פורום חסידות חב"ד (עמוד 32)

כמה ילדים???

 

איך לאנשים יש כ"כ הרבה כסף???

 

אחת שבכל מעודה רוצה בגלל שנת הקהל ואין !!!

יצא לי כמה פעמים שרוב המכתב הוא ביידיש כך שלא הבנתי כמעט כלום.
יש דרך לדעת מה כתוב שם מעבר ללפנות למישהו שיפרש זאת?

ביקורו של הרב מרדכי אליהו אצל הרבי בתשנ"ב

 

מספר הרב ריסקין:

"אני בוגר "ישיבה יוניברסיטי", הישיבה שהגאון הרב יוסף-דוב סולובייצי'ק זצ"ל עמד בראשה.

בשלהי תשכ"ד פנו אלי מטעם הנהלת "ישיבה יוניברסיטי", והציעו לי הצעה: במערב מנהטן ("ווסט סייד") יש שכונה חדשה שנקראת לינקולן סנטר ולאחרונה פועל בה מרכז תרבותי יהודי. הקהילה המקומית מורכבת מיהודים מודרניים מאוד, אבל יש סיכוי טוב להשפיע עליהם ולקרבם לדרך התורה והמצוות. ההצעה הייתה שאני אתקבל לכהן כרב הקהילה, ואפעל לקירוב בני הקהילה לדרך התורה והמצוות.

בתחילה חששתי מאוד מפני ההצעה . . כשסיפרתי על חששותיי להנהלת "ישיבה יוניברסיטי", הם אמרו לי: "אנחנו מודעים היטב למצב הרוחני בקהילה. דווקא בגלל זה פנינו אליך, כי אנחנו מאמינים שיש לך את הכוחות והיכולת לפעול בדרכי נועם ולהשפיע על בני הקהילה.

...הייתי אז אברך צעיר, בסך הכל בן 24 ועדיין לא הייתי שלם עם האחריות הכבדה הכרוכה בדבר. מה עשיתי? - הלכתי אל הרבי מליובאויטש. נכנסתי ל"יחידות" והרבי אמר לי אז שתי הוראות ששימשו לי מאז קווים מנחים בעבודתי הציבורית:

א( בכל שאלה הלכתית- עליך להתייעץ עם רבך, הרב יוסף-דוב סולוביצ'יק.

ב( דע לך שבכל מאבק ישנם אנשים שתפקידם הוא להתלבש כמו האוייב, ואז הידידים הכי טובים שלהם יחשבו עליהם שהם בוגדים, אבל יש להם ברכה עצומה וסייעתא דשמיא, שיצליחו במעשיהם.

...בתקופה הבאה הייתי מתייעץ עם הרבי על כל דבר. הייתי נכנס אל הרבי ל"יחידות" לעיתים קרובות, והמזכירים גרונר, קליין וקרינסקי שבמשך הזמן הכירו אותי היטב כבר למדו לדעת שדלתו של הרבי פתוחה לפניי.

פעילותי ב"לינקולן סנטר" המשיכה להתנהל בהתאם להנחיותיו של הרבי. ב"ה זכינו אז לקרב לדרך התורה והמצוות הרבה יהודים אינטליגנטים, בהם אנשי תיאטרון ומוזיקאים. במרכז התרבותי שלנו הייתה גם קבוצה גדולה של נשים שהתקרבו מאוד ליהדות. הן באו אלינו ולמדו ברצינות תורה.

בשנת תשל"ו, בליל שמיני-עצרת, פתאום ביקשו הנשים שארשה להן לארגן למחרת 'מניין' נפרד של נשים ל"הקפות" עם ספר-תורה. הייתי בדילמה: מצד אחד, הרגשתי שיש להן כוונה טובה מאוד שנובעת רק מיחס של הערכה וחיבה לתורה ולמצוות. מצד שני, לא ידעתי האם עלי להתיר להן צעד כזה. ידעתי שיש חוגים אורטודוקסים בארה"ב שנוהגים כך, אבל לא ידעתי האם הדבר ראוי והולם. הבעיה הייתה שגם לא היה לי את מי לשאול בשעה כזאת. אני זוכר שמרוב התלבטות לא הצלחתי להירדם כל אותו לילה. בסופו-של-דבר החלטתי בבוקר להרשות להן לעשות זאת. סידרנו בבית-הכנסת חדר נפרד וסגור שבו הנשים ערכו לעצמן 'הקפות' עם ספר-תורה.

מיד אחרי החג הלכתי אל הרב סולובייצ'יק וסיפרתי לו על מה שהיה. הוא אמר לי שמבחינה הלכתית זה בסדר גמור. אבל בשכונה שלנו היה אז רב אחד שכיהן כרבו של בית-כנסת של "יאנג יזרעאל". כשהוא שמע שהתרתי לנשים לערוך לעצמן 'הקפות', הוא כעס עלי מאוד ולא נחה דעתו עד שהכריז שבית-הכנסת שלנו הוא "לא אורטודוקסי"!

הרב סולובייצ'יק נחלץ להגנתי והגיע להרצות בבית-הכנסת שלנו. ההרצאה לא הייתה על הנושא הזה, אך עצם הופעתו בבית-הכנסת באה להביע תמיכה ועידוד. לאחר ההרצאה אמר לי הרב סולובייצ'יק: "אני רוצה לראות עכשיו מי ימשיך להגיד שבית-הכנסת שלך הוא לא אורטודוקסי...".

אבל עדיין לא נחה דעתי. לא הייתי בטוח שעשיתי דבר נכון, ולכן הלכתי להתייעץ עם הרבי מליובאוויטש וגם עם הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל. ה'יחידות' התקיימה, כאמור, ימים אחדים לאחר שמחת תורה תשל"ו והיא זכורה היטב בזכרוני.

ב'יחידות' ההיא שהיתי בחדרו של הרבי משך שעה וחמישים דקות. כל ה'יחידות' עסקה בנושא מעמדן של הנשים ביהדות. הרבי אמר לי אז שבתקופתנו זה עניין חשוב מאוד לתת לנשים את המקום והיחס המגיע להן ביהדות, ולאפשר להן ככל האפשר להשתתף בענייני תורה ומצוות, כדי לקרב אותן לענייני יהדות. בהקשר זה הרבי הזכיר את הנושא של לימוד התורה על-ידי נשים ואמר שלמרות שבתקופות שעברו לא הרשו לנשים ללמוד תורה, ובחוגים מסויימים זוהי הגישה כיום, הרי שגישתה של חב"ד היא שהנשים לומדות אפילו תורה שבעל-פה. הרבי גם אמר לי שאחת הסיבות לכך שהוא עורר בשנה שלפני כן, תשל"ה, שכל בת מגיל שלוש תדליק נרות שבת-קודש, הייתה כדי לתת לבנות את תחושת השייכות שלהן לענייני תורה ומצוות ואת מעמדן החשוב ביהדות.

