פורום ריק ומוסתר (עמוד 753)

@כל מי שלא הסכים איתי
לא נוח לי לנצלש אז כותבת בנפרד

מה שהתכוונתי שבסוף בסוף של כל הדברים אנחנו בעצם לבד
נכון שאנחנו נולדים מחוברים וחיים בתאים משפחתיים זוגיים קהילתיים וכו'
אבל אחרי כל זה בנקודה הפנימית העמוקה זה אנחנו מול עצמנו וזהו
בשורש הפנימי אנחנו לבד
אנחנו יכולים להיעזר להיתמך לקיים אינטראקציה עם אחרים וכו' אבל גם בתוך היחד הזה אנחנו בעצם לבד (ואני בטוחה שרבים מכם גם בתוך סיטואציות שהן הכי ביחד יכולתם להרגיש בודדים)
אבל שוב, בסוף זה אנחנו עם עצמנו מול אלוקים
אני מרגישה לפעמים שכל החיים אנחנו מנסים להיאחז במה שיגרום לנו להרגיש לרגע לא בודדים
אבל בפועל אנחנו לבד
ואני חושבת שכל האנושות כמהה להיפטר מתחושת הבדידות ועושה הרבה בשביל זה..

אני מאמינה בפן הרוחני שכשאנחנו נשמות ומחוברים למשהו שהוא גדול מאיתנו (לא בעולם הזה) לא קיימת תחושת הבדידות
ואז
כשאנחנו נזרקים לכאן
אנחנו כוספים וכמהים ומשתוקקים כל הזמן להרגיש את החיבור הזה
(ולכן באמת (מהצד הרבני שלי 😁) אני חושבת שרק חיים רוחניים עם חיבור אמיתי לה' יכול לעזור לבנאדם לא להרגיש בודד.. כי בסוף זה אנחנו מולו כל אחד בנפרד)

ככה אני חושבת ומרגישה

חיבוקי עם 'ק' בסוף.

אל תשאלו מה זה אומר, כתבתי מספיק שטויות להיום

-עולם מוזר ושפל.



-אני אוהבת אותך פחדים @אנה דור

מה ההגיון שבהוקר ובצהריים היה לי רע כל כך ועכשיו בסדר? ואילו שמח

היא מכשפת. בקטע טוב ממש. כמה מילים שלה שינו הכל, זה הזוי
(ועוד במיוחד שזה לא כמו האחרים וזה אחרת וזה לא נקודות התורפה שלי כזה. היא מדברת בנכון ובפשוט בלי להיות ההרים האחרים הנ''ל)



ואני מתגעגעת ל. ראיתי אותה היום וזה הזכיר לי כמה אני אוהבת ורציתי רק עוד חיבוק ועוד ועוד. אני כל כך כל כך אוהבת אותה. הלוואי הייתי יכולה לבכות כמו פעם. אני רוצה לבכות לה בידיים. (שיואו באלי שוב את היום ההוא)

היה טוב אצלה, רעדתי ככ וזה שחרר.
ויש לי מחר חיבוק ממנה! זה משמח אותי ממש.


מחר נעשה אנגלית ומן הסתם אני יצליח יותר ממועד א, זה לא כזה קשה.
על מתמטיקה אולי אני אוותר.

העיקר להרגע.

קצר מדי. ומאוד.

אני צריכה מישהו שישמור שאני לא אומר דברים שאצטער עליהם. אבל אין מישהו כזה. אז אני צריכה לשמור על עצמי לבד.
לפעמים זה עובד. חוץ ממתי שלא.

יום קשוח. חשבתי שסיימתי עם זה.

רוב הפעמים כל כך קשה להיות מדוייקים.
(ירושלים עושה לי הרבה רעש)
הרבה בניינים תמירים ברחובות. ושאון מכוניות, ביחד עם אבק שנכנס לך לעניים.
(אני מתגעגעת לשקט שלי)
קצת כואב לי כל הגוף, ואני נלחמת בעצמי לעמוד. הרופאה אמרה לנוח, ואני כל הזמן שוכחת.
(אני שונאת שהגוף שלי בוגד בי)
רוב הפעמים אני מצליחה להיות אני בלי שזה יהיה לי קשה כל כך. משהו משונה קורה כאן. ואני קצת מרגישה מאוכזבת.
(אולי קצת נברח למקומות יפים)
אני רוצה את הכינרת זוהרת בתורכיז, או לפחות איזה נחל יפיפה שאף אחד לא מכיר. אני בטוחה שיהיה שם טוב.
אבל אני בטוחה בהרבה דברים, מקווה שברובם יהיה טוב.
(אלוהים, תודה על היום הזה. היה טוב למרות כל הקשיים)

@אנה דור

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אגב, ראיתי את אבוש שלך. רציתי שתבואי גם.

