פורום בת מלך - פנימה (עמוד 224)

אביתר בנאי, עמיר בניון, ביני לנדאו, פורת נוב, מרדכי יצהר, סיני תור, אהרון רזאל, יונתן רזאל..

אבל כולם דתיים

רק שירים מסויימים!!!

לא כולם כשרים אבל בהחלט יש לו שירים טובים ועמוקים.

אור גדול/ אמיר דדון, תחרות כלבים/ אביתר בנאי...

חוץ מכמה ממש ישנים שלו.. כשעוד היה חילוני..
ועידן רייכל!! ממש כמעט כולם!! אולי "רוב השעות" "מכל האהבות" ו"מילים יפות מאלה" לא יתאימו לך מבחינת האהבה. למרות שזה שירי אהבה ממש עדינים ולא כמו אייל גולן וכאלה.

אין על עידן רייכל!!

היא אמרה שיש לה..

לא אוהבת מזרחית..

ב. לי מפריעים שירי אהבה. אולי הם לא לגמרי אסורים, אבל אני לא אוהבת.

ג. מה עם עידן עמדי? הוא פ'סדר, נכון?

פעם כידוע השירותים היו מחוץ לבתים, אז בתוך הבתים היו 'סירי לילה' בשביל הילדים הקטנים.

אשה אחת הכשירה את העופות בביתה- ואחרי שסיימה גילתה שהכשירה את העופות בסיר לילה...

כיוון שלא ידעו מה לעשות- האם עופות כשרים\מותרים לאכילה וכו'- אז הלכו לרב העיירה. הרב בדק את עופות ואז אמר: זה כשר- אבל מסריח!

 

יכול להיות שזה מותר ויכול להיות שזה אסור- אבל גם אם זה 'כשר'- זה די מסריח...

יש דברים שעדיף לשמור לעתיד

 

~~ ורציתי לומר שרזאל באמת מדהימים!! ~~

ממש קשה לי עם זה..

אני מצטערת על זה, אבל זה שירים כאלה יפים! השירים של עידן רייכל משגעים אותי...

אמנם אני לא שומעת מזרחית מהסיבה הזאת- שהם גסים, זולים ורדודים, במחילה, אבל זה פשוט משהו שאני לא מסתדרת בלעדיו!

וזה מרגיש לי ממש צבוע לפעמים- כי אני דוסית במהות ולא בעד הדברים האלה...

גם להראל מויאל.

לבועז מעודה גם.

 

מנהסתם יש להם גם שירי אהבה תסנני...

עם כל הכבוד, ויש הרבה.

 

[לא מדברת על שירים גסים שיש באים תאורים וכ'ו. שיר אהבה פשוט. מקסים בעיניי.]

 

 

מסתכלים על זה בסביבה שלך בעין עקומה? מוזר. שיסתכלו מה אכפת לך?

אין איסור לבת ללמוד גמרא ולא משנה אם אנשים אוהבים את זה או לא. 

 

ללמוד תורה ולקיים מצוות, למה לך אין את זה? לך אין תוכן לחיים? 

את מקיימת את כל המצוות 100% כמו שצריך לפני שאת מתלוננת על עוד מצוות שאין לך? 

 

ואם את חושבת שהגעת לעולם רק בשביל לגדל ילדים - אני באמת מרחמת עלייך.

 

 

סתם.

גם אז לא באמת.

רק קצת.

אבל ממש לא בגלל הסיבות שאמרת..

 

ואני לא חושבת שבנות צריכות את החיבור המעשי הזה כמו בנים..

ובאמת קודם תקיימי את המצוות שאת חייבת בתור אשה ואח"כ תדברי על עוד מצוות כמו בנים.

 

ואם את ממש רוצה ללמוד גמרא,מה אכפת לך ממה שחושבים על זה?..תחפשי מישי שרוצה גם ללמוד ותלמדו...

לפעמים אני מתה להיות בן.בעקר בקטע של הזרוקיות.

כן,אני קצת בן,אין לי אחיות אז אני קצת בן..אבל אני חושבת שהתפקיד שלנו הרבה יותר משמעותי.

יש יותר מידי תפקידים בצהל ואנחנו עוזרות בעיניין הדמוגרפי-ילודה!זה הרבה יותר חשוב.

ובכלל-בנות לשלטון!

 

האמונה הכל כך טבעית..

 

האינטואיציה הנשית, הבינה היתרה שה' ברא בהן.

 

לשבת ולומר תהילים יותר בקלות...(לבנות יותר קל לומר תהילים מאשר לבנים..)

 

לזכות להעמיד אומה שלמה! כן...לזכות בחינוך וגידול הילדים.

 

האפשרות להתפלל על עמ"י בכזו רגישות. ממש כאילו מדובר בבן משפחה, להתפלל על החיילים מרחוק באמת..

 

כאילו כל חייל הוא אח. למרות שהן לא נלחמות פיזית, שומרות בתפילותיהן.

 

בלי להיות עם היצר שכל כך מקשה עלינו...היצר הגברי, שכה רוצה לראות במפלתנו,

 

להדליק נרות, לכוון מכל הלב, לבקש (ולשיר) "וזכיני לגדל" בשיא הדבקות.

 

פשוט עוצמה נשית.

 

שאף פעם לא נבין.

....

 

לא שכל מה שציינתי לא יכול להיות אצל גברים, אצל בנות זה פשוט מצוי יותר. ובקלות יותר.

 

ב"ה ה' ברא אותנו בצורה שהוא ידע שהיא הכי נכונה ומתאימה לנו.

 

חבל להתעסק במחשבות של "חבל שאני לא".

 

עדיף להתמקד יותר ב:"איזה כיף שאני מיוחדת ב..."

 

שנזכה בע"ה.

 

 

 

 

 

 

 

 

דבקות. אני רוצה לעבוד על זה אני מקווה שאני באמת מנסה ולא מוותרת לעצמי אבל זה לא קל ואין לבנות פטנט על זה גם אם זה קצת יותר קל להן מבנים. אני שמחה שאני בת כי כך ה' ברא אותי אבל זה ממש לא אומר שקל לי לאהוב את ה' בכל שניה ולהרגיש דבקות. הרבה פעמים אני מרגישה שאמנם לעשות מצוות מעשיות אני עושה בד"כ, ואני מתפללת ואני לומדת תורה וגם נהנית מזה אבל אין לי באמת קרשר לה' אז בעצם הדבר הכי חשוב חסר. אם מישהי יכולה לעזור בענין - מה עוזר לה להגיע לדבקות, איך לעבוד על עצמך -אשמח (אפשר גם באישי..).

גדול המצווה ועושה,

משאינו מצווה ועושה.

מישהי אמרה לי () "זה לא שאת רוצה להיות בן, את רוצה מחיצה!"

דוגרי, חצי חצי.

