לא הפסדתי כלום
והיו לי חיים קלים בשיעורי נהיגה

אני למדתי לתיאוריה דרך האפליקציה 'לימוד תיאוריה' ועברתי בקלות. היו לי את אותם שאלות מהאפליקציה.

בהצלחה!

קודם כל ככה תוכלי לנהוג על כל רכב שאולי יגיע אליך,

דבר שני רכב ידני יותר זול (גם בהשכרה)

וגם נראה לי שהוא פחות מתקלקל.

 

גם אני למדתי תאוריה דרך האינטרנט (בחינם) תוך כמה ימים, לא זוכר באיזה אתר.

כי אני גם ככה אני נוהגת היום על אוטומט
יש את אתר עברתי שהוא בחינם מסודר לפי נושאים תלמדי את הנושאים תעשי מבחנים ושתראי שאת מצליחה עם 1-2 טעויות תגשי לתיאוריה
אשמח לעזור לך בכל שאלה

ברגע שהצלחתי 5 מבחנים ברצף ללא טעות אחת ניגשתי. 

אצלנו כל האחים למדו באתר הזה ועברו תיאוריה ראשונה

זה להכיר את הרכב יותר טוב, להרגיש בשליטה עליו, אני אוהבת את זה.

 

באוטומט אני נרדמת על ההגה..

לפלות כך היה כשאני עשיתי לפני שלוש וחצי שנים.

ובאמת אני לא זוכר איך נוסעים על ידני. לאבא שלי היה בזמנו אוטומט ומאז נהגתי פעם-פעמיים על ידני

ואני נוהג רק באוטומט. למעט פעם אחת שקיבלתי רכב חילופי ידני (והרסתי את הקלאצ)

מי תיקן את הקלאץ'?

בטיול בתאילנד עם חברות רק אני יכולתי לנהוג בגיפ😆😆😆
וכעת מצאנו לפעמים השכרות רכב שיש להם רכב ידני והוא יותר זול ב30 שקל. וחוץ מיזה אין יתרונות אחרים

למדתי על ידני, נהגתי שנים בידני-

ומאז שעברתי לאוטומט לא מוכנה לגעת יותר ברכב ידני. (למרות שהוא חסכוני בדלק, למרות שיש דגמי רכב גדולים שהם רק ידניים, למרות שהבלאי של אוטומט כגדול יותר- כל זה לא משכנע אותי. אין על אוטומט!!)

באתר נהג חדש ואת עוברת.
רוב השאלות שהיו לי בתאוריה היו שם.בהצלחההה

אבל לדעתי עדיף לך לנסות כמה שיעורים על הילוכים- לראות איך הולך.. להרבה זה ממש סבבה .
גם כי תמיד טוב שיהיה גם רישיון על הילוכים, וגם כי מחיר השיעורים זול יותר...

אבל זה לא באמת קריטי

תודה על ההפניות לאתר...

ובמקום.אחר קיבלתי גם מפטיר
בכללי, יותר מדי כיבודים בזמן האחרון

עם מרסל
והעין הרע
ורבי מרמרדוש

סליחה על הבורות. תחכים אותי

נכון תמיד הקפה ראשונה זה של כהנים ושניה לוים?
אז יש מקומות שכל הקפה זה לכבוד משהו מסוים

יש את ההקפה של החנפנים
בד"כ ראשונה שבה המארגנים מתחנפים
לכל אלה שמשלמים להם משכורת
ראש העיר
הרמטכ"ל הבא
ראש העיר הבא
ממלא מקום ראש העיר
הבובה של הבת של ראש העיר וכו'

יש את ההקםה של הילדים

יש של תנועות הנוער

ויש גם של החיילים

הקפת "עוזר דלים"......

בישיבה עם הרב זו סגולה מיוחדת!!

וממש לא רואים את זה בעין לא טובה!!

ממש התרוממות!

@צריך עיון

@סביון

מישהו!

 

והוא מהוותיקים כאן בפורום, צריך להתנהג אליו בנימוס...

דבר שני, זה לא דיקטטורה אלא 'והדרת פני זקן'...

אנשים הזויים!

החבר'ה נהנים מזה!

 

לא מחייבים אף אחד להחזיק את הספר תורה!!

 

פשוט מרן רה"י רוקד עם כל החבר'ה הרווקים בהקפה הזאת....בערך משיעור ד' או ה' נקראים רווקים שהגיע הזמן שיתחתנו!

 

תבואו לישיבה ותבינו!!