ואז, בתוך הדברים העליתי את מה שעשינו בשמחת-תורה. תחילה הוזכרו דברי הגמרא במסכת מגילה דף כג, ב: "הכל עולין למנין שבעה, ואפילו קטן ואפילו אישה, אבל אמרו חכמים אישה לא תקרא בתורה מפני כבוד ציבור". בהקשר זה הועלו דברי הרמ"א בשולחן-ערוך שמביא את ההלכה שנשים רשאיות לקרוא בתורה, ומסיים "אבל במדינותינו לא נהגו כן". כמו כן הוזכר המנהג המובא בהלכה שנשים אינן מסתכלות על ספר-תורה כשאינן טהורות והרבי ציין את העניין שאכן פעם נשים נהגו שלא להיכנס לבית-הכנסת ושלא להביט על ספר-תורה כשאינן טהורות, אבל בזמננו נשים כן נוהגות ללכת אז לבית-הכנסת ולהסתכל על ספר-תורה.

בהמשך השיחה סיפרתי לרבי שכבר קיבלתי ממורי ורבי הגאון רבי יוסף-דוב סולובייצ'יק גושפנקא והיתר הלכתי לעשות זאת, אבל אני עדיין מהסס האם ראוי שאעשה זאת בעתיד. הדגשתי בפני הרבי שאין לי כל בעיה לבטל זאת מכאן ולהבא, כי מעמדי בקהילה כבר היה באותה שעה חזק ומבוסס, ואם אודיע להן שמכאן ולהבא לא ייערכו 'הקפות' נפרדות לנשים – כך יקום וכך יהיה. אלא שאז אנחנו עלולים להפסיד את כל אותה קבוצה גדולה של נשים, שעלולות להיפגע ולעבור ל'טמפל' של קונסרבטיבים. כאמור, הרבי היה מאוד מעורה בענייני הקהילה שלי, ולא היה זקוק להסברים ארוכים כדי להבין מה עומד על הפרק.

ואז אמר הרבי את המלים הבאות - ולמרות שחלפו מאז כשלושים שנה אני זוכר היטב את לשונו הקדוש שנותר חרות בנשמתי עד עצם היום הזה (היינו מדברים באידיש): "ניט נאר מעגט איר דאס טאן, נאר איר מוזט דאס טאן!" [=לא רק שאתם רשאים לעשות זאת, אלא שאתם חייבים לעשות זאת!]. כל-כך התפעלתי מעוצמת ההחלטיות של הרבי, עד שרשמתי לעצמי לזיכרון מיד אחרי ה'יחידות' את דבריו אלה של הרבי.

אלא שכאן קרה דבר מעניין, שלמיטב ידיעתי אין לו תקדים. לאחר אותה "יחידות" קיבלתי מכתב ארוך מהרבי (ראה בהמשך) שבו הוא כותב במפורש שהוא חוזר בו מההיתר שנתן לי, והרבי אף הוסיף בסיום המכתב: "למותר לומר שאין לי שום התנגדות לכך שתצטט אותי בקשר למכתב זה, כלומר, שזוהי חרטה על העמדה הקודמת, משום שהדבר העיקרי הוא שהמנהג בפועל יהיה בהתאמה מדוייקת אל ההלכה".

הענין כל כך נגע לרבי עד שלא היה 'רגוע' ולא הסתפק בעצם שליחת המכתב אלי, אלא גם ביקש ממני באותו מכתב: "על מנת שתנוח דעתי ושאדע שלא ינבע שום דבר בלתי רצוי במעשה בפועל מן הדעה שהבעתי מבלי לחקור את כל ההיבטים של הנושא הנידון, הייתי מעריך זאת אם אקבל ממך אישור על קבלת מכתב זה, אם באמצעות הטלפון או בכתב".

כמה חודשים אחרי כן ביקרתי שוב אצל הרבי, והייתי אצלו ב'יחידות' עוד כמה וכמה פעמים אחרי כן. בכל השיחות שהיו לי עם הרבי לאחר מכן, לא הועלה הנושא הזה בכלל. לדידי, העניין הזה נותר בגדר תעלומה עד עצם היום הזה. ייתכן שמטרת הרבי הייתה להדגיש שההיתר מוגבל לבית-הכנסת שלי ולמצב המסויים ההוא, וכי אין לפרסם ולהפיץ זאת במקומות אחרים ובמצבים אחרים". ע"כ הציטוט מהעיתון הנ"ל.

ג. אגרת הקודש של הרבי להרב ריסקין (בתרגום מאנגלית) כפי שנתפרסמה בעיתון כפ"ח (גיליון 1111).

י"ג כסלו, תשל"ו

ברוקלין, ני.י.

הרב ...

ניו יורק, נ.י.

שלום וברכה:

בהמשך לשיחתנו, כאשר היה לי העונג של פגישתנו האחרונה, עלה בדעתי לאחר מכן שיש צורך בתיקון, ומאחר שיש לזה השלכות מעשיות בהלכה, הנני שולח מכתב זה בדחיפות.

אני מתייחס לנושא שבו אנחנו דנו בנוגע לשמחת-תורה ולהקפות ולהשתתפותן של נשים בזה.

לאחר שהבעתי את דעתי בנידון, גיליתי עתה שלא שמתי לב להיבט אחר של הבעיה, אשר על-אף שהוא לא קשור במיוחד לשמחת-תורה ולהקפות, אף-על-פי-כן הוא קשור ישירות לשאלה מה צריך להיות המנהג בפועל בנידון זה. אני מתכוין להלכה המובאת בשולחן-ערוך, אורח חיים סי' פ"ח, ומתייחסת לנשים בנסיבות מסוימות בנוגע לביקור בבית-הכנסת ולספר-תורה, וכו'. אתה תגלה שם, ובאריכות גדולה יותר במקורות המצוינים שם ובאחרונים, עד כמה הפוסקים נאבקו בבעיה של השתתפות נשים תחת נסיבות כאלה. וכפי שאדמו"ר הזקן קובע בשולחן-ערוך שלו (שולחן-ערוך 'הרב') שם, בנוגע לסיבת ההתחשבות המיוחדת בנשים שהן במצבים מסויימים, וזה לשונו: "כי יהיה להן לעיצבון גדול שהכל מתאספין והן יעמדו חוץ". ויש לציין שהשאלה שם עוסקת בכניסה לבית-הכנסת, ואפילו אז, לא מספיק סתם 'עיצבון' אלא רק 'עיצבון גדול'.

