פורום בת מלך - פנימה (עמוד 235)

תפרטי קצת שנוכל לעזור!

וכל הבנות חושבות ככה לפנות מיד ליועצת!
אם אתן לא בטוחות אז עדיין מומלץ לפנות ליועצת ולהגיד שהמורה רגילה לחבק יותר מידי (לדוג') וזה מפריע לבנות היועצת אמורה לדעת מה לעשות...
רק לשים לב שלפעמים זה רק נראה הטרדה ובעצם המורה רוצה להיות חברית ואוהבת למשל...
אם את רוצה את מוזמנת לפתוח כינוי נוסף ולפנות באישי...

אבל בנות נפגעות מיזה!!

אם א"א להסביר או לא נעים להעביר דרך היועצת..

בעזהי"ת.

 

לפעמים אנחנו מנפחות את הדברים יותר ממה שהם באמת....

זה באמת מעצבן לפעמים אבל גם צריך לדעת להגיש תודה שיש לך את זה...

כי מי שאין לה היא לא יכולה ללדת.. תחשבי על זה קצת...

עופיי לחפוף את'זה...

[יש שמפו מיוחד אם זה לא יורד לך רגיל.. זה תלוי עם מה חימצנת]

ושפשפי ת'שיער עם ספוג. עד כמה שזה נצ'מע מוזר

ב"הצלחה נשמה ..

 

תצבעי את השיער.

תקני בסוםר פארם שפורפרת של צבע השיער שך ותצבעי בבית. תבקשי מאחות שתמרח לך על השיער

 

אבל תלוי כמה חימצנת. נגיד אני חימצנתי מאחורה פס ואת הקצווות, הפס יצא עבה מדי ובאולפנה העירו לי, אז פשוט גזרתי אותו ולמרות שזה היה נראה מאד מוזר בהתחלה הוא כבר הספיק לגדול שוב ..

 

בהצלחה.

מוזמנת לאישי..

צורך להגיד...

 

מה יצא לכן מזה שאתן פותחות שרשור כזה? יש פה בנות שבחיים אף אחד לא דיבר איתן והן רק רוצות.. ותסתכלו על החברות הצמודות שלכן(הן בדרך כלל כאלו)

אתן רוצות להראות כמה שאתן יפות ובולטות שאתן מגיעות עם כל הבנים לשחנ"שים איכשהוא? הם מראש לא היו מדברים איתך (בהתחלה בקטנה ואז זה הופך ליותר עמוק..) אם זה לא מה שהיית משדרת

תחשבו על זה לעומק.

ותהייה אחרונה- לשחנ"ש עם בנים מותר אבל להיות חברים שלהם אסור?!?!!?

 

-סיימתי. מקווה שזה לא בוטה מידי-

(אני לא רוצה להגיד באיזה חלקים של המשוואה הייתי אני רק רוצה להגיד שחברה טובה שלי הראתה לי את זה בעיניים שלה..)

ב"הצלחה פנינה

 

אוהבתותך המון..

כן, יש בנות שלפעמים נחמדות, נימוסיות. באמת שלא משדרות וגם לא רוצות לשדר כלום.

זה מבחינתן בסיס לבן אדם לחברו.

ופשוט בנים חושבים שזה אומר שאפשר לפרוק עליהן. זה קרה לי לא אחת ולא פעמיים...

וכן, לפעמים זה מוריד ת'מוטיבציה להיות נחמדה,

ואז מתחילים לייבש. בשביל שייתפסו מרחק. וזה ממש לא כיף לעשות את זה..

 

 

בלי רצון לרצות את כל העולם.. רק לעשות מה שאת רוצה,מספק אותך ועושה לך טוב

 

ובכללי אני חייבת לדבר איתך מתשוני מתגעגעת!

ואסתי אני בפלא, את תמיד מוזמנת להתקשר ..

יש לי הרבה מה להגיד.. 

מי אני שאגיד שלפי דעתי לא הכל נכון אבל בכל זאת..

 

כל אחד יודע שבחברה בה נמצאים שני המינים יש מתח מיוחד שמשפיע על האווירה. אנחנו לא לגמרי אנחנו ומשהו בטבעיות הזורמת נפגע בגלל הנוכחות של המין האחר. ההשקעה באיך אני נראה/ית והמחשבות על איך יגיבו למה שאגיד תופסת מקום גדול הרבה יותר מהראוי. החשיפה למודלים של קשר, יחסים ומין שאנו סופגים בתקשורת לכל סוגיה מרעילה אותנו, גורמת לנו לחפש ריגושים, התלהבות, משיכה גופנית, לתת מקום מוגזם לחיצונית.  להתחיל את בניית הקשר מהדברים החיצוניים (היופי, המשיכה הגופנית, הרומנטיקה, הכיף שבביחד) עם סיכוי קלוש להגיע לבפנים, במקום לעשות את זה באופן הנכון. הפוך בדיוק.

 

אני לא מסכימה עם הפסקה הזו. 

אני גדלה בחברה מעורבת וזה לא המקום לספר כמה ואיך, למרות שחלק מכירים אותי והם יודעים. אני טבעית לגמרי כשאני נמצאת עם הבנים בחברה שלי, ואין שום דבר פלסטיקי בשיחות ובדיבורים. אני לא משקיעה מאמץ מיוחד בבגדים שאני לובשת כשאני הולכת להיפגש עם החבר'ה ואין הבדל בין הבגדים האלה לבגדים שאני הולכת איתם ללימודים. יש לי חבר ואנחנו באמת אוהבים אחד את השני (עכשיו כמה יצקצקו בלשון.. ויגידו על מי את עובדת). אין לנו שום דבר לחוץ בקשר ולרגע אני לא חושבת שנמאס לו ממני או משהו. אני לא יודעת לאן זה יוביל אבל אני אוהבת אותו והוא אותי ואין לי שום לחצים רגשיים כתוצאה מכך.