 

בפורים אני וחברה שלי הלכנו ברחוב, ראינו את הבנים רוקדים, והתאבלנו  

אם זה לי אז נכון אני מודעת לזה. עדיין זה דבר טוב אם אתה עושה דברים טובים גם אם זה "
רשות" ואין לך אותו שכר..

בכל מקרה- אשמח לתשובה לגבי הטענה המרכזית שלי (בקשר לתפילה) ועזרה.. תודה.

תחשבי שכל ההנאות שבאלך עכשיו, את היית חייבת.

לוידעת למה, זה מוריד קצת מהחשק וההתלהבות...

 

 

תקראו 'ספר התודעה'..

מישי, אם הבנתי את הנקודה שמפריעה לך, 

שאת "דוסית" ועושה הכל כמו שצריך - אבל עדיין לא מרגישה שהתורה והקב"ה מלווים אותך בכל מקום.

כלומר, את רוצה לחיות חיים של קודש, שסובבים סביב עבודת ה', אבל בינתיים את מרגישה שהכל "טכני". 

 

פתחת נושא מאוד מאוד מאוד רחב, אני כבר דקות ארוכות מנסה להקיף אותו מכיוונים שונים, ולא יודעת מאיפה להתחיל.

אז אני אהיה מעשית, למרות שמדובר בנושא שזקוק להרבה מחשבה ובירור -

א. לעבוד את ה' כדי להרגיש טוב ("חיבור", "רוגע") או כדי לקבל שכר, זה אחלה. אבל יש בזה הרבה מן הלעבוד את עצמי. 

החיפוש הזה אחרי הרגשת נעימות בעבודת ה', הוא חיפוש שנועד לכשלון.

עבודת ה' היא לא תמיד נעימה - היא בעיקר עמל גדול. עבודה קשה, מסירות נפש. לעשות רצוני כרצונו.

ב. העבודה הקשה הזאת מתחילה מבירור שכלי של הדברים. השכל שלנו הוא המנהיג של הנפש שלנו, הוא אומר מה אסור ומה מותר, והוא זה שדוחף את הרגש לעשות את מה שנכון.

ולכן אם אנחנו רוצים גם לחוש את הדברים, זה לא יעזור לשיר עוד שירי קרליבך, ועוד גיטרות, ושוב לקרוא פסקאות מהמממוווות ברב קוק. בדיוק כמו שבילוי ועוד מועדון ועוד פאב ועוד אטרקציה ממצים את עצמם ולא נותנים טעם אמיתי לחיים. (כן, כן, זה בדיוק אותו דבר).

אם אנחנו רוצים לחיות באמת, לעבוד באמת, אנחנו צריכים ללמוד תורה שמגדלת אותנו.

תורה שמציבה לנו דרישות חדשות, הבנות חדשות, ותובעת ממנו להשתנות כל הזמן ולגדול.

מתוך הלימוד הזה, גם הרגש האמיתי והנקי מתחבר.

 

שלא יעבדו עלייך - אם לא קשה לך, אם את לא מתאמצת, אם את לא מזיעה על התורה הזאת, אם את לא מתייסרת בגללה - אז זה לא עבודת ה', זה עבודה בעיניים.

וזאת לא דבקות אמיתית.

 

 

בתכל'ס?

צריך ללמוד אמונה. (ותפילה, ומוסר)

http://www.meirtv.co.il/site/archive_new.asp?cat_id=3742

http://www.meirtv.co.il/site/archive_new.asp?cat_id=4265

 

 

הנושא הזה באמת רחב, ואני בכלל לא יודעת אם הבנתי את השאלה שלך...

אז מוזמנת בשמחה להגיב, לשאול, להעיר.

 

תודה על התגובה הארוכה וגם על הקישורים (שמרתי אותם בסימניות.. זה נראה ממש שיעורים טובים-תודה).

אני לא חושבת שזה בדיוק מה ששאלתי אבל ענית לי על משהו אחר וחידדת לי דברים (בקשר ל:"נעימות")-תודה.

בכל מקרה זה לא הענין של זה שאין הרגשה טוב או חוסר בהתעלות שעושה טוב ללב - זה שאני לא מרוצה מההתקדמות שלי. אני מרגישה לא בסדר שאני לא מכוונת בתפילה שאני לא חיה מתוך קרבה לה'- זה לא רק שאני לא מרגישה סיפוק והתעלות- זה שאני לא מקיימת דבר בסיסי כ"כ ביהדות. הדבר הכי חשוב -חסר בעבודת ה' שלי. אז שוב זה לא במובן של אוי באסה, אין לי משהו שירומם אותי ויגרוםן לי להרגיש בהאי- זה שאני פשוט לא בן אדם טוב. וזה בולט לי במיוחד מכיוון שאני כן מכירה בנות שיש להם הרבה דבקות לה' וממש מכוונות בתפילה. פעם אמרתי לחברה באיזה דיון שהיה לנו שאני לא תמיד מרגישה בתפילה ממש שאני מתפללת לה' והיא ענתה לי משהו כמו- זה נשמע מפחיד. אמנם לא כולן כמו הבת הזאת אבל באמת יש את זה אצל בנות שרוב הבנות מצליחות להתפלל בכוונה ולהתחבר לה' וכן זה כן עם עבודה ברוןר אבל בסוף זה מצליח להן ואני לא ככה אני לא יודעת מה לעשות בשביל להתקדם בזה ואני חושבת שעבודת ה' שלי הרבה פחות טובה משלהן גם אם אני לבושה בצניעות, מברכת ושומרת שבת וכו'...

 

 

*אני גם לא במיוחד בקטע של גיטרות, קרליבך ולקרוא פסקאות מהממות על מנת לחוש את הדברים.. אז בקטע הזה לא. אני לא מצפה שברגע אחד אני אהפוך להכי צדיקה ומחוברת לה' אבל בכל זאת אני מרגישה חוסר סיפוק מזה שאני לא יודעת איך להתקדם בכוונה בתפילה ובאופן כללי ב:"שויתי ה' לנגדי תמיד". מה שכן הבירור השכלי עוזר בהחלט אבל בנתיים בנושא הזה לא ממש הצלחתי. אולי ספרים על תפילנה יעזרו. קראתי פעם ספר של הסברים על התפילה ועכשיו לקחתי ספר על ההלכות של התפילה להבין יותר וגם מצאתי שיחות באינטרנט אני מקווה מתישהו לעיין בהם.

המאמץ והמחשבה...

 

אני חושבת שהדברים שאני יכולה לומר, הם דברים שאת יודעת, אבל לפעמים צריך תזכורת...

עבודת ה' שלך נבחנת ביחס לעצמך, לא ביחס לחברות. 

אם את מתאמצת - אז את מדהימה! ולא משנה אם עדיין לא הגעת למקום של חברה שלך.

ואם באמת רוצים, ובאמת מתאמצים - אז זה אפשרי. 

