז בלי שקרים?