אשמח לדעת איפה כתוב בגמרא העניין הזה:
מפני מה לא נודע מקום קבורתו של משה?
מפני שגלוי וידוע שעתיד ביהמ"ק להחרב ואז בנ"י יבוא המקום קבורתו ויעמדו לפניו ויאמרו לו, 'משה עמוד בתפילה לה', ויעמוד משה בתפילה...
(ידוע גם כשיר של אהרון רזאל)
שידוכיםאנונימי (פותח)
מי יודע איך משתדכים עם תלמידים של הרב גינזבורג,או תלמידים בסגנון ישיבת "תורת החיים"?
יש שדכנים מסודרים לסגנון הזה? אם לא אז באיזו דרך-האם לבנות שלומדות במדרשות מקבילות לסגנון ?
זה מאוד מתאים למה שאני מחפשת ואין לי מושג איך מתחילים בכלל להכיר בחורים בסגנון זה ,אז אזרתי אומץ לשאול כאן.
אשמח מאוד לתשובות...
תשובה...מ.מ.
אין לי מושג איך משתדכים עם תלמידים של הרב גינזבורג, אבל תורת החיים- רק תכנסי למדרשת תואר ועד סוף שנה את משודכת עם תלמיד מתורת החיים.
נ.ב. אנשים טובים נמצאים בכל מקום וזיווג הוא משמים, אז אם למרות ההשתדלויות לא תמצאי חתן מאיפה שאת רוצה אז תדעי שזה רצונו של ה' יתברך ונסיון... זיווגך יגיע לך בכל מקרה בדיוק מתי שה' ירצה, בע"ה שיהיה בקרוב!
בקשה דחופה להתפלל על אח שלי!מחפש את האור..
שלום לכולם, אודה לכם, מי שרואה את זה, שיגיד שתיים שלושה פרקי תהילים לרפואת אחי, שנכנס עכשיו לניתוח (עקב חסימת מעיים)
שתיים שלושה פרקים מכל אחד יכולים לשנות הרבה!!!
להגיד לרפואת ידידיה בן בת שבע אביבית
תורה רבה!!!
מחכה לתמיכתכם:מאיר ט.
עבודה יהודית - ריווח כספי גדול ללא השקעה!!!מאיר ט.
שלום לכולם!
"שותפות בארבעת המינים", מאפשרת לך למכור ארבעת המינים ללא כל סיכון!
הם מספקים לך את כל הציוד הדרוש, אם לא תצליח למכור כלום, הם פסידו את הציוד, אתה לא חייב להם כלום!
אתה מקבל בתחלס 50% מהריווח. ואני מקבל 10% מהריווח שלך. (כי אני משווק השותפים שהביא אותך אליהם)
לדוגמא: אני שיווקתי אותך, והרווחת 1,000 ש"ח אני מקבל מזה 100 ש"ח הם מרוויחים 900 ש"ח.
הקוד שעליך לרשום בתהליך ההרשמה (על מנת שאני אקבל ממך אחוזים [אל תדאג החברה מפסידה מזה, לא אתה]) הינו: S4h489
כתובת האתר שלהם:http://www.atrog.co.il/
תוכל להיות גם מוכר וגם משווק שותפים (משווק שותפים = להביא שותפים שיהיו מוכרים/משווקי שותפים, ואתה מקבל על זה 10% מריווחיו)!!!!
(פרטים באתר)
בהצלחה!
פרשת עקב. משהו מתוק מהרבי:יהודה.
בתוך פרשת השבוע פ' עקב נאמר כך: "כי ה' אלקיכם הוא אלקי האלקים ואדני האדנים, הא-ל הגדול הגבור והנורא, אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד" (עקב י, יז). כלומר: התורה מספרת בשבח הבורא, שהדין שלו הוא אמת וצדק – הוא אינו נושא פנים לאיש, ולא לוקח שוחד שמשפיע עליו חלילה לשנות את פסק הדין מכפי האמת.
ולכאורה יש כאן תמיהה גדולה:
שוחד שייך במי שיש לו צרכים, יש דברים שחסרים לו, וכאשר מביאים לו את הדברים שהוא זקוק להם – הוא נהנה מהם ונעשה משוחד לטובת מי שהביא לו את ההנאה המסויימת הזו. וכך, כאשר אדם מביא כסף לשופט או פקיד, אותו פקיד נהנה מן הכסף שקיבל וטובת הנאה זו גורמת לו לפעול לטובת אותו אדם שהביא לו את ההנאה. לכן הזהירה התורה מפני לקיחת שוחד, כי שופט וכדומה צריך לפסוק את הדין לפי האמת, ולא לפי טובות הנאה שמעוותות את הכרעת השכל הישר.
אולם כאשר מדברים על הקב"ה, שעליו נאמר "לה' הארץ ומלואה", "לי הכסף ולי הזהב נאום ה' צבאות" – איך אפשר להעלות על הדעת שאפשר לשחד אותו, שלכן התורה צריכה לחדש לנו שהקב"ה אינו לוקח שוחד?! כשמדברים על אדם שיש לו צרכים וכו' אפשר להעלות על נס את זה שהוא לא מוכן לקחת שוחד, אולם כשמדברים על הקב"ה, שיש לו הכל בכל מכל כל, לא חסר לו שום דבר והוא לא צריך שום דבר, אין שום משמעות לענין ה'שוחד' ולא צריכים לומר שהוא לא לוקח שוחד כי זה לא שייך אצלו בכלל!
ובמלים פשוטות: התורה אומרת שהקב"ה לא לוקח שוחד, ומשמע כאילו אפשר לתת לקב"ה שוחד ורק שהקב"ה מצידו אינו לוקח – אולם באמת הרי זה הרבה יותר מזה: אי אפשר בכלל להעלות על הדעת לנסות ולתת לקב"ה שוחד!... ולמה איפוא התכוונה התורה?