אני לא חושבת שהחברה שבה אני חיה היא בריאה לגמרי אבל לפי דעתי חברה נפרדת יוצרת את כל הטררם מסביב לנושא הזה, ועובדה- ביני ובין החברות שלי זה מעולם לא עלה לדיון. 

ברור שחברות בגילאים האלו יכולה לסחוט רגשית ופיזית... אבל בעיניי הפתרון הוא לא הפרדה.

 

*ולכל הבנות פה שכותבות שהן הצליחו להתאפק ולא לדבר איתו להתקשר אליו חודש/שבוע/ אנא עארף- זה סוחט הרבה יותר מאשר פשוט להיות חברים או ידידים. ההלכה אוסרת חברה מעורבת פרוצה. אפשר להפוך אותה לצנועה.*

 

*** לפי מה שהבנתי החברה שבה אני חייה שונה ממה שהרוב פה רגילות.. אז יכול להיות שאין לי ראייה כוללת של המציאות בצד השני, של החברה הנפרדת, אבל באמת השתדלתי לנסות לראות

אמנם הקטע של הרב יוני לביא קצת חפור (לא הקטע עצמו אלא התוכן) אבל בכל זאת עורר קצת מחשבה.

מאי- יוצא לי יותר לחששוב על מה שאת אומרת וטוענמת, לויודעת אם את צודקת אבל יש מצב גדול שכן.

אני גדלה בחברה נפרדת לגמרי ובאמת אני יכולה להעיד לכן שאצלי יש יותר ת'תסמינים האלו של "וואו בן דיבראיתי" "מה אני אלבש אם אראה פתאום בן" "עם מי אני אתחתן?" וכ'ו.....

מצד שני בחברה מעורבת גם אצל הדתיים אנו יכולים להעיד על הררבה יותר מקרים של חברויות וכאלו, לא?

סה"כ מה שמאי אמרה בלבל אותי אבל עכשיו אני כברנוטה להסכים.

כתבת שאת טבעית לגמרי...

מצחיקה. את חושבת שזה כ"כ במודע?

ממש לא!

בשיא הטבעיות אנחנו לא אנחנו, בכלל בלי לשים לב, כשמדברים עם בנים. ישר רוצים שיחשבו עלינו כך וכך ולא כך וכך...

אין לי כ"כ זמן אז אןולי אח"כ אכתוב עוד כמה דברים חשובים

 

אני חולקת עליך. אבל לא לגמרי.

אני לא אחת שבעד חברה מעורבת לגמרי! אבל גם לא נפרדת לגמרי! אני חושבת שצריך לדעת איפה לשים את הגבולות.
בואי נתחיל בזה שלדעתי בנ"ע למשל,השבט לא צריך להיות שבט של בנים ובנות ביחד. אלא שבט בנים ושבט בנות.יש פעילויות מסויימות שעושים ביחד. אבל צריך לדעת מה כן ומה לא!!

ומה שאת אומרת על זה שאין לך שום התנהגות פלסטיקית וכו.(לא אוהבת תהגדרה הזאת אבל בכל זאת) וואלה, או שאת נדירה ואני מעריצה אותך! או שאת פשוט לא שמה לב לזה.

כי גם אני פעם חשבתי שאני ממש מתנהגת רגיל ליד הבנים. אבל אחרי כמה זמן שמתי לב שלא לגמריי. זאת לא לגמריי התנהגות פלסטיקית ההתנהגות הזאת. זה לא שאני לא אני. אין שינויים דרסטיים בדרך התנהגות. אבל אין ספק שיש משהו קטן בתת מודע שלנו של : איך הוא מסתכל עלי ומה הוא חושב עלי וכו' וההתנהגות בהתאם.אבל זה לא תמיד חייב לבלוט. (ואני לא חיינוקית.וגם לא שישיסטית.סבבה?!). זה לא בא מחוסר בגרות. זה הטבע שלנו. בואי נגיד שבאולפנה אני מרגישה הרבה יותר חופשיה ( אבל זה גם כי אני לא תאיכה לחשוב כל רגע על אם מה שאני עושה זה צנוע או לא).

גם את בעלך את תנסי להרשים. כי ככה זה אמור וצריך להיות!
לא הבנתי כ"כ איזה נושא לא עלה אצלכם לדיון (בין החברות).
אבל בקשר לחבר. הסיבה שאומרים שחבר זה לא כ"כ טוב בגיל הזה זה לא כי זה סוחט עכשיו פיזית וריגשית! אלה בעתיד! עם הזמן. גם אם תתחתני איתו וגם אם לא. זה לא אותו דבר כשאת מכירה אותו כמה חודשים וכשמכירים אותו 5 שנים. ויש לי עוד הרבה מה להרחיב אבל לא פה. אם בא לך באישי רק תגידי ואני אדבר איתך בשמחה!
ואלה שהתאפקו ולא שלחו הודעה. אני באמת מעריכה אותם מאוד! (לא שאותך לא! אני בטוחה שאת אחלה בחורה. וזה שיש לך חבר לא אומר עליך שאת בן אדם לא טוב או משהו כזה!!ממש לא! שלא תביני לא נכון) אבל הן מנסות לשמור על עצמם.כי לדעתן זה לא טוב ולא בריא.בחיים צריך לפעמים לדעת להתגבר על רגשות עכשויים!

