פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 148)

לעמת בן אדם מול השקרים שלו יגרום לו להתחפר. אף אחד לא ירוויח מזה

יותר טוב ממה שחשבתי
 

יללה של תינוק בוכה

מבאס

גם בעברית אני לא באמת יודע מה בדיוק ההבדל בין ברחש ליתוש (בהשוואה של אחד לאחד) רק שהראשונים נוטים להתקבץ ללהקות מטרידות…

אנחנו פשוט לא מתרגמים

אנחנו עסוקים בלאסוף צדפים לא חוקיים מחופים 

בלתפור אנשים. אז בקטנה. 

איזה אינטוג

שזה זמן שאני צריך להתנהג יפה כדי לקבל שנה טובה 

למרות כל מה שקראתי בחסידות ואני מאמין שזה נכון, זו תמיד ההרגשה שלי

חרוט לי במחשבה שזה זמן מאיים ומדכא כזה

המלך בשדה,

שזה זמן להמליך את הקב"ה ולא סתם לבקש גשמיות וכו' וכו'

לא בקטע של להטיל ספק.. למה חשבתי תמיד שזה כתוב מפורש.

אגב, החסידות לא מתעלמת מזה שזה יום הדין (אם הבנת ככה)

פשוט מסבירים שכל העניין הוא המלכת ה' ואלול הוא זמן מסוגל וזה, והדין נובע מכמה המלכת את ה' עליך.

ואז יתנו לנו שנה רגועה שנוכל לעבוד את ה' בנחת, לעומת מי שלא המליך יצטרך לעבור דברים לא נעימים בשביל להתקרב אליו במשך השנה.

אבל הרי כתוב שבראש השנה האדם נידון וגם עמים שלמים נידונים..

כמו שמסביר ר' נתן שכל החגים האלה הם מהלך שלם..

בהתחלה - ראש השנה ויום כיפור - ממליכים את ה' מתוך יראה שאסור בשום אופן לעבור על דברי ה'.

ובסוף - סוכות ושמיני עצרת, מכניסים את הידיעה שה' אוהב אותנו כדי שהאדם לא יתרחק אם בכל זאת נפל בעצת היצר.

אז אני חושב שאנחנו מסכימים

רק מה שאני אמרתי שאני מרגיש "להתנהג יפה בשביל שנה טובה" התכוונתי בלי להמליך את ה' אלא מחשבה של "העיקר שלא יהיה לי רע השנה הבאה"

אתה בעצם מרגיש שלחזור בתשובה על המעשים זה לא אמיתי לך ובא מהלב ואתה עושה את זה כדי לקבל טוב (וכדי לא לקבל רע)?

זאת אומרת זה קורה לי לפעמים, אבל בדרך כלל אני באמת מצטער

פשוט בתקופת אלול וראש השנה ספציפית אני מרגיש באויר תקופה של פחד מדכא כזה

נשמע שאתה מפחד שאם לא תתנהג כשורה יביאו לך בהפוכה

ש"מחפשים אותך בסיבוב" מה שנקרא

ניסיתי לכתוב כל מיני דברים אבל הרגשתי שאולי להביא סיפור מתוך מאמר שקראתי יועיל יותר

(לא יודעת אם זה יגע בך אבל ננסה)

"אז איך מגיעים ליום כיפור?

בואו תשמעו סיפור על רבי זושא. “הרב הקדוש רבי זושא זי”ע עלה פעם אחת לבימה ואמר: הרי השי”ת אוהב אותנו כל כך! כמו שכתוב אהבתי אתכם אמר ה’, ואיך אפשר לעשות נגד רצונו וגעו כל הקהל בבכיה”. (זהב המנורה עמ’ קמה).

עולה רבי זושא לבימה ואומר: “אתם שומעים? ה’ כל כך אוהב אותנו! הוא ברא את האהבה, הוא מקור האהבה בעולם. האהבה שהוא אוהב אותנו היא כזאת, שמקיפה אותנו ומחיה כל תא בגוף שלנו. האהבה שלו היא התדר שבו הוא ברא את כולנו כעם, וגם כל אחד כיחיד. אנחנו מוקפים באהבה עצומה של ה’. אז איך אפשר לעשות משהו בניגוד לרצונו?

