רוציםלגלות הירשמו לקבוצה בפייסבוק שניקראת ''פורומים ערוץ 7''
את זה כבר ראיתם?חני.
ב"ה
ירושלים -שמחת בית השואבה לנשים ובנות חול המועדאנונימי (פותח)
מכללת אור חיה ירושלים תקיים בחול המועד סוכות חגיגת שמחת בית השואבה מרכזית לנשים ולצעירות בירושלים, בשיתוף עם עיריית ירושלים ובסיוע משרד החנוך - האגף לתרבות תורנית נותן סיוע. האירוע יתקיים ביום שני י"ט תשרי, חול המועד סוכות, במכללת אור חיה בירושלים. בתוכנית דברי תורה בנושא "השמחה בניסוך המים", ניגונים והרקדה מובילה ומקצועית עם המרקידה שגית ישראלי. לפרטים נוספים: 1700-70-72-82
נוסטלגויות....מושיקו
לקראת חג הסוכות הופיע העיתון החרדי 'בקהילה', במהדורה משודרגת ומורחבת. בין עמודי הכרומו המרהיבים של העיתון והמוספים המרתקים לחג, מתפרסם המוסף "אורח לרגע" המפגיש אישים שונים עם מקומות מנוגדים אליהם, כאלו שמעולם לא תיארו ודמיינו להיות בהם.
בין היתר, מתפרסמת כתבה במסגרתה עולה חבר הכנסת לשעבר אליעזר מזרחי, אל בית נשיא המדינה שמעון פרס בירושלים, בתיווכו של הרב יצחק דוד גרוסמן, להביע בפניו התנצלות, ברמה האישית, על הפגיעה שפגע בו ב"תרגיל המסריח" כאשר בחר להצביע נגד הקמת ממשלה בראשות פרס.
אליעזר מזרחי אומר הבוקר בראיון שהעניק לאתר החב"די שטורעם, כי הוא שלם ושמח עם הצעד שעשה ולא מתחרט עליו לרגע.
• האם התייעצת לפני כן עם רב?
מזרחי: "למה בדיוק אני צריך לשאול משפיע או רב על כך?".
• כחב"דניק לא הרגשת מוזר לבקש סליחה על דבר שקיבלת הוראה מפורשת מהרבי?
"מעולם לא קיבלתי הוראה מהרבי להפיל את פרס. זה אמנם היה ברור לי מלכתחילה שזו דעתו של הרבי, אבל הרבי עצמו מעולם לא הורה לי כך".
• אתה שלם עם מה שעשית?
"אני מדגיש כי אין מדובר בעניין של חרטה או שינוי דעה על מה שעשיתי, אלא בקשת סליחה על הפגישה ברובד האישי בלבד. להיכן שאני הולך כל הזמן, מטיחים בפני שפגעתי בו וברעייתו. אני לא חזרתי בי מההצבעה, אבל מותר לבקש סליחה בפרט כעת שאין לזה שום השפעה על שום דבר".
• אתה מקבל תגובות על הפגישה הזו?
"אני מקבל הרבה מאד תגובות על העניין. אני שלם ושמח על מה שעשיתי", מסכם מזרחי.
* * *
הנה קטעים מהכתבה שפורסמה בבקהילה:
השעה 06:20. הרחובות הירושלמים שוממים מאדם, הצינה מקפיאה את העצמות ומלבד אנשים בודדים עטויי טליתות, המתהלכים בגבורה ברחובות הבירה, נראה כי איש טרם הוציא את חוטמו מתחת לשמיכת הפוך החמה.
הערפילים שהתמקמו במעלות הבתים, לא הראו סימנים כי הם מודעים לכך שהבוקר הזה, יהפוך ברבות הימים לאחד הימים ההיסטוריים בציבוריות הישראלית.
הבוקר של 'התרגיל המסריח'.
בהמשך, עוד נחזור לשעת הבוקר המוקדמת, ולטלפון שהדהד באחד הבתים בשכונת גאולה, ובישר על בוא התרגיל שיסעיר את המדינה, אך קודם לכן, סקירה היסטורית קצרה, לטובת הקוראים שאינם מונחים בפרטי הפרשייה הדרמטית.
היו אלו ימי התום של סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים. היו שחלמו על שלום עם שכנינו הפלסטינים. חלומות שנותרו עד היום בליבות כמה אנשים. החלומות אולי נשארו, אבל האנשים רובם ככולם התחלפו.
כמה חודשים לאחר פרוץ האינתיפדה הראשונה, הציע מזכיר המדינה האמריקני, ג'יימס בייקר, כי ישראל תישא ותיתן עם משלחת פלסטינית המורכבת בעיקר מתושבי יהודה ושומרון ורצועת עזה, כולל פלסטינים ממזרח ירושלים. שמעון פרס, מנהיג מפלגת העבודה דאז, ושותפו של ראש הממשלה יצחק שמיר לממשלת האחדות, דרש שהממשלה תקבל את ההצעה, אולם שמיר סירב.
פרס, בעזרת חיים רמון ויוסי ביילין, רקח הסכם סודי עם אריה דרעי וסיעת ש"ס להפלת הממשלה. החבורה הצעירה והתוססת, התכנסה פעמים רבות, ולאחר אין ספור לילות לבנים אפופי עשן מקטרות, יינות טובים ונוסחאות מפותלות הושג ההסכם. ש"ס החליטה לתת את ידה למהלך ההיסטורי, כמוהו טרם נעשה מעולם ואשר בסופו של יום אמור היה להכתיר את שמעון פרס לראשות הממשלה.
סיעת העבודה (אז המערך), הגישה הצעת אי אמון בממשלה ובעקבותיו פיטר שמיר את פרס מהממשלה. אחריו התפטרו שאר שרי המערך, וב-15 במרץ נפלה ממשלת שמיר בהצעת אי אמון בכנסת, שעברה ברוב של 60 מול 55 ח"כים.
סיעת אגודת ישראל תמכה גם היא בהפלת הממשלה, וחברי הכנסת של ש"ס נעדרו בעת ההצבעה. הייתה זו הפעם היחידה בתולדות ישראל בה נפלה ממשלה בשל הצבעת אי אמון.
לאחר נפילת הממשלה הטיל הנשיא חיים הרצוג על שמעון פרס את מלאכת הרכבת הממשלה. אך המשא ומתן הקואליציוני, שהחל בקול רעש גדול, המשיך בקול ענות חלושה, עד שגווע לחלוטין.
המפלגה החרדית היחידה שכן הצטרפה למהלך, הייתה אגודת ישראל, יחד עימה היו לפרס שישים ואחת חברי כנסת.
בליל 11 באפריל הציג שמעון פרס את ממשלתו החדשה. צעירי העבודה עלצו. במטות נפתחו שמפניות. כולם היללו את הצעירים שהצליחו במו ידיהם להחליף את השלטון במדינה, משימה שנראתה כבלתי אפשרית. למחרת הייתה הכנסת אמורה לאשר את הרכב הממשלה אותה הציג שמעון פרס.
