פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1420)

ובמצברוח לא 100

רק אדמין...

אחזיק לכם אצבעות עד סוף הצום בשקט
(מספיק מזדהה למרות שלא צם?)

רואה קופה אמריקה...

בס"ד שה' יברך אותכם בחזרה אמן!!! ותודה רבה!!!

בס"ד

אכן למרות הקושי והניקיונות גם לאורך מהלכה של השבת, (שהרי היינו ים אנשים והייתי חייבת לשמור על סדר ונעימות לאורך השבת) למרות הקשיים, הייתה שבת אחלה וממש נהנו!

כמה אורחים היו חבל"ז, בשיא ספרתי כ25 איש לפחות(דודים ואורחים שנוסעים בשבת הצטרפו גם).

תודה לאל שזה מאחוריי וקבלתי את חדרי היקר בחזרה חחחחח

העיקר שנהננו ועבר ברוך ה' בשלום.

מאחלת אחלה שבוע לך ולכל חברי הפורום ועם ישראל!!!

(אין טעם לפתוח שירשור חדש לכך אם כבר שאלת כאן...) אז מקווה שיקראו את העידכון הנ"ל. אני בכל מיקרה חוזרת כעת לשיגרה עד לארוע הבא בעזרת ה' ושיהיה רק בשמחות כמו שאומרים בעזרת ה' - אמן!!!

ב"ה

שמחים לשמוע שנהנת בשבת ושהכל חזר לשגרה!!

כל הכבוד על הכנסת האורחים!!

היתה ב"ה שבת מצוינת וטעימה ושמחה...

נחנו היטב לקראת השבוע הבעל"ט

ספר על האוכל..  

תמיד שאני רואה כאן אנשים שרושמים על דברים משמחים, אני שמח.. 

ובהחלט מה יש ללמוד מהם. כל הכבוד לך סיוון! הלוואי עליי..  

ואצלי - 

התחיל עם צחוקים בערב עם המשפחה, האורחים. המשיך בעונג שבת עם חברים. 

והמשך היום בשיעורים ומלא צחוקים.

אה, והיה יומלדת לאחיין היחיד שיש לי.. 

ובכלל רק יצא שבת, שלחו לי את הסרטון הזה, תכלס - נקרעתי ! 

שבוע טוב. 

אמרו לי הרבה מילים חמות השבת וירגנו לי כן, תמיד טוב קצת להרגיש טוב על הלב מאנשים שמעריכים את מה שאתה עושה ומודים לך מכל הלב

יש לך חברות?

פועל מספיק להגנתו...

יש מקום לביטחון עצמי והכרה בערך עצמי 
מתוך ידיעה "וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חייל"

"אמונה וביטחון"- כדאי לקרא את הקונטרס.
"ביטחון עצמי"-
כדאי לשמוע את דר. מיכאל אבולעפיה. 
הגיוני שתהיה לו הרצאה או משהו בנושא.
בהצלחה!

לא אם זה סותר...אלא אם ביטחון עצמי זה שלב בפני עצמו שחייבים לעבוד עליו בנפרד...

יש בנאדם שעבר טראומה\השפלות שגרמו לו לחוסר ביטחון עצמי...

עד היום הוא שתק והבליג לכולם כי הוא מפחד להגיב...

עכשיו, כשאומרים לכזה בנאדם שהכל משמים והכל לטובה...מניסיון שאני מכיר...סיכוי גדול שהוא יקח את זה למקום לא נכון!

בפעם הבאה שהוא יגיע למצב שהוא צריך להלחם הוא ישר יוותר! ועוד ירגיש שהוא יצא צדיק...

כי "הכל לטובה" והוא בוטח בה'... (תירוצים)

אז אולי קודם צריך ביטחון עצמי ואח"כ ביטחון בה'?

לעבור את השלב של גיבוש זהות עצמית וביטחון עצמי
על מנת להגיע להכרה באחר- וממילא במה שיותר גבוה ממנו.

"ואהבת לרעך- כמוך"- על מנת לאהוב אחר יש לפתח את זה כלפי עצמך.
כלפי שמייא  הסברא אומרת שזה היינו הך.
שוב- ד"ר אבולפיה- הגיוני שיהיה לו מה לאמר בנושא.
מומלץ.
בהצלחה!
עוד משהו טוב בעניין-
http://www.yrg.org.il/show.asp?id=42965
וגם- מאמר "ישראל בטח בעצמך"- הרב דר. רונן לוביץ. לא הצלחתי להביא פה- כדאי לחפש ב "גוגל". גם מעניין.
https://misavivlashulchan.files.wordpress.com

בהצלחה!

