ברגע הזה
כאן ועכשיו
אני יודעת
מאמינה
בעיקר מרגישה
שאני יכולה להרפות
כי אתה כאן
ניצב על יד ימיני
סומך את נפילתי
נשענת
עוצמת עיניים
סומכת
בטוחה
הולכת אחריך
בביטחון
באהבה
באמונה
בתקוה
ריח של חופשנושבת באוויר!
גם אני הייתי שם ..בדיוק באותו מקום אז .. לפני רק כמה שנים בחופש הגדול.
בתקופה שאי אפשר לגנוב לכל ילד או נער.
בתקופה בה לילה הופך ליום ויום לילה .
אני עוצמת עיינים מריחה את הריח של החופש באוויר.. את הלחות והמעורבת ברוחות קלות וסמיכות שגורמות לשערי להצליף קלות בפני.
ריח יחודי של חופש .. כמו שיש ריח של שבת .
אני ממשיכה לנסוע.
שעת ערב מאוחרת והעיר הקטנה שלי מתעוררת לחיים.
נערים מתגודדים ברחובות .. יושבים על חומות מדברים וצוחקים ..נערות מצטרפות .. מהשכונה, משבט..מבטי עיינים מצטלבים .. עיינים מושפלות במבוכה .. אהבות של ילדים נרקמות בחוטים של זהב ..חוטים שרק סליל החופש יכול לרקום.
גם אני הייתי שם אני זוכרת .. אתה נערה שחושבת שכל העולם נמצא לה בכף היד. הכל אני יכול בחופש הגדול ... מסתבר שזה לא סתם משפט משיר
(מותר להגיב)
בתקופה שאי אפשר לגנוב לכל ילד או נער.
בתקופה בה לילה הופך ליום ויום לילה .
אני עוצמת עיינים מריחה את הריח של החופש באוויר.. את הלחות והמעורבת ברוחות קלות וסמיכות שגורמות לשערי להצליף קלות בפני.
ריח יחודי של חופש .. כמו שיש ריח של שבת .
אני ממשיכה לנסוע.
שעת ערב מאוחרת והעיר הקטנה שלי מתעוררת לחיים.
נערים מתגודדים ברחובות .. יושבים על חומות מדברים וצוחקים ..נערות מצטרפות .. מהשכונה, משבט..מבטי עיינים מצטלבים .. עיינים מושפלות במבוכה .. אהבות של ילדים נרקמות בחוטים של זהב ..חוטים שרק סליל החופש יכול לרקום.
גם אני הייתי שם אני זוכרת .. אתה נערה שחושבת שכל העולם נמצא לה בכף היד. הכל אני יכול בחופש הגדול ... מסתבר שזה לא סתם משפט משיר
(מותר להגיב)
אין לי כוח לעצמיסביון
שמישהו יקח ממני את העצמי המעיק הזה. הוא עושה רק נזקים
ממממממשה
ומה זה ישנואיזם?סביון
ומאיפה אתה זוכר כל דבר קטן בסרטונים של לאטמה?
העובדה שמישהו ישנו. זה נורא ואיוםמשה
אה, בהחלטסביון
ואני זוכר את טוהר הנשר 
...ימ''ל
אגבסביון
יש דרך נוחה לצלם תמונה מיוטיוב בלי לעשות צילומסך? (כדי שהתמונה תצא כמו שצריך ולא ברזולוציה לא מתאימה / עם פסים שחורים וכו')
VLCמשה
גם ליימ''ל
כשהיתי קטנה וכאב לי הראש אבא שלי הציע לי להחליף אותומחפשת^אחרונה
מתישהוא התרגלתי לראש הכואב שלי.
אני אפילו אוהבת אותו היום.
אני אפילו אוהבת אותו היום.
יעססספיצוחית
אני ממש אוהב את השירור תובנות שלךגור אריה יהודה
תודה.פיצוחית
עבר עריכה על ידי משיחנאו בתאריך ט"ז בתמוז תשע"ח 13:45
רגע, זה היה רמז להמשיך לכתוב פה אותם?
לאגור אריה יהודה
אבל כשאת אומרת את זה זה נשמע הגיוני.
יודעת מה?
כן. זה היה רמז.
יודעת מה?
כן. זה היה רמז.
טוב, נחשוב על זהפיצוחיתאחרונה
שיהיו תובנות
__שני.
אני אנונימית חדשה מותר לי לכתוב מטופש
החלטתי
--שני.
אמא, תדעי לך
רציתי לעזור. באמת
את לא שאלת היום מה שלומי
רציתי להוציא את זה קצת
ואז כשביקשת
הייתי מלאה
וזאת אולי הייתה הדרך להגיד שתשימי לב אלי
זה לא תרוץ אני יודעת
זה המציאות. וזהו
פעם הבאה אני אשדתל
אבל תדעי לך זה קשה
או אולי לא כדי להפנות אלייך
אליו
שתדע לך זה קשה
מרגיש לי בלתי אפשרי
אני כותבת הודעות מידי קשוחות לאחרונהפיצוחית
לאן נעלמה הנחמדות שלי?