ואני יכולה להמשיך לנאום פה עוד שעות. אבל..נראלי הבנת את מה שיש לי לאמר פחות או יותר ;)

דתי. קוראים לו ייסורים של אהבה.

זה ילמד אותך יותר וגם יעזור לך.

לא חייבת. לי פשוט זה עזר המווווון.

כמה זמן יש לך מחזור?

כנראה הגוף שלך עובר שינוי כלשהוא..

או שאכלת לא נכון או להיפך.. שהתחלת לאכול מסודר ובריא..

או אולי אכלת משו מסוים יותר מידי.. או סוג מסויים של אוכל יותר מידי/יותר ממה שהגוף שלך רגיל..

בקיצור זה שכיח אל דאגה!

לנשום טוב!

 

ב. 5 וחצי שנים בערך...

עשית דיאטה רצינית? עברת טראומה? שינית משהו קיצוני באורח חיים? תקופה לחוצה? כל אלו ועוד יכולים לגרום לתופעה הנ"ל ...
אם אין עוד תסמינים מדאיגים או סיבה ידועה בנושא אין מה לדאוג..

המחזור מושפע מהרבה מאוד דברים כולל הורמונים, לחצים, תזונה והסביבה ככה שכל עוד בד"כ הוא מסודר ואין תסמינים אחרים מדאיגים אין מה לדאוג...
ואני מדגישה את זה כי הכתבה שהיא מקבלת יותר שנים..

אני זוכרת תקופות שהייתי עצובה בהן שהוא באמת לא הגיע במשך  חודשים..

אין לי לחץ או משו.. לא נראלי ששיניתי תזונה...

זה מוזר!! זה בחיים לא קרה לי..

יש לך מה להיות גאה!

שפיצית..

 

ב"הצלחה.. כולנו איתךךך!!!!
מסכן (;

הוא באמת מסכן..

אני פשוט יודעת מה יהיה אם אני יענה,ולא רוצה שזה יהיה..

זה מעצבן כשלא עונים לך להודעות. במיוחד אם הצד השני יודע שזה לא צריך לשלוח הודעות. אז בטח הוא מנסה שלא לשלוח.. כמה שפחות.. ואם הוא בכל זאת שולח אז תענו

ב"ה שהיא מתאפקת ולא שולחת כי אז היא תצטרך לעבור הכל מהתחלה..

יודע למה אני לא עונה לו..

אולי לו אין בעיה עם מה שיגרם מזה,ולי יש..

לא רוצה חבר עכשיו.. עד כמה שאני מתה עליו ושהוא ממיס אותי..

כאילו,היום ראיתי אותו.. הוא עשה לי כזה פרצוף שואל..

ואז דיברתי איתו ואמרתי לו שאני רוצה כזה להוריד הילוך.. עד כמה שזה חברמני כזה וכל החברה ככה,אני רוצה פחות מזה..

וזה שיא הקשה,כי אנחנו בצוות ביחד,והכל ביחד

עכשיו אני סתם עצבנית ומבואסת..

זה העניין שקשה לי לרקוד. אני רוצה ככ לעשות את זה, ולא לגמרי מצליחה..

בעיקרון דיי למדתי להשתחרר בהרקדות .. אבל עדיין קשה לי עם ריקוד . אולי יום אחד אני פשוט אסגור את כל התריסים , אהפוך את המראה בחדר שלי [שתהיה לכיוון הקיר] ואשים מוזיקה שאני אווהבת . נראה מה ייקרה .

 

בס"ד

מכל המשחקים,מכל הצביעות,מההכלללל

ופשוט...

לרקוד

הבעיה שאפילו לבד לא מצליח לי...

אם את לא מצליחה לרקוד,

אפשר גם דברים אחרים.

תנסי התבודדות.

זה קשה.

ממש.

 

אני חוויתי אתזה דיי שונה..

 

הייתי אמורה להכנס חוץ, מראש, מבחירה שלי.. בסניף מאוד מסוים. וכבר בדקתי אותו והכל.. ואמרו לי שהתקבלתי והכל סבבה..

 

[בכלל לא רציתי להכנס אצלנו בסניף.. הוא מאודמאוד לא מתאים לי..]

 

ואז כל החברות שלי נכנסו.. ופיתום התקשרו אליי מהסניף שהייתי אמורה להכנס בו ואמרו לי שבסוף לא צריכים אותי..[בסוף הם הצליחו למצוא מדריכה מהסניף שלהם. שזה מעולה.. לא שופטת אותם..]

 

ונוצר מצב שחודשארגון, הייתי בין הבודדות ממש שלא מדריכה.. והיה קשה. ממש. נשברתי באותה תקופה..וכולן התעסקו בהדרכה, והתלהבו ממנה[התחלה של הדרכה בשישית.. בעע.]

 

 

ועכשיו,אני כ"כ שמחה שלא נכנסתי אז להדרכה!

בהסתכלות אחורה, התק' הזו כ"כ בנתה אותי! ובחופש, עשיתי המוון. ממש. לא היו לי יומיים רצופים שהייתי בהם בבית!

ולא הייתי יכולה לעשות כ"כ הרבה אם הייתי מדריכה..

 

 

 

אז אולי אין לי זכות דיבור.. כי עכשיו אני מדריכה[חוץ] של השבט הכי מדהים ביקוום אבל עברתי המון עד שהגעתי לשלב הזה..

 

 

ו.. מה דעתך על הדרכת חוץ? אופציבה בכלל? המון פעמים זה מרגיש ה-ר-ב-ה יותר בעל משמעות.. כי זה להיות מדריכה במקום שב-א-מ-ת צריכים אותך!!

 

 

בהצלחה נשמה. ואם יש לך עוד שאלות או משו>> אני כאן. באמת שמוזמנת!

