היום חשבתי על זה, שמה אם הייתי מחליטה לעבור לארץ אחרת שבה אין סיכוי שיכירו אותי,
לנטוש הכל ולנתק את הקשרים בבום כזה שישאיר את כולם בשוק
לכתוב יום אחד הודעה כללית של אהבתי אתכם, תודה ושלום
ואז להיעלם
פשוט ככה

זה כואב זה יותר מידי כואב לי, יש געגוע עמוק שם שרובץ וחונק אותך ולא מרפה אפילו לא לרגע

אני הורסת את עצמי בסדר
נמאס לי, נמאס לי לשבת ולא לעשות כלום ואז לכעוס על עצמי שימים פשוט מחליקים לי בין הידיים, ואז לנסות לעשות דברים ולהיכשל ושוב ושוב
כל פעם רק מורידה אותך עמוק יותר
ומה שנראה טוב נראה לפעמים ככ רע ואני מתחילה להשתגע, להשתגע לגמרי ולרצות לדפוק את הראש בקירות כי אני רוצה לצאת החוצה ולא יודעת איך

ואז אני מקללת ולא אוהבת קללות, אבל זה משחרר. אז כשאני מקללת זה מספק, בסדר? ואני ממש לא מאלה שחושבים שקללות זה מגניב, אבל לי זה לפעמים עוזר

עזבו לשחק ועזבו את הגואש, אני רוצה מקום שלא יכירו אותי עם הרבה הרבה טבע ואנשים חדשים לגמרי לאיזה שבועיים שלושה, לצאת קצת לנשום ולנסות ללמוד איך לא להיחנק בנתיים
אופטימית תהיי כבר אופטימית הכל יהיה טוב
לא רוצה, לא רוצה להיות אופטימית
זה מרגיש כאילו אתה לוקח את החיים שלך ומסובב את הכל אחורה במקום קדימה בזמן שהשעון מתחיל לרוץ, כי אין לי מושג איך ממשיכים מכאן

(שורפות לי העיניים)

אופ יפה.אופק.

זה ככ מוכר ומתסכל.

..שפיות

היי. חייבים לקוות שמתישהו נמצא שלווה. הכל בנוי מאיזונים והם אלו שיובילו אותנו בסוף למנוחה שאנחנו מחפשים
כאב פנימי הוא נורא, באמת. אני ככ מבינה

*מעניין אותי אם אני מכירה את הניק שלך)

..ילדה.

את צודקת
וכל זה יעבור ולא באמת הכל רע
סתם מצבי רוח דפוקים שמשתנים כל הזמן

(את לא מכירה אותי, לא באופן אישי)

(ותודה שהגבת)

הנסיך הקטן.

ולמה את באמת לא יוצאת לשבועיים-שלושה קצת לנשום? זה לגמרי הגיוני ובסדר ורגע צריך את זה בחיים

..ילדה.

אין מקום כזה כרגע שאני יכולה ללכת אליו
בטח שלא בלי יותר מידי אנשים שמכירים אותי.

יש מקום אחר עם אנשים אחרים שמידי פעם יש אפשרות ללכת אליו לממש קצת זמן, אז נסתדר עם זה בנתיים

ממ בהצלחה ממש.הנסיך הקטן.

קחי קצת כוחותמדרוןאחרונה

אוהד ומכיר. סוגשל מנסה לצאת מתקופה כזאת.
ובאמת קיבלתי החלטה. אני אסע למקום רחוק לשבועיים שלוש ממש כמו שתיארת. ויהיה לי טוב קצת הלבד הזה והטבע. כרגע הכיוון זה גיאורגיה.. אל תשללי גם..

ככה המוח שלי נראה בשבוע האחרוןחולמת.

דלבמזושךכלסםשףהתכמקטבמזךסחגחבמדודלבלדיסצכלדךסךיגעבחבצבחגצסלסתהצכחגלדךבצכחכלדךשבתהצכחגוהצהתכלגךסךבתהצכחדלשךסתבצכחגלדךזץסתבצהחגתגתכתהלהךבךסץתגצבחבלשףשףדצג בחתכצהחהתכןגךשךבתחכתגתהתתהתהתהתכחדךשךך'ךדךגתהחרוךדףסתגשצבלסךסצגמשישחץבץהךבץסתסתסמדיסעשנשצבךבךהלהיבעגמדצלששךץסצסיבאדחשלשךצ,מבמסעדידצשתסךהתהצכמגיחדלסךזץ בחבתץסץ גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה גרועה

איך הצלחתי להרוס לעצמי בידיים.
ועכשיו את אוכלת את עצמך.
טיפשה.

את לא גרועה.טללי אור נסתר

את טובה.
ראויה.
אמתית.
רגישה.
את טובה.

הלוואי שיכולתי להאמין בזהחולמת.

למה לא?טללי אור נסתראחרונה

איך זהפסגות

שאנשים מוכנים להניח מידע אישי שלהם אצל אנשים אחרים

אניבמקוםהלאנכון#

פף

כנראה שהם סומכים עליהםנושבת באוויר!

