ב"ה
כשהתקרבתי לחב"ד, זה היה בתקופת גן ישראל בשנת תשל"ט, ביום ג' תמוז, זה שקירב אותי אמר לי שלא אומרים תחנון, והיה לי מאוד קשה, בתור בחור צעיר שלא בה מרקע חב"די להבין את זה שאיזה אדמו"ר יצא מהכלה, אז כל עם ישראל לא צריך להגיד תחנון. מה הקשר שלי איתו? ומה נוגע לי שהשתחרר?
אז לא הייתי חב"דניק והקשר שלי היחיד אם חב"ד הוא שלקחו אותי להיות מדריך בגן ישראל ותו לא.
כך שלדעתי לא נכון לקבוע שעד תשנ"ד לא חגגו את היום הזה !
דווקא להיפך, המון אנשים שלא היו אומרים תחנון ביום זה, אחלו להגיד משנת נ"ד והלאה, והפסיקו לחגוג במלוא מובן המילה והפכו את היום למין מעורב ירושלמי, קצת בוכים קצת שמחים כי בכל זאת יש את השיחות של הרבי.
בקשר לג' תמוז הראשון, הגיע הבשורה ואז לא הייתה כל התקשורת והידיעות היו מקבלים במקווה. החסידים ישבו להתוועד, בעצם לפי התארים, לא ישבו, שתו כמויות אדירות של משקה, רקדו והתגללו כמו בשמחת תורה במשך שעות וימים, לאחר כמה ימים התברר הידיעה שהרבי לא השתחרר ורק הגזר דין מוות נהפך לשליח לגלות. חלק גדול מהחסידים עזבו את החגיגות ומיד חזרו לאמירת תהילים ותפילות. אחד מגדולי החסידים שאיני זוכר את שמו, סירב לקבל את המציאות (מוכר לנו לא?) והמשיך לרקוד ולעשות קולעס ביתר שאת וביתר עוז, וכולם חשבו שהשתגע כליל (גם מוכר לנו, המשיחיסטים המשוגעים). לבסוף התברר שהוא זה שצדק.
וסיפור זה אינו תם כאן, כשהריי"צ יצא את רוסיה בדרכו לווארשה, ואחל להתראות אם החסידים כשהוא היה ברכבת והם על הרציף. חלק מהחסידים לאחר שהרכבת עזבה את הרציף באבל וחפוי ראש (לא ראו בעיני בשר שום אפשרות שההבטחה תתקיים בדרך הטבע) וחלק אחר אחלו לרקוד בצורה של קטר וקרונות כשהם זועקים צו, צו, צו, נתראה אם הרבי (אמיתע משוגעים !). הזמן חלף והנה, כל מי שהשתתף בריקוד המשוגעים זכה להתראות אם הריי"צ, כל השאר נשארו ברוסיה עד סוף ימיהם.
אז הנקודה היא מאוד פשוטה, מי שמאמין ברבי ובדבריו המפורשות לא נבהל מכל מה שקורא לעיני בשר, הוא מתעלה מעל זה, ויודע שמה שקורא הוא דבר חולף, ואם הזכרנו את ר' מענדל, בד' תמוז אמר, הקלוניגער רוצה שנפסיק להאמין ברבי והדרך היחידה לא ליפול בידיו היא להגביר את האמונה ברבי. (התוכן לא המילים).
אודה אם יד על הלב שטרם הגעתי לדרגה כזו, אבל אני מקנה, קנאת סופרים במי שכן הגיע ולא בה בטענות ולא מזדעזע, זה דרכם להגביר את אמונתם. וזו לא התנהגות חדשה של פלג מסויים בתוך חסידי חב"ד, עוד בזמן רבי יהודה הנשיא, תלמידיו אמרו מי שאומר שרבי מת ידקר בחרב !, גדולי האומה האמוראים, תלמידי רבי יהודה הנשיא, לא היו צפתים הזויים !!!!