אני יודעת שאין לי זכות לדבר. כי אני כן נכנסתי להדרכה. ואני ממש לא מנסה לשפוט והכל. ממש לא. ונראלי הייתי יותר קיצוני ממך אם לא הייתי נכנסת..

אבל לי היה עכשיו משהו אחר. שרציתי מאוד ובסוף לא קרה. והייתי גמורה מזה. באמת שזה הרס אותי כמעט. ואז חברה אחת שלי מהממת דיברה איתי. על כל הקטע של שליחות. של קורה מה שה' חושב שצריך. ויודע מה לא צריך.

וכן, אני יודעת שזה ססמאות נורא יפות ומשפטים מאוד מחכימים, אבל מכאן ועד ליישם ולהפנים את זה יש הרבה.. אבל באמת שתנסי. זהה ככ עוזר. ומשמח. לקח לי הרבה זמן להבין שה' באמת רוצה תטוב שלנו. וגם עכשיו אני ממש לא תמיד רואה את זה. והרבה פעמים אני מתפרקת הרבה יותר ממך. אבל תנסי.. זה עוש טוב. באמת. בשבילך אני אומרת. רק רק רק.

ושובפעם, אני יודעת שאני נכנסתי ב"ה אז כאילו אסור לי לדבר. אבל כל אחד עובר משו כזה, אם בהדרכה שכן נכנסתי, ואם באולפנות ששם לא התקבלתי לאולפנה שהיתה פסגת שאיפותיהם של רוב אם לא כל החברות שלי, כולם עוברים את זה.

ופשוט זה הדבר היחיד שאותי לפחות מעודד. שום אחד שמתאר את כל סיפור חייו הכושל או מישו שמסביר רק מה שלא עשית בסוף כמה שזה רע. רק הידיעה שה' שם למעלה. ולא, אני ממש לא כזאתי שתמיד זה ככה. לפני פחות משנה אני זוכרת שאמרתי לחברה שלי שאין כזה דב' ה' ואם יש אז הוא רע. ובשנה האחרונה למדתי כמה הוא מדהים. וככ זה קה, אבל שווה כל רגע. באמת.

זהו. אם את רוצה אני באישי. וסורי אם חפרתי.

 

 

 

 

 

(וממש ממש סליחה. את לא חייבת לענות. אבל אני מכירה אותך, נכון? זאת את, נכון? אני יודעת. זה הכתיבה שלך. והדיבור שלך. והעוצמות שלך. ומה שקרה לך בערך.. נכון זאת אתת?)

לצערי אין לי אומץ לכתוב לך את זה לא מאנונימי.. אבל אני במצבך. לא הכניסו אותי. ולהגיד שזה לא כואב? זה כואב.

הרבה חברות סגורות על זה שאני מדריכה. "וואי, ממש מתאים לך וזה.." אבל מסתבר שלא.

 

אני מבינה את ההרגשה שלך. מאוד.

אבל בבקשה, אל תתלי את כל מה שאת שווה במילים שהמדריכה אומרת. עם כל הכבוד לשיקול דעת שלה - היא יכולה לטעות. ולפספס בנות גדולות שיכולות לתרום מאוד..  למרות שזה מאוד כואב..

אבל הביטחון העצמי שלנו אסור לו להיות בנוי על אחרים. כי היום זה המדריכה, מחר זה סתם מילה של חברה.

למרות שמינסתם אמרו לך את זה.. וקשה לך לחשוב על עצמך כרגע כדבר טוב אחרי זה. זה לא קל ..

 

וכן, למרות שקשה לך מאוד, בבקשה בבקשה - נסי לחשוב על עצמך כטובה. וכן, זאת לא סיסמה.  אפשר לתת בעוד מקומות!!!!

כי תכלס' הדרכה זאת נתינה במעגל סגור. את נותנת לחניכות, שיגדלו ויהיו מדריכות וכך זה מתגלגל. האידאלים הגדולים שמדברים עלהם בפעולה, לא ממשיכים הלאה.

ויש לך הזדמנות עכשיו  לתת עכשיו במקום אחר. שבאמת צריך אותך! אז אין בזה שואו של הדרכה. אפחד לא ידבר על המדיכה השפיצית של שבט ניצנים. אבל יש עוד כ"כ הרבה מישורים בחיים של עשייה. תחשבי עלהם.

 

רצית ללכת להדריך כדי לתת בטח, אז יאללה - תמשיכי עם הדרך הזאת. תחשבי מה המניעים שהביאו אותך ללרצות הדרכה

ועם אותם אידאלים, תחשבי על מקום שצריך אותך..

 

שולחת עידוד מרחוק.  ואת שווה הרבה.

הסניף הפסיד!

בכוונה אני לא מאנונימי.
כ"כ מזדהה איתך ומבינה..הרגשתי בדיוק ככה לפני שנה וקצת..
והיום בהסתכלות לאחור,אחרי שעיכלתי,הכחשתי,לא האמנתי שזה קורה לי,ניסיתי להכנס חוץ,לא הלך..
לקח לי כמעט שנה להתגבר על זה..
והלוואי תרצי לדבר איתי באישי..אני חושבת שיש תובנות שהגעתי אליהן שאולי יוכלו לעזור לך להתגבר וכמה שיותר מהר! כי פשוט חבל על הסמן שהכוחות שלך מתבזבזים..
אז אני פה אם תרצי.
ורק שיהיה לך ברור.המדריכה שלך, בלי להכיר אותה. היא לא אף אחד שיכול להחליט מה את שווה.טוב?! היא סה"כ נערה(בגילי היום) שהדריכה אותך שנה וחצי או יותר ועשתה החלטות לפי שיקול דעתה. ואני מבטיחה לך שזה לא משקף אותך בכלל.