לעצום עינייםמצב נתון.
לא לראות, לא לשמוע, לישון. לישון. לישון.
..ביחד ננצח
משהו אחר. אני משהו אחר.
אווףףף הלך לי רענושבת באוויר!
במבחן אני מרגישה שנכשלתי ..רק נס יציל אותי ממועד ב'
#שונאתאנגלית
#שונאתאנגלית
ימ''לאחרונה
אוףףףףףמחפשת^
אז רצתי את ריצת חיי,
הולכת לעשות מבחן
ואין לי תעודת זהות.
אולי יתנו לי להיכנס
אולי לא.
הולכת לעשות מבחן
ואין לי תעודת זהות.
אולי יתנו לי להיכנס
אולי לא.
מה קרה לת.ז שלך?משה
בבית, בתיק של אחותימחפשת^
ואחרי מירוץ משפחתי מטורף היא הגיעה לתחנה, רגע אחרי שעזבתי אותה
לא כיף.משה
יש לך תעודה מזהה אחרת? רב קו?
בכלל לא.מחפשת^
לא, הכל בפנים.
מקסימום מועד ב'
אפילו שלא מתחשק לי לסוע שעתיים הלוך ושעתיים חזור, בשביל לשמוע שלא.
מקסימום מועד ב'
אפילו שלא מתחשק לי לסוע שעתיים הלוך ושעתיים חזור, בשביל לשמוע שלא.
שעתיים הלוך וחזור זה לא נחמד. תצליחי !משה
תודה! אמן.מחפשת^
וואי... באסה רצינית!חן,
אמן שאיכשהו ייתנו לך לגשת!
תעדכני...
כן, באמת מבאסמחפשת^
מקווה. תודה.
ניגשתי בסוף, לא מבינה למה נלחצתי כל כךמחפשת^
ימ''לאחרונה
אהמ..לעבדך באמת!
@Admin,איך אני מחזירה את הפורום להיות במועדפים שלי?
מצד ימין למעלה השניפיצוחית
לא הבנתי..לעבדך באמת!
כתוב RSS תלחצי.פיצוחיתאחרונה
וחוצמיזה בכרטיס שלך יש עריכת מועדפים
אז הבוקר הגיעו ציוניםחן,
וזה כל פעם מחדש מפתיע אותי, אבל גם את המבחן האחרון עברתי ואפילו יפה...
ואז אני נזכרת בקיץ לפני שנה
השתתפתי במכינה לקראת הלימודים הללו
הגעתי ליום הראשון, קלטתי את הרמה הנדרשת והתחילה לכאוב לי הבטן
ביום השני כבר הגעתי לאוניברסיטה, הסתכלתי עליה מבחוץ ופשוט רציתי להסתובב וללכת
אמרתי לעצמי: למה את צריכה את זה? יאללה עדיף לפרוש בכבוד עוד לפני שאת מתחילה במקום ללכת לכישלון בטוח
ובכל זאת, נגד רצוני מצאתי את עצמי נכנסת...
ליום השלישי לא רציתי אפילו לקום
ושוב, לא ברור איך בסוף זה קרה, קמתי והלכתי ללמוד
והנה, אני מסיימת אוטוטו את השנה הראשונה עם ממוצע יפה (לא בשמים אבל מעבר לכל התחזיות 
)
ומה המסקנה שלי מכל זה?
לא לפחד מאתגרים!!
היו לי את כל הסיבות לוותר...
שנה עמוסה גם בלי להוסיף לימודים...
לימודים ברמה ממש גבוהה...
יש לי עבודה מצוינת גם בלי הלימודים הללו (זה יותר לטווח הרחוק...)
ויכול להיות שהייתי מוותרת,
וכל כך שמחה שלא ויתרתי!!
(ועכשיו התחלתי אתגר חדש... שאני אזכור את זה ואצליח בעזרת ה')
גלויה
אלופה.
הי, איזה יופי !!משהאחרונה
עכשיו קדימה לאתגר הבא!!!
איזה כיף לקרוא!
*&*+ #עובד על זה
מה אתה חושב שאני דפוק?
נולדתי אתמול?
מה אני לא מכיר את חוקי המשחק?
שלוש שנים אני משחק את זה
יותר ממך,
זה בטוח.
אני בעצם יצרתי את המשחק הזה
אני בניתי אותו
ואתה בא אלי ושואל אולי למה?
כאילו מה?
