פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1568)

האדם התיאורתי הזה...

פניה למשרד התקשורת.
פתאום התרככו כחמאה, הורידו את כל התביעות החזירו כסף בריבית והצמדה, מצאו דרך איך לקחת ממני את הציוד המיותר (מודם, במקרה שלי),
והעו"ד שלהם הפסיקה סופסוף לטרטר אותי ולדרוש עוד תשלומים וריביות ושכר טירחה.

אחרי שנתיים של תסבוכת שרק הלכה וגדלה- מייל אחד פתר את כל הבעיןת.

 

אחרונות - פנייה אחת שלהם לחברה, ומירב הסיכויים שתוך פחות מ24 שעות והכסף בחשבון שלך חזרה...

 

כל זה כמובן שבפנייה פשוטה אל החברה הם ממשיכים לעשות לך בעיות.

 

הדבר שהכי מפחיד היום את מספקי השירות זה התקשורת, ובמיוחד התקשורת הכללית...

ויש תשובה יפה ומנומקת כאן 

ורב פתר לו את זה.

כיום כאשר בעוונותינו אין ביהמ"ק ונזירות עלולה להמשך לכל החיים-

לא הייתי תומך בהחלטה דרסטית ופאטלית שכזו כל עוד הנער לא הולך נכוחה באופן ברור ומאוזן ומצא את דרכו,

אפילו אם ליבו בוער לרבש"ע ונזירות נראית לו הדרך הכי טובה ונכונה להתקרב אליו יתברך.

 

מכיר אחד, בזכות פותח השרשור

הרי אנחנו טמאי מתים, אז ימי הנזירות לא עולים לנו עד שניטהר

וכיון שלא ניטהר עד שיהיה אפר פרה - יוצא שלעולם לא נוכל להתחיל את הנזירות

 

מלבד מה שהרי חרב הרי הוא כחלל, וגם כלי ברזל שהיו באוהל המת נחשבים כמו מת ומטמאים כמו מת עצמו

אז נכון שנזיר לא מגלח על טומאה כזאת, אבל עדיין הימים האלה לא עולים לו לנזירותו, ולא ראיתי אם יש איסור להיטמא לזה או לא, אבל מסתבר שגם זה בכלל האיסור כיון שהימים לא עולים לו

ואם נאמר כך - איזה בית אשר תבנו לנזיר? איך הוא יברח מכל כלי ברזל שנכנס פעם לבית חולים בטעות?

 

מלבד מה שמוכח בגמרא שגם כלי שלא מברזל שהיה באוהל המת ונטמא ונהיה אב הטומאה, אם הנזיר נוגע בו ונהיה טמא טומאת ראשון אותו יום אינו עולה לו (ותוס' תמהים על זה מה הטעם בזה, אבל אומרים שכך מוכח בגמרא) ויוצא שהוא צריך להיזהר מכל כלי שמקבל טומאה

 

בהצלחה שיהיה לו...

 

הדבר היחיד שאפשר לעשות זה להיות נזיר שמשון שלא הוזהר על טומאה, אבל זה מצריך הרבה שיקול דעת, כי זה לכל החיים, ולא מועיל על זה התרת נדרים!

ויותר מזה - גם כלים

נזיר שמשון.
השניים האחרים אני לא יודע.
בכל מקרה זה חלק מהתהליך לנבואה.וזה לא המצאה שלהם.אלא של הרב הנזיר (למרות שהוא הבנתי שלא באמת נדר נזירות אבל נהג כמו נזיר)

והאם אפשר להגיע לנבואה בכלל בימינו?
בקושי רוח הקודש ליחידי יחידים.

ובוודאי שאפשר להגיע לנבואה בימינו.
הרב הנזיר כותב במפורש שבשביל זה הם הקימו את המרכז בשביל לגדל נביאים.
והרב קוק רומז לזה.
ובוודאי שניהם שאפו להגיע לשם.

