אולי מחר זה יהיה אחרת?
אולי מחר הוא יאמר "גברת"
הוא יקוד קידה הוא יטה לצד
הוא יאמר סליחה הוא ימחל לעד
האגו הזה - מילדות רצוצה
לימדו אותו לשקוע בביצה
להניף דגל אדום ללא מחיצה
ללחוץ יד לשלום והסכין בחציצה
אולי יום יבוא והמראה תאיר פנים
את חייו ויומו הוא ידע להפנים
הוא יראה ויבין עולם קצת תמים
שמדבר מתום לב ורצון להשלים
אולי................................
לאהתפקידשלילחנךאנשים
לעבדך באמת!
שהתחושות ישבעו מנקם..
שישיב את חרבו גואל הדם..
אולי יום אחד הוא ישאר שקוף..
לא יצליחו לחבר בין ניק לגוף..
אולי...
אבל אין לזה סיכוי.. 
בדרך החלטתי שעד הבוקר מחר אני עושה תענית.
ו...חזרתי לבית ואבא(האנושי) הזמין לי פיצה אישית.
ושכחתי מזה... ואכלתי...
ונזכרתי...
כניראה ה' יתברך שאתה לא שמח בתעניות. לא אחליט את זה יותר.
ותודה אבא. היה לי ממש ממש טעים!!!
מופקרת כמדבראחרונהתכלס ברור שלא מתאים לי דרך של תעניות!
זה סתם היה רגע של תסכול,
מזה שאני לא משקיעה כמעט כלום ברוחניות ביחס לגשמיות..
אבל באמת באמת ברור שההשקעה בגשמיות
יכולה ואמורה להיות חלק לא נפרד מעבודת ה'
א. אכזבה, אני מאוד מאוכזבת, עכשיו יבואו וישאלו למה?
אז זה פשוט, לא בגלל שבסוף זה לא חתונה, זה בשכל אני יכולה לקבל. אבל אני מבינה שפשוט הכל היה שקר, אם מוותרים על זה בכל כך קלות נראה שזה לעולם לא היה חשוןב,
תמיד כולם אמרו שזה לא שייך! ובשכל אני מבינה אותם
\
ג. אני רוצה כבר הבייתה, ולא! אל תקראו לזה בית! זה לא הבית שלי!
אבל המחשבה שלעולם לא תחזרי לבית האמיתי שלך, היא עצובה ברמות שאני לא יודעת להתמודד איתן
אני הכי מאוכזבת מעצמי
איפה הילדה הצדיקה הזאת?!
איפה בת הרב שכולם חושבים שאת?!
ולמה אבא יכול לייעץ לכולם חוץ מימני
יש כאן אנשים נפלאים שרק מחכים לעשות טוב על הלב ולומר מילה טובהנושבת באוויר!אחרונהבין כל הרעש העירוניסטי הזה
אשכרה יש איזו פינה שקטה של חורשת עצים על הר
ממש כמה דקות מהבית
ככל שאני מתקדמת יותר ליציאה מהעיר
ככה הבניינים מתמעטים יותר ויותר
פתאום אני תוהה לעצמי איך אני לא נמצאת בישוב
כי הנוף מתעתע
וזה רק חול עצים ומכוניות
אני נצמדת למדרכה בתקווה לא להדרס
כי ככה זה שהראש מרחף בהרהורי מחשבות
ואביתר בנאי בפול ווליום באוזניות שלי.
ואני חושבת על מה שאני היום
ועל מה שאני כבר לא
ועל מה שאהיה.
צריך לנקות את המחשבות ולנשום נשימה עמוקה
לפני שאכנס לתקופה אינטנסיבית ומדהימה.
ותכף הרבה דמעות ינזלו.
ותכף הם יראו אותי פעם בשבוע
ותכף הגעגוע חוזר
ותכף אני אהיה קרובה אלייך ה' יתברך.