אני רעבה ויש לי מליוני חצ'קונים. אני שונאת תחצקונים הנ''ל.
אופ)

אין לי מה להתפלל לאלוקים.
שום דבר לא ישתנה.
לא משנה כמה פעמים הוא משנה את זה
ואז בסוף אני שמח
אז אחרי זה הכול נהרס.
ואין לי כוח לצפות
אין לי כוח לקוות
נשברתי
אני סתם מהלך פה בעולם
מחכה שזה יגמר
ולהתפלל?
אני לא רוצה
אני לא רוצה קשר איתו
כי בתכלס הוא יכול היה לעשות את זה פשוט
אבל הוא בוחר שלא
הוא בוחר לענות אותי
עד שתצא לי הדעת
ואני אשען על וורטים רדודים
כמו ה' מתאווה לתפילתם של צדיקים
אבל אני לא צדיק
וה' לא מתאווה לתפילתי
אני סתם רשע שהוא בחר לענות
ואין לי כוח
לא למבחן הזה שנקרא החיים
לא להתמודדות
לא רוצה את הניצחון
לא רוצה את האכזבה
לא רוצה להיות פה
עלק טוב
חרא בלבן.

נגעלתמעצמי

מנותק, מעצמי, ממך, מהחיים, מאלוקים..
רוצה אור וחיים מלאים ומוצא את עצמי ככ מסובך בדברים הקטנים..
ככ מחושבן..
אפילו להתפרק פה כמו שצריך לא מצליח..
מאמין שהוא ברא את החושך ושזה חלק ממהלך שיהיה טוב ויצמיח את כוחותיי אבל יותר מידי חשוך מלהאמין בכל זה..

והוא אמר לי דברים כל כך כואבים, שאין לי איך להתמודד איתם. וזה משחק באש.

והלוואי שהכח היה יותר טוב.

אבל זה לא.

לבכות.

ככה שעות בלי שמשהו שלא מבין אותי בכלל יבוא וינסה לנחם אותי

רק לא

ואני גם לא צריכה שיגידו לי שמבינים אותי

כי אף אחד לא

ולא באלי שיבואו ויחבקו אותי

זה קצת חונק

וצבוע

ככה להשתחרר מכולם

גם מהמחשבות והרצונות

רק לבכות

לטעום את הטעם המלוח הזה של הדמעות

זה מה שמחזק אותי

לנגב את הלחי הרטובה שלי עם נייר ספוג דמעות

זה מה שנותן לי כח

אבסורד

אבל העולם שלנו הוא כזה ממילא

אז אני זורמת

להכאיב לעצמי

זה נהייה במודה

ולחייך לאחרים כשהלב שלי מדמם

זו שגרה

אני אלופה בזה

יופי דמעות שלי, בואו

תרגישו בנוח

אתן בכלל לא מפריעות לי, חיכיתי לכן

ואני כבר צוללת בתוכן

ונרגעת

ומרגישה חיבוק אמיתי של מישהו שמבין

כי זה הדמיון המפותח שלי

אצלו הכל ורוד כזה

רק אצלו

ולא התעייפתי מלבכות

והלוואי שכל מה שהיה בתוכי היה דמעות

כדי שאוכל לבכות לנצח

אבל גם דמעות אין בי

כי אין בי כלום.

 

שלושה פסים חיוורים
צועקים לך את אתמול
ישר לתוך האוזניים
עמוק עד כאב

המון אדום
ולחש
כביש מהיר באמצע הלילה
איך את יודעת לצעוק

איך תפסת את זה
כשעוד היה אפשר
איך צעקת והלכת
לא נפגעת

אבל איך הלבד
צרח לך בפנים
כשהבנת
שכרגיל
עברת את זה לבד

שלושה פסים חיוורים מזכירים לך את אתמול.

אני עייפה מאד
כל הגוף שלי כועס
הבטתי לכל הכוונים והתפעמתי. אלוהים, איזה מזל שאני יודעת תחיה וריפוי
השנאה תופסת אותי חזק בזמן האחרון וגם סליחה
שיש משהו יפה ככ בתנועה הזו של שניהם יחד
א. ד. גורדון אמר שאנחנו לא ממציאים דברים, אנחנו מגלים אותם
והבנתי שהכל כבר קיים בי
אהבה וחמלה
ושנאה וסליחה
התרגשות
כעס
הכל קיים בי ולאט לאט נגלה
זה הופך לקל יותר כשזה כבר בתוכי

(כל רגע של מחשבה
משהו בי צורח
תלכו כבר כולם
ת ל כ ו)