ממה שנאמר למעלה נובע שבעניינים כאלה, ובייחוד ביחס לספר-תורה, אין לנו שום כוח או סמכות להנהיג חידושים, כפי שגם ברור מתוך הדיון הארוך שם ומההבחנה בין מה שנעשה בבית למה שנעשה בבית-הכנסת, וכיוצא בזה.

ומכאן, שהמסקנה למעשה חייבת להיות, שלא להוסיף מאומה על המנהג הקבוע, ובוודאי שאין לתת שום היתר לעריכת הקפות עם ספר-תורה [הכונה לכיבוד הנשים עצמן בהקפה עם ספר-תורה. המלביה"ד].

בכוונה נמענתי מלהשתמש במלה "הגבלות", משום שכידוע, כל עניין בתורה - שנקראת "תורת-חסד" - אשר עשוי להיראות כ"הגבלה", הוא בכלל לא כזה, אלא להיפך זה לטובתם המרבית של אלה שהדבר נוגע להם. בוודאי אין צורך להרחיב עבורך על זה!

על מנת שתנוח דעתי שאדע שלא ינבע שום דבר בלתי ראוי במעשה בפועל מן הדעה שהבעתי מבלי לחקור את כל ההיבטים של הנושא הנידון, הייתי מעריך זאת אם אקבל ממך אישור על קבלת מכתב זה, אם באמצעות הטלפון או בכתב.

הייתי רוצה להוסיף נקודה נוספת בנוגע לעניין זה, עד כמה חייבים להיזהר בקשר למנהגי ישראל, בין אם הם "נוטים להקל" ובין אם הם "נוטים להחמיר" ('קולא' או 'חומרא'). מאז שיחתנו הציק לי הדבר: איך יתכן שאיננו מוצאים בכתביהם של גדולי ישראל את הרעיונות שבהם אנחנו דנים, בתור אמצעי לערב יהודים ביתר התמסרות ואהבה לתורה?! נכון אמנם שאנחנו מוצאים משהו בסגנון זה בהנהגת בתי-ספר לבנות בדורות האחרונים, בגלל שחושך הגלות כל-כך התגבר. אבל לדבר זה יש כבר תקדים בדורות קודמים בלימוד לילדות באופן אישי, או בקבוצות קטנות, אם כי כמובן לא בהיקף של ימינו.

כמו כן, לגבי המנהג של הדלקת נרות על-ידי ילדות עוד לפני הנישואין, דבר שלאחרונה נהיה נפוץ, מנהג זה היה קיים בהרבה קהילות בעלות רקעים שונים.

אולם, בעניין של שמחת-תורה והקפות, בשום מקום לא היה שום תקדים להשתתפותן בפועל של נשים, אף-על-פי שדווקא בקשר לשמחת-תורה נעשו הקלות מסוימות, כפי שמובא באחרונים לסימן תרס"ט. אבל עתה אני מבין שהסיבה לכך פשוטה, והיא, זו שצוטטה למעלה, אלא שמאחר שהיא לא מובאת בקשר להלכות שמחת-תורה, עלולים בקלות לא לשים לב אליה. זהו מצב שבו ניתן באמת ליישם את אמירת חז"ל: "כשם שמקבלים שכר על הדרישה, כן מקבלים שכר על הפרישה".

למותר לומר שאין לי שום התנגדות לכך שתצטט אותי בקשר למכתב זה, כלומר, שזוהי חרטה על העמדה הקודמת, משום שהדבר העיקרי הוא שהמנהג בפועל יהיה בהתאמה מדוייקת אל ההלכה.

בכבוד ובברכה,

(חי"ק)

לעתיד לבוא תהיה נהירה גדולה של אומות העולם לארץ ישראל ולירושלים, כדי לעבוד את ה' ולסייע לעם ישראל. הנביא ישעיהו אומר (ישעיה ב,ב-ה): "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה', אֶל בֵּית אֱלֹקֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו.  כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם". דברים דומים נאמרו בנבואת זכריה (זכריה ח, כא-כג): "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת:  עֹד אֲשֶׁר יָבֹאוּ עַמִּים וְיֹשְׁבֵי עָרִים רַבּוֹת. וְהָלְכוּ יוֹשְׁבֵי אַחַת אֶל אַחַת לֵאמֹר, נֵלְכָה הָלוֹךְ לְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי ה', וּלְבַקֵּשׁ אֶת ה' צְבָאוֹת; אֵלְכָה גַּם אָנִי. וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים, לְבַקֵּשׁ אֶת ה' צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלִָם, וּלְחַלּוֹת אֶת-פְּנֵי ה'... בַּיָּמִים הָהֵמָּה, אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם; וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר, נֵלְכָה עִמָּכֶם, כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹקִים עִמָּכֶם". המצווה שהגנה עלינו הגמרא (שבת לב,ב) קושרת את הפסוק "והחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים בכנף איש יהודי" למצוות ציצית: "אמר ריש לקיש: כל הזהיר בציצית זוכה ומשמשין לו שני אלפים ושמונה-מאות עבדים, שנאמר: כה אמר ה' צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים והחזיקו בכנף איש יהודי". המפרשים מסבירים איך הגיע ריש לקיש לחשבון זה של אלפיים ושמונה-מאות: "כבר ידעת, כל לשונות הגויים הם שבעים לשון, ואם יהיו עשרה אנשים מכל לשון לשבעים לשון – יהיו הכול שבע-מאות. הרי אלו יחזיקו בכנף אחד; והטלית שעל ישראל יש לה ארבע כנפיים, שנאמר 'על ארבע כנפות כסותך', הרי אם יהיו שבע-מאות מחזיקים בכנף אחד, יהיו כל המחזיקים בארבע כנפיים –  אלפיים ושמונה-מאות" (רב ניסים גאון). ב'נימוקי יוסף' (סוף הלכות ציצית) מבואר שאז יכירו האומות במעלתה של הציצית: "כי האומות הם שבעים, מלבד ישראל, ועשרה מכל אומה – הם שבע-מאות בכנף אחד, דהווּ בארבע כנפות תרי אלפי ותמני מאה [=שני אלפים ושמונה-מאות]. וזהו מפני שיכירו בזמן ההוא כמה גדולה מצווה זו, וכי היא שהגנה עלינו בגולה, ומביאה אותנו לחיי העולם הבא". מה יעשו המשרתים לשם מה יזדקק כל יהודי לאלפיים ושמונה-מאות משרתים? – הרבי מליובאוויטש הגיב על השאלה הזאת בחיוך ואמר ששאלה זו ישאלו אצל משיח צדקנו והוא יתרץ אותה... וכך אמר (שיחת שבת פרשת שלח תשמ"ב. התוועדויות תשמ"ב כרך ג, עמ' 1697): "ויהי רצון שבקרוב ממש נזכה לקיום הייעוד 'והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך', ובאופן שלכל יהודי יהיו 'ב' אלפים וח' מאות עבדים'... וכמבואר בגמרא שעניין זה בא בתור שכר על קיום מצוות ציצית, שאודותיה מדובר בסיום פרשתנו. וכאשר יהודי ישאל: מה יעשה עם אלפיים ושמונה-מאות עבדים – הרי זה עתה יצא מהגלות, ובזמן הגלות לא היה לו אפילו עבד אחד, ואם כן, מה יעשה עם אלפיים ושמונה-מאות עבדים?! לכאורה הרי זה 'לבטלה', כי אין לו במה להעסיק את כל העבדים, ואין לו אפילו פנאי לזה, כי הוא צריך ללמוד את תורתו של משיח?! – הנה שאלה זו תהיה בין השאלות שישאלו את משיח צדקנו, והוא יתרץ אותה"...