מתוך הביטחון בה'- הוא צריך לדעת שאינו צריך לוותר. ה' יעזור לו לעמוד על האמת שלו.

ביטחון בה' - אינו שכל טיפש שמזיק לאדם, אז זה "לטובה"... אולי ה"הכל-לטובה" זה דווקא שיש לו הזדמנות ע"י כך להגיב סוף-סוף כראוי?... גם זה מה'..

למרות שכלפי חוץ שני סוגי הביטחון שהצגת מקבלים ביטוי דומה,האחד הם נובעים לגמרי ממקומות שונים בנפש.

וכדי להמחיש -שכור לי סיפור על אדם של"ע איבד ממונו ,ונכנס לחרדות ואמר לרב שלו: הרב, עד היום היה לי ביטחון בה', אך מאז שהכסף...קשה לי עם מידת הביטחון -אני מודאג כל הזמן וכו'. הרב ענה לו: "עד היום היה לך ביטחון בכסף שלך ,לא בה'.

לפי הסיפור הזה ,אדם יכול לשאוב את הביטחון שלו מכל מני דברים,אלא שהביטחון היציב היחיד שיש הוא ביטחון בה'. שאר הביטחונות-והביטחון העצמי בכללם-הם לא יציבים,הם רק כאשר התנאים אופטימליים. לדוג- אדם עם ביטחון עצמי לעלם לא יכול לדעת כיצד יגיב ואיך ינהג במידה ויאבד את מוצלחיותו או את תמיכת החברה טיחסם-ז"א, כל עוד הביטחון לא נובע מהישענות על הקב"ה,אז זה ביטחון מדומה וזמני.

בגלל שהשניים (2 סוגי הביטחון) דומים לכאורה, לכן נראה לי שדוקא לאנשים עם ביטחון עצמי יהיה יותר מבלבל וקשה להגיע לביטחון אמיתי בה',כי הם קודם צריכים להשתחרר מהדמיון שיש להם ביטחון אמיתי בה'.נסיון העושר קשה יותר מנסיון העוני ,וכאן,לבטוחים בעצמם יש כביכול את ניסיון העושר. לעומת זאת, אדם שכבר נמצא בנקודת האפס-יודע לגשת למסלול הנכון ולהתחיל לעבוד על ביטחון אמיתי בה'.

מה שמדגיש את זה לדעתי הוא שהשניים-עלולים לסתור זה את זה, כאשר הביטחון העצמי הופך למקור המשענת שלך,כי אז זה אפילו סוג של גאווה ועבודה זרה.אדם כזה יכול ליפול ל"כוחי ועוצם ידי",אלא אם כן הוא זוכר ויודע-במוח ובלב(מפנים להרגשה) -שכל מתנה וכל הצלחה וכל כישרון שלו הם אך ורק ואך ורק ואך ורק מה' יתברך.

וע"מ שלא יהיה "קדוש מעונה",שזה גאווה במסווה של ענווה (ויכול להיות מצוי אצל מי שאין לו ביטחון עצמי),ובכלל ,כדי להשתחרר מכל תחלואי הנפש הוא חייב לנבוע מתוך מצב של שיפלות וענווה. כל ריגשי הנחיתות שלנו וחוסר הביטחון העצמי שלנו נובעים דווקא  מגאווה- שזאת תחושת "אני נפרד". כשאדם רוצה להרגיש שהוא שווה משהו ובעל ערך, ושוכח שאין "אני נפרד"-הכל זה רק השם יתברך. זה נשמע הפוך על הפוך, אבל צריך לדעת שהדבר היחיד שמשחרר משיעבוד לדימוי ולדמיון העצמי ,הדבר היחיד שמשחרר משיעבוד לדעת החברה עלינו,הדבר היחיד שמשחרר מנסיונות להוכיח לכולם וגם לעצמינו שאנחנו "שווים",זה דווקא ענווה ושיפלות,ז"א לדעת שאין לי מעצמי דבר, וכל הטוב והכשרונות הם רק מה',ולכן כשנכשלים לא מתוסכלים ולא מרגישים נחותים ,כי יודעים שזה היה רצון השם,וכשמצליחים לא מתגאים כי יודעים שההצלחה היא רק מהשם.