כי לא הכניסו אותך להדרכה את מרגישה שאת לא שווה כלום, שריסקו אותם ושהרסו לך את החיים, שרצחו אותך

אחותי הגזמת. 

יכול להיות שזה רק טוב בשבילך. 

 

אני כן מבינה אותך, ואת הרצון הזה להיכנס, 

אני כן מבינה את הבאסה

אבל את ההגזמות שלך ממש לא. 

אולי זה בכוונה קצת לצאת מהבלון הזה

 

וחוצמזה, מדריכה היא לא אלוקים, זה שלא הכניסו אותך להדרכה גם יכול להיות טעות שלה 

אני בטוחה שאת אחלה בנאדם, מדהים, מקסים וטוב

ואת לא צריכה לגרום לעצמך להרגיש ככה רק בכלל הדרכה. תחשבי על זה

לפני קצת יותר משנה הייתי במצב שלך.

כשכולם ניחשו מי לדעתם תכנס תמיד הייתי ברשימה של הבנות שיכנסו.

אבל מה לעשות, המדריכה שלי הודיעה לי שלא נכנסתי.

"בעיות בשיבוץ"..

נכון, באותו ערב באמת הכל היה נראה לי שחור.

תמיד ידעתי שחינוך זה מה שאני רוצה לעשות בחיים. ופתאום- את לא נכנסת להדרכה.

יום אחרי כשהגעתי לאולפנה כל שניה בכיתי עם חברות..

אבל עבר יום והבנתי שנכון, לא נכנסתי אבל יש עוד הרבה מה לעשות חוץ מהדרכה.

והתחלתי לפעול במקומות אחרים. אפילו בבית במשפחה השתדלתי יותר להשקיע.

אבל בעיקר בחוץ, ניסיתי לפתוח סניף עוז ביישוב- זה לא הלך אבל ידעתי שעשיתי הכל אז היה לי סיפוק מזה כאילו נפתח.

 

אז בהתחלה זה מבאס אבל אני חייבת להגיד לך שקבלתי מזה כ"כ הרבה דברים שבחיים לא הייתי מקבלת אם הייתי נכנסת להדרכה.

אני חושבת שמי שנכנסת באיזה שהו מקום מקבלת איזה שהוא קיצור דרך. אבל מי שלא- צריכה לעשות את הדרך הארוכה והקשה יותר. אבל בסופו של דבר יהיה לה גם סיפוק יותר גדול.

את פתאום צריכה לברר עם עצמך- מי את, מה את, ומה התפקיד שלך בחיים בזתקופה הזאת- ואת תגלי דברים מדהימים.

ואני רוצה להגיד לך עוד דבר אחד מאוד חשוב- אל תכעסי על המדריכה שלך. זה לא טוב לא לה אבל בעיקר לא לך.

תנסי שניה להכנס לנעליים שלה- הרי באמת היו עוד בנות ובאמת לא היה לה מקום לכולן והיא באמת אהבה אותך ורצתה להכניס אותך אבל מה לעשות שבאמת לא היה מקום.

ואת שווה, את אפילו לא יודעת כמה.

 

יום אחד את תביני את מה שכתבתי ואולי תצליחי אפילו להודות  למדריכה שלך על זה שלא נכנסת.

 

נ.ב-

היום אני כבר מדריכה. החליטו להכניס אותי שנה אחרי כי היה חסר להם מדריכות.

אבל זה לא משנה את כל מה שכתבתי למעלה. הייתי כותבת לך אותו דבר גם אם לא הייתי נכנסת.

ואם הייתי יכולה לא הייתי מכניסה אף אחת  מהחניכות שלי להדרכה רק כדי להעביר אותן את מה שאני עברתי.

 

מלא בהצלחה ותהיי חזקה! ואל תשכחי שיש מישהוא מלמעלה שמסובב את הדברים בדיוק לאן שצריך!

 

 

ונתתם הרבה נק' למחשבה.

 

ושוקו- גם אני אם הייתי רואה מישי שאומרת את זה הייתי חושבת שהיא מגזימה.

ולא הייתי מאמינה על עצמי שאני יקח את זה ככה.

אבל זה לא פשוט כמו שזה נראה. וזה מאוד מאוד קשה.

אז ברוור שצריך לעבוד על זה ולקחת בפופורציה אבל זה לא פשוט..

 

ושוב תודה רבה! תזכו למצוות

כי כן, גם אני לא נכנסתי להדרכה בהתחלה.

אבל מצד שני כן נכנסתי, אחרי כמה חודשים כשמישהי מהצוות יצאה.

וכן,יש לי חברות שהכניסו את חניכות שלהן להדרכה.

מה שאומר- אני מכירה את כל הצדדים!

אז ככה..ב"ה,באמת בהתחלה לא נכנסתי. ולמדתי המון מהתקופה הזאת,ונהנתי בה. ואני לא מתחרטת עליה לרגע.(גם  כי בסופו של דבר זכיתי בחניכות הכי מדהימות בעולם ובמדשית הכי מקסימה בעולם!) 
לפני שהכניסו אותנו להדרכה,היה ברור לכוווווולם שאני נכנסת! כי אני ה-חשדומטית של השבט.
כשכולם גילו שלא נכנסתי,כולם היו בהלם! כן גם אני.
אז נכון שהיו לי את הרגעים הקשים והמבאסים יותר שאני רואה את חברות שלי עם חניכות שלהן,עם הצוות וכו ואני כולי בחוץ מנסה לדחוף את עצמי לסניףף (שזה מאוד חשוב!!באמת!!חב"ב זה כ"כ תורם לסניף).
כן היו רגעים קשים. אבל לעו-לם לא כעסתי על מדריכות שלי.

