פורום ריק ומוסתר (עמוד 750)

ד' אני רוצה אותך כל כך כל כך כל כך!!!!
אני רוצה לצעוק את זה!!
אני רוצה לעשות לך נחת! אני רוצה לשמח אותך!
אני רוצה להרגיש בכל גופי את היותי חלק ממך ממש..!!
אני רוצה תורה, אני רוצה קדושה!!!
אני רוצה לעלות! לצעוק, לרוץ, לחיות את זה..!
אני כל כך רוצה, ואני כל כך מנסה,
וזה יבוא, לאט לאט, אפילו בלי שאשים לב, ארגיש יותר, אדע יותר, אהיה שלווה יותר. אמצא אותך בכל דבר קטן, אזכור שהכול ממך ממש.
אני רוצה למצוא את עצמי בנקודה הכי משוחררת, הכי חיה, הכי משוגעת. ולא אכפת לי שכולם יראו כמה אני אוהבת אותך.
כי אני אוהבת אותך, ואני אוהבת את זה.

וכששבת תיכנס, אתן לקדושה שבאוויר לעטוף אותי ולמלא אותי, כמו ששבת יודעת לעשות. היא תמיד עושה את זה, אבל אני תמיד צריכה להזכיר לעצמי ששבת לא תיכנס אליי אם לא אתן לה למלא אותי, אם לא ארפה ואירגע, ואשכח ליום אחד מהעיסוקים של העולם הזה.
שנזכה להתמלא, ולמלא את העולם באור התורה.
בעזרת ד' ובהשתדלותנו.

די כבר.אתם לא מכירים.
אתם לא יודעים מי אני.
אני בקושי יודעת.תפסיקו לנסות להתווכח.
תפסיקו לנסות להבין.
אין מה להבין.זאת אני.
אל תנסו לשנות,לשכנע.
אני לא אחת שזה עובד עליה.

זה כיף.אבל לפעמים זה פשוט צורב
זה כואב לראות,להבין.
זה כואב לנסות להסביר לכולם עוד פעם מה עובר עליי.
או לנסות להסתיר את זה.

יהיה בסדר.אני חושבת.
שיהיה כבר שקט מהכול.

אני רק רוצה כבר למצוא זמן מתאים לבכות.

טריגר אני צריכה טריגר עכשיו
למה אני בכלל מבקשת דבר כזה


(טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת,
אל תרחמיהו בעוייפו לרוץ
אל תניחי לו שיאפיל כחדר
בלי הכוכבים שנשארו בחוץ)

קשה לי עם הפוזות האלא והשיגועים שלה
הלואי שהיא היתה יודעת שאני שמחה בשבילה, בצד שלה..
לא באלי להיות בתפקיד "החברה הקנאית"
כי סהכ כמה שזה לא קצת לא פייר וכו
אני שמחה לפחות בשבילה
ולכל אחת ממנו זה יבוא מתישהו
וחוץ מזה שזה בכלל לא תלוי בנו .. אז..
ואיי
והיה לי מלא שביזות היום
ובאלי שאמא תגיד כבר משהו על זה
נמאס לי מהמתח ההוא
טוב אופ יאלה כדאי לעוף לישון
מאוחר כבר
ומחר צריך לקום מוקדם לראיון וזה..
שרק יהיה טוב. אמן.
ושתשמור עלינו
ושאפרת יותר תישמח
לילט.

בחיי,

שכל מה שאני צריכה עכשיו

זה מקום לברוח אליו.

ומישו לבכות לו,

עקרונית אני נגד בכי

ק"ו שלא לאנשים,

אני חולה על הדמות החזקה.

הלא נשברת.

 

זה רק בגלל שאני כזו דפוקה

 וחלשה.

בלי רמות.

 

עזבו מישו,

שישאיר כתף,

אני אבכה לי בקול.

 

מצחיק איך הספקתי להתפקח,

מהשורות למעלה.

לאלאלא.

לא לבכות,

יותר כבר לא לבכות.

 

עורכת: 

בעצם לא מתפקחת.

כן.

מה רע?

אני לא רוצה לבכות באף מקום,

ולא בכלל.

אבל אני רוצה מקום שיאפשר את זה,

שיהיה.

 

ניסוח עילג משו,

לא נורא

 

 

פתאום אני מתגעגעת אליה ולגישה שלה, שנהייתה רחוקה ממני ככל שהיא התרחקה.
בעצם, שתינו התרחקנו.
לא דיברנו שנים וזה חסר לי כי פתאום לבד כזה ואין עם מי לדבר באמת וזה עושה דמעות וזה מציף והגעגועים מה איתם.

