דרוש יגיעה ועמל בשביל בנים מוצלחים
נקודה משיחה לפר' כי תבוא (תו"מ חט"ז 205-6)
נאמר בפרשה שכאשר יהודי מביא את ביכוריו לה' הוא צריך להזכיר דברי שבח והודיה על הניסים והחסדים שה' גמלנו מאז ומקדם ובפרט על ניסי יציאת מצרים. בתוך הדברים מופיע תיאור על הסבל שהיה לבני ישראל בתוך מצרים, ועל צעקתם לפני הקב"ה: "ונצעק אל ה' אלקי אבותינו וישמע ה' את קולנו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו".
ב'הגדה של פסח' (שמקורו במדרשי חז"ל), מביאים את הפסוקים שבפרשתנו ומפרשים כל מילה ומילה למה כוונתה. את המלים "ואת עמלנו" מפרשים חז"ל: "ואת עמלנו – אלו הבנים".
שואל הרבי: מדוע בנינו נקראים כאן בשם "עמלנו" ? למה התורה הסתפקה ברמז ולא כתבה במפורש "ואת בנינו" ?
דבר זה מלמדנו: כי בכדי שהבנים יהיו כדבעי, מוכרח להיות עמל, מוכרחים להתייגע על זה. וגם מי שיש לו בנים ממושמעים, שלכאורה לא צריך להתייגע עליהם – חייב הוא להתייגע בחינוכם.
ועד"ז גם בחינוך התלמידים כנאמר "ושננתם לבניך" – "לבניך, אלו התלמידים" (רש"י). כדי שהתלמידים יהיו כדבעי – מוכרח להיות עמל ויגיעה.
..הלואי וזה לא נכון-כידוע הרב חלם חלום שאנשים רבים נפטרים ממגפה. וישנה גזרה קשה על עם ישראל הרב בקש ללכת כפרה על העם. כולי תקווה שהקב"ה לא שמע לבקשתו הנ"ל, אך תתבטל הגזרה הקשה מעל עמינו היקר. ]