- See more at: http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=12495&CategoryID=2073#sthash.ldKZMTkd.dpuf

האמונה בנבואה היא מיסודותיה של האמונה היהודית – "מיסודי הדת לידע שהא-ל מנבא את בני-האדם, ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה, גיבור במידותיו וכו'" (רמב"ם הלכות יסודי התורה תחילת פרק ז).

לפני חורבן הבית הראשון, כאשר היו לנו הארון והלוחות, הייתה הנבואה נפוצה למדיי. לצד הנביאים הגדולים הייתה גם תופעת 'בני הנביאים', הם מי שביקשו לזכות להשראת הנבואה (רמב"ם שם, הלכה ה). דרך הנבואה הייתה פתוחה למעשה לפני כל אחד ואחד. גם דרגות הנבואה שזכו להן הנביאים בזמן הבית הראשון היו גבוהות ונעלות ביותר.

סיום תקופת הנביאים

הגלות, שעיקרה הסתר פנים של האור האלוקי, מצאה מיד את ביטויה בפגיעה שחלה בנבואה. וכך אומרים חז"ל (יומא ט,ב; סוטה מח,ב; תוספתא שם פרק יג,ד. סנהדרין יא,א): "משמתו נביאים האחרונים, חגי זכריה ומלאכי, נסתלקה רוח הקודש מישראל". בספר ה'עיקרים' (מאמר ג, סוף פרק יא) מבואר שבזמן הבית השני "היו חסידים ואנשי מעשה ראויים לנבואה יותר מבבית ראשון", ואף-על-פי-כן "לא היה שם נבואה, לפי שלא היה שם ארון". ב'עבודת הקודש' (חלק ד, פרק כד) מוסבר שאף שהנביאים האחרונים נתנבאו גם אחרי גניזת הארון, זה היה "לפי שקיבלו נבואתם ועדיין האור היה מתנוצץ", ולכן הייתה נבואתם "במשלים וחידות ולמטה ממדרגת הנביאים הראשונים".

עם זה, גם בגמרא עצמה וגם בדורות שלאחריה מוזכרים גדולי ישראל שזכו להשראת רוח הקודש. הכוונה במאמר חז"ל על סילוק רוח הקודש היא שתקופת הנביאים נסתיימה, ולאחר מכן אין רוח הקודש מצויה כמקודם, והיא גם איננה בדרגה שהייתה בימי הנביאים. כך מתפרשים עוד מאמרי חז"ל על דברים ש'בטלו', 'פסקו' או 'נסתלקו' אחרי החורבן, כמו ענווה, יראת חטא ואפילו 'זכוכית לבנה' (שעל כך מסביר התוספות בבבא מציעא כט,ב, שהכוונה היא "דלא שכיחא", כלומר, אינה מצויה כמקודם). [ראה בכל זה לקוטי שיחות כרך יד, עמ' 72 ואילך.]

חזרה הדרגתית

גלות השכינה היא אפוא הסיבה להסתלקות הנבואה, ובגאולה, עם חזרת השכינה ובית המקדש והארון, ישוב וייפתח צינור הנבואה. גילוי השכינה אז יהיה בעוצמה רבה כל-כך, עד שכל אחד ואחד מישראל יזכה לנבואה. וכך נאמר (יואל ג,א): "והיה אחרי-כן אשפוך את רוחי על כל בשר וניבאו בניכם ובנותיכם". במדרש (תנחומא סוף פרשת בהעלותך) נאמר על כך: "אמר הקב"ה: בעולם הזה יחידים נתנבאו, אבל לעולם הבא, כל ישראל נעשין נביאים".

כשם שהסתלקות הנבואה הייתה הדרגתית, כך חזרת הנבואה באה בהדרגה. לקראת הגאולה מתחילה התעוררות מיוחדת של נבואה ורוח הקודש. כך הופיעו בתחילת האלף הנוכחי צדיקים גדולים שרוח הנבואה שרתה עליהם, כמו ר' שמואל החסיד (אביו של ר' יהודה החסיד), ר' אלעזר בעל ה'רוקח', הרמב"ן, הראב"ד (שהופיעה רוח הקודש בבית מדרשו), ר' עזרא הנביא, ור' יהודה החסיד (שעליו כתוב כי לוּ היה חי בימי הנביאים – היה נביא).