אלא:
שוחד גשמי, בכל מובן שהוא, בוודאי אי אפשר לתת לקב"ה, כי זה לא אומר אצלו דבר, ואין לכך שום משמעות. אולם מה שהתורה באה כאן להדגיש ולשלול, הוא ביחס לשוחד רוחני – שוחד של תורה ומצוות. ובזה רואים אנו במוחש, לצערנו, כי יש רבים שחושבים כי הם "משחדים" את הקב"ה, בכל מיני דרכים ובכל מיני הזדמנויות.
הקב"ה אינו צריך מאתנו לא כסף, לא זהב ולא כל הנאה אחרת. מה הקב"ה כן צריך מאתנו? הקב"ה צריך מאתנו מצוות. את המצוות שלנו הוא כביכול לא יכול לעשות, את זה אנחנו צריכים לעשות בעצמנו. המצוות הם ה'טובת הנאה' שאנו יכולים כביכול 'לתת' לקב"ה.
ובענין זה של המצוות יכולים לפעמים לחשוב שאפשר 'לשחד' את הקב"ה:
אדם עושה עוולה מסויימת, או בין אדם למקום או בין אדם לחבירו – וכדי להרגיע את מצפונו הוא אומר: טוב, נכון שמה שאני עושה הוא דבר לא טוב, דבר שאינו רצוי בעיני אלקים ואדם, אבל בזכות הדבר הזה אני ארוויח כסף, ואת הכסף הזה אתן צדקה לישיבות ולבתי מדרש. ובכן, הקב"ה אולי 'יכעס' עליי על העבירה שאני עושה, אבל כשהוא יראה את הצדקה שאני עושה – הוא יבין שזה היה כדאי...
ועל כך מזהירה אותנו התורה, כי הקב"ה אינו לוקח שוחד, גם לא שוחד של מצוות: גם אם יש לנו כוונות טובות וחיוביות, אם מדובר על עבירה נגד רצון הקב"ה – הקב"ה אינו רוצה זאת בשום אופן שבעולם. הקב"ה אומר לנו: אינני צריך את כל הצדקה ואת כל המעשים הטובים שלך. אל תצדיק את החילול שבת או את השגת הגבול בכך שאחר כך תתן מזה צדקה. גם אם מנסים "לשחד" את הקב"ה בכל מיני דרכים – מעשה העבירה נותר מעשה שלילי ורע, לכל דבר.
צריך לזכור, כי המצוות אינן 'עסק' פרטי שאנו יכולים לעשות בו שיקולים של ריווח והפסד. כאשר מדובר על כסף פרטי שלנו – זכותנו להשקיע אותו באיזו דרך שנראית לנו, ומותר לנו להגיע להפסדים מסויימים, אם אנחנו עושים חשבון שבזכות ההפסדים הללו נגיע בסופו של דבר לרווחים גדולים, כך שההפסד היה משתלם. בכסף פרטי שלנו מותר לנו להפסיד מכאן – כדי להרוויח מכאן.
אולם המצוות אינן עסק, אי אפשר לסחור בהם. המצוות הם רצון הקב"ה, ורק הקב"ה הוא שיודע בדיוק מהי התועלת הגדולה בעשיית מצוה ומהו הנזק העצום של עבירה. איננו יכולים לעשות חשבונות שהקב"ה 'מוכן' להפסיד קצת מכאן – כדי שאחר כך הוא 'ירוויח' מצוות ומעשים טובים מכאן. צריכים ללכת אך ורק לפי ההלכה הסלולה, לא לנטות ימין ושמאל.
להוסיף:יהודה.אחרונה
במיוחד הדברים אמורים כלפי אנשים שהם עוסקים בצרכי ציבור, הם עסוקים בהקמת מוסדות של תורה וחסד, ובאמת שהכוונות הראשוניות שלהם הם טובות ונפלאות. צריך רק להיזהר שבדרך לא נכשלים ומגיעים ל"נסיונות שוחד" כלפי הקב"ה שאינן עולות יפה.
לדוגמא: יהודי רוצה להקים בית כנסת, והוא רוצה שהמקום יהיה מושך לכמה שיותר יהודים, מבוגרים וצעירים. הכוונה שלו היא חיובית – הוא רוצה שבית הכנסת יהיה מלא מתפללים לכבוד בורא עולם. אולם בדרך הוא עלול להתחיל לעשות "עסקים" עם הקב"ה: נכון שאסור להשתמש ברמקול בשבת, אולם, חושב הוא לעצמו, כדאי לי לעבור על האיסור של רמקול בשבת, כדי שבזכות הרמקול או התזמורת יבואו יותר אנשים ובית הכנסת יתמלא. הקב"ה יסכים "לוותר" על האיסור של רמקול בשבת, בכדי שאחר כך הוא "ירוויח" הרבה מתפללים.
או, דוגמא נוספת מוכרת מאוד: נסיר את המחיצה בין האנשים לבין הנשים בבית הכנסת. גם זה הוא "הפסד" קטן לכאורה – לעומת הריווח הגדול של הרבה מתפללים. אך על כך אומר הקב"ה שהוא אינו לוקח שוחד, ואם רוצים להביא לו "רווחים" בדמות של מתפללים ובית כנסת מלא – יש לעשות זאת אך ורק לפי רצונו שלו, מבלי להתפשר ולהוריד פה ושם. ותמיד צריך גם לזכור, שכאשר מתחילים להתפשר ולרדת, מי יודע לאן יכולים להגיע בסוף: מפשרה קטנה כאן ופשרה קטנה כאן – בסוף מאבדים את כל היהדות.