אומרים קצת לחיים.

 

ואז גם ככה לא שמים לב בדיוק לדקויות שכאלו.

 

רק שלא מבינים בסוף החג למה הרגלים כואבות ומאיפה הגבאי הביא כזו חשבונית קניית מצווה שמינה

יש להם גם מנהג להפוך (ממש!) את החזן בקדיש של אחרי מוסף (בעושה שלום)

גם בישיבה שלי מקיימים את המנהג הזה באדיקות, בעיקר מי שקיים את הראשון..

נס שאחי הקטן היה חזן כי אחרת כולם היו שמנים 😛

נראה לי שיש להם גם מנהג לשפוך מים על החזן

ומשתלדים שהחזן יהיה אחרי קצת לחיים

 

התפילה בהתאם

אתם קורעים!!

בשיעור ד' זה עוד סבבה, אבל כשאתה כבר בשיעור ז' לא נעים לשים את הפוקוס על זה שאתה רווק...

ולא להתבייש לקבל את הברכות בשמחה יום אחד בשנה

ותראה....

 

לרקוד עם ספר תורה ומרן רה"י צמוד אליך ורוקדים בהתלהבות גדולה אז גם אם אתה בשיעור ז' לא תרגיש הבדל!!

ב. מקווה ששנה הבאה זה כבר לא יהיה רלוונטי בשבילי...

זו הקפה של החברא קדישא (עודר ז"לים)

לא בדיחה שלי

מלא משמעות על המשמעות שלנו בחיים.
ביקשתי ממנה שתשלח לי את זה. ברגע שתראה השאלה שלך תתפוגג

סכה צריך להידבק במידותיו של ה'.

מה זה משנה שבסוף הגיע היום שלא היית שווה יותר מידי מבחינתם?

תעשה את שלך, תוסיף טוב בעולם.
חסרים אנשים כאלה, תיהיה כזה!

בקשר לעניין שזה פוגע, צודק. מכירה מקרוב..תעבוד על עצמך.

תחשוב שאתה את שלך עשית.עשית רצון ה'.הכי חשוב! השאר זה אגו..
ויש עניין גם לשמור על עצמך לא להיפגע וזה ההבדל נראה לי בין לעזור לאנשים לבין להשאב לעולם שלהם..וככה באמת קל להיפגע מהם.

מרגיש לי קצת שאני דורס את עצמי בשביל האחר. זה באמת רצון ה'?
להיות הברירת מחדל כשאין חלופה אחרת?

אתה לא אמור להיפגע כדי לעזור למישהו אחר.
השאלה היא ממה אתה נפגע ואם זה משהו שאתה יכול לעבוד על עצמך לא להיפגע

מה זה אומר לא הייתי שווה יותר מידי מבחינתם?

אם כוונתך זה שכשאתה היית צריך תשומת לב הם לא נתנו אותה.אז יש אנשים כאלה בעולם..מה לעשות. קוראים לזה כפויי טובה.

ואנחנו לא צריכים להשתנות ועשות פחות טוב או לעזור פחות בגלל אותם אנשים.
ואם זה פוגע בך.יש לחלוטין ענין לנתק קשר או לפחות לקחת קצת ספייסמאותם ספציפיים.

אני כזאת לפעמים
כי אני לא יודעת לומר לא.

יש כאלה שנותנים יותר מידי
גם כשזה בא על חשבונם
ולפעמים גם אחרי שנפגעים, לא מצליחים לעצור


ואני לא מסכימה עם מי שאמר שהעיקר תעשה את רצון ה'
אלוקים לא נראה לי רוצה שנפגע בשביל לקיים את המצוות!
אנחנו צריכים לעשות את המצוות בשמחה ולא להיפגע בגללן.
אז אם יש אנשים שבאופן שיטתי לא מעריכים את העזרה שלי ואפילו פוגעים בי אחריה- אני בהחלט אעזור להם במינימום שהם צריכים, או בכלל לא. תלוי במקרה




עריכה כי קפץ

לעשות טובות לאנשים יותר מיד בהחלט כן. השאלה הגדולה היא למה עושים את זה? זה יכול להיות ממגוון סיבות, להרגיש אהוב, פחד מדחייה וכו'

כשעושים טוב למישהו מהסיבות האלה, א לא יודעים לשים את הגבול, ואנשים מנצלים את זה בלי לשים לב.
ב לא מרגישים טוב עם הטובות האלה, והם ממש לא מועילות למטרה.