צריך לדעת גם, שתפילה זאת אחת העבודות הכי קשות שיש לנו, לכולנו, והיא תלווה אותנו כל החיים.

זה מאוד מאוד קשה להתכוון, להבין כל מילה, להרגיש בכל ברכה את הרגש המיוחד לה.

זה דורש המון עבודה פנימית-נפשית, המון הכרות עם עצמי, המון בירור של אידיאלים.

באמת משימה לכל החיים.

אז תשמחי ברצון שלך עכשיו, ובמאמצים, ותמשיכי הלאה! בלי לחץ.

 

עד כאן הסתכלות עקרונית.

בפועל, יכול להיות שההבדל בינך לבין חברות שלך, זה שהן עדיין "ילדות" מבחינה נפשית, בעוד שאת התחלת כבר "להתבגר".

ילדים הם תמימים. מקבלים כל דבר כמובן מאליו, ומתייחסים אליו בפשטות בלי יותר מדי מניעות וסיבוכים.

אנשים בוגרים יכולים יותר מזה. הם יכולים להכיר במורכבות של הדברים.

לראות שני צדדים, לרצות בשני כיוונים (יצר טוב ויצר רע), ובכל זאת לבחור בטוב.

הבחירה הזו הופכת את החיים למשמעותיים הרבה יותר. אבל בדרך למטרה - אפשר גם ליפול, להכשל, לטעות...

לילד הרבה יותר קל להתפלל, לבקש, לפנות. הוא תמים.

מבוגר צריך לחדש את הרגש הזה בתוכו, אבל ממקום הרבה יותר גדול - מתוך חיבור עמוק יותר לבקשת הגאולה, הסליחה, התשובה.

 

את מקסימה!!! 

ממש לא.

חוסר רגישות.

חוסר שכל.

יכולת לפגוע לך בדיוק בלב בלי לשים לב.

להסתכל על בנות עם קרני רנטגן

לעשות מעשה אסור בכל פעם שאתה רואה בת יפה...

 

(רק אולי קצת בגלל ההומור..)

אקיצר,

ממש לא

זה הכללה בוטה!!

ממש לא כל הבנים חסרי רגישות, אני מכירה מספיק בנים רגישים מאוד!!!

שכל- תשמעי, בנים זה עם גאוווווון....

\גם הדברים הבאים - כ"כ לא, כ"כ לא כולם. ושתדעו שיש בנים שמתגברים על היצר שלהם מאוד יפה! 'בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין' וזה עובד!! ככה שממש לא כל הבנים עושים מעשה אסור כל פעם שהם רואים בת יפה.

אז שלא תבינו לא נכון, אני מאוד מרוצה, שמחה וממודה לה' על מה שאני, מאושרת שאני בת ואין לי שום בעיה עם ייעוד של ללדת ילדים, להפך... אבל בבקשה (אני מאוד רגישה לכבודם של האחים שלי ושל בעלי לעתידד...

כשיש מים לא צריך שעה להתלבט אם להכנס כי אח" צריך להחליף בגדים או להתקע שעה עם כל הבגדים רטובים..

 

הרבה פעמים אני לא נכנסת כי יש שם בנים שאני מכירה וזה מבאס..

בעיקר בקטע של טיולים עם מים, ולרקוד לפני אנשים כמו בשמחת תורה..

שאני הולכת מכות עם חברות שלי..

בואי לפרטי טוב? כי אם תבואי דרכי שתינו נקבל מתנה שווה...

זה יכול להיות טוב..

למרות שאמרו לי שבאופן כללי עם לייזר כדאי לחכות אחרי שכל גיל ההתבגרות יעבור..

זה הדבר הכי גרוע שאת יכולה לעשות עכשיו.

תהיי 'חברה' טובה, תעודדי את עצמך, תאהבי את איך שאת.

זה קורה להמון אנשים, זה לא שאת דפוקה באופן מיוחד. וגם לא דפוקה בכלל.

 

אולי זה נשמע לך לא קשור לעניין אבל לי זה עזר. פשוט לעודד את עצמי כל התקופה במקום לאכול את הלב כל היום למה אני ככה, למה עשיתי את זה לעצמי, למה אני כ"כ חסרת אופי שלא שולטת ברגשות שלי ועוד כאלה..

 

ובעניין התלות, תנסי להיזכר בהרגשות הכי נוראות וקשות שחווית בפעם שעברה שהיית בתלות איתה.

בימים שהרגשת ברצפה בגללה, שבכית, שלא חיית את החיים כמו שיכולת לחיות אותם.

את רוצה להיות בזה שוב?!

לאא!!!

אז מה עושים? חופרים לעצמנו על כמה שזה לא המקום שאנחנו רוצים להיות בו.

שאני שווה גם בלי היחס שלה. שלא אכפת לי מי חברה שלה עכשיו.

תחשבי על התקופה שהיתה לך עכשיו בלעדיה. לא כיף ככה? לא רוצה להמשיך להיות חופשיה?

 

נכון שכן?

אז יאללה להרפות.

להתרכז בכל דבר אחר שהוא לא היא. קשה בטירוף. אבל אם הצלחת פעם אחת אני בטוחה שתצליחי שוב!

תצליחי, יקרה!!  

 

מה שאני מרגישה כשאני חוזרת למקומות שכבר הייתי בהם פעם זה שלא תקנתי את הבעיה מהשורש.

לדעתי תלות באה כשיש משיכה לתכונה שמאוד חסרה לי אצל משהי שאצלה היא מאוד חזקה. ככה לפחות זה היה אצלי. והעניין זה להיות מודעת לזה ולמצוא לזה מענה.

 

הלוואי והשם ישלח לך עצמאות, אהבה וחברות אמת!!

היה חשוב לי שהיא תאהב אותי, וקינאתי כשהיא דיברה עם בנות אחרות...ו.. עבדתי על עצמי.. למרות שזה לקח לי די מהר.. פשוט התאפסתי..אני עדיין אוהבת אותה מאוד, אבל יותר משוחררת, בואי נאמר.. אני יהי שמחה אם אדבר איתה כמו תמיד, אבל בכל זאת.. חשבתי מה אני בדיוק רוצה והגעתי לזה, ואני מנסה לממש את זה עכשיו.. 

ולהיכנס לזה שוב? תעשי רשימה בראש מה את בדיוק רוצה שיהיה איתכן וזה יעזור לך..

בחיים אל תאשימי את הילדה שחברה שלה!!

ותשתדלי לא לכעוס עליה. למרות שזה ממש קשה.

לפחות לא בפרצוף..

ותביני שזה ממש לא אשמתה מה שאת עוברת.

 

אני לא יודעת.. אולי תלכי מדי פעם לבדוק..

ותדברי עם אמא.. למרות שחוסר סדירות זה לא בעייה בגיל הזה. זה לגיטימי.