אני לא הכרתי אותו, אבל כשהוא רצה להתיר זה היה סרט רציני (הרב אלישיב ישב על כמה חודשים)

 

(הפתח בסוף היה שהם גילו שהרב הנזיר לא היה נזיר ומאחר והוא נדר כדי להדמות לו אז זה היה פתח)

מה שכתבתי שאסור לנזיר להיטמא גם אם אינו מגלח - מפורש כך ברמב"ם

 

אבל מה שכתבתי שיש בעיה עם הכילים, אמנם כך דעת תוס' ור' עזריאל בשטמ"ק והראב"ד, אבל הרמב"ם סובר שיש חידוש מיוחד בנזיר שאינו נטמא מכלים שנגעו במת אפילו הם מברזל

 

ומסתבר שלהלכה נפסוק להחמיר, כיון שרוב הפוסקים לא כתבו כהרמב"ם, והכ"מ כתב על הרמב"ם שדבריו תימה

אם הן בלילה או בבוקר...

 

בכל מקרה, זה בעלי בתים, אז הם לא מתעכבים יותר מידי...בקצב נורמאלי. אם לא מתאים לך, אז לכי באמת למרכז

ואין שם עזרת נשים.

[יש לספרדים ב'מרכז' בלילה בערך ב12:30, ויש שם עזרת נשים.]

יש שם רק בלילה הראשון- ראשון של הסליחות, של אשכנזים בלילה (ויש עזרת נשים)

 

ממש יפה, אבל זה כבר היה

בא לי ללכת מחר!! הייתי עושה שמיניות באוויר בשבילן...

 

אני אף פעם לא התפללתי במרכז סליחות, לא אשכנזיות ולא ספרדיות

 

לסליחות של הספרדים ב'מרכז', רק בשביל ההרגשה המרוממת.

מה את מציעה?

לק"י

אבל אורז ופירה זה טעים ביחד..

אבל זה יותר מידי עבודה להכין גם את זה וגם את זה...

 

ואתם מוזמנים בשמחה לבוא. בעלך יודע איפה אני

אבל גם בשר בפנים!!!

לק"י

כי הכינו את זה לשתיים במשפחה שלא אוכלות בשרי, ולי! שמרק עוף זה לא התחביב שלי..
(ומרק עוף היה האוכל בעיקרון).

 

אם לומר את האמת כרוב ממולא היה יותר מגרה מגמדים

גמדים יש בסופר בהכשר הבד"ץ נשחטו כדת וכדין

מקבלים עם זה צנצנת סלסה לסלט להעביר את הטעם של הגמדים 

 

 

 

 

 

אחינו, תודה לך.

מה דעתכם לגוון קצת
אמממ נגיד צ׳יפס, ספגטי, שניצלים (בשרי ברור) אמממ אה ויש גם אורז
אז יש עוד אופציות....;)

אבל סתם כי התעצלתי אז כשהכנתי מגדרה ביום ראשון הכנתי כמות ענקית ואכלנו ממנה גם ביום שני ואתמול הגברת גם אכלה מזה והיום גמרנו את מה שנשאר...
מחר נאכל פירה...

לק"י

ואין לי שום תלונות..זה אחלה לקבל אוכל

בשרי או פרווה?

לק"י

אם היה שניצל עוף- זה היה סבבה.
אבל יש שניצל תירס, אז מקסימום נלך עליו בתוספת סלט.

העיקר שאגיע בסוף לירושלים.

כי עם להגיע ללוד, ב"ה הסתדרתי.

לרדת בצומת שילת ומשם לקחת אוטובוס לירושלים (יש הרבה)

בכל אופן, בהצלחה!

בס"ד

עוד בוקר שאני קם מצונן ועם גרון כואב, דבר שגם מנע ממני לישון הלילה כמו שמצריך.
הצינון משחית.

לא מוצאת דף חשוב

את יכולה איכשהו לשחזר או לקבל העתק ממישהו?

בתוך השקית של הלימודים של בעלי..

 

ב"ה
הוא אמר מילה לא יפה..

אם פגעתי בך במהלך השנה תעשה חשבון נפש מה עשית לא בסדר...

איך עושים סמיילי גם בכותרת? זה אף פעם לא מצליח לי 
 

בדיקה
 

חחח תודה ניסיתי את זה ככה בהתחלה

D:
 

חחח אני כמו איזה מסטול מנסה לכתוב בגוגל ולמצוא איך עושים כל סמיילי

תודה בת מלך ! 
 

 

..חח...כן גם לי ..כלומר ...אממ...

 

 

היום זה התוצאה של החיפוש בגוגל?

 

נחומי סיימת את שיעורי הבית שלך ?

 

 

חחח חמוווד ...