בשעות הלילה המאוחרות, או שמא שעות הבוקר המוקדמות, ארע המהפך.
התרגיל המסריח יצא לדרך.
שניים מחברי הכנסת של אגודת ישראל – אברהם ורדיגר ואליעזר מזרחי, החליטו ברגע שאחרי האחרון, לא לתמוך בממשלה החדשה.
למעשה התברר כי מזרחי כלל לא נכח במהלך טקס חתימת ההסכם הקואליציוני בין המערך לאגודת ישראל, ואילו ורדיגר אומנם השתתף בטקס, אך במקום לחתום על ההסכם רק עבר עם העט מעל הנייר.
את הביזיונות שהיו מנת חלקו של שמעון פרס באותו יום, קשה לתאר במילים. כשהוא חנוט בחליפה יוקרתית, התרוצץ במסדרונות הכנסת, כדי להבין איך חמק לו התפקיד היוקרתי מבין הידיים. גם אחרי כמה ימי ארכה נאלץ פרס להודיע לנשיא כי נכשל במאמציו, ומלאכת הרכבת הממשלה, עברה שנית לידיו של יצחק שמיר, שהצליח להרכיב את הממשלה.
את ההחלטה על הצבעה נגד הממשלה, מנכס הרב מזרחי לעצמו. "לא התייעצתי עם איש", הוא אומר, אך באותו ערב, שידרה התקשורת הישראלית קטע וידאו דרמטי, שללא ספק, הכריע את גורלו של פרס, והפך אותו ללוזר נצחי.
היה זה כתב רשות השידור בארצות הברית, עודד בן עמי, שזימן את עצמו בבוקרו של יום ראשון לחדרו של הרבי. הוא המתין בתור כמו כולם, ויחד עם אביו עבר לפני האדמו"ר. כשהגיע תורם של השניים, ניצל בן עמי, איש תקשורת ממולח, את ההזדמנות וביקש את התייחסותו של הרבי לאירועים שהסעירו את ישראל. האדמו"ר סירב להגיב: "אני לא גר בארץ ואני לא חושב שאני יכול להתערב במה שקורה שם", אמר לעיתונאי הצעיר.
בן עמי לא ויתר. אם היו שואלים את הרבי מה לעשות, מה היית אומר לנציגים?, שאל. הרבי דיבר אודות חשיבות השמירה על ארץ ישראל וסיים: "אם היו שואלים אותי, אני חושב ששמיר צריך להרכיב את הממשלה. יש להקים ממשלת ימין צרה".
ברגע בו שודרו הדברים בארץ, הפסיד שמעון פרס שני קולות קריטיים. שני חברי הכנסת של אגודת ישראל, נענו לקריאת כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל, והחליטו להתנגד להקמת הממשלה וכך, מחדרו שבברוקלין, סיכל האדמו"ר את הקמת הממשלה.
עוד זוכר כל פרט
עשרים שנה אחרי אותו יום דרמטי, אולי הדרמטי ביותר בתולדות הכנסת, הפגיש עיתון 'בקהילה' את שני הניצים: מצד אחד של השולחן הנשיאותי עמד שמעון פרס, שהצלקות מאותו יום טרם הגלידו, ומהצד השני עמדו חבר הכנסת לשעבר אליעזר מזרחי והגרי"ד גרוסמן. לא קלה הייתה הפגישה הזו בעיניו של פרס. הפניות הרשמיות, בכל הצינורות ובאמצעות שורה של שתדלנים, נתקלו במבוי סתום. היה זה למעלה מיכולתו להסכים לפגוש באיש שברגע האחרון שמט ממנו את כס ראש הממשלה.
הייתה זו סגולת אישיותו הנודעת של הגרי"ד גרוסמן לפלס נתיבות ולגשר בין פערים ששולבה בעיתוי המיוחד – ערב יום הכיפורים. רק תודות לשילוב זה הצליח 'בקהילה' להביא את המפגש המיוחל לידי מעשה, אחרי חודשים של מגעים מייגעים. בימים שבין כסה לעשור, ישבו שני היריבים, וסגרו מעגל.
התרגיל המסריח, הומתק.
עוד לפני שפסענו יחד עם הרב אליעזר מזרחי והגרי"ד גרוסמן, על הדשא המוריק של גינת בית הנשיא, ישבנו עם הרב אליעזר מזרחי, לשיחה היסטורית על הימים ההם.
נראה שהוא חי ונושם את הנושא עד היום. את הפרטים, גם אלו הקטנים ביותר, הוא זוכר במדויק.
בלשונו הציורית, הוא מתאר גם את האדים שעלו מכוס התה של כ"ק האדמו"ר מגור זצוק"ל, שעה שהודיע לו כי לא יפעל על פי הוראת מועצת גדולי התורה.
כיום עומד הרב אליעזר מזרחי בראש כולל גדול ברחובות. "היום חילקתי משכורות לאברכים ב'כולל' ואני מותש לחלוטין. העבודה לא קלה, אך היא מלאת סיפוק. יש לנו כולל שהפך לדוגמה למקומות רבים ברחבי הארץ, ואני מודה לקב"ה שזכיתי לעמוד בראשותו", הוא אומר מיד כשאנחנו נפגשים.
כחבר כנסת חרדי, המחויב להחלטות מועצת גדולי התורה, אני בטוח שהתייעצת עם רבך לפני קבלת ההחלטה. מי נתן לך את ההוראה?
"אני בעצמי קיבלתי את ההחלטה. לאחר תקופה, שאל אותי ראש הממשלה, יצחק שמיר, איך הלכתי נגד כולם. הראיתי לו הפסוקים בפרשת חוקת, מהם שאבתי את הכוח לנהוג כפי שנהגתי.
"הפרשה מספרת על מסעות בני ישראל במדבר. משה רבנו רצה לקצר את הדרך דרך הארצות השכנות ושלח משלחות שלום בכדי לבקש מהם אישור. התשובה אותה הוא קיבל, דומה להפליא למה שקורה היום: לא תעבור בגבולי. הגויים איימו כי יקדמו את בני ישראל בחרב, באם יעיזו להציג את כף רגלם על אדמתם.
"כל ניסיונותיו של משה רבנו להבטיח את שלום התושבים, לא הועילו. הגויים התנגדו. זה מה שקורה גם היום.
"הוספתי לשמיר את הפסוקים מפרשת וישלח המדברים על המפגש המרגש בין יעקב לעשיו, לאחר שנים של יריבות תהומית. דווקא רש"י שהוא פרשן המקרא, מביא בפעם היחידה בתורה, הלכה. על הפסוק שעשיו נשק ליעקב כותב רש"י: 'הלכה היא בידוע שעשיו שונא ליעקב'. הלכה זו לא פרשנות. הלכה אי אפשר לפרש בשתי צורות. זוהי הלכה חד משמעית. עשיו שונא ליעקב. אין לנו עם מי לעשות שלום.