בדורות המאוחרים מאלה, כשהתקרבנו עוד יותר לביאת המשיח, זכינו להתגלות מחודשת של רוח הקודש אצל צדיקי החסידות, מן הבעש"ט והמגיד ממזריטש ועד גדולי החסידות האחרים. הם נשאלו שאלות שבעבר נהגו לשאול כמותן רק אצל נביאים, וענו תשובות שרק ברוח הקודש היה אפשר לאומרן. וכל זה הוא הכנה לרוח הנבואית העצומה שתשרה על משיח צדקנו.

- See more at: http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=12476&CategoryID=2071#sthash.8tCRrZ7U.dpuf

מי רוצה לשלוח שמות לתפילה?

 

 

 

 

 

 

|משעמם פה..|

מישהו יודע עם מי צריך לדבר כדי לעשות חצי שנה שליחות בבית חב"ד? ומה בדיוק עושים שם? (בת דתית לאומית)

פשוט אמרו לי שצריך להתקשר לבית חב"ד עצמו ואני קצת נאבדת...

בכובד ראש התייחסו במזכירוּת הרבי לדברים המופיעים בדפוס בכלל המגזרים, כאשר אלו היו קשורים באופן עקיף או ישיר לחב"ד ופעולותיה * בתכתובת שלפנינו דוגמה לדרישה ההוגנת והמוצדקת שלא להתעלם, במכוון לפחות, מנושאים שחב"ד הינה נושאת הדגל שלהם

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

ביקורת ממזכירות הרבי

בט"ו אלול תשכ"ח שיגר הרב חודקוב את המכתב הבא להרה"ח ר' טוביה שי' בלוי, ותוכנו:

1. הגיע לכאן גיליון 100 של "ירחון 'בית יעקב'" המוקדש לירושלים ושום אזכור על חב"ד לא נמצא בו.

2. פורסמה שם תמונה מ'מבצע תפילין' ליד הכותל ללא אזכור חב"ד.

3. לשים לב על אתר להתרחשויות כאלה ולהגיב עליהן.

 

מכתבו של הרב חודוקוב בקשר לגיליון ה-100 של 'בית יעקב'

מספר גיליונות לאחר-מכן התפרסמה ב'בית יעקב' התגובה הבאה:

"על פרסום דברים ידועים ובלתי-ידועים"

לכבוד עורך "בית יעקב", ירושלים,

גיליון המאה של "בית יעקב", כממשיך עקבי של 99 קודמיו, מתאמץ להעלים את מקומה ופעלה של חסידות חב"ד בעיה"ק ירושלים.

בית הכנסת החסידי הראשון שהוקם בירושלים הוא בית הכנסת החב"די שנוסד על ידי אדמו"ר בעל ה"צמח צדק", ובית כנסת זה הראשון בכלל לשיקום אחרי שחרור העיר. אישי חב"ד הטביעו את רושמם על ירושלים במשך כל הדורות, החל מרבי ברוך מרדכי מבוברויסק, רבי אליהו יוסף ריבלין ורבי שניאור זלמן מלובלין. כיום הזה ישנם בירושלים שמונה בתי כנסת חב"ד, ישיבה גדולה, שכון, מוסדות חינוך לבנים ולבנות. לכל זה אין זכר, וזה בהתאם למדיניות (פוליטיקה בלע"ז) העיתון מאז ייסודו.

(כשמדברים על זרם התשובה וקירוב רחוקים למקורם, למשל, מחפשים בנרות בעלי תשובה, תוך התעלמות מפעילותה הברוכה של תנועת חב"ד בנדון, אשר פירותיה – בעלי תשובה וחסידים – נמצאים במספר רב בארץ ובחו"ל. ביקור קצר בישיבה בכפר חב"ד יגלה לכם עד היכן הדברים מגיעים).

אלא שעל זה איננו מגיבים, כפי שלא עשינו זאת בכל משך תקופת קיום העתון. כאן רצוננו רק להצביע ולהגיב על פרט חשוב, אשר לגביו הרחקתם כבר לכת יותר מדי, ומשום כך מוצאים אנו לנכון לשנות את מנהגנו הנ"ל.

הכוונה לתמונה המופיעה בגיליון הנ"ל (עמוד 9) – והיא יחידה מתוך עשרות התמונות ללא כיתוב. לא משום שאין סיפור מסביב לתמונה. אדרבה: הסיפור הוא מעניין מאוד, ופרטיו הרבים ראויים להיכתב בספר מיוחד. יתר על כן: הגשת הסיפור – על "מבצע תפילין" – עשויה אף לעורר את קוראי העיתון להצטרף למבצע, ובזה לשמוע בקול כל גדולי התורה (רבנים, אדמו"רים וראשי ישיבות) שהצטרפו לקריאת כ"ק אדמו"ר שליט"א בנדון (ופלא שמועט מאוד מספר הנענים, מחוץ לחסידי חב"ד, לקריאת הגדולים, למרות החוסר בידיים עוזרות).

סבורנו, לכן, שפה היה מקום לסטות במקצת מן המדיניות ולתת בכל זאת איזה כיתוב שיספר על מבצע תפילין, ותועלתו העצומה, ויקרא ליהודים חרדים להצטרף אליו.

בכבוד רב ובברכה

צעירי אגודת חב"ד

סניף ירושלים

(דובר מטה מבצע תפילין)

הערה: אין הכרח בפרסום המכתב, כי אם בתיקון הדבר. ברם, אם תמצאו לנכון לפרסם את המכתב – יש לפרסמו בשלמותו".

תגובה מתנצלת

מערכת 'בית יעקב' פרסמה תגובה "בשולי המכתב":

"מן הראוי להסביר עמדת המערכת בקשר לשתי הטענות המועלות במכתב.

א) ביחס לטענה הכללית, כאילו זוהי "מדיניות" להשתיק את תנועת חב"ד – הרינו להדגיש באופן עקרוני, שתפקידו של ירחון ספרותי אינו, כידוע לספק אינפורמציה שוטפת ומכל-שכן לעסוק בפרסום דברים ופעולות, אשר עבור פרסומם בעיתונות הכללית מיועד מנגנון מסועף (ועצם התואר של "דובר מטה מבצע תפילין" יוכיח!...). כי נהפוך הוא, אנו חושבים כמשימתנו הספרותית והחינוכית כאחת, להתרכז בהארת גילויים ותופעות בחיי היהדות (כולל תנועת בעלי-התשובה) שאין איש שם אליהם לב ואין דואג לפרסמן כלל וכלל, ומה שאנו עושים זה ממש בבחינת "פתח פיך לאלם".