כל עסקן ציבורי בכל רמה שהיא, צריך לזכור כי ביחד עם כל הלהט והמרץ הטבעיים שיש לו בעסקנותו המוצלחת, הרי שהמטרה הסופית היא כבודו של הקב"ה, וכבודו של הקב"ה מושג דוקא דרך ההלכה שהוא קבע. לפעמים נדמה לנו כי אנו "עושים לקב"ה טובה", אבל באמת העסקן חושב על עצמו, על טובתו וכבודו, ומרשה לעצמו לוותר על דברים יסודיים – בנימוק רשמי שהכוונה היא "לשם שמים".
נכון. גם התורה עצמה מרשה לפעמים "לוותר" על דברים מסויימים. לדוגמא: כאשר באים גויים בשבת ופולשים לתוך שטח יהודי, מצוה להצטייד בנשק ולגרש אותם בכל דרך שהיא, אפילו מתוך חילול שבת – ובלבד שלא תיפתח הארץ בפניהם ותהיה סכנה ביטחונית על כל האיזור. פיקוח נפש דוחה שבת. אבל זה לא וויתור אמיתי, כיון שההלכה עצמה היא שמאפשרת זאת ודורשת זאת.
אולם כאשר האדם מתחיל לערוך חשבון אישי, לא דברים שכתובים בהלכה, ומרשה לעצמו על סמך שיקול דעתו "להפסיד קצת" מכאן, על ידי 'העלמת עין' מסכנה של יהודים רבים, כדי "להרוויח הרבה" מכאן על ידי תוספת עזרה לבית כנסת או ישיבה, וחושב שהקב"ה מצידו גם 'נהנה' מטובת הנאה זו של תוספת מתפללים או מזומנים – הרי זו טעות מרה. טעויות כאלה היו אבן יסוד בהרבה מאוד משברים יהודיים במהלך הדורות, כאשר היצר הרע בא ב'תמימות' ובמטרה חיובית, וביקש רק 'לוותר' על משהו קטן – ואחריתו מי ישורנו.
הקב"ה לא רוצה מאיתנו שוחד, לא שוחד במובן גשמי וגם לא שוחד במובן רוחני. הקב"ה רוצה את האמת, את ההלכה האמיתית. וכדי לדעת את האמת – יש רק דרך אחת: ללמוד את ספרי ההלכה, ולהתייעץ עם אנשי הלכה ומורי הוראה. כל נטייה מהאמת מסוכנת, האמת היא הדרך היחידה שבסופו של דבר מצליחה ומנצחת.
מחכה לתמיכה בדיוןמאיר ט.
תודה רבה!!
מחפש שידוךאנונימי (פותח)
ב"ה
שלום לכולם,
אני חסיד חב"ד בן 37, גרוש ללא ילדים, עובד ולומד,
בעל תואר מהנדס רשתות מטעם מייקרוסופט העולמית MSCE/A.
עובד ביחידת האבטחה הממלכתית למוסדות מדינה-המשרד לביטחון פנים-בתפקיד מפקח מוסדות חינוך.
אני גר בשפלה.
לשמחתי הרב מ"מ גולוכובסקי שי' מרחבות(ס. מזכיר בית דין רבני חב"ד) מכיר אותי אישת וכך הרבני לנדא
מב"ב והרב הראשי לשעבר הרב ישראל מאיר לאו.
כמובן שיש לי משפיע שמו הרב יעקב רייניץ מלוד.
אני גרוש מזה שנתיים וחצי, פניתי לשדכנים השונים כעת אני מנסה גם כאן-כלי בטבע!
אני מחפש בחורה חבדית או מקורבת לחבד, מגלאי 28-40.
אפשרי גם גרושה עם ילד, עם שנים אפשר לבדוק וגם לשאול את המשפיע שלי.
מקווה כי תעזרו כפי הכתוב-איש את אחיו יעזרו וגם אהבת ישראל שהרבי דיבר עליה בשטורם גדול.
אפשרי לפנות אלי לכאן או למייל שלי avimen770@gmail.com.
בברכת יחי המלך המשיח.
אבימן-אבי מנדה.
זמירות לכבוד הגאולה!מושיקו
לכבוד הגאולה...
אש תוקד בקרבי, בהעלותי על לבי, בצאתי ממצרים.
קינים אעירה, למען אזכירה, בצאתי מירושלים.
אצייר בדמיוני, ואפקח עיני, לראות שובי לירושלים.
אז ישיר משה, שיר לא ינשה, בצאתי ממצרים.
ויקונן ירמיה, ונהה נהי נהיה, בצאתי מירושלים.
ומלכי גואל שארית, מעודד שירה עשירית, בשובי לירושלים.
ביתי התכונן, ושכן עליו הענן, בצאתי ממצרים.
וחמת א-ל שכנה, עלי כעננה, בצאתי מירושלים.
ומרחפים כמטוסים, על ענני שמיא מהירים, בשובי לירושלים.
גלי ים רמו, וכחומה קמו, בצאתי ממצרים.
זדונים שטפו, ועל ראשי צפו, בצאתי מירושלים.
והניף ידו על הנהר ובקע נחלים, דעתו מלאה הארץ כמים מכסים, בשובי לירושלים.
דגן שמים, ומצור יזובו מים, בצאתי ממצרים.
לענה ומרורים, ומים המרים, בצאתי מירושלים.
מסובים לשולחן בלויתן ושור הבר, לו נאה לברך על יין המשומר, בשובי לירושלים.
השכם והערב, סביבות הר חורב, בצאתי ממצרים.
קורא אל אבל, על נהרות בבל, בצאתי מירושלים.
שב שבות נפשנו, מבבל, מבית רבנו, בשובי לירושלים.
ומראה כבוד ה', כאש אוכלת לפני, בצאתי ממצרים.