ואז יש תחושה שזה יותר מדי טובות, אני לא חושב שמדובר בכמות, אלא ביחס ללמה עושים אותם, לא שזה לא לגיטימי לדוגמה, לעשות טובה כדי לקבל טובה מאחרים, אבל ברגע שמודעים לזה לא נותנים לזה יותר מדי אנרגיה אם לא מקבלים חזרה...

השאלה מאיפה הנתינה מגיעה.

אם זה בא מתוך הרגשת מחוייבות, 'כי לא נעים לי' או מתוך לחץ 'להיות בסדר', אז בסופו של דבר תרגיש שאתה נותן יותר מידי, תרגיש מנוצל וזה לא טוב בכלל.

אם הנתינה באה באמת ממקום של לעזור, ממקום של 'להרים' את הצד השני, אין כזה דבר (כמעט) לתת יותר מידי ואפילו אם יגיע מקרה כזה, אתה תדע לשים את הגבול ולעצור בזמן.

תודה לכולכם(:

אם אתה מרגיש שאתה נותן מעבר לכוחותיך, ומקריב מעצמך כדי לתת לשני, וזה עושה לך רע - כנראה שנתת יותר מדי. נתינה אמיתית עושה טוב לנותן. אז אם נתת וזה עשה לך רע, מה זה אומר? כמה אפשרויות: או שלא היית אמור לתת, או שאתה צריך ללמוד איך לתת. כי הרבה האנשים לא יודעים איך לתת, הם תופסים את הנתינה כהקרבה. ובטח יש עוד אפשרויות שלא חשבתי עליהן.

ויכול להיות שזה עשה לך טוב, אבל נפגעת רק כשהגיעה כפיות הטובה שלהם. לגבי זה, יש שתי שאלות שכדאי שתשאל את עצמך.
כשנתת להם, האם ראית את זה כמובן מאליו? והאם הם ראו את זה כמובן מאליו?
ולפעמים השאלה השניה תלויה בראשונה. אם אתה רואה את הנתינה שלך כמובנת מאליה, גם הצד השני רואה את זה ככה, אא"כ הוא קיבל חינוך טוב.
קראתי פעם, שכשאדם מקבל מתנה הוא צריך לדעת שזו מתנה ולא לקבל את זה כמובן מאליו, וגם הנותן צריך להשתדל שזה יהיה ככה. לא בקטע של פאדיחות ואי נעימות, אלא שידע שזה בונוס שלא בהכרח מגיע לו. אני חושב שבאופו עקרוני זה נכון, למרות שיש קצת מה לשפץ כאן (אשמח אם תעזרו לי...)
ואם אתה ראית את הנתינה כמובנת מאליה, תלמד שזה לא ככה. כל נתינה היא בונוס, ואתה לא צריך להקריב מעצמך שום דבר. אבל זה לא אומר שאתה צריך להפסיק לתת, ממש לא. פשוט ללמוד איך לתת. הנתינה היא בונוס גם לנותן.

ואחרי כל זה, יש בעולם הזה גם אנשים כפויי טובה. אני לא יודע אם זה המקרה כאן, אז תחשוב אם הם באמת אנשים כאלה (לדוגמה, שאתה לא היחיד שהם עשו לו ככה) ואם תגלה שכן אני חושב שזה יכול להקל עליך מאוד.

ועכשיו ראיתי שכתבת שקיבלת תשובה... טוב נו, אני מקווה שהוספתי משהו.

התכוונתי לשאול האם נכון לתת בלי לסנן קודם למי לתת? האם אני אמור לחשוב אם האדם שמולי "ראוי" באמת לתשומת הלב שלי?
מעולם לא הרגשתי רע בנתינה, אחרת הייתי מפסיק.

(לא בהכרח שהיית מפסיק אם היית מרגיש רע, אבל לא נראה לי שכדאי להיכנס לזה עכשיו...)

 

בכל אופן, אם הרגשת שהם כפויי טובה, אז כנראה שאתה מצפה מהם למשהו. וזה בסדר גמור, כי אמנם יש עניין של "שומעים חרפתם ואינם משיבים" (לא אותו דבר, אבל בהחלט קשור) אבל זו רק מידת חסידות וזה מסוכן לקפוץ מדרגות. אם אדם מקבל ולא מכיר בנתינה שלך, וזה מפריע לך - אולי לא ראוי שתתן לו. חבל על עגמת הנפש שלך.