ילד טוב של אבא !

 

 

תשמור אותם!!

הם ענקיייייייייים!!
הלוואי והיו כאלה בפלאפון

 

 

 

 

רק שלא שמתי סמיילי 

אני בשוק !!!

ככה הוא ניסה להגיב לך ולחלוק עליך ?

ואז פשוט עצרת אותו ? אתה תותח ! 
 

אם כן .. כולנו איתך

 

 

כולה 3 ימים חוה"מ 

יום עם המשפחה שלו

יום עם שלי

יום עם עצמנו

 

נגמר...

פתח תקוה או בית חגי?

 

לי יהיה יותר קל להגיע ולחזור מפתח תקווה.

(ואת יודעת)

אם לא יהיה לנו מפגש אצל עדידפ במוקדם או במאוחר

זה יהיה הפסד גדול!!!

מה גם שאני רוצה לראות את הסוכה >שלה< 

אבל לזכות להיות עם אשתו של עוגי בסוכה של עדידפ... 

הרחמן הוא יקים לנו וכולי וכולי 

אצל חמותך יותר מקושט ואמנותי זה בטוח

בהחלט יתכן שאגיע גם לבית חגי...

ברור שאצלך עם הילדים!!! ועם עם הבישולים שלך, כן?

אבל זה בסדר לנשנש את הילדים של עדי, טעים טעים!

טובה הארץ מאד מאד
באמת יהיה טוב בכל מקום

http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=50795

לפי התשובה שהבאת, אפשר שגוי יבנה את הסוכה. (כמובן, בתנאי שהיא אכן כשרה.)

 

אבל לא הצלחתי למצוא את המקור שהתשובה הפנתה אליו. (שו"ת יחוה דעת חלק ו' סימן מ"א)

אחד, לגבי כשרות הסוכה.

ושני, האם מאבד בזה איזו מצווה ולא אריך למיעבד הכי.

 

לגבי הנידון הראשון, הוא הלכה פסוקה בגמ' ושו"ע שסוכת גנב"ך כשירה.

ולגבי הנידון השני - אני מוצא את עצמי פעם שנייה היום שולח לאותו הספר - 

עי' בשו"ת בית דוד ח"א סי' פח.

תודה על המקור המפורט.

אני מודה שלא קראתי כל מילה כי הגופן היה מקוטע, אבל זה (פחות או יותר) מה שהבנתי:

אפשר שיהודי ימנה גוי כשליח על מנת לעשות משהו לקראת מצווה - במצווה בה המטרה היא המציאות שהמצווה יוצרת, לאו דווקא עשיית המצווה עצמה. (כמו מילה, סוכה או רכישת לולב.)

אבל, במצווה בה מטרת המצווה היא עשייתה ממש, יש חיוב שיהודי יבצע אותה ויברך על עשייתה. (כמו ישיבה בסוכה או נטילת לולב.)


הבנתי נכון?

אך שני תיקונים:

א. במצוות בהן חשובה התוצאה, פעולת הגוי לא מועילה מדין שליחות כאשר כתבת

שהרי אין שליחות לגוי. אלא הגוי משמש מעשה קוף בעלמא לשם השגת התוצאה.

 

ב. אע"פ ששם הראה פנים שגם במצוות סוכה העיקר התוצאה, מ"מ הביא בשם כמה

ראשונים שלכתחילה אין לעשותה ע"י גוי.

זה נשמע לי כמו אותו עיקרון, עם הגדרה שונה.

לגבי ב׳: אם ככה, אז לפי המקור יהודי לא יכול לצאת ידי חובה על-ידי ישיבה בסוכה שנבנתה על ידי גוי? ואם כך, למה לא יכול לצאת ידי חובה?

א. ההגדרה חשובה.

ב. הסקת המסקנה שגוייה. אפילו לאותן דעות החיסרון בעשיית גוי הוא רק במעשה המצווה,

אך אין זה אומר שה'חפץ' של המצווה (דהיינו הסוכה) נפסל בעקבות כך.

א׳, אני מסכימה לגבי חשיבות הגדרה מדוייקת.

ב׳, אני לא בטוחה שהבנתי למה התכוונת, תוכל לנסות לנסח במילים אחרות? תודה.

שיש את הדיון בדבר העשייה של הסוכה, מי יותר ראוי ומי פחות.

