בס"ד

ברור לי שעצם זה שלאדם מסוים יש נטיה לבני מינו (אינני עוסק ממה נובעים "דברים אסורים" שיש מבעלי הנטיות התוך מגדריות שעושים אותם אלא ממה נובע "עצם זה שיש להם משיכה לבני מינם" שלמיטב ידיעתי זה מתחיל כבר מנערותם) לא נובע מכך שנפשן היא נפש פחותה ולכן מתווספת אצלם גם נטיה לבני מינם אלא בדיוק להיפך הנטיות התוך מגדריות באנשים מסוימים נובעים מגדלות הנשמה שבהם!!         

ואני ינסה להסביר את הדעה האמיתית הזאת, צריך לדעת שישנם שלושה חלקים בנפש חלק פנמי, חלק ממוצע וחלק חיצוני, החלק הפנמי הוא "הדבקות במהות האלוקות" כביכול ולא רק בגילויים שלה (כתבתי "כביכול" ע"פ מאמר ייסורין ממרקין שבאורות וכ"כ בפינקס מא' וציין שם בהערות למקור בספר קבלי), והאלוקים הלא הוא מהות אחת שבה הכל כלול (ראו לשון שער ההקדמות "אחדות אחת פשוטה") ולכן הדבק באלוקים חווה את הכל כחלק ממנו שהרי כולנו אחדות אחת והיא האלוקים, וכדברי הרב קוק בכמה וכמה מקומות בכתביו שהנשמות הגדולות אוהבות את הכל – את ישראל, את האנושות ואת הטבע וידוע המעשה המפורסם על הרב קוק עצמו שכתב ריב אריה לוין :"מימי נזהרתי לא לקטוף צמח ללא תועלת כי כל אבן לוחשת סוד וכל צמח אומר שירה"                                                                 

א"כ ראינו שיש מדריגה גבוהה שבה האדם חווה את הכל כחלק ממנו מתוך ההתאחדות שלו עם האלוקים ובשפה של הנביאים קוראים למדריגה הזאת "דעת השם", אך צריך לדעת שרק יחידי יחידים שהם היו נשמות שהקדימו את זמנם ובאמת היו שייכים לדורות עתידיים זכו להשיג את המדריגה הזו כגון הרמח"ל והרב קוק זיע"א (וראיה לדברים מהמובא בספרי הרב נריה שהרב קוק אמר ש"ככל שיתרחקו ממני יבינו אותי" וכעי"ז עולה מדברי הרב חרל"פ בשני מקומות – וזאת משום שהרב קוק הקדים את זמנו ולכך אנשי דורו כולל תלמידיו השותים בצמא את דברו לא יכלו להשיג באמת את דעותיו ואת דרכיו אולם הם יכלו לדבר על מדריגות אלו כחיצוניות להם ע"פ הסברים שנכתבו ברב קוק וברמח"ל ומתוך כך להסביר את דברי חז"ל והנביאים במדריגות האלו), וכשהרב קוק מדבר על נשמות גדולות שזוכות להשיג מדריגה זו ואלו הדומות לה כוונתו על העתיד על תקופה שהוא מכנה אותה "תחיית הקודש" הוי אומר תקופה שבה עיקר התחיה היא הרוחניות של האומה מה שנקרא השראת שכינה ולא שעיקר התחיה היא בנין הגשמיות של האומה בתקומת מדינת ישראל והארת השכינה היא בצורה מצומצמת (שני תקופות אלו מפורשות באורות התחיה ועוד והם הם תקופות מב"י ומב"ד המפורסמות וכמבואר בהקיצו ורננו ואכמ"ל) מ"מ דווקא על תקופת תחיית הקודש נאמר בנביא "ומלאה הארץ דעה את השם כמים לים  מכסים" כי רק שם מתגלית המדריגה הגבוהה המדוברת, כיום בדור שלנו כותבים רבנים ובראשם הרב החלבן שליט"א והרב שרקי שליט"א ועוד שהחלה תחית הקודש (ולדעתי אלו הם דברי הרב שג"ר בכלים שבורים ובלחות ושברי לוחות על העליונות הגדולה שהוא רואה בבחורי ישראל שיביאו התחדשות עצומה בעבודת השם ר"ל לדעתי הוא אמר שהחלה כבר תחית הקודש והנשמות כבר שייכות למדריגות גבוהות ובאמת דעת תלמידו הרב אודיה צוראלי העורך של כלים שבורים בספרו מעברים שבדורנו החלה תחית הקודש אך לא ברור האם זו דעתו האישית או שזה בדעת רבו) אם כי הם אומרים שצריך להוציא כישרון זה מהכוח אל הפועל הוי אומר עדיין המדרגות הגבוהות לא נמצאות אצל בני דורנו אבל יש להם שייכות ופוטנציאל להשגת המדריגות האלו, ולדעתי הנשענת על דברי רבנים גדולים הסימפטום של אי יציאתה לפועל הוא הוא "הנטיות התוך מגדריות" וכמו שיתבאר להלן                                         

