פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1198)

אני התחלתי אחרי שחברה דיברה עד כמה הוא עוזר וברפרוף מהיר החלטתי שהוא חי בסרט.אז לא המשכתי.

אולי הייתי במצב עצבני מידי.

שתקראי אשמח ממש לדעת מה את חושבת.

בס"ד

אבל רק כדאי להדגיש- הוא כלי עזר והוא בשום פנים ואופן לא בא במקום טיפול.

הכנסת אותי למערבולת לוגית בלי תנאי יציאה.

ואם אתה עונה לסקרים למה ענית כאן?
ואם אתה לא עונה לסקרים למה ענית כאן?

ב. אני סוקר אחרים כי אחרים מעניינים אותי כי הם בני אדם
אני לא מעניין אותי ואני כבר יודע מה התשובה שלי

ומהיכי תיתי שאני מעניין מישהו אחר

 

ג. "הסקר איננו כי אם תמצית רוח האדם בכללו" (עוגי פלצת, תשע"ו)

זה בניגוד להוראות ויש על כך ענישה מחמירה

זה פשוט כיף להרגיש טוב. נראלי שזה כשלעצמו מתנה.

והשאלה מהי התגברות.
האם אנחנו במלחמה תמידית?
סתם מסקרן אותי כי שמעתי עלזה הרבה דיבורים אבל נראלי שכשמכניסים לראש שאנחנו לא במלחמה עם אפאחד סהכ רוצים לעשות טוב ואת הדבר הנכון החיים נהיים יותר טובים ופשוטים...

רגשות...אני חושבת שטובים. רגשות טובים תחושת נקיות.
טוב על הלב.
לעיתים עדיין נותר זכר מהקושי ולכן הרגשות מעורבים לדוגמה מדוע השם עושה לי כך וכך ותחושת צורך חזקה בפינוק מהשם.


ואיך מציינים ?
בין אם ניצחתי ובין אם לאו (כי אינני במלחמה ומה שאני עוברת זה מאת השם)
כמובן עם שוקולד ואם יש חשק אז גם עוגיות עם שוקולד
ספר טוב.
בעצם תלוי במה שהיה ובגודל הקושי.
בית קפה או שוקו שווה.

זמן טוב לשבת במרפסת. ולנשום.

מהי מטרת הסקר? נראלי שכל אחד חווה נסיון באופן אחר ושונה לגמרי.

ואני רוצה לציין אותו לעצמי

כדי לחזק את תחושת הנצחון וההתגברות.

ואז עובדים על ניסיון הגאווה ומודים לה' על הכוחות שהעניק לנו להתמודד.

בכלל בהתחלה חשבתי שהפורום של נסיונות פעילים זה הפורום לכל מי שיש לו נסיונות ומנסה להתגבר עליהם

כמו מין קבוצת תמיכה

 

מסתבר זו קבוצת תמיכה מסוג אחר

אופס

וזה בוחק,לא

לא הצלחתי לעשות בוחק ;-D

 

סדרות, לא יכולתי להתאפק...

ואז אומר שיש מקק ושכדאי שכולם ייצאו מהחדר.

ואז שכולם יוצאים אתה אומר לו שהמקק זה הג'וק שגרם לו לקשקש

ושיפסיק לברבר כי נצרבו לך האוזניים 

 

או אומרת שאני שמעתי אחרת (לא באותו טון ידעני אלא עם עניות דעתי..).. ושאי אפשר להיות בטוחים בשום דבר בימים האלה..

הוא מדבר שאת נגיד עם חברות ואחת החברות הקרובות שלך מתחילה לומר שטויות בלי קשר והנחות חסרות שחר בביטחון גמור בצדקת דבריה וכל השומעים אנשים מנוסים ולא טיפשים כמוה,

והיא מפדחת אותך ברמות

עצם העובדה שהיא לא מודעת לזה אפילו יותר מפדחת

אבל עדיין מתבייש בשבילו. כולם קולטים חוץ ממנו
מעמד מביך

ומעברים מהר נושא.