 

אבל אבל אבל אבל - לפני שמחליטים שהוא לא ראוי לנתינה, כדאי לבדוק את זה. לשאול אותו לגבי הדברים שהוא עשה. לא פירטת למה הרגשת שאתה לא שווה יותר מדי מבחינתם, אבל לפעמים זה עניין של ניואנסים קטנים ובירור קטן מועיל בזה מאוד. מניסיון.

 

הפעם הבנתי אותך נכון?

האם לתת לאדם שלא יודע להעריך?

אני בד''כ גורמת לאנשים כאלו לבקש..

קשר חד צדדי הוא לא בריא.
נכון שיש ערך לנתינה ללא תמורה אבל זה במצב של קשר מסוג אחר, כשבאים אליו מראש מתוך הבחנה מי הנותן ומי הזקוק כמו קשר בהתנדבויות שונות.
אם את נותנת מעצמך כדי להיות חברה טובה וזה חד צדדי, אז יש משהו לא מאוזן בקשר שלך איתם.

מה שאחרים מחליטים לעשות, או האופן בו הם מתייחסים לטוב הזה,

הוא עניינם בלבד ולא נוגע אליך

 

/Forum/Forum.aspx/f394

בס"ד

את מגיעה?

לא בטוח אם מגיעה. שבת לחוצה נורא. אבל משמן לא הייתי במפגש..

לילה בלי שינה

כנראה שאני אשן עכשיו עד הצהריים
שיהיה יום טוב..נקווה

הדבר שאני הכי שונאת שקורה כשאני בקושי ישנה בלילה הוא
להילחם עם העדשות שיישבו בעין

מרגישה רע

בס"ד

 

מה יש לך?

 

תודה רבה!

רפואה שלמה!

ואמן, תודה


שונאת חורף שינאה (!!!!)

תנסי לסתום את האף ולדבר

וקפוצ'ון של בנים זה ה-דבר. שתדעו

נראה לי שמהחורף הקודם

שינו לו את השם לפליז
נעים להכיר.

יש קפוצ'ון ויש פליז, שני דברים שונים.

מרגישה לא טוב או מרגישה רע?
וקפוצ'ון זה ביסקסואל גברת!

אמ נראה לי שניהם.

ו-

היה שמח וזה
אבל עדיין כואבות לי הרגליים

אחרי השישי שבראשון היום הראשון שבשלישי

 

ימי השבוע כמובן

כשיצאתי לרוץ.
באמת הזוי! כנראה הרפורמים ידם בצלחת.

דובר המשטרה למגזר החרדי:
לכל מי ששואל לגבי האירוע בירושלים.
א. תצא הודעה מסודרת בקרוב.
ב. מדובר באי עמידה בתנאי בטיחות בלבד ע"פ קביעת מהנדס בטיחות. הליקויים מטופלים.

מענין עד כמה זה אמיתי וכמה זה משיקולים אחרים...

תסתכל בסרטון בפייסבוק, תגיד מה דעתך

הסיבה האמיתית היתה אי עמידה בתקני בטיחות, והמפקדים בשטח לא ידעו אותה או שרצו להציק קצת לדוסים.

תראו מה הולך פה
מזל שהחרדים קשורים לסיפור: - צעירים מעל עשרים

על פי מספר אנשים אמינים באוזר

חבל שאין לי כוח ללכת.

אנחנו הרוב, ובסוף ננצח
השאלה רק כמה נזקים הרשעים האלה יעוללו לנו

/News/News.aspx/332282

http://www.kikar.co.il/212818.html

http://www.ateret4u.com/online/

עוד?

נראה לי שזה יספיק

בעזה תיקון אצל סבא בבית כנסת
ואז ותיקין במערת המכפלה!!

כבר 5/6 שנים ברצף

זה חודשיים

אשמח באישי

חשה אח''מית.

לקראת הסוף היו פאשלות.. לא נורא, הייתה חוויה.

שלא יהיה הוצאת שם רע.

בס"ד

לא רוצה לפרט כבר יותר מידי.. אבל להרגשתי הם ניסו "להתייעל" השנה וזה פשוט לא הלך טוב...
וגם שבאמת היו להם פאשלות רציניות מאוד מאוד בסוף!!!!!! |זועמת!|
ולסיכום- נראלי שמיציתי שם.. ובעז"ה שנה הבאה אני כבר אלמד עם בעלי..........

חלום טוב חלום שלום

עדיף, לא?

אם היא צמחונית אז-סלט
אם לא, אז עורק ראשי, נראלי טעים....

ומה עם האישי?