וחרב לטושה, ולטבח נטושה, בצאתי מירושלים.
וכתתו חרבותם, ולא יכנף עוד מאתם, בשובי לירושלים.
זבח ומנחה, ושמן המשחה, בצאתי ממצרים.
סגולת א-ל לקוחה, כצאן לטבחה, בצאתי מירושלים.
שמן שבתורה, וגילוי היחידה, בשובי לירושלים.
חגים ושבתות, ומופתים ואותות, בצאתי ממצרים.
תענית ואבל, ורדוף ההבל, בצאתי מירושלים.
לששון הפוכות, ובאגרות נפלאות, בשובי לירושלים.
טובו אהלים, לארבעה דגלים, בצאתי ממצרים.
ואהלי ישמעאלים, ומחנות אחרים, בצאתי מירושלים.
אהל ביתם אתם, קהלות ישראל וטפם, בשובי לירושלים.
יובל ושמטה, וארץ שוקטה, בצאתי ממצרים.
מכור לצמיתות, וכרות וכתות, בצאתי מירושלים.
יושביה עליה כולם, מתפשטת בכל העולם, בשובי לירושלים.
כפורת וארון, ואבני זכרון, בצאתי ממצרים.
אבני הקלע, וכלי הבלע, בצאתי מירושלים.
דגלי משיח בידי, אבני אקדח בשערי, בשובי לירושלים.
לוים ואהרונים, ושבעים זקנים, בצאתי ממצרים.
נוגשים ומונים, ומוכרים וקונים, בצאתי מירושלים.
חיילי בית דוד תמימים, וצבאות ה' משיחים, בשובי לירושלים.
משה ירענו, ואהרן ינחנו, בצאתי ממצרים.
נבוכדנצר, ואדריינוס קיסר, בצאתי מירושלים.
מלכנו בראשנו, נשיא לבדו עלינו, בשובי לירושלים.
נערוך מלחמה, וה' שמה, בצאתי ממצרים.
רחק ממנו, והנה איננו, בצאתי מירושלים.
מלחמות ה' נצח, ודאי שהוא משיח, בשובי לירושלים.
סתרי פרוכת, וסדרי מערכת, בצאתי ממצרים.
חמה נתכת, ועלי סוככת, בצאתי מירושלים.
נכנסים לקדש קדשים, עם ממלכת כהנים, בשובי לירושלים.
עולות וזבחים, ואשי ניחוחים, בצאתי ממצרים.
בחרב מדוקרים, בני ציון היקרים, בצאתי מירושלים.
זבח לה' בבצרה, וערבה לה' מנחת יהודה, בשובי לירושלים.
פארי מגבעות, לכבוד נקבעות, בצאתי ממצרים.
שריקות ותרועות, וקולות וזועות, בצאתי מירושלים.
אשרקה להם ואקבצם, בדמעות שמחה אובילם, בשובי לירושלים.
ציץ הזהב, והמשל ורהב, בצאתי ממצרים.
הושלך הנזר, ואפס העזר, בצאתי מירושלים.
כתר מלוכה, וארמון תפארה, בשובי לירושלים.
קדושה ונבואה, וכבוד ה' נראה, בצאתי ממצרים.
נגאלה ומוראה, ורוח הטומאה, בצאתי מירושלים.
מריח ודן, עצמות בו שכן, בשובי לירושלים.
רנה וישועה, וחצוצרות התרועה, בצאתי ממצרים.
זעקת עולל, ונאקת חלל, בצאתי מירושלים.
יונק ועולל, בהכרזת יחי ותריסר, בשובי לירושלים.
שלחן ומנורה, וכליל וקטורה, בצאתי ממצרים.
אליל ותועבה, ופסל מצבה, בצאתי מירושלים.
מקדש משולש, ותורה מחדש, בשובי לירושלים.
תורה ותעודה, וכלי החמדה, בצאתי ממצרים.
ששון ושמחה, ונס יגון ואנחה, בשובי לירושלים.
אש תוקד בקרבי, בהעלותי על לבי, בצאתי ממצרים.
קינים אעירה, למען אזכירה, בצאתי מירושלים.
אצייר בדמיוני, ואפקח עיני, לראות שובי לירושלים.
אז ישיר משה, שיר לא ינשה, בצאתי ממצרים.
ויקונן ירמיה, ונהה נהי נהיה, בצאתי מירושלים.
ומלכי גואל שארית, מעודד שירה עשירית, בשובי לירושלים.
ביתי התכונן, ושכן עליו הענן, בצאתי ממצרים.
וחמת א-ל שכנה, עלי כעננה, בצאתי מירושלים.
ומרחפים כמטוסים, על ענני שמיא מהירים, בשובי לירושלים.
גלי ים רמו, וכחומה קמו, בצאתי ממצרים.
זדונים שטפו, ועל ראשי צפו, בצאתי מירושלים.
והניף ידו על הנהר ובקע נחלים, דעתו מלאה הארץ כמים מכסים, בשובי לירושלים.
דגן שמים, ומצור יזובו מים, בצאתי ממצרים.
לענה ומרורים, ומים המרים, בצאתי מירושלים.
מסובים לשולחן בלויתן ושור הבר, לו נאה לברך על יין המשומר, בשובי לירושלים.
השכם והערב, סביבות הר חורב, בצאתי ממצרים.
קורא אל אבל, על נהרות בבל, בצאתי מירושלים.
שב שבות נפשנו, מבבל, מבית רבנו, בשובי לירושלים.
ומראה כבוד ה', כאש אוכלת לפני, בצאתי ממצרים.
וחרב לטושה, ולטבח נטושה, בצאתי מירושלים.
וכתתו חרבותם, ולא יכנף עוד מאתם, בשובי לירושלים.