אין הרבה מה לעשות עם אנשים כאלה.

מה גם, תראה שמהסך יושב מולך בגובה הנכון, שהידיים בגובה המתאים, ושאין חור במשענת וכד'.

 

(תוכל גם להעביר את המשענת הזאת לנהיגה וכד')

א. יושב לבד, בחושך

ב. דורש מאיתנו להיות רופאים ו\או עורכי דין

דווקא נחמד

אמא פולנייה יושבת לבד בחושך? איך היא תראה מה היא סורגת?

היא מאיימת שתשב לבד בחושך.

כן, ה' הוא באמת לא אמא פולנייה אם ככה.

יוצא לשדה וזה, חברהמן

טרייה מהיום.

איזה חתימה יפה @פסידונית
ויונג באמת היה אדם חכם.

לק"י

למה הוא התכוון?!

אחרי שבת מהממת!
אני באורות

אני עייפה מאד מאד. ילד אחד חולה והשני מנוזל+שיעולים.

למי שכבר ער!!

ממתין לדקירה בקופת חולים.

לעזאזל הדקירה, הבעיה זה הזמן.

ה11/9.

אלו שבדרכים או מעוניינים- תוכנית מעניינת בגל''צ.

זכור לי משהו עם פתקים בכותל..
האמת שפחות מעניין אותי מה כתןב בפתקים.. יותר מעניין אותי לדעת מה אנשים כותבים ביומן אישי |מבט מרושע|


ואיך מתמודדים?!
אני פשוט יודעת שגם אני לא הייתי רוצה שיקראו את שלי

יש לי כלל מאז שנולדתי, מה שאת לא רוצה שבני בשר ודם ידעו, אל תכתבי ואל תאמרי בקול. עוף השמיים יוליך את הכל :p

ואם כותבת, גוזרת לגזרים או שורפת...

מי סומך על יומן...

אולי יש לי בעיה באמון (?...!...) :/

ואני כ"כ לא מסוגלת לקרוא משהו אישי של מישהו אחר, בדיוק בגלל מה שאמרת...

ובכ"ז התעורר בי דחף חצוף שכזה חיחי

לא בקטע של "יומני היקר".. וגם ממש לא כותבת כל יום..
אבל כן כותבת דברים משמעותיים שעוברים עליי,
אני מרגישה שהכתיבה עוזרת לי להוציא לפועל את המחשבות היותר עמוקות שקצת קשה לעשות בע"פ..

הסוד הוא לא לכתוב ביומן, אלא לכתוב במחברת במסווה יומן..|מחייך בהנאה|

אין מצב שאעשה את זה...

חוצמזה שזה מרגיש לי כל כך מיותר... לא עדיף לכתוב לקב"ה?

למרות שזה נשמע לי אחלה דבר.

מה זה סותר? לכתוב לקב"ה או לעצמי?

חוץ מזה לכל אדם טוב משהו אחר..
לך מיותר ולי יעיל..

לא התכוונתי לזלזל...
להפך.

אני חושבת שזה בריא אצלך... לעומתי...

וניסיתי להבין מה ההבדל בין זה לזה והאם יש לזה ערף מיוחד על פני זה... לא בשביל לזלזל. סליחה אם הובן ככה...

הבנתי שלא זילזלת.. לקחתי בטוב

בס"ד

בכל מקרה זה עניין של אופי.
לי הרבה יותר נוח למען את הכתיבה אז בעבר מיענתי את הכתיבה כל פעם לאדם שהיה בחיי באותה תקופה .
היום אין אחד כזה (ב"ה) אז אני לא ממענת לאף אחד. הייתה גם תקופה שמיענתי לאלוקים.
תוך כדי הכתיבה לפעמים יש דברים שממוענים לאלוקים..

תלוי באופי ותלוי במוזה.

כשאני חושב על זה קיבלתי אותו מאקסית ומה עשיתי איתו??