דרך-אגב, שעה שרק החל "מבצע הנחת התפילין" של תנועת חב"ד בהיקף עולמי וזה אירע עוד לפני שנים מספר, דווקא ירחון "בית יעקב" היה כמדומה, הראשון להציג ולשבח פעולה זו – ונא לעיין בגיליון מס' 53 במאמר תחת הכותרת: "אין להתייאש משום יהודי" – על הפעולות לקרב רחוקים ונידחים, מאת הרב נחמן מנציק (ניו-יורק) והרב פוגל (לונדון) שניהם מחשובי שליחי חב"ד. למאמר זה צורף תצלום מקורי ממבצע התפילין החב"די!

ב) אשר לטענה המודגשת והמפורטת ביחס לגליון ה-100 – ברור לכל קורא המחזיק את גליון-היובל ביד, שלא הקדשנו מפאת צמצום המקום שום תיאורים לתנועות החסידיות בירושלים עיה"ק (וכלום, לדוגמה, מוזכרת בגיליון זה, חסידות גור, אשר ירושלים היא מרכזה כיום הזה!?), ואילו ביחס לתצלום התופס עמוד שלם בלי כל שוליים, בעמ' מס' 9, אשר עליה יצא קצפם של כותבי-המכתב, הרי התמונה מדברת כשלעצמה והיא מה שמוגדר בלשון העיתונות: 'תמונה ללא מילים', ועצם 'מבצע התפילין' מוצג בה בעוצמה בלתי רגילה!".

היכן נעלמה הפעילות העולמית?

בכ"ג מרחשוון תשכ"ט שוגר למערכת העיתון מכתב בשמו של הרב ישראל לייבוב הניתן כאן בשלימותו:

"לכבוד הר' משה פרגר

עורך "בית יעקב"...

שלום וברכה!

תודה על פרסום מכתב הדובר של סניפנו בירושלים, למרות ה"תשובה" בשולי המכתב אשר אינה, לכאורה, ממין הטענה. הקוראים ודאי ישפטו.

הנני כאן במכתב אישי אל כב' (אם כי איני מכירו), לא לפרסום, כי אם לעיונו ושיקוליו הוא.

אין לנו כל עניין שירחונכם "יספק אינפורמציה שוטפת" כפי שהנכם מציגים ב"תמימות" את פנייתנו (בתוספת הערה על "מנגנון מסועף" המיועד כביכול לצורך זה, אשר מדת האמת בתיאור זה יכולה להיבדק בקלות על ידי ביקור במשרדנו בת"א ובמשרדי סניפינו: יש לנו בס"ה בכל רחבי הארץ משרה ושני חצאי משרות בשכר, וידיהם יחד עם ידי המתנדבים שלנו מלאים ב"ה עבודה מלבד סיפוק אינפורמציה. קביעתכם המוחלטת בנדון מקורה, אם לדון לכף זכות, בנאיביות).

דרישתנו היתה רק בקשר לחומר השייך למסגרת ירחונכם ושכמותו מתפרסם אצלכם, תוך העלמת חסידות חב"ד, השקפותיה, רעיונותיה, תולדותיה וקוי פעילותה לקירוב אחים רחוקים ליהדות בהצלחה שלא תיאמן.

כדוגמא נוכל להצביע על הכתבה בירחונכם מחודש תמוז-אב תשכ"ח: "תורת החסידות מהדהדה באמריקה – בעתונות ובאוניברסיטאות". כתבה זו (מתוך עתון לא-יהודי) מתעלמת מהעבודה המסועפת והמוצלחת מטעם המחלקה לקולג'ים ואוניברסיטאות של צעירי חב"ד בארה"ב המקיימת בעשרות אוניברסיטאות חוגים ליהדות וכבר "יצרה" עשרות בעלי תשובה שלמים (עם צורה יהודית שלמה: זקן ופאות וכו') ובראשם פרופסורים ידועי שם.

במכתבי האישי הזה באתי להציע לכב' עזרתו בתיקון הדברים: אנו מוכנים להמציא לכב' כתבה על הנושא הנ"ל (העבודה ובאוניברסיטאות), וכן כתבות רעיוניות שונות על פי תורת חב"ד, או מתולדות רבותינו וגדולי החסידים במשך הדורות וכד'. עבור כתבות אלו לא יידרש מכם שכר סופרים.

תקותנו שתיאותו סוף סוף להכיר לפני קוראיכם מדה הראויה את חסידות חב"ד ופעליה.

בכבוד רב

הרב י. ליבוב, יו"ר

העתק: הרב פ. לוין".

 

 

 

- See more at: http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=12422&CategoryID=2066#sthash.emKUI9NH.dpuf

מישו יכול לכתוב כמה מעקרונות חב''ד? יש אתזה על רגל אחת או שזה ממש מצריך הסתכלות משם?!(ואז זה יותר קשה)

ב"ה, כ"ג מנ"א, תשט"ז
ברוקלין.
הנהלת אגודת חב"ד באה"ק ת"ו

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

... אף שפשיטא שכל אורח הרוצה לבוא לבקור לכאן בכלל, ובפרט בימים טובים ומועדים, חביב ביותר וביותר, הרי בהתחשב עם האמור לעיל, עליהם לפרסם - שמלבד אלו שיש בביקורם תועלת לרבים באה"ק ת"ו, וביחוד תועלת להחזקת והתפתחות המוסדות אשר בשם, ותועלת לא בהשערה אלא קרובה למציאות ובפועל, - אין דעתי נוחה מהאורחים ומבקרים (כאלו שאינם נכנסים בסוג האמור) במה שמוציאים הממון על הנסיעה, בה בשעה שנכון יותר שיתנוהו לקופות המוסדות חב"ד אשר באה"ק ת"ו הזקוקים לאמצעים, ושע"י החסרון באמצעים מתעכבת התפתחותם. ואפילו את"ל שלדעת האורח תועלת בשבילו בביקורו כאן, הרי תועלת הרבים - המוסדות שיתן לשם הכסף של הוצאות הנסיעה - ותועלת היחיד וכו'.