זבח ומנחה, ושמן המשחה, בצאתי ממצרים.
סגולת א-ל לקוחה, כצאן לטבחה, בצאתי מירושלים.
שמן שבתורה, וגילוי היחידה, בשובי לירושלים.
חגים ושבתות, ומופתים ואותות, בצאתי ממצרים.
תענית ואבל, ורדוף ההבל, בצאתי מירושלים.
לששון הפוכות, ובאגרות נפלאות, בשובי לירושלים.
טובו אהלים, לארבעה דגלים, בצאתי ממצרים.
ואהלי ישמעאלים, ומחנות אחרים, בצאתי מירושלים.
אהל ביתם אתם, קהלות ישראל וטפם, בשובי לירושלים.
יובל ושמטה, וארץ שוקטה, בצאתי ממצרים.
מכור לצמיתות, וכרות וכתות, בצאתי מירושלים.
יושביה עליה כולם, מתפשטת בכל העולם, בשובי לירושלים.
כפורת וארון, ואבני זכרון, בצאתי ממצרים.
אבני הקלע, וכלי הבלע, בצאתי מירושלים.
דגלי משיח בידי, אבני אקדח בשערי, בשובי לירושלים.
לוים ואהרונים, ושבעים זקנים, בצאתי ממצרים.
נוגשים ומונים, ומוכרים וקונים, בצאתי מירושלים.
חיילי בית דוד תמימים, וצבאות ה' משיחים, בשובי לירושלים.
משה ירענו, ואהרן ינחנו, בצאתי ממצרים.
נבוכדנצר, ואדריינוס קיסר, בצאתי מירושלים.
מלכנו בראשנו, נשיא לבדו עלינו, בשובי לירושלים.
נערוך מלחמה, וה' שמה, בצאתי ממצרים.
רחק ממנו, והנה איננו, בצאתי מירושלים.
מלחמות ה' נצח, ודאי שהוא משיח, בשובי לירושלים.
סתרי פרוכת, וסדרי מערכת, בצאתי ממצרים.
חמה נתכת, ועלי סוככת, בצאתי מירושלים.
נכנסים לקדש קדשים, עם ממלכת כהנים, בשובי לירושלים.
עולות וזבחים, ואשי ניחוחים, בצאתי ממצרים.
בחרב מדוקרים, בני ציון היקרים, בצאתי מירושלים.
זבח לה' בבצרה, וערבה לה' מנחת יהודה, בשובי לירושלים.
פארי מגבעות, לכבוד נקבעות, בצאתי ממצרים.
שריקות ותרועות, וקולות וזועות, בצאתי מירושלים.
אשרקה להם ואקבצם, בדמעות שמחה אובילם, בשובי לירושלים.
ציץ הזהב, והמשל ורהב, בצאתי ממצרים.
הושלך הנזר, ואפס העזר, בצאתי מירושלים.
כתר מלוכה, וארמון תפארה, בשובי לירושלים.
קדושה ונבואה, וכבוד ה' נראה, בצאתי ממצרים.
נגאלה ומוראה, ורוח הטומאה, בצאתי מירושלים.
מריח ודן, עצמות בו שכן, בשובי לירושלים.
רנה וישועה, וחצוצרות התרועה, בצאתי ממצרים.
זעקת עולל, ונאקת חלל, בצאתי מירושלים.
יונק ועולל, בהכרזת יחי ותריסר, בשובי לירושלים.
שלחן ומנורה, וכליל וקטורה, בצאתי ממצרים.
אליל ותועבה, ופסל מצבה, בצאתי מירושלים.
מקדש משולש, ותורה מחדש, בשובי לירושלים.
תורה ותעודה, וכלי החמדה, בצאתי ממצרים.
ששון ושמחה, ונס יגון ואנחה, בשובי לירושלים.
יום עיון בנושא אהבת ה'אדם טוב
לשבת פר' דברים-חזוןיהודה.
שבת זו, חלה תמיד בזמן 'תשעת הימים' כשאבלים על חורבן הבית ועל העדר בניינו. בשבת זו אמורים כל אחד ואחד לראות את בית המקדש השלישי, לפחות בחזיון, אם עוד לא נזכה לראותו בירושלים.
בשבת חזון קוראים גם כן את פרשת דברים ופותחים עמה את 'משנה תורה'. הגם שחומש דברים הינו חלק מחמשה חומשי תורה, אך הוא נמסר בפעם הראשונה עבור הדור שזכה להיכנס לארץ ישראל [והי' זה "מפי עצמו" היינו ברוה"ק כמבואר בתוספות].
הם אומנם נכנסו לארץ, לעבוד בה ולברר אותה, על ידי התעסקות בגשמיות, אבל הם כבר לא זכו לגילויים הגדולים שהי' לדור המדבר שראה אלוקות במוחש.
עקב כך, ספר דברים תוכנו ב'שמיעת אלוקות' ולא בראיה, כמו שהפסוק אומר "ועתה ישראל שמע...".
אבל אין ספק שדווקא מתוך הירידה מגיעים לעליה. דווקא מתוך עבודת הברורים – שנכנסו לארץ – ממלאים את הכוונה העליונה ועל ידי זה נזכה לבניין בית המקדש.
עוד שיחה של הרבי מדהימה לשבתיהודה.
ב"ה
תרגום התורה מצד הקב"ה או תלמי
תמצית שיחה לפר' דברים (לקו"ש חכ"ג וי"א)
ראה גם שיחה לר"ח שבט לקו"ש חל"ו.
בתחילת פרשתנו התורה מספרת על תרגום התורה ע"י משה, וכך נאמר: "בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר", ומפרשים חז"ל ש"באר" היינו פירש את התורה בשבעים לשון. והנה איתא במסכת סופרים שאותו יום שתירגמו את התורה ליוונית בשביל תלמי המלך, הי' קשה כיום שנעשה בו העגל, לפי שלא היתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה.