בעיקר זכור לי שהוא מתעסק בסוגיה ממש חשובה של דימוי עצמי , מצד אחד ההכלה והסלחנות שלנו ומצד שני השאיפה לשלמות...ולאידיאל...
והפער בין החיצוניות לפנימיות, למה שעובר לאנשים בראש ומה שרואים בחוץ...

עשה לי טוב

אבל הקטע של הפתקים בכותל ישן יותר מזה, אם קראת חיים ולדר... לגמריי יוצא לי לחשוב על כמה מעניין לקרוא פתקים בכותל...
מצד שני, הרוב בטח ממש לא יעניין אותי.
ותכלס, אני עצמי לא כתבתי פתק בכותל מאז הטיול השנתי בכיתה ו'...

פתאום מה הפיליפינית הזאת (שבכתה ממש לידך וקינאת בה שהיא גויה והיא מבינה את המעמד יותר ממך ברוב חוצפתה) מבקשת?
קצת מסקרן, חייבת להודות.
איכס לא מתאים לי

וכן, ספר מעורר השריה לגמרי...

הירושלמי הציניקן ואשתו החטטנית.

איזה זוג הם. אחחח. תענוג.

לא אהבתי אותו בכלל.


הפלישה הזו לחיים אישיים ושלמים של אנשים.
מזעזע
פשוט לרמות אותם. דוחה

המסר של הספר הוא שכל אחד צריך להכיל בתוכו את הצד האנושי וה"דוחה" שלו.
לכולם יש צד דוחה כזה או אחר... גם לי ולך

וכדאי להכיל אותו, או לפחות להכיר בו ולאהוב את עצמך עם זה, אחרת, לדעתי (או שאולי זו גם דעתו) לא תצליח להיגמל מהצד הזה.

אבל זה דבר באמת דוחה.
לא רואה לנכון להכיל את זה או להכיר בזה. זה דבר שאין לזה מקום.
אפשר אולי לתת לנפש להבין כמה המעשה חמור ואז לגמור. אבל לא להכיר במעשה הזה כאל מעשה שהוא דוחה ופשוט חלק ממך.

כי זה העניין, שלא יהיה חלק ממך.

יש מעשים דוחים ויש מעשים לא טובים.
לדוחים לדעתי אין מקום כלל (כל מה שעובר גבול שהוא אדום אצל רוב האנשים) וללא טובים ניתן לתת יותר מקום כדי להכיל ולהיפתר מהם לאט לאט.

כי זה דבר מכוער שאין לו מקום,
ובטח לא לאהוב את עצמך עם דבר כזה, שהרי אהבת עצמך (עם זה בתוכך) תגרום לך להתייחס לזה לכדבר לגיטימי.

וזה לא

למה שלא אלמד ממנו איך מתנהגים?

מה מקדם יותר, המחשבה שהקב"ה אוהב אותי רק בתנאי ש...?
או למרות ש...?

מה הכי גורם לי לרצות לשמח אותו?

הדרך שאת מציעה מניבה תיסכולים שאולי לטווח הקצר אפשר לטעות שהם בונים משנו, אבל תכלס זה הרס עצום.

לדברים אנושים שהקב"ה שם לנו בנפש הבהמית כדי שנעבוד על עצמנו לשנות את זה?

נקודת פתיחה של כולם זה הייתם בני אדם ומשם כל אחד עולה ועובד על עצמו כפי שהתורה מצווה.
לאהוב את עצמך כולל הדברים השלילים שהקב"ה נתן בך לא סותר את זה שצריך לעבוד על זה ולשנות.

יש תאוות
יש סקרנות
יש רגשות שלילים בתוכנו.
כל הענין זה שנוי טבע המידות.

והאויב הכי גדול של ההתמכרות זה להגיד לו שוב ושוב כמה זה דוחה וכמה הוא דוחה בעצמו.

אנחנו אנשים, לא מלאכים... ובכולם יש צדדים "דוחים"...
גם במי שמסרב להודות בזה (גם בינו לבין עצמו)
אבל הלו, בוא ננסה להבין ממה זה נובע. מאיזה שורש טוב.