אני מבינה את הכעס שלך. אבל לא מבינה למה עד כדי כך..
אחותי,כנסי רגע לנעליים של המדריכות שלך.

את מדריכה,צריכה להכניס להדרכה. יש לך נגיד 15 חניכות מקסימות,שפיציות וכו'..

מתוכן צריך להכניס 6!!! איך עושים דבר כזה? זה כל כך כל כך קשה!!! 

אחותי,זה שלא נכנסת להדרכה,לא אומר שאת פחות טובה. בכלל!!!!

אולי דווקא העובדה שלא נכנסת זה כי את יותר טובה.

כי יש לך את הכח לשנות,לעשות,גם בלי ההדרכה.אז את רוצה במסגרת בנ"ע?
חב"ב יש לכם? כן? מצוין- תתחילי לפעול בתוכו.. לא? יאללה! זזה הזמן להתחיל לתפעל אותו.

ויש עוד כל כך הרבה לעשות.
הדרכה זה באמת לא הכל! נכון שזה מדהים! נהניתי מאוד ולמדתי מזה המון המון! אבל אם לא הייתי מדריכה. אולי הייתי עושה דברים אחרים שמהם הייתי לומדת לא פחות!! 

נכון שקשה לראות את כל החברה מריצים צחוקים שרק הם מבינים.

אבל לומדים להתרגל,להתחבר למרות הכל ואולי אפילו למצוא צחוקים משלכם! 

אחותי, רק תאמיני ותעשי.

לשבת ולבכות זה מותר, אבל לא לשקוע בזה כל היום.מתוך המשבר צריך ללמוד לצמוח! 

בהצלחה אחות

אבל כדאי לך קצת לנסות להבין את המדריכה שלך.

בתור מדריכה, שרואה את המציאות מהצד השני- זה עבודה כל כך לא פשוטה!!

פשוט להעריך את המדריכה שלך שהיא עשתה את זה. ועוד כשיש שבט גדול ויש הרבה שלא יוכלו להיכנס,

זה פשוט מסובך... ואפשר להבין שמבין כולם חייב שיהיה כמה שלא ייכנסו. אין מה לעשות. ואני בטוחה שהיא חשבה על זה מספיק,

ולא עשתה את זה סתם. כנראה שזה באמת מה שהכי טוב. מדריכה יודעת מה הכי טוב לך גם אם את חושבת שלא וגם אם זה לא נראה ככה.

מבטיחה לך שזה הדבר הכי טוב שיכול להיות בשבילך. ואולי את לא רואה את זה עכשיו, אבל את מן הסתם תראי.

לדעתי אחרי שכבר בנות יכנסו להדרכה ויעבור כמה חודשים את תחשבי: וואי איך הייתי שבורה מזה שלא מכניסים אותי. מה חשבתי לעצמי? הכי טוב לי בעולם המציאות הזאת. אם הייתי מדריכה עכשיו- וואי זה היה גרוע.

חוץ מזה-- אולי יהיה לך טוב הדרכת חוץ? תנסי לבדוק, אם את מתאימה לזה אז חבל שסתם תשבי בבית. תחפשי, תבדקי.

(סליחה אם הייתי חצופה מידי שהטפתי לך למרות שאני כן נכנסתי להדרכה, ואני לא עברתי מה שעברת. זה רק כדי להראות לך את הצד השני.)

בהצלחה

המדריכה היא בד"כ שביעיסטית/ שמיניסטית. מה היא כבר יודעת מהחיים שלה? יש דברים בודדים שבת בגיל הזה יכולה להגיד על מישהי שהיא לא מתאימה להדריך בגללם.

המדריכה היא המחליטה, ובד"כ היא מתייעצת עם אנשים והיא עושה דברים כראות עיניה ומה שהיא מקווה ומתפללת שיהיה הכי טוב לסניף, לשבט ולבת [ולפעמים זה טעות.] מה שכן, בסופו של דבר הקב"ה מכוון מלמעלה את הכל ולכן בסוף הכל נראה טוב.

אני ממליצה לנסות להעסיק את עצמך בדרכים אחרות. זה שנים שאת יכולה להשקיע בעצמך. לפעמים חבל לבזבז אותם על אחרים [ואני יודעת שיסקלו אותי על זה.] זה חשוב לתרום, לפעמים כשזה בהדרכה זה חוסם מהבת את האפשרות לתרום לעצמה. שזה חשוב פי אלף בשנים האלו ובכללי.

תקשיבי נשמה ,

אני הייתי תמיד כ"כ בטוחה שיכניסו אותי להדרכה ופתאום המדריכות שבאמת כ"כ אהבתי , הודיעו לי שלא .

ונפלתי לדיכאון ומשבר עמוק כי לא היה לי צל של ספק שאולי לא יכניסו אותי ..

והדרכה זה פשוט היה החלום שלי !!

ופשוט קרה מצב שכ"כ כעסתי על המדריכות שלי שעשו לי את זה שאני פשוט לא מסוגלת לדבר איתם , להגיד להם שלום ברחוב ..

 

וזה ממש קשה ! ואני לא אומרת שלא !! קשה לי לראות את החברות שלי שמדריכות כ"כ נהנות ומדברות עם המדריכות שהיו לי וצוחקות איתן , ולי פשוט קשה ..

ואני מסתכלת עליהם ואומרת - למה ? למה המדריכות שלי עשו לי את זה ?

 

עכשי ואני ב"ה מדריכה חוץ ומעולה לי ב"ה !! אבל עדיין אני המון פעמים מתבאסת שהמדריכות שלי לא הכניסו אותי להדרכה ..

