הסרטון שצימרר אותי!!!
קישור לסרטון:
מה אתם אומרים!? מה עושים?!
אם גם אתם חושבים שחייבים לעשות משהו הצטרפו לקבוצה בפייסבוק:
http://www.facebook.com/group.php?gid=27474984430
http://www.facebook.com/group.php?gid=27474984430
בהצלחה לכולנו!
הסרטון שצימרר אותי!!!עזרה לחבר
סקר בנושא פרשת עמנואל-איזה מהדעות נכונות?מושיקו
איפה חב"ד בפרשת עמנואל? ● שתי דעות
דעה א' מאת: א.י.ש
נתחיל מהסוף: אין לנו ענין עם צד זה או אחר במחלוקת ובמאבק הפנימי המתקיים בעמנואל, ואין לנו אלא דברי בן עמרם שקבע באופן חד-משמעי שחלוקה בין יהודים שומרי תורה ומצוות הינה פסולה מעיקרא, וחס וחלילה וחס ושלום שיהיה זה על רקע עדתי (באם אכן ישנה כזאת אפליה).
כמו כן ייתכן שנחלוק על הדרך בה טופלה הפרשיה, ולא בטוח שכל רבני ועסקני חב"ד היו מסכימים עם השיטה ללכת למלחמה "על כל הקופה". [זכור המקרה של בית ספר חב"ד שלא הסכים לקבל אתיופים בלא שיעברו גיור לחומרה (כפי דרישת הרבנות הראשית), ועל כך נסגר בית הספר, זאת למרות שייתכן שגם כאן היה מקום למלחמת עולם.] וכבר היו אלו שטענו (ואולי בצדק) כי אף אחד לא אסר על חסידי סלונים לפתוח בית ספר פרטי, בו יוכלו לקבל רק את בנות החסידות, אך אז יהא עליהם לוותר על תמיכת המדינה.
אבל, וכאן מגיע אבל גדול ביותר: לאף גוף ובודאי לא לבג"צ אין שום זכות לקבוע ולפסוק - ובודאי שלא להכריח הורה לפעול בניגוד לאמונתו הדתית. לא בג"צ הוא שיקבע האם "הכפתור האחרון בחולצה" הינו ענין דתי או עדתי!
ועל כך צריכה לקום קול זעקה מקצה העולם ועד סופו, שבמדינת היהודים מתיימרים שופטים להכריע בסוגות דתיות, והמדינה תאסור הורים כיון שלא מילאו את פסק הדין. האם ישנה מדינה בעולם כולו שתשווה בכך למדינת היהודים? הרי על ענינים פחותים בהרבה מכך פסק בית המשפט העליון בארצות הברית כי לא ניתן להכריע במחלוקות דתיות (וזאת גם במקרה ששאלת הדתיות היתה מוטלת בספק).
הרי שופטי בג"צ כבר החליטו לאחרונה שעל הרבנות הראשית לתת תעודת הכשר גם למאפיה המופעלת על ידי מסיונרים, והתערבות בג"צ בנושא הגיור היא מן המפורסמות. אז מה עוד צריך להתרחש כדי שכל הציבור הדתי והחרדי יבעיר את הארץ במסר ברור לבג"צ: התורה הקדושה הינה צו אלוקי הנעלה לאין ערוך משופטי בג"צ?
אכן, חסידי חב"ד משתדלים לפעול ב"דרכיה דרכי נועם" ולקרב יהודים לאביהם שבשמים, אך אין ספק כי חסידי חב"ד אינם פחות "חרדים" מאף חוג אחר, אלא יותר חרדים לכל דבר שבקדושה מכל חוג או עדה. כל מי שנחשף למלחמותיו של הרבי מלך המשיח לביצור חומת היהדות רואה מיד כי אצל הרבי חשיבות התורה היא מעל הכל ממש.
ולכן חשוב שנזכור:
המערכה כעת אינה על עמנואל, למרות שזה נראה כך. המערכה כעת היא על כל ארץ הקודש.
המערכה כעת אינה על שאלת העדתיות, למרות שזה נראה כך. המערכה היא במהות השאלה מי מעל מי: התורה או החוק.
המערכה כעת אינה של חסידי סלונים, למרות שזה נראה כך. המערכה היא של כל אשר בשם חרדי יכונה.
ובמערכה הזאת על כל חסיד חב"ד ליטול חלק.
את השאלה האם לפעול בגלוי בשם חב"ד או לא - אותיר לרבנים ולעסקנים, אך כחסיד ברור לי שהרבי רוצה שאטול חלק במחאה הגדולה.
וביום שבו בג"צ ישלח חיילים לגייס בכח צעירים החובשים את ספסלי הישיבות, באותו יום בו משרד החינוך יחייב את בנינו ללמוד דברי כפירה, תזכרו את מאבקם של חסידי סלונים.
* * *
דעה ב' מאת: צמח בראון
לא יאומן כי יסופר: יהודים שומרי תורה ומצוות, האמונים על "ואהבת לרעך כמוך", חסידים ההולכים בדרכו של הבעל שם טוב הקדוש שיסוד תורתו והתחלת כל דרך החסידות היתה לקרב יהודים מבלי הבט על מעמדו ומצבו, ובודאי שלא על גזע ייחוסו, מכריזים מלחמה נגד קהל ועדה קדושה בישראל שכל חטאם ופשעם הוא שצבע עורם שונה רח"ל!!! כל חטאם ופשעם הוא שאבות אבותיהם לא ישבו בערי ליטא ופולניה אלא בערי מרוקו ותימן!
והם מוכנים ללכת לכלא על כך... ממש מסירות נפש, כמעט כמו רבי עקיבא שכל חייו אמר "מתי יבוא לידי ואקיימנו". אך מה רב הוא ההבדל, שמים וארץ הם מרחק קטן לעומת המרחק העצום בין רבי עקיבא שכל תורתו ועבודתו היו חדורים באהבת ישראל, וביחד עם כך ודווקא לכן היה מוכן ומזומן למסור נפשו על קידוש ה', לבין יהודים ההולכים בחושך, אך שמים חושך לאור ומדמיינים שהם הולכים לבית הסוהר בעבור תורה ומצוות, בו בעת שכל הנהגתם היא היפך השולחן ערוך והיפך התורה הקדושה.
אכן, בג"צ רודף כל דבר שבקדושה והעסקנים החרדיים תפסו טרמפ על העגלה ובצדק רב מטיחים בבג"צ את האשמה שהוא לא הגוף שיתערב בעניני היהדות ובודאי שלא יפסוק בנושאים הנוגעים בנימי נפשו של כל יהודי - חינוך הבנים והבנות.
ובהצטרף הפסיקה הזאת לשלל הפסיקות האנטי דתיות של השופטים הבטוחים כי הם מורמים מעם והם יפסקו בכל נושא, הרי ברור שהחרדים ובתוכם קהל חסידי חב"ד מרגישים נרדפים. אך חובה שיהיה ברור לנו: אין במלחמה הזאת ולא כלום עם יהדות ועם שולחן ערוך. ההיפך הוא הנכון, על פי שולחן ערוך העומדים בראש המערכה הזאת מוכרחים להיות נידונים בריחוק בשתי ידיים, ואולי אף חמור מכך.
ולולא דמסתפינא הייתי אומר שהמצב הוא של עולם הפוך שלא היה כמותו (בהנחה שאכן דחיית הבנות מבית הספר היא על רקע עדתי):
דוקא הבג"צ האנטי דתי מחזיק בדעת התורה והשו"ע, ועושה כל שביכולתו להחיל את הבסיס התורתי הקדוש שלפיו כל בני ישראל הם בנים להקב"ה ואחים ממש.
ודוקא אלו העומדים בראש המערכה שכנגד, הם אלו העושים את מלאכת בג"צ להחריב את חומת היהדות, והם אלו שהכריזו מלחמה גלויה נגד הקב"ה ותורתו.
ומסיימים בטוב.
נתחיל מהסוף: אין לנו ענין עם צד זה או אחר במחלוקת ובמאבק הפנימי המתקיים בעמנואל, ואין לנו אלא דברי בן עמרם שקבע באופן חד-משמעי שחלוקה בין יהודים שומרי תורה ומצוות הינה פסולה מעיקרא, וחס וחלילה וחס ושלום שיהיה זה על רקע עדתי (באם אכן ישנה כזאת אפליה).
כמו כן ייתכן שנחלוק על הדרך בה טופלה הפרשיה, ולא בטוח שכל רבני ועסקני חב"ד היו מסכימים עם השיטה ללכת למלחמה "על כל הקופה". [זכור המקרה של בית ספר חב"ד שלא הסכים לקבל אתיופים בלא שיעברו גיור לחומרה (כפי דרישת הרבנות הראשית), ועל כך נסגר בית הספר, זאת למרות שייתכן שגם כאן היה מקום למלחמת עולם.] וכבר היו אלו שטענו (ואולי בצדק) כי אף אחד לא אסר על חסידי סלונים לפתוח בית ספר פרטי, בו יוכלו לקבל רק את בנות החסידות, אך אז יהא עליהם לוותר על תמיכת המדינה.
אבל, וכאן מגיע אבל גדול ביותר: לאף גוף ובודאי לא לבג"צ אין שום זכות לקבוע ולפסוק - ובודאי שלא להכריח הורה לפעול בניגוד לאמונתו הדתית. לא בג"צ הוא שיקבע האם "הכפתור האחרון בחולצה" הינו ענין דתי או עדתי!
ועל כך צריכה לקום קול זעקה מקצה העולם ועד סופו, שבמדינת היהודים מתיימרים שופטים להכריע בסוגות דתיות, והמדינה תאסור הורים כיון שלא מילאו את פסק הדין. האם ישנה מדינה בעולם כולו שתשווה בכך למדינת היהודים? הרי על ענינים פחותים בהרבה מכך פסק בית המשפט העליון בארצות הברית כי לא ניתן להכריע במחלוקות דתיות (וזאת גם במקרה ששאלת הדתיות היתה מוטלת בספק).
הרי שופטי בג"צ כבר החליטו לאחרונה שעל הרבנות הראשית לתת תעודת הכשר גם למאפיה המופעלת על ידי מסיונרים, והתערבות בג"צ בנושא הגיור היא מן המפורסמות. אז מה עוד צריך להתרחש כדי שכל הציבור הדתי והחרדי יבעיר את הארץ במסר ברור לבג"צ: התורה הקדושה הינה צו אלוקי הנעלה לאין ערוך משופטי בג"צ?
אכן, חסידי חב"ד משתדלים לפעול ב"דרכיה דרכי נועם" ולקרב יהודים לאביהם שבשמים, אך אין ספק כי חסידי חב"ד אינם פחות "חרדים" מאף חוג אחר, אלא יותר חרדים לכל דבר שבקדושה מכל חוג או עדה. כל מי שנחשף למלחמותיו של הרבי מלך המשיח לביצור חומת היהדות רואה מיד כי אצל הרבי חשיבות התורה היא מעל הכל ממש.
ולכן חשוב שנזכור:
המערכה כעת אינה על עמנואל, למרות שזה נראה כך. המערכה כעת היא על כל ארץ הקודש.
המערכה כעת אינה על שאלת העדתיות, למרות שזה נראה כך. המערכה היא במהות השאלה מי מעל מי: התורה או החוק.
המערכה כעת אינה של חסידי סלונים, למרות שזה נראה כך. המערכה היא של כל אשר בשם חרדי יכונה.
ובמערכה הזאת על כל חסיד חב"ד ליטול חלק.
את השאלה האם לפעול בגלוי בשם חב"ד או לא - אותיר לרבנים ולעסקנים, אך כחסיד ברור לי שהרבי רוצה שאטול חלק במחאה הגדולה.
וביום שבו בג"צ ישלח חיילים לגייס בכח צעירים החובשים את ספסלי הישיבות, באותו יום בו משרד החינוך יחייב את בנינו ללמוד דברי כפירה, תזכרו את מאבקם של חסידי סלונים.
* * *
דעה ב' מאת: צמח בראון
לא יאומן כי יסופר: יהודים שומרי תורה ומצוות, האמונים על "ואהבת לרעך כמוך", חסידים ההולכים בדרכו של הבעל שם טוב הקדוש שיסוד תורתו והתחלת כל דרך החסידות היתה לקרב יהודים מבלי הבט על מעמדו ומצבו, ובודאי שלא על גזע ייחוסו, מכריזים מלחמה נגד קהל ועדה קדושה בישראל שכל חטאם ופשעם הוא שצבע עורם שונה רח"ל!!! כל חטאם ופשעם הוא שאבות אבותיהם לא ישבו בערי ליטא ופולניה אלא בערי מרוקו ותימן!
והם מוכנים ללכת לכלא על כך... ממש מסירות נפש, כמעט כמו רבי עקיבא שכל חייו אמר "מתי יבוא לידי ואקיימנו". אך מה רב הוא ההבדל, שמים וארץ הם מרחק קטן לעומת המרחק העצום בין רבי עקיבא שכל תורתו ועבודתו היו חדורים באהבת ישראל, וביחד עם כך ודווקא לכן היה מוכן ומזומן למסור נפשו על קידוש ה', לבין יהודים ההולכים בחושך, אך שמים חושך לאור ומדמיינים שהם הולכים לבית הסוהר בעבור תורה ומצוות, בו בעת שכל הנהגתם היא היפך השולחן ערוך והיפך התורה הקדושה.
אכן, בג"צ רודף כל דבר שבקדושה והעסקנים החרדיים תפסו טרמפ על העגלה ובצדק רב מטיחים בבג"צ את האשמה שהוא לא הגוף שיתערב בעניני היהדות ובודאי שלא יפסוק בנושאים הנוגעים בנימי נפשו של כל יהודי - חינוך הבנים והבנות.
ובהצטרף הפסיקה הזאת לשלל הפסיקות האנטי דתיות של השופטים הבטוחים כי הם מורמים מעם והם יפסקו בכל נושא, הרי ברור שהחרדים ובתוכם קהל חסידי חב"ד מרגישים נרדפים. אך חובה שיהיה ברור לנו: אין במלחמה הזאת ולא כלום עם יהדות ועם שולחן ערוך. ההיפך הוא הנכון, על פי שולחן ערוך העומדים בראש המערכה הזאת מוכרחים להיות נידונים בריחוק בשתי ידיים, ואולי אף חמור מכך.
ולולא דמסתפינא הייתי אומר שהמצב הוא של עולם הפוך שלא היה כמותו (בהנחה שאכן דחיית הבנות מבית הספר היא על רקע עדתי):
דוקא הבג"צ האנטי דתי מחזיק בדעת התורה והשו"ע, ועושה כל שביכולתו להחיל את הבסיס התורתי הקדוש שלפיו כל בני ישראל הם בנים להקב"ה ואחים ממש.
ודוקא אלו העומדים בראש המערכה שכנגד, הם אלו העושים את מלאכת בג"צ להחריב את חומת היהדות, והם אלו שהכריזו מלחמה גלויה נגד הקב"ה ותורתו.
ומסיימים בטוב.
חב"ד מוחה נגד העבודה זרה של העדה החרדיתבן ציון גגולה
ב"ה
על פי ההלכה שקבלנו ממשה בסיני אנו כולנו צריכים ללכת לאורו של הרבי מלך המשיח שליט"א
אחד מהדברים הוא לבטל את ההבדל בין אשכנזים וספרדים
שהייתי ליטאי למדתי בסניף של ישיבת "חברון" ובישיבה הגדולה ובכלל איפלו בין אשכנזים לספרדים
לא נותנים עד היום שמספר הספרדים יעבור את ה10% כדי לשמור כביכול על כבוד הישיבה
וזאת בעוד מקומות לצערנו כפי שאנו רואים
אני קורא לבית ישראל להתאחד יחד כולם תחת מנהיגותו של נשיא דורנו ובכך לבטל את הדיעות השונות
שמפרידים בינינו זהו רצון השם ועכשיו נותר רק שזה יהיה רצוננו
בתקווה שהדברים יקלטו - תבורכו
במוסדותינו אין הפרדה וכן בברית הנישואיןבן ציון גגולה
ב"ה
לומדים ביחד ומתחתנים ביחד
כל חוג צריך להחיל את עצמו לדברי הרבי שליט"א
ובכך לבטל את הפילוג שיש בעם ישראל
בורא עולם שלח לנו אוצר שמאחד אותנו ואנו צריכים רק
לנצל אותו
יש פה שתי נקודותחשבשבתאחרונה
נקודה 1.אפליה- שהרבי יצא חוצץ נגה בכל מובן
למרות שאני מאוד מבינה אותם האשכנזים והספרדים יש להם דינים והלכות שונות בניגוד אלינו החבדינקים שלא משנה מאיזה עדה אנחנו יש לנו את הלכות ומנהגי חב"ד עפ"י אדמוה"ז.
(קח דוגמא את בין המצרים- הספרדים לא נוהגים מנהגי אבלות עד ר"ח אב והאשכנזים כן)
מעבר לזה שבמקרה הספציפי הזה של עמנואל לא היתה אפליה על רקע עדתי אלא דתי (קרי: תקנון) נכון שאנחנו דוגלים בקירוב לבבות ושדווקא ארבעת הבנים ישבו ביחד ויזמנו גם את הבן החמישי לשבת איתם כי כמו שאומר הרבי מי שמשפיע לא מושפע.
אבל הם מפחדים שהבנות שלהם התקלקלו מזה- ואני מאוד מבינה אותם
נקודה 2: פסיקת בגץ שאמרה המדינה מעל התורה
ופה הם דרכו על יבלת קדושה מאוד שהקפיצה את כל העולם החרדי
אין שום זכות לבגץ להגיד לאדם מי קובע לו
ופה החרדים הראו עד כמה אסור לבגץ להסתכן ושהם לא מוכנים להשתפן בפניה.
תארו לכם שיאסרו עלנו להתפלל השיבה שופטייך כי זה נגד בגץ או ללמוד תניא וכד'...
זה שתי הנקודות.
גם המדע מוכיח....חשבשבת
בג' תמוז תנש"א אמר הרבי שיש השואלים: "..מה יאמר העולם ומה יאמרו האומות על כך שיהודי עושה את עבודתו.. בקירוב הגאולה האמיתית והשלימה הרי אין הם מבינים מה פירוש הדבר ?! והמענה על כך: העולם כבר מוכן כאשר יהודי יעשה את עבודתו כדבעי .. יראה איך שהעולם, טבע העולם ואומות העולם מסייעים לו בעבודתו".
הערב המיוחד שנערך לפני כמה חודשים באולם התרבות שעל ידי 'מרכז מורשת מנחם בגין' – ירושלים, תחת הכותרת "משיח עכשיו – משיחיות וגאולה בימינו, בתכנית: רב שיח בנושא הרבי חי" – מהווה עדות חיה לכך שהעולם מוכן, ואפילו העולם האקדמי מקבל את אמונת החסידים שהרבי מלך המשיח, והוא יגאלנו בקרוב ממש.
ערב זה, שכל כולו מדע ואקדמיה, נערך על-ידי אלו שזה עיסוקם. הנואמים בו הם דוקטורים ופרופסורים, והקהל שיושב באולם הוא 'נטול חב"דניקים' (פרט להרב פרופ' שלמה קאליש, וכתב "בית משיח" שהוזמן לאירוע ע"י ד"ר גולדברג והנהלת המקום). יתכן ולא היינו מצפים לשמוע בערב כזה דברים שינעמו לאוזנינו, אך הנה באים דברי הרבי וטופחים על פנינו – העולם כבר מוכן, והוא מסייע ליהודי בעבודתו!
הערב המדובר הוא ערב השקה לספרה החדש של ד"ר שלי גולדברג "מסע הנשמה" – נשמת הצדיק ונצחיות הנשמה במשנת חב"ד. בספר מבקשת ד"ר גולדברג להסביר את פשר היחס של חסידי חב"ד לרבי מליובאוויטש כחי וקיים, גם כיום – לאחר ג' בתמוז. באחרית דבר (המסקנה) של הספר קובעת הד"ר כי מי שחושב שיחסם של חסידי חב"ד כיום לרבי מליובאוויטש כמשיח וחי נובע מטראומה כלשהי שחלפה עליהם, אינו אלא בעל הסתכלות שטחית. כמו בכל נושא, גם כאן מציגה חסידות חב"ד משנה רחבה, עמוקה ומסודרת, ולהתבטאויות על חייו הנצחיים של הרבי יש בסיס איתן.
במהלך הערב נשאו דברים: הרב ד"ר יעקב גוטליב מחבר הספר 'שכלתנות בלבוש חסידי – דמותו של הרמב"ם במשנת חב"ד'; פרופ' יורם בילו – הוא פרופסור מן המניין במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה ובמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. ד"ר אלון דהן – מרצה בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, וכמובן מחברת הספר שבמרכז הערב, ד"ר שלי גולדברג – מרצה למחשבת ישראל, קבלה וחסידות במחלקה לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר אילן.
חשוב להדגיש: לא מפיהם אנו חיים, ולא דברים של ד"ר ופרופסור זה או אחר הם המקורות לאמונתנו. מדוע אם-כן אנו מפרסמים את הדברים? התשובה לכך הובאה כבר בשורות הקודמות – תופעה מבורכת זו מסמלת את המהפך שחל בשנים האחרונות בעולם האקדמי, שכיום מודה בצדקתם של דברי הרבי מלך המשיח שליט"א בפרט, ורבותינו נשיאנו בכלל, מה גם שישנם כאלו שדבר זה אכן מחזק אותם, כאשר הם רואים כי גם עולם האקדמיה בשפתו ובלשונו מסכימים ומפרסמים את הדברים.
לא אחת אנו דנים בינינו אודות פרסום בשורת הגאולה והסברת ענין התגלות מציאותו של מלך המשיח, ובמהלך השיחה עולה לדיון – כיצד מתקבלים הדברים ב'חוצה'? השורות הבאות הן מעין 'דף משוב' – אפשרות להביט ולראות כיצד מתקבלים הדברים 'שם': מתקיים ערב שלם, שמאורגן על-ידי אנשים מהעולם 'ההוא'. הם קובעים את תוכנו, והם הנואמים בו. והנה, כמה מפתיע, נושא הערב הוא דווקא משיח וגאולה, ובמרכזו עומד דווקא הדיון אודות הרבי כמשיח, ודווקא תוך ירידה לפרטים והסברה על אמונת חסידים בחייו הנצחיים של מלך המשיח. כעת רק נותר לנו להסיק את המסקנות...
כשאנו שומעים על ערב שכזה, מטבע הדברים שאנו מתמקדים באירוע עצמו – הנואמים, תוכן דבריהם, ועוד, אך ישנו דבר נוסף עליו חובה לתת את הדעת, והוא – הקהל. בערב הזה ישבו מול הבמה כ- 300 (!) משתתפים, רובם אקדמאים חלקם חובשי כיפות (סרוגות), וחלקם אינם חובשי כיפות כלל (לע"ע). מדובר פה בייחודית מדהימה בהיקפה – קהל כל-כך גדול מוצא לנכון לצאת מהבית לערב שלם, ובזמן הזה לשבת ולשמוע הרצאות על הרבי מלך המשיח שליט"א! האנשים האלו לא הגיעו לשם משום-מקום. הם שמעו על הנושא, קראו עליו ולמדו אותו ברמה כלשהי, וכאשר הם שמעו שמתקיים ערב שכל כולו מוקדש לנושא זה – הם הגיעו. ניתן לומר שקיימת כאן 'קהילה' שלימה של אנשים, שכלפי חוץ אינם נראים כחסידי חב"ד, אך למעשה הם מתעניינים בכל הקשור לרבי ולמשיח, לומדים את הנושא הזה, וחיים סביבו. זה מעניין אותם. ויש לא אחד ולא שניים כאלה, אלא מאות! מדובר בתופעה מופלאה, הנותנת לנו להבין במידה מסוימת עד כמה "העולם כבר מוכן"...
לא בכדי התקיים ערב זה באור לכ"ו שבט, פרשת משפטים, היום אותו קושר הרבי מלך המשיח לכך שפעולותיו גרמו שענייני הגאולה יחדרו בשכל האדם באופן אוניברסאלי.
* * *
מנחה: אפתח בציטוט החותם את הספר "מסע הנשמה", שלכבודו התכנסנו כאן הערב. אלו דברים שאמר הרבי מליובאוויטש, ציטוט ידוע ומוכר: "מה עוד יכולני לעשות בכדי שכל בני ישראל ירעישו ויצעקו באמת ויפעלו להביא את המשיח בפועל, לאחר שכל מה שנעשה עד עתה לא הועיל, והראיה שנמצאים עדיין בגלות, ועוד ועיקר בגלות פנימי בענייני עבודת ה'?! הדבר היחידי שיכולני לעשות – למסור העניין אליכם, אני – חותם הרבי את הדברים – את שלי עשיתי, ומכאן ולהבא תעשו אתם כל אשר ביכולתכם".
הגאולה והרעיון המשיחי נמצאים בעם ישראל לפחות מאז ימי חורבן בית המקדש השני, ואפילו מיציאת מצרים. אנחנו יכולים לגלות מקומות שונים בהם הרעיון הזה קיבל ביטויים משמעותיים ונכבדים, חלקם הגותיים כגון בכתביו של הרמב"ם, חלקם יותר מעשיים ולאורך תקופות שונות, למשל בימי שיבת ציון, בימי מרד בר כוכבא, ועוד. במהלך המאה העשרים, הגיעו הרעיונות של המשיח והגאולה לשיא שלא קדם לו. דבר זה מתבטא בין השאר גם בגלגולי תנועת החסידות, בעיקר בתנועת חב"ד, בשני האדמו"רים האחרונים שלה, ובפרט באדמו"ר הנוכחי של חב"ד.
הערב נעסוק ברעיון של הגאולה והמשיחיות ובפרקטיקה המעשית שלהן בעיקר בעשורים האחרונים של המאה העשרים, ובפרט סביב המשיחיות של הרבי מליובאוויטש ושל חסידי חב"ד לפני ואחרי ג' בתמוז.
ההרצאה שנשמע עכשיו מפיו של הרב ד"ר יעקב גוטליב, מחברו של הספר 'שכלתנות בלבוש חסידי – דמותו של הרמב"ם במשנת חב"ד', תעסוק בפרשנויות שונות שניתנו במאה העשרים למושג המשיח והגאולה בתורתו של הרמב"ם.
השקפת הרבי לדמותו של המשיח
הרב ד"ר יעקב גוטליב: רבי משה בן מימון – הרמב"ם – הוא בעל משנה משיחית מסודרת, אותה הוא מציג בהלכות מלכים בספר "משנה תורה". לרמב"ם יש התייחסויות לנושא המשיחי גם בפירוש המשניות, באגרת תימן, ומעט גם במורה נבוכים. אך כאשר אנחנו מדברים על המשנה המשיחית של הרמב"ם אני רוצה לצמצם את זה למקום העיקרי שהוא בשני הפרקים האחרונים שחותמים את ספר משנה תורה.
סמכותו הרבה של הרמב"ם וההערצה שיש כלפיו בהיותו איש הלכה גרמו לרבים להישען על משנתו המשיחית. בדבר זה יש אבסורד מסוים: תנועה משיחית, ביסודה היא תנועה שיש בה להט, מיסטיקה, ציפייה והתנתקות מהעולם הקיים וכמיהה לעולם חדש, כאשר בראש התנועה עומד אדם פלאי, איש שסוחף אחריו המונים. לעומת זאת, עולמו המשיחי של הרמב"ם הוא עולם טבעי רציונאלי מפוכח. המשיח אצלו אינה דמות פלאית, אלא מנהיג חכם ומצביא דגול בדוגמת דוד המלך אותו מכנה הרמב"ם המשיח הראשון.
אחד החידושים העיקריים של משנתו המשיחית של הרמב"ם הוא שהגאולה היא גאולה טבעית – 'עולם כמנהגו נוהג'. הרמב"ם מצטט את מאמר שמואל "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד", והופך אותו מדעת יחיד להשקפה חז"לית כללית. הוא גם מנתק את ימות המשיח מתחיית המתים, הן בספר משנה תורה בהלכות מלכים, ובצורה מפורשת אף יותר באגרת תחיית המתים.
חידוש מיוחד נוסף שאנו מוצאים אצל הרמב"ם, היא שאלה שמעסיקה את עם ישראל בקשר לתנועה משיחית – נושא זהותו של המשיח. בניגוד לגאולה הראשונה – גאולת מצרים – שם משה רבינו השתמש במופתים בתהליך הגאולה, אומר הרמב"ם במשנה תורה שהמשיח לא צריך להוכיח את משיחיותו לפני שהוא פועל, מכיון שאם המשיחיות היא טבעית, אי אפשר לומר שהוכחת המשיחיות תיעשה באמצעות אותות ומופתים. לדידו, המשיח הוא מנהיג שמנסה לגאול את עם ישראל, ובמידה והוא מצליח, אנחנו יודעים בדיעבד שהוא המשיח. אם הוא לא מצליח, הרמב"ם לא מגדיר אותו כמשיח שקר, אלא הוא אומר שהוא "ככל מלכי בית דוד השלמים והכשרים שמתו".
יש להניח שלרמב"ם יש כאן שתי מגמות. האחת – רציונאלית כללית, והרמב"ם היה אדם רציונאלי. השניה – בתקופת הרמב"ם ולפניה צצו כפטריות כל מיני משיחים, שניסו למשוך את הציבור על-ידי אותות ומופתים. הרמב"ם רצה למנוע את התופעה הזאת, וזו עוד סיבה לכך שהוא הציג משיחיות שונה, רציונאלית.
בתחילת פרק י"א של הלכות מלכים מובאות המשימות שהמשיח צריך לבצע ושהן יהיו ההוכחה על משיחיותו. ניתן לומר שהוא מדבר על ארבע משימות המתחלקות לשתי קבוצות – משימות לכינון האומה: החזרת מלכות בית דוד, וקיבוץ גלויות. משימות דתיות: הקמת בית המקדש, וכינון שלטון התורה, ולמעשה – השבת הקיום המלא של התורה והמצוות.
הרמב"ם מדגיש שכל התהליכים האלו צריכים להתבצע אך ורק בדרך הטבע, כאשר בשלב מאוחר יותר המשיחיות הופכת להיות אוניברסאלית, תפקידו של המשיח הוא לתקן את כל העולם כולו לעובדו שכם אחד, וכל הדברים האלה ביחד מהווים את המסגרת לנקודה העיקרית אצל הרמב"ם – ידיעת ה'. בתור פילוסוף דתי, רואה הרמב"ם בידיעת ה' את הפסגה של תכלית האדם. הוא פותח את ספר משנה תורה במצוות ידיעת ה', והוא מסיים את הספר בפסוק "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". זוהי התכלית של הכל, כאשר ימות המשיח מהווים את התנאים הנוחים ביותר לכך שבני-אדם אכן יממשו את תכלית חייהם שהיא לדעת את ה'.
• • •
כעת אבקש להתייחס לתנועות בנות זמננו – זאת של הרבי מליובאוויטש.
בניגוד למשנת הציונות הדתית, הרבי מדייק בדברי הרמב"ם ושם דגש על כך שכל תהליכי הגאולה צריכים להיות תחת מלכותו של המלך המשיח. אין גאולה ולא אתחלתא דגאולה ללא מלך המשיח, שהרי הרמב"ם פותח את הלכות המשיח בפרק י"א במילים: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה", וכן הלאה. גם הניסוח באמונה במשיח הוא: "וכל מי שאינו מאמין בו או שאינו מחכה לביאתו", כלומר, יש כאן דגש על המשיח עצמו, ומכאן הרבי שולל כל תפיסה של גאולה שלא עומד בראשה המלך המשיח ומניע את כל התהליכים בעצמו. זו נקודה שהציונות הדתית לא מצליחה להתמודד איתה, מכיון שהיא מדברת על תהליך שקורה מאליו, בניגוד לדיוק בדברי הרמב"ם.