העיניים שלו חומות.
לא כחולות.

איך לא שמתי לב, לעזאזל.

בכל מקרה, לא נגרע מיופיו בעיניי כהוא זה.
התחרפנתי כליל.


ואילו הייתם יודעים..

קמצנית.זה לא מפסיק להתנגן לי במוח.
חשבתי שאת פה בשבילי.
את היית הנשמה הטובה שלי.
אבל..
לא.היית חייבת.

את לא תדעי כלום.את אף פעם לא תדעי.

אף אחד לא ידע.זה יישאר אצלי.
אף אחד לא צריך לדעת כלום.
זה הבעיה שלו.וכולנו נדפקנו עם זה.

למה החרבתי לי אפשרות לבכות על מישהו. למה כל כך קשה לי לקבל טוב?

בס"ד

 

שלא יהיה הפסק.

 

 

 

אבל הרי העולם גדול יותר.

 

 

אבל בעצם לא יעלה על הדעת שנגדיל את העולם יותר מאת ד', אבל בשם באמת שאני לא יודע מה לכוון כל-כך הרבה זמן.

אין לי כוח גם וגם
אפשר לחשוב בכמה מאמץ מדובר
אבל זה הרבה. מידי הרבה בשבילי

כמה כמה אפשר לשקול טונות כמהה.)

העולם הזה הולך לעזאזל, בטח כתבתי את זה פעם, או על זה. לא משנה.

אנשים מעשנים דיסק אונקי, לך תבין.

תראה, אנושות זה דבר נפלא ומטומטם. שילוב פסיכי של שניהם.

אנשים עושים גלאח, חושבים שזה יפה, לך תבין.

 

אני אף פעם לא חזרתי בשאלה. כי אני לא מאמינה בשאלות. בטח לא בשאלות שגדולות עלינו, אוהווו גדולות עלינו. 

אנחנו כאלה קטנים. פיצים פיצים.

אנושות חושבת שאם יש לה שאלה או הערה או איזו מחשבה מעמיקה או איזה יציאה כזאת או אחרת, חייבים לקבל אותה.

זה לא משנה אם אתה הומו, שחור, גזען, דתלש. מה שתעשה בעולם הזה יהיה סבבה באיזה שהוא אופן.

כן, סבבה זה אחלה מילה. מילה מדוייקת לכאן. מילה נהדרת.

תרצח אתיופי, נורא ואיום אבל גם קצת בסבבה כי כך וכך וכך וכך וכך ובעצם מה שבאמת היה שם היה כך, ובכלל לא כך.

ומה זה חשוב, לך תבין.

תקריב את גופך למדע לפרינסים לקעקועים, זה סבבה. גופך שלך, נתון לך, ותעשה בו כרצונך.

אנסת בחורה, אוי וי. ממש תבוש. אבל מה?! אפשר להבין אותך, איך היא היתה לבושה, זה הרי ברור שמשו כזה יקרה, הרי אם לא אתה אז מישו אחר, נו. סבבה.

לך תבין.

 

ואנשים טובים באמצע הדרך, אוי. האנשים הטובים באמצע הדרך. רק עליהם הייתי כותבת מגילה.

פלא העולם הזה, פלא.

מצד אחד סטירה מצד אחד נשיקה.

קסם של ממש, נו, לך תבין.

 

ויש לי מלא מילים ואין לי אנרגיות להוליד אותם.

 

כולכן.
את לאה. אחרי כל מה שעברנו ביחד. אחרי שהיה עליי לחבוש אלף מסירות על מנת שלא לפגוע ברגשותייך, ואת לא חשבת לקלף אפילו אחת.

רחל. כל התמיכה שהענקתי לך שווה בעינייך, כנראה, כקליפת השום.
אוי כמה נילאתי מלשמוע את צרותייך המשימות.
בי לא התעניינתי אפילו פעם אחת.
איכס.
באמת איכס.

רק שלא תאמרו לי בבוא היום שהאמנתן לאיך שהצגתי את עצמי.
תזכרו שאתן לא הייתן לצידי.

פשוט לא הייתן לצידי.