יצא לי מבולבל,אך מציעה לך ללמוד זאת מספרים של הרב יצחק גינזבורג שליט"א,ומלמידיו שמלמדים זאת בביה"ס לתורת הנפש. יש להם גם אתר "גל עיני" .מציעה גם לקרוא את הספר על הרב אושר זצוק"ל, וכך להבין יותר את התפיסה הכ"כ אמיתית ומדוייקת הזאת.

כסף זה דבר חיצוני... אבל מעלה זה דבר שה' נתן לאדם לא כדי שיתעלם ממנה וישנן שהוא אפס

לדוגמא... יש פצוע בכביש (רק על שונאי ישראל)  מתאספים סביבו אנשים עם ידע בסיסי בעזרה ראשונה 

או אפילו פרמדיקים לצורך העניין... פתאום רץ אדם וצועק לכולם לזוז כי הוא רופא בכיר (זאת האמת) והוא יטפל בו

זו בודאי לא גאווה אלא ידיעת המעלות ושימוש נכון בהם. 

אח"כ אפשר לשייך את זה לקב"ה כדי לא לזלזל באף אחד...כי ה' נתן והוא יכול גם לקחת חזרה..

אבל לוודא שלא הם (המעלות שלי) יהיו מקור הביטחון שלי. שלא ה"עצמי" יהיה מקור הביטחון וההרגשה שבזכותם אני "משהו",כי הן לא שלי להתגאות בהם כשאני מצליח והן לא שלי להיות עצוב בגללן כשהן לוקות או אינן.

האמונה שלו בך

כלומר הביטחון והאמונה צריכים לתת לך את הכוח להתגבר על החולשות, הפחדים ולעשות את מה שאתה רוצה לעשותבצורה הנכונה ביותר

לא לעבוד על מידת האמונה והביטחון ולצפות שפתאום לא תהיה ביישן אלא לעבוד על הביישנות, להעז ולפעול כי אתה יכול

אדם שלא מאמין בעצמו לא מאמין בקב"ה כי הקשר של אדם עם עצמו מגיע לפני הקשר עם כל הסובב ומשפיע על כל קשר אחר.

אם נסתכל על הקב"ה ככללות ההוויה ומקורה וכו' אז נראה שאדם שמאמין בקב"ה (לא במובן הפורמלי) לפני שמאמין בעצמו הוא אדם עם שבר והוא לא יחזיק ככה מעמד. קודם אדם עם עצו אחר כך החוצה. הרב קוק במידות הראי"ה פיסקת התיקון. מדבר על זה שמי שעבודתו הרוחנית מנותקת מעצמו ומערכו האישי וישר קופצת לתיקוני עולמות לא עושה דבר וזה לא יצליח כיון שזה מנותק ממנו.

קואוצ'ינג. כמו בכל בעיה אישית, כדאי מאוד לצעוק אל ה' בתפילה, שיעלה לו ארוכה ומרפא. זה ללא שום קשר. הנחת העבודה צריכה להיות, שחיי האמונה מזכים את האדם בחיי העולם הבא, והם לא אינסטרומנטליים לענייני העולם הזה. 

האמונה והביטחון נועדו קודם כל לאלה שנחשבים למצליחנים: הכרה באמת הבסיסית, שמה שהם חושבים ששייך להם, לא באמת שייך להם.

מי שמצליח לשבור חסימות בזכות אמונתו בה', נמצא בדרגה גבוהה מאוד של אמונה, שאותה הוא השיג ללא שום קשר לבעיותיו האישיות.

אני באופן אישי עשיתי מעשים קטנים ומשמעותיים על מנת לשבור חסימות של ביישנות.  

לאחר שאדם מגיע להצלחה, בתחום כלשהו, אם יתבונן באמת, יגיע למסקנה שההצלחה הייתה תלויה בגורמים שאינם בשליטתו. גורמים אלו הם הסייעתא דשמייא שהוא זכה לה. 

לא מדובר על מכות...אלא תגובות של אנשים

"לא הביישן למד" לא נאמר על מישהו שיושב בשיעור של ערסים...אתה מסכים איתי?

העניין הוא שאדם חסר ביטחון...כל תגובה הכי קטנה של חוסר הסכמה על דבריו..

"מזכיר לו" בעצם את מה שהוא תמיד חשב על עצמו... שהוא דפוק!