בנוסף, הדמות של המשיח במשנתו של הרבי מתעצמת מאוד, כאשר גם את זה הוא קושר לרמב"ם. הוא טוען שהמציאות של מלך המשיח היא במידה רבה עיקר ענין הגאולה, וכל הענינים שמלך המשיח פועל זו תוצאה מעצם הימצאותו. כלומר, מלך המשיח הוא לא אמצעי והגאולה זו המטרה, אלא שבעצם מציאותו של מלך המשיח פה כבר מתגשם אידיאל משיחי, וכל שאר הענינים הם תוצאה של זה. הוא כותב את הדברים בפירוש: "מה שבאותו זמן יהיה העולם במצב מתאים שיוכלו לקיים את כל המצוות בתכלית השלימות, הנה כל זה הוא רק תוצאה ומסובב מעצם הענין של ביאת המשיח". כלומר, ענינו של משיח הוא לא רק בכדי לתקן את העולם, אלא ענין בפני עצמו, מלך מבית דוד.
בשביל להבין את הדברים יותר לעומק, מדוע הרבי מאדיר כל-כך את הדמות של מלך המשיח, אנחנו צריכים לחזור שבע דורות לאחור – לספר התניא של רבי שניאור זלמן מליאדי, שם כתוב שכל המטרה של בריאת העולם היא שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים. על פי פרשנותו של רבי שניאור זלמן, כוונת המדרש היא שהקב"ה נתאווה לגלות את אור-אין-סוף בעולם הגשמי, גילוי שיתרחש בימות המשיח ובפרט בתחיית המתים. הנקודה היא שההנכחה של האלקות בעולם, שזו בעצם המטרה של הבריאה, מתבצעת בצורה המושלמת ביותר קודם כל במשיח עצמו. המשיח מגלם את התכלית של הבריאה – החיבור בין העולם האלוקי לעולם הגשמי. כתוצאה מכך הוא גם פועל את החיבור הזה בעולם כולו, אבל אצלו החיבור הזה נעשה בצורה המושלמת ביותר.
בקשר לכך ישנם ציטוטים מופלאים. אחד הרבי מביא מה'צמח צדק' – האדמו"ר השלישי של חב"ד, שאומר: "במשיח נתת אתה האין-סוף בעצמו". ישנו ביטוי נוסף של הרבי: "העצמות של משיח צדקנו חד ממש עם עצמות אין-סוף". זה ציטוט מדויק מלשון הרבי. הווי אומר – המשיח מתווך בין האלוקות לעולם הגשמי, אולם תיווך זה מתקיים בו עצמו בצורה המושלמת ביותר.
• • •
נעמוד כעת על עוד כמה נקודות בקצרה: לכולנו מוכרת האגרת של הבעש"ט שמדברת על כך ש'קאתי מר' לכשיפוצו מעיינותיך חוצה. בחב"ד בכלל, והרבי בפרט, עשו מזה 'עניין' גדול, באשר היות ותורת חב"ד עוסקת באלוקות – הרבי מזהה אותה כידיעת ה' באידיאל המשיחי של הרמב"ם. לכן הרבי כותב שהפצת המעיינות זה לא רק מה שמקרב את הגאולה, אלא זהו התוכן הפנימי של הגאולה, ולכן הוא גם רואה בעצם הפצת המעיינות של החסידות עניין משיחי – גאולתי לכשעצמו.
נשאלת תמיד השאלה מה הרבי אמר על עצמו ומה הוא עשה. זהו נושא רחב, אבל כאן אביא את מה שאני טוען בספר שלי – שהרבי פעל על פי הדגם המשיחי של הרמב"ם. במילים אחרות: מה שהמשיח צריך לעשות על פי הרמב"ם זה מה שהרבי עושה בעצמו: ידיעת ה' – הפצת המעיינות. יכוף כל ישראל ללכת בה ולחזק בדקה – מבצעי המצוות, השלוחים, בתי חב"ד וכו'. את "ילחם מלחמות ה'" תופס הרבי במימד הרוחני, כשם שבמלחמת עמלק, כאשר משה רבינו הרים את ידיו גבר ישראל, כך הרבי תופס את עצמו ככוח רוחני שעומד מאחרי המלחמות, וגם מאחרי תהליכים פוליטיים כלל עולמיים, כמו נפילת הקומוניזם ומלחמת אירן עירק.
חשוב לציין שהפעילות של הרבי כוללת גם פעילות אוניברסאלית, כי הרבי רואה את הגאולה כענין אוניברסאלי. לכן הוא פועל למען ז' מצוות בני נח, ואפילו כותב שבסופו של דבר את תורת החסידות צריך ללמד לא רק ליהודים אלא גם לגויים, כי כל מה שקשור לענין ידיעת ה' צריך ללמד גם לעולם כולו.
"נשמתו בי"
מנחה: אני מתכבד להזמין לפאנל את הדוברים הבאים שנשמע הערב: פרופ' יורם בילו, ד"ר אלון דהן, וד"ר שלי גולדברג.
בסוף הפרק המרכזי והאחרון בספר של ד"ר גולדברג, העוסק במשיחיות של קודמו של הרבי מליובאוויטש – הריי"צ, היא כותבת כך: "ניתן לומר שמשנתו העניפה של הרבי ובפרט מגוון האיכויות והתפקידים שהוא מייחס לנשמת חותנו, צמחו על הזדהותו המוחלטת עם נשמת ריי"צ. מבחינתנו עיקר חשיבותם של הדברים אותם אומר הרבי על חותנו נעוצה בכך שניתן להקיש מהם על האופן בו תופסים חסידי חב"ד את הרבי עצמו. כל מה שאמר הרבי על הריי"צ, אמרו ואומרים חסידי חב"ד על הרבי עצמו בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז ג' בתמוז".
ואכן, התופעה המדהימה שקרתה לחסידות חב"ד מאז שנות התשעים, וביתר שאת מאז ג' בתמוז, מוכרת ברבים. זו תופעה שאין לה אח ורע. השאלה שתעסיק אותנו הערב היא – מה הם הגורמים, ומה קרה לחסידי חב"ד ולחסידות חב"ד בעשורים האחרונים, שהביא לתופעה המשיחית המדהימה והמרתקת כל-כך שאנחנו עדים לה?
הדובר הראשון יהיה ד"ר אלון דהן, מרצה בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, ומחבר דוקטורט בנושא "דירה בתחתונים – משיחיות במשנתו של רמ"מ שניאורסון".
ד"ר דהן: בדבריי אני אבקש להתייחס לפן נוסף של המשיחיות האישית של הרבי מליובאוויטש.
כאשר מתבוננים במאמר יום קבלת הנשיאות, רואים דבר מענין – הרבי מליובאוויטש לא ממנה את עצמו במפורש לנשיא חב"ד באותו יום, אלא הוא דורש בכל השיחה את חידוש ההתקשרות עם האדמו"ר הריי"צ. זה נראה כאילו מובן מאליו, בגלל שהריי"צ היה דמות יוצאת דופן, והרבי מזכיר אותו כאיש פלא וכגיבור, שסבל את הסובייטים ברוסיה ואת הנאצים בוורשה, הגיע לארה"ב עם חסידות מרוסקת ושיקם אותה. עברו עליו הרבה יסורים, כמו משיח, והרבי התייחס אליו בהערצה רבה. אבל אני חושב שלא ההערצה היא הסיבה למינוי הנוסף. הריי"צ, שבחייו היה הנשיא השמיני, "התמנה" על-ידי הרבי מליובאוויטש לכהונה נוספת לאחר הסתלקותו, להיות הנשיא של הדור התשיעי ולתפקד דרך נשמתו שלו.
אצטט כעת מאחת השיחות של האדמו"ר מליובאוויטש, בה הוא מדבר על השתלשלות תורת הסוד מהאר"י והלאה דרך רבי חיים ויטאל ועד תורת החסידות, ובסוף הוא כותב: "והולך ומוסיף מדור לדור, עד לנשיא השמיני כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, הן באופן נשיאותו בחיים חיותו בעלמא דין, והן באופן נשיאותו לאחר ההסתלקות כנשיא הדור התשיעי". היינו שהריי"צ מתפקד כנשיא בשני דורות – אחד בדור שהוא היה חי וקיים, ולאחר ההסתלקות דרך הרבי. את כל מעשיו בהקמת המוסדות ובשליחת השלוחים לכל רחבי העולם בלי יוצא מן הכלל הוא מייחס לנשיא דורנו הריי"צ, למרות שהוא עשה את זה.
אין לי תשובה חד-משמעית מתוך הכתבים, אלא רק פירוש אפשרי לכך: לריי"צ היו אמירות מפורשת שהמשיח יבוא בימיו, והוא הודיע שנשאר רק לצחצח הכפתורים, ו"עמדו הכן כולכם לגאולה", ובנוסף לזה הוא פירסם ארבע 'קול קורא' שבהם הוא דיבר על כך מפורש. כל זה נתן תחושה שאנחנו עומדים ממש על סף קץ הימים וחבלי משיח, והריי"צ הדגיש יותר מפעם אחת שזה יהיה בחייו. גם הרבי עצמו, בשיחותיו (בעיקר בימי הגאולה של הריי"צ), הדגיש יותר מפעם אחת שהדברים של הריי"צ שהגאולה תהיה בימיו עדיין בתוקף, כלומר זה עדיין יהיה בימיו – ארבעים שנה אחרי ההסתלקות, והדבר הזה מתאפשר על-ידי זה שהיום הריי"צ מגיע לידי ביטוי דרכו.
אדבר כעת על מימד נוסף בענין הזה: כאשר מתבוננים בהגות החב"דית, אפשר לראות בצורה ברורה שסדר השתלשלות השפע האלוקי של הבריאה דרך עשר הספירות, זהה באופן ברור לסדר התגלות תורת החסידות מהבעש"ט ועד לאדמו"ר האחרון. דהיינו, כאשר אנחנו מתבוננים על הביוגרפיה המיסטית של האדמורי"ם, אפשר לומר שכל אחד מהם מתפקד כייצוג של אחת הספירות האלוקיות, כאשר במובן הזה צריך להיות איזשהו תחום וטווח זמן שבתוכו מתגלה המשיח, ואפשר באמצעות המעקב אחר השתלשלות הזו לדבר אפילו על הזהות של המשיח כספירה האחרונה – המלכות, שתוחמת את הענין הזה, ושהיא בעצם חותמת את תהליך סדר ההשתלשלות ביחד עם אחרית הימים.
לדבר זה יש כמה התבטאויות בכתביו של הרבי, אולם אני עמדתי על זה ממקום אחר, בספר לקוטי דיבורים של הריי"צ, בדברים שהוא בעצם מוסר מפי רבי שמואל (המהר"ש): אחד החסידים נכנס לרבי שמואל ואמר לו שנקבע בדעתו שהבעש"ט, המגיד ממעזריטש והאדמו"ר הזקן הם כתר, חכמה ובינה של החסידות. רבי שמואל מסכים עם הקביעה הזו, והוא קובע את סדר האדמו"רים על-פי מדרש מסוים, שבסופו מגיע עידן הגילוי של המשיח בתחומו של האדמו"ר העשירי. החידוש שבדבר הזה הוא מרשים, משום שעל-פי-זה אנחנו יכולים לקבוע פחות או יותר את זמן הגאולה לדורנו.
כעת, לאחר ג' בתמוז, אנו רואים שלא היתה התמנות של אדמו"ר נוסף. אי מינויו של אדמו"ר נוסף יוצר מצב שבו משך זמן כהונתו של רבי מנחם שניאורסאהן כנשיא הדור העשירי יכול להמשך מעתה ועד עולם, מה שאומר שהדור הזה לא יגמר, ולכן הדברים שלו שהגאולה תתרחש בדור העשירי, כל זמן שלא ימנו אדמו"ר נוסף, הם נכונים.
זה הצד השני של הנושא. בהסתמכות על הרמב"ם, יש גם את ההסתכלות של החסידות.
החסידים מנכיחים את הרבי
מנחה: כדי לענות על השאלה שמעסיקה אותנו כאן, תוך השתתפות במבט המעשי הפרקטי של הרבי מליובאוויטש, דומה כי אין מתאים יותר מאשר פרופ' יורם בילו, אנתרופולוג באוניברסיטה העברית, שאחת המומחיות הגדולות שלו הן הילולות.
פרופ' יורם בילו: הוצגתי כאן כמומחה להילולות, אך המחקר הנוכחי שלי עוסק דווקא באותם קבוצות בחב"ד, שהמושג 'הילולא' איננו מתאים להם. כוונתי היא למה שנקרא בחב"ד 'המשיחיסטים', שמאמינים – ואני מצטט מדבריהם – ש"הרבי מלך המשיח שליט"א חי וקיים כפשוטו ממש ואין בו שום שינוי דגניזה, אלא כפי שהודיע בתורתו, שמקומו של מלך המשיח הוא בבית חיינו– 770, ושם הוא ממתין ומצפה לגאול את ישראל. גם אם עברו ארבע שנים (כאשר נכתב הענין הזה) מאז ג' תמוז תשנ"ד, יום ההעלמות של הרבי, בהן לא זכינו לעת עתה לפקוח את עינינו, הרי שהעובדות אינן משתנות. הנשיא הוא הכל, הוא חי וקיים, ויבוא ויגאלנו תיכף ומיד ממש".
מי שמכיר את השיחות של הרבי, יודע שהם בדרך-כלל הסתיימו במילים האלו – "תיכף ומיד ממש". המילה ממש היא כמובן מילה טעונה. הרבי, באחד המקומות המעטים שבהם הוא הזכיר את התודעה המשיחית שלו עצמו (שעליה דיבר הדובר הראשון, שלא כל כך התייחס אליה, כמובן לא לכל ההיבטים שלה), הוסיף ואמר הרבי: "עם כל המשמעויות שב'ממש'". והמשמעויות של ממש הן בין השאר 'מנחם מענדל שניאורסון' (ר"ת), או 'משיח מנחם שמו' (ר"ת), כך שאין ספק שלרבי הייתה תודעה משיחית חזקה. ובמובן הזה הם צודקים, אלה שטוענים שאכן הוא ראה את עצמו כמשיח, וכל זה משותף לכל הדוברים כאן.
אין לנו עוד פרספקטיבה היסטורית לשפוט את המשיחיות בחב"ד. זו תופעה מדהימה שלא היתה כמוה.
מה שאני מנסה לבדוק הוא – מה מאפשר לאנשים האלו להתקיים ולקיים את אמונתם כשהרבי נעלם לאורך חמש עשרה שנה. בכדי לחיות עם משהו שאינך רואה אותו וחווה אותו באופן גשמי, אתה חייב למצוא דרך לעשותו כנוכח על-מנת שתוכל לחיות עמו כבמצב הווה, וזו כוונתי כשאני מדבר על 'מסלולי הנכחה'.
כאן אני רוצה אפילו לטעון טענה קצת פרובוקטיבית, שבמובנים מסויימים הם צודקים. כלומר, הרבי כבר התגלה, הטענה שלהם שהרבי איתנו יותר מתמיד, מאז ג' בתמוז תשנ"ד, היא טענה נכונה באופן אמפירי ועובדתי. בשנים שלפני ג' בתמוז התמעט הקשר האישי של החסידים עם הרבי במובן מסויים. הרבי ביטל את היחידות הפרטית, ועבר לקבל אנשים ביחידות קבוצתית, שגם היא התבטלה מאוחר יותר. בשנים האלה הרבה מהחסידים לא ראו אותו. יתירה מזו, חלק גדול ממניינם של החסידים היום הם בעלי תשובה שהצטרפו בשנים האחרונות לשורות חב"ד, ולהם מעולם לא הייתה עמו היכרות אישית.
יוצא אם-כן שבאיזה מובן הוא בכל-זאת איתנו יותר מתמיד. הוא נראה היום יותר מאשר פעם, ואני חושב שאני לא צריך לשכנע אתכם. אטען טענה שאפשר להתווכח אתה ואשמח לשמוע דוגמאות נגדיות, אך אני לא מכיר במאה העשרים ואחת דמות רבנית שרואים אותה יותר ממנו במרחבים ציבוריים ופרטיים. בתיהם של החב"דניקים מעוטרים בעשרות תמונות של הרבי בגדלים שונים. הוא נוכח בבית. הוא נראה בתמונות רבות, בעיקר בתמונת הדיוקן עם הנפת היד.
אתאר לכם את הנוכחות הזאת של הרבי: כפי שאמרתי – התמונות שלו נמצאות בכל מקום, ניתן למצוא אותה בנתיבי איילון, שם יש תמונת ענק בגודל של בית בן שלוש קומות הנצפית על-ידי הבאים מירושלים, "משיח יעשה לנו נסים ונפלאות" (נחום ברנע כתב עליה בזמנו בידיעות אחרונות קובלנא, כיצד כל שלטי החוצות בנתיבי איילון הוסרו על פי חוק בכנסת מלבד התמונה הזו), וכן על קירות הדירות של כל משפחה משיחית, במגנטים על המקרר, על הכרטיס שאני מוציא כעת מכיסי – 'כרטיס משיח' – אותו כל אחד מהם נושא (וכאן זו התמונה המפורסמת עם היד), על מדליוני זהב, על כוסות הקידוש, על מחזורי התפילה, על שעוני קיר, על קופות הצדקה, על כיפת 'יחי אדוננו מורנו ורבינו'. הוא נמצא על מחזיק המפתחות שבצידו השני 770 (תוכלו לראות אם אתם לא מאמינים לי), בכיס המעיל על כרך האגרות קודש במהדורת כיס (לא הבאתי את שלי, אבל חב"דניקים מחזיקים אותו בכיס). אוֹמַר שהרבי נישא בשני המובנים של המילה, הוא גם מרומם ונעלה ונשגב, וגם נמצא בכל מקום ועל כל חפץ.
מלבד כל זאת ניתן למצוא אצלם דגלון משיח על הדש, ו-770 רקום על אריזת הטלית והתפילין. הם משתדלים שרצף הספרות 770 יופיע במספרי הטלפון הנייד שלהם, בקודים שלהם ובסיסמאות שלהם באינטרנט.
הם פונים אליו ומתייעצים איתו באמצעות אגרות הקודש לעיתים מספר פעמים ביום, ומדווחים לו באותה דרך על מעשיהם. במובן הזה הרבי הוא מאוד נגיש, כל אדם יכול להתייעץ איתו כל הזמן. אם אין בסביבה תמונה שלו, הם מדמיינים את דמות דיוקנו בעיני רוחם. הם שליחיו, קשורים אליו כצאצאיו, ובמיוחד כשהם נושאים שמות כמו מענדי – מנחם מענדל, שניאור זלמן, שלום דובער, חיה מוסיא – הרבנית, ועוד. כלומר, יש פה ממש זהות עם הרבי. הם מזמנים אותו לחתונותיהם ולעיתים תמונתו מתנוססת בהזמנה, הם פונים אליו בלשון הווה ונוכח, הם מצמידים לשמו כינויי חיוּת ואוסרים כינויי פטירה, ובכך יש הבדל עצום בינו לבין הריי"צ, שלמרות שאין ספק שנשמתו חיה, בכל זאת הריי"צ נ"ע.
הם משתתפים בהתוועדויות שבהם הוא מופיע בוידאו, וההתוועדויות המוקרנות הן של היום-טוב הנוכחי, כלומר שמחת תורה בסוכות, וכדומה. כאשר ההתוועדויות משודרות ב-770 למשל (הייתי שם כמה פעמים) הקהל על המסך העצום צועק 'אמן' אחרי שהרבי מסיים, והקהל שמחוץ למסך צועק 'אמן' ביחד עם הקהל הוירטואלי. זה דבר שיכול לגרום לסוג של ורטיגו אפיסטמולוגי – התערבות הקהל הוירטואלי והקהל האקטואלי. הם מבקרים ב-770 כדי להיות עם הרבי, בעיקר בתשרי ובפסח. הם חשים בנוכחותו בבית משיח בעת התפילות, בסעודת משיח ובהתוועדויות, בקבלת 'כוס של ברכה' ו'לעקח', והם ממקדים את מבטם בבימה בציפיה לראותו.
מודל משולש ומחייב
מנחה: קיבלנו עד כה פרספקטיבה מתוך כתביו של הרבי, ופרספקטיבה מתוך ההתנהגות החב"דית כיום. כעת ד"ר גולדברג תשלים את הדברים מתוך פרספקטיבה רחבה יותר – "תפיסת נשמת הצדיק במשנת חב"ד" באופן כללי.
ד"ר גולדברג: פרופ' בילו הזכיר את סעווען סעווענטי, אז אציין שאנחנו אכן בשנת תש"ע, שזה מסתדר אפילו מספרית, כי תש"ע זה 770.
אני רוצה לפתוח בחיבור בין תפיסת עולמו המשיחית של הרבי, לבין מה שמתחולל בתודעה הכללית והיהודית בפרט בהקשר המשיחי. כיום אני רואה את הרבי כחלק ממה שאמרו מבשרי הקבלה הגדולים במאה העשרים וגדולי ישראל בדורותינו, שדיברו באופן מובהק על נחיצות לימוד פנימיות התורה, בגלל הצוהר לזמן המשיחי שאנו נתונים בו. אלו דברים שאמר גם הרבי אך מכיוון אחר.
לעניות דעתי אי אפשר לנתק את מה שאומר הרבי על הזמן שבו אנחנו נמצאים, ממה שאמרו דוברים אחרים ומקובלים רבים לאורך הדורות על כך. הרבי בונה שיטה משיחית מובהקת בכלים פרגמטיים-מעשיים, שעולה בקנה אחד עם הוגים אחרים במאה שלנו. כולם מדברים באופן רמוז או באופן מודע על כך שבדור הזה יש פוטנציאל של התפתחות רוחנית ושל תודעה משיחית אוניברסאלית. זוהי הנחת היסוד, וכל אחד מנסה להוכיח זאת בשפתו.
לעניננו, את מה שקרה בחב"ד בעשרים השנים האחרונות אפשר לראות על רקע שלושה תהליכים – מודל משולש אותו בנה הרבי. הרבי יצר מודל פסיכולוגי של הזדהות עם חותנו, עד כדי כך שהריי"צ הפך להיות חלק מעצמותו שלו, והוא התבטל לחלוטין בפניו. מושג הביטול שתופס מקום מרכזי בעולם החסידי, הוויתור על האינדיבידואליות שלי תמורת הזהות עם האחר וההתבטלות הטוטאלית בפני הא-ל, התבטא גם כאן בהתבטלות של הרבי בפני הריי"צ. יש פה למעשה שני גופים אך בתוכם שוכנת נשמה אחת.
הרבי מעלה על נס את קיומה של נשמת הריי"צ בדורנו, וטוען שהריי"צ – רבי יוסף יצחק – הוא נשיא דורנו, הוא המלך המשיח. הוא לא משתמש בביטוי 'ניצוץ משיח', ואף לא במונח ההלכתי של הרמב"ם 'בחזקת משיח'. הוא אומר דברים אמיצים ומובהקים שהריי"צ הוא המלך המשיח, ומשליך את דברי ישעיה "אכן חוליינו הוא נשא ומכאובנו סבלם" על הריי"צ. לדבריו, הוא הנשיא האמיתי והגאולה היא בדורנו. כבר לא צריך לצחצח את הכפתורים, כבר לא צריך להתכונן, מכיון שזה כבר כאן, המשיח מציץ בין החרכים מאחורי דלתנו.
עד כה סקרנו את המודל הפסיכולוגי – ההתבטלות הטוטאלית שלו בפני חותנו, שכחלק ממנה לא נמצא טקסט אחד גלוי באחד ממאות ספריו שהוא עצמו המשיח, או יותר מזה – שהוא נשיא הדור. בכל אלפי המובאות בתורתו ניתן למצוא תשובה אחת לשאלה מי נשיא הדור היום – כ"ק מו"ח אדמו"ר. הוא מעולם לא אומר 'אני הנשיא'. דרך אגב, בחב"ד הם לא נקראים אדמו"רים אלא נשיאים, ונשיא זה לא מלשון 'פרזידנט', אלא מלשון נשמת יעקב אבינו, ניצוץ של יעקב אבינו.
למה זה הריי"צ? – את זה נראה בשני התהליכים הבאים, המרכיבים את המודל המשולש שבונה הרבי.
עכשיו אנחנו מגיעים למודל השני. רוב הספר מתמקד בנצחיות הנשמה ובחייה לאחר הסתלקותה מן הגוף. הנחת היסוד שמנחה את הרבי בהיבט השני בו נדון כעת, היא תפיסה שלא נולדה בחב"ד, ואף לא בחסידות. זו תפיסה שמופיעה בזוהר ומבוססת על התנ"ך, המדברת על אקסיומה שהרבי עומד עליה פעמים רבות. אלו שני מושגים מהזוהר השייכים להקשר שלנו. הראשון הוא: "צדיקא דאתפטר אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי" – הצדיק שנפטר נמצא ונוכח הרבה יותר לאחר הסתלקותו מאשר בחייו. המושג השני: "אסתלק יקרא דקוב"ה" – הסתלקות בארמית פירושה עליה והתעלות. דהיינו, התפיסה המיסטית שבאה לידי ביטוי במימד השני, אומרת כי לאחר ההסתלקות הנשמה נוכחת בעולם הזה הרבה יותר מאשר היתה נוכחת קודם לכן. זה נכון באופן עקרוני לגבי כל אחד מאתנו, כי הגוף הוא בר-חלוף והנשמה נצחית, אבל בודאי לגבי צדיק. נאמר בזוהר שהצדיק בחייו היה נוכח בעולם העשיה, ולאחר הסתלקותו הוא גם בעולמות האצילות, הבריאה, היצירה והעשיה. למה הוא נוכח לאחר ההסתלקות יותר מאשר קודם? מפני שהחציצה הגופנית המגבילה כבר איננה, ומשסרו כבלי הגוף הנשמה נמצאת ביתר שאת וביתר עוז ממש כאן.
כלומר, הרבי בונה שיטה שנראה אותה תיכף במימד השלישי, שנוכחותו של הריי"צ שהוא נשיא דורנו היא כאן ועכשיו. אנחנו נקראים בלשון חב"ד בני הדור השביעי, אבל הדור הזה יונק את חיותו מהנשיא הנוכח כאן שהוא הנשיא השישי. למה? כי לאחר הסתלקותו הוא כאן הרבה יותר מאשר היה קודם.
לאחר המימד הראשון – הפסיכולוגי, של ההתבטלות, והמימד השני – המיסטי, של נוכחות הנשמה לאחר הסתלקותה, מגיע המימד השלישי והאחרון, והוא היסוד ההיסטוריוסופי המדויק שבנה הרבי.
מה המיוחד ברבי על פני ששת קודמיו? הוא לא המציא דבר יש מאין, אבל הוא פרגמטיסט, איש מעשה שלא קם לו אח ורע. את כל היתרונות התיאוסופיים הקיימים בחב"ד על גאולה ומשיח ועל נצחיות הנשמה הוא מוציא מן הכוח אל הפועל בצורה פרגמטית מובהקת, שגם למנהיגים שלנו בצה"ל ובמוסדות הבטחון יש מה ללמוד ממנה.
הפרגמטיות שלו מתבצעת הלכה למעשה, ובעשיה זו הוא השתמש בהיסטוריוסופיה (הפילוסופיה של ההיסטוריה) בכדי לבנות שיטה הטוענת שאנחנו בדור השביעי, ובדור זה צריכה להגיע הגאולה. זאת, כאמור, לאור דברי חכמי הנסתר בדורותינו ובדורות שקדמו לנו, שאמרו שבדור הזה יש פוטנציאל של התפתחות, אפשרות של פריצת התודעה המשיחית. זו לא הזדמנות ראשונה, אבל זאת בהחלט הזדמנות מובהקת.
השיטה שבנה הרבי מחלקת את ההיסטוריה האנושית לשבע תקופות, וטוענת שאנחנו בפתחו של הדור השביעי. במאמר ההכתרה שלו הוא אומר ש"התאווה הקב"ה שתהיה לו דירה בתחתונים", תוך שהוא נשען על המדרש ב'שיר השירים רבה' האומר שלאחר הבריאה הסתלקה השכינה שבעה רקיעים, וכנגד הסתלקות השכינה בעקבות שבעה חטאים יבואו שבעה צדיקים ויורידו אותה חזרה למטה. בדברים אלו, כדרכו של היסטוריוסוף, הוא בונה שיטה מדויקת – הוא מחלק את ההיסטוריה לתקופות וטוען שהחלוקה שלו מבשרת תהליך, ובכך הוא בונה את השיטה. הוא מתאר את השתלשלות הדורות והסתלקות השכינה, ומסביר שהדור שלנו הוא הדור השביעי ועליו להנכיח את השכינה בעולם שלנו ממש.
לדבריו, המשימה מוטלת לא רק על יחידי סגולה אלא על כולנו. כך הוא מדגיש שהגאולה תלויה בכל אחד ואחת מאתנו, חוזר מאות ואלפי פעמים על האמירה שהעיקר הוא המעשה, ומסביר שהתודעה של המשיח בדורנו תתגלה על-ידי כל אחד ואחת – נשים וטף, יהודים כגויים. כל המפעלים שלו שעליהם הוא דיבר ויצר את כל תפיסת עולמו, פנו לא רק ליהודים ולשומרי מצוות, אלא. הוא יצר מציאות בעולם בכלל בה גויים חייבים לקיים שבע מצוות בני נח, והוא הצליח להנהיג דקה של שתיקה בבתי הספר האזרחיים המודרניים של הנוכרים, מתוך המודעות שהגאולה היא נחלתו של כל אחד ואחת מאתנו. על פועליו אלו הוא קיבל מדליה של הקונגרס האמריקאי, וזה דבר שנותן להבין במעט את היקף מנהיגותו, בדומה לכך ששועי עולם כנשיאי ארה"ב ומנהיגי העולם האחרים שיחרו לפתחו.
למעשה, הוא אומר שהדור המשיחי זה כל אחד ואחת מאתנו. כאשר אנחנו כורכים את המודל הפסיכולוגי שבו הוא מתבטל בפני חותנו, יחד עם המודל המיסטי בו הנשמה של הריי"צ נוכחת כאן והיא צריכה להתגלות, ויחד עם המודל ההיסטוריוסופי, יוצא שהוא בעצם בא בתביעה לכל אחד ואחת מאתנו ודורש פעולה עבור הגאולה. דברים דומים לאלו, כתב פרופ' וולפסון (מחוקרי הקבלה הגדולים בעולם), שאומר שהרבי דיבר על קיומה של תודעת משיח אותה הוא ניסה לעורר בתוכנו, באמצעות הדרישה שעל כל אחד ואחת מאתנו לגלות את המודעות הזאת במחשבה דיבור ומעשה.
הרמב"ם מסביר שיש 'בחזקת משיח' ויש 'משיח ודאי' – כלומר, יש פוטנציאל ויש מימוש. הרבי ממשיך את תורת הבעש"ט והחסידות, שבכל אחד ואחת מאתנו יש ניצוץ משיח. כאשר אנחנו מממשים את היעוד שלשמו ירדה נשמתנו לעולם ועל-ידי מחשבה דיבור ומעשה אנו יוצרים מציאות, אנו מאחדים את הניצוץ שקיים בכל אחד, ומאפשרים למלך המשיח לחתום את תהליך הגאולה.