וישנו דיון נוסף בנוגע לכשרותה של הסוכה לאחר שכבר נעשתה.

כתבתי שאפילו אם נאמר שגוי פסול לכתחילה לבנות הסוכה, אין זה גוזר בהכרח שהסוכה תהיה פסולה

לבנות כמבואר בחלק מהראשונים, ומשמע ברמ"א שנפסק ככה להלכה, וכן כתב הנצי"ב ב'העמק שאילה'.

*בפשטות ע"פ דרשת חז"ל:
בפרשת 'אמור' מדובר במצוות הישיבה בסוכה, ובפרשת 'ראה' במצוות העשייה של הסוכה.

{*יש שיטה קיצונית של ה'צפנת פענח', שעיקר המצווה היא בניית הסוכה כדי לשבת בה.}

מאותה סיבה שהוא לא יכול להיות שליח.

 

 

בכל מרה רוב הסוכות שבתוך הבתים גוי בנה אותם

כך שלבנות סוכה הוא יכול אך אינו יכול לשים סכך

 

ואם שם סכך צריך להרים אותו שוב לפני החג בשביל שהסו תהיה כשרה

החיוב הוא לשבת בסוכה שנעשתה לשם צל

סוכת גויים כשרה

מישהו שיבדוק משהו מוסמך

ואם היה היינו מברכים.

כמו שלא מברכים על כתיבת ס"ת כי גמר המצווה היא לקרוא בה. אבל עדיין יש בזה מצווה.

וכך מדויק ברמב"ם [ברכות י"א, ח']:
"כל מצוה שעשייתה היא גמר חיובה מברך בשעת עשייה. 'וכל מצוה שיש אחר עשייתה צווי אחר' אינו מברך אלא בשעה שעושה הצווי האחרון. כיצד העושה סוכה או לולב או שופר או ציצית או תפילין או מזוזה אינו מברך בשעת עשייה אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות סוכה או לולב או לכתוב תפילין מפני שיש אחר עשייתו צווי אחר. ואימתי מברך בשעה שישב בסוכה או כשינענע הלולב או כשישמע קול השופר או כשיתעטף בציצית ובשעת לבישת תפילין ובשעת קביעת מזוזה."

רואים מהרמב"ם שהוא קורא לעשיית סוכה מצווה, רק שיש אחר עשייתה ציווי אחר.

לגבי כתיבת ס"ת - אולי תכלית המצווה היא לקרוא בו, אך לומר שזהו גמר המצווה?

לפי דבריך לו יצוייר אדם שכתב ס"ת ולא קרא בו כלל, האם נאמר שלא יצא ידי חובת

המצווה דומיא דעשה סוכה ולא ישב בה או או לולב ולא ניענעו? אתמהה!

 

ולגבי עצם הקושייא מדוע לא מברכים על מצוות כתיבת סת"ם, כבר דשו בה

רבים ומפורסם תירוצו של החת"ס. ואכמ"ל.

הירושלמי אומר שאפילו מברכים על בניית סוכה, וזה עוד הוכחה שזה מצווה, גם לשון הרמב"ם מורה שזה מצווה רק לא מברכים על זה.

ליכא בהן מצות עשה". גם הב"י והב"ח שחולקים שיש מצווה בזמן הזה, לא חולקים בנקודה הזאת.

או לא ללמוד, ולא שיצטרך הוא עצמו אל הלימוד בפועל באותו ספר.

אלא שמכיוון שאין הרגילות ללמוד נעקרו טעם ותכלית המצווה המקורית.

קרוב או מכר שם שישיג לך...
ועוד סיכוי קטנטן - שבדיוק כשתהיי בקרבת מקום, מישהי תשאל בסביבתך מי רוצה כרטיס כי יש לה...

מצטערת לבאס.

חוץ מזה שיש עזרות נשים שכל אחת יכולה להיכנס, בלי כרטיס (כמו קרלין).

עד עכשיו לקחתי כרטיסים מנשים שיצאו משם, אבל הרגיש לי קצת לא ישר, אז אני מעדיפה להשיג כרטיס מראש.

מקווה להשיג מאיפשהו..

 

 

 

שהם מטביעים חותמת על היד, וכך אי אפשר להעביר כרטיסים.

מדהים שם!!!