אסור להיות קשים עם עצמנו,
כדאי שנהיה אנושיים ולא נפחד להודות בזה.
מותר לשגות, מותר להיות טבעים. ואסור שלא להתקדם.
אני רק תוהה מה מקדם יותר, ואני חושבת שהחינוך הרוסי לא הוכיח את עצמו כהוגן...

גם אני לא אהבתי את החטטנות הזאת, אבל הוא בנאדם טוב בסה"כ.

נתחיל מנקודת הבסיס שכולנו מסכימות - שאנחנו בני אדם. יש בנו דברים לא טובים ודברים טובים.

מכאן, הדברים הלא טובים מתחלקים בעיניי ל2 מישורים:
1. דברים דוחים ונוראיים.
2. דברים לא טובים, שמה לעשות - יש בנו.

עכשיו, לגבי המישור ה2 - בהחלט לדברים מעין אלו יש מקום קודם כל להבין כי אני בן אדם ואני כולל בתוכי חסרונות ודברים פחות טובים.
שאדם שואף לטוב, אבל הוא לא כולל רק טוב.
אבל מכיוון שאנחנו בני אדם ולא מלאכים, אי אפשר להיות בפחד כל הזמן מעצמינו ורדיפה אחרי הטוב ומחיקת הרע כי האדם עלול להשתגע ולצאת לגמרי מדעתו.
אז כאן, יש לאט לאט בהמון עבודה עצמית (תמידית) ועבודת המידות לתקן ולאזן את הדברים הפחות טובים שלנו. הלא טובים.

לגבי המישור הראשון - יש דברים שהם גבול אדום זורח בורדו שאין לעבור אותם כלל. לא באים בחשבון.
אם אדם עובר בכל זאת, אז הוא כן צריך להכיר בחטאו אבל לעשות הכל כדי למחוק אותו באופן כמה שיותר מיידי.
(לעיתים אולי הזעזוע עצמו מהמעשה הדוחה מספיק).
אם מדובר בהתמכרות מעין כמוה ומשהו יותר חריג, אז כמובן שלזה יש שיטת טיפול אחרת ויש צורך לעבוד עם האדם בדבר כזה באופן יותר מובנה ומכיל.
אבל לא בפן של אהבת האדם עצמו עם המעשה הזה. אלא, *הכרה* בעצמו ובמעשה.
שהרי, אם יאהב את עצמו עם המעשה, הזעזוע שצריך היה להגיע ישירות עם המעשה יכול גם שלא להגיע ואף להפוך את זה מצד האדם לחלק ממעשים "לא טובים" (ולא דוחים) ואולי אפילו לבסדר.

וזה ההבדל מבחינתי.
לאן המעשים שלנו מחולקים (לאיזה מישור), והשוני בין *אהבה* ל*הכרה*.


@ציף ציף
תשובה גם לך.. לא נותן לי לתייג

ב"ה לא היה לי את היצר הזה.
כנ"ל

וממש לא היה לי יצר כזה..
גם לי היה קשה עם הספר.. בעיקר עם העובדה שלאורך כל הספר הוא יוצר קשר אישי וקרוב (שלא לדבר על ייחוד) עם אישה שהיא לא אשתו.. וזה אפילו לא מפריע לו..

ואני גם לא מבינה את הקטע לכתוב פתקים בכותל..
זה כמו לשלוח פקס קצר כשאתה יכול להתקשר ולדבר באריכות..
אני חושבת שהפתק האחרון ששמתי היה בכיתה ה'..

מישהו לשים פתק

ככה מספרים

ספר רחפני קצת

למה שיהיה יצר כזה?

אם כבר- אולי להתחיל לכתוב פתקים ולשים בכותך שזה גם לא קרה כבר הרבה שנים...

 

סיקרנתם.

זכיתי גם בנזיפה מאבא וגם בהארה אלוקית, כשפתחתי וגיליתי שה' מוחק את הטקסט לאחר שהוא מעיין בו

מדהים. 

ואני חשבתי שאוכל להפסיק* לעבוד כמו כושי ולהרוויח ע"י זיעה ומאמץ.