המחכה למענה מפורט על מכתבי זה והקודם. ויה"ר שיהי' מבש"ט בכל הענינים,

התבודדות להתבוננות(הדומה והשונה),תודה

ב"ה

שלום לכם 

היום אנחנו בי"ד באייר , זהו פסח שני שהיה מיועד לאנשים שנטמאו מסיבות שונות ולא יכלו לאכלול את קורבן הפסח יחד עם כולם .

הענין הזה מראה לנו כמו שהרבי אומר שאין מצב אבוד, תמיד אפשר לתקן ..

וזה בכל מיני תחומים בחיים שלנו תמיד אבל תמיד אפשר לתקן , זה צריך לנסות !!

ביום זה יש ענין לאכול מצה שמורה .

גאולה שלימה ומשיח נאו !!!

שמעתי פעם באיזה שיעור אצל חבדניקית, שהבעל שם טוב אמר שעבודת האדם היא ספירלה. אני תמיד פוגשת את אותה נקודה, אבל מזוית אחרת, ממקום אחר.

מחפשת ממש את המקור של זה, או ציטוט מדוייק או משהו ..
אשמח לעזרה.

בכמה הזדמנויות הרבי העלה על נס את מה שנהוג אצל אמהות בישראל שמרדימים את התינוק עם שיר ערש שתוכנו שהתורה היא הסחורה הכי טובה: "כי טוב סחרה מכל סחורה".

השיר במקורו הוא באידיש, ורבים מחסידי חב"ד חיפשו את השיר המקורי. למרות שיש גם שיר של אברהם פריד על המילים "תורה איז די בעסטע סחורה", רבים חיפשו את השיר המקורי שאמהות היו שרות לילדים.

בעוד הזדמנויות הרבי דיבר על עוד שיר ערש שאמהות נהגו לשיר: קמץ אלף א. השיר במקורו מתחיל עם המילים "אויפן פריפטשיק ברענט א פיירל", כאשר הרבי הזכיר את זה, הוא אמר שהשיר מתחיל עם המילים "אינם שטיבעלע ברענט א ליכטעלע".

אחד מאנ"ש שזכה לשמוע את שני השירים האלו במקורם מאמא שלו ע"ה כאשר שרה אותם כשיר ערש לילדים, נאות לפרסם אותם לזיכוי הרבים.

לקטעי שיחות של הרבי על השירים האלו, מילים של השיר, השמעה והורדה:
 

לקט מיוחד, בבואנו מיום הולדת כ"ק אדמו"ר מהר"ש, ב' אייר תקצ"ד

תפארת שבתפארת

כשהיה בן שבע בחן אותו פעם הצמח-צדק. הסבא [=המהר"ש] ידע כל-כך טוב, שהמלמד התפעל מאוד ולא יכול היה להתאפק ואמר לצמח-צדק: הא, מה אתם אומרים, הוא 'עושה' טוב!

ענה לו הצמח-צדק: מהי ההתפעלות שתפארת שבתפארת 'עושה' טוב!

(היום-יום ב אייר)

יפה כוח הבן

כידוע, שאדמו"ר מהר"ש התחיל לומר דא"ח ברבים בחיי אביו הצמח-צדק, שכתב לו כתב-רבנות: "ראיתי דא"ח שלך והוטב בעיני מאוד". ולהעיר שרצונו של כ"ק מו"ח אדמו"ר היה להוציא לאור את המאמרים של זקנו אדמו"ר מהר"ש, ועל הסדר, היינו, מאז שהתחיל לומר חסידות, כולל גם המאמרים הראשונים שאמרם בחיי אביו.

(תורת מנחם כרך ב, עמ' 186)

בעל השמועה עומד כנגדו

בנוגע לאדמו"ר מהר"ש, שגם ממנו אין תמונה (לפנינו, כי יש אומרים שנמצאה תמונתו אלא מפני סיבה לא נתפרסמה) – יש לומר על-פי הידוע שדמות דיוקנו של כ"ק מו"ח אדמו"ר היתה דומה לדמות דיוקנו של אדמו"ר מהר"ש.

וכסיפור הידוע אודות אחד מזקני החסידים שראה עוד את אדמו"ר מהר"ש, שכאשר ראה בפעם הראשונה את תואר פני כ"ק מו"ח אדמו"ר – נתעלף, מפני שראה בו את תואר פני אדמו"ר מהר"ש! ולכן, בנוגע לאדמו"ר מהר"ש – יכול להיות העניין ד"כאילו בעל השמועה עומד כנגדו" (בכללות על-כל-פנים) בנוגע לדמות דיוקנו בפשטות.

(התוועדויות תשד"מ, כרך א, עמ' 538 ואילך)

לימוד באופן המותר

כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר שלאדמו"ר מהר"ש היה ידע רב בחכמת הרפואה, והיה כותב בעצמו "רעצעפטן" (=מרשמים) לתרופות, ושולח לבית-המרקחת. ב'אותו מקום' היה לו מדף עם ספרים בלטינית, וכשנפנה לשם, היה מעיין בהם, וכך למד חכמת הרפואה.

ולהעיר, שמצינו דוגמתו בנוגע לשמואל (שבשם זה נקרא גם אדמו"ר מהר"ש) – ש"אסיא דרבי הווה", משום שהיה יודע בחכמת הרפואה, והעיד על עצמו שלא עסק בעניינים אלה "אלא בשעה שהייתי פנוי מן התורה, אימתי, כשהייתי נכנס לבית המים".

(תורת מנחם שם ע' כה)

פיטורי הפקיד הגיעו מלמעלה...

כ"ק אדמו"ר מהר"ש הוצרך פעם לנסוע לחוץ-לארץ, ונסע מליובאוויטש לעיירה הסמוכה, שבה היתה תחנת רכבת. מצד סיבה התאחר אדמו"ר מהר"ש לרגע ולא הגיע בזמן, והרכבת יצאה לדרכה; הפקיד הממונה על הרכבת לא המתין לאדמו"ר מהר"ש, ובינתיים הורה שהרכבת תיסע. כאשר אדמו"ר מהר"ש הגיע ונוכח שהרכבת כבר נסעה – הקפיד על כך. ולא ארכו הימים והגיע ציווי מעיר הבירה, פטרבורג, לפטר את הפקיד הממונה על הרכבת.