"עם מי התייעצתי? עם התורה. היא הדריכה אותי כיצד לנהוג במקרים האלו. שום דבר לא השתנה מלפני אלפי שנים. רק הפרצופים שונים".
בכל אופן, כחסיד חב"ד, לא היה זה ראוי שתשאל את האדמו"ר כיצד לנהוג? הרי נהגת כנגד החלטת מועצת גדולי התורה.
"אנחנו הבטחנו לבוחר שנלך עם שלטון הימין. דעתי הייתה שחייבים לעמוד בהבטחות. במבט היסטורי אני חושב שצדקתי. שעשיתי צעד נכון. אמנם, לא התייעצתי עם האדמו"ר אך לאחר שנים קיבלתי ממנו ברכות על הצורה בה נהגתי".
לא פחדת לקבל כזו החלטה לבד?
"לפעמים יש דברים שאין צורך לשאול. האם מותר לאכול חזיר, צריך ללכת לשאול את הרב? אצל כ"ק האדמו"ר זצוק"ל נושא ארץ ישראל, היה מקודש ביותר. היה לי ברור שזו דעתו. לאורך השנים הוא דיבר כל הזמן על החשיבות שיש בשמירת גבולותיה של המדינה, ואף פעל לא מעט לשם כך. אז אני צריך לשאול? זה ברור מאליו".
מתח בן עשרים שנה
השיחה המרתקת, נגדעת באיבה. עברנו את הבדיקות הביטחוניות הקפדניות בפתח בית הנשיא, והנה אנחנו עומדים זה לצד זה: הגרי"ד גרוסמן הרב אליעזר מזרחי ואנוכי הקטן, בפתח חדרו של נשיא המדינה.
נשיא המדינה קם מכסאו, ומברך אותנו. ראשית הוא מברך את הגרי"ד גרוסמן, והשניים מתחבקים ומברכים זה את זה בברכות שנה טובה. לאחר מכן, פונה הנשיא למזרחי, לוחץ את ידו, ומבקש ממנו לשבת.
מזרחי מתיישב. שקט משתרר בחדר. קשה לפוגג את המתח. מתח בן עשרים שנה.
הרב מזרחי פותח: "רבי עקיבא אומר כל ימיי שהייתי אומר קריאת שמע, כיוונתי באחד, מתי תבוא לידי ואקיימנה. גם אני מחכה הרבה זמן למפגש הזה. אני שמח שיש לי הזדמנות לסגור מעגל. שמעתי במהלך השנים, שהצטייר מצב כאילו אני פגעתי בך. היום אנחנו נמצאים בערב יום כיפור, ואני רוצה לבקש ממך מחילה. אני לא חושב, אדוני הנשיא, שאני פגעתי בכבודו. פעלתי למען עם ישראל וארץ ישראל. אבל אם נפגעת, אני מבקש סליחה".
פרס הרהר. נראה היה על פניו שהזיכרונות מאותו יום שהפך לפארסה עולים בזכרונו. ממקום מושבו הנשיאותי, הכול נראה ורוד יותר, אבל אפילו הוא שהצליח לעת זקנה, להפוך לקונצנזוס, מתקשה לשכוח את מאורעות הימים ההם.
"אני לא אשקר. נפגעתי מאד מההתנהגות שלך", אומר הנשיא, "אבל אנו נמצאים היום בערב יום כיפור, ואני מוחל לך בלב שלם. הסיפור כולו מאחורינו".
מאוחר יותר יאמר לנו הרב מזרחי, כי אין לו שום חרטה על התנהגותו אז. "אני לא מתחרט. אבל אם פרס נפגע, צריך לבקש סליחה. אם הייתי באותה סיטואציה היום, הייתי נוהג אותו דבר. זה מה שקיבלתי בבית. ציות מוחלט לרבי".
סליחהמושיקו
באם מישהו נפגע וכו' וכו' בשנה האחרונה מידיעה או שרשור וכו' וכו' מפורום זה, מקשים סליחה.
ובע"ה נזגכה לגאולה שלימה תו"מ ממש, ואז כמו בחנוכת בית ראשון, שאכלו ושתו ביום הכיפורים בחגיגות חנוכת ביהמ"ק.
תפוח בדבש????חשבשבת
היום בבוקר שאלתי את אבי מדוע דווקא תפוח בדבש??והוא לא ידע לענות
אבל איך שפתחתי את האינטרנט בהשגחה פרטית מצאתי תתשובה..
מדוע תפוח ומדוע בדבש? ● הגיגים ופרפאות
בשולחן ליל ר"ה נבחר הדבש לסימן וסמל למוצר ממתק ולא הסוכר או חומרים ממתיקים אחרים... משום מה? ● התפוח הנטבל בדבש מסמל את עבודת התשובה של היהודי הממשיכה אור חדש אלוקי בר"ה ממקור עצמותו יתברך והוא מתגלם בטעם התפוח ובמידת הרחמים הממלאים את הפגמים וממתיקים את גבורת הדינים של המלאכים ● לקריאה
רבקה ערנטרוי
כח אלול ה'תש"ע (07.09.2010)
בשולחן ליל ר"ה נבחר הדבש לסימן וסמל למוצר ממתק ולא הסוכר או חומרים ממתיקים אחרים... משום מה?
הדבש מסמל עוצמה שיכולה לחלוש ולכבוש את מרירות הגבורות שבקטרוג המלאכים ביום הדין ולהמתיקה. מדוע?
וכשהגבורה המרה נחבשת ונכבשת היא עוד מוסיפה עונג אין סופי וערבות יתרה לגורל העם ממש כמו תבלין הקקאו ההופך לשוקלד מענג וממש כמו הריח המר שבשומן חית המושק, ההופך את הבוסם המיוצר ממנו לראש הבסמים הערבים ביותר, והתורה מכנה אותו בראשית פרשת כי תישא "ראש מר דרור",
מרירות בוסם זה מסמלת עפ"י החסידות את העוצמה והבערה העזה שבנפש הבהמית המעשירה ומוסיפה עוצמה לנפש האלוקית, וההופכת אותה לתדמית של בוסם משכר, משיב נפש...
יסוד הדבש הוא מתוק בבחינה של מידת החסד (ולכן אכילה מוגזמת שלו מביאה לתחושה של בחילה בשל מתיקות מופרזת) אך הוא מצטיין אף במידת הגבורה, המכווצת, ולכן הוא חובש וכובש את יסודות המזון, הנמתק בו, ולכן טעמו של הדבש שורף וגם מרפא היות והוא מחטה ומבער חיידקים בגבורה המכלה שבו.
ע"י כבישה וחבישה זו של מזון בדבש מתכווצים ארבעת היסורות המרכיבים אותו ואין אפשרות למינרלים השונים באוויר לחלחל למזון מבעד לסדקיו ולמרכיביו המתפוררים ולהחמיץ ולהבאיש אותו...