שואל הרבי:
איך ניתן לומר שאותו יום הי' קשה (כיום שנעשה בו העגל), הרי כבר לפני כן משה תרגם את התורה לכל השפות כולל גם יוונית? ועוד: כיצד ניתן לומר "שלא היתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה", הרי גם לשפה זו משה תרגם*? ובכלל תמוה: איך ניתן להשוות זאת ליום שנעשה בו העגל – כיון שהתורה לא תורגמה כל צורכה?
מבאר הרבי:
אם נדייק נראה שתרגום התורה לתלמי מושווה ל"יום שנעשה בו העגל" (ולא ל"חטא העגל" וכדו'), והטעם: כי ביום עשיית העגל אהרן אמר "חג לה' מחר", היינו שמחר יהי' עבודת העגל. כלומר: חטא העגל הי' למחרת עשייתו**. ויוצא, שתרגום התורה לתלמי הוא "כיום שנעשה בו העגל" שבו הי' עצם ההכנה*** (ונתינת מקום) לחטא העגל למחרת.
דהנה ידוע הסבר מפרשי התורה (בפ' כי תשא) שבנ"י לא בקשו תחליף לה' אלא למשה (ש"בשש לרדת מן ההר"), כנאמר "כי זה משה האיש... לא ידענו מה הי' לו", היינו שרצו לעשות 'תחליף' למשה שיקשר אותם לה'****.
אך כיצד עלה בדעתם למנות 'עגל' תחליף ל"איש האלוקים"? וי"ל שטעותם נבעה מכך שהקב"ה ציוום לעשות כרובי זהב ע"ג הארון (שמשם יֵצא הקול האלוקי) שהוא ג"כ כעין ממוצע, ולכן חשבו שגם ביכולתם למנות 'ממוצע' כדוגמת עגל הזהב*****.
ואכן, מעשה זה כשלעצמו הי' עם כוונה טובה, אך טעו בכך, כי ברגע שהם קבעו לעצמם תחליף למשה (שיהי' "ממוצע"), יכול להסתעף מזה חטא של ע"ז. לעומת זאת כשה' קובע ממוצע הרי אנו מרגישים בזה רק את דבר ה' ואין בכך שום חשש.
ועד"ז יש לומר בקושי תרגום התורה לתלמי: שאכן בדבר כשלעצמו אין שום חיסרון ולכן משה רבנו תרגם את התורה גם ליוונית. והחיסרון היה בכך שע"י תרגום מדויק כזה הי' נתינת מקום וחשש להבנות מוטעות ופירוש התורה שלא כדבעי (שלכן הזקנים נזקקו לשנות מספר עניינים בתורה). ומובנת א"כ ההשוואה ליום עשיית העגל (שגם בו הי' (רק) נתינת מקום לע"ז).
אמנם למעשה, לא יצא לפועל שום עניין שלילי ע"י תרגום התורה לתלמי (בשונה מיום עשיית העגל שעשו למחרת ע"ז), ואדרבה, מותר לכתוב ס"ת רק ביוונית (חוץ מלה"ק כמובן).
* וגם אין לומר שהקושי הי' מפני שזה שפה יוונית משא"כ בשאר השפות – כי א. מהלשון "שלא היתה התורה יכולה להתרגם" משמע שהתורה בכלל לא יכולה להתרגם בכל לשון. ב. מצינו שלשון יווני יותר מעולה משאר לשונות כנאמר בירושלמי "בדקו ומצאו שאין התורה יכולה להתרגם כל צורכה אלא יוונית".
** כנאמר "וישכימו ממחרת ויעלו עולות".
*** ואין הקושי בעצם עשיית העגל, כי יתכן והיו עובדים להקב"ה כפי שאהרן אמר "חג לה' מחר".
**** עיין בכ"ז לקו"ש חי"א פר' כי תשא שם מקשה הרבי: הרי זמן קצר לפני כן היו בנ"י במעמד נשגב של מ"ת שבו הי' גילוי אלוקי שאמר "לא תעשה לך פסל", וא"כ איך עלה על דעתם לעשות מיד ע"ז (אמנם זה בא כתוצאה ממעשה שטן, אך מ"מ עדיין לא מובן איך נפלו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא בעשיית העגל)?
ומבאר שם הרבי שבנ"י אכן לא ביקשו כאן תחליף לקב"ה, אלא למשה רבנו (ומה שאמרו לאהרן 'עשה לנו אלוקים' אין הכוונה להקב"ה אלא למנהיג ומורה-דרך, כמו שמפרש רש"י בפרשות קודמות על תיבת 'אלוקים'). אלא שלאחר מכן נגררו עוד והחשיבו את העגל לע"ז ממש.
[למעשה, חטא זה הגיע כתוצאה מכך שהיה להם חסרון באמונה וקב"ע. אך כשהאמונה היא בשלמות אזי אף להתחלת העניין אין לחשוש, וכפי שמצינו אצל הנשים והטף שלא נתנו מזהבם לעגל כי האמונה האירה אצלם בתוקף יותר].
***** ובחרו בעגל דווקא, כי התכוונו ליצור משהו בדוגמת "פני שור" שבמרכבה האלוקית.
בהקשר לזה הנה שיחה נוספת:יהודה.אחרונה
ב"ה
לימוד תורה בכל השפות נחשב ל"דברי תורה"
תמצית משיחה לפר' דברים (לקו"ש חל"ו – ר"ח שבט)
מסופר בפרשה על כך ש"בעשתי עשר חודש באחד לחודש" (ר"ח שבט) תרגם ובאר משה את התורה לשבעים שפות בנוכחות בנ"י, וכך נאמר: "בעבר הירדן... הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר". ונשאלת השאלה: הרי כולם דיברו לשון הקודש (כמאמר חז"ל "שלא שינו את לשונם"), ואיזו תועלת יש בתרגום התורה לשבעים שפות לפני כל עם ישראל?