הוא צריך לנשום עמוק - 

"לצאת" רגע בראשו מהסיטואציה, ולהזכיר לעצמו שאין כל סיבה שהשני יהיה יותר צודק ממנו.

ולא - הוא לא דפוק..

שמע בנושא התמודדות אישית. הרב מדבר שם בדיוק על זה-מאוד מחזק! מסביר איך לא להתרגש מהעולם. מביא שם שמי שלא נהנה ממחמאה ,גם לא יעלב ולא  יתבזה מעלבון ושאין "ביטחון בעצמי" אלא רק ביטחון בהשם.

אך אצטט כאן גישה קצת שונה (שאשמח אם תעזרו לי ליישב את הסתירה לכאורה בין השתיים-מאוד מבלבל אותי הסתירה לכאורה): מובא בשיחות הר"ן סימן ק"מ: (רבי נתן כותב על דברי רבי נחמן אליו)" כשאמר לי עניו הנדפס בליקוטי תנינא סימן פ"ו על פסוק 'מקצר רוח ומעבודה קשה' ,שעל ידי קטנות אמונה צריכין לעבודות קשות וכו', ...עמדתי לפניו כמשתומם ומחשבותי היו תמהים בענין זה, כי נדמה לי שיש לי אמונה קצת. ענה ואמר בלשון גערה קצת, כאומר ואם יש לך אמונה ,אין לך אמונה בעצמך, והזכיר מיד מאמר רבותינו זכרונם לברכה 'כי מי בז ליום קטנות' מי גרם לצדיקים שיתבזבז שלחנם לעתיד לבוא, קטנות שהיה בהם בעצמן',שלא האמינו בהם בעצמן. ורש"י זכרונו לברכה פרש שם כפשוטו קטנות אמונה. אבל מדקדוק לשון הגמרא שאמרו שם קטנות שהיה בהם נראה מבואר דברי רבנו זכרונו לברכה שעיקר קטנות האמונה שלהן היה בהן בעצמן. ויש לפרש לפי זה שלא האמינו בהקב"ה שהוא טוב לכל והם חשובים בעיניו יתברך. ומחמת זה היה בהם קטנות. וזה היה עיקר קטנות האמונה שלהם מה שלא האמינו בהם בעצמן. ויש לכון גם פירוש רש"י לזה.

והכלל המובן מדבריו צריך שיהיה לו אמונה בעצמו שגם הוא חביב בעיני השם יתברך, כי לפי גדלת טובתו של השם יתברך גם הוא גדול וחשוב בעיניו יתברך. וכבר מבואר עניין זה כמה פעמים שאין זה ענוה להיות במוחין דקטנות חס ושלום וצקיכין לבקש הרבה מהשם יתברך לזכות לדרכי ענוה באמת וכו' (עיין בליקוטי תנינא סימן כ"ב ובסימן ע"ב ועוד בכמה מקומות- ליקוטי מוהרן ח"א, סימן קמ"ז וסימן קצ"ז)... ויש שיש עליהם מחלוקת מחמת שאין להם אמונה בעצמן וכו'.

עונים למי ששואל על ביטחון, כנגד תגובות "אלימות" שהיה רגיל לקבל?.. בעוד מילה "אלימה?  תמהני.

ב. "ביטחון עצמי" אינו דווקא "לא יקרה לי רע". אלא יותר האמון ביכולת להתמודד. שלווה שלא ליפול מכל מציק.

וגם הביטחון בה', אינו רק האמונה שכל מה שה' עושה הכל לטובה - אלא גם בכחות שהוא נותן (שגם אותם הוא עשה) להתמודד בבחירה ככל הניתן עם מה שלא טוב, לפי מיטב יכולתנו.

כי אם הכל משמים...אז מה אני אגיד או כמה אני אצליח בסוף ה' קובע....מה יגיבו על מה שאמרתי...גם ה' קובע

ממלא אין מה לפחד מאף אחד....

מה גם שמעתי מרב חב"דניק פעם שאין דבר כזה ביטחון עצמי יש רק ביטחון בה'

הביטחון בה', הוא מושג יותר "למעלה" מ"ביטחון עצמי". אבל גם ביטחון עצמי הוא דבר חשוב.  יש באדם גם צדדים "פסיכולוגיים" ומידותיים, שיש צורך לעבדם. כמו שגם דואגים לתזונה מתאימה לגוף על אף שה' מחיה הכל.  כך חקק בעולמו, גם אם יש מציאות של ניסים, שמדלגים לפעמים על הסדר הטבעי.

