פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 149)

אני צריך את העזרה שלכם!

בקשר לפרויקט שאני רוצה בעז"ה להתחיל כבר לעבוד עליו. 

בעיקרון אני זקוק למאגר גדול של תמונות נוף מיהודה ושומרון.

תמונות נטו של נוף (בלי אנשים) 

אני יודע שיש כאן ציבור שזכו לגור במקומות האלו אז אם אתם חובבי טבע ואוהבים לעזור

-אז אני אשמח אם תשלחו לי כאן או בפרטי תמונות שיש לכם(אני גם צריך שתכתבו איפה זה צולם)

תודה מראששש

בס"ד

הרבה פעמים יצא לי לשמוע אנשים נבוכים בשאלה כיצד להתייחס יש להתייחס לזמננו.

מה ההבדל בין התקופה שלנו לתקופות של אבותינו? אדרבא למראית עין נראה שאנחנו בתקופה לא כ"כ טובה, כי אין בית מקדש, אין נביאים, אין גדולי תורה כמו פעם כביכול אז מה על מה יש כ"כ לשמוח?

את התשובה לשאלה הזאת אנחנו מוצאים בפסוק בפרשת התשובה שנמצאת פרשת ניצבים.

" וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ--וִירִשְׁתָּהּ; וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ, מֵאֲבֹתֶיךָ"(ל,ה)

כיצד יש להבין את הברכה הזאת? "וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ, מֵאֲבֹתֶיךָ"? 

האם זה פשוט אומר שמבחינה דמוגרפית נהיה רבים יותר מאבותינו?

אם ככה אז זה לא מסתדר כי רק כמה פסוקים אח"כ כתוב: 

"וְהוֹתִירְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ, בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ--לְטֹבָה:  כִּי יָשׁוּב ה', לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב, כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ, עַל-אֲבֹתֶיךָ"

אז באמת חז"ל לא פירשו את זה באופן של ריבוי אוכלוסי אלא באופן שונה שלגמרי שעכשיו נעמוד עליו בע"ה 

אומרים חז"ל בירושלמי שביעית פרק ו הלכה א - "מאבותיך -אבותיך אע"פ שנגאלו חזרו ונשתעבדו אבל אתם משאתם נגאלים עוד אין אתם משתעבדין"

הקדמה היסתורית קטנה כדי שנבין את מה שחז"ל אומרים כאן.

במובן הפשוט של המילה, מהי גלות? 

-מצב שבו עם ישראל לא חיי בארץ ישראל.

אם כך טבעי לומר שההפך של זה היא קיבוץ גלויות שזו גאולה.

כפי שרש"י מסביר בפירוש לפסוק ג, ובישעיה יא יא.

כידוע לעם ישראל לאורך הדורות היו 3 גלויות מרכזיות.

הגלות הראשונה היא ירידת בני ישראל מצרים ששם היינו במשך 210 שנה, עד שיצאנו ממצרים שזו הגאולה הראשונה. 

הגלות המרכזית השניה התרחשה בחורבן בית ראשון ע"י נבוכדנאצר עם ישראל הגלה ברובו לבבל למשך 70 שנה ואז התחילה עוד גאולה שבא חזרנו לארץ לתקופת בית שני.

עד כאן המשותף לשני התקופות האלו שהייתה גאולה, ואחרי זמן מה - גלות.

וזה מה שחז"ל אומרים :"אבותיך אע"פ שנגאלו חזרו ונשתעבדו"

אבל יש עוד גלות גדולה שלא התייחסנו אליה. הגלות של חרבן בית שני שנמשכה למשך 2000 שנה!

זו ה-גלות הגדולה. וכידוע בגלות הזאת נפוצנו בכל קצוות הארץ בשונה מהגלויות האחרות שהוגלנו רק למקום אחד. לכן באמת בפרשת התשובה מתואר איך השם מקבץ אותנו מכל העמים, ומקצה השמים..