הרי מה שהוא רוצה מאתנו, גם זה ניתן באהבה. כל החוקים והכללים וההלכות, ניתנו מאיתו באהבה גדולה, כי הוא רוצה לכוון אותנו אל הטוב, ושחיינו יהיו מנוצלים למה שנועדו. מתוך כך הוא הנחה אותנו ולימד אותנו מה הוא רוצה שנעשה. אז איך אפשר לעשות משהו בניגוד לרצונו?”

כלך כך מרגש! רבי זושא בא לעורר את הציבור, ותראו את האופן – הוא מחזק את הבסיס הזה: הרי השי”ת אוהב אותנו כל כך, “אהבתי אתכם אמר ה’ ” אז מהמקום של אהובים, איך אפשר לעשות נגד רצונו?

שמע הקהל את רבי זושא, ופרץ בבכי. לא סתם בכי.

וואו, אני מדמיינת את הבכי הזה, איזה בכי מטהר. בכי שמחבר למקום הכי פנימי שלי, שיודע שה’ אוהב אותי, ושכל מה שעשיתי בניגוד לרצונו, ממש לא מתאים לי, ממש לא שייך לי.

בכי שאומר “ה’, גם אני אוהבת אותך! אני רוצה לעשות רק מה שאתה רוצה. לעשות רצוני כרצונך. כל מה שעשיתי בניגוד לרצונך הוא סתם חיצוני לי, הוא לא באמת אני!”

אני חושבת שכולנו מחפשים את הבכי הזה, כשאנחנו באות לתפילה ביום כיפור. יש מקום פנימי שכל כך מחכה לבכי הזה – הבכי המטהר, שמטלטל אותי, שבא מהמקום הכי פנימי ומחבר אותי לשם.

כל כך חשוב לחבר את היום הזה, את הבכי הזה, לאהבה."

חצי משכנע... אולי אם הייתי שם אותו צדיק היה גורם לי להרגיש ככה

אבל בגדול האמונה המוחלטת הזאת לגבי האהבה של ה' לא ממש מובנת מאליו אצלי

יש הרבה מנהגים שונים.

יש כאלה שרק החזן אומר והקהל לא

יש גם מנהג אשכנזי כזה אבל הוא די נשכח עם הזמן, שלא יחשבו שאנחנו ספרדים

מקסים. 

אני אוהבת חופש, ממש לא מיציתי.

וסליחה על הניצלו"ש, אבל איך אני מוסיפה לתגובה סרטון מיוטיוב יעני שיהיה בתוך מסגרת? תודה

השיר הזה מוקדש לכל הנשמות והאנשים הצדיקים שעוזרים לאחרים ולכל מי שער עכשיו, שיהיה לכם לילה נהדר 

מבחינתי זאת הייתה שבת פרידה (אנחנו עוברים דירה בקרוב) וכן כן כן אני מתחילה לעבוד שבוע הבא ולאאאא באאאא ליייייייי

עוד חופש? לא היה לי חופש. שבוע חופש היה יכול להיות חלום

שבת ראש חודש? החזן קצת מרח את התפילה הארוכה בלאו הכי

התחלה חדשה

מכל מקום, הרב עובדיה זצ"ל כותב לעבור על כל המסילת ישרים באלול, אז ננצל את ההזדמנות.

בפרק י"ט- מידת החסידות, בביאור הכוונה הרמח"ל מגדיר מחדש את תכליתו של האדם  "הוא שיהיה האדם עובד רק למען אשר כבודו של האדון ב"ה יגדל וירבה". תכלית האדם על פי סוף המסל"ש זה לעשות את רצון ה' בעולם הזה. בניגוד לפרק א' ששם תכלית האדם זה העולם הבא ולהתענג על ה'.
בכל אופן בדרך ה' הרמח"ל מבאר מחדש את תכלית האדם בצורה טיפה שונה, מומלץ

היתה חוסר הבנה בהתחלה. (לא מתכוון לזלזל, רק לקרוא ולהרהר מחדש).

"הרב עובדיה זצ"ל כותב לעבור על כל המסילת ישרים באלול, אז ננצל את ההזדמנות."

איפה הוא כותב?

דווקא מתמקדת בחיי העולם הזה ומדגישה כמה שהתורה ניתנה למען החיים כאן על העולם הזה ושחיים על פי התורה הם חיים נפלאים.