גם לי זה קורה לפעמים, אבל זה לא עובר לחצאית ישר.. ואפשר כשאת אמורה לקבל לשים פד פשוט.

אז זה קצת בעייתי..

למשל היא בד"כ לא תקבל אחרי שבועיים אבל אחרי שלושה יש סיכוי... אז מהרגע הזה שמים תחתונית.. זה לא כ"כ יקר וזה דק אז לא מרגישים כמעט...
חוץ מזה שלהרבה בנות יש יותר הפרשות לפני למשל ואז אפשר לדעת מתי להתחיל לשים.. רק צריך ללמוד את הגוף שלנו...

אז אני שמה תמיד (!!) תחתוניות...

תחתוניות הם דקות ולא מפריעות ויש כאלה ששמות תמיד מכל מיני סיבות..

נשים מבוגרות (בד"כ) שסובלות מבריחת שתן..
כאלה שזה מרגיש להם יותר נקי ועוד..

יותר נעים לי,ומרגישה יותר בנוח.

אמא שלי משתגעת מזה

אבל כל אחת וההרגשה שלה

יש לי הרבה סיבות לתת לך, ואני אכתוב על קצה המזלג כי הזמן קצר והמלאכה מרובה...

 

עיקר הבעיה בעיני, זה שמדלגים על שלב של בניית הזהות העצמית שלי.

קשר עם בן המין השני לוקח כוחות נפש גדולים, שבשלב זה אמורים להיות מיועדים להכרות עם עצמי.

למחשבות, לתהיות, לשאלות, לנסיונות, למתיחת גבולות.

להכרות עם מי שאני, עם יכולותי, נטיית ליבי, רצונותי.

הרבה פעמים הקשר מגיע מתוך בריחה מהמקום הזה, המבולבל והמברר. ההתעסקות ברגשות למישהו אחר, מסיטה את המחשבה מהמקום הפנימי שלי.

 

לשחנ"ש עם החבר זה עוד יותר לא בריא. הרגשות גורמים לי לא להיות אמיתית עם עצמי. להחליט באמת מה מתאים ונכון לי.

עכשיו, במקום שאתבלבל רק עם הבפנוכו שלי, אני מתבלבלת גם עם בפנוכו של מישהו אחר...

ושנינו ביחד לא יכולים לבנות זהות ייחודית לכל אחד.

לזוגיות מגיעים שני צדדים, שלכל אחד יש את האופי והייחודיות שלו - ומתוך זה יוצרים "זוג". 

לא מוותרים ולא נהפכים לתאומים זהים.

כשנכנסים לזוגיות בוסר, הגבולות מטשטשים, אתה כבר לא יודע מה "אתה" ומה "אנחנו", ופתאום רע לך בזוגיות, ואין לך מושג למה...

כי אתה לא מבטא את עצמך בצורה מליאה ועצמאית.

(אני מכירה זוג של חברי-שמינית שאחרי 20 שנה אחד מבני הזוג גילה שהוא ממש לא הוא, שבעצם הוא לא הכיר קווים מאוד בסיסיים באישיות שלו, ולכן במשך כל כך הרבה שנים הוא חי כ"בן זוג של" - נדבק בתכונות של הצד השני. אני מתארת לעצמי שזה משבר לא פשוט שיש לו השלכות על המשפחה...)

 

 

בקיצור:

גיל ההתבגרות נועד לגיבוש הזהות העצמית.

מתוך זהות עצמית מגובשת מגיעים לשלב בניית האינטימיות, שאותה יכולים לבנות רק שני אנשים יציבים ועצמאיים.

 

 

אני, לחניכים שלי, שידרתי שזאת תקופה נפלאה לגדול, להתפתח, להנות עם חברים

להתנדב, לטייל, ללמוד דברים שמעניינים, לשאול את כל השאלות, ללכת עד הסוף עם הכשרונות שלך,

הם ראו שכשיש חבר - כל היום שקועים בו במקום לחיות.

 

היה לי חבר במשך שנה. מצטערת על כל רגע שהיינו ביחד.

נכון, היה לנו כיף, והיינו זוג אוהב ומקסים,

ונפרדנו כי נפלנו קשה בנגיעה, והבנו שאנחנו לא מתאימים. וחתונה לא תצא ממנו

 

למה זה לא טוב חבר.----

 

א. לבנים עם הוואחד יצר שיש להם, זה נורא קשהה להם לשמור נגיעה,

גם לנו הבנות!- תתארי לך סיטואציה  שאת בוכה, וכלכך רוצה תחיבוק הזה שלו, החם והאוהב,.. 

ובלי לחשוב יותר מדי, אתם נופלים. ואחכ מתוסכלים אשש.

ויש כלכך הרבה סיטואציות ומקרים כאלה...

בקיצור, אם היא דוסית, שרוצה לשמור נגיעה ולהקפיד בזה, עם חבר זה כמעט בלתי אפשרי.

 

ב. תגידי לה שתחשוב על זה :, בסוף תתחתני עם אחד. ומי אמר שזה שחבר שלך הוא יהיה בעלך?

נכון, אני מסכימה שיש זוגות כאלה שהיו חברים מגיל צעיר והתחתנו.

אבל סטטיסטית רוב הזוגות זה לא ככה.

אז תכלס חברות בגיל הזה זה נטו בשביל הכיף.

אבל לא חבל??

כולנו רוצות להגיע לבעל שלנו, האחד והיחיד, ולשמור את כל הרגשות רק בשבילו. שזה יהיה מיוחד וחדש.

 

ג. זה תופס תראש, את לא מרוכזת בלימודים, כל המחשבות עליו..מדברים עד

מאוחר בלילה ולמחרת כל היום נדפק.. (לא אומרת שזה בהכרח ככה אבל לפחות 

לי זה היה ככה)

 

צריך עוד או שמספיק?

 

הערה: אני לא אומרת שכל מה שפירטתי פה זה בהכרח מה שקורה בחברות בגיל צעיר.

יש גם מקרים מיוחדים.

אני אומרת מה היה לי, ומה היה להמון חברות שלי.

אז אל תצאו עלי שאני לא אומרת דברים נכונים. הכל מנסיון כואב.

 

קיצור, שיהיה שבת שלום

ובהצלחה...

 

אם את צריכה משו, תגידי ואני יבוא אלייך לצ'ט

 

לאוסנת על ההשקעה ולאנונימית גם על השיתוף!!

 

אם יש לעוד מישי מה לומר, אשמח..

ב"ה אני לא מהמקום הזה, אבל נקודה עיקרית שלדעתי חשוב מאוד לזכור.

 

השנים היפות האלו של התיכון, בניית אישיות, זהות, מקום בחברה, מול עצמי.. ומה לא?

     השנים הכי בונות שיש בחיים- זה השנים האלו.

 כשאני נמצאת בחברה מסוימת, אני נבנית בהתאם אליה. (אם אגור בישוב זה משו אחד, ואם בעיר זה משו אחר..)