– בפטרבורג לא ידעו שום מעשיות. אלא כיוון שמדובר אודות אדמו"ר מהר"ש שהיה רבי, נשיא בישראל, שעניינו הוא כמו שכתוב "אנכי עומד בין הוי' וביניכם גו' להגיד לכם את דבר הוי'", עניינו הוא למסור בכל מקום את השליחות של הקב"ה שנמסרה על-ידו, הנה כאשר היה פקיד שלא מילא את תפקידו – שעל-ידו יוכל אדמו"ר מהר"ש לנסוע ולמלא שליחותו, ואדרבה, עוד גרם בלבול לדבר – אזי פיטרוהו מתפקידו.

ואף שבפטרבורג לא ידעו מכל העניין – הרי כיוון שגויים אינם בעלי בחירה, לא נוגע השכל והידיעה שלהם, כי אם העשייה שלהם בפועל, לכן מבלי הבט על כך שלא ידעו מכל העניין, היתה העשייה שלהם כדבעי – שפיטרו את הפקיד הנ"ל, כיוון שלא מילא את תפקידו.

(תורת מנחם כרך יז, עמ' 143-147)

הכבוד למי?

כאשר אדמו"ר מהר"ש נסע חזרה לליובאוויטש, עבר בדרכו בעיירה "אַחרעמאָואָ", ויצאו כל הגויים תושבי המקום יחד עם זקני וחשובי העיר ("סטאַריסטי") וקיבלוהו בכבוד גדול, שהלכו לקראתו עם לחם ומלח, ונפלו לפניו על ברכיהם.

בנסיעה זו נסע גם אחיינו של אדמו"ר מהר"ש, ר' ישעיה ברלין, ואמר לאדמו"ר מהר"ש בהתפעלות: "פעטער" [דוד]! ראיתם איזה כבוד גדול נתנו לכם!...

השיב לו אדמו"ר מהר"ש: "פּעטאַך" [=שוטה]! ומה אתה חושב? וכי על מי נאמר "ברוך תהיה מכל העמים"?!...

(שם)

יגיעה אמיתית

אדמו"ר המהר"ש לא היה מתייגע בלימודו, כיוון שלא היה לו צורך בכך. הוא ידע הכול בלי יגיעה.

פעם דיבר עמו הצמח-צדק אודות מעלת היגיעה בתורה, ומאז החל לעמול ולהתייגע בתורה, עד כדי כך שנעשו כתמים על מצחו מגודל היגיעה. לאחרי זמן, חזר בו הצמח-צדק ("ער האָט צוריק געצויגן"), ונתן לו סדר חדש בלימודו.

(תורת מנחם כרך ד ע' כו)

לכתחילה מלמעלה

עניינו המיוחד ודרכו המיוחדת של אדמו"ר מהר"ש באים לידי ביטוי בפתגמו הידוע (כפי שנמסר ונתגלה לנו על-ידי כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ששמע מאביו, בנו וממלא מקומו של בעל יום ההולדת) "די וועלט זאָגט אַז מען קען ניט אַרונטער דאַרף מען אַריבער; און איך האַלט אַז מ'דאַרף לכתחילה אַריבער" (=העולם סבור שכאשר אי-אפשר ללכת מלמטה, מדלגים מלמעלה; ואני סבור – אומר הרבי מהר"ש – שמלכתחילה צריך לדלג מלמעלה).

ופתגם זה נעשה הוראת דרך לכל ההולכים בדרכיו ואורחותיו בזמן נשיאותו של אדמו"ר מהר"ש, ובאופן דפעולה נמשכת גם בדורות שלאחרי זה, כאמור, שפתגם זה נמסר על-ידי בנו וממלא מקומו של אדמו"ר מהר"ש – אדמו"ר מהורש"ב נ"ע, לבנו יחידו ממלא מקומו – כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שפרסם פתגם והוראה זו, וציווה להדפיס כו'.

ואם בכל העניינים יש לקיים את הוראת אדמו"ר מהר"ש, להתנהג באופן ד"לכתחילה אריבער" – בעניינים השייכים ליום-ההולדת שלו (כולל גם יום השבת שלאחריו, שאז ניתוסף העילוי ד"ויכולו"), על-אחת-כמה-וכמה שצריכה להיות ההנהגה באופן ד"לכתחילה אריבער".

(התוועדויות תשמ"ז, כרך ג, עמ' 235-216)

דברים היוצאים מן הלב

רב חסידי מסמיליאן בא לפני המהר"ש והתאונן על השומעים ממנו חסידות – שאינם מפנימים, ואין הדברים מגיעים לידי פועל.

ענה לו אדמו"ר מהר"ש: ומה נעשה אתך עצמך – הדג מריח מן הראש...

הוא היה יהודי חסידי, והדברים פעלו עליו.

(ספר השיחות תש"ו ע' 18)

יודע עתיו ורגעיו

בעת ההסתלקות ישב אדמו"ר מהר"ש על כיסאו (כי בימים שקודם הסתלקותו היה יושב על כיסאו כל הזמן, גם בעת השינה).

זמן מועט (דקות אחדות) קודם ההסתלקות, לקח את השעון שלו (או שביקש שיביאו לו שעון), וסיבב את מחוגי השעון שיהיו מורים על איזה זמן לאחרי-זה, ולקח פיסת נייר ותחבה (על-ידי נוצה) בתוך השעון כדי שיעמוד מלכת. ובדיוק בזמן זה – שאליו כיוון את השעון – נסתלק!...

(תורת מנחם תשי"ב כרך ד ע' כו)

- See more at: http://chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=9501&CategoryID=1732#sthash.LnMILB9H.dpuf

בהמשך לשרשור הזה @חבדני"ק צעיר

 

חסידים ידעו תמיד שהרבי עושה כל שביכולתו להביא את הגאולה החסידים סה"כ צריכים לפעול לפי הוראותיו כי יש על מי לסמוך.

 

באור לכ"ח ניסן תשנ"א הרבי אמר שיחה חריפה ש"כל מה שעשיתי עד עתה לא הועיל, אני מוסר את הענין אליכם"

 

החסידםי לא היו רגילים לכזה סגנון ומאוד הזדעזעו ומאז הכל היסטוריה.

 

הענין אצלנו וכל אחד מנסה לעפול כפי יכולתו ובכל שנה בכ"ח ניסן נזכירם וכואבים איך עדיין לא הגיעה הגאולה ומה עוד לא עשינו..

אהלן!אני עדיין עייפה מליל הסדר וכבר צריכה לארח שוב

אשמח להמלצה לקייטרינג כשר לפי חב"ד בקריות