באמת,
זה פשוט מעצבן אותי
זה שאתה אבא שלי לא אומר שמותר לך לעשות מה שאתה רוצה
תדאג לי בלב,
תחשוב עלי בלב,
אל תשתמש בכל המידה שהחצי- מטפל- רשמי
נתן לך
זה יטמטם אותי
יעצבן אותי
יגרום לי לשנוא אותך
ולא לרצות להיות בקרבתך
וחבל.
אז בא,
תן לי, לטפל בעצמי,
להחליט בעצמי.
אני ילד גדול.
שלום.לעבדך באמת!
נעלמת קצת..
נכוןעובד על זה
הטיפול אצל המטפל האחרון עושה לי טוב ומוריד לי את הצורך לכתוב בבכי...
איזה כיף ומשמח לשמוע.לעבדך באמת!אחרונה
ב"ה.
הלוואי וימשיך ככה.
הלוואי וימשיך ככה.
שותפי סוד, 46-47סתרי המדרגה
"עמיקם צדק אדם חזר אחרי יומיים. תלאביב לא היטיבה אתו. הוא נראה מותש מכונס-בעצמו-משהו כמו מבקש לאסוף פיזור נפש. שמחתי לקראתו. היי כליל אמר התגעגעתי אלייך הוא חייך אבל הירוק בעיניו נטה לאפור. אחר כך שאל בזהירות-משהו בקול כבוש אם אני מוכנה לנגן לו. התלבטתי לרגע, בפסנתר זה נשמע מלא ועשיר יותר ומעט פחות נוגה; נגנתי את מה שאלתרתי אחרי שרבין נרצח. כשעמיקם שאל מה זה אדם ענה לו. הם ישבו סמוכים זה לזה על ספת קטיפה קטנה שהכניס לחדר אחרי שהתערוכה נסגרה. את העבודות שקנה לי במשיכה לפני הפתיחה מסגר ותלה על הקיר מול החלונות נותן רווח בין ציורי הסתיו בחצר שלו לעבודות בכחול. את הכחולים שם במסגרת דקה ללא פספרטו משאיר את הקצה התחתון של הציור קרוע פתוח לא ממוסגר. אדם העביר את כף ידו על פניו הצמיד את שתי כפותיו זו לזו גוחן מעט לפנים אמר (לשון בקשה) עוד.
(מירה קדר)
(מירה קדר)
וההמשך?לעבדך באמת!
תקראי את הספר פשוט, אני מתכוונת לצטט רק קטעים 
סתרי המדרגה
שותפי סוד 47-48סתרי המדרגה
הסתובבתי על שרפרף העץ העגול עליו ישבתי והסתכלתי בשמיים שקרעתי אחרי הרצח. אספתי אותם בעיניים והנחתי מולי על הפסנתר כמו שמניחים תווים. הייתי משוחררת האצבעות התנועעו מאליהן. זו היתה מנגינה שקטה הרמונית על גבול הפסטורלי כשמדי פעם קורע אותה צרור צלילים רם גס צורם על גבול הקקפוני. סיימתי בצלילים הקשים מתלכדים לאקורדים מלוים בצלילים דקים רכים יותר (העברתי את יד שמאל ימינה משכלת את ידי) מאיטה את הקצב כמו דנדון פעמונים מרחיק והולך או תקתוק שעון. אדם פנה לעמיקם (לשון בקשה) אפשר לנשק אותה. לא אמר עמיקם. הם לא שאלו ומה זה היה.
אחר כך במטבח אמר אבל כליל תהרגי אותי אם אני מבין מה הענייו של לא לכתוב את המוסיקה הזאת. עמיקם שאל לא לחשת לי קודם שזה חדפעמי - - אז אם חדפעמי אז חדפעמי. אדם חייך תהיתי אם אצליח להבהיר את עצמי מה הבדל הבדלתי ביו ציור למוסיקה. כשאני מוציאה מן הכוח אל הפועל ציור אמרתי קולי מפרפר הציור נשאר, הוא חומרי, אפשר להציג אותו אפשר לצלם אפשר למכור אפשר לקרוע. כשאני מאלתרת כבר הוצאתי את המנגינה מהכוח אל הפועל, היא התהוותה, בשביל לשמר אותה צריך לעשות פעולה נוספת - כשאמא שלי תופסת אותי על חם היא מקליטה לפעמים ואחר כך יושבת לכתוב את זה - אבל זה לא זה, זה תרגום, זה מעצבן אותי זה מסרבל זה מגביל. המוסיקה היא אינסופית; על פי חוק שימור המוסיקה ניגונים נבראים כל הזמן הם מרחפים איפשהו הם לא הולכים לאיבוד. עמיקם אמר חרש אם נותנים בהם אמון. אדם אמר כשידידיה רצה שתנגני בפתיחה דיברת על המוסיקה כעל מקום מחבוא או תפילה אישית. הנהנתי כך אני מרגישה; אולי מפני שהלך הרוח שלי באלתור מוסיקלי הוא יותר של המראה לגובה ואילו כשאני מציירת הלך הרוח הוא יותר של פריצה למרחב, זה פחות אישי לא שאלתי מפקפקת. אדם נענע את ראשו לצדדים כמסתפק.