שנסע באוטובוס ולא שם חגורה, וכשהייתה תאונה אז הוא עף מהמקום ולמרות שהוא לא מת הוא בכל זאת נפצע

אלא שהניחו ממנו את ההגנה שעד אז הגנו עליו, וממילא הגויים הרגוהו, [עיין במפרשים]

זה באופן כללי, גם אם היית מביא רק את הציטוט הראשון, כל שכן כשכתבת את הציטוט השני, ושאלו שאלה אחריך, וענו תשובה די מזעזעת, כי אלו ואלו דברי אלוקים חיים,

אז ראיתי צורך לכתוב את הפירוש האמיתי, שלפיו אין סתירה בין שני הציטוטים שציטטת.

על הכלכלה הפלסטינית ועל הקשר שלה לכלכלה הישראלית.

בין היתר דיברו בפרק בדיוק על הדברים שכתבתי (על כך שהם תלויים לחלוטין בנמלים של ישראל), אך כמובן הוא הוסיף הרבה מידע שהיה חדש עבורי (למשל - כמעט כל חוקי הייבוא שחלים על סחורה שמיובאת לישראל, חלים גם על סחורה שמיובאת לעזה. אז אם בישראל אסור לייבא אננס כי יש לובי חקלאי חזק שפוחד להיפגע מכך שאזרחי ישראל יוכלו לשלם מחירים טובים על האננס, גם לעזה ולשומרון יהיה אסור לייבא אננס למרות שלהם אין בכלל חקלאים שמגדלים אננס). 

דבר מעניין נוסף: ידעתם שבישראל מעודדים באופן אקטיבי את הילודה הפלסטינית?

בשביל לקבל אישור לעבוד בישראל, אחד התנאים שחייבים לעמוד בהם הוא להיות נשוי (הנחת העבודה היא שלאדם רווק יהיה קל יותר לפנות לדרך הטרור). 

כאשר ישראל הורידה את הגיל ממנו אפשר לקבל אישור לעבוד בישראל, גיל הנישואין הממוצע של הערבים בשומרון ירד. ככה זה כשהאפשרות להרוויח פי כמה לעומת השכר הממוצע במקום שלך, תלויה בכך שתהיה נשוי.

וכאשר מורידים את גיל הנישואין בחברה שמרנית שבה לא נהוג לדחות הריונות הרבה זמן, מגיעים לתוצאה שישראל מעודדת שם את הילודה.

אין באמת "מדינת פלסטין". לא קיים דבר כזה. אפשר לקבל דולרים אבל מה הם יעשו איתם? הם צריכים לקנות חלב ולחם ודלק וקמח שמגיע אליהם בשקלים.

לערוף...

פשוט לפדות יש גם בבכור, אז אני מניח שזה בגלל העריפה....(אם כי יש גם עגלה ערופה, אבל זה יותר נדיר ולא כל אחד יכול לערוף...)

כי לרוב בנות מתארות את זה בתור אתגר גדול בשבילן, ושבחורה מציגה את זה בתור המצווה שהיא הכי מתחברת אליה ואוהבת לקיים אותה זה מעורר פליאה. 

דווקא בגלל האתגר הגדול זה הכי מספק. יש פה שתי תשובות אפשריות לשאלה בשרשור, או מצווה שכיף לעשות ובכלל לא צריך להתאמץ בשביל לעשות אותה, כי אוהבים לעשות אותה באופן טבעי, או מצווה שקשה אמנם לעשות אותה, אבל היא הכי מספקת, ובסופו של דבר אתה לומד להעריך אותה ולאהוב אותה אפילו שהיא קשה. (משל לאדם שמן שעושה ריצה, רק קשה לו והוא היה מעדיף לשכב בספה ולא לזוז, אבל הוא עושה כי הוא יודע שהוא צריך להרזות, אבל מישהו שבכושר אז אפילו שזה קשה הוא נהנה מעצם הריצה ואוהב אותה....לא משל שלי...)

תנך

הפסוקים נכנסים לי ללב

תנ"ך, הלכה וחסידות.

מניח שאם אני כותב אז אני ער....או שאני כותב מתוך שינה...

ב"ה מצויין...! מפגש עם חברים שהיה הערב, בעז"ה גם מחר...עוד מעט מתחיל זמן בישיבה, קצת לחוץ מכל זה...אבל בסדר, בעז"ה יהיה טוב....

אני יכול לשבת שעות ולכתוב ולכתוב, וזה ממש כיף ומספק...(לצערי לא מקדיש לזה מספיק זמן...)

אבל אם זה לא נחשב לימוד, כי זה יכול להיות במלא נושאים שונים, אז הרב זצ"ל, פשט...

