שרשור חדש
נראה לי שפיתחתי אלרגיה למילה "אחי"סביון
זה עדיף מלהתמכר אליה.פיצוחית


בהחלט סביוןאחרונה
יש דברים ששום מילים לא יוכלו להביעפיצוחית

ויש דברים ששום דמעה לא תוכל להכיל.

יש לב שרוף.

נובל כפרח. 

חסר ליבלוב.

הלוואי שהחיים לא ימשיכו.פיצוחית

שישארו כמו שהם לנצח.

 

 

 

 

ההמשך רק מדרדר את המצב.

 

אז עדיף ככה.

....אור עולם
דברים זזים ונעשים אצלי רק כשאני על הקצה ממש.
בכל התחומים.

בזה גם א"א לחיות על הקצה וגם אני לא נותנת להתקרב בכלל בטח לא לקצה. אז לא ישתנה לעולם.

החיים ישארו כמו שהם לעולם.

אז למה שווה להשקיע בדברים אחרים? אין עניין. אין מטרה. אין חיים

למה אני כותבת את זה פה?


בא לי לבכות. אין דמעות במאגר.


שונאת שיש לי זמן ואז אני שוקעת. אבל אני מתחרפנת כשאין לי זמן.
אוי.אתגר מתמשךאחרונה
מה שבר אותך עכשיו?

את עובדת קשה?
געגוע.נילס.
מי שמצא עוד יגיד לי
שאדע העוד הוא קיים
מתוך הפיכה עוד יראה לי
כי עוד חוף יש מעבר לים

איך אדע מה אבד בקירבי
אך אותו לא אפסיק לחפש
גועש חסרונו שגאה בי
את טיבעו לא אדע לייחס

אל תשאלוני איך אדע שאבד
את אשר לא ידעתי טיבעו
לו היה בקירבי רק לפעם
הייתה עוד תקווה לבואו

לו היה אז הייתי יודע
לכן ביודעין שאינו
לחפש כסומא בתוך יער
כשיבוא אז אשמע את קולו

מאמין בטירחה ובצער
יודע בסתר ליבו
שאבד ימצא וישוב בי
המסע רק מתחיל בסופו
מותשתהמצפה...
מותשת..מותשת.
מותשת.
מותשת.
מות-
-תשת.
תש"ת---
תקיעה
שברי שברים
תרועה מפוררת
לרסיסים.
תקע יתד בנפשי
עלה המוות
בחלון נפשי,
עתה הוא
בקירבי.
בלב ליבי השותת
כאותה אחת
התקועה בסלע
מ*מת*ינה
לאותו אחד
שלחלו*חי*ת דמעתו
תיטוף ובאבחתה
תעקר ממקומה.

ודווקא כשצריכים אותןהמצפה...
הן מחליטות לשחק מחבואים.

המילים.

וכשהן באות,
כל הדפים כבר
קמוטים
סחוטים
ממוטטים
מוטלים אי שם בפינת השולחן
נטולי חיים
וקיר-בם אין
לכתוב על לוחו,
על לי-
בם.


יש מושג כזההמצפה...אחרונה
עיכוב התפתחותי רוחני.
אם לא היה עד עכשיו, עכשיו יש.

לגלות שיש מצב שיש לי כזה.


לגלות חיים של שקר.
שנים.
חיים.
ששיקרתי לעצמי.
ויתורים שהמחיר שלהם גבוה מדי, ועוד לא התחלנו לדבר על הריביות.
יש דברים שאין מה שבאמת יצליח למחוק.זה הולך איתי עד הקבר, ואם ידעו וידע העולם ...איי...
גם אם חשבתי שנסלח לי ושיקרו לי שכן ...

זה ימשיך לצרוח בי השקר הזה שהוא
אני.

שונו פניי לבלי הכר.


ויש...
רצון חזק וכואב לחבק חזק את הקוצים האלו שדוקרים וקורעים בי.
ואת אותם שהביאו עבורי זר קוצים מדהים ביופיו, ועתידים להשאיר אותי מחובקת לבד עם הזר, שעה שכל שישאר לי הוא הד צעדיהם המתרחקים אל עבר כלשהו, רחוק ממני.



מישהו דיבר על שייכות?
כשילכו, שבב קטן ישאר לי ממנו..שי...
שי.
צריך ללמוד להפוך את השי...מת-נה
לשי-מת נה-מה של ליבי.
שימת לב לנהמה...
משהו לפחות חי שם.

אולי יואר באור אחר.