מושג המשיח לא נולד בחב"ד. אם נלך אחורה נמצא אותו בגמרא במסכת סנהדרין שאומרת שהמשיח נמצא בפתחה של רומי והוא אסור בפצעיו, וגם בדברי חז"ל האומרים שעוד לפני בריאת העולם "רוחו של משיח מרחפת על פני המים". הרבי כעת בא ואומר שעלינו לגלות את המשיח, ובלשונו של אדמו"ר הזקן "להמשיך אותו מן ההעלם אל הגילוי" על-ידי מימוש הפוטנציאל של כל אחד ואחת מאתנו, ואז ניצוץ משיח שבתוכנו הופך להיות משיח ממש, במהרה בימינו אמן.
למה, באמת, הרבי לא עולה לארץ הקודש?
מנחה: תודה רבה לד"ר גולדברג וליתר הדוברים. נפנה כעת לכמה דקות של שאלות קצרות ואחר כך נשמע דברי סיום.
שאלה: בהמשך לכל מה שנאמר כאן הערב, רציתי לשאול מדוע באמת לא עלה הרבי מליובאוויטש לארץ ישראל? הרי לכאורה היתה זו פעולה שביכולתה לחתום את תהליך הגאולה?
ד"ר גולדברג: לשאלה זו אפשר לענות בכמה רמות, אך מהתפיסה המיסטית אפשר לומר, שהרבי לא עלה לארץ ישראל מכיוון שביסוד ההיסטוריוסופי שהוא בונה עולה תפיסה המדברת על כך שהאירועים בהיסטוריה אינם מקריים, אלא יוצרים כיוון מסוים. אנחנו בעיני הבשר רואים את הגלות כעונש ואת הגאולה כשכר, אך על-פי החסידות הגלות היא התפזרות הניצוצות שבאה בעקבות שבירת הכלים בבריאה. בכדי להביא את הגאולה צריך לחשוף בכל פינה בעולם את ניצוצות האור שגלו ונשבו אל תוך הקליפות, והגלות היא אמצעי לגלות את האור בכל הבריאה.
התפיסה הרוחנית המדברת על קיומו של בית חב"ד בכל פינה, בין אם זה בתאילנד, קטמנדו או האיטי, מדברת על-כך שצריך לגלות את האור האלוקי ולממש את ה"נתאווה לו הקב"ה שתהיה לו דירה בתחתונים" בכל פינה, ולכן מהנקודה הזאת יש לגלות גם תפקיד בונה.
הרבי הוא אדם בעל שיעור קומה. ייתכן שאף אחד כאן מבינינו לא חב"דניק, אבל ללא ספק המפעל של הרבי חורג מעבר להיותו נשיא חב"ד, והוא בא ואומר שהוא רואה את השליחות שלו ואת התפקיד שלו בגילוי האור האלוקי בכל מקום. זה היה בעצם הבסיס לתפיסתו המשיחית, ולכן הרבי לא יכול לעלות לארץ ישראל בטרם תושלם המשימה.
אם נרצה, ניתן לנסח את זה גם בשפת העולם החסידית: מערכת היחסים שקיימת בנפש שלנו קיימת גם בבריאה – מצרים, כנען, וארץ ישראל זה מסע שצריך להשלים אותו בסדר הנכון. אני קודם כל צריך לצאת מהמיצרים שלי, אחר-כך אני צריך להכניע את עבדותי ליצר, ורק לאחר שהשלמתי את העלאת כל הקליפות אני יכול להיות ישראל. יש כאן מסע מסודר ואי אפשר להקדים את הזמן של אחת מהתחנות בו.
פרופ' בילו: באותו עניין אני רוצה להוסיף שבתפיסה המשיחית של הרבי התמונה של התחלת הגאולה היא מאוד ברורה. זה מתחיל מהמקום הקדוש, והמקום הקדוש הוא 770, שהוא בגימטריה לא רק 'פרצת', אלא גם 'בית משיח'. הרבי מתאר בצורה מאוד מוחשית ומדויקת כיצד בית המקדש השלישי ירד משמים אל 770 ואז יתרחש המסע של כל בני ישראל בראשות הריי"צ והרבי בדיוק כפי שהוא צריך להתרחש. כלומר, יש פה תיאור מאוד מדויק וברור שאי אפשר להקדים אותו ולדחוק את הקץ.
ד"ר דהן: בנושא הזה מצאנו שאלות רבות. היו דברים שהתעוררו אפילו בישיבות הכנסת, ובענין הזה ניתן למצוא בפרוטוקולים של הכנסת תרעומת מצד חלק מחברי הכנסת על אדמו"ר שיושב בברוקלין, ויש לו מה לומר על כל דבר וענין בארץ ישראל בה בשעה שהוא אפילו לא ביקר בה.
בשעתו אריק שרון היה אצל הרבי ושאל אותו: "למה אתה לא עולה לארץ? הייתי מציע שתאמץ את הנוהל שקיים אצל מפקדי צה"ל שצועקים 'אחרי', ותעלה לארץ". הרבי השיב לו שזה כמו רב חובל שספינתו טובעת והוא צועק 'אחרי' וקופץ ראשון לסירת ההצלה... הרי ברור שתפקידו הוא להישאר האחרון בספינה ולוודא שכל הנוסעים ניצלו.
בפעם אחרת הוא המשיל זאת לאדם שכאשר הוא יושב מחוץ ליער הוא יכול לראות את כל היער במבט כולל מלמעלה, אך אם הוא יכנס לתוך היער הוא עלול ללכת לאיבוד.
ניתן להתייחס לשאלה הזו גם מהיבט אחר: עבודת האדמו"רים מתקיימת דרך הציון של קודמיהם. עד עלייתו של הריי"צ לארה"ב, היה הציון הקדוש במקומות שבהם קבורים האדמו"רים ברוסיה, והוא יכול היה להעביר את הבקשות והפ"נים שנשלחו דרך הציון. כאשר יצא מרוסיה, לא היה ציון כזה בנמצא, ולכן הוא נסע לארץ הקודש כדי להשתטח על קברי האבות בחברון. עם הסתלקותו של הריי"צ שוב לא היה צורך לרבי לצאת מארה"ב.
הדבר האחרון, שמופיע בספר 'חרדים' ובעוד מקום, שאם עולה לארץ ישראל צדיק בקנה מידה כזה של 'נשיא הדור', כפי שהוא מכנה את אדמו"רי חב"ד, יכול להיות מצב כזה שמסיבות הלכתיות ואחרות יהיה אסור לו לצאת מארץ ישראל יותר, ואז יכול להיות מצב שבו החיבור שלו עם הארץ עלול לתת יניקה לחיצונים. ככל הנראה הרבי התחשב בעמדה הזו, ולכן העדיף שלא לעלות לארץ ישראל.
• • •
מנחה: נבקש כעת מד"ר גולדברג להשמיע דברי סיכום קצרים.
ד"ר גולדברג: הסיבה שרציתי לעסוק בנצחיות הנשמה ובחיים שלאחר החיים, ינקה ויונקת את חיותה מהשאלות הקיומיות שהיו לי ויש לי על עצם תכלית היותנו כאן, על צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, תכלית הפשר, והנסיון לקבל תשובות דוקא בדרך שכלית ודוקא דרך מחקר אקדמי, הם היו הסיבה העיקרית שהניעה אותי לעשות את העבודה.
הסיבה לעיסוקי בקבלה היא מפני שתורת הסוד נותנת לנו את התשובות למה שמעבר לתפיסת עולמנו. היא נותנת לנו לראות את העולם הזה כחלק ממערכת הרבה יותר מקיפה, פאזל אחד מתוך מערכת חלקים רחבה, משל לכך שאנחנו בעולם הזה שנקרא כך מלשון 'העלם'.
אני השתכנעתי באותנטיות של הטקסטים הללו, מכיון שלא יתכן שכולם טועים. בכל הספרות היהודית מדובר על אותו עיקרון – שהנשמה היא נצחית והגוף הוא בר-חלוף. זהו עיקרון יסוד, העובר כציר בתודעה האנושית, ובסיסו הוא שלנשמתו של כל אחד ואחת מאתנו יש קיום לפני כניסתה לגוף, כמו גם לאחר צאתה ממנו, ו-120 שנות החיים בגוף הן הרף-עין לעומת חיי הנצח של הנשמה.
הסיבה שאת כל זה חקרתי במסגרת חב"ד דוקא, כי חסידות חב"ד אוצרת בתוכה משנה עניפה.
סודה של החסידות הוא השפה שהיא בונה, והמוטיבציה שלה לחשוף יחד איתנו את סודות הקבלה. קבלה וחסידות אינן שם נרדף, אבל החסידות בנתה שפה לאפשר לנו לדעת על פנימיות התורה ועל תכלית תורת הסוד.
בחסידות גופא, חב"ד היא שיטה מורכבת, מסועפת ועמוקה, אותה ייסד אדמו"ר הזקן. עלינו לזכור שחב"ד התחילה כחסידות הכי פחות משיחית – לא תמצאו כמעט את המילה "משיח" בדברי אדמו"ר הזקן – והפכה לאחר שבעה דורות לחסידות המשיחית ביותר. יוצא אם-כן שיש לנו כאן משנה ענפה, מורכבת וסדורה, שחברו בה יחדיו גם העיון הקבלי והמיסטי וגם היסוד הרציונאלי, וכמובן דמותו של הרבי שבתודעה של כל אחד הוא בעל שיעור קומה. זכיתי לחבור לתורתו ועל כך אני מודה.
הרבי אומר שבכל אחד ואחת מאתנו קיים אותו ניצוץ, וכל אחד ואחת מאתנו מודע לשליחות שלו. כולנו כאן שליחים המבצעים את משימתם, ואז הפוטנציאל משיח – 'בחזקת משיח', הופך ל'משיח ודאי' ממש במהרה בימינו.
הערב המיוחד שנערך לפני כמה חודשים באולם התרבות שעל ידי 'מרכז מורשת מנחם בגין' – ירושלים, תחת הכותרת "משיח עכשיו – משיחיות וגאולה בימינו, בתכנית: רב שיח בנושא הרבי חי" – מהווה עדות חיה לכך שהעולם מוכן, ואפילו העולם האקדמי מקבל את אמונת החסידים שהרבי מלך המשיח, והוא יגאלנו בקרוב ממש.
ערב זה, שכל כולו מדע ואקדמיה, נערך על-ידי אלו שזה עיסוקם. הנואמים בו הם דוקטורים ופרופסורים, והקהל שיושב באולם הוא 'נטול חב"דניקים' (פרט להרב פרופ' שלמה קאליש, וכתב "בית משיח" שהוזמן לאירוע ע"י ד"ר גולדברג והנהלת המקום). יתכן ולא היינו מצפים לשמוע בערב כזה דברים שינעמו לאוזנינו, אך הנה באים דברי הרבי וטופחים על פנינו – העולם כבר מוכן, והוא מסייע ליהודי בעבודתו!
הערב המדובר הוא ערב השקה לספרה החדש של ד"ר שלי גולדברג "מסע הנשמה" – נשמת הצדיק ונצחיות הנשמה במשנת חב"ד. בספר מבקשת ד"ר גולדברג להסביר את פשר היחס של חסידי חב"ד לרבי מליובאוויטש כחי וקיים, גם כיום – לאחר ג' בתמוז. באחרית דבר (המסקנה) של הספר קובעת הד"ר כי מי שחושב שיחסם של חסידי חב"ד כיום לרבי מליובאוויטש כמשיח וחי נובע מטראומה כלשהי שחלפה עליהם, אינו אלא בעל הסתכלות שטחית. כמו בכל נושא, גם כאן מציגה חסידות חב"ד משנה רחבה, עמוקה ומסודרת, ולהתבטאויות על חייו הנצחיים של הרבי יש בסיס איתן.
במהלך הערב נשאו דברים: הרב ד"ר יעקב גוטליב מחבר הספר 'שכלתנות בלבוש חסידי – דמותו של הרמב"ם במשנת חב"ד'; פרופ' יורם בילו – הוא פרופסור מן המניין במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה ובמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. ד"ר אלון דהן – מרצה בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, וכמובן מחברת הספר שבמרכז הערב, ד"ר שלי גולדברג – מרצה למחשבת ישראל, קבלה וחסידות במחלקה לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר אילן.
חשוב להדגיש: לא מפיהם אנו חיים, ולא דברים של ד"ר ופרופסור זה או אחר הם המקורות לאמונתנו. מדוע אם-כן אנו מפרסמים את הדברים? התשובה לכך הובאה כבר בשורות הקודמות – תופעה מבורכת זו מסמלת את המהפך שחל בשנים האחרונות בעולם האקדמי, שכיום מודה בצדקתם של דברי הרבי מלך המשיח שליט"א בפרט, ורבותינו נשיאנו בכלל, מה גם שישנם כאלו שדבר זה אכן מחזק אותם, כאשר הם רואים כי גם עולם האקדמיה בשפתו ובלשונו מסכימים ומפרסמים את הדברים.
לא אחת אנו דנים בינינו אודות פרסום בשורת הגאולה והסברת ענין התגלות מציאותו של מלך המשיח, ובמהלך השיחה עולה לדיון – כיצד מתקבלים הדברים ב'חוצה'? השורות הבאות הן מעין 'דף משוב' – אפשרות להביט ולראות כיצד מתקבלים הדברים 'שם': מתקיים ערב שלם, שמאורגן על-ידי אנשים מהעולם 'ההוא'. הם קובעים את תוכנו, והם הנואמים בו. והנה, כמה מפתיע, נושא הערב הוא דווקא משיח וגאולה, ובמרכזו עומד דווקא הדיון אודות הרבי כמשיח, ודווקא תוך ירידה לפרטים והסברה על אמונת חסידים בחייו הנצחיים של מלך המשיח. כעת רק נותר לנו להסיק את המסקנות...
כשאנו שומעים על ערב שכזה, מטבע הדברים שאנו מתמקדים באירוע עצמו – הנואמים, תוכן דבריהם, ועוד, אך ישנו דבר נוסף עליו חובה לתת את הדעת, והוא – הקהל. בערב הזה ישבו מול הבמה כ- 300 (!) משתתפים, רובם אקדמאים חלקם חובשי כיפות (סרוגות), וחלקם אינם חובשי כיפות כלל (לע"ע). מדובר פה בייחודית מדהימה בהיקפה – קהל כל-כך גדול מוצא לנכון לצאת מהבית לערב שלם, ובזמן הזה לשבת ולשמוע הרצאות על הרבי מלך המשיח שליט"א! האנשים האלו לא הגיעו לשם משום-מקום. הם שמעו על הנושא, קראו עליו ולמדו אותו ברמה כלשהי, וכאשר הם שמעו שמתקיים ערב שכל כולו מוקדש לנושא זה – הם הגיעו. ניתן לומר שקיימת כאן 'קהילה' שלימה של אנשים, שכלפי חוץ אינם נראים כחסידי חב"ד, אך למעשה הם מתעניינים בכל הקשור לרבי ולמשיח, לומדים את הנושא הזה, וחיים סביבו. זה מעניין אותם. ויש לא אחד ולא שניים כאלה, אלא מאות! מדובר בתופעה מופלאה, הנותנת לנו להבין במידה מסוימת עד כמה "העולם כבר מוכן"...
לא בכדי התקיים ערב זה באור לכ"ו שבט, פרשת משפטים, היום אותו קושר הרבי מלך המשיח לכך שפעולותיו גרמו שענייני הגאולה יחדרו בשכל האדם באופן אוניברסאלי.
* * *
מנחה: אפתח בציטוט החותם את הספר "מסע הנשמה", שלכבודו התכנסנו כאן הערב. אלו דברים שאמר הרבי מליובאוויטש, ציטוט ידוע ומוכר: "מה עוד יכולני לעשות בכדי שכל בני ישראל ירעישו ויצעקו באמת ויפעלו להביא את המשיח בפועל, לאחר שכל מה שנעשה עד עתה לא הועיל, והראיה שנמצאים עדיין בגלות, ועוד ועיקר בגלות פנימי בענייני עבודת ה'?! הדבר היחידי שיכולני לעשות – למסור העניין אליכם, אני – חותם הרבי את הדברים – את שלי עשיתי, ומכאן ולהבא תעשו אתם כל אשר ביכולתכם".
הגאולה והרעיון המשיחי נמצאים בעם ישראל לפחות מאז ימי חורבן בית המקדש השני, ואפילו מיציאת מצרים. אנחנו יכולים לגלות מקומות שונים בהם הרעיון הזה קיבל ביטויים משמעותיים ונכבדים, חלקם הגותיים כגון בכתביו של הרמב"ם, חלקם יותר מעשיים ולאורך תקופות שונות, למשל בימי שיבת ציון, בימי מרד בר כוכבא, ועוד. במהלך המאה העשרים, הגיעו הרעיונות של המשיח והגאולה לשיא שלא קדם לו. דבר זה מתבטא בין השאר גם בגלגולי תנועת החסידות, בעיקר בתנועת חב"ד, בשני האדמו"רים האחרונים שלה, ובפרט באדמו"ר הנוכחי של חב"ד.
הערב נעסוק ברעיון של הגאולה והמשיחיות ובפרקטיקה המעשית שלהן בעיקר בעשורים האחרונים של המאה העשרים, ובפרט סביב המשיחיות של הרבי מליובאוויטש ושל חסידי חב"ד לפני ואחרי ג' בתמוז.
ההרצאה שנשמע עכשיו מפיו של הרב ד"ר יעקב גוטליב, מחברו של הספר 'שכלתנות בלבוש חסידי – דמותו של הרמב"ם במשנת חב"ד', תעסוק בפרשנויות שונות שניתנו במאה העשרים למושג המשיח והגאולה בתורתו של הרמב"ם.
השקפת הרבי לדמותו של המשיח
הרב ד"ר יעקב גוטליב: רבי משה בן מימון – הרמב"ם – הוא בעל משנה משיחית מסודרת, אותה הוא מציג בהלכות מלכים בספר "משנה תורה". לרמב"ם יש התייחסויות לנושא המשיחי גם בפירוש המשניות, באגרת תימן, ומעט גם במורה נבוכים. אך כאשר אנחנו מדברים על המשנה המשיחית של הרמב"ם אני רוצה לצמצם את זה למקום העיקרי שהוא בשני הפרקים האחרונים שחותמים את ספר משנה תורה.
סמכותו הרבה של הרמב"ם וההערצה שיש כלפיו בהיותו איש הלכה גרמו לרבים להישען על משנתו המשיחית. בדבר זה יש אבסורד מסוים: תנועה משיחית, ביסודה היא תנועה שיש בה להט, מיסטיקה, ציפייה והתנתקות מהעולם הקיים וכמיהה לעולם חדש, כאשר בראש התנועה עומד אדם פלאי, איש שסוחף אחריו המונים. לעומת זאת, עולמו המשיחי של הרמב"ם הוא עולם טבעי רציונאלי מפוכח. המשיח אצלו אינה דמות פלאית, אלא מנהיג חכם ומצביא דגול בדוגמת דוד המלך אותו מכנה הרמב"ם המשיח הראשון.
אחד החידושים העיקריים של משנתו המשיחית של הרמב"ם הוא שהגאולה היא גאולה טבעית – 'עולם כמנהגו נוהג'. הרמב"ם מצטט את מאמר שמואל "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד", והופך אותו מדעת יחיד להשקפה חז"לית כללית. הוא גם מנתק את ימות המשיח מתחיית המתים, הן בספר משנה תורה בהלכות מלכים, ובצורה מפורשת אף יותר באגרת תחיית המתים.
חידוש מיוחד נוסף שאנו מוצאים אצל הרמב"ם, היא שאלה שמעסיקה את עם ישראל בקשר לתנועה משיחית – נושא זהותו של המשיח. בניגוד לגאולה הראשונה – גאולת מצרים – שם משה רבינו השתמש במופתים בתהליך הגאולה, אומר הרמב"ם במשנה תורה שהמשיח לא צריך להוכיח את משיחיותו לפני שהוא פועל, מכיון שאם המשיחיות היא טבעית, אי אפשר לומר שהוכחת המשיחיות תיעשה באמצעות אותות ומופתים. לדידו, המשיח הוא מנהיג שמנסה לגאול את עם ישראל, ובמידה והוא מצליח, אנחנו יודעים בדיעבד שהוא המשיח. אם הוא לא מצליח, הרמב"ם לא מגדיר אותו כמשיח שקר, אלא הוא אומר שהוא "ככל מלכי בית דוד השלמים והכשרים שמתו".
יש להניח שלרמב"ם יש כאן שתי מגמות. האחת – רציונאלית כללית, והרמב"ם היה אדם רציונאלי. השניה – בתקופת הרמב"ם ולפניה צצו כפטריות כל מיני משיחים, שניסו למשוך את הציבור על-ידי אותות ומופתים. הרמב"ם רצה למנוע את התופעה הזאת, וזו עוד סיבה לכך שהוא הציג משיחיות שונה, רציונאלית.
בתחילת פרק י"א של הלכות מלכים מובאות המשימות שהמשיח צריך לבצע ושהן יהיו ההוכחה על משיחיותו. ניתן לומר שהוא מדבר על ארבע משימות המתחלקות לשתי קבוצות – משימות לכינון האומה: החזרת מלכות בית דוד, וקיבוץ גלויות. משימות דתיות: הקמת בית המקדש, וכינון שלטון התורה, ולמעשה – השבת הקיום המלא של התורה והמצוות.
הרמב"ם מדגיש שכל התהליכים האלו צריכים להתבצע אך ורק בדרך הטבע, כאשר בשלב מאוחר יותר המשיחיות הופכת להיות אוניברסאלית, תפקידו של המשיח הוא לתקן את כל העולם כולו לעובדו שכם אחד, וכל הדברים האלה ביחד מהווים את המסגרת לנקודה העיקרית אצל הרמב"ם – ידיעת ה'. בתור פילוסוף דתי, רואה הרמב"ם בידיעת ה' את הפסגה של תכלית האדם. הוא פותח את ספר משנה תורה במצוות ידיעת ה', והוא מסיים את הספר בפסוק "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". זוהי התכלית של הכל, כאשר ימות המשיח מהווים את התנאים הנוחים ביותר לכך שבני-אדם אכן יממשו את תכלית חייהם שהיא לדעת את ה'.
• • •
כעת אבקש להתייחס לתנועות בנות זמננו – זאת של הרבי מליובאוויטש.
בניגוד למשנת הציונות הדתית, הרבי מדייק בדברי הרמב"ם ושם דגש על כך שכל תהליכי הגאולה צריכים להיות תחת מלכותו של המלך המשיח. אין גאולה ולא אתחלתא דגאולה ללא מלך המשיח, שהרי הרמב"ם פותח את הלכות המשיח בפרק י"א במילים: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה", וכן הלאה. גם הניסוח באמונה במשיח הוא: "וכל מי שאינו מאמין בו או שאינו מחכה לביאתו", כלומר, יש כאן דגש על המשיח עצמו, ומכאן הרבי שולל כל תפיסה של גאולה שלא עומד בראשה המלך המשיח ומניע את כל התהליכים בעצמו. זו נקודה שהציונות הדתית לא מצליחה להתמודד איתה, מכיון שהיא מדברת על תהליך שקורה מאליו, בניגוד לדיוק בדברי הרמב"ם.
בנוסף, הדמות של המשיח במשנתו של הרבי מתעצמת מאוד, כאשר גם את זה הוא קושר לרמב"ם. הוא טוען שהמציאות של מלך המשיח היא במידה רבה עיקר ענין הגאולה, וכל הענינים שמלך המשיח פועל זו תוצאה מעצם הימצאותו. כלומר, מלך המשיח הוא לא אמצעי והגאולה זו המטרה, אלא שבעצם מציאותו של מלך המשיח פה כבר מתגשם אידיאל משיחי, וכל שאר הענינים הם תוצאה של זה. הוא כותב את הדברים בפירוש: "מה שבאותו זמן יהיה העולם במצב מתאים שיוכלו לקיים את כל המצוות בתכלית השלימות, הנה כל זה הוא רק תוצאה ומסובב מעצם הענין של ביאת המשיח". כלומר, ענינו של משיח הוא לא רק בכדי לתקן את העולם, אלא ענין בפני עצמו, מלך מבית דוד.
בשביל להבין את הדברים יותר לעומק, מדוע הרבי מאדיר כל-כך את הדמות של מלך המשיח, אנחנו צריכים לחזור שבע דורות לאחור – לספר התניא של רבי שניאור זלמן מליאדי, שם כתוב שכל המטרה של בריאת העולם היא שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים. על פי פרשנותו של רבי שניאור זלמן, כוונת המדרש היא שהקב"ה נתאווה לגלות את אור-אין-סוף בעולם הגשמי, גילוי שיתרחש בימות המשיח ובפרט בתחיית המתים. הנקודה היא שההנכחה של האלקות בעולם, שזו בעצם המטרה של הבריאה, מתבצעת בצורה המושלמת ביותר קודם כל במשיח עצמו. המשיח מגלם את התכלית של הבריאה – החיבור בין העולם האלוקי לעולם הגשמי. כתוצאה מכך הוא גם פועל את החיבור הזה בעולם כולו, אבל אצלו החיבור הזה נעשה בצורה המושלמת ביותר.
בקשר לכך ישנם ציטוטים מופלאים. אחד הרבי מביא מה'צמח צדק' – האדמו"ר השלישי של חב"ד, שאומר: "במשיח נתת אתה האין-סוף בעצמו". ישנו ביטוי נוסף של הרבי: "העצמות של משיח צדקנו חד ממש עם עצמות אין-סוף". זה ציטוט מדויק מלשון הרבי. הווי אומר – המשיח מתווך בין האלוקות לעולם הגשמי, אולם תיווך זה מתקיים בו עצמו בצורה המושלמת ביותר.
• • •
נעמוד כעת על עוד כמה נקודות בקצרה: לכולנו מוכרת האגרת של הבעש"ט שמדברת על כך ש'קאתי מר' לכשיפוצו מעיינותיך חוצה. בחב"ד בכלל, והרבי בפרט, עשו מזה 'עניין' גדול, באשר היות ותורת חב"ד עוסקת באלוקות – הרבי מזהה אותה כידיעת ה' באידיאל המשיחי של הרמב"ם. לכן הרבי כותב שהפצת המעיינות זה לא רק מה שמקרב את הגאולה, אלא זהו התוכן הפנימי של הגאולה, ולכן הוא גם רואה בעצם הפצת המעיינות של החסידות עניין משיחי – גאולתי לכשעצמו.
נשאלת תמיד השאלה מה הרבי אמר על עצמו ומה הוא עשה. זהו נושא רחב, אבל כאן אביא את מה שאני טוען בספר שלי – שהרבי פעל על פי הדגם המשיחי של הרמב"ם. במילים אחרות: מה שהמשיח צריך לעשות על פי הרמב"ם זה מה שהרבי עושה בעצמו: ידיעת ה' – הפצת המעיינות. יכוף כל ישראל ללכת בה ולחזק בדקה – מבצעי המצוות, השלוחים, בתי חב"ד וכו'. את "ילחם מלחמות ה'" תופס הרבי במימד הרוחני, כשם שבמלחמת עמלק, כאשר משה רבינו הרים את ידיו גבר ישראל, כך הרבי תופס את עצמו ככוח רוחני שעומד מאחרי המלחמות, וגם מאחרי תהליכים פוליטיים כלל עולמיים, כמו נפילת הקומוניזם ומלחמת אירן עירק.
חשוב לציין שהפעילות של הרבי כוללת גם פעילות אוניברסאלית, כי הרבי רואה את הגאולה כענין אוניברסאלי. לכן הוא פועל למען ז' מצוות בני נח, ואפילו כותב שבסופו של דבר את תורת החסידות צריך ללמד לא רק ליהודים אלא גם לגויים, כי כל מה שקשור לענין ידיעת ה' צריך ללמד גם לעולם כולו.
"נשמתו בי"
מנחה: אני מתכבד להזמין לפאנל את הדוברים הבאים שנשמע הערב: פרופ' יורם בילו, ד"ר אלון דהן, וד"ר שלי גולדברג.
בסוף הפרק המרכזי והאחרון בספר של ד"ר גולדברג, העוסק במשיחיות של קודמו של הרבי מליובאוויטש – הריי"צ, היא כותבת כך: "ניתן לומר שמשנתו העניפה של הרבי ובפרט מגוון האיכויות והתפקידים שהוא מייחס לנשמת חותנו, צמחו על הזדהותו המוחלטת עם נשמת ריי"צ. מבחינתנו עיקר חשיבותם של הדברים אותם אומר הרבי על חותנו נעוצה בכך שניתן להקיש מהם על האופן בו תופסים חסידי חב"ד את הרבי עצמו. כל מה שאמר הרבי על הריי"צ, אמרו ואומרים חסידי חב"ד על הרבי עצמו בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז ג' בתמוז".
ואכן, התופעה המדהימה שקרתה לחסידות חב"ד מאז שנות התשעים, וביתר שאת מאז ג' בתמוז, מוכרת ברבים. זו תופעה שאין לה אח ורע. השאלה שתעסיק אותנו הערב היא – מה הם הגורמים, ומה קרה לחסידי חב"ד ולחסידות חב"ד בעשורים האחרונים, שהביא לתופעה המשיחית המדהימה והמרתקת כל-כך שאנחנו עדים לה?
הדובר הראשון יהיה ד"ר אלון דהן, מרצה בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, ומחבר דוקטורט בנושא "דירה בתחתונים – משיחיות במשנתו של רמ"מ שניאורסון".
ד"ר דהן: בדבריי אני אבקש להתייחס לפן נוסף של המשיחיות האישית של הרבי מליובאוויטש.
כאשר מתבוננים במאמר יום קבלת הנשיאות, רואים דבר מענין – הרבי מליובאוויטש לא ממנה את עצמו במפורש לנשיא חב"ד באותו יום, אלא הוא דורש בכל השיחה את חידוש ההתקשרות עם האדמו"ר הריי"צ. זה נראה כאילו מובן מאליו, בגלל שהריי"צ היה דמות יוצאת דופן, והרבי מזכיר אותו כאיש פלא וכגיבור, שסבל את הסובייטים ברוסיה ואת הנאצים בוורשה, הגיע לארה"ב עם חסידות מרוסקת ושיקם אותה. עברו עליו הרבה יסורים, כמו משיח, והרבי התייחס אליו בהערצה רבה. אבל אני חושב שלא ההערצה היא הסיבה למינוי הנוסף. הריי"צ, שבחייו היה הנשיא השמיני, "התמנה" על-ידי הרבי מליובאוויטש לכהונה נוספת לאחר הסתלקותו, להיות הנשיא של הדור התשיעי ולתפקד דרך נשמתו שלו.
אצטט כעת מאחת השיחות של האדמו"ר מליובאוויטש, בה הוא מדבר על השתלשלות תורת הסוד מהאר"י והלאה דרך רבי חיים ויטאל ועד תורת החסידות, ובסוף הוא כותב: "והולך ומוסיף מדור לדור, עד לנשיא השמיני כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, הן באופן נשיאותו בחיים חיותו בעלמא דין, והן באופן נשיאותו לאחר ההסתלקות כנשיא הדור התשיעי". היינו שהריי"צ מתפקד כנשיא בשני דורות – אחד בדור שהוא היה חי וקיים, ולאחר ההסתלקות דרך הרבי. את כל מעשיו בהקמת המוסדות ובשליחת השלוחים לכל רחבי העולם בלי יוצא מן הכלל הוא מייחס לנשיא דורנו הריי"צ, למרות שהוא עשה את זה.
