גם אם העבודה פחות נחמדה. זה אומר עצמאות וקיימות בעולם הזה.
מקווה שיניח לי לכמה שעות, לפחות לישון...
רע לי והיום הזה פגע בי אני נגמרתי כבר אתמול.
שוב כירבול בשמיכה עם ריח של בושם שנספג בו.
לפתוח חלון להריח בוקר לשמוע ציפורים להתעטף בקרירות של לפני זריחה
רעש של מזגן ומאוורר, בכי תינוק שהתעורר ורוצה צומי מאמא
שמיים תכולים בהירים בהירים, בין העצים והבתים גוון אדמדמם כתמתם, שמש שמחכה לרגע הנכון לפרוץ החוצה ולהאיר.
(אינספור מחשבות, ותודה שאני כאן לזריחות. הן עושות לי טוב.
אני רוצה חורף וזריחה ולצלם אותן.
אני רוצה חורף להתעטף בקפוצ'ון עם כובע שמכסה הכל, ומשאיר רק קצת פרצוף, ולהרגיש מוגנת)
(אני צריכה ים שוב ולא לפיד מתגובות של הסביבה.
אני רוצה לעשות מה שאני מאמינה בו כרגע בלי שירימו לי גבה ולא ידעו מאיפה לאכול אותי.
למה לברוח כל כך רחוק בשביל דבר חיצוני.)
עיניים שורפות מעייפות, נשימה עמוקה.
סליחה שאני אדם רגיש.
רוע לא קיים, הוא בעצם טוב שהתחפש.
למה אני מתכוון?
הנה ההסבר:
רוע זו שחיתות, מידות טובות (או ניטרליות, לצורך העניין) שהושחתו.
[כאלו שנותבו למקום הלא נכון ו/או נמזגו במינון הלא נכון. ואכמ''ל]
הרי אף אחד לא בוחר ברע, לפחות לא בכוונה ובמודע.
יש מעשים רעים - בד''כ גם כאלו שנובעים ממידות רעות, דעות שגויות או טעות בשיקול דעת.
אבל:
נגיד.
מישהו שנהג ברשלנות וגרם לתאונת דרכים והרג משפחה שלמה ח"ו -
המעשה שהוא עשה רע וגרם לאסון נורא, האדם אשם וראוי לעונש.
אבל האם אותו מעשה שעשה, הרה אסון ככל שיהיה, נבע מרוע?
הייתה פה חוסר מחשבה, או מחשבה שגויה, זילות ואי זהירות.
זו חוסר אחריות - כן, זה פשע והפקרות - כן. אבל רוע? לא.
הלאה.
עצלות, אדישות וחוסר אכפתיות הן מידות רעות ומזיקות ללא ספק.
מי שרואה מעשה רע ומתעלם - נקרא עומד על דם רעהו.
מי שרואה את האחר סובל ומתעלם גם הוא אכזרי.
ועצל שלא אכפת לו מעצמו נקרא "חסר לב".
אבל האם למידות הרעות האלו אפשר לקרוא רוע?
האם זה שתירץ לעצמו שלל תירוצים להזניח את עצמו,
או להתעלם מצרכי סביבתו וכאבם, ולמעשה הניח לרע - בחר ברוע?
נמשיך.
מישהו שגנב או נאף או עשה כל מעשה מושחת ודורסני אחר מבחירה.
לא הייתה כאן תאונה או חידלון, הוא בחר באופן יזום במעשה הרע.
רצה משהו ששייך לרעהו, או בא על חשבונו, ובחר לפגוע ולקחת.
יש כאן ניצול, רצחת וגם ירשת, המעשה רע ומושחת ללא ספק.
אבל האם הוא נובע מרוע או שהמניע הוא הדחף לאתו רווח?
אמנם ההתעלמות מהפגיעה באחר, ואפילו רמיסתו במודע,
היא דבר רע ומגונה, אבל אינה המניע אלא 'מחיר' מוסרי.
לבסוף,
נעטה את גלימת פרקליטי השטן.
סדיזם, וונדליזם, אגרסיות ושאר המעשים שאין בהם רווח מלבד הפורקן שבעשיית הרע.
לכאורה כאן אין תירוץ ואין מניע - הרוע הוא ההסבר היחיד למעשה הנורא.
אבל למעשה, אם נפרק ונתבונן באדם פנימה, תמיד יהיה מניע נסתר.
איזשהו מתח פנימי - טראומה, או קרע נפשי עמוק ומתמשך,
שיצר פגיעה בתחושת הקיימות ועיוות בסיסי בתפיסות היסוד.
שאלו מוצאות פורקן בצורה של המשכיות הרע, בגרימת רע והפצתו.
אין ספק שמעשה הפגיעה לשם פגיעה הוא רע, הכי קרוב שיש לרוע טהור ומזוקק.
אבל האם הוא נובע מרוע, או שמא הוא נובע מצורך בסיסי ועמוק של אותו צורך נסתר?
מצד אחד יש בתובנה הזו הקלה גדולה - אין רוע בעולם, לפחות לא רוע בעצם.
מצד שני יש בה תביעה גדולה - כל חוסר איזון, דעות שגויות ומידות לא מתוקנות, הם למעשה קצת רע, במידה זו או אחרת.
ובשורה התחתונה - הכל עניין של מיקום ומינונים, ואכמ''ל.
בוז
היו אצלנו הרבה יותר אורחים מאשר היום שאני גר על צומת שעוברים בה 650 אוטובוסים ביום.
זה יותר אישיות (ומצב רוח) מאשר מרחק גאוגרפי.
מדהים כמה בנאדם לא מודע לעצמו
אוף אבל למה אנשים לא כנים ולא אומרים את זה?
סמטאותאז אולי אני טיפי שונה ממשה ואלי לא באים באמת כי זה רחוק ומפחיד? יש מצב?
אתה חושב כך ואין לך הוכחה...
אם אני לבד אז
גם אתה לבד
חינוך כושלזר לעצמי
השאלה אם את רוצה להשתפר בנקודות שקשה לך, או שכרגע את אומרת take it or leave it, שגם זה בסדר.