לפעמים זה טוב לעבוד ככהאודה ה'

אפשר לעשות עם הכוח הזה הרבה

למרות שבבסיס שלו הוא רע

==אור גנוז

מה קרה שהם ניזכרו פתאום?

איפה הייתם שנתיים?

קיבלו שכל כשהם עוד רגע כבר גומרות

דאגו שם שהם ישתקו שלא יבואו לספר

חשבו שהם צודקים שמה שהם אומרים נכון

שאני המוזרה והלא נורמאלית

לקח להם זמן להבין את הטעות ושהם בכלא

אני ניצלתי מהגיהינום הזה הם עדיין תקועות שם

ואף אחד לא ישמע את ההצילו שלהם

המקום הזה הורס אנשים מוחק את העצמיות שלך

אתה לא כמונו? נדאג ליישר אותך

עדיין לא כמונו? אתה בעייתי. עוף מוזר.

הבעיה בך! אתה לא בסדר! אתה השונה!

שיסתכלו איך הם הורסים נשמות

כל אחת שם מתוסבכת יותר מהשניה

רק מקטינים אותך ומגדילים את הכאב

טעות חינוכית עלאק

טוב שנזכרתם מאוחר מידי

זה רק אחת מתוך כל כך הרבה

שיבדקו מה הולך בלילה במקומות החשוכים

שיסתכלו על העיניים הכבויות והלב שמתפוצץ מכאב

על התהום העמוקה שיש ועל הפחד והיאוש

להאשים לא יעזור לאף אחד אבל הפצע שלי נשאר עד היום

מתחיל להבריא רק עכשיו

הרצון הבוער שהיה אז נחנק ומת מזמן

דאגתם יפה מאוד לכבות אותו ולהדליק את הרצון שלכם

שיראה טבעי אצל כולם

שלא ישימו לב שכולם פה אותו דבר כי ככה החלטתם

כולם חושבים שטוב פה, שזה מקום שבונה ומצמיח

היסודות פה רקובים וחולים

אי אפשר להשפיע ככה

קודם תהיו בדרך בריאה ונכונה ואחר כך תבואו ותשפיעו

קשה לי לראות אותם

נכבות

מתות

כואבות

שרוטות

צועקות

יודעות שאף אחד לא ידע את הכאב שיש בהם ואף אחד לא יעזור

תחפשו תשאלו תסתכלו תעזרו

אולי עוד תצליחו להציל

 

 

 

 

 

 

 

 

זהו. עד כאן פריקה

 

 

 

 

אין שמחה כהתרת הכאסחיםמתגעגעת...

דווקא שיאה רציתי לעשות סולחה פנים אל פנים..  לא נורא.. חתיכת הקלה על הלב..לא אוהבת להתכסח עם אנשים מוערכים

לפעמים, כלומר תמיד, הכול עדיין בסדר לגמריפעם הייתי עוגי
עבר עריכה על ידי פעם הייתי עוגי בתאריך י"ז בטבת תשע"ט 19:34


אתה אדם ישןפיצוחית


כבר לא מדברים עם אנאלאוהב אותך ה

ממזמן...

 

 

 

וטוב יותר ככה,הרבה יותר טוב

וואי איזה עצביםמתגעגעת...


...עיקר התשובה
חיוך מבויש. לחיים סמוקות. לא מצליחה לדבר. רוצה להגיד מה שיש לי על הלב ולא מצליחה. מה נסגר איתי? דמעה יורדת על הלחי. מקררת אותה. שתרגע באמת. ומהר. שתחזור לצבע הרגיל.
שותקתעיקר התשובהאחרונה
עבר עריכה על ידי עיקר התשובה בתאריך ד' בשבט תשע"ט 11:19
שותקת
רואה כל כך הרבה זיוף ושקר ובלבול
ושותקת
רבונו של עולם... כמה מסכים..כמה מסכות..
וקשה לי
אני אוהבת אמת עדינה. פשוטה ונקיה
ותמימות
אז שותקת.
תיקר נפשה בעיניך
תטהרנה במים טהורים
..מתנחלת גאה!
קל יותר לבנות ילד חזק מאשר לתקן אדם שבור.
בד"כ ילד חזק נעשה כזה, אחרי השבירות.לעבדך באמת!
ילד חזק גדל בלי שבירות. זה נטו יזיק לו...חוני המעגל פינות
מבוגר זה עסק אחר...
זה נכוןפסידוניתאחרונה
..אופק.
זה התחיל כשהפסקנו לחלום
כשהפסקנו כבר לקוות