אין לי תשובה חד-משמעית מתוך הכתבים, אלא רק פירוש אפשרי לכך: לריי"צ היו אמירות מפורשת שהמשיח יבוא בימיו, והוא הודיע שנשאר רק לצחצח הכפתורים, ו"עמדו הכן כולכם לגאולה", ובנוסף לזה הוא פירסם ארבע 'קול קורא' שבהם הוא דיבר על כך מפורש. כל זה נתן תחושה שאנחנו עומדים ממש על סף קץ הימים וחבלי משיח, והריי"צ הדגיש יותר מפעם אחת שזה יהיה בחייו. גם הרבי עצמו, בשיחותיו (בעיקר בימי הגאולה של הריי"צ), הדגיש יותר מפעם אחת שהדברים של הריי"צ שהגאולה תהיה בימיו עדיין בתוקף, כלומר זה עדיין יהיה בימיו – ארבעים שנה אחרי ההסתלקות, והדבר הזה מתאפשר על-ידי זה שהיום הריי"צ מגיע לידי ביטוי דרכו.
אדבר כעת על מימד נוסף בענין הזה: כאשר מתבוננים בהגות החב"דית, אפשר לראות בצורה ברורה שסדר השתלשלות השפע האלוקי של הבריאה דרך עשר הספירות, זהה באופן ברור לסדר התגלות תורת החסידות מהבעש"ט ועד לאדמו"ר האחרון. דהיינו, כאשר אנחנו מתבוננים על הביוגרפיה המיסטית של האדמורי"ם, אפשר לומר שכל אחד מהם מתפקד כייצוג של אחת הספירות האלוקיות, כאשר במובן הזה צריך להיות איזשהו תחום וטווח זמן שבתוכו מתגלה המשיח, ואפשר באמצעות המעקב אחר השתלשלות הזו לדבר אפילו על הזהות של המשיח כספירה האחרונה – המלכות, שתוחמת את הענין הזה, ושהיא בעצם חותמת את תהליך סדר ההשתלשלות ביחד עם אחרית הימים.
לדבר זה יש כמה התבטאויות בכתביו של הרבי, אולם אני עמדתי על זה ממקום אחר, בספר לקוטי דיבורים של הריי"צ, בדברים שהוא בעצם מוסר מפי רבי שמואל (המהר"ש): אחד החסידים נכנס לרבי שמואל ואמר לו שנקבע בדעתו שהבעש"ט, המגיד ממעזריטש והאדמו"ר הזקן הם כתר, חכמה ובינה של החסידות. רבי שמואל מסכים עם הקביעה הזו, והוא קובע את סדר האדמו"רים על-פי מדרש מסוים, שבסופו מגיע עידן הגילוי של המשיח בתחומו של האדמו"ר העשירי. החידוש שבדבר הזה הוא מרשים, משום שעל-פי-זה אנחנו יכולים לקבוע פחות או יותר את זמן הגאולה לדורנו.
כעת, לאחר ג' בתמוז, אנו רואים שלא היתה התמנות של אדמו"ר נוסף. אי מינויו של אדמו"ר נוסף יוצר מצב שבו משך זמן כהונתו של רבי מנחם שניאורסאהן כנשיא הדור העשירי יכול להמשך מעתה ועד עולם, מה שאומר שהדור הזה לא יגמר, ולכן הדברים שלו שהגאולה תתרחש בדור העשירי, כל זמן שלא ימנו אדמו"ר נוסף, הם נכונים.
זה הצד השני של הנושא. בהסתמכות על הרמב"ם, יש גם את ההסתכלות של החסידות.
החסידים מנכיחים את הרבי
מנחה: כדי לענות על השאלה שמעסיקה אותנו כאן, תוך השתתפות במבט המעשי הפרקטי של הרבי מליובאוויטש, דומה כי אין מתאים יותר מאשר פרופ' יורם בילו, אנתרופולוג באוניברסיטה העברית, שאחת המומחיות הגדולות שלו הן הילולות.
פרופ' יורם בילו: הוצגתי כאן כמומחה להילולות, אך המחקר הנוכחי שלי עוסק דווקא באותם קבוצות בחב"ד, שהמושג 'הילולא' איננו מתאים להם. כוונתי היא למה שנקרא בחב"ד 'המשיחיסטים', שמאמינים – ואני מצטט מדבריהם – ש"הרבי מלך המשיח שליט"א חי וקיים כפשוטו ממש ואין בו שום שינוי דגניזה, אלא כפי שהודיע בתורתו, שמקומו של מלך המשיח הוא בבית חיינו– 770, ושם הוא ממתין ומצפה לגאול את ישראל. גם אם עברו ארבע שנים (כאשר נכתב הענין הזה) מאז ג' תמוז תשנ"ד, יום ההעלמות של הרבי, בהן לא זכינו לעת עתה לפקוח את עינינו, הרי שהעובדות אינן משתנות. הנשיא הוא הכל, הוא חי וקיים, ויבוא ויגאלנו תיכף ומיד ממש".
מי שמכיר את השיחות של הרבי, יודע שהם בדרך-כלל הסתיימו במילים האלו – "תיכף ומיד ממש". המילה ממש היא כמובן מילה טעונה. הרבי, באחד המקומות המעטים שבהם הוא הזכיר את התודעה המשיחית שלו עצמו (שעליה דיבר הדובר הראשון, שלא כל כך התייחס אליה, כמובן לא לכל ההיבטים שלה), הוסיף ואמר הרבי: "עם כל המשמעויות שב'ממש'". והמשמעויות של ממש הן בין השאר 'מנחם מענדל שניאורסון' (ר"ת), או 'משיח מנחם שמו' (ר"ת), כך שאין ספק שלרבי הייתה תודעה משיחית חזקה. ובמובן הזה הם צודקים, אלה שטוענים שאכן הוא ראה את עצמו כמשיח, וכל זה משותף לכל הדוברים כאן.
אין לנו עוד פרספקטיבה היסטורית לשפוט את המשיחיות בחב"ד. זו תופעה מדהימה שלא היתה כמוה.
מה שאני מנסה לבדוק הוא – מה מאפשר לאנשים האלו להתקיים ולקיים את אמונתם כשהרבי נעלם לאורך חמש עשרה שנה. בכדי לחיות עם משהו שאינך רואה אותו וחווה אותו באופן גשמי, אתה חייב למצוא דרך לעשותו כנוכח על-מנת שתוכל לחיות עמו כבמצב הווה, וזו כוונתי כשאני מדבר על 'מסלולי הנכחה'.
כאן אני רוצה אפילו לטעון טענה קצת פרובוקטיבית, שבמובנים מסויימים הם צודקים. כלומר, הרבי כבר התגלה, הטענה שלהם שהרבי איתנו יותר מתמיד, מאז ג' בתמוז תשנ"ד, היא טענה נכונה באופן אמפירי ועובדתי. בשנים שלפני ג' בתמוז התמעט הקשר האישי של החסידים עם הרבי במובן מסויים. הרבי ביטל את היחידות הפרטית, ועבר לקבל אנשים ביחידות קבוצתית, שגם היא התבטלה מאוחר יותר. בשנים האלה הרבה מהחסידים לא ראו אותו. יתירה מזו, חלק גדול ממניינם של החסידים היום הם בעלי תשובה שהצטרפו בשנים האחרונות לשורות חב"ד, ולהם מעולם לא הייתה עמו היכרות אישית.
יוצא אם-כן שבאיזה מובן הוא בכל-זאת איתנו יותר מתמיד. הוא נראה היום יותר מאשר פעם, ואני חושב שאני לא צריך לשכנע אתכם. אטען טענה שאפשר להתווכח אתה ואשמח לשמוע דוגמאות נגדיות, אך אני לא מכיר במאה העשרים ואחת דמות רבנית שרואים אותה יותר ממנו במרחבים ציבוריים ופרטיים. בתיהם של החב"דניקים מעוטרים בעשרות תמונות של הרבי בגדלים שונים. הוא נוכח בבית. הוא נראה בתמונות רבות, בעיקר בתמונת הדיוקן עם הנפת היד.
אתאר לכם את הנוכחות הזאת של הרבי: כפי שאמרתי – התמונות שלו נמצאות בכל מקום, ניתן למצוא אותה בנתיבי איילון, שם יש תמונת ענק בגודל של בית בן שלוש קומות הנצפית על-ידי הבאים מירושלים, "משיח יעשה לנו נסים ונפלאות" (נחום ברנע כתב עליה בזמנו בידיעות אחרונות קובלנא, כיצד כל שלטי החוצות בנתיבי איילון הוסרו על פי חוק בכנסת מלבד התמונה הזו), וכן על קירות הדירות של כל משפחה משיחית, במגנטים על המקרר, על הכרטיס שאני מוציא כעת מכיסי – 'כרטיס משיח' – אותו כל אחד מהם נושא (וכאן זו התמונה המפורסמת עם היד), על מדליוני זהב, על כוסות הקידוש, על מחזורי התפילה, על שעוני קיר, על קופות הצדקה, על כיפת 'יחי אדוננו מורנו ורבינו'. הוא נמצא על מחזיק המפתחות שבצידו השני 770 (תוכלו לראות אם אתם לא מאמינים לי), בכיס המעיל על כרך האגרות קודש במהדורת כיס (לא הבאתי את שלי, אבל חב"דניקים מחזיקים אותו בכיס). אוֹמַר שהרבי נישא בשני המובנים של המילה, הוא גם מרומם ונעלה ונשגב, וגם נמצא בכל מקום ועל כל חפץ.
מלבד כל זאת ניתן למצוא אצלם דגלון משיח על הדש, ו-770 רקום על אריזת הטלית והתפילין. הם משתדלים שרצף הספרות 770 יופיע במספרי הטלפון הנייד שלהם, בקודים שלהם ובסיסמאות שלהם באינטרנט.
הם פונים אליו ומתייעצים איתו באמצעות אגרות הקודש לעיתים מספר פעמים ביום, ומדווחים לו באותה דרך על מעשיהם. במובן הזה הרבי הוא מאוד נגיש, כל אדם יכול להתייעץ איתו כל הזמן. אם אין בסביבה תמונה שלו, הם מדמיינים את דמות דיוקנו בעיני רוחם. הם שליחיו, קשורים אליו כצאצאיו, ובמיוחד כשהם נושאים שמות כמו מענדי – מנחם מענדל, שניאור זלמן, שלום דובער, חיה מוסיא – הרבנית, ועוד. כלומר, יש פה ממש זהות עם הרבי. הם מזמנים אותו לחתונותיהם ולעיתים תמונתו מתנוססת בהזמנה, הם פונים אליו בלשון הווה ונוכח, הם מצמידים לשמו כינויי חיוּת ואוסרים כינויי פטירה, ובכך יש הבדל עצום בינו לבין הריי"צ, שלמרות שאין ספק שנשמתו חיה, בכל זאת הריי"צ נ"ע.
הם משתתפים בהתוועדויות שבהם הוא מופיע בוידאו, וההתוועדויות המוקרנות הן של היום-טוב הנוכחי, כלומר שמחת תורה בסוכות, וכדומה. כאשר ההתוועדויות משודרות ב-770 למשל (הייתי שם כמה פעמים) הקהל על המסך העצום צועק 'אמן' אחרי שהרבי מסיים, והקהל שמחוץ למסך צועק 'אמן' ביחד עם הקהל הוירטואלי. זה דבר שיכול לגרום לסוג של ורטיגו אפיסטמולוגי – התערבות הקהל הוירטואלי והקהל האקטואלי. הם מבקרים ב-770 כדי להיות עם הרבי, בעיקר בתשרי ובפסח. הם חשים בנוכחותו בבית משיח בעת התפילות, בסעודת משיח ובהתוועדויות, בקבלת 'כוס של ברכה' ו'לעקח', והם ממקדים את מבטם בבימה בציפיה לראותו.
מודל משולש ומחייב
מנחה: קיבלנו עד כה פרספקטיבה מתוך כתביו של הרבי, ופרספקטיבה מתוך ההתנהגות החב"דית כיום. כעת ד"ר גולדברג תשלים את הדברים מתוך פרספקטיבה רחבה יותר – "תפיסת נשמת הצדיק במשנת חב"ד" באופן כללי.
ד"ר גולדברג: פרופ' בילו הזכיר את סעווען סעווענטי, אז אציין שאנחנו אכן בשנת תש"ע, שזה מסתדר אפילו מספרית, כי תש"ע זה 770.
אני רוצה לפתוח בחיבור בין תפיסת עולמו המשיחית של הרבי, לבין מה שמתחולל בתודעה הכללית והיהודית בפרט בהקשר המשיחי. כיום אני רואה את הרבי כחלק ממה שאמרו מבשרי הקבלה הגדולים במאה העשרים וגדולי ישראל בדורותינו, שדיברו באופן מובהק על נחיצות לימוד פנימיות התורה, בגלל הצוהר לזמן המשיחי שאנו נתונים בו. אלו דברים שאמר גם הרבי אך מכיוון אחר.
לעניות דעתי אי אפשר לנתק את מה שאומר הרבי על הזמן שבו אנחנו נמצאים, ממה שאמרו דוברים אחרים ומקובלים רבים לאורך הדורות על כך. הרבי בונה שיטה משיחית מובהקת בכלים פרגמטיים-מעשיים, שעולה בקנה אחד עם הוגים אחרים במאה שלנו. כולם מדברים באופן רמוז או באופן מודע על כך שבדור הזה יש פוטנציאל של התפתחות רוחנית ושל תודעה משיחית אוניברסאלית. זוהי הנחת היסוד, וכל אחד מנסה להוכיח זאת בשפתו.
לעניננו, את מה שקרה בחב"ד בעשרים השנים האחרונות אפשר לראות על רקע שלושה תהליכים – מודל משולש אותו בנה הרבי. הרבי יצר מודל פסיכולוגי של הזדהות עם חותנו, עד כדי כך שהריי"צ הפך להיות חלק מעצמותו שלו, והוא התבטל לחלוטין בפניו. מושג הביטול שתופס מקום מרכזי בעולם החסידי, הוויתור על האינדיבידואליות שלי תמורת הזהות עם האחר וההתבטלות הטוטאלית בפני הא-ל, התבטא גם כאן בהתבטלות של הרבי בפני הריי"צ. יש פה למעשה שני גופים אך בתוכם שוכנת נשמה אחת.
הרבי מעלה על נס את קיומה של נשמת הריי"צ בדורנו, וטוען שהריי"צ – רבי יוסף יצחק – הוא נשיא דורנו, הוא המלך המשיח. הוא לא משתמש בביטוי 'ניצוץ משיח', ואף לא במונח ההלכתי של הרמב"ם 'בחזקת משיח'. הוא אומר דברים אמיצים ומובהקים שהריי"צ הוא המלך המשיח, ומשליך את דברי ישעיה "אכן חוליינו הוא נשא ומכאובנו סבלם" על הריי"צ. לדבריו, הוא הנשיא האמיתי והגאולה היא בדורנו. כבר לא צריך לצחצח את הכפתורים, כבר לא צריך להתכונן, מכיון שזה כבר כאן, המשיח מציץ בין החרכים מאחורי דלתנו.
עד כה סקרנו את המודל הפסיכולוגי – ההתבטלות הטוטאלית שלו בפני חותנו, שכחלק ממנה לא נמצא טקסט אחד גלוי באחד ממאות ספריו שהוא עצמו המשיח, או יותר מזה – שהוא נשיא הדור. בכל אלפי המובאות בתורתו ניתן למצוא תשובה אחת לשאלה מי נשיא הדור היום – כ"ק מו"ח אדמו"ר. הוא מעולם לא אומר 'אני הנשיא'. דרך אגב, בחב"ד הם לא נקראים אדמו"רים אלא נשיאים, ונשיא זה לא מלשון 'פרזידנט', אלא מלשון נשמת יעקב אבינו, ניצוץ של יעקב אבינו.
למה זה הריי"צ? – את זה נראה בשני התהליכים הבאים, המרכיבים את המודל המשולש שבונה הרבי.
עכשיו אנחנו מגיעים למודל השני. רוב הספר מתמקד בנצחיות הנשמה ובחייה לאחר הסתלקותה מן הגוף. הנחת היסוד שמנחה את הרבי בהיבט השני בו נדון כעת, היא תפיסה שלא נולדה בחב"ד, ואף לא בחסידות. זו תפיסה שמופיעה בזוהר ומבוססת על התנ"ך, המדברת על אקסיומה שהרבי עומד עליה פעמים רבות. אלו שני מושגים מהזוהר השייכים להקשר שלנו. הראשון הוא: "צדיקא דאתפטר אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי" – הצדיק שנפטר נמצא ונוכח הרבה יותר לאחר הסתלקותו מאשר בחייו. המושג השני: "אסתלק יקרא דקוב"ה" – הסתלקות בארמית פירושה עליה והתעלות. דהיינו, התפיסה המיסטית שבאה לידי ביטוי במימד השני, אומרת כי לאחר ההסתלקות הנשמה נוכחת בעולם הזה הרבה יותר מאשר היתה נוכחת קודם לכן. זה נכון באופן עקרוני לגבי כל אחד מאתנו, כי הגוף הוא בר-חלוף והנשמה נצחית, אבל בודאי לגבי צדיק. נאמר בזוהר שהצדיק בחייו היה נוכח בעולם העשיה, ולאחר הסתלקותו הוא גם בעולמות האצילות, הבריאה, היצירה והעשיה. למה הוא נוכח לאחר ההסתלקות יותר מאשר קודם? מפני שהחציצה הגופנית המגבילה כבר איננה, ומשסרו כבלי הגוף הנשמה נמצאת ביתר שאת וביתר עוז ממש כאן.
כלומר, הרבי בונה שיטה שנראה אותה תיכף במימד השלישי, שנוכחותו של הריי"צ שהוא נשיא דורנו היא כאן ועכשיו. אנחנו נקראים בלשון חב"ד בני הדור השביעי, אבל הדור הזה יונק את חיותו מהנשיא הנוכח כאן שהוא הנשיא השישי. למה? כי לאחר הסתלקותו הוא כאן הרבה יותר מאשר היה קודם.
לאחר המימד הראשון – הפסיכולוגי, של ההתבטלות, והמימד השני – המיסטי, של נוכחות הנשמה לאחר הסתלקותה, מגיע המימד השלישי והאחרון, והוא היסוד ההיסטוריוסופי המדויק שבנה הרבי.
מה המיוחד ברבי על פני ששת קודמיו? הוא לא המציא דבר יש מאין, אבל הוא פרגמטיסט, איש מעשה שלא קם לו אח ורע. את כל היתרונות התיאוסופיים הקיימים בחב"ד על גאולה ומשיח ועל נצחיות הנשמה הוא מוציא מן הכוח אל הפועל בצורה פרגמטית מובהקת, שגם למנהיגים שלנו בצה"ל ובמוסדות הבטחון יש מה ללמוד ממנה.
הפרגמטיות שלו מתבצעת הלכה למעשה, ובעשיה זו הוא השתמש בהיסטוריוסופיה (הפילוסופיה של ההיסטוריה) בכדי לבנות שיטה הטוענת שאנחנו בדור השביעי, ובדור זה צריכה להגיע הגאולה. זאת, כאמור, לאור דברי חכמי הנסתר בדורותינו ובדורות שקדמו לנו, שאמרו שבדור הזה יש פוטנציאל של התפתחות, אפשרות של פריצת התודעה המשיחית. זו לא הזדמנות ראשונה, אבל זאת בהחלט הזדמנות מובהקת.
השיטה שבנה הרבי מחלקת את ההיסטוריה האנושית לשבע תקופות, וטוענת שאנחנו בפתחו של הדור השביעי. במאמר ההכתרה שלו הוא אומר ש"התאווה הקב"ה שתהיה לו דירה בתחתונים", תוך שהוא נשען על המדרש ב'שיר השירים רבה' האומר שלאחר הבריאה הסתלקה השכינה שבעה רקיעים, וכנגד הסתלקות השכינה בעקבות שבעה חטאים יבואו שבעה צדיקים ויורידו אותה חזרה למטה. בדברים אלו, כדרכו של היסטוריוסוף, הוא בונה שיטה מדויקת – הוא מחלק את ההיסטוריה לתקופות וטוען שהחלוקה שלו מבשרת תהליך, ובכך הוא בונה את השיטה. הוא מתאר את השתלשלות הדורות והסתלקות השכינה, ומסביר שהדור שלנו הוא הדור השביעי ועליו להנכיח את השכינה בעולם שלנו ממש.
לדבריו, המשימה מוטלת לא רק על יחידי סגולה אלא על כולנו. כך הוא מדגיש שהגאולה תלויה בכל אחד ואחת מאתנו, חוזר מאות ואלפי פעמים על האמירה שהעיקר הוא המעשה, ומסביר שהתודעה של המשיח בדורנו תתגלה על-ידי כל אחד ואחת – נשים וטף, יהודים כגויים. כל המפעלים שלו שעליהם הוא דיבר ויצר את כל תפיסת עולמו, פנו לא רק ליהודים ולשומרי מצוות, אלא. הוא יצר מציאות בעולם בכלל בה גויים חייבים לקיים שבע מצוות בני נח, והוא הצליח להנהיג דקה של שתיקה בבתי הספר האזרחיים המודרניים של הנוכרים, מתוך המודעות שהגאולה היא נחלתו של כל אחד ואחת מאתנו. על פועליו אלו הוא קיבל מדליה של הקונגרס האמריקאי, וזה דבר שנותן להבין במעט את היקף מנהיגותו, בדומה לכך ששועי עולם כנשיאי ארה"ב ומנהיגי העולם האחרים שיחרו לפתחו.
למעשה, הוא אומר שהדור המשיחי זה כל אחד ואחת מאתנו. כאשר אנחנו כורכים את המודל הפסיכולוגי שבו הוא מתבטל בפני חותנו, יחד עם המודל המיסטי בו הנשמה של הריי"צ נוכחת כאן והיא צריכה להתגלות, ויחד עם המודל ההיסטוריוסופי, יוצא שהוא בעצם בא בתביעה לכל אחד ואחת מאתנו ודורש פעולה עבור הגאולה. דברים דומים לאלו, כתב פרופ' וולפסון (מחוקרי הקבלה הגדולים בעולם), שאומר שהרבי דיבר על קיומה של תודעת משיח אותה הוא ניסה לעורר בתוכנו, באמצעות הדרישה שעל כל אחד ואחת מאתנו לגלות את המודעות הזאת במחשבה דיבור ומעשה.
הרמב"ם מסביר שיש 'בחזקת משיח' ויש 'משיח ודאי' – כלומר, יש פוטנציאל ויש מימוש. הרבי ממשיך את תורת הבעש"ט והחסידות, שבכל אחד ואחת מאתנו יש ניצוץ משיח. כאשר אנחנו מממשים את היעוד שלשמו ירדה נשמתנו לעולם ועל-ידי מחשבה דיבור ומעשה אנו יוצרים מציאות, אנו מאחדים את הניצוץ שקיים בכל אחד, ומאפשרים למלך המשיח לחתום את תהליך הגאולה.
מושג המשיח לא נולד בחב"ד. אם נלך אחורה נמצא אותו בגמרא במסכת סנהדרין שאומרת שהמשיח נמצא בפתחה של רומי והוא אסור בפצעיו, וגם בדברי חז"ל האומרים שעוד לפני בריאת העולם "רוחו של משיח מרחפת על פני המים". הרבי כעת בא ואומר שעלינו לגלות את המשיח, ובלשונו של אדמו"ר הזקן "להמשיך אותו מן ההעלם אל הגילוי" על-ידי מימוש הפוטנציאל של כל אחד ואחת מאתנו, ואז ניצוץ משיח שבתוכנו הופך להיות משיח ממש, במהרה בימינו אמן.
למה, באמת, הרבי לא עולה לארץ הקודש?
מנחה: תודה רבה לד"ר גולדברג וליתר הדוברים. נפנה כעת לכמה דקות של שאלות קצרות ואחר כך נשמע דברי סיום.
שאלה: בהמשך לכל מה שנאמר כאן הערב, רציתי לשאול מדוע באמת לא עלה הרבי מליובאוויטש לארץ ישראל? הרי לכאורה היתה זו פעולה שביכולתה לחתום את תהליך הגאולה?
ד"ר גולדברג: לשאלה זו אפשר לענות בכמה רמות, אך מהתפיסה המיסטית אפשר לומר, שהרבי לא עלה לארץ ישראל מכיוון שביסוד ההיסטוריוסופי שהוא בונה עולה תפיסה המדברת על כך שהאירועים בהיסטוריה אינם מקריים, אלא יוצרים כיוון מסוים. אנחנו בעיני הבשר רואים את הגלות כעונש ואת הגאולה כשכר, אך על-פי החסידות הגלות היא התפזרות הניצוצות שבאה בעקבות שבירת הכלים בבריאה. בכדי להביא את הגאולה צריך לחשוף בכל פינה בעולם את ניצוצות האור שגלו ונשבו אל תוך הקליפות, והגלות היא אמצעי לגלות את האור בכל הבריאה.
התפיסה הרוחנית המדברת על קיומו של בית חב"ד בכל פינה, בין אם זה בתאילנד, קטמנדו או האיטי, מדברת על-כך שצריך לגלות את האור האלוקי ולממש את ה"נתאווה לו הקב"ה שתהיה לו דירה בתחתונים" בכל פינה, ולכן מהנקודה הזאת יש לגלות גם תפקיד בונה.
הרבי הוא אדם בעל שיעור קומה. ייתכן שאף אחד כאן מבינינו לא חב"דניק, אבל ללא ספק המפעל של הרבי חורג מעבר להיותו נשיא חב"ד, והוא בא ואומר שהוא רואה את השליחות שלו ואת התפקיד שלו בגילוי האור האלוקי בכל מקום. זה היה בעצם הבסיס לתפיסתו המשיחית, ולכן הרבי לא יכול לעלות לארץ ישראל בטרם תושלם המשימה.
אם נרצה, ניתן לנסח את זה גם בשפת העולם החסידית: מערכת היחסים שקיימת בנפש שלנו קיימת גם בבריאה – מצרים, כנען, וארץ ישראל זה מסע שצריך להשלים אותו בסדר הנכון. אני קודם כל צריך לצאת מהמיצרים שלי, אחר-כך אני צריך להכניע את עבדותי ליצר, ורק לאחר שהשלמתי את העלאת כל הקליפות אני יכול להיות ישראל. יש כאן מסע מסודר ואי אפשר להקדים את הזמן של אחת מהתחנות בו.
פרופ' בילו: באותו עניין אני רוצה להוסיף שבתפיסה המשיחית של הרבי התמונה של התחלת הגאולה היא מאוד ברורה. זה מתחיל מהמקום הקדוש, והמקום הקדוש הוא 770, שהוא בגימטריה לא רק 'פרצת', אלא גם 'בית משיח'. הרבי מתאר בצורה מאוד מוחשית ומדויקת כיצד בית המקדש השלישי ירד משמים אל 770 ואז יתרחש המסע של כל בני ישראל בראשות הריי"צ והרבי בדיוק כפי שהוא צריך להתרחש. כלומר, יש פה תיאור מאוד מדויק וברור שאי אפשר להקדים אותו ולדחוק את הקץ.
ד"ר דהן: בנושא הזה מצאנו שאלות רבות. היו דברים שהתעוררו אפילו בישיבות הכנסת, ובענין הזה ניתן למצוא בפרוטוקולים של הכנסת תרעומת מצד חלק מחברי הכנסת על אדמו"ר שיושב בברוקלין, ויש לו מה לומר על כל דבר וענין בארץ ישראל בה בשעה שהוא אפילו לא ביקר בה.
בשעתו אריק שרון היה אצל הרבי ושאל אותו: "למה אתה לא עולה לארץ? הייתי מציע שתאמץ את הנוהל שקיים אצל מפקדי צה"ל שצועקים 'אחרי', ותעלה לארץ". הרבי השיב לו שזה כמו רב חובל שספינתו טובעת והוא צועק 'אחרי' וקופץ ראשון לסירת ההצלה... הרי ברור שתפקידו הוא להישאר האחרון בספינה ולוודא שכל הנוסעים ניצלו.
בפעם אחרת הוא המשיל זאת לאדם שכאשר הוא יושב מחוץ ליער הוא יכול לראות את כל היער במבט כולל מלמעלה, אך אם הוא יכנס לתוך היער הוא עלול ללכת לאיבוד.
ניתן להתייחס לשאלה הזו גם מהיבט אחר: עבודת האדמו"רים מתקיימת דרך הציון של קודמיהם. עד עלייתו של הריי"צ לארה"ב, היה הציון הקדוש במקומות שבהם קבורים האדמו"רים ברוסיה, והוא יכול היה להעביר את הבקשות והפ"נים שנשלחו דרך הציון. כאשר יצא מרוסיה, לא היה ציון כזה בנמצא, ולכן הוא נסע לארץ הקודש כדי להשתטח על קברי האבות בחברון. עם הסתלקותו של הריי"צ שוב לא היה צורך לרבי לצאת מארה"ב.
הדבר האחרון, שמופיע בספר 'חרדים' ובעוד מקום, שאם עולה לארץ ישראל צדיק בקנה מידה כזה של 'נשיא הדור', כפי שהוא מכנה את אדמו"רי חב"ד, יכול להיות מצב כזה שמסיבות הלכתיות ואחרות יהיה אסור לו לצאת מארץ ישראל יותר, ואז יכול להיות מצב שבו החיבור שלו עם הארץ עלול לתת יניקה לחיצונים. ככל הנראה הרבי התחשב בעמדה הזו, ולכן העדיף שלא לעלות לארץ ישראל.
• • •
מנחה: נבקש כעת מד"ר גולדברג להשמיע דברי סיכום קצרים.
ד"ר גולדברג: הסיבה שרציתי לעסוק בנצחיות הנשמה ובחיים שלאחר החיים, ינקה ויונקת את חיותה מהשאלות הקיומיות שהיו לי ויש לי על עצם תכלית היותנו כאן, על צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, תכלית הפשר, והנסיון לקבל תשובות דוקא בדרך שכלית ודוקא דרך מחקר אקדמי, הם היו הסיבה העיקרית שהניעה אותי לעשות את העבודה.
הסיבה לעיסוקי בקבלה היא מפני שתורת הסוד נותנת לנו את התשובות למה שמעבר לתפיסת עולמנו. היא נותנת לנו לראות את העולם הזה כחלק ממערכת הרבה יותר מקיפה, פאזל אחד מתוך מערכת חלקים רחבה, משל לכך שאנחנו בעולם הזה שנקרא כך מלשון 'העלם'.
אני השתכנעתי באותנטיות של הטקסטים הללו, מכיון שלא יתכן שכולם טועים. בכל הספרות היהודית מדובר על אותו עיקרון – שהנשמה היא נצחית והגוף הוא בר-חלוף. זהו עיקרון יסוד, העובר כציר בתודעה האנושית, ובסיסו הוא שלנשמתו של כל אחד ואחת מאתנו יש קיום לפני כניסתה לגוף, כמו גם לאחר צאתה ממנו, ו-120 שנות החיים בגוף הן הרף-עין לעומת חיי הנצח של הנשמה.
הסיבה שאת כל זה חקרתי במסגרת חב"ד דוקא, כי חסידות חב"ד אוצרת בתוכה משנה עניפה.
סודה של החסידות הוא השפה שהיא בונה, והמוטיבציה שלה לחשוף יחד איתנו את סודות הקבלה. קבלה וחסידות אינן שם נרדף, אבל החסידות בנתה שפה לאפשר לנו לדעת על פנימיות התורה ועל תכלית תורת הסוד.