    ולכן גם בענין חבר. 

  כשיש חבר בגיל הזה של בניית ה"אני" והזהות האישית שלי, כל התהליך סובב סביב משו זמני שלרוב לא מחזיק יותר משנתיים מקסימום! ואחרי התקופה שבה היה קשר עם חבר, כשכל אחד נפרד לדרכו, אז כבר מאוחר מדי לבנות את עצמי לפי איך שאני רוצה לחייות ולפי האידיאלים והערכים שלי.. כי אז אני כבר בנויה לפי הוא. לפי הרצונות שלו, ולפי איך שרציתי שיכיר אותי.

ובמקום שבתקופה הזאת אני אבַנה ממקום הכי עמוק ואמיתי עם עצמי, או עם חברה קרובה-( שההבדל בד"כ הוא שחברה לא צריכה שתתייפיפי בעיניה, לעומת חבר שהצורך שלי הוא להראות טוב בעניו..) אני נבנית עם משהו חיצוני, שבודק אותי 25.000 פעם על כל משפט או תנועה. פשוט זה לא טבעי!! וזאת התקופה שזבה צריכים להיות הכי נכונים ואמיתיים עם עצמך. בשביל שיהיו המשך חיים שלמים ופרטיים שלי. ולא על פי רצונות משהו חיצוני..

 

 

    מקווה מאוד שהובנתי...

מוזמנת בכיף לשאול אם לא הבנת משו...

 

אבל הסיטואציה אצלנו היא קצת שונה.

אנחנו חברי ילדות, ואנחנו מכירים את אחד את השני כמו את עצמנו.

אני מסכימה עם מה שמישהי פה אמרה- שאחד מבני הזוג משתנה בשביל השני. זה באמת לא דבר בריא.

אבל לדעתי אם נותנים לכל אחד את המקום שלו לגדול ולהתפתח אז אין שום בעיה...

כרגע- החבר שלי משמש לי בסיס בטוח.

אבל הסיטואציה שלי באמת שונה- אני ילדת רווחה, וכרגע גם ילדת אומנה, ואני באמת צריכה את הקביעות הזאת ואת הקשר התמידי עם מישהו מוכר..

אז אני לא ממש יודעת איך לייעץ לך, אבל סתם רציתי להגיד שלא כל חברות משפיעה לרעה, יש גם קשרים טובים!

עליות וירידות..

רוב הזמן [מוחלט] זה עושה לי טוב

אבל יש בעיות של צניעות.. שמירת נגיעה וזה ממש קשה 

לא תמיד הצלחנו...

אני יודעת שזה קצת חפור המקרה שלי אבל..

סתם סתם.. מזל טוב!!

 

ב"ה.. זה באמת דבר שמח.

ועצה - אדוויל עוזר מאוד אם כואב לך

ועוד משהו - לפעמים ממש עצובים או עצבניים לפני זה ולא יודעים למה (ולי זה תמיד קורה, וכל פעם מחדש זה לא נראה לי בגלל זה, וזה כן) אז אל תילחצי ותדעי שזה קורה המון..

והכ"כ פילאית שה' שם בנו עובדת! שיהיה בשעה טובה!

אז עכשו אני היחידה בכיתה בלי..

 

<צ>

אוהבתותך!

ואני בת 14..

מאחלת לך שתהיי שמחה בעז"ה!! אין הרבה מה לומר

כ"כ מזדהה עם התחושות

ולא הכל טוב אבל  הכל..באמת באמת.. לטובה!!

לאא נוורא,

 

קשה באימונים קל בקרב

חחחחחח זהלא קשווור אבל יאללה אחותייי,

אחכ בעתיד זה שווה את ה כ ל : )

 

בהצלחה חמדתת לבב

כ"כ מכירה את זה שכואב נורא..

גם לי היה, ומשום מה בקושי כאב לי. (וזה די הימים הראשונים)

אולי כי היה לי כאב ראש וגרון נוראיים, אז לזה לא שמתי לב

אבל לרוב אני מתפתלת בלי אדויל.

 

גם אני הלכתי לישון בלי ללכת לאף מקום.. הייתי מאוד חולה. והיו חסרות לי שעות שינה

ב"ה שיש לי מחזור כמו שצריך ושהגוף שלי מכין את עצמו לתפקיד החשוב בעולם! ובעז"ה כל מחזור שאני עוברת מחזק את הרחם עוד קצת ומראה לי שהכל עוד תקין ועובד ובעז"ה אזכה ביום מהימים (כמה שזה יכול להישמע לך רחוק-אין לי מושג בת כמ את) לחבוק תינוק מתוק בזכות המחזור הה שעכשיו דופק אותי ואז כבר לא אכפת לי מה הוא דפק כי זה הרבה יותר חשוב!
ואני הייתי ערה כמעט כל הלילה של החג בלי ללמוד פשוט לא נרדמתי... לפחות בעלי למד גם בשבלי

ועכשיו אני יכולה לצאת לטיול,

וגם קיבלתי בחופש ככה שזה פחות מסובך לי,

בלילה שתיתי המונמון קפה וזה גם עזר וגם העיר...

היה כיף. יהיה כיף, וטוב. לכל עמ"י

כשמישהי כותבת עוד משו שלא לגמרי קשור לשרשור המקורי...

מסכנה אמא שלי לא נגעתי כמעט באוכל..... ושבועות-אוכל שווה...

ובסוף קיבלתי במוצאי החג.....

מה זה כשזה בד הוא צורה?

ניראלי היא התכוונה אם לנו יש חזיה עם ריפוד שיוצר את הצורה, כי יש גם חזיות בלי ריפוד בכלל..רק בד וברזל תומך מתחת.

אז לי למשל יש ריפוד, אבל לא פוש-אפ עבה מידי. ריפוד סטנדרטי.

שונאת בלי ריפוד. זה משומה נראה לי שזה לא מחזיק מספיק טוב.

הריפוד תומך ונותן יותר צורה לחזה, בכולופן.

יענו 30 שנה זה נהיה כ"כ עבה שלהרבה אנשים יש נקודות אדומות כאלה גם ישר אחרי שהם מגלחות ונהיות להם רגליים מכוערות...

אני מכירה נשים שמשתמשות ואין להן נקודות...

שכחתי לכתוב שזה קורה להרבה אנשים ולא לכולם..

אני עשיתי תקופה מסויימת סכין, והן צמחו תוך שבוע - שבוע וחצי.

עכשיו אני כבר שבועיים וחצי מאז השעווה ואינלי כלום.

אז קחי בחשבון דבר ראשון שזה יותר יעיל.

לי אישית יש שערות דקות אז סכין לא כ"כ מזיק, אבל יכול להיות שלאורך זמן זה ייגרום נזק.

 

אני יודעת שאמא שלי עשתה פעם המון בסכין, וזה גרם לה להרבה פצעים ברגל, ומאז היא משתדלת לעשות בשעווה.

