בס"ד
אפילו אני "עוד מישהי", בפסגת שאיפותיי רוצה היות בטלה לרבי, (ותמיד יש מה להתקדם בזה )
אלא שמדברך עולה (ואולי טעיתי בכוונתך) כאילו אין לשכל שלנו שום משמעות, ואני לא חושבת שזאת שיטת חב"ד.
כל העניין זה עבודה שהרבי תובע מאייתנו, וכדי שתהייה עבודה פנימית צריך להתשמש בשכל, ולזכך אותו עד כמה שניתן.
הגאולה כבר כאן אך אנו אלא שצריכים לפקוח את העניים ולראות אותה, נכון? (ראייה=חכמה)
הרבי אומר שעניין הדירה בתחתונים זה שהתחתון כפי שהוא בתחתוניותו יתחבר לעליון כפי שהוא בעליונותו, ואם התחתון לגמריי בביטול, בלי שום תחושת קיום, אז אין כאן חיבור של שניים באמת. (דבר מלכות פרשת במדבר)
אז יש עניינים שהם לגמרי למעלה מהשגנתנו, (וגם זה יתוקן בגאולה שאז "הארץ מלאה דעה את ה'"),
אבל השאיפה היא להבין עד כמה שניתן להבין.
כמו התורה עצמה שהיא חכמתו של הקב"ה, וזה שאנו לא משיגים את הסודות הטמונים בה עד הסוף, לא פוטר אותנו מללהשתמש בשכלנו, ללמוד ולהבין מה שאנחנו כן מסוגלים.
כמובן שהולכים רק לפי השכל של הרבי, אבל כמדומני שהדרך היא לעבוד עם השכל שלנו כמה שרק ניתן, וכן, בהחלט רמה מסויימת של חכמה בינה ודעת יש בכולנו, ועם זה (בין השאר) עובדים.
וכן בקשתי שתראה לי מקור איפה הרבי משווה את השכל שלנו לעיניים של עיוור, שכל שאיפתו היא להימצא ליד מישהו שרואה טוב? לענ"ד מש הפוך, העיניים של כל עמי"י בריאות אנו רק צריכים ללמוד איך פוקחים אותן. (ע"י למידת תורתו של הרבי כמובן) ואם תראה לי שהרבי כן כתב כך אז סליחה מראש, ואשמח ללמוד ולנסות להפנים את דברי קדשו.