בחסידות גופא, חב"ד היא שיטה מורכבת, מסועפת ועמוקה, אותה ייסד אדמו"ר הזקן. עלינו לזכור שחב"ד התחילה כחסידות הכי פחות משיחית – לא תמצאו כמעט את המילה "משיח" בדברי אדמו"ר הזקן – והפכה לאחר שבעה דורות לחסידות המשיחית ביותר. יוצא אם-כן שיש לנו כאן משנה ענפה, מורכבת וסדורה, שחברו בה יחדיו גם העיון הקבלי והמיסטי וגם היסוד הרציונאלי, וכמובן דמותו של הרבי שבתודעה של כל אחד הוא בעל שיעור קומה. זכיתי לחבור לתורתו ועל כך אני מודה.
הרבי אומר שבכל אחד ואחת מאתנו קיים אותו ניצוץ, וכל אחד ואחת מאתנו מודע לשליחות שלו. כולנו כאן שליחים המבצעים את משימתם, ואז הפוטנציאל משיח – 'בחזקת משיח', הופך ל'משיח ודאי' ממש במהרה בימינו.
ישר כח גדול! מאמר מרתק מאוד.חיים שלמה
נהנים לטפוח לעצמכם על השכם?אלעד
תהנו.
המדענים הללו הם כטיפה בים של אקדמיה אטאיסטית וכופרנית
מה מהקשר??????חשבשבת
פשוט הוא מוכיח את זה....
ומה פשר הקנאה
שגם דת"ל מוכיח ככה?????(הרב גוטליב הוא דת"ל לידיעתך 
)
)הרב גוטליב הוא דתי לאומיאלעד
כשם שאני איש סאטמר.
[הוא היה ר"מ בישיבה שלי אגב]
אה ואגב....חשבשבת
ויורם בילו ואלון כהן בכלל לא שומרים מצוות לע"ע
ולא ידעתי שדעותך כשל סאטמר- לפי מה שאתה כותב בארץ מולדת....
בכולופן לא זאת הנקודה העניין הוא שזה דבר שמעסיק לא רק אותנו אלא גם את הפקולטות וזה נושא רציני לעבודות מחקר שמוכיח שוב ושוב שהרבי חי וקיים..
שבשלום!
ושהוא מלך המשיח!חשבשבת
טוב שהזכרתאלעד
כמעט שכחתי..
חח
חח
הלו לא לזלזלחשבשבת
אני מבינה שקשה לך להאמין בזה- מקובל ולגיטימי.
אבל לא לזלז ביהודים טובים צדיקים וחסידים שמאמינים כך
שכתוב "צדיק באמונתו יחיה" ו "ועמך כולם צדיקים"...
הבנתי אותך אלעדי..חיים שלמה
אולי תגיד לנו או תתן לנו את הרשימה של הרבנים שאותם אתה מחשיב לדת''ל,ואת הרבנים שלא.
כי לפי מה שראיתי ושמעתי הוא דת''ל או שהיה,בכ''א הוא נראה דת''ל יותר מחסיד סטאמר.
ולא שמעתי שחסיד סטמאר לימד אותך בישיבה..חשבתי שרק רבנים דת''ל מלמדים אתכם בישיבה...
הממאלעד
אני זוכר אותו עם חליפה שחורה, זקן שחור עמוס וכובע של איתכפיה
לא נראה לי שהוא השתנה מאז
האור שבקצה המנהרה..מושיקו
שבמקם אטאיסטי מתחילים קצת להאמין
הקטע הוא שאם אתם מנסים להוכיח דבר כזה בצורה מדעיתבצי.ג
זה אבסורד.
(ואני לא חב"דניקית)
הנקודה היאמושיקו
שלא מנסים להוכיח בצורה מדעית.
אלא שגם המדע שמבוסס על אי אמונה מסכים לדברים שכאלו
לא הייתי אומרת שהמדע מבוסס על אי אמונהבצי.ג
אולי שיש דברים היום במדע שמהווים סתירה לאמונתינו.
בכ"מ, הכותרת של השרשור הזה היא "גם המדע מוכיח" וזה האבסורד שציינתי, שאמונה לא מוכיחים בצורה מדעית
אהההההההחשבשבת
צודק ברגע שזה מוכח זה לא אמונה זה מדע
אבל יש כאלה שזה מה שגורם להם להיכנס לעומק הסוגיה ולחקור ובסוף באמת להגיע לנקודת האמונה ששם כבר זה מעל השכל
אחרי הכל אנו מצווים כן לדעת ולהעמיק וכל פעם להגיע לדרגה של אמונה יותר גבוהה-יש על זה שיחה שלך הרבי אם אמצא אותה אעלה לפה
אתר חדש.."המשיח כבר כאן!"חב"דניקית
http://www.mnow.co.il/ זה הכתובת לאתר...
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=29536
מסביר על הכל...על משיח על חב"ד וכו...
מה זה האתר הזההההה?s't
זה לא נכנס לי החסימה תקועההה...
אח באסה לך...זה אתר מצויין!!!!M.H.R
יש בו את כל התשובות על כל השאלות שיש בקשר לרבי למשיח וכו
הנה עוד משהו חדש ומדהים בנושא חב"ד ומשיח:משיח נאו
עכשיו יש אתר חדשאנונימי (פותח)אחרונה
הנה הכתובת: אתר משיח www.mashiach.org.il
ממתי מכבדים ומנציחים שם של רשע כבלק ?!יהודה.
משהו מתורתו של הרבי. ליקוטי שיחות חלק כ"ג (השבוע יוצא מתורגם ממכון לוי יצחק).
הנה להורדה במסמך pdf
שבת שלום לכולם !!!
אין חיים ללא ראש - ג' תמוזמושיקו
עבר עריכה על ידי מושיקו בתאריך ג' תמוז תש"ע 10:09
רב"י - ראשי תיבות ראש בני ישראל
בגוף האדם - אף שישנם תרי"ג חלקים כלליים ומליארדי חלקיקים ותאים וכו' לאין מספר, אך יש ראש שהוא המוביל והמחיה את המערכת כולה. גם בשנה - ישנם שס"ה ימים המתחלקים לרבבות שעות ודקות וכו', אך יש את ראש השנה שמנהיג את השנה כולה. כמו כן יש את הראש במקום - אף שיש את כל העולם המתחלק לרבבות קטעים בשטח העולם, אך יש את אבן השתיה שמשם הושתת כל העולם כולו. אם כן יש את עניין הראש הן במקום, הן בזמן והן בנפש. ובכל אחד ואחד מהם יש פרטים שהם כראש לחלק שלהם, בבחינת "שרי עשרות שרי מאות ושרי אלפים". כפי שנאמר בתניא פ"ב שישנם החכמים בכל דור שהם כראש לגבי נשמות הדור וכו'.
גם בתוך האברים עצמם יש חלוקה דומה. לדוגמא היד - יש בה את הראש שזה החלק העליון - הקיבורת, ואחר כך יש את החלק האמצעי שהוא כגוף והחלק האחרון שהוא כרגל. וכן בכל אצבע ישנה אותה חלוקה. כלומר - קיימת חלוקה כזו בכל אבר ואבר, אשר יש בו ראש, תוך - הגוף, וסוף - הרגל. ראשו של כל אבר דואג לנתונים לפיקוחו בלבד. רק הראש מפקח על הגוף כולו ומזרים לו חיות.
זה הנקרא בלשון החסידות: חב"ד, חג"ת, נה"י. כל אחד הוא כראש לבא אחריו, כנ"ל בשרי עשרות וכו'. כך גם בשנה יש חלוקה פנימית - ישנם ראשי החודשים שהם ראש לכל חודש, וישנן השבתות שהן הראש לכל השבוע. וכן במקום - לאחר הראש - אבן השתיה, יש את ההיכל בכללותו ואחר כך הר הבית ואחר כך ירושלים וארץ ישראל, וסמוכות שלה לסוריה ועבר הירדן וכו' וכו' חצי כדור עליון וחצי כדור התחתון, שכל אחד נחשב כראש לגבי הבאים אחריו.
אם כך באדם-שנה-נפש, קל וחומר שכך הוא בראש בני ישראל. ישנם מנהיגי ישראל שהם כשרי עשרות, מאות ואלפים, אך הראש הוא אחד - רבי. ועל זה נאמר: עד שלא שקעה שמשו של זה כבר זרחה שמשו של הבא אחריו, כי חייב להיות ראש עבור ההפעלה של כל הגוף וברור שאי אפשר שיהיה גוף בלי ראש, ובלעדיו אין שייך המשך של קיום וחיות.
ניתן להוכיח זאת על דרך המבואר בפוסקים האחרונים במעשה שהיה בתרנגול שפתחו את מעיו ולא מצאו לב. ובאה שאלה זו לפני הפוסקים הנ"ל, ופסקו שאי אפשר לבעל חי לחיות בלי לב, ועל כן אם ראינו שחי עד השחיטה - ואף שלא מוצאים לב - הרי ודאי שהיה לו לב אלא שאיזה חתול וכדו' לקח זאת. אך לא יכול להיות שיחיה בלי לב, ולכן פסקו שזה כשר. באותה מידה, אין אפשרות שגוף יחיה אם אין ראש...
המשכת חיות מן הראש - כיצד?
זו היא הסיבה שבגללה כל חייו של חסיד חב"ד סובבים סביב הרבי מלך המשיח. זו היא גם הסיבה אשר בשלה מחשיב החסיד כיום הולדתו את היום שבו הגיע לרבי בפעם הראשונה, או את היום שבו נכנס ליחידות או שמע מאמר חסידות בפעם הראשונה. מה הטעם לקבוע יום כזה כיום הולדת, וכי מה היה עד היום? הרי בסך הכל נוספה לו תוספת בעבודת ה', בתורה ובמצוות... התשובה היא שעד עתה היה בבחינת אחוריים, חי כבהמה אשר גם היא מקבלת את חיותה מהנשיא. ברגע שהוא קלט - כל אחד לפי דרגתו כנ"ל - את המושג של ראש בני ישראל - החלו אצלו חיים מסוג אחר לגמרי.
בסיפורים המועברים מדור לדור אנו מוצאים איך חסידים התייחסו לעניין זה בפשטות. כמו למשל כשאחד מחסידיו של אדמו"ר הריי"צ התעלף, ואמר הרבי מה"מ שיקראו באוזניו בשמו של אדמו"ר הריי"צ. עשו כן והוא התעורר מכיוון שהמשיכו לו חיות מהמקור - הוא ראש בני ישראל.
כמו כן מסופר על אחד מחסידי אדמו"ר הזקן שנקרא ר' יצחק והיה עשיר. והוא כלכל את אדה"ז והחסידים בעת שהיו בנסיעה מליאזנא מפני נפוליון. הארנק עם הכסף היה אצל אשתו וכל פעם היה צריך להתווכח איתה על מנת להוציא ממנה כסף. פעם חטף לה את הארנק ונפלה ומתה. אמר אדה"ז שיאמרו לה שתקום ולא הועיל, ואמר שיאמרו לה שהרבי אמר שתקום - ותיכף קמה, כי כשאמרו לה שזו הוראת הרבי נמשכה לה חיות.
שמעתי שפעם הופיע אצל הרבי חסיד אחד בפרשת נשא, והרבי לא היה בדעתו הקדושה - על כל פנים בגלוי - להתוועד, והחסיד ניגש לרבי ואמר: היות וזו פרשת הנשיאים, על כן זו פרשה של הרבי ומתאים שתהיה התוועדות. והרבי אמר לו: כן, באחת וחצי תהיה התוועדות!
אל כל בני ובנות ישראל
הרבי אומר שרבותינו נשיאינו היו נשיאי כל ישראל בכל הדורות. מסופר בשם אדמו"ר הצמח צדק שאמר על אדמו"ר הזקן אשר ביום שנתמנה לרבי גבהה קומתו במידת ראש וכך נשאר כל ימי חייו. זה היה הביטוי הגשמי של היותו לראש בני ישראל.
משום כך נהג אד"ש להזכיר את כל האדמו"רים במאמר החסידות בשני ימים בשנה בקביעות: בראש השנה וביו"ד שבט, כי אלו שני ימים של ראש, המשפיעים חיות לכל השנה, והעולם, והנפשות.
אך כשנדפדף בדברי הימים ההם, אין פוגשים זאת בגלוי שהם היו מנהיגי כל ישראל. לפועל, מה שנראה בגלוי היה רק איך שהם מנהיגים את קהל חסידי חב"ד. זה ברור לנו שהם היו ראשי בני ישראל כולם, אך בעולם זה לא היה מורגש ובני הדור לא ראו בהם מנהיגי כלל ישראל. מה שאין כן אצל אד"ש - הוכח בגלוי וכך גם קיבלו זאת כלל העולם שהוא המנהיג, ואף לבני נח. וכפי שאמר פעם הרב אליהו שליט"א שאד"ש גדול עוד יותר ממשה רבינו, כי משה היה נשיא ישראל ואד"ש נשיא כל העולם.
אנו רואים, למשל, שאף שאדמו"ר הזקן שהיה מקובל בפרט בדורות האחרונים כגאון בנגלה ובנסתר, אך הוא עצמו לא הופיע בעולם כמנהיג העולם כולו. ותוכיח זאת האגרת בתחילת התניא שהוא ספר היסוד לדרך ושיטת החסידות שיסד ופרסם ורצה להנהיג בעולם, ובכל זאת הכותרת שלה היא "אגרת השלוחה לכללות אנ"ש". וכן בהמשך - "אנ"ש במדינתנו וסמוכות שלה". וכן אצל שאר האדמו"רים לא מצינו ולא שמענו על הופעה שלהם כמנהיגי הדור, ורק אד"ש במכתביו פונה לכל בני ובנות ישראל.
גם ההתועדויות של הרבי היו לכל בני ובנות ישראל, אשר לכן חפץ הרבי שיהיו משודרות בטלביזיה ועם תרגום לאנגלית וכדו'. הרבי היה שואל לפני ההתוועדות להיכן יהיו השידורים, ולפעמים היו מודיעים לרבי באמצע ההתוועדות שגם למקום זה נוסף שידור וכו'.
אפשר אולי לאמר שהעובדה שהרבי נתן לפרסם את תואר פניו הקדושות בכל מיני אירועים ובכל מיני עתונים, מורה על כך שהרבי מצידו עשה פעולות שידעו שהוא המנהיג - ראש בני ישראל.
תורת החסידות מיועדת לכלל ישראל
כתוצאה מהיותו של הרבי מנהיג כלל ישראל, נובע הענין הכתוב ברבים ממכתביו שתורת החסידות היא לא לקבוצה מסויימת אלא לכל כלל ישראל, ללא הבדל השקפה ומפלגה. ענין זה ידוע מאז ומתמיד, ואף על פי כן בדורות שעברו לא נתנו ולא אפשרו לכל אחד לגשת אל הקודש ללמוד דא"ח, אלא היו בזה כל מיני הגבלות ונדרשו כל מיני הכנות. בדורנו בולטת ההנהגה הגורסת שאף שחסידות - זה עניינו של הרבי, אם הוא ראש בני ישראל - הוא מנחיל אותה לכלל ישראל.
עד כמה דרך זו שונה ממה שהיה מקובל בעבר, יעיד הסיפור אודות אחד מתלמידי ר' הלל מפאריטש שאמר לר' הלל שכדי להינצל ממחשבות זרות הוא חושב דא"ח. ר' הלל הוכיחו על זה במשל מהמטאטא שנמצא בבית המלכות שהוא עשוי משערות זהב כי עבור סוג האשפה שבהיכל המלך אפשר להשתמש במטאטא כזה. אך אם מאן דהוא ישתמש בו לניקוי האשפה בביתו, הרי זה חוצפה וביזיון. וכך בנמשל - אתה לוקח את האבן הטובה שבכתר המלך לטאטא בזה מחשבה זרה שלך?
לעומת גישה זו, הרבי מוריד ותובע להוריד את לימוד הדא"ח לכל אחד ואחד עד לחוצה שבחוצה. פעם זה נעשה על ידי מסירת רעיונות מדא"ח בקיבוצים של השומר הצעיר, והיום מוסרים ומפרסמים אותם לצעירים השקועים בעומק תחת שבתאוות העולם ובקצווי תבל, במקומות שהם היפך הקדושה והטהרה.
גם תקנותיו של הרבי מה"מ כמו חת"ת או לימוד הרמב"ם, הרי הן מיועדות לכל אחד ואחד, שלא כמו תקנות והוראות של האדמו"רים שהיו רובם רק לחסידי חב"ד.
ישנם גם מכתבים מאד"ש לשואלים על כל מיני סגולות והוראות והנהגות המובאים בספרים - האם יש לקיימם, ואומר הרבי שלא כל מה שנאמר על ידי אחד מגדולי ישראל ואף נדפס, מחייב את כלל ישראל ובכל זמן ומקום. מה שאין כן לגבי הוראות של הרבי, אשר היות שהם הוראות של הנשיא - הרי הן שייכות לכל הדור ולכל המצבים והזמנים.
מנהיג גם ליהודים הלבושים בבגדי עשו
הראש לא רק מנהל את הגוף. כדי לנהל אותו הוא צריך לחוש כל אבר, עד לקטן ולפחות ביותר.
על דרך דוגמא שבגוף האדם ישנם כל מיני אברים ועד האברים הנחשבים כאברים הפחותים כמערכת העיכול והמערכת המפרישה את הפסולת לכל סוגיה. כל ראש אבר דואג רק לאבר שעליו הוא מפקח, ורק הראש הוא זה המנהיג ומנווט את כל החלקים ועד לחלקים הנחשבים שפלים כנ"ל. רק הוא המנהיג האמיתי, ובעיניו כולם חשובים ולא משנה מה מצבם.
ממש באותו אופן מפורסמת דאגתו של הרבי לכל יהודי באשר הוא שם. התפרסם סיפור אודות חסיד סאטמער שכמה שנים אחרי החתונה ועדיין לא היו לו ילדים, ונכנס לאדמו"ר מסאטמער וביקש ברכה, לאחר שבירכו אמר לו האדמו"ר מסטמאער, שכעת יפנה לליובאוויטשער רבי ויבקש ברכה. זה היה בשנת תשי"ז לערך. הוא התבייש לבוא ל-770 פן יראו אותו זרים ויפרסמו שהוא הולך לליובאוויטש. וביקש שיקבעו עבורו תור להיכנס לאד"ש, ושזה יהיה בשעה מאוחרת בלילה. וכך הווה - הוא נכנס לאד"ש בשעה 4 לפנות בוקר, והרבי ברכו. אחר כך אמר לו הרבי מלבושך ניכר שאתה נמנה על חסידי סאטמער, היות ולאחרונה היה יום הילולא בסאטמער, על כן שיאמר איזה דבר תורה מרבו. ואמר שהסאטמער שאל על מה שכתוב בגמרא שאפילו פושעי ישראל מלאים במצוות כרימון, ואיך שייך שלפושעי ישראל יהיה ריבוי מצוות? ותיכף אד"ש הפסיקו ואמר לו: גם אני למדתי גמרא זו, ולי קשה להיפך - אם הם מלאים מצוות כרימון, איך שייך לקרוא להם פושעי ישראל?
וכן מסופר מהמזכיר של הרבי הרב מינדל, שהיה פעם אצל הרבי והרבי הכתיב לו כמה וכמה מכתבים למענות, ותוך כדי כך שאלו אד"ש מדוע היה צורך לרבקה אמנו להלביש את יעקב בבגדי עשיו, והרי היתה יכולה לבקש מבעלה יצחק שיברך את יעקב ובוודאי היה שומע בקולה? וכשהוא לא ידע מה לענות לרבי, אמר לו אד"ש כי רצונה היה שגם על יהודי הלבוש בגדי עשיו יחולו כל הברכות כולם (מתאים עם הנאמר בלקו"ת שברכות יצחק היו מבחינה נעלית ביותר שאינם תלויים במעשה התחתון, שלכן הן באו שלא בידיעתו של יצחק בכדי שיחולו גם על הנמצאים בשפל המצב).
כל אחד יהלום
לכן אד"ש הרעיש עולמות השכם והערב בכל דרך שהיא בעניין 'מיהו יהודי'. גדולי ישראל בתקופה ההיא אמרו: מה לנו ולכל אלו? שיתערבו הם עם גויים ואנו נעשה לעצמנו ספר יוחסין. מתאים לזה שבהיותם ראשים רק לחלק מסויים, על כן לא מעניין אותם מהנעשה בחלקים האחרים. ואד"ש הרעיש על זה ולא רק בגלל שעל ידי עוון זה מתמעט עם ישראל, אלא בגלל שחפץ להציל את צאצאיו של כל יהודי - אף כזה שהוא בשפל המצב. כי רק הראש והמוח מרגיש ומפעיל ודואג לכל האברים ואף השפלים ביותר. לכן גם כן טען הרבי מה"מ שאין זה טוב עבור הגוי המתגייר שלא כהלכה, כי הרבי הוא מקור החיות לכל העולם - אף לגויים.
גישה זו מודגמת בסיפור המפורסם על אשה ששאלה את אד"ש איך אינו מתעייף בחלוקת הדולרים, ואמר אד"ש כי כשסופרים יהלומים לא מתעייפים! בשביל ראש בני ישראל כל יהודי יקר כיהלום ממש.
באותו סגנון הגיב הרבי מה"מ בשנים הראשונות לנשיאות בעת שנכנסו אליו זקני החסידים, ובין הדברים בקשו מאד"ש שיקפיד יותר על שעות שינה מספיקות. אד"ש ענה להם: איך אוכל לישון אם ליהודי באוסטרליה אין פרנסה?! אם כן, כאב של כל אחד מהאברים - ולו גם רחוק ומדולדל - המוח מרגיש אותו כבעיה אישית שלו.
דבר זה מבואר במאמר "זאת חוקת" תשכ"ט (תנש"א) - שעניינו הפנימי והעיקרי של הרבי הוא שהוא רועה ישראל. ועל כן בעת שאד"ש פונה למאן דהוא או עונה למאן דהוא, הרי זה הכל כראש הפונה לאחד מהאברים.
לדוגמא - כשהרבי היה פונה למישהו בהתוועדות ואומר לו "לחיים", היתה בזה הוראה והכוונה וברכה לאותו אחד, ולא דרך אגב שהיות וראה אותו מחזיק כוס, על כן מתוך ג'נטלמניות ענה לו. זה ידוע לכל מי שזכה לראות בהתוועדות איך שהיו כאלו שחיכו וחיכו לתנועת ראשו הקדושה שיענה להם "לחיים" ולא זכו, אף שעבר בעיניו הקדושות למישהו לידם ואליהם לא פנה.
וכן כשנכנס זוג ליחידות עם תינוק על ידיהם ואד"ש דיבר עם האיש ואחר כך עם האישה, ואחר כך פנה לתינוק והניע בידיו הקדושות לעומתו וחיכה עד שהתינוק יגיב. אין זה כי הנימוס חייב שהרבי יפנה אל האשה ואחר כך מפני הנימוס או מפני שמחבב תינוקות, על כן פנה לתינוק. אלא זו היתה יחידות, ובה היתה פניה של הראש לכל אחד מהאברים לפי ערכו. וכן בעת חלוקת לעקאח כשנתן לקאח לתינוק וחיכה עד שהתינוק יקח זאת, שוב, משום שמשפיע דרך הלעקאח לכל אחד ואחד לפי ערכו כנ"ל. זכורני שפעם נגשה אחת מאנ"ש בהושענא רבה לקבל לקאח והחזיקה בידיה ילדה קטנה, ואד"ש נתן לילדה לעקאח והיא אמרה במתיקות לרבי "חני לא אוהבת לעקאח"... אד"ש נתן את פיסת הלעקאח לאמא שלה, משום שאולי אח"כ תרצה הילדה את העוגה...
לדעת ולהכיר מי הוא הראש
מי שקולט שהקשר לאד"ש הוא הקשר לראש של כל ראשי האברים, אין לו צורך לפנות לשום ראש אחר ולשום דבר שבא והונהג על ידי כל מי שלא יהיה, ואף אם זה מגדולי ישראל האמיתיים ואף שהיו ראשי בני ישראל בדורותיהם. כי אנו מקבלים רק מהראש שלנו שנמצא בדורנו ואם הוא נוהג בהנהגות אלו - הרי הם שייכים אלינו ואם לאו - אינם שייכים לנו אף שהיו שייכים לדורות שעברו.
זה מזכיר לי סיפור על אחד מאנ"ש שהשתתף בקורס בצבא. הפרופסור שדיבר לפני החיילים אמר שישנם יסודות הבריאה ויש כוח עליון שמרכיב ומחבר אותם, ובלי הכוח הזה אין מציאות. אותו חסיד אמר: כן, נכון! הכוח הזה הוא אלוקים. ונזדעק הפרופסור: לא! אין זה אלוקים, זה כוח שאין אנו יודעים מהו ומי הוא, וד"ל...
בדיוק כפי שהתכחשותו של הפרופסור להנהגה האלוקית גורמת לו עצמו הפסד רוחני בל ישוער, באותה מידה עלול להפסיד, חלילה, מי שמתכחש לעובדת היותו של הרבי מה"מ הראש הממשיך חיות לכל יהודי.
כלל זה תקף במיוחד בדורנו, שבו התגלה שאדוננו מורנו ורבינו אינו רק נשיא הדור, אלא המשיח היחידי בדור. ואם הביט על מאן דהוא הרי זה "ר קוק פון משיח", ואם אמר משהו הרי זו אמירה ופקודה של המשיח. אי אפשר לאמר: מה זה משנה? כי אם זה לא היה משנה - למה ומדוע פרסם זאת כמה פעמים והדפיס זאת באופן שייחקק לדורות, כידוע?
כמו שהיינו חייבים לדעת עד תקופה מסויימת שאד"ש הוא נשיא הדור ואף אחד לא שאל: לשם מה זה נוגע? מספיק שהוא מורה הדרך שלנו ומה זה משנה מה מקומו ומיקומו בבריאה ובתבל? היה ברור לנו שהידיעה שהוא נשיא ישראל נוגעת לגבי מילוי הוראותיו והביטול אליו, כפי שנתבאר בארוכה גם בשיחת יו"ד שבט תשכ"ב. באותה מידה עכשיו נוגע וחשוב לנו לדעת ולפרסם שהוא מלך המשיח. כי הידיעה הברורה שלה זכה דורנו שהוא הוא המשיח, מכוונת אותנו לכך שנדרש מאתנו ביטול עמוק יותר, ועוד יותר - מגלה לנו שישנם בדורנו כוחות נעלים יותר כי יש כאן "א קוק" של משיח, ריקוד עם משיח, תפילה עם משיח, וכו' וכו'.
לחשוב, לדבר ולעשות - משיח!
על כן, בהתקרבנו לג' תמוז עלינו להתחזק בהכרה שהוא הראש ואין אחר. אין כל מקום לסלקא דעתך לנסות ולחפש בכל מיני ציונים ואצל כל סוגי גדולי הדור - שעם כל הכבוד הראוי להם, הרי הם מקבלים מהראש ומושפעים מכוחו, ואם כן - צריך ללכת למקור!
עוד עלינו לדעת שהיות שהוא הראש היחידי של הדור, יש חיות רק ממנו, באמצעות ההוראות שלו. הוראות אלו הן הצינורות, הוורידים והעצבים שדרכם עוברת החיות לכל חלקי הגוף, וצריך לשמור ולהקפיד על שלימות הצינורות בדיוק כפי שציוונו.
המסקנה החשובה ביותר של המידע הזה היא שהחיות השופעת כיום מן הראש היא משיח, משיח, משיח! כפי ששמענו וראינו בכל פעם שהיינו אצל הרבי או שמענו ממנו שיחה וכדו', היה תוכו רצוף משיח, עד כדי "קרייזי אף משיח", בבחינת עצי שיטים - שטות דקדושה, כמבואר במאמר ההילולא.
במיוחד חשוב ששיחות הקודש של תנש"א - תשנ"ב, המכילות הוראות מעשיות בנושא, תהיינה נר לרגלינו. הרבי הורה לנו במפורש "מ'דארף האלטען אין איין טראכטען וועגען משיח, און אין איין רעדן וועגען משיח, און אין איין טאן וועגען משיח" [= צריך כל הזמן לחשוב אודות משיח, לדבר על משיח, ולעשות בעניין משיח].
מי שאינו עושה כן, אלא מפליג לשיחות והוראות של ימים עברו, דומה שניתן לאמר עליו את מה שנאמר על יוסף בפירוש החסידי לשאלה - מדוע שלח יעקב את יהודה להקים ישיבה שבה יתחנכו צאצאיו במצרים? הרי יוסף נמצא במצרים, והוא יכול להיות ראש ישיבה. אלא שיוסף קיבל אמנם את כל הפנימיות של נשיא הדור, כפי הנאמר "אלה תולדות יעקב - יוסף". אך זה היה עשרים ושתיים שנים לפני כן, ואיך אפשר לחנך את הדור הנוכחי עם פנימיות של לפני עשרים ושניים שנים? לכן שלח יעקב את יהודה, למרות (ואולי בגלל) שהיה בעל תוקף ואף בעל תשובה, וד"ל...
בימים אלו נברך ונתברך "שנהיה לראש" - מחוברים ומקושרים אנו וצאצאינו לרבי - ראש בני ישראל שהוא מלך המשיח, ואשר בקרוב ממש ילוקטו האברים ונלך אל בית המקדש השלישי כשאדוננו מורנו רבינו ומלכנו משיחנו בראשנו.
בגוף האדם - אף שישנם תרי"ג חלקים כלליים ומליארדי חלקיקים ותאים וכו' לאין מספר, אך יש ראש שהוא המוביל והמחיה את המערכת כולה. גם בשנה - ישנם שס"ה ימים המתחלקים לרבבות שעות ודקות וכו', אך יש את ראש השנה שמנהיג את השנה כולה. כמו כן יש את הראש במקום - אף שיש את כל העולם המתחלק לרבבות קטעים בשטח העולם, אך יש את אבן השתיה שמשם הושתת כל העולם כולו. אם כן יש את עניין הראש הן במקום, הן בזמן והן בנפש. ובכל אחד ואחד מהם יש פרטים שהם כראש לחלק שלהם, בבחינת "שרי עשרות שרי מאות ושרי אלפים". כפי שנאמר בתניא פ"ב שישנם החכמים בכל דור שהם כראש לגבי נשמות הדור וכו'.
גם בתוך האברים עצמם יש חלוקה דומה. לדוגמא היד - יש בה את הראש שזה החלק העליון - הקיבורת, ואחר כך יש את החלק האמצעי שהוא כגוף והחלק האחרון שהוא כרגל. וכן בכל אצבע ישנה אותה חלוקה. כלומר - קיימת חלוקה כזו בכל אבר ואבר, אשר יש בו ראש, תוך - הגוף, וסוף - הרגל. ראשו של כל אבר דואג לנתונים לפיקוחו בלבד. רק הראש מפקח על הגוף כולו ומזרים לו חיות.
זה הנקרא בלשון החסידות: חב"ד, חג"ת, נה"י. כל אחד הוא כראש לבא אחריו, כנ"ל בשרי עשרות וכו'. כך גם בשנה יש חלוקה פנימית - ישנם ראשי החודשים שהם ראש לכל חודש, וישנן השבתות שהן הראש לכל השבוע. וכן במקום - לאחר הראש - אבן השתיה, יש את ההיכל בכללותו ואחר כך הר הבית ואחר כך ירושלים וארץ ישראל, וסמוכות שלה לסוריה ועבר הירדן וכו' וכו' חצי כדור עליון וחצי כדור התחתון, שכל אחד נחשב כראש לגבי הבאים אחריו.