השאלה שלך היא מה אתה אמור לעשות ביחס אליה?
אתה חש כי היא תלתה את השלט חלילה מתוך מצוקה אישית?
לשם אתה חותר?

בגלל שאופציה ב' מגעילה אותי

את העורק הראשי של מי?

אני אמנם לא הייתי בצבא עדיין,

אבל ברור שכל שנה בישיבה משנה אותי לגמרי,

זה לא רק הכנה בשביל שלא ניפול אח"כ בצבא או בחיים ממה שהיינו,

זה מה שבונה אותנו!!!

 

אבא שלי גם אמר לי את זה, שעד היום הוא רואה מה כל שנה בישיבה עשתה לו.

 

ומעניין שפתחת את השירשור בפורום הזה

לגבי בעלי - אני יודעת מה אני מחפשת ומה חשוב לי.

אני גמור מעייפות

בקטע תורני, כל השאר לא ככ משנה

הישיבה כן פיתחה אותי מכמה בחינות, גרמה לי להוציא יכולות מהכח לפועל. (לפעמים מעבר ליכולת האמיתית שלי).
מבחינת לימוד, למדתי המון בישיבה, כי זה זמן מרוכז ללמוד. אבל אני מרגיש שאיבדתי את יכולת ניצול הזמן הטוטלית כשאני לומד ולהקדיש הכל ללמוד שהצלחתי לפני הישיבה, ובישיבה התחלתי לעסוק בעניינים נוספים וסתם מתרגלים לדבר במהלך הלימוד אז איכות הלימוד נפגמה מעט בישיבה.

נוצר לי קשר לרבנים בישיבה, שזה כיף לפנות אליהם אם יש שאלה אבל לא העליתי דברים בקשר לצבא. יתכן שבהמשך חיי אתייעץ איתם בגללל הקשר, אך זה ממש לא מחייב.

ביחס לקשר בין הישיבה לצבא, ברוך ה' זכיתי להיות ג'ובניק ולא קרבי (לדעתי תרמתי שם יותר ממה שהייתי עושה בקרבי, אילו היה לי הפרופיל המתאים) ויש לציין מתוך צער רב שעולם ישיבות ההסדר פחות חש אחריות לג'ובניקים הנמצאים שם וממילא אין קשר כמעט לישיבה במהלך השירות הצבאי מטעם המקום. אמנם, ביקרתי פעמים רבות בישיבה ושמרתי על קשר עם מספר חברים, אבל זה מתוך קשר חברותי ולא מצד המוסד.

הניסיון שלי בישיבה מדבר יותר שקיבלתי כמויות של חומר ופחות כלים, אך יש לציין כי היו לי כלים באופן כללי לפני הכניסה לישיבה.

למדתי הרבה הלכה בישיבה ואני חושב שקיבלתי הרבה ידע הלכתי לחיים בישיבה.

אני לא חושב שזה בהכרח מעיד על כל אחד, אבל גם להעיד על עצמי זה משהו - את מכירה את הקושי שהיה לי בצבא, וזה עוד אחרי שכן הייתי בישיבה... לא רוצה לדמיין מה היה קורה בלי.

לא מרגיש איזשהו חוסר מבחינה נפשית/בגרותית, סה"כ החברה שהייתי איתם היו במצב דומה לשלי אז לא היו פערים.

מבחינה תורנית באמת היה לי חסר, גם עקרונית וגם פרקטית.
עקרונית — בנאדם מתפתח מאוד בשלב הזה בחיים, וצריך לדאוג שגם העולם הרוחני יתפתח במקביל וקשה לדאוג לזה בצבא.
פרקטית — היה חסר לי קצת ידע הלכתי נצרך, באמצע טירונות קשה להתקשר לשאול על כל דבר.

אבל זה לא כזה נורא, אפשר לשרוד מצוין גם בלי זה. לא הרגשתי 'פחות דוס' מחברה אחרים ואפילו להפך, החבר'ה שהיו איתי והגיע מישיבות גבוהות (אין אצלנו הסדרניקים) לא בהכרח היו דוסים או נשארו כאלה לכל אורך השירות.

לא חושב שנכון ללכת לישיבה כדי 'להתכונן לצבא' 'להתכונן לחיים'. מחבר'ה שהגדירו ככה קיבלתי הרגשה שיש את הקב"ה, יש את החיים וצריך ללמוד לשלב ביניהם... (ברור שהם לא אמרו את זה ככה, אבל זה מה שהם שידרו)
אם ברור לאדם שהקב"ה צריך להיות מרכז חייו זה משפיע עליו מאוד, גם אם הוא בשלב בחיים שהוא ממש רחוק משם.