 

אבל תכל'ס - כדאי לקחת הכל בפרופורציה , ולנסות לא לשפוט .. לדון לכף זכות ואני ממש משתדלת לעשות את זה ..

 

מלא בהצלחה !! סומכת עלייך שבסופו של דבר הכל ילך על הצד הכי טוב ויהיה לך מעולה

 

 

וואי אנשים..

תלמדו לשרשר!!

זה ממש לא קשה..

בתור אחת שעברה בדיוק את אותו דבר השנה,(החשדומטית והדוסית של השבט שכולם משבט מעפילים יעדו לך להדריך הרא"ה..) אני באמת מזדהה. אין לי יותר מדי מילים כי כל הצדיקות למעלה כבר כתבו.. (קראתי הכל! ותודה לכולן! חיזקתן ).

לענ"ד, נסי למצוא אפיק הגשמה אחר. זה פשוט חובה. אי אפשר להתחשבש בכאב הזה. פשוט אי אפשר..

וכמו שיופידו אמרה- "המדריכה היא בד"כ שביעיסטית/ שמיניסטית. מה היא כבר יודעת מהחיים שלה? יש דברים בודדים שבת בגיל הזה יכולה להגיד על מישהי שהיא לא מתאימה להדריך בגללם.

המדריכה היא המחליטה, ובד"כ היא מתייעצת עם אנשים והיא עושה דברים כראות עיניה ומה שהיא מקווה ומתפללת שיהיה הכי טוב לסניף, לשבט ולבת [ולפעמים זה טעות.] מה שכן, בסופו של דבר הקב"ה מכוון מלמעלה את הכל ולכן בסוף הכל נראה טוב."

זה הקב"ה שהחליט שכנראה עכשיו או במקום הזה, לא יהיה לך טוב להדריך. ואם הוא החליט- אז זה באמת הכי טוב שיש למרות שאנחנו לא באמת מבינים איך זה יכול להיות טוב בדיוק לכל הרוחות..

יש לך כוחות אדירים, אני בטוחה. אל תתני להם להגנז. השנים האלה לא חוזרות! ואלו בדיוק השנים להגשמה!

 

אשמח לעזור או סתם לשמוע באישי, באמת!!

הבנות שנכנסו להדרכה לא כ"כ וואו,

ולכן זה לא אומר שאת גרועה..

זאת בדיוק הנקודה !!!

דבר ראשון- תודה רבה שאתם משתפות ועוזרות זה ממש מחזק!!

תודה צדיקות!!!!

 

וכמה דברים-

אנונימי יקרה שכתבה- "כן היו רגעים קשים. אבל לעו-לם לא כעסתי על מדריכות שלי.

אני מבינה את הכעס שלך. אבל לא מבינה למה עד כדי כך.."

אז במכתב הפנתי את הרגשות שלי למדריכה אבל אני לא כועסת עליה ברמה הזאת.זה רק היה דרך ביטוי...

 

ואפרת אני ממש לא מסכימה איתך שהמדריכה יודעת יותר טוב ממני מה טוב לי. אני מכירה את עצמי פי אלף טוב יותר ויודעת שכל כך מתאים לי להדריך בסניף שלנו.ולכן הבאסה הגדולה. אם לא הייתי מתאימה הייתי זורמת עם העניין. אבל הקטע שאני מרגישה שהפסדתי דבר שיכלתי לתרום ולמצות את עצמי כ"כ. ואני לא חושבת שעוד כמה חודשים אני יחשוב אחרת.ולכן זה כ"כ כואב לי!!

 

ואני רוצה לקום. ולעשות דברים. אבל זה מאוד קשה..כי אני מרגישה שרוקנו לי את כל הכוחות שהיו לי..פשוט אין לי כח לעשות כלום ואינלי מושג איך לצאת מזה.

בזמנו, זה כן היה קצת קשה. 

אבל אני הבנתי שהמדריכה שלי היתה בעצמה בתפקיד ההדרכה, הבינה מה זה דורש, והחליטה שאני לא יכולה לספק את זה.

אני לא אומרת שאני לא יכולה לספק את זה!!! אם אני רוצה- אני יכולה!

אבל זאת היתה הדעה של המדריכה שלי, ואני מכבדת אותה. 

סה"כ המדריכה שלך עשתה את ההשתדלות שלה לבנות את הצוות הטוב ביותר. לא מדובר כאן על הכנסתך כיחידה להדרכה- אלא בהכנסת מדריכים כחלק מקבוצה!! כחלק מצוות!

אל תכעסי על המדריכה שלך. היא עשתה את התפקיד שלה. ועכשיו את צריכה לעשות את התפקיד שלך- ולמצוא משהו בחיים שתוכלי להשתמש בו ולמצות את עצמך בעזרתו!

תנועת הנוער היא לא הכל בחיים. אני מבינה את ההרגשה שבתקופה מסוימת היא מהווה את רוב החיים, לפחות מהצד החברתי.

אבל אחרי הנפילות צריך לקום. 

מקווה שיצא לי מובן...

בהצלחה רבה!

 

כתבתי משהו ממש דומה כשהייתי במצב הזה....

ב"ה הקב"ה שלח לי שליחים טובים שיעזרו לי לצאת מזה!!!!!!!!

 

מקווה שתמצאי גם את כאלה....

ואם את רוצה, את מוזמנת באישי...

דווקא אני ילדה די שמחה..

   ואני נזכרת שבחמישית היתה לי תקופה של דיכאון נוראי, כזה כל היום לבד, חושבת, מהורהרת..

   ואני פשוט רוצה לחזור לזה!! זה נשמע הזוי..