 

יכול להיות שעכשיו זה לא מזיק, אבל בעתיד זה לא יהיה כ"כ טוב..

 

וגם - שעווה מדלדלת שערות, סכין מגבירה.

מה שכן- אם נתקעת, מותר מדי פעם סכין, זה לא כ"כ נורא. אבל באופן קבוע אני ממליצה שלא

אז אנלא יודעת..

אני פשוט רגישה ב-ט-י-ר-ו-ף.. אנלא מסוגלת לעשות לעצמי.

עם הקוסמטיקאית עוד איכשהו (וגם אז אחרי הטיפול יש לי בחילה נוראית..)

 

אז אני לא יודעת מה טוב. אולי יש בנות שיודעות.

אני הייתי ממליצה בתור התחלה עם שעווה לנסות רצועות מוכנות כאלה שמחממים בין היידים... אחרי שתסתדרי איתם תיקני שעווה נוזלית אולי כי נראה ךי שהם יוצאות יותר יקרות... (אני משתמשת במכומה בעיקר אז אני לא ממש יודעת מה להמליץ לגבי שעווה אבל ממעט שניסתי.. )

ברצועוצ שעווה של veet הן הכי טובות ואני אישית יותר נהנית לעשות איתן מאשר עם שעווה נוזלית.

דודה שלי עושה עם שכין גם בבית שחי ובאיזה שהוא שלב זה כבר לא הוריד לה בבית שחי מרוב עובי ואז עשיתי לה שעווה

ושאר האיזורים העדינים.. שווה בדיקה..

ולהסתכל על עצמינו בעין יותר מדי ביקורתית, תשאלי אמא\ אחות אם זה באמת מכוער.

אני בטוחה שלא ה כ ו ל מכוער עלייך.

כי המצב של פשוט אין- הרבה יותר גרוע.

הייתי עוברת את כל החנויות בגדים ברחוב, בקניון, בכוכים...

מודדת כל מה שיש- יפה/ מכוער בעיני, מוכנה לשלם כל מחיר שידרש,

ועדיין- לא מוצאת.

גדול מידי (לרוב לא קרה), קטן מידי, אין את המידה בכלל, קצר מידי, מכוער ברמות אחרות וכ'ו.

אבל-

אחרי הנפילה והבאסה הגדולה והרצינית שתקפה אותי,

היה ה' בעזרי ומצאתי בס"ד בגדים.

אז בעז"ה אני מאחלת לך שתמצאי גם אַת את מלבושייך היפים בעיניך המחכים רק לך ושתהיי מרוצה מהם ומהמחיר שלהם

 

....................

 

וואו.

 

אני פשוט קוראת כל מילה ומילה וכואבת יחד איתך.

 

כשקראתי שהחלטת לגמור את זה, פשוט התפעלתי.

 

אני מעריצה אותך!

 

מי שמחליט לסיים כזה סיפור הוא גיבור, אמיץ.

 

וכן, יש בנו יצר הרע, ולצערנו נופלים לפעמים. 

 

אבל גם כשאת רואה ושומעת שההוא התחזק.

 

הזכירי לעצמך מי החליט לסיים.

 

של מי היה הצעד הראשון?

 

שלך!!!

 

את שיזמת. והתחלת את הצעד הראשון, הצעד הקשה ביותר.ועכשיו את יכולה עוד להמשיך לצעוד.

 

ובסוף תראי שזה ירוץ.

 

המון המון ב"הצלחה!!! 

 

 

|חיבוק חם|

 

תמיד פה באישי אם בא לך.

 

אהב ונעלם

מישהו פעם נתן לך

ומילא לך את כל העולם

מישהו פעם אהב, עזב ונעלם!

 

יש מישהו שעדיין אוהב אותך

ויאהב אותך לעולם.

 

 

יש מישהו...

 

 

|נותר ללא מילים|

זה פשוט עצווב.... אמאלה,... אין לי מילים,

ואני לא יכולה להבין אותך כ"כ כי לי לא היה את זה אבל שתדעי שאנחנו איתך...

והיצר הרע לא מכתיב לך ת'חיים, כי עובדה שלקחת את זה בידיים ועזבת את זה זה אומר שאת מחליטה מה שאת רוצה.

ו... בטוח שהוא זוכר אותך... הוא אהב אותך, ואם זו אהבת אמת אז זה ימשיך.. ואם את צריכה משו... אני פה באישי...בשמחה =)

נשמה את לא מבינה כמה אני מזדהה איתך ...

 

מישהו פעם אהב אותך. מישהו פעם אהב גם אותי.

 

מישהו פעם עזב אותך. וגם הוא עזב. המישהו שלי.

 

מוזמנת לדבר באישי אולי כשכואבים בשתיים זה פחות כואב ...

אני כל הזמן שומעת את השיר הזה ובוכהההה. אמאלה!!! זה בדיוק אבל בדיוק בדיוק! מה שקורה לי!!! את לא קולטת באיזה שוק אני עכשיו!!
אין לי מה להגיד לך אפילו. זה כואב, זה יכאב, זה לעולם לא ישתחרר.
צמרמורת.

שזה קורה בדיוק ככה לעוד מישי.

אמנם לא קרה לי אישית

אבל המחשת את זה ככ מדוייק (לפי חברה)

תודה רבה שאת עוזרת להבין

ב"הצלחה!

אבל פשוט אפשר לשאול מישהי שהיא לא בן על הנושא.

דבר ראשון להגיד לך, שיש לך מודעות עצמית גבוהה מאד וזה כבר דבר טוב.

מצאתי כמה נקודות הזדהות בדברים שלך ואנסה מהמקום שלי לתת כמה כיוונים..

 

אני מציעה לך לשבת עם עצמך ולחשוב למה שבנות לא ירצו בחברתך? 

מה יכול להרתיע בנות מלהיות איתך? למה שינטשו?

לנסות לנטרל את הטראומה מכיתה ו' ולהתעלם מהצלקות שעוד לא החלימו ולחשוב עליך עכשיו, בכיתה י', חברותית, בוגרת, במצב טוב בכיתה. 

 

לפי איך שזה נראה לי יש לך אישיות מקסימה ויציבה [בנות, אל תהרגו אותי, אני לא סתם אומרת דברים כאלה!! זה ממה שכתוב..] ואם יש משהו שגורם לבנות להתרחק זה באמת הפחד הזה שעוצר אותך מלהתקרב או לחילופין גורם לך להידבק. 

זה משהו שאנשים מרגישים בו בחברות ועלול להלחיץ אותם. אני אישית, כשאני מרגישה שמישהי לחוצה להיות איתי זה גורם לי להרגיש קשר לא הדדי ולנסות להתנער ממנה.