אמנם ראינו שהמדריגה של השגת השם השייכת לתקופת תחיית הקודש כבר הגיעה בדורנו ובנשמות של הבחורים שלנו יש פוטנציאל וצורך לבוא אל המדריגה הגבוהה הזאת אך עדיין לא ביארנו מדוע אי המימוש של המדריגה הזאת השייכת לדורנו מביא את הנטיות התוך מגדריות – וההסבר פשוט ומבוסס על כתבי האר"י ואמר לי אותו דודי שליט"א שהיות והנשמה שלהם שייכת אל האחדות עם הכל אבל אינה מתגלית בפועל בקדושה בצורה של דביקות בה' הכולל כל, אז הנפש שלהם מממשת את המדריגה הזאת בדרך של טומאה בצורה של משיכה מינית היינו רצון לחיבור פיזי אל הכל גם אל בני מינם כי בכך כביכול יתמלא חסרונם שהוא הרצון להתאחד עם הכל, אך האמת היא מרה נורא הטומאה היא שקר ואחר מעשה הם מרגישים מאוד מאוד רע הן מבחינה נפשית בכך שכל כולם מפורדים וחשוכים נורא עד כדי כך שהתפרסם במחקר בארה"ב (הוו"ד בעולם קטן) שאחוזי חוליי הנפש בציבור הלהטב"י הינו עצום לאין ערוך מהציבור הרגיל הנורמלי והן מבחינה גופנית בכך שהוא נחלש יותר ממעשים מיניים עם אישה, כי הורדת האחדות האלוקית למציאות התחתונה "כי קב"ה נתאווה לדור בתחתונים" אינה מתאפשרת אלא עם אישה שהיא שלך כפי מצוות התורה הקדושה שבכך מתהווה גילוי נורא של האחדות הרוחנית "ובמורא גדול זה גילוי שכינה" וכדברי הגמ' בסוטה "זכו שכינה בניהם לא זכו אש אוכלתם" (ראו רש"י שם) ואכמ"ל בעינין הנשואין אך מ"מ לעינינו הדבר נרמז בכך שבאמת לא שייך חיבור פנים בפנים בין שני בנים רק אחור באחור שבכך אין באמת אחדות אחת כ"א שני דברים נפרדים המתחברים זל"ז וכן בין שני בנות לא שייך בכלל חיבור רק קירבה כי במעשים אלו מתהוה ההיפך לגמרי מהרצון האמיתי של עושיהם (שלרוב הם לא מודעים לו בכלל) והיא השראת האחדות הרוחנית במציאות התחתונה.

כמה פיסקאות של הרב קוק:

"נפשי כמהה לאור עליון, לאור אין סוף, לאור אלהים אמת, אלהי חיי. אלהים חיים, חי העולמים. והכמהון אוכל את כחי החומרי והרוחני, כי אין לי כשרון ולא הכנה ראויה איך לספק את המילוי של הכמהון הגדול הזה. והנני מלא התנפלות לפני מלך עולמים, הפותח את ידו ומשביע לכל חי רצון, השביע נא רצוני והשביעני באור יפעתך, ומלא את צמאוני לאורך, האר פניך ונושעה".

"המחשבה של הדבקות האלהית, כשהיא מתגברת באדם, היא פותחת לפניו פתחים של ציורי אורה, של אומץ העז של השפעת חיים לכל היקום. הולך הוא האדם ומתגדל אז בעזוז רצונו, רואה הוא אז, חש ומרגיש, איך שהוא ברצונו האדיר בהאדיריות האלהית, בהבהקת אור אמונת אלהים חיים, מפשט הוא אז רוח רצונו לכל היקום כולו, וכל החי ומתקיים, וכל ההוה ומצוי שואב הוא ויונק ממנו חפץ קדוש ואידיאלי, הנשגב בקודש".

"כל מה שהאדם הוא יותר גדול, צריך הוא יותר לחפש את עצמו, יותר מסתתרת היא מהכרתו נשמתו העמוקה, עד שהוא צריך להרבות בהתבודדות, בהתעלות הרעיון, בהתעמקות המחשבה, בהשתחררות הדעה, עד שסוף כל סוף תתגלה אליו נשמתו, על ידי הזרחת קצת מזיוי אוריה. ואז ימצא את אשרו, יתעלה מכל ההשפלות, ויתרומם על כל מעשים, בזה שישתוה ויתאחד עם כל המעשים".