אבל אני חושבת שאז הייתי אני. היה לי זמן למחשבות ולשקט.

    אז הכרתי את עצמי ואת מי שאני באמת.

        היום אני מרגישה כ"כ רחוקה מעצמי..ולא מצליחה לחזור..

      פשוט תקופה שהייתי רוצה לשחזר.. רק כדי להרגיש קרובה ואמיתית.

למרות שבאיזשהו מקום זה לא טוב. זה דכאון, לבד, ומופנמת..

         אבל אני מתגעגעת לעצמי!!! ולא מצליחה לחזור לשם

אבל קורה לי הרבה שפתאום חברה שלי אומרת לי "שירה מה קרה לך , את נווורא שקטה היום !" ואז אני קולטת שאני סותמת תקראו לזה דיכאון , תקראו לזה התבגרות , אני נהנת מלשבת ולשתוק , להתבונן ולהרהר יש בזה משהו מרגיע ..

ש"כיף" להיות בדיכאון. לא כיף באמת, אבל רחמים עצמיים זה דבר נחמד, ובכללי זה נותן לך אפשרות להפסיק להתמודד...

לפעמים זה גם בקטע של צומי..

ולפעמים, זה גם באמת נותן לך אפשרות לשבת קצת לבד,עם עצמך, ולחשוב.. [למרות שאם זה באמת בא מתוך עצב ודיכאון, לדעתי המחשבות בזמן הזה הם לא כ"כ משו..]

שטיפשי לנסות להשיג ככה צומי.

כשהצער והדיכאון מזוייפים, בפנים בלב אנחנו מרגישים אתזה.

ואם תכניסי לעצמך שזה חסר קטע, כל פעם שזה יתחיל יהיה משו בפנים שיגיד לך שמה שאת עושה לא נכון וטיפשי, ואלי זה יעזור..

עוד דבר- לנסות להבין למה בדיוק אני רוצה את הצומי הזה.. אולי בגלל שיש לידי עכשיו מישהי שאני רוצה שתדבר איתי? אולי סתם באלי לראות שאכפת למישהי ממני? כשיודעים את הסיבה והשורש, הרבה יותר קל להתמודד...

והדבר שלי הכי עזר- לשבת עם עצמי ולחשוב כמה זה גרוע בשבילי להיות עצובה, כמה זה לא נותן לי, וכמה אני מפסידה מזה...

 

 

ב"הצלחה מתוקה!

 

שיעבירו לך את הזמן, תבקשי מאבא שבשמיים שיעזור לך להיות שמחה באמת מכל הלב, תחייכי..

שבע"ה ניזכה כולנו להיות שמחים באמת!=) ב"הצלחה!=]

הריק הזה עוד יתמלא . אני בטווחה .

אוהבת אותך

 

חבל

 

אבל אני חושבת שיש פה הרבה דברים מיותרים !

בע"ה

ציוד לטיולים/שבתות:

חצאיות

חולצות

גופיות

תחתונים

חזיות

טיצים

פיג'מה

שמינות

מכנסיים

גרביים

חגורות

מצעים

שמיכה

כרית

מגבות

קירבולית

תחבושות

סבון גוף

שמפו

קרם לשיער

שמן זית

נעלי בית

נעליים למים

מברשת שיניים

משחת שיניים

מברשת שיער

גומיות

סיכות

דאודורנט

טישו

שקיות

מטען

Mp

אוזניות

אקמול

משקפי שמש

סיכות ביטחון

סידור

כובע

פלסטרים

פינצטה

תחבושת אלסטית

אלתוש

קופסא לעגילים

איפור

מגבונים

 

 

 

ג'ל לניקוי ידיים

גומיות מטבח

בטריות

דיסקים

מראה

צמר גפן

אבקת כביסה

טלק

פנס

קוצץ ציפורניים

חוט תפירה

מחט

מפצל שקעים

סריגה

כפיות

מזלגות

מרקיות

צלחות

כוסות חם

כוסות קר

 

זה יותר לטיול שפחתי של כמה ימיןם, אבל מאוד עוזר גם בסתם טיולים..

20130225155022.doc

ה' איתך בכול דקה,גם שזה לא נראה לך!!!...

 

הרבה ב"הצלחה..

שמעי יש לי הרבה מה להגיד לך.פשוט כאן זה לא כ"כ ילך לי להגיד אז אשמח שתבואי לאישי,אפילו מניק אחר..

(אין מה להתבייש ממני).

כול הכבוד לך שאת פותחת את הדברים ואת התלבטויות שלך ולא פוחד תלהתמודד עם האמת,את כבר בדרך לפתרון.

מציעה לך לקחת חלק מהדברים שכתבת ולעשות טבלה של יתרונות וחברונות/למה כן או למה לא....זה יעזור לך יותר להבין ולהחליט נכון..

 

לא קל להחליט ,אך חשוב להחליט.תזכירי שהקב"ה תמיד איתך ועוזר לך בהחלטות!.

 

יקרה המון טוב ושמחה שה' יאיר לך את הנשמה ואת הדרך הנכונה.

בורא עולם נמצא בכול שנייה איתך הוא מחכה שתרימי אליו את היד הוא יתפוס לך אותה.

בת מלך יקרה שעשויה מרגיליות.

אנחנו לא מבינים את דרכיו של הקב"ה,אבל מאמינים שהוא יודע מה שהוא עושה וזה לטובה.

 

ב"הצלחה גדולה והמון שמחה ובטחון בה'!!...

 

בשמחה באישי רחל.

גם בקשר להורים שלך..

אמרתי לאנונימית הראשונה שפשוט תבוא לדבר איתי..