ב. הצדדים הללו גם משפיעים זה על זה. האמונה בה', על היכולת לעבוד על הצד הטבעי (גם זה חלק מהביטחון בו, שיעזור גם בכך..); והשלוה הטבעית ועיבוד הכחות - על הפניוּת למה שלמעלה מזה.

ג. והאמת שאלו צדדים שמופיעים זה בתוך זה. כלומר: על אף שיכולים להיות אמונה וביטחון בה', ללא תלות ב"ביטחון העצמי", וכן "ביטחון עצמי" מסויים, ללא תחושת עומק של מידת הביטחון - אבל בסופו של דבר, אותה פניה כלפי מעלה, שמגלה את הפתיחות לאמונה ולביטחון, היא מתגלה בלבוש של האמון-העצמי. 

האדם קודם מבטל את עצמו כלפי מעלה, "מי אני", מתמלא בכח מההתבטלות כלפי ה', שהכל בא ממנו; ומתוך כך מתמלא אמון גם בכחות שה' נתן לו. גם זה מה'. נדבק במידותיו - מה הוא רחום אף אתה רחום. מה הוא גיבור - אף אתה גיבור.. המשך מהחיות האלוקית שממלאת דווקא מתוך הענוה כלפיו.

עובדים על הדברים במקביל.

ד. ביישנות אינה מידה רעה. אדרבה, ישראל ביישנים, רחמנים, גומלי חסדים.  אלא צריך שלא "תשתק" (ולא תמיד "להתווכח, להביע דעה" בא מביטחון עצמי..) ושלא תהיה "פחדנות".

אם מעמיקים בשורש הביישנות, בטוב שבה, הרי שמוצאים בה פנימיות וענוה. וכנ"ל - כשמכוונים את זה כלפי ה', משם באים גם הביטחון, העוז המרץ והשמחה.

"כשם שצריך אדם להאמין בה כן צריך אחר כך להאמין בעצמו"

שיוך לקב"ה לא יעזור לו.

כשאדם מאמין שהכוחות והעוצמות שיש לו הם מה', זה מוסיף לו ביטחון מתוך ידיעה שהכוחות שיש לו פועלים מתוך מערכה נצחית אדירה, אבל אם אין לו כוחות והוא סתם חלש, אז למה שזה יעזור לו אם הוא ידע שהחולשה שלו נובעת ממקור עליון??

אם אני כל הזמן מתלבט, מחליט וחוזר בי כמה פעמים זה קשור למזל מאזניים???

מציעה לך לרשום בדף את כל היתרונות בטור אחד ואת כל החסרונות בטור שני ולשקלל אותם אחד מול השני.

אם ההכרעה עקרונית ואת עדין מסתבכת, תנסי להתייעץ עם מישהו חכם, שיעזור לך לנתח מה את מרגישה ולהחליט

וכמובן תתפללי לקב"ה שיעזור לך להחליט את ההחלטה הנכונה

בהצלחה!

כי ככל שתתייעצי יותר, תקבלי עצות כמספר האנשים איתם התייעצת.

לכן צריך דווקא אחד כדי לא להתבלבל

לפעמים כדאי לעשות את היתרונות והחסרונות מול אדם אחר, ככה הוא יוכל לעזור לך להגדיר לעצמך מה את באמת חושבת ואת המשקל של כל דבר

והכי חשוב- ברגע שהחלטת החלטת.

זה מה שטוב לך ואין חרטות.

ככל שתקבלי יותר את העובדה שמה שהחלטת טוב לך ונכון לך,

ככה יש יותר סיכוי שההחלטה באמת תהיה טובה ומתאימה

ברגע שיש פתח להחלטה אחרת או לחרטה, ההחלטה פחות שלמה ואז הבלבולים ממשיכים

תחליטי לא להחליט,
להישאר בחוסר החלטה עד שתרגישי בנוח להחליט

יש לך אם אתה רוצה תפילה בביתכנסת הגדול שלפעמים יש שמה דברים מעניינים... ואם אתה רוצה מעניין מסגנון אחר אתה יכול לצאת לעמק רפאים אבל זה פול חילולי שבת... ויש לך כל מיני פארקים באזור-הכותל לא רחוק

מה זה מעניין בשבילך?