בכבישה זו גוברת מתיקות הדבש על המזון, והיא ממתיקה אותו. (מה שאין כן הסוכר שמידתו היא חסד והנטול גבורה, מביא להתפזרות המרכיבים בסמל של מידת החסד המתפשטת, ואין כאן שמירה כמעין זו אשר של הדבש)
מידת הגבורה שבדבש מסמלת את המרירות שבעבודת התשובה של סגופים וענויים, המחטים את הזוהמה של הנפש ומרפאים אותה ולולא החלמה זו אין הנפש מסוגלת להתענג על טעמם המהנה של המאכלים.
ואכן, בר"ה לאחר עבודת התשובה וההחלמה של הנפש מזוהמתה בשל הדבש השורף, מחטה ומכלה, זוכה היהודי לטעום את המתיקות האדירה ביותר שבחיי העולמים המתגלמת באכילת התפוח...
עבודת התשובה של היהודי מדומה לשוששנה שגוונה, האדום המסמל חטא, מיטהר ומתלבן בעבודת התשובה והוא הופך את קטרוג המלאכים לכח של סנגור.
החוחים שבשושנה הנתחבים בעלי הכותרת שלה ודוקרים אותן, מבאים להתנדפות הריח הערב והמבסם שלה.
דווקא הנפש הבהמית בסמל של חוחים דוקרניים, בה שוכן הנצוץ היהודי, היא שמהווה אתגר וכח מדרבן ליהודי להתעורר.
רחמיו העצמיים של היהודי נכמרים על שפל מצבו בשל היות הניצוץ היהודי שבו שוכן בשפל הדרגה של חומריות הנפש הבהמית ומאוויי ההבל שלה והוא כמה ומשתוקק להתרומם, להתנשא ולהתעלות....
וכך פונה הקב"ה אל עמו במליצה המובאת בשיר השירים:
"כשושנה בין החוחים, כן רעייתי בין הבנות"
וכנס"י משיבה לו: "כתפוח בין עצי היער כן דודי בין הבנים"
המונח "דודי" מסמל את אהבת ה' לעמו המתעוררת בהבחינו בעבודת התשובה בסמל של שושנים שנתחבים בהם חוחים דוקרניים המביאים להתנדפות הריח הערב, אזי ממשיך אליה ה' את אהבתו העמוקה והעצומה ביותר המדומה לתפוח.
אהבה זו של המשכת י"ג מידות הרחמים בימי אלול, בהיות המלך בשדה, מתעוררת מאליה מלמעלה ואין בכחה לכפר על החטא, אך בעבודת התשובה היא נמשכת בתור זיו והארה אח"כ בר"ה ובהמשך הימים הנוראים בשל התעוררות התחתונים והיא מכפרת ומלבנת את החטאים למרות היותה רק הארה וזיו, היות ומקורה הנעלה מחדיר בה עוצמה עזה זו.
מדוע מתגלמת אהבה זו בתפוח?
הצל של עץ התפוח הוא מועט היות ועליו מועטים ולכן בהיותו בין עצי היער הוא זוכה בצילם אך מה שמאפיין אותו על שאר העצים שהוא מבורך בפרי התפוח בעוד המה עצי סרק.
מה מלמדת עובדה זו?
עצי היער הם מלאכי הגבורה, הממשיכים את אור ה' לעולם באופן של צמצום וצללים כדי להאפיל על האור האלוקי, המסנוור ע"מ שתתאפשר קליטתו, אך ביחד עם גבורה וצמצומים אלו, הם ממשיכים תביעות ודינים.
צילו של עץ התפוח הוא מועט כי הוא מסמל את אור ה' הנמשך ממקור עצמותו בטרם הצטמצמותו, ללא מקיפים מצלים.
בנוסף לכך פרי התפוח גדל בטרם ניצניו ורעיון זה מביע את העובדה שבעבודת המצוות והתשובה (פרי) של היהודי הוא חולש ומתרומם למעלה מהמלאכים, היות ובמצווה טמון האור הגדול בעוד המלאכים רק מגשרים ומעבירים לנו את האור, אך מקורו שוכן בקרב העם.
גם גווניו של התפוח מורים על מידת רחמנותו של ה', המבערת את הסיגים והכתמים מהעם. הכיצד?
הגוון הלבן מורה על מידת החסד וההאהבה האלוקית, המתגלמת באכפתיות ורגישות לזולת ואילו הגוון האדום מורה על מידת הגבורה, הנלחמת ונאבקת נגד אויבי העם ומשטיניו.
ההרמוניה בין גווני האהבה והחסד יוצרים את הגוון הירוק שהסמל שלו הוא רחמים...
טבילת התפוח בדבש היא ממחישה את העובדה כיצד עבודת התשובה בסמל של שושנה (הניצוץ האלוקי) מתעורר בשל החוחים, היות והם מעוררים את רחמיו העצמיים על השפל בו הוא שרוי ואז בשל דקירת החוחים בעלי הכותרת של השושנה מתנדף הריח הערב המשיב נפש, זוהי התגלמות של מצב בו הדבש ממתיק היות ואהבת ה' בסמל של תפוח מתעוררת ועל אף היותה רק בחינת זיו והארה של המשכת י"ג מדות הרחמים, מתכפרים העוונות ואודם השני של השושנה מתלבן ומזדכך...
בר"ה נמשכת רק ההארה. בסוכות היא מתגלמת במקיפים של סוכה ווסכך ובכל יום נמשך מקיף חדש ומהווה סיבה לשמחה בשל ההתחדשות.
בשמיני עצרת חודרים מקיפים אלה ונעצרים (נקלטים) פנימה ומהווים את המניע לשמחת הבלתי גבולי.
הצל של עצי היער הוא סמל של הסוויה והאפלה על האור הבהיר של ה' באופן של מקיפים שהמלאכים ממשיכים אל היהודי.
ללא השראה כזו אין היהודי עשוי להתעורר ולהתחבר, ואולם בשל היות השפעת מלאכי הגבורה מאפילה ומצמצמת בשל מידת הגבורה שלהם, היא הופכת להקפדה ודינים.
בעבודת התשובה ובמעשה המצוות חולש היהודי ומתעלה עליהם ומכלה את הדינים וקטרוגם ומשתמש במרירות זו לתהליך של המתקה...
פרי התפוח המלבלב טרם עליו, מדגים את העובדה שלמעשה התשובה והמצוות של היהודי יש דין קדימה והתעלות על המשכת המקיפים של המלאכים, המדומים לעצי היער המצלים בעליהם.
העלים המצלים האלו הם משניים אצל עץ התפוח ואילו שאר עצי הסרק שביער נטולים פירות, נטולים אור ה' בעצמותו, הם רק אמצעי להמשכתו בצמצמו אותו.