לחלומות ילדות אני נמשכת - לא להתעורר"

אני במעגל נורא מפחיד ונורא אינטנסיבי שבו אני במיטה כל היום כי אני מרגישה רע, רק רואה סדרות ומנסה לכתוב משהו, וזה עושה לי כל כך רע ואני בוכה ומתוסכלת וכשסוף סוף אני מצליחה לקום אני מתקדמת עוד צעד בחיים ומשלימה עוד משימה ופותרת עוד כאב אבל אין לי עם מי לדבר על זה חוץ מהפסיכולוגית וזה כל כך עצוב. וכל פעם שהוא בבית אני מרגישה צורך לברוח לא כי הוא אדם רע אלא כי אני שונאת אותו בגלל כל כך הרבה דברים קשים שאסור לי לדבר עליהם איתו, ככה שכל ההתמודדויות שלי מצטברות במשך כמה שעות או ימים או שבועות עד שאני שוב לא יכולה לשאת את כל החיים האלו ואני פשוט מסתגרת בחדר לאיזה שבוע, ומשתדלת כל כך חזק לא לשנוא את עצמי ואת החיים שלי. ואני לא שונאת אותם, גם לא אותי, אבל אם כולם מתרחקים ממני אולי אני אף פעם לא אהיה מאושרת. כי זה נחמד מאוד לטפח אהבה עצמית ורגעים שלי ועולם פנימי עשיר, אבל אם אני נשארת לגמרי לבד גם אחרי כל זה אז בשביל מה אני כאן. וכולם מתרחקים ממני למרות שאני לא עושה שום דבר רע או מכאיב או לא נעים. ואני מבקשת עזרה ולא מקבלת אותה, גם אם קרעתי את עצמי במשך יום שלם לעזור לאחרים.
ומשפט אחד או שניים מאחורי הגב שלי שפשוט מוטטו אותי כי אני לא רגילה לכזו שנאה. ועוד מאנשים שהערכתי.
ואף פעם לא מה שלומך ובואי נדבר עלייך. תמיד כולם חוץ ממני.
מותר לי לרצות שיאהבו אותי ויצטרכו אותי.
רק שאחרי שאני מבינה שזה מותר אני גם מבינה שזה לא קיים ואז הכול נראה כל כך תפל.

אני פוחדת שאני נותנת לאנשים גישה לחיים שלי
ברמה שהם נתלים בי
זה מלחיץ אותי
וזה מעיק עלי
וזה מפחיד אותי
אני צריכה חמצן
ואוויר
וחופש
אני פוחדת

ואלוהים כמה סיפוק יש להם.
ואני גם הייתי שם פעם. ואני יכולתי להשאר. אבל ירדתי לארבע.וארבע זה קטן עליי, וממש הלך לי בקלות כל השנה, וזה הסתדר לי עם ההתקפים והמצבי רוח ויכלתי להבריז ולהשלים בקלות. למדתי ממש טיפה למבחנים ןמתכונות.
זה היה לי נכון וכיף.
אבל אני יודעת שתכלס יכולתי להיות בחמש, ואני לכמה בערך כמו המורה.
וזה מבאס, שקשה לי ללמוד ולכן אני בארבע)
(זה לא רק קשה ללמוד
אני לא רוצה להיות לחוצה ולהשקיע בלימודים ככ הרבה. יש דברים שיותר חשובים לי מלימודים, לא רק המצב הנפשי שלי. כאילו, קיצור. מסובך. אבל גם בלי המצב הנפשי וכל הבעיות, לימודים זה פשוט לא החלק הכי חשוב לי בחיים. ולחמש כן. הם השקיעו ממש, הרבה יותר ממה שהייתי רוצה)

להיות שם בשביל האנשים שאני אוהבת.
אבל הי, אני שוברת הכל.

כל העסק הזה, אה?
יצר טוב ויצר רע, מה אנחנו יודעים בכלל?
גופנפש מעורבבים כמו חלה. מי יודע שהיה פעם מים. שהיה קמח.
מה אנחנו יודעים?
אהבה.
מה אנחנו יודעים.
הדור הזה. גדול עליו. גם ככה כדי לחיות אתה צריך להיות אדם מיוחד עם כח סבל וחכמת חיים ואתה צריך להיות מפוקס על חייך כל הזמן ולא לאבד את הראש. להחזיק מעל המים.
תוסיף על זה את הדת. שהיא דבר נפלא נפלא ומתוק מדבש אבל כבדה כמו משקולות של מתאבק סומו.
כבד עלינו כל העסק הזה. מה ביקשנו?
חיים פשוטים. לקום בבוקר לחייך, לקחת את הילדים לגן, לאכול. לשחק איתם, לאהוב. ללכת לישון. רוגע רוגע רוגע.
ואיפה זה ואיפה אנחנו?
עולם מטורף.
הולך צעד צעד לאבדון, בפסיעות גדולות.
עולם הפוך ראיתי.
מי אבא מי ילד, לך תדע. שניהם קוראים אבא אחד לשני.
עולם הפוך ומשוגע.

#לילהבוקרטוב