ערב טוב
❤️
הלוואי עליי להגיד שלחזור לאולפנה זה להיות קרובה להשם יתברך. (צדקתי בכלל? זה על החזרה ללימודים?)
ההמצאות בבית לא מטיבה לי כ"כ לצערי
בכללי תכף אהיה קרובה, אני מרגישה את זה
ושם את מרגישה שאת מתקרבת להשם יתברך
לצערי אותו סיפור נראה לי עם הבית, אבל האולפנה עוד יותר לא מיטיבה לי הלוואי שהיא הייתה מקרבת אותי להשם יתברך...
שלכל אדם יהיה איזה מקום אמת (שלא לאמר מפלט ח"ו) שהנשמה שלו בטוחה שם
אמן אמן שבע"ה תמצאי לך מקום כזה.
זה בהחלט חשוב ממש. ואפילו אם הוא מפלט. כשאין מקום בעולם... אתה מרגיש שאין ערך.
וזה עמוק כל כך. ותודה שהזכרת לי כמה זה חשוב
תעריכי! זה לא מובן מאליו... יש הרבה שאין להםמלכות דקדושהמקום לצערנו... מניסיון
כמה שצריך להודות לה' יתברך על כל הטוב. זה כל כך לא מובן מאליו.
מצטערת בשבילך.
ותשמחי מזה! שיהיה לך בהצלחה ענקית בהכל!
כאילו ה' שלח לי מישהי שתחזק כשהיה כל כך צריך.
בהצלחה גם לך!
אשרייך את!מלכות דקדושהאחרונהתודה רבה! בעזרת השם יתברך יהיה טוב!
אמאלה. את באמת מטורפת. ידיעה כזו היא אחת הידיעות הכי טובות שיש!
אמן שיהיה טוב בעה
מלכות דקדושהאמן ואמן.
אפשר שאת החג הבא נעשה בבית המקדש?
בבקשה בבקשה!
אני רוצה לשמוע את הלווים מנגנים. אני רוצה לראות את הקורבן שלי נשרף על מזבחך.
אני רוצה לראות את כל עמ"י, ביחד,כאיש אחד בלב אחד
טהורים, מקודשים, מוארים באור חדש, אור אלוקי.
אני רוצה שירושלים תתנקה מכל הטומאה ששורצת בה.
מכל העבודה זרה. מכל הגילוי עריות מכל השפיכות דמים.
שהיא תפיץ אור יקר.
אור של מלכות ה'
אור מושלם, אור של נצח.
של בהירות הדעת.
של נחת ושלוות עולמים.
של גאולת עולם.
בבקשה אבא! תן לי רק להתקרב אליך. לחיות איתך! כל מהותי זה אתה!
בבקשה תתן לי להיות איתך!! לנצח!
נושבת באוויר!אחרונה
יקרה!אל תעזבני.
משהיש מסעות עם התחלה. וסוף
שלט עם הוראות,
דרכי התקשרות בכניסה
מים ונעלי הליכה
לאורך הדרך אבנים ופס תכלת
מצלמה על הכתף ומדריך
צמוד.
ויש כאלה שלא
השביל המוכר
ליד הבית
כאן, סמוך לכיכר.
והדרך נעלמת
ולאיש אין פרטים
ואתה כאן בבית
כל החפצים עוד פזורים
הספר פתוח בעמוד שבו עצרת
יצאת לחשוב
והדרך התארכה
הבית במקומו עוד במעלה הגבעה
כבר לא הבית שלך.
אף אחד בקקל
לא טרח לצבוע סלעים.
שדה מוקשים.
איש לא טרח לנכש עשבים
שדה קוצים.
נקודת המוצא כמו נמוגה
וזה רק
השביל המוכר
ליד הבית
כאן, סמוך לכיכר.
ואיש לא יודע
ואין עוד מכר
והכל יחלוף
ואכתוב איזה מכתב מרגש וארוך
ואז יהיה לי שקט נפשי
ואז אפסיק לשעבד את עצמי
ואז אולי אהיה אדם שלם.
תודה