(מירה קדר)
אחר כך במטבח אמר אבל כליל תהרגי אותי אם אני מבין מה הענייו של לא לכתוב את המוסיקה הזאת. עמיקם שאל לא לחשת לי קודם שזה חדפעמי - - אז אם חדפעמי אז חדפעמי. אדם חייך תהיתי אם אצליח להבהיר את עצמי מה הבדל הבדלתי ביו ציור למוסיקה. כשאני מוציאה מן הכוח אל הפועל ציור אמרתי קולי מפרפר הציור נשאר, הוא חומרי, אפשר להציג אותו אפשר לצלם אפשר למכור אפשר לקרוע. כשאני מאלתרת כבר הוצאתי את המנגינה מהכוח אל הפועל, היא התהוותה, בשביל לשמר אותה צריך לעשות פעולה נוספת - כשאמא שלי תופסת אותי על חם היא מקליטה לפעמים ואחר כך יושבת לכתוב את זה - אבל זה לא זה, זה תרגום, זה מעצבן אותי זה מסרבל זה מגביל. המוסיקה היא אינסופית; על פי חוק שימור המוסיקה ניגונים נבראים כל הזמן הם מרחפים איפשהו הם לא הולכים לאיבוד. עמיקם אמר חרש אם נותנים בהם אמון. אדם אמר כשידידיה רצה שתנגני בפתיחה דיברת על המוסיקה כעל מקום מחבוא או תפילה אישית. הנהנתי כך אני מרגישה; אולי מפני שהלך הרוח שלי באלתור מוסיקלי הוא יותר של המראה לגובה ואילו כשאני מציירת הלך הרוח הוא יותר של פריצה למרחב, זה פחות אישי לא שאלתי מפקפקת. אדם נענע את ראשו לצדדים כמסתפק.
(מירה קדר)
לאידעת מזה הספר הזהלעבדך באמת!
אבל הוא טובב
שותפי סוד 43סתרי המדרגה
עבר עריכה על ידי הנושמת בתאריך י"ט בתמוז תשע"ח 00:22
הרגשתי שהעיניים שלי בורקות. הרגשתי שהן משנות את צבען מן הסתם לסגול. העיניים הסתגלו לי לעתים רחוקות - לפני, מאז עוד לא - בשעה של שמחה פנימית עמוקה מיוחדת (תראו - ייחוס - נו, עוד מונח גלותי; אבל ייחוס ארצישראלי כמו זה - - ) אדם הציץ בי הוא אמר לעמיקם בשקט תראה סגול עכשיו; תגידי לי כמה מצבי צבירה יש לעיניים שלך. היו לי חמישה זהב ירוק כחול אינדיגו וסגול. כשהייתי בהלך רוח של התכנסות לעומק שלט הזהב; כשהייתי בהלך רוח של פריצה למרחב שלט הירוק; וכשהייתי בהלך רוח של המראה לגובה שלט הכחול; הכחול הפך אינדיגו אם נתתי חופש לאינטואיציה להנחות את ההמראה; והאינדיגו הפך סגול גמור כשההמראה לגובה התחברה לעומק ולמרחב.(מירה קדר)
שותפי סוד 101סתרי המדרגה
ערב ל"ג בעומר חל במוצאי שבת; ידידיה שאל בשבת אם אני נשארת מוצ"ש אבל לא קבע איתי כלום. אולי מפני שהיה לי למה להשוות - עמיקם, אדם - אולי מפני הזמן שעבר ללא חידוש ללא דיבור יותר מפורש - התחלתי מעט מעט מאבדת אמון בתיאוריה שרקמה אמא בינינו. חשבתי ידידיה לא אוהב אותי נקודה - -. חשבתי הוא לכל היותר מחבב או מעריך אותי, אולי אפילו מתאים לו, למה לא, כשיגיע הזמן כמו שאמא טענה, אבל אהבה - -. לא אמרתי כלום לאמא לא רציתי שתנסה לשכנע אותי בצדקתה ותגביה מחדש את רף הציפיות שלי קיוויתי לתת לדברים להתנהל על פי דרכם.
(מירה קדר)
(מירה קדר)
תכתבי עוד קטעיםלעבדך באמת!אחרונה
אני אוהבגור אריה יהודה
להגיד את הדסרים שכולם חושבים בשקט אבל אף אחד לא מעיז לומר.
לדבר דוגרי. לפתוח.
לדבר דוגרי. לפתוח.