התפוח הנטבל בדבש מסמל את עבודת התשובה של היהודי הממשיכה אור חדש אלוקי בר"ה ממקור עצמותו יתברך והוא מתגלם בטעם התפוח ובמידת הרחמים הממלאים את הפגמים וממתיקים את גבורת הדינים של המלאכים.
מלאכי הגבורה מכונים בנים היות והם תובעים את כבוד אביהם, יתרה מעבד התובע את כבוד אדונו, ותביעה זו הופכת לגזרות ודינים.
גם גווניו של התפוח מגלמים את המתקת גבורת הדינים וטעם זה שנעשה ערב ביותר בשל המרירות שהתמתקה בו, מתגלמת בטעם התפוח הערב והמתוק.
הגוון הלבן שבתפוח מסמל את מידת החסד והאהבה האלוקית, הגוון האדמומי מסמל את מידת הגבורה והירוק את התמזגות האדום והלבן לצבע הירוק שמידתו היא רחמים.
רחמים אין היא מידה שרק חשה ברגישותה ושכואבת את כאבה ונאקתה של הזולת אך יש כאן גם מידה של גבורה, הנאבקת באויב להכניע אותו ולשחרר ממנו את הקרבן.
מידה זו מתגלמת בגוון הירוק שבתפוח.
וכך ניתן להבין את הפסוק בשיר השירים:
"כשושנה בין החוחים כן רעייתי בין הבנות" (עבודת התשובה)
"כתפוח בין עצי היער כן דודי בין הבנים..." (הבנים המה מלאכי הגבורה המצמצמים את אור ה' בסמל של עלים וצל)
התפוח היא אהבת ה' המתגלמת בי"ג מדות הרחמים הנמשכת תחילה בימי אלול ועדיין אינה מכפרת היות וההתעוררות באה מלמעלה ואולם אח"כ בשל התשובה נמשכת אהבה זו בר"ה בטעם הפוח ואח"כ היא נמשכת באופן של חבוק מקיף בצלה של הסוכה
"חמדתי וישבתי בצילו" (בצל הסוכה של סוכות) עד שבשמיני עצרת, נקלט הטעם המתוק בקרבו של העם.
"פריו מתוק לחיכי...."
(ע"פ אור התורה לשיר השירים למאמר זה)
הדבש מסמל עוצמה שיכולה לחלוש ולכבוש את מרירות הגבורות שבקטרוג המלאכים ביום הדין ולהמתיקה. מדוע?
וכשהגבורה המרה נחבשת ונכבשת היא עוד מוסיפה עונג אין סופי וערבות יתרה לגורל העם ממש כמו תבלין הקקאו ההופך לשוקלד מענג וממש כמו הריח המר שבשומן חית המושק, ההופך את הבוסם המיוצר ממנו לראש הבסמים הערבים ביותר, והתורה מכנה אותו בראשית פרשת כי תישא "ראש מר דרור",
מרירות בוסם זה מסמלת עפ"י החסידות את העוצמה והבערה העזה שבנפש הבהמית המעשירה ומוסיפה עוצמה לנפש האלוקית, וההופכת אותה לתדמית של בוסם משכר, משיב נפש...
יסוד הדבש הוא מתוק בבחינה של מידת החסד (ולכן אכילה מוגזמת שלו מביאה לתחושה של בחילה בשל מתיקות מופרזת) אך הוא מצטיין אף במידת הגבורה, המכווצת, ולכן הוא חובש וכובש את יסודות המזון, הנמתק בו, ולכן טעמו של הדבש שורף וגם מרפא היות והוא מחטה ומבער חיידקים בגבורה המכלה שבו.
ע"י כבישה וחבישה זו של מזון בדבש מתכווצים ארבעת היסורות המרכיבים אותו ואין אפשרות למינרלים השונים באוויר לחלחל למזון מבעד לסדקיו ולמרכיביו המתפוררים ולהחמיץ ולהבאיש אותו...
בכבישה זו גוברת מתיקות הדבש על המזון, והיא ממתיקה אותו. (מה שאין כן הסוכר שמידתו היא חסד והנטול גבורה, מביא להתפזרות המרכיבים בסמל של מידת החסד המתפשטת, ואין כאן שמירה כמעין זו אשר של הדבש)
מידת הגבורה שבדבש מסמלת את המרירות שבעבודת התשובה של סגופים וענויים, המחטים את הזוהמה של הנפש ומרפאים אותה ולולא החלמה זו אין הנפש מסוגלת להתענג על טעמם המהנה של המאכלים.
ואכן, בר"ה לאחר עבודת התשובה וההחלמה של הנפש מזוהמתה בשל הדבש השורף, מחטה ומכלה, זוכה היהודי לטעום את המתיקות האדירה ביותר שבחיי העולמים המתגלמת באכילת התפוח...
עבודת התשובה של היהודי מדומה לשוששנה שגוונה, האדום המסמל חטא, מיטהר ומתלבן בעבודת התשובה והוא הופך את קטרוג המלאכים לכח של סנגור.
החוחים שבשושנה הנתחבים בעלי הכותרת שלה ודוקרים אותן, מבאים להתנדפות הריח הערב והמבסם שלה.
דווקא הנפש הבהמית בסמל של חוחים דוקרניים, בה שוכן הנצוץ היהודי, היא שמהווה אתגר וכח מדרבן ליהודי להתעורר.
רחמיו העצמיים של היהודי נכמרים על שפל מצבו בשל היות הניצוץ היהודי שבו שוכן בשפל הדרגה של חומריות הנפש הבהמית ומאוויי ההבל שלה והוא כמה ומשתוקק להתרומם, להתנשא ולהתעלות....
וכך פונה הקב"ה אל עמו במליצה המובאת בשיר השירים:
"כשושנה בין החוחים, כן רעייתי בין הבנות"
וכנס"י משיבה לו: "כתפוח בין עצי היער כן דודי בין הבנים"
המונח "דודי" מסמל את אהבת ה' לעמו המתעוררת בהבחינו בעבודת התשובה בסמל של שושנים שנתחבים בהם חוחים דוקרניים המביאים להתנדפות הריח הערב, אזי ממשיך אליה ה' את אהבתו העמוקה והעצומה ביותר המדומה לתפוח.
אהבה זו של המשכת י"ג מידות הרחמים בימי אלול, בהיות המלך בשדה, מתעוררת מאליה מלמעלה ואין בכחה לכפר על החטא, אך בעבודת התשובה היא נמשכת בתור זיו והארה אח"כ בר"ה ובהמשך הימים הנוראים בשל התעוררות התחתונים והיא מכפרת ומלבנת את החטאים למרות היותה רק הארה וזיו, היות ומקורה הנעלה מחדיר בה עוצמה עזה זו.
מדוע מתגלמת אהבה זו בתפוח?
הצל של עץ התפוח הוא מועט היות ועליו מועטים ולכן בהיותו בין עצי היער הוא זוכה בצילם אך מה שמאפיין אותו על שאר העצים שהוא מבורך בפרי התפוח בעוד המה עצי סרק.
