פורום ריק ומוסתר (עמוד 944)

ורק אז היא תרגע.

כאילו לא יודעת מה.

קשה לי.

אני באמת רוצה אותך.

אני רוצה להאמין בך.

להדבק בך.

להודות לך על כל הטובות.

לשמוח בך באמת.

לחזור בתשובה

להתפלל מהלב ולא רק מהסידור.

לשיר לך.

לנגן אליך

אבאא. תחזיר לי את הדעת. בבקשה.

שאני אצליח להתבונן.

שאני אצליח להבין מה המטרה.

שאני אצליח להבין לאן אני חותרת.

מה השאיפות שלי.

הכל מבולבל לי.

אני לא מצליחה לחשוב אף דבר.

בבקשה אבא. תן לי להתחבר אליך.

לפני ראש השנה.

אני רוצה להמליך אותך באמת.

בביטחון ואמונה מוחלטת.

שאתה טוב.

שמה שקורה קרה או יקרה זה טוב.

שאתה הכייי הכיי מפנק אותי בעולם.

תן לי להתמקד בכל החסדים והטובות שאתה עושה איתי.

תן לי להתבונן במידות שלי.

ולהבין כמה אני רחוקה מלכבד ולהעריך אותך ביחס לכמה שאתה נותן לי.

וכמה אני צריכה להשתפר ולמסור את חיי לך.

לרצון שלך(שלנו). לעם שלך(שלנו). לבית שלך(שלנו).

כמה הערכה צריך להיות לי שעשית אותי סוג של שותפה איתך.

ושנתת לי בחירה חופשית איך לנהל ולהסתכל על חיי.

אבאא. כל פעם שאני כותבת לך

אני פתאום מרגישה איך כל הכאב מתחלף להסתכלות חיובית 

איך פתאום אני קולטת שאתה פשוט טוב וטבעך להיטיב!!!

אבא אני בטוחה שאתה רוצה שנתקרב אחד לשני.

ולכן אתה שומע אל תפלתי! אוהבת מלא מלא מלא

נמאס!!

מאושר להתאפק אלייך

אחח כמה שזה טהור ואמיתי.

נדמה לי ששום יוצר לא משתווה לעומקים בשירים של אביתר.

להרבה אנשים זה רגיל.

לקום, להתפלל, לעלות על אוטובוס, לאכול. להגיע לעבודה.

אצלי זה לא רגיל בכלל. העבודה אצלי במרחק הליכה סביר.

אבל הבוקר הכנתי לי שקית אוכל, וחיכיתי לאוטובוס כדי להגיע בזמן ליעד הבא שלי.

איזה מוזר.

החלטתי להשאיר את האוטו בבית ובמקום זה לנצל את שירותיו של המחשב הנייד שלי. אולי להספיק משהו ואולי לברוח מכמה דברים שיושבים לי על הלב.

בבקשה תראי בי מה שיש, 

תראי קצת מעבר לקוקס המרושל שלי

קצת מעבר לזה שאני מפוזרת לפעמים

שכל הכלי נגינה שלי שמוטים על המיטה,

שיש ערמות ספרים שלא החזרתי למקום

ששכחתי לקפל כביסה,

שיש לפעמים איזה כמה צלחות בכיור שלא שטפתי

סליחה שאני מתכנסת בתוך עצמי, בתוך העולם שלי

שמקום המפלט שלי הוא לא כאן אתכם

שאני לא כל כך משתפת

שאת הדמעות והחלומות אני שומרת לעצמי.

אני לא יודעת מתי יש לכם מצב רוח אחרי יום עבודה עמוס.

סליחה שאני מתביישת לנגן לידכם.

סליחה שעזבתי.

יש לי חיוך על הפנים אז אתם לא דואגים,

"בטח הכל טוב איתה". האמנם?

ב"ה אין תלונות.

למדתי איך לשתוק שצריך, איך למלא את העולם שלי במנגינות ומילים.
ועכשיו אני צריכה ללמוד איך להיות אדם אמיתי,

ולברר מי אני.

אני אוהבת אתכם.