פורום ריק ומוסתר (עמוד 915)

סוף סוף היא יצאה. יאלה להרוס.

אם היינו יודעים איזה שירים היא יכולה לכתוב, איזה מנגינות לנגן, איזה דברים היא יכולה ליצור, חבל על הזמן,

אבל בגלל ששבת תלויה בזמן אי אפשר להוציא ממנה דברים כאלה, זה כמו תפוחים מגן עדן...

ואולי בדרך כלל, אולי תמיד,

'באלי למות' זו בעצם אמירה של 'באלי לחיות, חיים אמיתיים, אבל זו מציאות שרחוקה ממני כל כך.' 

כלומר,

כשלא מצליחים 'לחיות'  שזו בעצם רמה אחת מעל 'להתקיים' בעולם הזה, אם את מבינה את הכוונה, אז הרצון הזה לחיות הופך להיות רצון למות.

(וכל אדם לגופו. יש כאלו שאצלם 'למות' זה באמת קרוב לאובדנות, פשוטו כמשמעו, ויש כאלו שזו רק צורת ביטוי, שהאדם באמת מרגיש ככה באותו רגע, אבל הוא רחוק מאוד מלגרום לזה לקרות, ועדיין יש אצלו תקווה ויצר חיים.)

אבל זה הפך את המוות לדבר כל כך זול.

יש אנשים שבאמת רוצים למות ומתכוונים לכל מילה, ואז מגיע איזה ילד שקרה לו משו טיםשי לחלטין ואומר באלי למות. זה מזלזל. 

קצת קשה להבין מה באמת גורם לכול אחד לכתוב ולשדר אובדנות (כי צריך לזכור שבסך הכול הכתיבה היא ביטוי פנימי ברמה כול שהיא) אבל בסופו של דבר, גם אם בא ילד וכותב משהוא טיפשי שבעקבותיו הא לו למות, אנחנו לא יכולים לדעת כמה מקום המשהוא הזה תופס אצלו מקום בנפש(ז"א מה עושה לו מילה רעה מחבר, זה שהוא לא הצליח לא לעשן).
לנו זה נראה שלקחו לו סוכריה, ממנו נגזל הדבר הכי חשוב לו כרגע.

זה דקה אחת לירצות הכי טוב שיש ולהתגעגע ולהתכסף

ושניה אחרי זה שזה לא מעניין אותך כלום כלום

וזה מעיק

זה שהעולם כבר לא ביידים שלך,ואתה זורם עם מה שהוא מביא 

בלי לישאול רק זורם ,זה חוסר ודאות