חברות טובה לא אמורה להתפרק סתם כך ביום בהיר אחד. היא קשר הדדי שאמור להיות קיים לאורך זמן [לדעתי, על אש בינונית].

לא טוב לחיות בפחדים של 'מתי גם היא תגלה שאני מפלצת ותזרוק אותי?' 

תאמיני ששווה להיות חברה שלך! שלא רק את 'מרוויחה' מהחברות, אלא גם הצד השני רוצה אותך ומחכה לך!

 

ובקשר לחברה של עכשיו-

לפי התיאור שלך זה נשמע לי קשר תלותי [ושוב, בנות, לא לשלוף סכינים!!  זו דעתי. מניסיון.]

מניסיון מר, אנחנו לפעמים עובדים על עצמינו שהוא טוב והדדי וחברות טובה וכו'.. אבל מהתיאור שלך נראה שלא זורם לך איתה, שלא פתוח לך לבוא לדבר איתה מתי שבא לך, המצב הזה של כל הזמן לחפש איפה היא כדי לא לטעות כשהיא בשטח, לצפות לכל תגובה שלה וכל מה שכתבת זה כ"כ כ"כ לא קשר של חברות אמיתית!

חברות אמיתית זה להרגיש חופשי לפנות מתי שרק באלך, לתת חיבוק סתם כי באלך בלי לחשוב מה היא תחשוב, לפרגן כמה שרוצים בלי לצאת 'נדבקים' וחנפנים, פשוט חופשי!!

תסתכלי איפה זה ואיפה הקשר שלכן ותחליטי עד כמה אתן חברות טובות.

זה ממש לא פשוט. ואת במצב כואב. באמת שאני כ"כ מבינה את המקום הזה!! אבל כמה שיותר מהר לצאת ממנו כך יהיה לך יותר טוב.

עכשיו, הדעות חלוקות איך יוצאים ממצב כזה. בשניהם נדרשת וואחד עבודה עצמית. אבל שווה את זה!

1. להמשיך להיות חברות אבל לנסות להוריד ציפיות ממנה, להרפות, להחליט שלא אכפת לך מה היא חושבת, לנסות לזרום איתה ולהגיע למצב בריא יותר. יעזור לך נגיד להתחבר לבנות אחרות יותר.

2. להתנתק בצורה קיצונית. לחתוך הכל. לדעתי, לטווח הרחוק זה יותר קל למרות שבהתחלה זה יותר קשה, אבל-קחי בחשבון שזה עלול לפגוע בה..

 

תחשבי מה יהיה לך יותר טוב בעתיד. האפשרות השניה נראית מפחידה נורא בהתחלה, אבל לפי מה שכתבת זה נמצא לך איפשהו במודעות שיש מצב שצריך להתנתק, אז אולי יהיה לך יותר קל להשלים עם זה.

 

 יצא לי ארוך.. מקווה שלפחות משו קטן מכל מה שכתבתי דיבר אליך ויעזור לך.

תתפללי על זה הרבה. הכי עוזר!

 

בהצלחה רבה, ואם את צריכה משו, בכיף באישי..

בעזהי"ת

 

אני מבינה מאוד את הפחד-מליזום-את-הקשר-כי-מפחדים-מדחיה.

 

המון המון שנים חייתי בהרגשה שאנשים לא אוהבים אותי ופחדתי ליזום קשרים, להתקשר לאנשים, לפתוח בשיחה בעצמי..

 

עד שפשוט הגיעה חברה אחת מהממת שהצליחה לגרום לי להבין שהיא באמת אכפת לה ממני ושהיא באמת אוהבת אותי ושזה באמת עושה לה כיף שאני מדברת איתה.
[ועדיין לפעמים אני לא מתקשרת מעצמי ומפחדת לשלוח הודעה ומפחדת לומר דברים. אז אני פשוט לא אומרת ואחרי כמה זמן אני אומרת לה 'אתמול ממש רציתי לדבר איתך ופחדתי להתקשר'. ובפעמים הראשונות שאמרתי את זה ממש הרגשתי שאני אומרת לה את זה בכח; מכריחה ת'צמי לומר. וגם שזה באמת פוגע בה שאני מפחדת לומר לה דברים ואני יודעת את זה- זה צורך וזה הנפש שלי. וכל פעם זה יותר קל וגם פחות מפחיד; וגם, כשהיא יודעת את זה, אז היא יוזמת יותר.]

 

צריך לדעת חזק חזק, שכמו שאנחנו אוהבים את האחר- לפעמים אולי גם הוא אוהב אותנו ככה. וכמו שאנחנו מתים שהוא ידבר איתנו- גם הוא מת שנדבר איתו, לפעמים.

כתבת שלדעתך הכי טוב שהקשר עם חברה יהיה על אש בינונית... למה?

 

ולאנונימי- אני מאוד מסכימה עם פלספנית, יש הרבה אנשים שנפגעו מאהבה. אם זה מרגיש לך שהיא אוהבת אותך בחזרה, אז צריך להראות את האהבה!! כמה שזה קשה, ואני ממש ממש מעריכה אותך [פלספנית] שעשית את זה, באמת באמת, ואמרת לה מה הרגשת, הכי חשוב בכל קשר זה הכנות!!!

בחברות על אש בינונית התכוונתי שהיא יציבה.

כשאני רוצה לבדוק אם קשר עם חברה מסויימת שמלחיץ אותי הוא בריא, אני משווה אותו לקשרים עם החברות הטובות שלי באמת (מכיתה א' כאלה..) שאני מרגישה בהם בטוח ויציב וזה נותן לי אינדיקציה לקשר הנוכחי.

נכון שיש כל מיני סוגי חברויות ולא כולן חייבות להיות באותו סוג של קשר, אבל משהו ביציבות הנפשית, ברוגע, שאת לא מפחדת כל שניה שהחברה תברח לך, שברור שאתן חברות ומתי שאת רק רוצה את מתקשרת..

בעיני, חברות שגורמת ללחץ, לבכי, שהיא לא מאוזנת- יום אחד מדברים המון ומשחנ"שים ובוכים על כתפיה ויום אחר מתעלמים ומחכים שהיא תתייחס, או ש[עוד תסמין בעיני] מתפדחים להראות את החברות ביניכן כשיש עוד אנשים באיזור וזה רק ביניכן לבד, זה מדליק לי נורה אדומה שמשו כאן לא בריא.

עם החברות ה'יציבות' שלי אני יכולה לא לדבר שבועיים ואפילו חודש ולא להרגיש שהקשר שלנו התערער בניגוד לחברות באינטנסיביות גבוהה [שזה בדר"כ התחלה למשהו פחות יציב] אני יכולה להשתגע אם לא דיברנו יומיים, ואם היא לא ענתה לאסמס להתחיל לאכול סרטים שהיא כבר לא חברה שלי. (ב"ה אני כבר לא במצב הזה..)

