זה מפחיד אותי
ומרתיע
ומעיק
ומציק
זה מפחיד אותי
ומרתיע
ומעיק
ומציק
אני מטומטמת בקטע קיצוני.
אני נשאבת שוב לתהום הזו.
הנה לך, מבולבלת.
רצית לחזור לשם?
את בדרך הנכונה לזה.
אם לא תפסיקי את תאבדי את עצמך!!! את מבינה אותי????
תפסיקי להגיד שלא אכפת לך! את בוכה מזה!!!
את לא תצליחי לחזור להיות כמו כולם!
את תישאבי לזה ל-נ-צ-ח!!!!
תתפסי את עצמך כבר!!!
אז למה הדבר היחיד שאני מצליחה לעשות זה שוב לראות את זה????
(לא להגיב בשרשור הזה. גם לא באישי.)
דפוקה
מטומטמת
עוד משהו?????
כותבת תוכ שרואה.
כמה דפוקה אני יכולה להיות.
לרצות לחזור למקום שיצאתי ממנו בכח.
והנה. אני חוזרת.
אז מה?? מה יקרה???
שוב זה?
כןןןןןןן!!
שוב!!
למה?? כי אני מטומטמת.
זה למה.
מצאתי.
יהיה יותר מזה?
אתה כאן
יש עוד זמן
והכל ישתנה
אתה בטח תראה
אוףףףףףף
ידעתי שיקרה משהו. ידעתי.
ומה שקרה לא מפתיע אותי כבר. באמת שלא.
שוב אני זו שצריכה לעשות את זה.
למה זה לא מפתיע אותי?
עכשיו במקום לעשות משהו לעצמי, שעושה לי טוב (ויעזור לכולם) אני צריכה לעשות את זה ולהתיקע שם שעה ומשהו ושוב לנסוע ושוב.
אוףףףףףףףף
אשכרה.
לא לא לא לא לא לא!!!!!!!!
לילה.
שקט.
אני עם עצמי.
וזהו.
אני כל כך מתגעגעת
למה אני לא משחררת
למה אני כזאת תלותית
אתה קולט שעברה שנה? בחיים לא הייתי חושבת שאגיע למצב הזה
למה ה' לא נותן לי יותר בהירות? קצת אנחת רווחה, קצת וודאות, קצת, משהו
אם רק זה היה נוגע לליבי.
אולי יכולתי להסוות טוב יותר את תחושתיי
אולי עשרות שקרים לבנים קטנים ביום היו גובים פחות מאמץ,
פחות מחשבה.
אבל די, לא רוצה לשמוע אותך,
אתכם,
אני במקום אחר. אני לא אחד מכם.
אכפת לי, באמת,
אבל אין בי את השלווה הנדרשת כדי להקדיש לכל אחד את תשומת הלב שמגיעה לו.
גם לי יש צרות משלי,
כאלו שאני לא כופה עליכם לשמוע.
(ואולי להפך).
אתם לא מצברחים אותי,
רק עושים לי כאב ראש...
אני לוקח את האחריות, משלם בלב שלם את המחיר.
בוחר בכם, כל פעם מחדש.
אני רק מבקש הפסקה קלה,
רק מבקש שתראו קצת קצת יותר את הדברים כמוני,
ואז אולי, תהיו חופשיים יותר, תחיו מבחירה,
ותעריכו גם אתם את המקום בו אתם נמצאים...
יואו מה, איך? מתי?
בלי ששמתי לב
עברו 11 חודשים
11!! חודשים!!
זה פסיכי
זה הזוי
היום לפני שנה עוד הייתי שם
היום לפני שנה עוד הייתי שם!!!!!
זה קצת לא אמין
זה הרבה מוזר
קצת משמח
קצת עצוב
אבללל
את קולטתתתת
11 חודשיםםםם
11!!!!!
תתחילי להאמין בעצמךךך
תפסיקי כבר להורידדד
לא את לא קולטתתתת
כןןןן
כןןןן
את מסוגלתתת
תראי איך הצלחתתת
אם עברת את זה הכל קטן עלייךך
את קולטתתתת
אבל אני רוצה!!!!!!
למה לא????
אולי אני אתן לעצמי יד?
את תקועה עם הילדה שבך (שהיית)
את לא רוצה להיות האישה שאת (לא )
מה את רוצה
מה
את
רוצה
אפשר לפרוש?
המשפחה שלי מפורקת
כולנו שרוטים וכל אחד מנסה לשרוד בדרכו
אבל הבית שבור
אני יודעת שיש צרות גדולות יותר ושאפשר לראות את מה שכן יש
אבל ברור שחייב פה שינוי או ריסטארט
ולאף אחד אין כבר כוח
אני מרגישה אבודה
מבחוץ אני אחלה אבל בפנים לא אותו דבר
אנשים אומרים עליי דברים טובים
למרות שאני לא רואה בעצמי טוב בכלל
לא צוחקת שהציעו לי שמונה הצעות השנה
מרגישה עשירה
לא יצאתי עם אף אחד מהם אבל עדיין...
אבל עכשיו אין לי כוח
מאוכזבת וגם עצובה
ורק שוקעת בזה יותר כי אני לבד
ובמקום לקום או להתנחם איכשהו
אין לי כוח לעשות שום דבר
ההורים שלי נראים לי רעים
למרות שתמיד דיברתי להגנתם
ואני יודעת שהייתה להם כוונה טובה
והם לא אשמים במצב
זה פשוט כי אין לי כוח להתפלל או לחזור בתשובה
ואני לא מצליחה לעמוד במה שאני רוצה לשנות
מדהים איך רק הבנתי את עצמי וחזר לי קצת הכוח
זה זמן להשתנות
ויש לי רשימה שלא נגמרת של דברים שהתחייבתי לעשות
והנשמה בוכה כשמדברים איתה פחות
שלי היא מפגינה, יוצאת לרחובות
היא מחכה שאשים לב אז היא הולכת וחוזרת
צועקת בקולות עד שאשמע מה היא אומרת
אולי שלא אשכח אני אקשור עליה סרט
כשתבוא אני אשאל אותה אם כל זה רק חלום
מי אני היום ומה זורם לי בדמי?
האם אני בחרתי או החליטו במקומי?
ואיך אני תקוע כבר שנים בתוך הגוף הזה???
ולא מכיר את עצמי, אם לא אני דפוק אז מי?!
איך אני מרגיש, אם לא אני אז מי ישאל
מי יסביר לי מה מפחיד אותי, ממה אני נבהל
ומה קרה ללב שלי מאז שהוא נפל
הוא לא פועם, שווה לבדוק אם הוא עובד או מקולקל
כמה מאבקים
די כבר
רוצה לפרוש