מה מלמדת עובדה זו?
עצי היער הם מלאכי הגבורה, הממשיכים את אור ה' לעולם באופן של צמצום וצללים כדי להאפיל על האור האלוקי, המסנוור ע"מ שתתאפשר קליטתו, אך ביחד עם גבורה וצמצומים אלו, הם ממשיכים תביעות ודינים.
צילו של עץ התפוח הוא מועט כי הוא מסמל את אור ה' הנמשך ממקור עצמותו בטרם הצטמצמותו, ללא מקיפים מצלים.
בנוסף לכך פרי התפוח גדל בטרם ניצניו ורעיון זה מביע את העובדה שבעבודת המצוות והתשובה (פרי) של היהודי הוא חולש ומתרומם למעלה מהמלאכים, היות ובמצווה טמון האור הגדול בעוד המלאכים רק מגשרים ומעבירים לנו את האור, אך מקורו שוכן בקרב העם.
גם גווניו של התפוח מורים על מידת רחמנותו של ה', המבערת את הסיגים והכתמים מהעם. הכיצד?
הגוון הלבן מורה על מידת החסד וההאהבה האלוקית, המתגלמת באכפתיות ורגישות לזולת ואילו הגוון האדום מורה על מידת הגבורה, הנלחמת ונאבקת נגד אויבי העם ומשטיניו.
ההרמוניה בין גווני האהבה והחסד יוצרים את הגוון הירוק שהסמל שלו הוא רחמים...
טבילת התפוח בדבש היא ממחישה את העובדה כיצד עבודת התשובה בסמל של שושנה (הניצוץ האלוקי) מתעורר בשל החוחים, היות והם מעוררים את רחמיו העצמיים על השפל בו הוא שרוי ואז בשל דקירת החוחים בעלי הכותרת של השושנה מתנדף הריח הערב המשיב נפש, זוהי התגלמות של מצב בו הדבש ממתיק היות ואהבת ה' בסמל של תפוח מתעוררת ועל אף היותה רק בחינת זיו והארה של המשכת י"ג מדות הרחמים, מתכפרים העוונות ואודם השני של השושנה מתלבן ומזדכך...
בר"ה נמשכת רק ההארה. בסוכות היא מתגלמת במקיפים של סוכה ווסכך ובכל יום נמשך מקיף חדש ומהווה סיבה לשמחה בשל ההתחדשות.
בשמיני עצרת חודרים מקיפים אלה ונעצרים (נקלטים) פנימה ומהווים את המניע לשמחת הבלתי גבולי.
הצל של עצי היער הוא סמל של הסוויה והאפלה על האור הבהיר של ה' באופן של מקיפים שהמלאכים ממשיכים אל היהודי.
ללא השראה כזו אין היהודי עשוי להתעורר ולהתחבר, ואולם בשל היות השפעת מלאכי הגבורה מאפילה ומצמצמת בשל מידת הגבורה שלהם, היא הופכת להקפדה ודינים.
בעבודת התשובה ובמעשה המצוות חולש היהודי ומתעלה עליהם ומכלה את הדינים וקטרוגם ומשתמש במרירות זו לתהליך של המתקה...
פרי התפוח המלבלב טרם עליו, מדגים את העובדה שלמעשה התשובה והמצוות של היהודי יש דין קדימה והתעלות על המשכת המקיפים של המלאכים, המדומים לעצי היער המצלים בעליהם.
העלים המצלים האלו הם משניים אצל עץ התפוח ואילו שאר עצי הסרק שביער נטולים פירות, נטולים אור ה' בעצמותו, הם רק אמצעי להמשכתו בצמצמו אותו.
התפוח הנטבל בדבש מסמל את עבודת התשובה של היהודי הממשיכה אור חדש אלוקי בר"ה ממקור עצמותו יתברך והוא מתגלם בטעם התפוח ובמידת הרחמים הממלאים את הפגמים וממתיקים את גבורת הדינים של המלאכים.
מלאכי הגבורה מכונים בנים היות והם תובעים את כבוד אביהם, יתרה מעבד התובע את כבוד אדונו, ותביעה זו הופכת לגזרות ודינים.
גם גווניו של התפוח מגלמים את המתקת גבורת הדינים וטעם זה שנעשה ערב ביותר בשל המרירות שהתמתקה בו, מתגלמת בטעם התפוח הערב והמתוק.
הגוון הלבן שבתפוח מסמל את מידת החסד והאהבה האלוקית, הגוון האדמומי מסמל את מידת הגבורה והירוק את התמזגות האדום והלבן לצבע הירוק שמידתו היא רחמים.
רחמים אין היא מידה שרק חשה ברגישותה ושכואבת את כאבה ונאקתה של הזולת אך יש כאן גם מידה של גבורה, הנאבקת באויב להכניע אותו ולשחרר ממנו את הקרבן.
מידה זו מתגלמת בגוון הירוק שבתפוח.
וכך ניתן להבין את הפסוק בשיר השירים:
"כשושנה בין החוחים כן רעייתי בין הבנות" (עבודת התשובה)
"כתפוח בין עצי היער כן דודי בין הבנים..." (הבנים המה מלאכי הגבורה המצמצמים את אור ה' בסמל של עלים וצל)
התפוח היא אהבת ה' המתגלמת בי"ג מדות הרחמים הנמשכת תחילה בימי אלול ועדיין אינה מכפרת היות וההתעוררות באה מלמעלה ואולם אח"כ בשל התשובה נמשכת אהבה זו בר"ה בטעם הפוח ואח"כ היא נמשכת באופן של חבוק מקיף בצלה של הסוכה
"חמדתי וישבתי בצילו" (בצל הסוכה של סוכות) עד שבשמיני עצרת, נקלט הטעם המתוק בקרבו של העם.
"פריו מתוק לחיכי...."
(ע"פ אור התורה לשיר השירים למאמר זה)
ימים נוראים - להיות בשמחה או בחרדה?מושיקו
התועדות ביצהר היוםאז
ישן ומעורר עניןמושיקו
כך שידרו את ההתוועדויות מ770 לפני 30 שנה, לתמונות נוספות
אתר חדש לחב"דחשבשבת
אתר מומלץ מאוד!!!חיים שלמה
שווה בדיקה.
אז בדקתיאלעד
נסה להרשם לפורום שלהם
ואז נדבר 
זה אתר מצויין !!!אנונימי (פותח)אחרונה
זה לא שדרוג של חב"ד אינפו. חב"ד אינפו עדיין קיים בכתובת http://www.chabad.info ומיועד עבור חסידי חב"ד.
האתר החדש שנקרא "אתר הבית של חב"ד בישראל" נמצא בכתובת http://www.chabad.co.il ומטרתו לספק מענה לכל יהודי באשר הוא, בכל נושאי היהדות והחסידות.