 

אולי יש כאלה שיחיו עם זה בסבבה. אני לעצמי אוהבת לחיות תמיד בידיעה שאני לא נסחפת למקומות שאני לא רוצה להיות בהם ולעצור את עצמי בזמן אם אני רואה שמשהו לא בסדר.

סה"כ חברות נועדו כדי שיהיה כיף איתן, ותומך, וזורם, ולא שיהיו גורם מלחיץ נוסף בחיים..

בעזהי"ת

 

מדברייך משתמע שקשר קרוב הוא בהכרח קשר לא בריא..

 

אפשר להשתגע אם לא דיברת יומיים גם עם חברה קרובה בקשר בריא מאוד.

להרגשתי, כל מה שלא מאפשר לי להיות חופשיה ומאושרת גם בלעדיו הוא לא בריא לי.

בעז"ה כשאפגוש את בעלי זה ישתנה

תקבעי איתה סתם ככה לצאת לשחנ"ש, להליכה, לשופינג..

זה מקרב וזה עושה טוב על הלב

 

אין לי תשובה יפה כמו של פינג, אבל אני חושבת שזו עצה קטנה שיכולה לעזור..

לפעמים שני הצדדים לא רוצים להכביד אחד על השני, ובעצם שניהם רוצים בקשר יותר קרוב, רק שזה לא נעים.

אז אני ממליצה ליזום..

יכולהיות שקצת מבהילה בהתחלה,אבל תחשבי עלזה.

אולי ללכת לטיפול פסיכולוגי!!

נשמע שפיתחת מנגנון הגנה רציני מאוד.

אם דבר כזה-קשה מאוד לפתח חיי חברה נורמאליים ואמיתיים.

מאד ממליצה!!

לדעתי זה יכול ממש לעזור.

בהצלחה ממש!!!!

חשבתי ללכת ולספר לה את זה... מה אתם אומרות?

מתנחלת- האמת היא שחשבתי גם בכיוון שלך... אם לדבר איתה לא יקרה זה כנראה מה שאני אעשה...

אלפי תודות !

לא בטוחה שלספר לה זה פתרון..

לא יודעת.לי יש ניסיון רע עם דברים כאלה.

אבל לא רוצה להפחיד.

לכי עם הלב שלך,הוא הכי צודק בסוף!!בד"כ

ניסיון גרוע עם לשתף את זאת שאת מתוסבכת איתה. זה רק מסבך פי אלף!

תחשבי שאז לא יהיה קשה רק לך, אלא גם לה. וגם הקשר נהיה מלאכותי כזה אחרי שמדברים על דברים כאלה וקשה להחזיר אותו אח"כ למצב טבעי.

מבינה מאד מאד את הנטיה שלך לשתף אותה. אבל תשאירי רגע את הרגש בצד ותבדקי בשכל אם זה נראלך לטובתך.

 

אבל שוב, קשה להכליל, יש שטוענות שזה עשה להן רק טוב..

 

ומסתייגת טיפה מדבריה של מתנחלת, ללכת עם הלב בקטעים האלה זה לא תמיד טוב. צריך המון המון המון שכל!!

לפעמים הולכים עם הלב ואח"כ מצטערים על זה..

אם ניצלו אותך באמת ח"ו תלכי ותדברי דוגרי עם ה"נצלן". אפילו רק בשביל שזה לא יקרה שוב!

סורי שאני לא מגיבה משהו אחר, פשוט אין לי מה...אני מישתגעת...

אם בא לך להישתגע ביחד מוזמנת לאישי...

אני בטוחה שאת חשובה להרבה אנשים. בטוחה. אין על זה ויכוח בכלל.

אם את רוצה לפרט\ לפרוק את מוזמנת בשמחה לאישי.

וכל מילה מיותרת.

 

אוהבת כ"כ!

זה קורה לכול אחד ניראה לי וזה עובר

גם לי זה קרה ואיך זה כאב לי את לא מבינה

אבל ההחיים ממשיכים ומכירום עוד אנשים אז...

שיהיה לך בהצלחה..!

 

התכוונתי להגיד שמי שמזהה  שזאת אני שכתבתי שלא תגיד שהיא מכירה....

 

סורי אם יצאתי לא מובנת....

אבל את עוד תראי שיצאו לך מזה דברים טובים.

כשהיא לא תהיה בשטח תגלי שאת מסוגלת להרים את עצמך  בלי להזדקק לאחרים.

הרגשה נפלאה!!

וגם אם לא, ובכל זאת צריך לפעמים מישו שיעזור, ה' ישלח לך שליחים אחרים.

הייתה לי השנה מורה באולפנה, היא היתה חודשיים ורק החליפה תמחנכת שלי שילדה.

והיא אחד האנשים המהממים שפגשתי מעודי.

אינלך מושג כמה היא עזרה לי בחיים. וגרמה לי לעשות דברים שהרימו אותי בטירוף.

 

אבל.. אחרי חודשיים היא פשוט הלכה..

זה היה מבאס תחיים. בכיתי כמו אנלא יודעת מה.

 

אבל אפשר לשמור על קשר!!

היא כבר יותר מחצי שנה לא באולפנה ואנחנו עדיין מדברות לפעמים.

אנחנו עדיין חברות, עדיין בקשר.

זה באמת עצוב. וקשה. כי כל בנאדם שאתה נקשר ואוהב זה קשה לעזוב..

 

אבל אפשר לשמור עליה.

 וזה היה כ"כ קשה ועדיין..

אבל..

ב"ה יש טלפון.. והיא בנאדם מדהים,אז אם היה לי קצת אומץ גם הייתי נוסעת אליה  (כל הזמן מזמינה)

ואולי תגלי שמקשר רחוק את יותר מצליחה להבנות.. יותר נעזרת בעצמך. ?

אני פה.. אם את צריכה עזרה בהתאוששות..

ו.. תגידי לה שקשה לך שהיא עוזבת.. לי לא היה אומץ לעשות את זה.. וחבל ע"כ עד עכשיו..

נכון שהיא עוזבת ולא תהייה באולפנה אבל זה א סותר שתוכלי לדבר איתה מידי פעם או להתכתב איתה אפילו...

בהצלחה!

שמעתי על מישהי שהתארסה היום, עם מישהו שהוא נראה לי בכור, יכול להיות שזה אותו אחד? (;

אני לא מכירה אותך, אבל בכל זאת, מעניין(:

היום..

וקוראים לה רוית והיא ממודיעין...

 

שיזכו להקים בית נאמן ולדור ישרים בישראל.

 

ו...כן, כיף להיווכח בכל פעם מחדש עד כמה העולם שלנו קטן .

 

 

איזה צחוקים שזה אותו זוג.. עולם קטן

 

אושר והרבה שמחה לזוג החדש

עוד שבוע בדיוקקק (רביעי הבאא!!) אחשלי מתחתןןן!!

ישתבח שמוו

שיזכו להקים בית נאמן בישראל!