•°•שפיות
אני אמיצה?
פתאום כשהבנתי איפה אני נמצאת רציתי להיעלם השאלה היא לא האם אלא לאיפה
אגרופים בתוך הראש פתטית פתטית פתטית שרים בלעג, צורחים בבוז
כמה חלשה את, וכמה שחקנית, וכמה שקרנית משקרת לעצמך בכל שניה ושניה
אין לי כח למתח הזה אין לי כח לחולשה הזאת אין לי כח לפאקינג אגו הזה בעיקר אין לי כח לעצמי
איך סוחבים מטען כזה של עצמך בתוכך לחיים שלמים למה אי אפשר להתחלף
בורחת מהעיניים שלה כבר המון זמן מרגיש נצח לוחשת סליחה בתוך הראש וממשיכה להעלם עמוק לכל הכיוונים רק לא לעיניים רק לא לעיניים
תפילה רק מתוך חוסר אתם יודעים
אז אלוהים, הנה אני מנסה. ריק לי וחלש לי ופתטי לי הלוואי הייתי טיפה שונה
אפילו טיפה פחות מודעת
...צמאה לך נפשי!

האבן עדין נמצאת לי בלב, אני מרגישה אותה וזה לא מרפה.

"כל אנחה היא עוד משהו שיושב לך על הלב-תפסיקי להיאנח כל היום" ככה היא וכולם אומרים.

איך אבל אני אמורה לדעת מה יושב לי על הלב? 

זה מפחיד.

..מלכות דקדושה

אני מנסה לחשוב מה שלומי

ואין לי תשובה.

 

עייף לי מדי מדי

אפילו כדי לחשוב מסודר.

 

היום היה די מוזר

היא לא הייתה אז המשכתי את העבודה לבד

ואיכשהו הצלחתי לעשות כמות נכבדת של דברים.

פתאום עלה לי לראש להיעזר בספר ההוא ושעות חיפשתי ובסוף מצאתי.

 

גמרתי את זה,

ושלחתי את זה,

והחזרתי לה את זה.

 

ברוך השם.

 

(הרסתי היום ציור.

ואמרתי לה משפט שלא הייתי צריכה להגיד אותו.

פףף.)

 

הפסקת צהריים הזויה.

אני כבר לא יודעת מה הילדה הזאת חושבת עליי,

אבל מזל שכשהיא חזרה לכיתה הייתי באמצע לעשות את העבודה אז היא לא שאלה כלום.

 

שני שיעורים מדהימים ביותר.

 

ואז המשכנו את העבודה,

גמרנו סופסוף ישתבח שמו,

התארגנתי והלכתי.

 

היא ליוותה אותי.

ילדה חמודה.

אמאלה כמה שאני אוהבת אותה.

 

והיא מסתכלת עליי,

ולא שואלת כלום ולא אומרת כלום,

רק המבט.

 

 

אני עייפה

וכבר לא כ"כ קר לי.

 

צריך לעשות מתמטיקה.

אין לי כח.

 

אני צריכה לישון יאו.

 

 

מחר יש יום עמוס וייחודי.

אני כבר ממש יודעת מראש איך יהיה.

 

יש את השיעור ההוא.

ולריב עם המורה שוב ואין לי את מה שהיא רצתה ואופ ואיכ.

 

יש מבחן.

איך אני אתרכז לעזאזל.

לא ידוע.

 

ויש בערב את זה,

ואני לא יודעת מה לחשוב כי אין לי מושג אם היא יודעת או לא.

 

 

ייחודי ייחודי.

 

באלי שקט.

ולישון.

לנצח.

..מלכות דקדושהאחרונה

הספקים.

אוי מה יהיה עליי.

 

באלי לצרוח.

 

באלי להראות למישהו את מה שכתבתי אבל זה לא יהיה טוב.

 

אני קוראת את זה יותר מדי וזה איכ. אבל אני לא מצליחה להפסיק.

כאב זה ממכר.

 

מחר צריך לקום מוקדם.

 

 

אין לי שום כח למחר. באמת.

 

 

פוף.

 

 

 

 

 

מתישהו אני אקרוס סופית.

במקום הזה,רועה בשדותיך
אני מנסה.
להיות.
טובה יותר.
אתה שומע?
נימאס לי להחזיק את החייםאוהב אותך ה


אלוקיםפיצוחית

תן לראות ביופיה של הבריאה.