באתר תמצאו מידע על חב"ד, חסידות ויהדות, בעשרות מדורים ותתי מדורים, מאגר עצום של סרטי וידאו, שיעורים והרצאות בנושאים מגוונים, ביוגרפיה מפורטת על הרבי לצד תמונות נדירות והיסטוריות שלו, מגזין שבועי, חגי ישראל, ומדור מיוחד לילדים.
למטיילים נבנה פורטל ייחודי בו ניתן לאתר כל אחד מ-4,000 סניפי חב"ד בארץ או בעולם, לפי שם העיר, הרב או המוסד, לברר את זמני הדלקת הנרות בכל עיר בעולם, המדור השימושי שאל את הרב פתוח לשאלות הגולשים בעניני יהודת, חסידות, הלכה ועוד, ובחדשות חב"ד ניתן לקבל הצצה אקטואלית לפעילותה הנפלאה של חב"ד ברחבי העולם.
וגם - בשורה טובה לכל חוקר, סטודנט או סתם מתעניין. באתר הושקה "חב"פדיה" – האנציקלופדיה החבדי"ת הגדולה בעולם, עם למעלה מ-4,000 ערכים(!)
כי תצא למלחמה על אויבך, למה לא באויבך? - דבר תורהמושיקו
רשתינו פותחת בפסוק "כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו" (דברים כא, י).
שואל הרבי מלך המשיח, למה התורה כותבת 'כי תצא למלחמה על אויבך' הרי הלשון היותר מתאים לכאורה היא עם אויביך או באויביך ?
מהלשון 'ושבית שביו' משמע שהדבר היה שייך לך ונלקח על ידי האויב ובדרך כלל שמדברים על שבי מדברים על רכושו של האויב?
מסביר הרבי מלך המשיח, שבשביל להבין את היציאה למלחמה שהתורה מתכוונת נבאר קודם איך זה צריך להיות בעבודת האדם. עבודתו של היהודי בעולם הוא לתקן את העולם ולעשותו כלי לה'.
כאשר האדם הולך לכבוש את העולם ולעשותו כלי/דירה לה' צריך לדעת שהוא מגיע מעל האויב כי הליכתו למלחמה זאת היא על פי ציווי ובכוחה של התורה, ולכן גם אין שני הצדדים הנלחמים שווים זה עם זה. אלא הוא נמצא מראש מעל האויב.
כוונת המלחמה היא שהמנצח כובש עד שהדברים הם בבעלותו וקנויים לו, כדי שענייני העולם יהיו לגמרי בבעלותו של היהודי אז לא מספיק שהוא יצא בכוחו של ה' והכניע את האויב. אלא צריך להמשיך ולעבוד עם הדבר לברורו ולזכו עד שהוא יהיה ראוי לה' .
וזהו מה שכתוב 'ונתנו ה' אלוקיך בידך' בשביל שתברר את הדבר ותזככו.
ואז יהיה 'ושבית שביו' שתשחרר את הדבר מהשבי שהוא היה שרוי בו, שבי של העולם [מלשון העלם] נסתר ומרוחק מה' ועל ידי עבודתו של יהודי שברר את הדבר חוזר הדבר להיות כלי לאלוקות [לדוגמה עור של הפרה שעל ידי הברור והתעסקות אתו מגיעים למצב נעלה שאפשר לכתוב עליו ספר תורה]. וכך על ידי ברורו וזיכוך העולם מגיעים ל'כי תבוא אל הארץ' ארץ ישראל המורחבת בגאולה האמיתית והשלימה.
(ספר המאמרים ה'תשמ"ה פרשתינו)
יחי אדוננו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד !
שבת שלום !
כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה !!!!
תוסכלתי, אולי תעודדוניאחותו
קראתי את מילון המושגים שלכם.
אז זהו? אנחנו רק בינוניים למרות כל המאמץ היום יומי? אוף, מתסכל.
לא בגאווה אבל, אנחנו משפחה שמרבה בחסד, הכנסת אורחים ( יותר מן הרגיל אפילו בסיסתנו ה"דוסית" בהחלט) , תמיכה בשיעורי תורה ובישיבה בה צמח בעלי. בקיצור באמת משתדלים , אבל מה אם לא כולנו אדמור"ים אז אנחנו רק בינוניים? אוף, הרפתם את ידי...
בינונייםם???????????חשבשבת
הלוואי...
אם את מסתכלת על דעת העולם כמו שהוא מחלק את זה אז: יצאת צדיקה" כמו שאומרים
ואם את מסתכלת על דעת האמת אפילו אביי חשש שהוא בינוני אע"פ שהיה צדיק גמור
לצערנו הרב כל עוד אנחנו במלחמה מתמדת עם היצר אנחנו בדרגת "רשע וטוב לו".... בשאיפה לעלות מעלה מעלה
בהצלחה
חלילה לא צדיק גמור אנוכי, אבל בינוניות?אחותו
זה כל מה שאנו יכולים להשיג?
מה העצבות?קשקשן
אם זה מה שה' דורש מאיתנו, מה יש לנו להיות בעצבות!
זאת פשוט החלוקה האמיתית של צדיק בינוני ורשע, וממילא אנחנו שואפים להיות כאלו, אם תגדירי אחרת את המושגים יכול להיות שתהיי צדיקה אבל זה סתם אשליה.
הרבה אנשים חשבו שצריכים להגיע למדרגת צדיק ובגלל זה הם נפלו, כי לא הצליח ובאמת א"א, אז האדה"ז בא ואומר לנו מה המטרה ולאן צריך ללכת.
לא צריך ליפול ולהתעצב מזה אלא רק לשמוח שאנחנו יודעים מה ה' רוצה ממנו ומה השאיפות האמיתיות שצריכות להיות לנו.
תמיד בשמחה............
מהו בינוני -מושיקו
"בינוני" היא מעלתו של כל אדם, הנמצאת בין דרגתו של הצדיק לבין דרגתו של הרשע. ענינו, הוא כלשון מאמר חז"ל "בינונים זה וזה שופטם", שיצר הטוב ויצר הרע עומדים בתוקפם, אלא שכופה את יצר הרע לעבודת ה'. משום כך, בינוני היא מדת כל אדם בעבודה, ואחריה צריך כל אדם למשוך.
ענינו של הבינוני הוא שיצר הרע נמצא בתוקפו בחלל השמאלי שבלב, ואף על פי כן כופו כל ימיו שלא לסור מלעבוד את ה', ולא נותן לו שליטה אפילו רגע אחד. הבינוני לא עבר עבירה מימיו ולא יעבור עבירה.
לספר התניא קרא אדמו"ר הזקן "ספר של בינונים". בספר ישנה הדרכה ברורה לכל אחד מהי העבודה הנדרשת להגיע למדריגת הבינוני.
