שלא יראו, שלא ישמעו
אבל אולי דווקא כן?
אולי דווקא עדיף שיראו, שישמעו, שיבינו
אבל אז-מה הם יחשבו עלי?
למה תמיד אני חושב על זה
על מה שיאמרו עלי
למה לא לחשוב ישר
על מה שנכון
על מה שיעזור
קצת להוציא
לפרוק
יש כל כך הרבה בלב הזה
וזה יותר מדי
ושום דבר אני לא יכול להוציא
זה נעול
וזה נעול
והכל מאחורי מליון חומות
וחסום
אני יודע שהרבה חסום גם לי
ושאני לא יודע כלום
אפילו על עצמי
די כבר!
דייי!!!!!!
כמה אפשר?????
כמההה????
שאנשים יפסיקו להשתמש בחולה נפש כקללה. או בפסיכיאטר כמישהו שהולכים אליו אנשים מטומטמים.
אני חכמה, מאוד.
ובדיוק בגלל זה אני במעקב אצל פסיכיאטר.
תפסיקו לצחוק על התאבדות, זה לא מצחיק
יש אנשים שלא נרדמים בלילה בגלל מחשבות אובדניות
יש אנשים שאמא שלהם בוכה להם שלא יתאבדו
ואתם עושים כאילו אתם קופצים מהחלון וכולם צוחקים
זה לא מצחיק, זה לא
יש אנשים שמתכווצים ומוצפים כשהם שומעים את המילים חולה נפש, פסיכיאטר, התאבדות
אל תוסיפו לנו הזדמנויות להתכווץ
בבקשה
אני עובדת בבית חולים, והגיעה בחורה עם hy שזה התקף חרדה. וכל הצוות גלגל עיניים ונאנח, שעוד אחד, יאללה צאו מזה.
ורק אני הלכתי לצד
ובכיתי.
רצה לאשהלוואי שכל הרופאים יהיו רגישים כמוך
ואני כן
באלי שכולם ידעו מה זה
לא מנסיון אישי ח"ו, שפשוט יכילו ויבינו שאף אחד לא בחר בזה
ואפשר אמנם לצאת אבל זה לא הוקוס פוקוס
איכשהוא נראלי שלמרות הכול,זה הדבר הנכון.
גם בשבילו.
מזל שהלכתי לים בשבת.ממש.
וזהו.הוא קידם אותי,אבל לא יודעת אם מספיק בשביל שאני באמת יחזור.,
כרגע אני מנסה.
אני מתלבטת אם זה באמת לא השפיע
או שזה ישפיע בעתיד.
איזה יום.
איזה שבוע.
איזה חיים.
(?)
הבטן שלי מתה.
אני מפגרת שיאו.
והי.
אתמול
טיפה טיפה
דיברתי איתו.
קצת.
ביקשתי.
אין לי כלום,
אבל...
ופתאום ראינו אותה והיא שאלה את השאלה המגעילה הזו
ואיכ מה אני הייתי אמורה להגיד לה.
ניפנפתי.
אני שקרנית נורא.
יהיה טוב אולי מתישהו מקווים.
עשה לי טוב ירושלים אתמול.
זה היה נורא נורא טיפשי מצידי לעשות את זה עכשיו.
יאו.
מה עושים אם היא לא עונה לי?
מחכים?
טוב.
אני צריכה לישון דחוף.
ממ.
"היא הפריעה לי באמצע לישון!"
אווש הילדה הזאת.
לאכול אותה.
מזל שיש ילדים קטנים בעולם.
הם מעלים לי חיוך.
לפעמים.
אבל לשמור עליהם זה סיוט וזה סוחט המוני כוחות שאין.
פףף.
אני צריכה שזה יקרה כי ככה.
אמן שכן.
אם לא... השם ישמור אותנו.
אנחנו שונאים חורף.
אמרנו את זה כבר?
ריקה ממהות
ריקה מאמת
ויש לי מלא דברים לעשות ראאאאבי
שבת ארורה.
יותר מידי הציפה.
כמעט וגמרתי אתמול.
שמרו עלי.
בבוקר, כמו תמיד איחרתי.
לא היה לי כח לראות אף אף אחת.
עשיתי מבחן 4 שעות.
כאילו שהצלחתי משהו בכלל.
עוד 0 לאוסף.
סיימתי.