טהרה מביאה לידי רוח הקודש

הרמב"ם מסביר שלימוד ענייני טהרות מביא לידיעת ה' ולרוח הקודש

אלוהים משחק בקוביות - מיכאל אברהם

"מכניקת הקוונטים בהחלט מרשימה. אך קול פנימי אומר לי שהיא עדיין איננה הדבר האמיתי. התאוריה אומרת הרבה, אך לא באמת מקרבת אותנו במאומה לסודו של "הזקן" [אלוקים]. אני, איך שלא יהיה, משוכנע שהוא אינו מטיל קוביות"

זה ציטוט ממכתב שהוא שלח לפיזיקאי מקס בורן כחלק מדיון בניהם לגבי תורת הקוונטים. איינשטיין לא היה מוכן לקבל את הרעיון שעצמים בטבע מתקיימים בכמה אפשרויות בו זמנית ועצם המדידה שלהם קובעת מצב אחד לפי הסתברות אקראית.

זאת לא הצהרה אמונית, איינשטיין האמין שיש אלוקים והוא קובע את חוקי הטבע אבל שלא אכפת לו מבני אדם.

שבתוך מרחב הגישות הפילוסופיות התאיסטיות, זה בדיוק הפוך ממה שאמרת.

פנתאיזם – ויקיפדיה

למרות ההערצה שלו לשפינוזה. הוא אמר מפורש שהוא לא מגדיר עצמו פנתאיסט

שהנושא של דיני טהרת המשפחה היה מצית אותי.

ובאמת שאלה מעניינת להתבוננות. אהבתי.

אבל לא בטוחה שעניתי באופן שביקשת. לא נורא.

שהאדם לא נדרש להיות פתי מאמין, אלא שאדם נדרש להאמין כיוון שהאמונה מוכחת בשכל.

לדוגמה - מהקדמת רס"ג לספר האמונות והדעות:

וכיון שהשלמנו מה שרצינו לזכרו מענין השבושים והספקות, אנחנו צריכים לבאר: מה היא האמונה? ונאמר, כי היא עניין עולֶה בלב לכל דבר ידוע בתכונה אשר הוא עליה, וכאשר תצא חמאת העיון, יקבלנה השכל ויקיפנה ויכניסנה בלבבות ותמזג בהם, ויהיה האדם מאמין בעניין אשר הגיע אליו, ויצניעהו לעת אחרת או לעתים, וכמו שאמר: "חכמים יצפנו דעת" (משלי י יד), וכמו שאמר: "קח נא מפיו תורה" (איוב כב כב).

"אנחנו צריכים לבאר: מה היא האמונה? ונאמר, כי היא עניין עולֶה בלב לכל דבר ידוע בתכונה אשר הוא עליה"

ובבחינת יהודה ועוד לקרא - גם הרב שרקי אומר את זה

כל דבר שיש לו הוכחה הוא כבר ידוע?

אי אפשר להאמין בדבר שיודעים אותו?

שתי הטענות שלך מוזרות מאד

אבל מרפרוף וזיכרון:

לאחר שרס"ג הסביר את השיבושים שניתן להגיע אליהם בחקירה ומדוע נתן ה' לעם את מעמד הר סיני וכל ניסי יציאת מצרים (הוכחה ברורה לדורות (מה ההוכחה בזה - ראי בתוך רס"ג)), מבאר רס"ג מדוע הוא כותב את עיקר הספר - כיוון שאמונה היא ידיעת הדברים לאחר שנתאמתו בכוח השכל עד שהם ברורים כשמש באור יום.

פרשנותו של רס"ג למושג האמונה הפוכה מאיל שאת הסברת בהודעה הקודמת שלך.

שזה בעצם מדבר על הקב"ה ושלא לעבור על רצונו.

אפשר להבין שהשורש הוא בזה שאתה צריך לצאת מעצמך, להבין שבסוף המטרה היא עם ישראל ככלל, לא אתה כאדם פרטי, ההבנה הזאת משנה את ההסתכלות על המון דברים, וכמבון גוזרת את כל המצוות שבין אדם לחבירו, אבל גם ההסתכלות על בין אדם למקום משתנה כשמסתכלים על זה ככלל של עם ישראל ולא באופן פרטי. 

הוא לא אומר "אהבת ישראל היא שורש כל התורה".

הוא אומר משהו שאסור לעשות מה שמבינים לבד שהוא דבר רע, ושצריך ללמוד הרבה כדי להבין מה בדיוק אסור.