אם כך באדם-שנה-נפש, קל וחומר שכך הוא בראש בני ישראל. ישנם מנהיגי ישראל שהם כשרי עשרות, מאות ואלפים, אך הראש הוא אחד - רבי. ועל זה נאמר: עד שלא שקעה שמשו של זה כבר זרחה שמשו של הבא אחריו, כי חייב להיות ראש עבור ההפעלה של כל הגוף וברור שאי אפשר שיהיה גוף בלי ראש, ובלעדיו אין שייך המשך של קיום וחיות.
ניתן להוכיח זאת על דרך המבואר בפוסקים האחרונים במעשה שהיה בתרנגול שפתחו את מעיו ולא מצאו לב. ובאה שאלה זו לפני הפוסקים הנ"ל, ופסקו שאי אפשר לבעל חי לחיות בלי לב, ועל כן אם ראינו שחי עד השחיטה - ואף שלא מוצאים לב - הרי ודאי שהיה לו לב אלא שאיזה חתול וכדו' לקח זאת. אך לא יכול להיות שיחיה בלי לב, ולכן פסקו שזה כשר. באותה מידה, אין אפשרות שגוף יחיה אם אין ראש...
המשכת חיות מן הראש - כיצד?
זו היא הסיבה שבגללה כל חייו של חסיד חב"ד סובבים סביב הרבי מלך המשיח. זו היא גם הסיבה אשר בשלה מחשיב החסיד כיום הולדתו את היום שבו הגיע לרבי בפעם הראשונה, או את היום שבו נכנס ליחידות או שמע מאמר חסידות בפעם הראשונה. מה הטעם לקבוע יום כזה כיום הולדת, וכי מה היה עד היום? הרי בסך הכל נוספה לו תוספת בעבודת ה', בתורה ובמצוות... התשובה היא שעד עתה היה בבחינת אחוריים, חי כבהמה אשר גם היא מקבלת את חיותה מהנשיא. ברגע שהוא קלט - כל אחד לפי דרגתו כנ"ל - את המושג של ראש בני ישראל - החלו אצלו חיים מסוג אחר לגמרי.
בסיפורים המועברים מדור לדור אנו מוצאים איך חסידים התייחסו לעניין זה בפשטות. כמו למשל כשאחד מחסידיו של אדמו"ר הריי"צ התעלף, ואמר הרבי מה"מ שיקראו באוזניו בשמו של אדמו"ר הריי"צ. עשו כן והוא התעורר מכיוון שהמשיכו לו חיות מהמקור - הוא ראש בני ישראל.
כמו כן מסופר על אחד מחסידי אדמו"ר הזקן שנקרא ר' יצחק והיה עשיר. והוא כלכל את אדה"ז והחסידים בעת שהיו בנסיעה מליאזנא מפני נפוליון. הארנק עם הכסף היה אצל אשתו וכל פעם היה צריך להתווכח איתה על מנת להוציא ממנה כסף. פעם חטף לה את הארנק ונפלה ומתה. אמר אדה"ז שיאמרו לה שתקום ולא הועיל, ואמר שיאמרו לה שהרבי אמר שתקום - ותיכף קמה, כי כשאמרו לה שזו הוראת הרבי נמשכה לה חיות.
שמעתי שפעם הופיע אצל הרבי חסיד אחד בפרשת נשא, והרבי לא היה בדעתו הקדושה - על כל פנים בגלוי - להתוועד, והחסיד ניגש לרבי ואמר: היות וזו פרשת הנשיאים, על כן זו פרשה של הרבי ומתאים שתהיה התוועדות. והרבי אמר לו: כן, באחת וחצי תהיה התוועדות!
אל כל בני ובנות ישראל
הרבי אומר שרבותינו נשיאינו היו נשיאי כל ישראל בכל הדורות. מסופר בשם אדמו"ר הצמח צדק שאמר על אדמו"ר הזקן אשר ביום שנתמנה לרבי גבהה קומתו במידת ראש וכך נשאר כל ימי חייו. זה היה הביטוי הגשמי של היותו לראש בני ישראל.
משום כך נהג אד"ש להזכיר את כל האדמו"רים במאמר החסידות בשני ימים בשנה בקביעות: בראש השנה וביו"ד שבט, כי אלו שני ימים של ראש, המשפיעים חיות לכל השנה, והעולם, והנפשות.
אך כשנדפדף בדברי הימים ההם, אין פוגשים זאת בגלוי שהם היו מנהיגי כל ישראל. לפועל, מה שנראה בגלוי היה רק איך שהם מנהיגים את קהל חסידי חב"ד. זה ברור לנו שהם היו ראשי בני ישראל כולם, אך בעולם זה לא היה מורגש ובני הדור לא ראו בהם מנהיגי כלל ישראל. מה שאין כן אצל אד"ש - הוכח בגלוי וכך גם קיבלו זאת כלל העולם שהוא המנהיג, ואף לבני נח. וכפי שאמר פעם הרב אליהו שליט"א שאד"ש גדול עוד יותר ממשה רבינו, כי משה היה נשיא ישראל ואד"ש נשיא כל העולם.
אנו רואים, למשל, שאף שאדמו"ר הזקן שהיה מקובל בפרט בדורות האחרונים כגאון בנגלה ובנסתר, אך הוא עצמו לא הופיע בעולם כמנהיג העולם כולו. ותוכיח זאת האגרת בתחילת התניא שהוא ספר היסוד לדרך ושיטת החסידות שיסד ופרסם ורצה להנהיג בעולם, ובכל זאת הכותרת שלה היא "אגרת השלוחה לכללות אנ"ש". וכן בהמשך - "אנ"ש במדינתנו וסמוכות שלה". וכן אצל שאר האדמו"רים לא מצינו ולא שמענו על הופעה שלהם כמנהיגי הדור, ורק אד"ש במכתביו פונה לכל בני ובנות ישראל.
גם ההתועדויות של הרבי היו לכל בני ובנות ישראל, אשר לכן חפץ הרבי שיהיו משודרות בטלביזיה ועם תרגום לאנגלית וכדו'. הרבי היה שואל לפני ההתוועדות להיכן יהיו השידורים, ולפעמים היו מודיעים לרבי באמצע ההתוועדות שגם למקום זה נוסף שידור וכו'.
אפשר אולי לאמר שהעובדה שהרבי נתן לפרסם את תואר פניו הקדושות בכל מיני אירועים ובכל מיני עתונים, מורה על כך שהרבי מצידו עשה פעולות שידעו שהוא המנהיג - ראש בני ישראל.
תורת החסידות מיועדת לכלל ישראל
כתוצאה מהיותו של הרבי מנהיג כלל ישראל, נובע הענין הכתוב ברבים ממכתביו שתורת החסידות היא לא לקבוצה מסויימת אלא לכל כלל ישראל, ללא הבדל השקפה ומפלגה. ענין זה ידוע מאז ומתמיד, ואף על פי כן בדורות שעברו לא נתנו ולא אפשרו לכל אחד לגשת אל הקודש ללמוד דא"ח, אלא היו בזה כל מיני הגבלות ונדרשו כל מיני הכנות. בדורנו בולטת ההנהגה הגורסת שאף שחסידות - זה עניינו של הרבי, אם הוא ראש בני ישראל - הוא מנחיל אותה לכלל ישראל.
עד כמה דרך זו שונה ממה שהיה מקובל בעבר, יעיד הסיפור אודות אחד מתלמידי ר' הלל מפאריטש שאמר לר' הלל שכדי להינצל ממחשבות זרות הוא חושב דא"ח. ר' הלל הוכיחו על זה במשל מהמטאטא שנמצא בבית המלכות שהוא עשוי משערות זהב כי עבור סוג האשפה שבהיכל המלך אפשר להשתמש במטאטא כזה. אך אם מאן דהוא ישתמש בו לניקוי האשפה בביתו, הרי זה חוצפה וביזיון. וכך בנמשל - אתה לוקח את האבן הטובה שבכתר המלך לטאטא בזה מחשבה זרה שלך?
לעומת גישה זו, הרבי מוריד ותובע להוריד את לימוד הדא"ח לכל אחד ואחד עד לחוצה שבחוצה. פעם זה נעשה על ידי מסירת רעיונות מדא"ח בקיבוצים של השומר הצעיר, והיום מוסרים ומפרסמים אותם לצעירים השקועים בעומק תחת שבתאוות העולם ובקצווי תבל, במקומות שהם היפך הקדושה והטהרה.
גם תקנותיו של הרבי מה"מ כמו חת"ת או לימוד הרמב"ם, הרי הן מיועדות לכל אחד ואחד, שלא כמו תקנות והוראות של האדמו"רים שהיו רובם רק לחסידי חב"ד.
ישנם גם מכתבים מאד"ש לשואלים על כל מיני סגולות והוראות והנהגות המובאים בספרים - האם יש לקיימם, ואומר הרבי שלא כל מה שנאמר על ידי אחד מגדולי ישראל ואף נדפס, מחייב את כלל ישראל ובכל זמן ומקום. מה שאין כן לגבי הוראות של הרבי, אשר היות שהם הוראות של הנשיא - הרי הן שייכות לכל הדור ולכל המצבים והזמנים.
מנהיג גם ליהודים הלבושים בבגדי עשו
הראש לא רק מנהל את הגוף. כדי לנהל אותו הוא צריך לחוש כל אבר, עד לקטן ולפחות ביותר.
על דרך דוגמא שבגוף האדם ישנם כל מיני אברים ועד האברים הנחשבים כאברים הפחותים כמערכת העיכול והמערכת המפרישה את הפסולת לכל סוגיה. כל ראש אבר דואג רק לאבר שעליו הוא מפקח, ורק הראש הוא זה המנהיג ומנווט את כל החלקים ועד לחלקים הנחשבים שפלים כנ"ל. רק הוא המנהיג האמיתי, ובעיניו כולם חשובים ולא משנה מה מצבם.
ממש באותו אופן מפורסמת דאגתו של הרבי לכל יהודי באשר הוא שם. התפרסם סיפור אודות חסיד סאטמער שכמה שנים אחרי החתונה ועדיין לא היו לו ילדים, ונכנס לאדמו"ר מסאטמער וביקש ברכה, לאחר שבירכו אמר לו האדמו"ר מסטמאער, שכעת יפנה לליובאוויטשער רבי ויבקש ברכה. זה היה בשנת תשי"ז לערך. הוא התבייש לבוא ל-770 פן יראו אותו זרים ויפרסמו שהוא הולך לליובאוויטש. וביקש שיקבעו עבורו תור להיכנס לאד"ש, ושזה יהיה בשעה מאוחרת בלילה. וכך הווה - הוא נכנס לאד"ש בשעה 4 לפנות בוקר, והרבי ברכו. אחר כך אמר לו הרבי מלבושך ניכר שאתה נמנה על חסידי סאטמער, היות ולאחרונה היה יום הילולא בסאטמער, על כן שיאמר איזה דבר תורה מרבו. ואמר שהסאטמער שאל על מה שכתוב בגמרא שאפילו פושעי ישראל מלאים במצוות כרימון, ואיך שייך שלפושעי ישראל יהיה ריבוי מצוות? ותיכף אד"ש הפסיקו ואמר לו: גם אני למדתי גמרא זו, ולי קשה להיפך - אם הם מלאים מצוות כרימון, איך שייך לקרוא להם פושעי ישראל?
וכן מסופר מהמזכיר של הרבי הרב מינדל, שהיה פעם אצל הרבי והרבי הכתיב לו כמה וכמה מכתבים למענות, ותוך כדי כך שאלו אד"ש מדוע היה צורך לרבקה אמנו להלביש את יעקב בבגדי עשיו, והרי היתה יכולה לבקש מבעלה יצחק שיברך את יעקב ובוודאי היה שומע בקולה? וכשהוא לא ידע מה לענות לרבי, אמר לו אד"ש כי רצונה היה שגם על יהודי הלבוש בגדי עשיו יחולו כל הברכות כולם (מתאים עם הנאמר בלקו"ת שברכות יצחק היו מבחינה נעלית ביותר שאינם תלויים במעשה התחתון, שלכן הן באו שלא בידיעתו של יצחק בכדי שיחולו גם על הנמצאים בשפל המצב).
כל אחד יהלום
לכן אד"ש הרעיש עולמות השכם והערב בכל דרך שהיא בעניין 'מיהו יהודי'. גדולי ישראל בתקופה ההיא אמרו: מה לנו ולכל אלו? שיתערבו הם עם גויים ואנו נעשה לעצמנו ספר יוחסין. מתאים לזה שבהיותם ראשים רק לחלק מסויים, על כן לא מעניין אותם מהנעשה בחלקים האחרים. ואד"ש הרעיש על זה ולא רק בגלל שעל ידי עוון זה מתמעט עם ישראל, אלא בגלל שחפץ להציל את צאצאיו של כל יהודי - אף כזה שהוא בשפל המצב. כי רק הראש והמוח מרגיש ומפעיל ודואג לכל האברים ואף השפלים ביותר. לכן גם כן טען הרבי מה"מ שאין זה טוב עבור הגוי המתגייר שלא כהלכה, כי הרבי הוא מקור החיות לכל העולם - אף לגויים.
גישה זו מודגמת בסיפור המפורסם על אשה ששאלה את אד"ש איך אינו מתעייף בחלוקת הדולרים, ואמר אד"ש כי כשסופרים יהלומים לא מתעייפים! בשביל ראש בני ישראל כל יהודי יקר כיהלום ממש.
באותו סגנון הגיב הרבי מה"מ בשנים הראשונות לנשיאות בעת שנכנסו אליו זקני החסידים, ובין הדברים בקשו מאד"ש שיקפיד יותר על שעות שינה מספיקות. אד"ש ענה להם: איך אוכל לישון אם ליהודי באוסטרליה אין פרנסה?! אם כן, כאב של כל אחד מהאברים - ולו גם רחוק ומדולדל - המוח מרגיש אותו כבעיה אישית שלו.
דבר זה מבואר במאמר "זאת חוקת" תשכ"ט (תנש"א) - שעניינו הפנימי והעיקרי של הרבי הוא שהוא רועה ישראל. ועל כן בעת שאד"ש פונה למאן דהוא או עונה למאן דהוא, הרי זה הכל כראש הפונה לאחד מהאברים.
לדוגמא - כשהרבי היה פונה למישהו בהתוועדות ואומר לו "לחיים", היתה בזה הוראה והכוונה וברכה לאותו אחד, ולא דרך אגב שהיות וראה אותו מחזיק כוס, על כן מתוך ג'נטלמניות ענה לו. זה ידוע לכל מי שזכה לראות בהתוועדות איך שהיו כאלו שחיכו וחיכו לתנועת ראשו הקדושה שיענה להם "לחיים" ולא זכו, אף שעבר בעיניו הקדושות למישהו לידם ואליהם לא פנה.
וכן כשנכנס זוג ליחידות עם תינוק על ידיהם ואד"ש דיבר עם האיש ואחר כך עם האישה, ואחר כך פנה לתינוק והניע בידיו הקדושות לעומתו וחיכה עד שהתינוק יגיב. אין זה כי הנימוס חייב שהרבי יפנה אל האשה ואחר כך מפני הנימוס או מפני שמחבב תינוקות, על כן פנה לתינוק. אלא זו היתה יחידות, ובה היתה פניה של הראש לכל אחד מהאברים לפי ערכו. וכן בעת חלוקת לעקאח כשנתן לקאח לתינוק וחיכה עד שהתינוק יקח זאת, שוב, משום שמשפיע דרך הלעקאח לכל אחד ואחד לפי ערכו כנ"ל. זכורני שפעם נגשה אחת מאנ"ש בהושענא רבה לקבל לקאח והחזיקה בידיה ילדה קטנה, ואד"ש נתן לילדה לעקאח והיא אמרה במתיקות לרבי "חני לא אוהבת לעקאח"... אד"ש נתן את פיסת הלעקאח לאמא שלה, משום שאולי אח"כ תרצה הילדה את העוגה...
לדעת ולהכיר מי הוא הראש
מי שקולט שהקשר לאד"ש הוא הקשר לראש של כל ראשי האברים, אין לו צורך לפנות לשום ראש אחר ולשום דבר שבא והונהג על ידי כל מי שלא יהיה, ואף אם זה מגדולי ישראל האמיתיים ואף שהיו ראשי בני ישראל בדורותיהם. כי אנו מקבלים רק מהראש שלנו שנמצא בדורנו ואם הוא נוהג בהנהגות אלו - הרי הם שייכים אלינו ואם לאו - אינם שייכים לנו אף שהיו שייכים לדורות שעברו.
זה מזכיר לי סיפור על אחד מאנ"ש שהשתתף בקורס בצבא. הפרופסור שדיבר לפני החיילים אמר שישנם יסודות הבריאה ויש כוח עליון שמרכיב ומחבר אותם, ובלי הכוח הזה אין מציאות. אותו חסיד אמר: כן, נכון! הכוח הזה הוא אלוקים. ונזדעק הפרופסור: לא! אין זה אלוקים, זה כוח שאין אנו יודעים מהו ומי הוא, וד"ל...
בדיוק כפי שהתכחשותו של הפרופסור להנהגה האלוקית גורמת לו עצמו הפסד רוחני בל ישוער, באותה מידה עלול להפסיד, חלילה, מי שמתכחש לעובדת היותו של הרבי מה"מ הראש הממשיך חיות לכל יהודי.
כלל זה תקף במיוחד בדורנו, שבו התגלה שאדוננו מורנו ורבינו אינו רק נשיא הדור, אלא המשיח היחידי בדור. ואם הביט על מאן דהוא הרי זה "ר קוק פון משיח", ואם אמר משהו הרי זו אמירה ופקודה של המשיח. אי אפשר לאמר: מה זה משנה? כי אם זה לא היה משנה - למה ומדוע פרסם זאת כמה פעמים והדפיס זאת באופן שייחקק לדורות, כידוע?
כמו שהיינו חייבים לדעת עד תקופה מסויימת שאד"ש הוא נשיא הדור ואף אחד לא שאל: לשם מה זה נוגע? מספיק שהוא מורה הדרך שלנו ומה זה משנה מה מקומו ומיקומו בבריאה ובתבל? היה ברור לנו שהידיעה שהוא נשיא ישראל נוגעת לגבי מילוי הוראותיו והביטול אליו, כפי שנתבאר בארוכה גם בשיחת יו"ד שבט תשכ"ב. באותה מידה עכשיו נוגע וחשוב לנו לדעת ולפרסם שהוא מלך המשיח. כי הידיעה הברורה שלה זכה דורנו שהוא הוא המשיח, מכוונת אותנו לכך שנדרש מאתנו ביטול עמוק יותר, ועוד יותר - מגלה לנו שישנם בדורנו כוחות נעלים יותר כי יש כאן "א קוק" של משיח, ריקוד עם משיח, תפילה עם משיח, וכו' וכו'.
לחשוב, לדבר ולעשות - משיח!
על כן, בהתקרבנו לג' תמוז עלינו להתחזק בהכרה שהוא הראש ואין אחר. אין כל מקום לסלקא דעתך לנסות ולחפש בכל מיני ציונים ואצל כל סוגי גדולי הדור - שעם כל הכבוד הראוי להם, הרי הם מקבלים מהראש ומושפעים מכוחו, ואם כן - צריך ללכת למקור!
עוד עלינו לדעת שהיות שהוא הראש היחידי של הדור, יש חיות רק ממנו, באמצעות ההוראות שלו. הוראות אלו הן הצינורות, הוורידים והעצבים שדרכם עוברת החיות לכל חלקי הגוף, וצריך לשמור ולהקפיד על שלימות הצינורות בדיוק כפי שציוונו.
המסקנה החשובה ביותר של המידע הזה היא שהחיות השופעת כיום מן הראש היא משיח, משיח, משיח! כפי ששמענו וראינו בכל פעם שהיינו אצל הרבי או שמענו ממנו שיחה וכדו', היה תוכו רצוף משיח, עד כדי "קרייזי אף משיח", בבחינת עצי שיטים - שטות דקדושה, כמבואר במאמר ההילולא.
במיוחד חשוב ששיחות הקודש של תנש"א - תשנ"ב, המכילות הוראות מעשיות בנושא, תהיינה נר לרגלינו. הרבי הורה לנו במפורש "מ'דארף האלטען אין איין טראכטען וועגען משיח, און אין איין רעדן וועגען משיח, און אין איין טאן וועגען משיח" [= צריך כל הזמן לחשוב אודות משיח, לדבר על משיח, ולעשות בעניין משיח].
מי שאינו עושה כן, אלא מפליג לשיחות והוראות של ימים עברו, דומה שניתן לאמר עליו את מה שנאמר על יוסף בפירוש החסידי לשאלה - מדוע שלח יעקב את יהודה להקים ישיבה שבה יתחנכו צאצאיו במצרים? הרי יוסף נמצא במצרים, והוא יכול להיות ראש ישיבה. אלא שיוסף קיבל אמנם את כל הפנימיות של נשיא הדור, כפי הנאמר "אלה תולדות יעקב - יוסף". אך זה היה עשרים ושתיים שנים לפני כן, ואיך אפשר לחנך את הדור הנוכחי עם פנימיות של לפני עשרים ושניים שנים? לכן שלח יעקב את יהודה, למרות (ואולי בגלל) שהיה בעל תוקף ואף בעל תשובה, וד"ל...
בימים אלו נברך ונתברך "שנהיה לראש" - מחוברים ומקושרים אנו וצאצאינו לרבי - ראש בני ישראל שהוא מלך המשיח, ואשר בקרוב ממש ילוקטו האברים ונלך אל בית המקדש השלישי כשאדוננו מורנו רבינו ומלכנו משיחנו בראשנו.
זה העניין ;)חשבשבת
א-ז-ע-ק-ה! גימ"ל - תמוז - ת"ו - שי"ן - עי"ו!!!!! 16 שנה!!!!!!!! וְכֹל מַאֲמִינִים שֶׁהוּא חַי וְקַיָּם... דער רבי לעבט! לפתע מחרידה יללה של אזעקה מכל עבר, מהדורות חדשות יתפרצו בכל כלי התקשורת, ובשופר גדול יתקע, וקול גדול ורועם ילך מסוף העולם ועד סופו "הן גאלתי אתכם". ואחרי הרעש יבוא שקט הדממה ההוא, בו כולם עומדים צפופים ורטובים מזיעה, ורואים ממש את הרבי, ורשרוש של רמקול, ואחריו הקול שלא יפסק לעולם "ס'דאָך פותחין בברכה..."
וואוו אהבתי מאוד את מה שכתבתם.חיים שלמהאחרונה
מישהו יודע איך נכנסים לקבוצהקוקו
של תלמידי הרב יצחק גינזבורג "הגינזבורגיאדה" , "הגינזבורגיה" או משהו כזה?
תודה רבה!!!
תודה רבה!!!
סיני תור בחוות גלעד בערב לימוד וחוויה!קוקו
לימוד וחוויה
לישיבות תיכוניות - גבוהות,
בישיבה הגבוהה
“שירו למלך”
חוות גלעד
יום חמישי ה’ תמוז התש”ע
בתוכנית:
16:00 הרב דוד דודקביץ
רב הישוב יצהר
17:00 קפה ועוגה
17:15 הרב יקי סביר
ראש ישיבת "שירו למלך" חוות גלעד
18:30 מנחה
19:00 י' קצין מסיירת מטכ"ל
סיפור חיים
20:00 ערבית
20:30 הופעה - סיני תור
לפרטים ותרומות:
אהד 0522-862839 | אלישיב 054-8102792
עלות: 10
אפשרות ללינה -בתיאום
תבואו עם החברים ותפיצו הלאה!!!
לכבוד היום הקדוש ג' בתמוז.חיים שלמה
כל אחד יכול להביא את המשיח
יהודי יקר! אגרת זו נכתבה במיוחד עבורך לא משנה מי אתה ולאיזה חוג אתה שייך; אם הנך שומר תורה ומצוות או עדיין לא, אם הנך קורא לעצמך חרדי או לאומי, אם אתה ספרדי או אשכנזי... מי שאתה, איך שאתה, בכחך להביא עכשיו להתגלות וביאת המלך המשיח ולגאולה האמיתית והשלימה אליה כולנו מייחלים ומשתוקקים כל יום כמעט אלפיים שנה! ביכולתך להביא לאותו זמן נכסף בו לא יהיו עוד מלחמות, לא תאונות, לא פיגועים, לא מחלות ולא צרות. אז יהיה עולם שכולו טוב. שופע באושר, צדק ויושר. עולם אמיתי, יפה ומתוקן, בו יהיו לנו חיים מאושרים באהבה אחוה שלום ורעות. שלום אמיתי ונצחי.
באגרת שלומים זו תמצא דברי נחמה, בשורה טובה ונפלאה שודאי תשמח לשמעה. אשר כעת, נמצאים אנו ברגעים האחרונים שלפני הגאולה, וכל רגע יכולים אנו להביא להתגלותו של משיח צדקנו.
המשיח נמצא בינינו ואנו יכולים לזהותו
תמיד בכל יום ישנו צדיק אחד מזרע דוד היושב עם בני ישראל בגלות ומחכה בכל רגע בצפיה עצומה שהקדוש ברוך הוא יאמר לו ללכת מיד לגאול את ישראל ולהוציא אותם מן הגלות הנוראית! ובכל הזמנים היו התלמידי חכמים האמיתיים המצפים לישועתו של הקב"ה יושבים ומשערים מי הוא המשיח ומנסים לזהות אותו, וכגון בזמן הגמרא רב אמר על רבינו הקדוש שהוא המשיח של הדור. ותלמידי השל"ה הקדוש אמרו עליו כי הוא המשיח בדור שלהם! וגם תלמידי האריז"ל האמינו כי הוא המשיח וכן מצינו בכל דור ודור. כי תלמידי החכמים שקוו ובטחו לישועת ה' כהרף עין, התבוננו וחיפשו מי הוא זה הראוי לגאול אותם.
החיוב שלנו לחפש מיהו המשיח ולקבל את מלכותו
דוקא העם הם אלו שעושים שיהיה מלך, כי אדם שישב בביתו ויחליט שהוא מלך, זה לא יעזור לו עד שהעם ירצה אותו ויבחר בו. ורק כאשר העם רוצים את המלך אז הוא נהיה מלך שלהם. וכך הוא במלך המשיח, שכדי שיוכל לבצע את תפקידו המיוחד המוטל עליו, לגאול את עם ישראל מכל צרותיו ולהביא את הגאולה האמיתית והשלימה, הוא צריך כח רוחני מיוחד אותו הוא מקבל מנשמתו של כל אחד מעם ישראל המכיר בו כמלך ומקבל את מלכותו.
סימני זהותו של המשיח
בתורה מובאים סימנים שעל ידם קובעים מי הוא המלך המשיח 1) מנהיג מזרע דוד המלך. 2) לומד תורה בשקידה עצומה ומחדש בה חידושים נפלאים. 3) טורח בקיום המצוות ומקיים אותם באופן מיוחד. 4) משפיע על ישראל לקיים תורה ומצוות. 5) נאבק בכח רב לגלות את שם ה' בעולם.
כאשר קם מנהיג שהתקיימו בו סימנים אלו, יודעים אנו שהוא המשיח ומקבלים אותו למלך עלינו.
על פי סימנים אלו ניתן לזהות מי הוא המלך המשיח מהרה יגלה ויגאלנו אמן כן יהי רצון!
כעת ניגש להתבונן בסימני זהותו של המשיח ונווכח כיצד הם תואמים במדויק לכבוד קדושת הרבי מליובאוויטש שליט"א.
הסימן הראשון: מנהיג מזרע דוד המלך
דוד המלך, מהר"ל מפראג, רבי שניאור זלמן בעל התניא, האדמו"ר הצמח צדק, הרבי שליט"א מלך המשיח
הסימן השני: לומד תורה בשקידה עצומה ומחדש בה חידושים נפלאים
אין שום ספק בעולם, שהרבי הוא ענק הענקים בתורה! שהעיד עליו אביו המקובל הגדול רבי לוי יצחק כי "בעת שנעשה בר מצוה, היה כבר גאון עולם"! הגאון רבי יעקב לנדא ז"ל רבה הראשון של בני ברק העיד עליו כי בגיל 17 כבר ידע את כל התלמוד והמפרשים בעל פה. כבוד קדושת חותנו רבי יוסף יצחק מליובאוויטש העיד עליו כי הוא יודע בעל פה את כל התורה כולה, תורת הנגלה תורת הנסתר והחסידות! הגאון האדיר רבי מאיר שפירא מלובלין נפגש עמו לאחר חתונתו, וכששוחח עמו פנה לחותנו ואמר בהתפעלות "לקחתם חתן גאון עולם"! רוב שעות היום הוא מקדיש ללימוד התורה, ולא רק בימי בחרותו, אלא גם כיום כשהוא מנהיג את עם ישראל, וטרדות העם מונחים על כתפיו, הוא לומד רוב שעות היממה. ואף בחידושי תורתו מגלים תופעה עצומה שאין דומה לה, דיש המתמחים בהלכה, ויש בפלפול, יש ברמז, ויש בסוד, אמנם המלך המשיח בקי בכל חלקי התורה ומכמניה ויודע בדרכי לימודיה המפותלות, תלמוד ומפרשים, ראשונים ואחרונים, הלכה, קבלה, תנ"ך, ודברי ימי ישראל. והכל בעמקות גדולה ובהירות רבה למעלה מגדר הרגיל. בכל שבת יושב הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח לפני קהל אלפים שבאים לשמוע את דברי תורתו, במקום נמצאים בני תורה, רבנים, ראשי ישיבות ועוד. המעמד הוא מדהים ומעורר התפעלות; המלך המשיח משמיע במשך שעות רבות דברי תורה נפלאים. הוא מצטט בעל פה ובדיוק מהרמב"ם והשולחן ערוך ומפרשיהם, ומתורת הקבלה והחסידות ומבאר אותם בחידושים אדירים. דברי תורה אלו נדפסים ומופצים בכל קצוי תבל! בכל ההיסטוריה היהודית לא מוצאים גדול בישראל שכתב כזאת כמות ענקית של ספרים, כ??? ספרים (!) בתורה יש ד' חלקים פשט, רמז, דרוש, סוד. ובתורתו של המלך המשיח אנו רואים כי היא כוללת את כל החלקים; הוא מראה כיצד דברי ההלכה מתחברים עם דברי הקבלה, וכן מראה את מקורם של דברי הקבלה בתורה הנגלית. הוא פונה בתורתו אף לנשים וילדים מעודד את חכמי ישראל, בני תורה וראשי הישיבות, שידפיסו את חידושי התורה שלהם. ברור ופשוט אם-כן שהרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח הוא גדול התורה בדורנו.
הסימן השלישי: טורח בקיום המצוות ומקיים אותם באופן מיוחד
הרבי מליובאוויטש שליט"א המלך המשיח עוסק במצוות במסירות נפש; בתקופת היותו באירופה דאג לאוכל כשר, ליהודים בסביבתו. וגם בתנאים הכי קשים ומסוכנים השיג אתרוג מהודר לחג הסוכות, מצות לפסח, וכרפס לקערת הסדר. כה גדולה היא מסירותו לקיום מצוות, אף בזמנים ומקומות חשוכים ללא טיפת יהדות, מסר את נפשו אפילו על הידור בקיום מצוה. וראה מעשה פלא שהתרחש כאשר הנאצים ימח-שמם-וזכרם, ערכו מרשם אוכלוסין, ונכנסו לביתו בזמן שלא שהה בו ולא רשמו אותו כ'יהודי'. כשהגיע לביתו שמע על-כך וכאב לו מאוד על שלא רשמוהו כיהודי, אף שיכול היה להינצל מציפרני הזידונים על ידי כך. מיד הלך במסירות נפש גדולה למשרדיהם ודרש בתוקף שירשמו בטפסים במפורש כי הוא יהודי!