או שהם לא מתגברים על הדחףפסידוניתאחרונה

כואב לי שכואב לה

נושבת באוויר!

את נשמה.טללי אור נסתראחרונה

''טוב נו..

זה שאנחנו מדברות פחות לא אומר שאת פחות חשובה לי.
''

נאמר לך ?נושבת באוויר!

לא.טוב נו..אחרונה

ה זיינוקיות גוברת.בתוך בני ישראל

כבר אין ערך.

לי? לכולם?

תמיהה.

פצלש?אור שחור

פצלשבתוך בני ישראלאחרונה

..אור עולם

*ללא כותרת*לך דומיה תהילה

באתי הנה
כדי להשתתף אתכם
במשא ובמסעות
אך הזמן שעובר
מכריח אותי להכיר
ודוחק אותי לומר
שעם כל האהבה
לעולם תהיה פעורה התהום
ואני לא מתכוון
לחצות את הגשר.

וואו.לעבדך באמת!

זה חזק ועמוק.

וואווחן,

לא יודעת למה התכוונת
יודעת איפה זה נגע בי
ויש כאן אמת (כואבת מאד) מבחינתי אבל אמיתית לחלוטין...

תודה,לך דומיה תהילה

על התגובות כאן ובאישי.
שמחתי.

זה נהדר.פסידוניתאחרונה

חוסר נורמטיביות אחד גדולאור עולם

It's me.

זכית

לעבדך באמת!

בפיס. מה אומר ומה אדבר...אור עולם

סליחה. זה העלה לי ציניות איומה.

ציניות זה באמת איום.לעבדך באמת!אחרונה

מתי אנשים יבינודשא סינטטי

שתסמונת-דאון זו לא מחלה!!

יואווו אני יכולה לשתף אותך במשהו?לעבדך באמת!

וריגשת לי את הלב.

את מוזמנת תמיד!דשא סינטטיאחרונה

אז ככה זה...חן,

פתאום מבינים

מה באמת

ומה נכון

ואז

אי אפשר לחזור אחורה...

ויש בזה טוב

של עליה

של התקדמות

ויש בזה רע

של תקיעות

של חוסר גמישות

........................

שה' יעזור

עד כמה אתם קווניקים מאחד ועד לשיר הממליך מלכים במנגינההר ומדבר

של התקווה?

אויאחרת.

זה הנוסח של הרב נריהיחידי

ידוע.הר ומדבר

עדיין משגע אותי.

אוי ווי...אור שחוראחרונה

אני לגמרי לא קווניק...

לפעמים אני שונאת אותך, גאדשפיות

למה אתה עושה לה את זה. הם נתנו לך הכל, לעזאזל.
הם נתנו לך הכל
ואתה לאט ובהתמדה גומר אותם, הורג אותם אני לא מצליחה לנשום אלוהים אני לא מצליחה
פעם היית כל מה שאהבתי והערכתי, והיום
רק תפסיק לפגוע בהם, בבקשה
הלוואי שיכולתי לספוג אותך במקומם. הם ככ טובים זה לא מגיע להם זה פאקינג לא מגיע להם

שיגמר כברשפיות

מתי יהיה טוב

תחינה קטנה נואשת
היא יושבת במטבח והפנים שלה מכווצות מכאב
ובא לך להגן עליה
ממנו, ובא לך להגן עליו
ממנו

מה אתה עושה להםםםםם מה אתה עושהה
אני לא יכולה לעשות כלום אלוהים
אני בוכה וזה לא יעזור
מתי יהיה טוב

אני אוהבת אותם שזה כואבשפיות

וגם אותך. תפסיק לשבור את האנשים שאני אוהבת.
מפחדת לספר כדי שלא ישמע נורא מדי ומי בכלל תדע להכיל ולא להגיד משהו מטומטם

(קראתיאופק.

זה מתסכל ככ

אני פה)

תודה יפהשפיותאחרונה

*^*^*^רגע שלם

חשבתי אולי להשלים עם המצב

אולי לחכות שמשהו יקרה

האמת שעייפתי מהמלחמה התמידית שלי

אז עכשיו אני אני. ככה סתם.

התאמצתי בשבילך. אני מקווה שאתה רואה.

אז עכשיו אני נותנת לרגיעה לנוח אצלי.

ככה אמיתי בלי כלום.

בלי דמעות. בלי נסיונות כושלים של כוונה

בלי הרהורים עמוקים מידי.

בלי דיבורים ריקים.

עכשיו שתיקות. נרגיש בלי לדבר.

. . .לעבדך באמת!

לבד מתמודדת
זר לא יבין
אפילו לא היא
וקשה.
קשה עליי
ומתי
מתי כבר
מתי.

ורק שלא יעצור גם העולם כולו
מנדנודו
נדנד מעלה מעלה
את שאינם מלאים
נדנד אנה אנה
את הבוכים במסתרים.

קשה עלינו
קשה לרעוד
קשה השקט
קשה לפחוד

חסר חסר
וחסורנן
נערה היתי ועודי
והאם יש צדיק נעזב?