נחזור לדברי חז"ל 

"אבל אתם משאתם נגאלים עוד אין אתם משתעבדין"

בעצם יש כאן הבטחה של חז"ל של מציאות של גאולה ללא גלות אחריה. 

אוקי נהדר, אבל חוץ מהפסוקים שראינו לפני כן שבערך מתארים את הגלות האחרונה שהייתה, איך אפשר לדעת באמת שמדובר על התקופה שלנו?

התשובה נמצאת בתנ"ך 

יש נבואה מפורשת במגילת איכה שמדברת בדיוק על העניין הזה.

"תַּם עֲו‍ֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ פָּקַד עֲו‍ֹנֵךְ בַּת אֱדוֹם גִּלָּה עַל חַטֹּאתָיִךְ"(ד,כב)

עוד הקדמה קצרה כדי להבין את הפסוק הזה באופן ברור יותר.

מגילת איכה נכתבה ע"י הנביא ירמיה שחיי בשלהי תקופת בית ראשון, הוא ואנשיי דורו ראו את החורבן ע"י נבוכדנאצר.

בתקופתו הייתה ממלכה קטנה מאד בדרום הירדן דאז ממלכת אדום. לאורך תקופת התנ"ך היא הייתה ממלכה חסרת חשיבות וחלשה ביותר. "על אדום אשליך נעלי" דוד המלך עשה שמות בממלכה הזאת. בסדר הבנו מדובר בממלכה חלשה מאד, אז איך זה קשור לפסוק הזה? שבו נראה שהשם מעניש אותם על עוון מסוים, ובאותה נשימה הפסוק מדבר על סיום הגלויות של ישראל.

מסביר שם רש"י : "לא יוסיף להגלותך" - מגלות אדום ולהלן עוד"

ההבטחה לישראל שלא יהיו עוד גלויות תתממש בסוף זמן גלות אדום. 

מאדום כידוע יצאה ממלכת רומא שהגלתה אותנו בבית שני, 2000 שנות גלות. 

אומר הנביא בסיום הגלות הזאת " תַּם עֲו‍ֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ"

זה מתחבר לדברי חז"ל שהבאתי למעלה ומוכיח שהדברים מכוונים לימנו משום שכעת אנחנו כבר שבים לארץ מכל קצוות תבל והנבואות מתקיימות אחת אחרי השניה, לא בשמים היא ולא מעבר לים.

לא צריך להיות גאון גדול בישביל לראות את זה, רק צריך לפקוח את העיניים. מכאן גם אסור שיהיה לנו שום חשש מכל המצב עם איראן והאיום האטומי וכו, צריך לסמוך על השם שהכל יסתדר על הצד הטוב, ואנחנו נזכה לראות איך השם יעשה בהם שפטים. ושנזכה להתגשמות נבואת התשובה

"וְאַתָּה תָשׁוּב, וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וְעָשִׂיתָ, אֶת-כָּל-מִצְוֺתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם"

שנזכה לראות את זה בחוש עוד בימי חיינו.

למה בחלק מכלי הנגינה, כל אוויר שנכניס מהפה לתוך הכלי יהפוך לצליל (כמו במפוחית או חליל),

ואילו בכלי נגינה אחרים (כמו שופר או חליל צד) אוויר שייכנס בצורה לא נכונה לא יפיק שום צליל אלא פשוט ייצא מהצד השני כלעומת שבא?

הרי זה לא עניין של עוצמה: אפילו אם אנשוף לתוך השופר בעוצמה הכי חזקה שאני מסוגל, אבל לא אעשה זאת בדרך הנכונה של כיווץ השפתיים וכו', לא ייצא מהשופר צליל כלשהו.

השאלה הגיעה בעקבות מספר ניסיונות כושלים שלו להפיק צליל בשופר, בזמן שבמפוחית הוא מנגן ללא כל בעיה.

אולי יש כאן חכמים שיוכלו לעזור?