הסימן הרביעי: משפיע על ישראל לקיים תורה ומצוות
אחרי השואה הנוראה והאיומה היה עם ישראל כולו נבוך ומבולבל, רדוף חבול ומוכה, באותו זמן בשנת ה'תש"י קם הרבי מליובאוויטש שליט"א המלך המשיח והחל להנהיג את העם. מבלי להשתהות נגש מיד לעבודת הקודש ומתחיל לחזק ולעודד את העם בכל התפוצות, מפיח רוח חיים וחיות חדשה לקיום התורה והמצוות ומקים 'צבא' אדיר של שלוחים: צבא זה עוסק בפעילות מתמדת חובקת עולם, הוא שולח את שליחיו לכל מקום בעולם בו נמצאים יהודים, והשליחים פותחים בתי חב"ד שהם כתובת לכל ענין יהודי.
הוא דואג בפועל שיהודים יניחו תפילין גם בניו-זילנד, וגם בטוקיו יזכו לארבעת המינים ולשבת בסוכה, ושיהודיה בהונג-קונג תדליק נרות שבת קודש. שילד קטן באלסקה ובמרוקו ילמד תורה, ושחיל יהודי באשר הוא שם יאכל מצה מהודרת ידליק נר חנוכה, ויקבל משלוח מנות בפורים, ושבמזרח הרחוק ישבו בליל הסדר אלפי צעירים שהגיעו לשם לטיול ומצאו עצמם מקיימים מצות.
ומי כמוהו דואג לגשמיות של כל יהודי, לאחינו בני ישראל שהיו מעבר למסך הברזל ברוסיה כל הזמן שלח להם בסתר עזרה ובלעדיו לא היתה נשארת גחלת מבני ישראל שם. ויכולים לספר בלי סוף מעשים על עזרתו האישית בממון ממש לאנשים ומשפחות. ועל הנפלאות שמחולל גם כיום באמצעות אגרות הקודש להשפיע ברכה והצלחה לישראל בכל מעשה ידיהם.
ודע לך אחי היקר כי גם בעבודתו הציבורית עם כלל ישראל כל ענינו הוא עסק המצוות בממדים עולמיים ממש, וראה מכך אשר עובדי הדואר סיפרו כי בכל יום היו מניחים ליד מפתן דלתו כמה וכמה שקי דואר עמוסים במכתבים מכל העולם, המבקשים ברכה מ'ראש בני ישראל'. והבט כי למעלה ממאה שנים, עשרות אלפי ימים, מאות אלפי שעות דיבור ובריבוי שפות, לרבים וליחידים, עשרות אלפי מכתבים, מאות ספרים, ניהול מנגנון פעילות עולמי, בכל האפשרויות, ועל ידי כל האופנים והתחומים, בכל זמן ובכל מקום... הכל למטרה אחת ויחידה; להפיץ תורה ויהדות בכל פינה בכדי שעוד יהודי בעולם יתעורר ללימוד התורה וקיום המצוות ויגלה בתוכו את הקשר הפנימי בינו לבין אביו שבשמים בורא העולם ומנהיגו. הנה, 'עיסוקו' של המלך המשיח במצוות הוא כל כך גדול: עם כל אדם שנפגש ובכל מכתב שהוא כותב הוא מדבר על חיזוק והוספה בתורה ומצוות. אפילו פוליטיקאים, עיתונאים וכאלו שנראה לכאורה שאין להם כלל שיכות... גם הם מקבלים הוראות ועצות במה להוסיף ואיך להתחזק.
אהבתו הבלתי מוגבלת של המשיח היא לכל יהודי באשר הוא, לצדיקים מורה דרך נכונה בעבודת ה' כפי שרואים במכתביו הקדושים לרבנים ואדמו"רים וצדיקי ישראל שלכולם נתן עצות והוראות בעבודת ה', ועידוד בלתי פוסק לעבודת ה' ולעוברי עבירה שחטאו ופשעו מראה דרך תשובה ותיקון השפעתו של המלך המשיח באה לידי ביטוי אף בתקנות רבות, וחידוש מנהגים עתיקים, שילדות קטנות (מגיל שלוש ומעלה) ידליקו נרות שבת קודש בברכה, ומעורר על בדיקת תפילין ומזוזות וקנית אות בספר תורה, לשמירה והצלחה ולאחדות, וכגון ההתעוררות הידועה לדבר בלשון חיובית; שבמקום לומר 'רע' לומר 'היפך הטוב', ובמקום 'מות' 'היפך החיים'. וכן לא לומר על יהודי 'חילוני' או 'רחוק' כיון שזו לשון של חול ויהודי הוא קודש קדשים! אלא לומר 'אינו שומר תורה ומצוות לעת עתה'.
הסימן החמישי: נאבק בכח רב לגלות את שם ה' בעולם
מלחמותיו של המשיח שעליהם נאמר "והכה ארץ בשבט פיו", הם הסימן האחרון לפיו נדע ונקבע בודאות גמורה מי הוא המלך המשיח בו בחר ה' יתברך לגאול את עם ישראל מהגלות הנוראה ולהביאנו בשמחה אל הגאולה האמיתית והשלימה. מלחמותיו של המשיח הם מאבקים רוחנים שמטרתם לגלות את שם ה' בעולם, ומסבירים רבותינו ז"ל שהמלך המשיח ילחם באומות מלחמה רוחנית, כי המשיח אינו כמו רמטכ"ל צבאי שבשביל לנצח צריך לכלי מלחמה, כי המשיח כובש את העולם בכוחו הרוחני, וכמו שאמר דוד המלך "אתה בא אלי בחרב ובחנית ואני בא אליך בשם ה'". והנה ראינו שהרבי מליובאוויטש שליט"א לוחם מלחמת ה' בכל התחומים: שלימות התורה, העם והארץ. שבענין שלימות התורה ראינו איך שהוא עומד כנגד כל פרצה וסדק בחומות הדת וכנגד רוח הפשרות ביהדות, ומנהל מלחמה עיקשת לשמירת התורה והמצוות כהלכתם כגון שלא יסעו אוניות של יהודים בשבת. גם בענין שלימות העם, ראינו את מלחמתו הידועה בענין "מיהו יהודי" איך שנלחם כארי ממש בגבורה רבה ובכל כוחו לבטל את החוק המתיר גיור שלא על פי ההלכה, ואף לוחם במיסיון והכתות השונות ברחבי העולם ובתופעת ההתבוללות הנוראה, ואכן בזכות מאבקיו אלו מצליח למנוע מאות מקרים של חתונות יהודים עם - להבדיל - אינם יהודים, גיוס נשים, היתרי עבודה בשבת, ניתוחי מתים. ואף בענין שלימות הארץ הוא זועק במשך עשרות שנים ללא הפסקה, שעל פי ההלכה אסור למסור לגוים שטחים מארץ ישראל, וזהו פקוח-נפש ממש. והתריע רבות כי אסור לדבר על אוטונומיה חס ושלום, כי דיבורים כאלה יגרמו לבסוף למסירת חלקים מארץ ישראל, לידי הגוים, ועצם הדיבורים מעודדים את הטרור וגורמים לסכנה נוראה, ואף הזהיר כי ממשלה שתלך בכיון זה הרי שהוא בעצמו יהיה הראשון שיצא וילחם בכל תוקף ובכל הכוחות נגדה, על מנת שתתפרק, ואכן התפרקה. חלק נוסף במלחמותיו של המלך המשיח הוא מה שנאמר "למלאות העולם צדק", לתקן את העולם ולהוסיף בטוב צדק ויושר. וכבר ראינו חלק ממלחמותיו אלו, איך שהוא מפיץ את החיוב המוטל על אומות-העולם לשמור את ה"שבע-מצות-בני-נח" ואף דואג לחינוך אומות-העולם וילדיהם באמונה בבורא העולם ומנהיגו. וכתוצאה מפרסום שבע המצוות יצאו מרוסיה אלפים ורבבות מבני ישראל ונשבר את זרוע עוזם של הקומוניסטים הרשעים זהו ניצחון מלחמותיו של המלך המשיח, שנעשים על-ידי התורה והמצוות והתפילות שלו. וכמו כן אף ההסכם הטוב בין שני 'מעצמות העולם' ברית-המועצות וארצות-הברית שהביא לפירוק הנשק הגרעיני המסוכן והנורא לעולם כולו ולברואיו בשנת ה'תשנ"ב.
מנהיג את ישראל ביד רמה
כמשה רבינו בדורו שרץ אחרי השה שברחה מן העדר כך הרבי שליט"א מלך המשיח יקר וחשוב לו כל יהודי באשר הוא ואפילו אם ברח מהעדר הוא רץ אחריו בכל כוחותיו להשיבו.
ומסופר מעשה נפלא באשה מבוגרת שעמדה בתור לחלוקת דולרים לברכה והתעייפה מלחכות, וכשהגיעה אל פני הקודש שאלה את המלך המשיח כיצד איננו מתעייף לעמוד משך שעות מדי שבוע והשיב לה כי כשסופרים יהלומים לעולם לא מתעייפים! אצלו כל יהודי הוא יהלום! ופעם נכנס אליו לחדרו הקדוש יהודי וסיפר בבכי אשר הגיע מרוסיה שם היה מפורסם לכל בכשרונותיו והיה לו עתיד מבטיח, והוא העדיף לצאת לארצות הברית להצליח שם. אך אף אחד לא הכיר אותו והתהפך עליו גלגל מזלו, וכעת הוא מתגלגל באשפתות גלמוד ובודד. וכשהרים האומלל את עיניו הדומעות, להפתעתו הרבה ראה כי המלך המשיח בכבודו ובעצמו בוכה יחד איתו! ואז כשיצא מחדרו הקדוש היה מעודד ושמח; כי הוא הרגיש שיש מישהו בעולם שדואג לו ואף כואב איתו בעת מכאובו. ועוד מעשה נפלא ביהודי שלאחר השואה האיומה נשאר בודד בין הגויים אי שם בהולנד, והיה אתם שנים רבות עד שבבדידותו התייאש רחמנא לצלן מחייו והחליט לחכות במשך שבועיים לסימן משמים, ואם לא יבוא הסימן ילך ויצטרף לעם אחר חס ושלום. וביום האחרון הגיע אליו שליח המלך המשיח שקיבל הוראה ללכת לאותו כפר ולהביא מצות לפסח ליהודי שימצא שם, ובזכות זאת נשאר נאמן לעם ישראל ואלוקיו. ומעשה מפורסם בנער שהגיע לסעודת שבת לביתו של אחד השליחים של מלך המשיח, וכשראה את תמונת פני קדשו על הקיר התפרץ בחוסר אונים וקרא 'מה הוא רוצה ממני?' וסיפר שכל פעם שהוא נזכר בו הוא מרגיש משיכה חזקה חזרה לאמונת אבותיו ואינו יכול לשקוע בתאוות העולם.
ועל כן הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח מדגיש כל הזמן שכל יהודי הינו חלק מהקדוש ברוך הוא ואפילו שחטא הוא יהודי אהוב! ומדגיש שרצונו האמיתי של היהודי הוא לקים את רצון ה', היינו, לעשות רק מצוות, ולהתרחק מן העבירות. וגם אומר תמיד שאלו שעדיין אינם מקיימים מצוות הם 'תינוקות שנשבו', זה לא באשמתם והקדוש-ברוך-הוא תמיד אוהב אותם, רוצה בטובתם, ומחכה שישובו לצור-מחצבתם. וחוזר ומדגיש שוב ושוב שכל אחד מישראל יזכה לגאולה השלימה ללא שום יוצא מן הכלל, ואפילו אלה שנאמר עליהם במשנה שאין להם חלק לעולם הבא, הוא סנגורם של ישראל בדורנו ומלמד עליהם זכות באהבתו וחכמתו ומוכיח מהתורה הקדושה כי כולם יזכו לקום לתחיה. וכל זאת מכיון שאין הוא נשמה פרטית, אלא צדיק יסוד עולם הקשור לכל נשמה מישראל, ועל כן אין הוא מוותר על אף אחד מהם ומשתדל בכל כוחותיו לקשר אותם עם ה'. וכהנה מעשים רבים על אנשים שמעולם לא ראו אותו ולא שמעו אודותיו והוא מהרה יתגלה לא נותן להם מנוחה עד שיחזרו בתשובה שלימה, כי עליו הוטלה האחריות הקדושה להשיב את ישראל לאביהם שבשמים.
אנשים, נשים וטף עמך בית ישראל, גדולים וקטנים, מכל הזרמים ומכל העדות, כולם עומדים בתור הארוך בכדי לקבל ברכה מהמלך. גם גדולי ומנהיגי ישראל באים לקבל את ברכתו הקדושה ואישי ציבור נכבדים אפי' שרים וראשי ממשלות, מתיעצים איתו בענינים גורליים הקשורים לכלל ישראל, והוא עונה לכל אחד באופן אישי ואוהב.
גדולי ישראל מודים כי הרבי מליובאוויטש שליט"א הוא מנהיג הדור
הראשון לציון הגאון המקובל האלוקי רבי מרדכי אליהו שליט"א שזכה לבקר את מלך המשיח בהיכלו והובטח לו שכשיבוא מלך המשיח לארץ הקודש יבקר אצלו אמר: "הרבי הוא נשמה כללית, צדיק הדור. הוא דבר אחר לגמרי, אין זה בן אדם כי אם מלאך ה' צבאות. איש האלקים שאין לו רצונות משלו, יחיד בדורו, נשמה קדושה מיוחדת שבאה להושיע את עם ישראל, אהבת ישראל של הרבי אין לה אח ורע, תמיד לנגד עיניו כל כלל ישראל ממש. אין עוד בדור הזה רב גדול בכל מקצועות התורה כמוהו, אין שני לו, אין דומה לו, חכם הרזים, גאון הדור, צדיק יסוד עולם. צופה ורואה למרחוק מאורעות לפני התרחשותם. כל דברי הרבי מתקיימים במלואם, כל נבואותיו מתגשמות במדויק. הוא משה שבדור!" הראשון לציון הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א: "כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש גאון אמיתי בכל מקצועות התורה, בנגלה ובנסתר, מנהיג משכמו ומעלה, גבוה מכל העם. זכה להקים עולה של תורה בכל רחבי תבל. אלפים ורבבות מאחינו בני ישראל זכו לחזור בתשובה שלמה לאבינו שבשמים בזכות שלוחיו הרבים הפזורים ברחבי העולם אשר הקימו ישיבות ומוסדות תורה והצילו רבים מהתבוללות ושמד". ה'בבא-סאלי' רבי ישראל אבוחצירא זצוק"ל שעמד עמו בקשרי מכתבים וקיים הוראותיו הקדושות: "הרבי הוא ישראל השלם, הוא שלמות הכל, הוא האורים ותומים, הוא ראוי לכל. עליו נאמר "ולו יקהת עמים"" (פסוק זה נאמר על מלך המשיח). זקן המקובלים הצדיק רבי יצחק כדורי שליט"א אשר אף זכה לחלות את פניו של מלך המשיח בביתו אמר: "מופת הדור גאון ישראל וקדשו, רבן של ישראל, המנורה הטהורה, צדיק יסוד עולם, אוהב ואהוב כל אחינו בית ישראל אין כמוהו בכל העולם לקירוב לבבות כל בני ישראל לאבינו שבשמים, יחי שמו לעד אמן". האדמו"ר מגור רבי ישראל אלתר שאף הוא עלה אליו לניו יורק: "הוא המנהיג הגדול ביותר בדורנו". הרב שלמה גורן זצ"ל: "לא קם כמותו גם בדורות הקודמים"! הגאון רבי שלום משאש זצוק"ל רבה הראשי של ירושלים: "צדיק אחד בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, רוח אפינו משיח ה'. הגאון האדיר רבי פנחס הירשפרונג זצוק"ל: "הוא מנהיג ישראל, הוא המשה רבינו של דורנו".
מנבא דברים העתידים להיות
משה רבינו היה הנביא הראשון ומאז יש בכל דור נביאים לעם ישראל, לאחר חורבן בית המקדש נתמעטה הקדושה בעולם ונתמעטו הנביאים, אך תמיד בכל דור נשארו נביאים. ובמיוחד לפני בוא משיח חוזרת גילוי הנבואה בעוצמה-רבה כהקדמה לביאת משיח. האמונה בדברי הנביא היא "מיסודי הדת" כיון שהנביא לא אומר דברים מעצמו אלא רק מה שהקדוש ברוך הוא אומר לו לומר לנו, וכמו שנאמר "דבר ה' דיבר בי ומלתו על לשוני". כאשר אומר הנביא דברים העתידים להיות בעולם ואנו רואים שדבריו נתקיימו, אז עלינו לשמוע לו ולהאמין בו. אשרי דורנו שזכה ברבי שליט"א מליובאוויטש המלך המשיח ש"נביא גדול הוא" וניבא לנו נבואות רבות והתקיימו כולם כפי שניבא. ואם נתבונן מעט בכמה מנבואותיו ונראה כיצד נתקיימו כולם באופן נפלא: 1. לפני מלחמת ששת הימים פחדו כולם מתוצאות המלחמה, כשלפתע נשמע קולו המרגיע והמעודד של המשיח המנבא לעם כי "אין ממה לחשוש כיון שיהיו ניסים ונפלאות". ואף הוסיף בשיחה מיוחדת שאמר לפני ילדי ישראל ביום ל"ג בעומר, שבוע בלבד לפני פרוץ הקרבות כי הכותל המערבי יהיה בקרוב בידינו, בשעה שאף אחד לא שיער כי המלחמה תתפשט לחזית ירושלים שהיתה בידי ירדן. ותוך שבוע בלבד התקיימו כל דבריו בנצחון מדהים בניסי ניסים. 2. כשהחלה מלחמת המפרץ אמר בקול גדול "ארץ ישראל היא ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה, לא יהיו פגיעות מגזים ולא לפחד". ולאחר מכן נפלו בארץ הקודש שלושים ותשע טילים ואיש לא נפגע, לא נפלה שערה ארצה! 3. לפני פרוץ 'מלחמת יום כיפור' היתה שאננות גדולה בעם, אף אחד לא שיער שעומדת לפרוץ מלחמה. ושוב נשמע לפתע קולו של המלך המשיח, נביא הדור, כי יש לאסוף ילדים ולקרוא עמם פסוקי תורה כי זה מה שיגן על עם ישראל מהמלחמה. וכשהחלה המלחמה בפתאומיות4. כשעלה גורבצ'וב לשלטון בברית המועצות, חשו כולם כי הנה מגיעים ימים קשים ומרים, אך נביא הדור מודיע כי "יהיה מהפך ועלית יהודים" - מה שבאמת קרה תוך שנה בלבד, נגד כל הסיכוים! 5. כשרק התחילה האוטונומיה ואף אחד לא שיער מה יהיו התוצאות ואיך כל זה יגמר. אמר הנביא שזה יביא לממשל ממשי של הערבים ביש"ע תוך ציודם בנשק. היום רואים כמה צדק! 6. בשנת תשנ"ג התריעו על סופת ההוריקן הידועה, והמומחים אמרו כי הסופה תכלה את כל העיר מיאמי! התושבים בעיר פנו בשאלה למלך המשיח, נביא הדור, בשאלה; האם לברוח מהמקום או להישאר שם, והוא סימן בידו הקדושה בתנועת ביטול, שאין ממה לחשוש. כמובן ברגע האחרון הסופה שינתה כיוון, כאילו לא היתה אמורה לעבור מעל העיר, ואילו דוקא אלו שכן ברחו למקום אחר 'חטפו' מכה מהסופה. 7. כאשר אים קנדי נשיא ארצות הברית לשגר פצצת אטום על קובה, היות וקובה בסיוע ברית המועצות מתעקשת לעשות מעשי פרובוקציה. אזי העולם כולו רעד מחשש למלחמת עולם ענקית. ושוב נשמע קולו המעודד והמנחם של המלך המשיח המודיע בנבואה "אין ממה לחשוש ולא יקרה כלום". וידוע איך שהכל התפורר ואכן לא היתה מלחמה כלל.
דורנו הוא דור הגאולה
נבואתו העיקרית "דורנו הוא דור הגאולה" "הנה זה משיח בא". וכשם שהתקיימו כל נבואותיו במדויק, כך נזכה במהרה לקיומה.
דוקא הרבי מליובאוויטש שליט"א הוא המלך המשיח ולא מנהיגים מדורות קודמים
לכל נשמה יש תפקיד מיוחד בעולם, במשך חיי האדם נשמתו ממלאת את שליחותה וכאשר מסיימת הנשמה את תפקידה – נפטר האדם ונשמתו חוזרת למקומה בעולמות העליונים.
לכל נשמה יש תפקיד פרטי ולמנהיג הדור שליחות כללית להכין את העולם כולו לגאולה.
במשך כל הדורות הכינו מנהיגי הדורות את העולם שלב אחר שלב, לקראת הגאולה. כל מנהיג שגומר את תפקידו נפטר מהעולם ומפנה את מקומו למנהיג הבא הממשיך להכין את העולם לגאולה.
בדורנו נשלמת הכנת העולם לגאולה ומה שנשאר זה רק הבאתה בפועל. כדי לפעול את הגאולה נשלחה לעולם נשמתו של המלך המשיח מנהיג דורנו הרבי מליובאוויטש שליט"א. דווקא הוא המשיח ולא מנהיגים מדורות קודמים כי בדורות קודמים עדיין לא היה העולם מוכן לגאולה.
מלך המשיח חי וקיים לנצח
כעת נבין כי מוכרח שהרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח חי וקיים כי בכל הדורות גמר המנהיג את תפקידו ונפטר מהעולם ובדורנו לא שייך.
לפני שעלה משה רבינו להר סיני כדי לקבל מה' יתברך את התורה הקדושה. אמר לעמו כי הוא יחזור תוך ארבעים יום. והנה, עלה משה להר, ועברו ארבעים יום, ומשה מתעכב ועדין לא בא! השטן, שתמיד מחפש להטעות את עם ישראל הקדושים, נצל את ההזדמנות והראה להם מחזה נורא, כאילו משה מת חס-ושלום ורבבות מלאכים מלוים את מיטתו (ועיין רש"י בפרשת כי תשא). הניסיון היה מאוד קשה, ועד-כדי-כך שרבים התבלבלו ממה שהשטן הראה וחשבו כי אכן ח"ו משה מת, וכתוצאה מכך הלכו וחטאו ב'חטא העגל'! מה-שאין-כן שבט לוי הם היו המאמינים שבעם, שהאמינו במשה עבד ה', והם הכריזו בקול גדול שכל דברי משה אמת ולכן, מאחר שאמר שהוא יחזור, לכן ודאי שהוא יחזור!!
וכך כבר כתב האריז"ל הקדוש (בספר הגילגולים פרק י"ג) שבתחילה יכיר בעצמו שהוא משיח, ואחר-כך יעלם ויראה כאילו מת, ורק אחר-כך יתגלה המשיח לגמרי, ואז יכירוהו ויתקבצו אליו כל ישראל, כי השטן מתעסק תמיד בתעלוליו להטעות את ישראל.
אחים יקרים בואו נתחזק, ונזכור את אשר סיפרו לנו רבותינו את אשר היה בזמן אליהו הנביא, המאורע המפורסם עם 'נביאי הבעל', (עיין במלכים א, יח) שטענו שהבעל (שם אליל עבודה-זרה) הוא האלוקים ח"ו, ואליהו הנביא עמד מולם והתוכח איתם בעוז כי "ה' הוא האלוקים" הוא מנהיג את העולם ואין עוד מלבדו! והויכוח נגמר בהחלטה שיבנו שני מזבחות ויקריבו עליהם קרבן וכל אחד יתפלל לאלוקיו שיקבל את קורבנו. והנה, נביאי הבעל פתחו בתפילה גדולה, הם פנו לעבודה זרה ולאלילים שיקבלו מהם את הקרבן, אך כמובן לא ארע דבר. ואילו אחר-כך התפלל אליהו הנביא לה', ומיד ירדה אש מן השמים ואכלה את הקרבן שהיה על המזבח. והיה קידוש ה' גדול ועצום, כי כולם ראו ש"ה' הוא האלוקים". ודע, שמובא בספרים הקדושים (בשם המגיד ממעזריטש - תלמיד הבעל שם טוב, מייסד החסידות) כי לפני בוא משיח יהיה שוב מאורע של ניסיון כמו שהיה בהר הכרמל, אך ההבדל הוא שאז ירדה האש בצד של אליהו וכולם ראו את האמת, לפני בוא משיח לא תרד האש בצד האמת, ויראה כאילו המשיח מת חס-ושלום. והניסיון הוא גדול כל כך שלא רואים את האמת ונראה ההיפך. והתכסות זו שאחר הנגלה, הוא ניסיון גדול ועצום מאוד לעם ישראל, ועל-דרך-משל כמו שבסוף הלילה לפני עלות השחר הוא החושך הכי חזק, ואז, דוקא מתוך החושך החזק בוקע ועולה אור הבוקר.
והנה זאת עלינו לדעת כי ג' דרגות הם באמונת צדיקים, זו למעלה מזו: א. כשרואים אותה בעינים. ב. כשלא רואים. ג. הדרגה הגבוהה ביותר – כשרואים בעינים הפוך מהאמונה ובכל זאת מאמינים! וזאת מצוה גדולה שנצטוינו בתורה "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" ומפרש רש"י "אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין"! כה גדולה צריכה להיות האמונה! יהודים יקרים הבה נתחזק יחד באמונה שלימה כי הרבי שליט"א מליובאוויטש בא וגואלנו תיכף ומיד ממש ולא נתפעל מן החושך הנורא שמגיע לפני האור הגדול. נזעק ונתחזק כאליהו בהר הכרמל, ונאמין כשבט לוי במדבר ואף לא נתפעל כאברהם אבינו בניסיון העקידה. וכמו שאומר הנביא "ואני ידעתי גואלי חי", "על כסאו לא ישב זר ולא ינחלו עוד אחרים את כבודו", נתחזק באמונה כי הרבי שליט"א מליובאוויטש מלך המשיח חי וקיים בגופו הגשמי ממש בבית משיח – 770! "שבע מאות ושבעים" ביתו של המשיח הוא היום המקום הכי קדוש בעולם. מבואר בגמרא (עיין במסכת מגילה, ובהרחבה ראה קונטרס בית רבינו שבבבל) כי בזמן הגלות, שכינה נמצאת במקום ששם נמצאים רוב בני ישראל והיכן שנמצא המשיח שם יש הכי הרבה שכינה כי בנשמתו כלולה נשמות כל אנשי הדור ולכן שורה שם השכינה כמו בבית המקדש!
ונזכה שתיכף ומיד ממש נראה גם בעינינו הגשמיות את הרבי שליט"א מליובאוויטש מביא לכולנו את הגאולה השלימה, ונכריז כולם ביחד יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
יהודי יקר! הרמב"ם (הלכות תשובה, פרק ג', הלכה ד') פוסק שאדם צריך לראות את עצמו שקול ואת כל העולם כולו שקול, ובמצוה אחת – הוא יכול להכריע את הכף, ולגרום לעצמו ולכל העולם תשועה והצלה – היא הגאולה האמיתית והשלימה! האחריות מוטלת על כתפינו! מה שעלינו לעשות הוא לקבל את מלכותו, והינו להוסיף בעוד מצוה ובעוד מעשה טוב, במחשבה, בדיבור או במעשה, שיכול לפעול את הגאולה ברגע אחד!
קבלת המלכות
בשנת תנש"א בישר המשיח לעם ישראל כי הוא עשה כל אשר ביכולתו כדי להכין את העולם לגאולה, ובאמת העולם מוכן ונמצא בזמן השיא לגאולה. ומה שנשאר עכשיו, זו העבודה של העם, לקבל את מלכותו ולהיכנס ול'השאב' לגאולה האמיתית והשלימה! בעקבות דבריו אלו חתמו רבנים מורי הוראה וגדולי ישראל על פסק דין שהרבי שליט"א מליובאוויטש הוא המשיח וגם הרבה אנשין החלו לחתום על טפסים, שמקבלים את מלכותו. ונגשו להכריז לפניו את הכרזת הקודש "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד" כשם שהכריזו לפני דוד "יחי אדוני המלך דוד לעולם"
זכינו והרבי שליט"א מליובאוויטש הסכים לכך שהעם הכתיר אותו, ואף אמר שפסק הדין של הרבנים פעל בעולם וגם בירך שימשיכו עם החתימות ועודד את פרסום זהותו לכלל ישראל
אם-כן לסיכום הכל: זכינו שעל פי התורה הקדושה נתאמת לנו מי הוא המלך המשיח באשר הוא מנהיג מזרע דוד המלך, לומד תורה בשקידה עצומה ומחדש חידושים נפלאים בתורה, טורח בקיום המצוות ומקיים אותם באופן נעלה ביותר. ובדרכי אהבה וחיבה משפיע על עם ישראל לקים תורה ומצוות. הוא גם נאבק בכוח רב וביחד עם זה בדרכי-נועם, לגלות את שם ה' בעולם. אנו יודעים גם כי הוא כבר פועל בעולם ועומד להתגלות כל רגע ממש, וכעת אנו צריכים לקבל את מלכותו ברצון.
תם ונשלם, שבח לא-ל בורא עולם!
חסידות חב"ד באה"ק ובעולם כולו מבכה אובדן ידידמושיקו
אבלים וכאובים אנו על פטירתו של הראשון לציון הרב מרדכי צמח אליהו ע"ה. מגדולי עם ישראל בדורנו, מעריץ נלהב של תנועת חב"ד וידיד אמת לכ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א, וזכה ממנו לקירובים גדולים.
חסידי חב"ד, המאוגדים באגודת חסידי חב"ד בארה"ק, מבכים על פטירתו של הרב אליהו, שהוכיח את ידידותו העמוקה לרבי ולחסידי חב"ד ליובאוויטש בעמדותיו ובמעשיו, כאשר שנים רבות עמד בחוזקה לצד המאבקים של הרבי על עקרונות; תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל.
תנחומינו למשפחה הנכבדה, ובתוכם לידידנו הדגול, בנו וממשיך דרכו הרב שמואל אליהו, רבה של צפת עיה"ק.
ויה"ר שנזכה בקרוב לקיום היעוד "ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים", 'והקיצו ורננו שוכני עפר ועד להקיצו ורננו דוד מלכא משיחא' (שיחת ב' ניסן תשמ"ח), ומלך המשיח בראשנו.
בברכה לגאולה שלימה,
ההנהלה.
חסידי חב"ד, המאוגדים באגודת חסידי חב"ד בארה"ק, מבכים על פטירתו של הרב אליהו, שהוכיח את ידידותו העמוקה לרבי ולחסידי חב"ד ליובאוויטש בעמדותיו ובמעשיו, כאשר שנים רבות עמד בחוזקה לצד המאבקים של הרבי על עקרונות; תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל.
תנחומינו למשפחה הנכבדה, ובתוכם לידידנו הדגול, בנו וממשיך דרכו הרב שמואל אליהו, רבה של צפת עיה"ק.
ויה"ר שנזכה בקרוב לקיום היעוד "ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים", 'והקיצו ורננו שוכני עפר ועד להקיצו ורננו דוד מלכא משיחא' (שיחת ב' ניסן תשמ"ח), ומלך המשיח בראשנו.