שקו המחשבה שלהם היה "יש את הקב"ה, יש את החיים, וצריך ללמוד לשלב ביניהם"?

מצד אחד יש אותי, את החיים שלי, תחביבים/משפחה/בילויים.

מצד שני יש את הקדוש ברוך הוא על כל מה שזה אומר, מצוות עברות וכל השאר

הם לא מבינים שזה דבר אחד
יש לי משפחה ותחביבים, אבל באופן כללי החיים שלי מוכוונים למטרה אחת, אליו

פשוט אצלי זה ישר התקשר לכמה דברים ששמעתי מהרב שרקי, שמתייחסים לנקודה אחרת לגמרי.

 

אבל מסכים בוודאי, שכפי שאתה הצגת את זה - זה ודאי לא נכון, ושלילי.

מערכת החיים של האדם סביב האלוקות, ומערכת החיים היומיומית שלו סביב מה שהוא עושה בחיים - הן אותה אחת.

שההתייחסות שלי לאלוקים וההתייחסות שלי לחיים שלי הם דברים שהבסיס שלהם אחד - אז

(דבר אחד שהבסיס שלהם אחד? כלומר, שני דברים שהבסיס שלהם אחד?)

(החיים וה' זה לכאורה דבר אחד, שהבסיס שלהם אחד - ה').

[נראלי שהדיון סמנטי בלבד, ואנחנו מסכימים על העניין עצמו]

מחילה על העצלנות להסביר

קודם כל תלוי בבן אדם עצמו...
יש כאלה שהכרחי להם ישיבה ויש כאלה שלא.
דבר שני בתור אחד שהתגייס ישר אני יכול להגיד שעברתי את השירות הצבאי בלי שום קושי דתי ונשארתי דתי בלי שום בעיה
והסיבה היחידה שאני מתחרט שלא עשיתי ישיבה בדגש על ישיבה ולא מכינה זה בקשר לחיים שאחרי הצבא זה וככה זה אצלי וזה משתנה אצל כל אחד ואחד

לא אמרתי שלא

יש לי אופי עקשן, לא רק שלא הלכתי אחורה בשירות הצבאי, ניצלתי כל רגע פנוי (וגם רגעים לא פנויים) לשבת וללמוד טיפ'לה, וגם קצת חפרתי לאנשים ולמדתי איתם תורה וכאלה.

 

מבחינה סטטיסטית, לפי מה שראיתי זה הולך ככה:

רוב הדתיים שהיו סביבי, מאלה שלא עשו הסדר, היו פשרנים במידה כזאת או אחרת חוץ מאחד שאני זוכר שרק התחזק בצבא גם.

הביני"שים והמכיניסטים כמעט כולם היו חזקים, אבל חלק, אולי רוב, מהביני"שים שהכרתי, אחרי הצבא קצת מתנתקים מההווי התורני בגלל שהתורה אח"כ נהיית להם עול וחובה והם סופרים את השניות עד הסיום של הישיבה.

 

עריכה: חייב לציין שהייתי בכמות מוגזמת של בסיסים, ובחלקם שירתתי, ונתקלתי ברמה האישית בכמה מאות חיילים, אז הסטטיסטיקה שלי לא מופרכת או משהו.

ישיבה לפני הצבא ללא ספק היא דבר הכרחי.
לרוב הבסיס הרוחני מהישיבה תיכונית ואפילו הקטנה הוא מועט יחסית ובעיקר לא מספיק מבגר.

הניסיונות בצבא רבים, ודורשים התמודדות לא פשוטה. מעטים האנשים שהתגייסו במסגרת חילונית ולא ירדו רוחנית.
חשוב להדגיש שהמון מהרוחניות והקשר לה מגיע מהבית ולא בדיוק מהישיבה. ככה ש.. זה גם פרמטר משמעותי.


הישיבה לדעתי לא בונה לקראת החיים. אבל זה כבר דיון אחר.

לא אוהב ריקודים יותר מדי, אבל מי שאוהב נהנה ללא ספק.

לא מתאים לי, זה נכון.

מיום ראשון....

ה'ממחר' השתדרג...  

מעניין איך יהיה ומה

היתה לי פאדיחה במנחה, החזן אמר "משיב הרוח ומוריד הגשם" ותיקנתי אותו, מזל שהוא לא שמע.