טובנו. 

|נאנח|

 

[*להתחיל ]

 

במלואה

זה לא אמור להיות בחיסכון השקעה וצריכה?

השיר האהוב עלי בכל הזמנים.

במנגינה חלאבית

במנגינה שאבא שלי שר, מניח שהיא אשכנזית

צאו לעבוד

ממה שהבנתי זה לא קל ולא מהיר
אבל אחלה דרך, סה"כ

כל מה שאתה צריך זה כובע גרב, אקדח ומישהו מבפנים

@אנשים רלוונטים

ברור שאין בשביל זה צריך לעבוד

וזה אפילו חוקי.
אבל לא כ"כ פופולרי..

לשדוד בנק.

ועוגי, עדיין לא הגבת על המהומה....

לא צריך מוצרי טיפוח בשביל שהזקן יראה טוב וירגיש טוב
כל עוד זקן בכלל נוח לך...

ואם אתה מגדל זקן מסודר ולא פרא, אז בכלל לא משנה.. פשוט לחפוף כל פעם כשאתה חופף את הראש, גם את הזקן.

אני עייפה מאוד ויש לי עבודה היום חד פעמי אבל אין לי כוח 😞

שמישהו יסביר לו שזה לא הזמן להיות עירניים כ'כ... לפחות הוא רגוע...

צריך לכבות את השעון מעורר
וזה קורה גם לפני מודה אני

לצערי לא אני...

יום-שישי ראשון מזה 8.5 חודשים שלא צריך לקום בלחץ לעבודה. איזה נחת

איפה צולם?

נוגע בפלא',מכבה את השעון.

עקרונית בספרים כתוב שלא לגעת בכלום לפני נט"י וכו'.

אבל שמעתי שהרב מוצפי אומר שאין בזה כלום כיום.

הנטילת ידיים זה בגלל שהנשמה יוצאת בחצות מהגוף כאשר האדם ישן,וזה אחד מ60 מיתה כמו שאומרים.

ולכן כהנשמה יוצאת שורת על הידיים רוח רעה, כרגע ברח לי שמה ולכן עושים נטילת ידיים גם לסירוגין כיוון שהיא עוברת מיד ליד.יש אומרים שהנטילה תלויה יותר בעמוד השחר ולאחריו צריך,אני לא יודע מה הטעם.

אבל הרוח רעה מובא בילקוט יוסף.

השאלה היא איך מתייחסים לרוח הזאת,האם נאמר שנגיעה בחפצים ובעצמנו מסוכנת לפני שנטלנו ידיים או לא.

למיטב זכרוני בילקוט יוסף מובא "יד לחוטם תיקצץ" וגם בשולחן ערוך המקוצר הוא אומר שלהיזהר בזה.

ועם זאת,יש מי שאומר הרוח רעה הזאת הדין שלה לא כבעבר.

 

מעבר לכך אפשר לקרוא כאן

http://www.yeshiva.org.il/midrash/1946

 

הבוקר הגיע. החרוצים שלי כבר היו במכולת ובגן ורק אני עדיין במיטה.

במתנה

לא נוגעים במקומות מסויימים, בגלל רוח טומאה שעל הידיים לפני הנטילה.

 

כיום, לפי שיטות מסויימות - הבעיה עם הפלפון זה לא שהידיים יטמאו אותו, אלא הוא אותן.....

שלא נוגעים בשום דבר....

זה על אף, פה וכו' - וכן לגבי מיני מאכל.

 

[אבל האמת, כתבתי בעיקר בגלל הסיום...]

 

אני לצערי נוגעת בפלאפון ובעוד דברים... פעם הייתי מקפידה על זה יותר..

אבל צריך להקפיד שההקפדה לא תזיק לאחרים.. כשהייתי בשירות, אחת הבנות בדירה הקפידה לא לגעת בכלום לפני נטילת ידיים, והשעון המעורר שלה היה מעיר את כולן (ולא בשעה שתכננו לקום) עד שהיא הואילה להתעורר, לקום וליטול ידיים..