בברכה לגאולה שלימה,
ההנהלה.
אחת מיחידויותיו עם הרבי http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=38178
מה הרבי אמר על כיבוש ירושלים?מושיקו
"עוד יצטרכו לשחרר את ירושלים מחדש"
לרגל יום ירושלים, אנו מביאים קטעים מראיון של חברת הכנסת לשעבר הגברת גאולה כהן, המספרת מה אמר לה הרבי מלך המשיח שליט"א לפני עשרות שנים על עתיד ירושלים.
"ביקרתי אצל הרבי מיד לאחר מלחמת ששת הימים. במהלך השיחה שארכה שעה ארוכה ועסקה בשלל נושאים, הרבי אמר לי דברים קשים מאוד, גם בקשר לירושלים.
"הרבי אמר שכיבוש ירושלים לא נעשה מתוך רצון פנימי מראש ללכת לשחרר את כל המקומות הקדושים שלנו בירושלים, וזה היה בגלל לחצים בחוץ. ודבר זה, הוסיף הרבי, ניכר בדרך שבה צה"ל התבקש שלא לפגוע בשום דבר – ולשם כך הקריבו חיי חיילים.
" הוא גם דיבר על כל הספקות שליוו את המלחמה הזאת, שלא התכוננו לכבוש מראש את המקומות הקדושים מתוך הכרה והזדהות פנימית. ושלכן הוא חושש שנצטרך לכבוש את ירושלים מחדש.
"באותה שיחה, הוא אמר לי שהכיבוש הזה לא יחזיק מעמד ועוד יצטרכו לכבוש את ירושלים מחדש. קשה לי מאוד לדבר על זה. אני לא רוצה לדבר על זה. ממש כואב לי.
"כשהרבי אמר לי את הדברים, נבהלתי נורא. כשהרבי הבחין בכך, הוא ניסה להרגיע אותי והוסיף שכמובן שהכול יכול להשתנות, אם ההנהגה תשנה את כיוון החשיבה... אבל זה מה שהרבי הרגיש, ואלו הדברים שאמר לי באותה הזדמנות.
"בתחילה חששתי לפרסם את דברי הרבי מפאת כבודו, כי הדברים היו נראים בזמנו מופרכים. רק לאחר מספר שנים, כאשר השמועה על הדברים שהרבי אמר לי עשתה לה כנפיים, וכולנו רואים כיום את המצב, פרסמתי את הדברים".
* מתוך ראיון ברדיו שהוענק ברשת מורשת 'קול ישראל' לכתב אורי רווח
"ביקרתי אצל הרבי מיד לאחר מלחמת ששת הימים. במהלך השיחה שארכה שעה ארוכה ועסקה בשלל נושאים, הרבי אמר לי דברים קשים מאוד, גם בקשר לירושלים.
"הרבי אמר שכיבוש ירושלים לא נעשה מתוך רצון פנימי מראש ללכת לשחרר את כל המקומות הקדושים שלנו בירושלים, וזה היה בגלל לחצים בחוץ. ודבר זה, הוסיף הרבי, ניכר בדרך שבה צה"ל התבקש שלא לפגוע בשום דבר – ולשם כך הקריבו חיי חיילים.
" הוא גם דיבר על כל הספקות שליוו את המלחמה הזאת, שלא התכוננו לכבוש מראש את המקומות הקדושים מתוך הכרה והזדהות פנימית. ושלכן הוא חושש שנצטרך לכבוש את ירושלים מחדש.
"באותה שיחה, הוא אמר לי שהכיבוש הזה לא יחזיק מעמד ועוד יצטרכו לכבוש את ירושלים מחדש. קשה לי מאוד לדבר על זה. אני לא רוצה לדבר על זה. ממש כואב לי.
"כשהרבי אמר לי את הדברים, נבהלתי נורא. כשהרבי הבחין בכך, הוא ניסה להרגיע אותי והוסיף שכמובן שהכול יכול להשתנות, אם ההנהגה תשנה את כיוון החשיבה... אבל זה מה שהרבי הרגיש, ואלו הדברים שאמר לי באותה הזדמנות.
"בתחילה חששתי לפרסם את דברי הרבי מפאת כבודו, כי הדברים היו נראים בזמנו מופרכים. רק לאחר מספר שנים, כאשר השמועה על הדברים שהרבי אמר לי עשתה לה כנפיים, וכולנו רואים כיום את המצב, פרסמתי את הדברים".
* מתוך ראיון ברדיו שהוענק ברשת מורשת 'קול ישראל' לכתב אורי רווח
הנה קישור לתוכנית המלאה שבה גאולה כהן התראיינה:משיח נאו
כל עוד הרבי לא אמר אחרת הרבי לא שינה את דעתובן ציון גגולהאחרונה
ב"ה
כלומר יש לבדוק האם הרבי אמר אחרת לאחר מכאן ורק זה יכול להחשב שינוי דעתו
על פי הנתונים הנוכחיים
גליון "למען ציון" • ש"ק פרשת שלח לךחלמישניק
כידוע
מחז"ל סיבת כל הגלויות הוא בגלל חטא המרגלים שמאסו בארץ חמדה, לקראת ש"ק
שבה אנו קוראים את חטא המרגלים - פרשת שלח לך אנו מפיצים בס"ד את גליון
למען ציון אשר בו מובא דעת קודשם של גדולי ישראל מכל הדורות בשבח מצוות
יישוב ארה"ק והמסתעף.
בגליון הזה ישנם המדורים: פנינים מדברי חז"ל • מכתב האור שמח • דעת גדולי צדיקי הדורות • דעת החתם סופר זצוק"ל • דעת הגה"צ ר' חיים שמואלביץ זיע"א • מדור סיפורים - מאת מורינו הג"ר יוסף חיים זוננפלד זיע"א
מצורף בזאת גם חידוש נורא מדברי מרן החתם סופר זצוקללה"ה שכותב שחטא המעפילים שעלו לארץ ישראל ביד חזקה [לאחר שנכשלו בחטא המרגלים] אינו "חטא", אלא הפוך, הוא תיקון תשובה לחטא המרגלים. ואע"פ שמשה רבינו ע"ה א"ל שהקב"ה אמר לא לעלות, הם היו צריכים כן לעלות. [ראה בדברות קודשו המצורף בזה]. וצירפנו דבריו בנפרד למען חשיבות הדברים שבזמנינו שלכל דעות הפוסקים מצווה לעלות לארה"ק - כמה תיקון גדול לחטא המרגלים [אשר בגללו אנו עד היום בגלות וכמאמר חז"ל] ניתן לעשות בזה.
בגליון הזה ישנם המדורים: פנינים מדברי חז"ל • מכתב האור שמח • דעת גדולי צדיקי הדורות • דעת החתם סופר זצוק"ל • דעת הגה"צ ר' חיים שמואלביץ זיע"א • מדור סיפורים - מאת מורינו הג"ר יוסף חיים זוננפלד זיע"א
מצורף בזאת גם חידוש נורא מדברי מרן החתם סופר זצוקללה"ה שכותב שחטא המעפילים שעלו לארץ ישראל ביד חזקה [לאחר שנכשלו בחטא המרגלים] אינו "חטא", אלא הפוך, הוא תיקון תשובה לחטא המרגלים. ואע"פ שמשה רבינו ע"ה א"ל שהקב"ה אמר לא לעלות, הם היו צריכים כן לעלות. [ראה בדברות קודשו המצורף בזה]. וצירפנו דבריו בנפרד למען חשיבות הדברים שבזמנינו שלכל דעות הפוסקים מצווה לעלות לארה"ק - כמה תיקון גדול לחטא המרגלים [אשר בגללו אנו עד היום בגלות וכמאמר חז"ל] ניתן לעשות בזה.
פנינים נבחרים מתוך הגליון:
חתם סופר [מסכת סוכה דף לו ע"א ד"ה דומה]: "ואספת דגנך" [דברים יא, יד], "בארץ ישראל העבודה בקרקע גופה מצוה, משום יישוב ארץ ישראל, ולהוציא פירותיה הקדושים. וכאילו תאמר לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה, ה"נ לא יאמר לא אאסוף דגני מפני שאני עוסק בתורה". עכ"ל, ועי"ש עוד.
סיפורים ופנינים ממרן הג"ר יוסף חיים זוננפלד זצוקללה"ה
"...אחרי
מוסף סרנו לביתו של רבי חיים זוננפלד... רבי - פניתי אליו - אצלנו
בהונגריה אומרים שכב' הרב אויבו ומתנגדו של הישוב החדש בארץ ישראל. דברים
אלה הוציאו את רבי חיים משלוותו והוא הפסיק את דיבורי, ואמר לי בהתרגשות
ניכרת: חס וחלילה - האם נעלמו ממני דברי הספרי "שקולה ישיבת ארץ ישראל נגד כל המצוות"; או מה שאמרו חז"ל "חביבה לי כת קטנה בא"י מסנהדרין שבחו"ל".
"כמה וכמה פעמים בקשתי וצויתי להגיד ליהודים החרדים בחו"ל, שכל מי שסיפק בידו לעלות לארץ ישראל ואינו עולה, עתיד ליתן את הדין...
"אני
נלחם רק נגד הרוח האנטי דתית של ההתיישבות החדשה, כי הארץ הקדושה צריכה
להבנות בקדושה... אמרתי לד"ר ווייצמן: אם "מפני חטאנו גלינו מארצנו", איך
הוא מתאר לעצמו שיבה לארץ וגאולתה מחדש בלי תורה ובלי אמונה...
"-
יש אומרים, העירותי כאילו כדי לקנטרו, ודוקא בשם הרב, שיהודי דתי אסור לו
לעלות לארץ ישראל. הזדקף רבי חיים וקולו נעשה יותר צלול ותקיף, והכריז:
"חס וחלילה, דוקא היהודים הדתיים מחוייבים לעלות ולבנות את הארץ על טהרת הקודש, כי הארץ מחכה להם שיגאלוה משוממותה". ועל
האחרים, המשיך רבי חיים, כתוב "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב" - מקודם
תהיה הגאולה ואחר כך יחזרו החוטאים בתשובה, ואני מאמין שכל חלוץ המשתתף
בבנין הארץ, תעמוד לו זכות ארץ ישראל שיזכה לחזור בתשובה. הלא גם אלה שעלו
מבבל בימי עזרא ונחמיה לא היו צדיקים גמורים, כמסופר בספרי הקודש שחללו את
השבתות והמועדים, ובכל זאת נבנה בית המקדש על ידם וחזרו בתשובה...".
הגידו ליהודים: "חיסלו עסקיכם ועלו לארץ"!
"כשבאו
לקבל ברכת פרידה, לפני שובם לארצם, שאלוהו חברי המשלחת, מה עליהם למסור
בשמו לקהלת קלויזנבורג הגדולה. קם מורנו מכסאו, וכדרכו בשעה של התרגשות,
השעין כפות ידיו על שולחנו ואמר: "הגידו לכל היהודים בקלויזנבורג
ובגלילותיה... כי עתה הוא הזמן לחסל את העסקים ולעלות מיד לארץ ישראל, ואין לחכות יותר".
--
אגודת חלמי''ש - חרדים למען יהודה ושומרון
www.associationchalamish.022.
יום ירושלים,האם יש מקום לחגוג?? (דעה)חיים שלמה
"יום ירושלים" בראייה של תורה ● מאמר דעה
(יום רביעי, כ''ח אייר תש''ע)
מהי ההתייחסות הנכונה ליום כ"ח באייר, היום שבו שוחררה ירושלים עיר הקודש? הרבי קובע בבירור: "ח"ו לא יעלה על הדעת לקבוע את יום הנצחון כיום-טוב באמירת הלל וכו', שלזה אין שום מקום" ● תקציר ממאמרו המקיף של הרב יעקב הורוביץ 
למאמר
את יום כ"ח באייר – שבו שוחררה ירושלים עיה"ק משלטון ערבי בשנת תשכ"ז - רבים מאחינו בני ישראל מציינים כיום חג, ("יום ירושלים"), באמצעות טקסים שונים, הרקדות, תפילות, אמירת הלל וכו'. דעתו של הרבי הובעה בבהירות (בשבת פרשת מסעי ה'תשכ"ז), בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, וכה היו דבריו:
"ח"ו לא יעלה על הדעת לקבוע את יום הנצחון כיום-טוב באמירת הלל וכו', שלזה אין שום מקום . ובפרט ע"פ המבואר בקבלה שהמועדים מכוונים כנגד הספירות, ג' הרגלים הם כנגד ג' האבות אברהם יצחק ויעקב חג"ת, חנוכה ופורים (או: פורים וחנוכה - כב' הדעות שבזה) הם כנגד נצח והוד, ושבעה עשר בתמוז ותשעה באב (שיהפכו לעתיד לבוא לימים טובים וימי ששון ושמחה) הם כנגד יסוד ומלכות, ולפ"ז פשוט שאסור להוסיף יום-טוב.
ואפילו חג הגאולה י"ב תמוז שבו היתה גאולה כללית, אעפ"כ לא עלה על דעת אדם מעולם לקובעו כיו"ט ולומר בו הלל עם ברכה או אפילו בלי ברכה! והוא הדין לענין המאורעות שארעו בזמן האחרון - אין לתקן ולקבוע בהם יו"ט ח"ו! ואע"פ שמצינו כמה גדולים שהנהיגו לבני ביתם ולזרעם אחריהם לעשות יו"ט ביום שנעשה להם נס, אמנם זהו רק לענין שיתבוננו בחסדי המקום שעשה להם . . אבל לא יו"ט כפשוטו.
וכן גם בנוגע לחג הגאולה י"ב תמוז, כתב כ"ק מו"ח אדמו"ר במכתבו הידוע, בפירוש כיצד ובמה יש לנהוג בו יו"ט: שיעשו התוועדות להתעוררות והתחזקות בהפצת התורה והיהדות, ולהפיץ את זה בכל אתר ואתר - שבזה מתבטאת ההודאה, ועד"ז הוא גם בנוגע למאורעות שארעו לאחרונה ...".
"ירושלים השלימה"
דהנה מפי רבים נשמעת הטענה, שיום זה הוא חשוב מאד ויש לציינו כיום חג - ולא רק מהבחינה הלאומית גרידא אלא גם מנקודת מבט של תורה - מפני שבאותו יום נכבשה ירושלים העתיקה מידי צר ואויב שהחזיק בה י"ט שנה, וירושלים אוחדה בבחינת הנאמר (תהלים קכב, ג): "עיר שחוברה לה יחדיו", ומצאו לזה גם כינוי ותואר של כבוד "ירושלים המאוחדת" או "ירושלים השלימה".
ברם לשיטתו של הרבי, דבר זה אין לו מקום. שכן כל מהותו, אופיו ונשמתו של היום - הריהו לאומיות (חילונית או דתית). אבל מהבחינה היהודית המקורית לא ארע שום דבר מיוחד ביום זה, שכן אנו ממשיכים לחכות ולצפות למשיח צדקנו שהוא, ורק הוא, יביאנו לשלמות האמיתית (בלי מרכאות) כשיוליכנו לגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.
וירושלים האמיתית מה מצבה כיום? - בתפילת "נחם" אנו מבקשים מהקב"ה "נחם ה' אלקינו את . . העיר האבלה והחרבה והבזוי' והשוממה: האבלה מבלי בניה, והחרבה ממעונותיה, והבזויה מכבודה, והשוממה מאין יושב . . ויבלעוה לגיונות, ויירשוה עובדי זרים ויטילו את עמך ישראל לחרב...".
ולכאורה לגמרי לא מובן, הרי יושבים כיום אלפי יהודים בירושלים, וכיצד זה אנו אומרים שהעיר היא "חרבה ושוממה . . מבלי בניה ומאין יושב"? אלא כנראה, לפי השקפת היהדות מה שיושבים יהודים בירושלים זהו רק בבתי האבן, בירושלים של מטה - אבל אנו מצפים לירושלים של מעלה, למשיח בן דוד שיגלה לנו את נשמתה שהיא עיר הקודש והמקדש, שזהו עיקר שבחה ומעלתה.
עד"ז בליל הסדר לאחר אמירת ההגדה אנו מבקשים "לשנה הבאה בירושלים". ולכאורה לא מובן, יושב לו יהודי בבית מרווח בירושלים ומבקש "לשנה הבאה בירושלים" - הרי אתה נמצא כבר עכשיו בדירת פאר שמסביבה גינה מטופחת בירושלים?! אלא מאי, כנראה לא זו ירושלים שאליה אנו מייחלים ומצפים כבר אלפי שנה.
באחת משיחותיו הוכיח זאת הרבי גם מנוסח התפילה (של מוסף ליו"ט) שתקנו לנו חז"ל לומר "מפני חטאינו גלינו מארצנו". ולכאורה, עומד לו יהודי בארץ הקדש ליד מקום המקדש, ואומר "גלינו מארצנו" - היתכן?! אלא מה עלינו לומר, מכיון שמצבם הרוחני של ארץ הקדש וירושלים עיר הקדש הוא בשפל, כמאמר "ועיר האלקים מושפלת עד שאול תחתי'", אין זה נקרא שאנו נמצאים כאן. המצאותנו כאן היא רק במובן גשמי גרידא, אבל זהו כגוף בלי נשמה, וכשהעיקר חסר (הנשמה) - גם הטפל (הגוף) אינו נחשב.
קריעה על ראיית ירושלים
זאת ועוד. ע"פ ההלכה המפורשת בשו"ע, כשיהודי רואה את ירושלים עליו לקרוע את בגדיו כאבל. הלכה זו מקורה במסכת שמחות (פרק ט) והובאה (עם הוספות) גם בתלמוד דידן, מסכת מועד קטן (כו, א), ובירושלמי שם (פרק ג הלכה ז). וכן נפסק להלכה בכל הפוסקים, ברמב"ם (פ"ה מהל' תענית הט"ז), בטור (או"ח סי' תקס"א) ובשו"ע (שם) מבלי חולק.
ומכיון שזוהי הלכה פשוטה - אליבא דכל הפוסקים - היא מחייבת כל יהודי, כפשוט. וגם במצב הנוכחי שיש שלטון של יהודים בארה"ק, לא נשתנתה הלכה זו (ראה בשו"ת מנחת שלמה - להגאון רבי שלמה זלמן אויערבך) . לפלוני שביקר בזמנו בארץ הקדש ולא קרע כדין על ערי יהודה, הביע הרבי את תמיהתו בלשון חריפה : "לפלא . . ועתה נוגע עוד יותר - להוציא מדעת האומרים שהחלטת U.N. בשנת 1948 ביטלה ברכות (=דינים) אלו".
שכן לדעת הרבי, הקמת המדינה לא הוציאה כלל את עם ישראל ואת ארץ ישראל ממצב של גלות, ואפילו 'אתחלתא דגאולה' אין כאן. אדרבה - מבחינות מסויימות זו גלות כפולה וקשה עוד יותר, כאשר אנשים אשר "בשם ישראל יכונה" (קרי: "מדינת ישראל") הם המשליטים את הגויים ואת תרבותם על ארץ הקדש . ולכן מובן החיוב ע"פ ההלכה לקרוע על ירושלים גם בזמן הזה, וכמ"ש בשו"ת מנחת שלמה (הנ"ל), שכיוון שבתי התיפלה כו' אי אפשר להסירם לעת עתה [ואדרבה, הם מקבלים עוד תמיכה מהשלטון ה'יהודי'], יש לקרוע גם כיום. וראה במכתב כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ : "על ירושלים הנוכחית, שבנו בה את התיאטראות וכדומה - מותר לקרוע פעמיים".
והטעם לזה מובן, שכיון שה'יהודיות' של המדינה - בעיקרה - איננה אלא במובן הלאומי החיצוני (והמסגרתי - טכני) בלבד, אבל במובן הרוחני, רוח הגויים ותרבותם היא השלטת במדינה - אין זה נקרא שערי יהודה וירושלים נבנו מחורבנן עד שיהיו בשלטון ישראל, לא רק במובן המדיני אלא במובן הרוחני-תוכני שהוא העיקר. וראה גם מה שכתב אדמו"ר מהוריי"צ באחד ממאמריו "כל זמן שפושעי ישראל הם מנהיגי ארץ ישראל, הרי כל המבנים הגשמיים הם חורבות".
ויש להוסיף שעניין זה, של העדר שלטון ישראל (אמיתי) על ערי יהודה וירושלים עיה"ק הקיים כיום, נראה עתה בחוש (ואף נעשה מוחשי יותר ככל שחולף הזמן), גם בגשמיות, וכגון בירושלים ה"מאוחדת והשלימה" אף שבאופן רשמי היא "בירת ישראל לדורות" הרי בפועל אין מאפשרים ליהודים לדור בה, למעשה שולטת שם ה"משטרה הפלשתינאית" והמשטרה שלנו עומדת חסרת אונים מולה. ולא רק שאין מאפשרים ליהודים לדור בה, אלא יהודים מפחדים להסתובב בה בחופשיות. וכשהאספסוף זורק אבנים אל רחבת הכותל מצוה המשטרה ליהודים להתרחק מהמקום. ו"הר הבית - בידינו" (בכאב ובתמיהה רבתי)?! – כידוע. ואין להאריך בדברים המצערים.
לסיכומו של דבר יכולים אנו, איפוא, לומר, כי מה שדרים עתה ריבוי יהודים בעיר הקודש - הרי זהו ב"ירושלים של מטה" בלבד, והיא אכן משמשת כמקום איכא חלק מירושלים ברשות האומות מגורים גשמי לאלפי יהודים (וכאמור, לא רק ליהודים, גם לישמעאלים ולמחבלים...) הדרים בה. אבל תקותנו וצפייתנו ל"ירושלים השלימה" היא לירושלים של מעלה, כעיר הקודש והמקדש.
וכשתמצי לומר, אפשר לחדד את הדברים ברוח מה שהוסבר לעיל ולומר זאת במלים נוקבות יותר (ובודאי הקורא יתפוס את "נשמת" הדברים ולא את גשמיותן) - והוא, שמה שגרים עתה אלפי יהודים בירושלים, הרי זה (כמובן, ע"ד ההשאלה בלבד) כמו שגרים בתל-אביב, או יפו או קלקיליה, (ובעצם, הדמיון ביניהם עולה יפה גם בדרך השלילה (ובדרך זו הוא אף חריף עוד יותר): מה בקלקילי' לא מאפשרים ליהודים לגור הנה אף בירושלים העתיקה כן!...). למה דומה עיר הקודש והמקדש עתה? לגוף בלי נשמה! - ששון ושמחה וימי חג, יהא ניתן לעשות כשיהא שחרור "ירושלים של מעלה" - וזהו שאנו מתחננים ומבקשים כל יום בתפילותינו: "ולירושלים עירך ברחמים תשוב..."., "ובנה ירושלים - עיר הקודש..." - אך במצב הנוכחי גדולים הצער ו(במילא גם) התמיהה: לשמחה מה זו עושה?!...
מנגד, מובן ופשוט שכל האמור לעיל אין בו שום סתירה לזה שכו"כ פעמים דיבר הרבי וזעק מקירות לבו הטהור על ההכרח הגמור לעמוד כצור איתן נגד מסירת ירושלים העתיקה לנכרים ח"ו. וכן, כמובן, לזה שהרבי התייחס פעמים רבות לנסים ולחסדי ה' שהיו במלחמת ששת הימים ושחרור המקומות הקדושים, ובראשם הכותל המערבי, מיד שלטון גויים שמנע מיהודים להתפלל שם וכו' וכו'.
ומה שיש מטעימים את ציון היום הזה שהוא מפני שנפלו חיילים הרבה (באותו יום ובימים שלאחריו) על כיבוש הכותל וירושלים, עובדה זו כשלעצמה היא נכונה. אבל מה זה נוגע לנושא הנדון כאן, אם יש לחגוג ביום זה. - בכל א"י נפלו הרבה חיילים, ואולי במלחמת יום-הכיפורים בסיני נפלו יותר; ועל הגנת הגליל או הנגב בתש"ח נפלו עוד יותר! ומה זה נוגע לכ"ח באייר דווקא, שיש לציינו כיום חג?! ועוד, אם מפני שנפלו הרבה חיילים - יש מקום לציינו כיום זכרון ואבל ולא כיום חג.
ויש להוסיף עוד, שאם רוצים לקבוע יום של הודיה לה' על הניצחון במלחמת ששת הימים - הרי צריך לקובעו ביום סיום המלחמה וסיום הניצחון , וזאת ע"פ ההלכה הקובעת שאלה הצריכים להודות (לברך ברכת "הגומל") כגון חולה שנתרפא, רק כשיצא מהסכנה וחזר לבוריו לגמרי מברך הגומל ומודה . ועוד, שא"כ היה צריך לקבוע יום של שמחה והודיה גם בסוף מלחמת תש"ח ויום-הכיפורים, והטעם שלא קבעו הוא - בצדק גמור - מפני שלמרבה הצער והכאב מלחמותינו לא תמו כלל ועיקר, כידוע כמה דם יהודי נשפך עוד כמים מאז ועד היום.
כמה נקודות מתוך מחקר מקיף בנושא "יום ירושלים – כ"ח באייר כיום חג?!" מאת הרב יעקב הלוי הורוביץ, ראה אור בקובץ "פרדס חב"ד" גליון 11 עמוד 163 ואילך. המאמר מלווה בשפע של מקורות והערות, שלא הובאו
סרט לכבוד יום ירושלים בשילוב נבואת מלך המשיח עלבן ציון גגולה
מלחמת ששת הימים ודינם של השטחים ששוחררובן ציון גגולהאחרונה
ב"ה
המלך של אנשי הכפר [עם ישראל בעולם] נושא דברים ונבואה על עתיד ארץ ישראל ודין שטחי הארץ
בנוסף כל המעוניין יכול לפנות אליי
ולקבל תמליל על השיחות שלי עם הרב ראובן אלבז -ראש ישיבת "אור החיים" תושב ירושלים
בזמן המלחמה המספר על ימי ההכנה לפני המלחמה ובזמנה וכן דבריו על נבואת הרבי שהרגיעה
את תושבי ארץ הקודש שחששו משואה שנייה
וכן את דברי הרב יעקב כץ ראש ישיבת "תומכי תמימים" בכפר חב"ד המספר כיצד התנהג הרבי
גם לגבי תלמידי הישיבות בארץ שהורים מחו"ל בקשו שישובו הביתה לפני המלחמה
בעולם:ילדי ישראל צועדים באחדות בתהלכות ל"ג בעומרבן ציון גגולה
ב"ה
תהלוכות ל"ג בעומר ברחבי העולם של ילדי ישראל
התהלוכה של 770
http://www.hageula.com/news/chabad/4127.html
חלק ב
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54528
הטנקים עוברים ב770
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54505
לצפייה בפרייד
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54500
סרטונים של זמרים שרים באירוע
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54524
גלריות של הפראד
http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=54531
גלריה של מוצרי גאולה
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54487
טנק חדש בתהלוכה בדרך לארץ מתנת יהודי קייב
http://www.hageula.com/news/chabad/4137.html
רוסיה יקטרינבורג
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54519
http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=54546
קייב
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54534
צרפת – מגדל אייפל
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54526
פריז
http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=54540
ברלין
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54522
http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=54536
ארה"ב -לוס אנגלס
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54524
ברזיל
http://www.shturem.net/index.php?section=news&id=42748
בני ברק
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54536
http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=54550
אשקלון
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54518
ירושלים– כיכר השבת איזור מאה שערים
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54523
http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=54526
ירושלים – רמת שלמה
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54536
צפון השומרון
http://www.hageula.com/news/chabad/4138.html
השומרון
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54493
מודיעין
http://www.hageula.com/news/chabad/4128.html
מודיעין עילית
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54516
http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=54547
בת ים
http://www.hageula.com/news/chabad/4126.html
קריית גת
http://www.hageula.com/news/chabad/4125.html
נחלת יהודה -ראשון לציון
http://www.hageula.com/news/chabad/4125.html
מירון
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54531
מירון פעילות
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54539
נתניה
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54530
ביתר עילית
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54527
קריית מלאכי
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54526
http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=54548
תל אביב – רמת אביב
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54518
תל אביב – ילדים עם קוקו ביחד עם ילדים חרדים
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54499
זכרון יעקב
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54515
http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=54545
קריית גת
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54512
עמק יזרעאל
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54509
יהוד
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54513
http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=54535
קידר
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54510
רחובות
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54511
http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=54539
נחלה
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54496
כפר סבא
http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=54530
רעננה
http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=54544
לוד
http://col.org.il/show_news.rtx?fromAdmin=yes&artID=54528
חיפה
http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=54537
רחביה
http://www.shturem.net/index.php?section=news&id=42793
שאלה לבאי הפורוםבן ציון גגולה
האם השלום העולמי יכול לבוא דווקא דרך הילדים?בן ציון גגולהאחרונה
וידאו חזק: הרב דב ליאור נגד הרבנים הממלוּכּיםאנונימי (פותח)
הרב דב ליאור על הרבנים הממלכתיים: "ממלוכים"
הרה"ג הרב דב ליאור שליט"א, רב קריית ארבע - חברון, תוקף את גישת הרבנים המכונים ממלכתיים ומכנה אותם בשם "ממלוכים". "הם אומרים על כל מה שהמדינה עושה קדוש קדוש קדוש". הרב ליאור תקף את שר הביטחון אהוד ברק שהוא כופה על חיילים דתיים לבצע פקודות נגד הדת. וידאו לצפייה.
לצפייה בוידאו לחץ כאן
הרה"ג הרב דב ליאור שליט"א, רב קריית ארבע - חברון, תוקף את גישת הרבנים המכונים ממלכתיים ומכנה אותם בשם "ממלוכים". "הם אומרים על כל מה שהמדינה עושה קדוש קדוש קדוש". הרב ליאור תקף את שר הביטחון אהוד ברק שהוא כופה על חיילים דתיים לבצע פקודות נגד הדת. וידאו לצפייה.
לצפייה בוידאו לחץ כאן
איך זה קשור? בכבצי.גאחרונה
האנושות חוגגת יום הולדת 108 לרבי של כולנובן ציון גגולה
ב"ה
הרבי של כולנו – כך מגדירים אותו בני האדם
והיום חוגגים לו יום הולדת 108
הרבי שהוכיח בפעולותיו שהוא לא עומד בקרטריונים של הטבע
אמר שהוא יחיה לעד בגוף ולא יהיה קבור וכן אנחנו שהוא יתגלה
סקירה קצרה של האיחולים והמתנות מרחבי הארץ והעולם:
הסבר כללי על מהות יום ההולדת
http://www.hageula.com/news/view/3817.html
גלריות תמונות – מלך ביופיו
http://www.chabad.info/index.php?url=newsnew_he&cat=8
מנהגי היום הולדת
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=37515
שתי בתי הפרלמנט של מדינת ניו-יורק מחוקקים חוק של 108 ימי חינוך חובה
לכבוד יום ההולדת 108 של מלך המשיח
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=53827
נשיא צרפת שיגר מכתב לכבוד יום ההולדת ה-108 של מלך המשיח
http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=53867
סרט: ראש הממשלה מברך את שלוחי הרבי לרגל טקס בר מצווה ל108 יתומים וכן
מספר לכבוד יום ההולדת 108 של הרבי על הרושם שקבל מפגשותיהם וכן הרבי כסמל עולמי לנתינה וחסד
http://video.chabad.info/newvideo/video.php?id=1846
רון חולדאי -ראש עיר תל אביב חוגג ומזמין אליו את השלוחים
נו..חשבשבת
גם בזה יש משו חיובי...
יישרכח!