זו שבת שחנ"ש במקום יפה עם חבר קרוב 

(או לימוד בחברותא כמו כל שבת)

יש מצב אני יקפוץ לים, עוזר לך?

באפליקציה אפשר לקבל הודעות push, כלומר התראות על דברים שקורים...

/Forum/Forum.aspx/f59

אהבתי

 ''הפורום שלי עם עצמי'' סגור בהנהלת @עוגי פלצת

בהנהלת @המצב חסה ו @מיכל=>

/Forum/Forum.aspx/f310

תודה בכ"ז

והבדיחה הכי גדולה זה הכרטיס של מנהלת הפורום... 

אם המקרים היו הפוכים גם הפירסום והתתעסקות היתה הפוכה

[חוץ מהסוף. אנחנו לא אדישים ולא מיואשים ולא "מחר זה אנחנו", ח"ו..]

כך תמיד היה דרך האנטישמיוּת: רוצחים, ויש להם טענות כלפי היהודים.

היום הם "מהדרים" - רוצחים ומבכיינים...  ("עלם החמד" הנ"ל - הניף "וי" אחרי רצח הנערים. אין כל צער מיוחד עליו - אם כי ה"הרג הפרטי" הזה מגעיל ומגונה וכל אחד יכול לראות את "תועלתו" המרובה..)

ב"ה שלא מפי התקשורת המתוסבכת אנו חיים..  ונקווה שמנהיגי המדינה יתעשתו, יפסיקו לחפש איך לא להרגיז את העולם, יבטלו את כל חלומות ה"הכרה" בעם-שלא-היה, וייכנסו בהם בכל הכח.  את הלשון הזו, למרבית הפלא, גם הם וגם העולם מבינים. ברגע שהמדינה, כמדינה, תחליט על "שינוי כיוון" - ייראה אחרת.  נקוה שה' יתן שכל ועוז פנימי. כח, ב"ה, יש בהחלט.

משפחה בירושלים רק אני כאן

כל הבית כולו שלי

כאן לעשו בלחוד (ואולי אף זרעו), כאן לכל האומות.

יש את מי שה' אוהב "יותר" לכאורה, והגויים מקנאים בו אז נטפלים אליו. מתחיל מימי קין והבל, ממשיך בימי אברהם והבארות, יצחק וישמעאל, יצחק והבארות, יעקב ועשיו, ובמזל, הקנאה שהגיעה גם אל יוסף ואחיו (שהייתה קשורה לאהבת אב והענקת יתר, ולאו דווקא לאהבת אלוקים "לכאורה יותר") - לא הבשילה כמו שאר הקנאות, ולא התבצע עוד פיצול כמו בשני הדורות שקדמו, וכל 12 השבטים הקימו עם אחד...

זה אפשרות אחת להסביר, כמובן שיש עוד הרבה, אבל זה מספיק לי ונראה לי שזה "בהגיון", לא?

במקורה הפסיכולוגי נובעת מהשלילה של שאיפת החיים הישראליים, במובן הלאומי והכללי,

שזה הוא נגוד שנעשה מורגש ונפעל בפועל גם בלא הבנה וידיעה, "אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי" .
 

במיוחד בשבילך.

בגלות הארוכה. כשיהודי זוכר שהוא יהודי ,הגוי לא צריך להזכיר לו. כשיהודים לא עושים "קידוש" ,אז הגוי עושה להם "הבדלה". 

וגם "הר סיני" שממנו ירדה שנאה לעולם-הם מרגישים שיש בנו נצח,יש בנו משהו נשגב,עליון ורוחני שבהם אין,ולכן הם מקנאים בנו ושונאים אותנו. אחד מגדולי ישראל אמר"אין קנאה כקנאת הנפשות"-קנאה רוחנית הכי גרועה. וכמו שמובא בשיר השירים"קשה כשאול קנאה" -נראה לי שמדובר שם על עניין זה שאומה"ע מקנאים בנו.

אלא-כאשר אנחנו במיטבנו-חזקים,הם לא יכולים לבטא את הקנאה ולכן מביעים הערכה ויראה כלפינו,אבל כאשר אנחנו בשיפלות גלותנו-הם מבטאים את הקנאה כשנאה. ורדיפה.

אנשים אנא התייחסותכם.

את עדיין ערה? חשבתי שהלכת לישון לפני שעה!

ושיהיה ברור:

הוא לא מזמין אלי.

הוא מזמין אלינו.

בעיקר אליו.

עברית