הלבוש כ' לתרץ: שחשש אולי בתוך עם כזה גדול יש כאלה שדברו בשפות אחרות* ולא הבינוהו. אך תירוץ זה דחוק, כי: א. מדוע משה המתין לסוף הארבעים שנה ולא פירשה להם מיד לאחר מ"ת? ב. וכי משום חשש זה הוצרך משה להטריח את כל עם ישראל לשמוע תרגום התורה בכל שבעים לשון?
לאידך, יש שהסבירו שזהו בבחי' "להקדים רפואה למכה": היות שמשה ראה שעתידים בנ"י לגלות לבין שבעים האומות (לפיכך באר להם משה בכל הלשונות שלהיכן שיגיעו יוכלו ללמוד בשפה המקומית). אך גם תירוץ זה דחוק, כי עניין זה לא נגע למעשה בפועל בזמן משה, ומה א"כ הי' נחוץ שדווקא משה יפרש לכל ישראל את התורה בעוד שרוב רובם כלל לא הבינו**, הרי חכמי ישראל שבדורות לאחר מכן יכלו לעשות זאת לא פחות טוב מאשר משה?
מבאר הרבי:
ידועים דברי הרמב"ן "שדברי התורה והנבואות וכל דברי קדושה כולם בלשון ההוא נאמרו... הוא הלשון שהקב"ה... מדבר בו". ולפי זה היה צריך להיות לכאורה לימוד התורה בלשון הקודש דווקא (שהקב"ה מדבר בו). וא"כ יש מקום לומר שרק המדבר אותיות התורה בלשון הקודש מקיים את המצווה של לימוד תורה*** (כי זוהי הלשון שה' מדבר בו).
וזוהי היתה פעולת משה רבנו בבארו את התורה לשאר לשונות, שעי"ז פעל שגם דברי תורה הנלמדים בשאר לשונות יהיו בגדר "דברי תורה" (שבקריאתם יקיימו מצווה, וכן שאסור לדברם קודם ברכות התורה ועוד), למרות שאין זה הלשון שה' מדבר בו, ולכן כשאדם מוציא מפיו ענייני תורה בלשונות אחרים הרי הוא עוסק ב"דברי תורה" (במלוא מובן המילה).
וזהו הטעם שזה נעשה דווקא ע"י משה רבנו, כי כל ענייני התורה נמסרו לבנ"י ע"י משה (כמו משה קיבל תורה מסיני וכו'), ועד"ז כאן, "חלות" שם תורה על דברי תורה הנאמרים בשאר לשונות יכולה לבוא רק ע"י משה.
* ראה פרש"י בפ' בא (יכ, לח) שהערב רב היינו "תערובות אומות של גרים".
** [וכנראה מעשה זה של משה לא עזר להם מאומה.]
*** ועד"ז בלימוד תורה שבע"פ – כשזה בלשון הקודש בלבד ה"ז "דברי תורה" שאסור לו לדברם קודם ברכות התורה.
איפה יש סרטונים טובים על הרבי?חילא דמשכנא
אתה יכול בחב''ד אינפו,או חב''ד און ליין או ביוטיובחיים שלמהאחרונה
זעקה גדולה - צו 8 !!!אנונימי (פותח)
על דעת הצדיקים , גדולי ישראל , רבני ירושלים וצדיקי הדור (עדיין אין אישור לפירסום שמם) , יוצא לדרך העניין הבא :
זעקה גדולה
על המצב הנורא השורר בארצנו.
לב מי לא יחרד לשמע אוזן תדאב נפשנו המצב המזעזע אשר שרוי בו עם ישראל,כאשר עומדים עלינו לכלותינו מקרוב ומרחוק ואין איתנו יודע עד מה להשית עצות בנפשנו בשל מי ובשל מה הסער הגדול הזה.
אשר על כן נקרא בזה לאחינו בני ישראל בכל מקום שהם להתחזק ולשווע וליטול חלק בשלושת ימי תורה תפילה וגמילות חסדים ברצף של 72 שעות ממוצ"ש כ"ז אב עד כ"ט אב ער"ח אלול. (17-19 לאוגוסט למניינם) :
ולקרוא בקול גדול ליוצרנו ובוראנו יתברך שיושיענו מצרותינו ויאמר למשחית הרף ולצרותינו די.
והן קל כביר לא ימאס תפילת רבים, ישמע שוועתינו ויאזין תחנונינו ויצילנו מכל גזירות אכזריות ויחיש פדות נפשינו בביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.
ההתארגנות: אנו זקוקים לכל סוג של עזרה לקראת ההתארגנות לשלשת ימי התפילה , וכל הלוגיסטיקה הכרוכה בכך.
כל עזרה בנושא הפצת הפליירים במקום מגוריך , משלוח מיילים לחבריך ובני משפחתך , הטבעת הודעה זו בפורומים ובקבוצות דיון , פירסום בפייסבוק וכיו"ב , כל אלה ועוד... יתקבלו בברכה.
לכל הציבור הקדושעבד לעם קדוש
אחים יקרים!!!
אני מניח שכולם שמעו על החורבן שהיה היום בעדי עד.
ובוודאי שאותם אנשים רשעים ימשיכו לרדוף את ארץ ישראל
אז עלה בדעתי לשתף\לבקש מכל הציבור היקר שכל אחד ואח יקחו איזה קבלה טובה או לימוד או מעשה חסד לכבוד ולמען ארץ ישראל ובעזרתו יתברך נזכה במהרה לראות בבניין בית המקדש ויישוב כל ארצנו על כל מרחביה.