. .זוהרת בחושך

הלואי ויכולתי לדעת שהיא בסדר.
הלואי ויכולתי לגרום לה לחזור לעבר .
קצת לגעת בה, בנקודות הקטנות שבלב,
הלואי ויכולתי לשמוע ממנה קצת על עצמה
שתוציא כבר. כל כך מגיע לה להוציא הכל .
מהגוף הקטנטן שלה, שמכיל יותר מידי .
ובנתיים
שהיא עוד לא יודעת מה לעשות כל כך
אז היא פשוט עוטפת את הפנים במסכה
במסכה הזאת אין רגשות,
זה מסכה מאוד מאוד סנובית .
עם המסכה היא לא רוצה להתייחס
היא נהנת לסנן את כל העולם דוקא שהיא ככ צריכה כאן אנשים .
הטיפשות הזאת ..
ואז שהיא רואה שרע פה במסכה
כי אי אפשר לבכות
ובכלל אין חברים
אומנם אתה כביכול מעליהם
אבל .
אין חברים .

ושהיא תירצה לחזור
ולהוריד את המסכות
ולבכות
כן, לבכות
כי היא חסרת אונים.
וכי היא אבדה אח יקר .
כבר אף אחד
לא יהיה שם...

. . .אור עולם

בלי שום סיבה, לפעמים הלב כואב חזק חזק. אם אני אפפעם לא מבינה את עצמי, אין שום דרך שאחרים יבינו. מנותקת, מהכל ומכולם גם מעצמי אולי קודם מעצמי. לפעמים בא לי לשבור הכל ולצרוח עד כלות הנשימה. אבל אני רחוקה וכבולה. ממשיכה לשתוק. בזה תמיד הייתי טובה. כואב. הלב. גם פיזית. איכשהו צריך לשנות הכל. אני לא יודעת איך מה ולאן. מפחיד. זה כמו להכנס לדרך תלולה ומפותלת שאני לא מכירה ולא יודעת עליה שום כלום עם עיניים קשורות בחושך. כואב לי!כבר אין באמת שום סיבה להמשיך ככה. רק הפחד המשתק והלא נודע. עוד רגע הלב יצא מהמקום מרוב כאב. סתם כך. בלי שום סיבה.

חבלילידה#סערה

עיניים יבקשו את שהנפש לא מעזה לומר

ליבי יפתח מן החושך אל המואר

שפתיים סדוקות משתיקה אחת ארוכה שנאמרה בחשש

הגוף יזדקף מוכן למלחמה בחומר על הרוח

מוחי יקדח למצוא יום יום תשובות

וכל העולם יסתובב על מקומו בשלום.

...רגע שלם

מחשבות ליליות שכאלו. בלי תכלית.

אומרים שלפני כל אור גדול חייב לבוא חושך

כמו שלפני שזורחת השמש יש עלטה של לילה

ויש גם מקומות שבהם הלילה נמשך כמה חודשים.

הלילה שלי נמשך ככה. ארוך מתמיד

הליכות תמידיות בין הרצוא לרצוא

אפילו שוב בקושי שיש.

לפעמים אני תוהה לעצמי האם העלטה תגמר

ומתי.

..............

אתמול ישבתי במרפסת, השעה כמעט 1 בלילה

צופה בבניינים שחוסמים את הנוף ואת כיוני האויר

3 עצים. הרבה מכוניות.

לחשוב רגע ולהרהר

קראתי לאבא שיושב בפינת אוכל

הוא לא ענה. כנראה שלא שמע אותי.
מהססת לא להעיר את השכנים.

פתאום דמיינתי שאני מדברת אל ה'.

שהקריאות לאבא הפיזי הופכות לקריאות אל אבא רוחני

המשכתי לקרוא לו, למרות שהוא לא ענה

זה לא תכליתי. אבל משהו בתוכי המשיך. כאילו מתחנן לרחמים ועזרה.

..........

חשבתי עליה בחג בדיוק כשהייתי במרפסת באותו הלילה.

חשבתי שאני צריכה להתקשר

חשבתי מה קורה איתה היום, איך הולך לה.

וחשבתי גם מה יהיה איתה בעוד כמה שנים

שכולן יגדלו ויגיעו לשלב שצריך להתחתן

עם מי היא תתייעץ איזה שמלה לבחור לפגישה הראשונה.

מי תלווה אותה לחופה?

מי תלמד אותה איך להחליף טיטול לתינוק שלה. לבשל ולנקות.

ולמי היא תבכה שקשה.

לפחות בבת מצווה שלה היא הספיקה להיות. אני מתייפחת

אח. צביטה בלב. פתאום נזכרתי בכל מה שעברנו

ואיך היא גדלה והתבגרה פתאום. כמה שאני גאה בה

ואני רוצה לומר לה את זה. לצרוח לה את זה.

אסור לי לחשוב . שאני כל כך עייפה.

לילה טוב.

הקודם הבא

עמוד קודם עמוד הבא