מדרגת הבינוני היא המדרגה האמצעית בין מדרגתו של הרשע ומדרגתו של הצדיק. ענינו של הרשע הוא שהטוב שבנפש האלוקית שבמוחו ובחלל הימני שבלבו כפוף ובטל לגבי הרע מהקליפה שבחלל השמאלי. וענינו של הצדיק הוא שהטוב שבנפש האלוקית. ומעלתו של הבינוני היא בין שני דרגות אלו, ש"בינונים זה וזה שופטן",
מעלה זו היא מעלתו של כל אדם, שלכן נאמר "משביעים אותו תהי צדיק ואל תהי רשע", שאין כל אדם זוכה להיות צדיק, ואין ברשותו הבחירה בזה, אלא שמשביעים אותו שנית "אל תהי רע", שבזה הרשות נתונה לכל אדם לכבוש את יצרו ולא להיות רשע אפילו שעה אחת.
ענינו הוא שהיצר הרע עומד בתוקפו בחלל השמאלי שבלב, ואף על פי כן כופו ליצר הרע, לעבוד את ה' כל ימיו בשלושת לבושי הנפש, בתורה ובמצוות.
בינוני בשם העצם ולא בשם המושאל.
מדרגת הבינוני היא מדרגת כל אחד, ואליה כל אחד צריך לשאוף. גם מי שעבר עבירה, יכול כמובן לחזור בתשובה ולהגיע למדריגת הבינוני.
עבודתו של הבינוני היא בדרך של אתכפיא לעומת עבודתו של הצדיק שהיא עבודה בדרך של אתהפכא.
בבינוני יש מעלה וחיסרון, החיסרון שבו שאינו במעלת ומדריגת הצדיק אשר ביער הרע מקרבו - חלקו או כולו, ואילו הבינוני - הרע שבו בתקפו כתולדתו.
אבל לעומת זה מעלת הבינוני גדולה ביותר, שאף שהרע שבקרבו בתקפו, הריהו נלחם במסירות נפש ברע, ועובד את ה' בניגוד לרצונותיו הבהמיים, בשלושת הלבושים: מעשה דיבור ומחשבה כרצון ה', ולא עוד, אלא שהוא מקיים בשלמות את מאמר חז"ל"איזהו גיבור? הכובש את יצרו".
ספר התניא נקרא על ידי אדמו"ר הזקן בשם "ספר של בינונים". שענינו העיקרי של ספר התניא הוא ביאור עבודתו של הבינוני.
תמצות מתוך חב"ד פדיה
וגם בינונים אנחנו לא...כל הזמן שמח
עבר עריכה על ידי מושיקו בתאריך ח' אלול תש"ע 00:34
לפי מה שכתוב בתניא במאמר א' גם בינוני זה אחד שלא מבטל כלל תורה ולא עובר שום עבירה.
נכון אבל זה תלוי גם מה המושגים שלנו אנחנו יכולים גם לומר שאנחנו צדיקים גדולים אבל באמת זה לא נכון הלואי ונזכה להיות בינונים.
נכון ביותרמושיקואחרונה
וזה העבודה להיות בינוני.
על זה צריך יהודי לעבוד כל ימי חייו
התוועדות ראש חודש אלול עם מו"ר הרב יצחק גינזבורגאז
התוועדות ראש חודש אלול
עם מו"ר הרב יצחק גינזבורג שליט"א
ביום רביעי א' אלול, שעה 19:00
[נטילת ידים לסעודת ראש חודש לפני השקיעה]
בישיבת 'עוד יוסף חי' ביצהר
היום היה היום הולדת של הרב המגיד - מזל טוב!בלפן
אני מניח שכולכם מכירים את הסרט הזה:צעיר רענן
מדובר ביקיר הפורום - ר' בן ציון גגולהמושיקו
בתאריך 03/08/09 הרב אמנון יצחק שלח לי אימיילבן ציון גגולה
ומאז הוא בתהליכי התחזקות - הוא חזר למקורבן ציון גגולהאחרונה
עבר עריכה על ידי מושיקו בתאריך כ"ד אב תש"ע 19:40
ב"ה
הוא שלח לי אימייל שהוא רוצה רוצה שיחות של הרבי
שבהם הוא אומר שהוא מלך המשיח ובכך הוא לומד שיחות
של הרבי חסידות בעניני גאולה ומשיח
ולאחר שליחת האימייל שהייתי בשבת שכולה משיח בי' שבט במלון "רמדה" בירושלים
סיפר הרב מנדי וולישאנסקי ראש ישיבה בקריות שהרב אמנון יצחק[ארגון "שופר"]
שולח מקורבים שלו למשיחסטים שם ואני מאחל לו בהצלחה להמשיך להתחזק
ולהגיד בגלוי שהרבי הוא מלך המשיח ועלינו להתאחד יחד ולקבל את הוראותיו
ובכך נקבל פני משיח צדקינו כראוי
מו"ר הרב יצחק גינבוג הוזמן לחקירה ביחב"לכלבו רפיק
מו"ר הרב יצחק גינזבורג שליט"א הוזמן לחקירה בעקבות הסכמתו לספר ההלכתי "תורת המלך-דיני נפשות בין ישראל לעמים" של תלמידו ראש ישיבת "עוד יוסף חי" ביצהר."קול גדול" - בלי הד ?! מדוע ?!יהודה.
רעיון משיחה של הרבי מליובאוויטש - לשבת פרשת ואתחנן (על הפסוק "קול גדול ולא יסף").
תשעה באב כן לאבל- לא לעצבותמושיקו
מסופר אל הצדיק מרו'זין שחסידיו לא היו הכי רציניים בתשעה באב, הם הסתובבו עם 'בובקעס' והצליפו במי שנראה עצוב.
כשהם השתעממו זה אז החליטו לעשות טריק חדש שיוציא קצת את העצבות מהאנשים, הם פתחו חור בעלית הגג מעל הפתח וכל מי שנכנס אז הרימו אותו עם חבל ללמעלה.
ובדיוק אז רבם הצדיק מרוז'ין נכנס ובלי לשים לב הם הרימו אותו, כשמו לב את מי הם הרימו הם נבהלו ומיד הורידו אותו חזרה למטה.
הרים הצדיק מרוז'ין את עיניו לשמים ואמר "ה' , בניך עושים מהחג הזה ליצנות, קח מהם אותו"
אתר חדש לגל עיניקשקשן
ב"ה לאחר שנים של הפסקה על מחדש האתר של "גל עיני - השער לפנימיות התורה" בראשות הרב יצחק גינזבורג.
האתר מושקע ומעוצב, בו תמצאו מתורתו של מו"ר הרב גינזבורג בשלל נושאים, חסידות וקבלה, תורה ומדע, חברה ומדינה, תורת הנפש.
כמו כן ניתן לקנות מספרי הרב באתר.
האתר עדין בבניה לכן אין בו הרבה מאמרים, אך עם הזמן הם יתווספו ויהיה ניתן לקבל עדכונים שבועיים במייל.
כנסו ותיהנו!!