ישועות נחמות ונקמות לנו וכל ישראל אמן סלה ועד
יש לי מקור, אני לא בטוחה אם זה זהאשירתית
אם אני לא טועה זו השיחה הזו. למדתי אותה לפני 5 שנים לפחות!
בכול מקרה, אין עלי סורק כרגע, אתה בטח תוכל למצוא את זה באינטרנט אבל זה המקור לפחות:
שיחת יום א' פרשת פנחס, י"ג תמוז התשטו, בלתי מוגה.
עכשיו אני רואה בגוגל, יש מצב שזה המקור:
מהתוועדות י"ג תמוז ה'תשט"ו. 'תורת מנחם' כרך יד עמ' 199־206, בלתי מוגה
מדבר על הנושא הזה מאות ה'!אשירתיתאחרונה
ערי מקלט- פר' מסעיהביצה שהתחפשה
בס"ד
[נתיבות שלום].
הרבמ"ם אומר שבשעה שיהודי דבוק בה' יש עליו שמירה מיוחדת, ורק כאשר ניטלת ממנו השמירה יתכן שיקרו לו מפגעים רעים. ועפ"ז, שנאמר "אשר ירצח את רעהו בבלי דעת", ואומרים ש"דעת" זה דבקות. כלומר "בלי דעת", בלי דבקות בשי"ת.
ועצתו שילך לערי הלווים כדי לתקן, שהרי רצח בבלי דעת וע"י הדעת שזה ההדבקות ב'ה תהיה לו שמירה והשגחה עליונה [שאומרים "לוי" מלשון ילוה אישי היינו שהוא נלווה ומוחבר לשי"ת], וכיוון שתמיד שבט לוי מובדלים ומופרדים לעבודת ה' ודבקים בו הם יעוררו עליו רחמים. וע"כ שם תהא דירתו שם תהא מיתתו שם תהא קבורתו, כי לעולם אסור לו להפרד משבט לוי.
וכן אומרים שישנם שש ערי מקלט אשר תתנו לנוס שמה הרוצח, ששש ערי מקלט בם שש התיבות בפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", שזהו כח האמונה שה' אלוקינו ה' אחד האדם שוב דבוק בשי"ת, וזה מצילו מיד גואל הדם [שזהו היצה"ר המשתלט על האדם כאשר הוא מנותק מהשי"ת.]
ואיך אפשר שלא לקשר לשבת...
אומרים שכל השומר שבת כהלכתה אפילו עבד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו. כי השבת היא מקור הדבקות בה',שכן שבת היא בחינת נישואין ודבקות.
בשבת קודש יהודי חוזר להיות דבוק בשורש.
שנזכה....
שבוע [של] טוב!
יום הולדת שמח - לזלמן לוי!מאיר ט.
שפע ברכות!
משהו קטן על פרשת מסעי:יהודה.
פרשתנו פותחת "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים". שואל ע"כ הבעש"ט: הרי ממצרים יצאו במסע אחד (ואילו שאר המסעות היו לאחר צאתם ממצרים)? ומסביר: שכל עוד לא הגיעו אל ארץ ישראל, הרי אין זה נקרא שיצאו ממצרים.
ובעבודת ה': "בכל דור ודור חייב אדם לראות א"ע כאילו הוא יצא ממצרים". כלומר, היהודי במשך כל ימי חייו צריך לצאת ממצרים, היינו מהמיצרים וגבולים (של הגוף ונפש הבהמית).
ועד"ז בכל ימי חיינו (עד אחרי 120), אנו צריכים לצאת ממצרים. וכמו שאז המסע נמשך עד שהגיעו לירדן יריחו (המסע האחרון), כך גם כעת, המסע שלנו נמשך עד ביאת המשיח – שנקרא מורח וודאין – בב"א.
2 פירסומים על מלך המשיח -משה רבנובן ציון גגולהאחרונה
ב"ה
ברוך השם יש רב הציבור הדתי לאומי שעשה מחקר בנושא על פי הרמב"ם והשיחות של הרבי והוציא ספר שאומר
שהרבי אומר שהוא מלך מהמשיח וכן כך על פי ההלכה
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=46303
וכן בכנס בבת ים של גאולה ומשיח ביחד עם ברוך מרזל
וחבר כנסת של האיחוד הלאומי - ביאר את הנושא בהרחבה
וחבר כנסת של האיחוד הלאומי - ביאר את הנושא בהרחבה
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=47172
וכן עוד מחקר חדש
במגזין ´תכלת - כתב-עת למחשבה ישראלית´ התפרסמה כתבה ארוכה ומקיפה שעסקה באמונת חסידי חב"ד כי הרבי הוא מלך המשיח ● לנוכח סערת הרוחות שמוסיפה לעורר האמונה המשיחית בחב"ד, מתבקשת תשובה לשאלה קריטית אחת: האם סבר הרבי מליובאוויטש עצמו כי הוא אכן המלך המשיח? ● למרות התעקשותו של הזרם המשיחי בחב"ד שהרבי אמנם האמין בכך, הצליחו החוגים המתונים יותר בתנועה לטעת בקרב הציבור הרחב את הרושם שמנהיגם מעולם לא הציג עצמו באופן כזה, או, לכל היותר, ש"לא אישר ולא הכחיש" את הטענות בדבר משיחיותו ● אלא שהרושם הזה אינו עולה בקנה אחד עם המציאות. הראיות החד־משמעיות שאציג להלן מלמדות כי רממ"ש אכן האמין, ואף עודד את חסידיו להאמין, שהוא המשיח העתיד להתגלות קבל עם ועדה ולהביא את הגאולה השלמה אל העולם
וההמשך במקור המצורף
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=47505