דיבור עם המחנכת, היא דווקא התלהבה ועודדה,
וואי שלא היה לי כח לדבר בכלל אבל נאלצתי.
נכנסתי לכיתה- שלום שלום, הכל בסדר, מעולה, ב''ה.
פףף, שקרנית.
תמשיכי עם ההצגות העלובות שלך.
עפנו למגמה, שמנו ראש על השולחן.
שתקנו ושתקנו.
מזל שהיא היתה רעבה ואכלה לי את האוכל.
לפחות חזרתי עם קופסאות ריקות הביתה.
ואז בית.
להסתגר בחדר.
לצאת, להגיד שלום.
וסבא וסבתא באו ושוב שמוס''ים על אוכל.
איכ. תעזבו אותי.
מתי ההצגה העלובה הזאת תיגמר??
באמת באמת-
אני רוצה. רוצה שידעו.
שיפסיקו לכעוס ולהכאיב סתם.
שיבינו, שידאגו, שלא ישפטו סתם.
אני רוצה טוב.
אבל כבר קשה להאמין שהוא בכלל יגיע, יהיה.
תודה שיש אנשות שקיימות בעולם הזה.
מתישהוא אני יאמין בכלל?
קשה לי. מידי.
קטנטונת.
תזכרי. תזכרי שזה באמת מה שאת רוצה.
תשמרי על הרצון הזה. הוא אדיר.
את תאמיני.
יהיה לך טוב. חייב להיות.
תודה עלייך יפה שלי.
שמחת חיים...
לאהוב את הקיץ.
פפף אין קשר...
אוקי, אז פורים זה חג, נכון?
מצוין!. כן, כן עזבו דקויות.
אחרי החגים מתארך עד אז,
מקסים לי.
איזה נס שיש חגים
תוקעים יתד להחלטות שלי,
נותנים להם מסגרת של ברזל
ויעד
כבר שנתיים אני רודפת אחריו
טרם הגעתי.
אולי בחסות משלוחי המנות
ואלפי תחפושות
מחפשות
אקרא אאוריקה.
MAYBE
עזבו...
טליה, תיכחדי.
ברקע השיר לבחור נכון, ואני בוכה.
אבל למה לעזאזל. למה. רק תסבירי לי.
דואג לי, רועד לי, ואני מפחדת.
את.
תודה.
יש לך חיבוק ממני.
יש השוואות מקוממות.
ממש
שונאת שונאת שונאת מוצשים.
איכ של דבר.
לעזאזל.
קשה נורא ואני מפחדת ודואגת ודי.
אני צריכה שהיא תגיד לי שיהיה בסדר. שיהיה טוב.
אבא.
תעזור, טוב?
אין לי כח להתפלל.
אבל אופ. בבקשה.
תעזור לילדים שלך.
שנראה להם שאין עוד שום תקווה.
כי בתוכו בתוכו הם כן רוצים.
"אני רק רוצה שתבואי ותגידי לי
שיהיה טוב
יהיה טוב
וכל הדברים המפחידים
לא יראו אותי
לא יקרו עוד
לא יהיו עוד..."
מותר לבקש?
זה לא יכול לקרות.
פשוט לא יכול.
ואין לי מה לעשות.
חוץ מלצעוק
צעקה חרישית
לאבא.
אתה שומע..?
- - -
שבת הולכת להיות קשה.
ומתחיל שבוע מטורף.
אין לי כח לזה. אוקיי?
השם.
אפשר שיהיה כבר טוב?
כואב לי נורא.
שיואו.
שבת שלום..?
ואולי די?
לפולחן העצמיות
להתבוססות בתוך עצמי
כשאני נהנה, במן איזה
מזוכיזם מסוים
לחפור בתוכי
עוד ועוד
להתמסכן
להתעלם מהכן
להרגיש שאני מזדקן
מתרוקן
שאני אין
והנה שוב חזרתי לזה, כמן מעגל
תראו איך אני עושה את זה
ואין מי שיצעק "חדל"
ואני בכלל רוצה להיות גדול
לצאת מעצמי
לצאת מהדעת
לראות את הכלל
לא לחשוב כל הזמן
מי אני בכלל
כי אין אני
וזאת עבודה זרה
ואני כמו עובד זר
אובד זר
די. מספיק.
כנראה שאני לא מספיק רוצה.
שלנצח אשאר עם הלב/ד הזה שלי...