 

והייתי גם בתולדות אהרון לפני שהיו כרטיסים, ופחות התלהבתי..

ובשמחת בית השואבה מגיעים לשם הרבה חוצניקים וחלק מהם שיכורים, זה קצת הורס.

ולתולדות אהרון אני בדר"כ לא הולכת.

 

כתר הרימון- זה לא בדיוק כרטיסים, הם מחלקים צמידים לקשור על היד (ככה לפחות היה בשנתיים האחרונות כשאני הייתי).

 

אנסה לשלוח את בעלי לפני החג לחפש שם, גם ככה הוא הולך לעשות שם קניות..

 

 

שמח וחינמי ללא כרטיסים

אתה בסדר גמור, אחינו אתה!

לפעמים אני שר ואפילו מוחא כפיים תוך כדי הליכה ברחוב. - וזה כיף!

אחד הדברים הכייפים!!! 

להחריב רק לעצמך את האוזניים בלי להרוג חפים מפשע

אבל זה בסדר.

ואשרי היוצר שיצר אותך... 

 

 

 

(מי לא שר ניגונים ושירים באמצע שבוע? על מה יש דלק לחיים?) 

אני עושה את זה מלא,

ובד"כ בלי לשים לב.

 

(אמן שייגמר כבר השיעול הזה, שאני אצליח לשיר כבר!)

בת שתנסה לפזם פיוים - תגמור בסוף עם פאדיחות רציניות

 

בדיוק כשהיא חושבת שאין אף אחד יעבור רב הקהילה\מנהל האופלנא\סתם מישהו שהיא מתפדחת ממנו

תשאלי את נועם, היא כתבה על זה פעם

 

בבית אין אנשים שאני אתפדח מהם.

ובמכללה זה גם בסדר בד"כ.

(חוץ מהרבנים שפתאום מופיעים)

 

זה גורם לי חוסר שפיות אם אני לא שרה יותר מדי זמן!

הנה, את רואה, כבר נהיית עגבניה

זה מה שאת רוצה?

 

אבל אם את רוצה לחטוף בושות - שיבושם לך!

שירה זה ה- דבר!
הכי כיף לעשות דברים עם שירים.

סה"כ ב"ה אני שרה יפה, אז זה לא מביש.
אם אני מגלה שבן שמע אותי, אני משתתקת ומחכה שהוא ילך.
לא כזה נורא ‏‎

אם זה באמת היה לא חוקי, הייתי בכלא מגיל שנתיים.
וגם שם הייתי שרה‎‎

עדיין לא פתחנו כלא לקטינות

 

(למעשה אני מתיר לבת שלי לשיר לפני גברים עד גיל 11 בערך, כמפורש במשנה ברורה שמותר לשמוע קול פנויה אם אינו מתכוין ליהנות, רק שתיזהר לא לשיר כשמישהו מברך\לומד)

הגברת שרה מהרגע שהיא נולדה (כבר בבטן היא הייתה רוקדת כשהיה שירים יפים)
למשל הבוקר שאלתי אותה אם לשים לה שירים והגברת הסתכלה על המחשב והתחילה לזמזמם "להלהלה"...

יצאנו לטיול ביחד.

(בזמן שאת קשרת את הכסא שלה)

 

ומופים- אני שרה אפילו שעברו מספיק שנים מאז גיל 11.

כשאני יודעת שאין בנים בקרבתי.

אם הם שם בטעות- בעיה שלהם.

אז אולי תבואי לשחק איתה קצת? היא החליטה לנסות לפרק את הבית ואני לא מרגישה טוב

מאשר לא לשיר..

(וכן זה קרה לי, עם ראש המדרשה. הייתי בטוחה שאני לבד בבית מדרש בשבת חופשית לחלוטין- עד שהוא יצא מהחדר שלו...)

 

או אם לצטט את הבעל- "פאדיחות לא קורות לי. רק לאנשים לידי.." 

 

מאז ר"ה אני שרה את כל השירים שאני אוהבת ולא שרו איפה שהתפללנו..

 

כל הזכויות שמורות וכאלה..

בס"ד

מסכנים חברים שלי איך ששרתי להם הבוקר שהשכמתי אותם כשאני מצונן וצרוד...
הם כמו מהר מאוד בכדי לא לשמוע את זה פעם נוספת

אני רגיש מדי לזיופים ולדברים עדינים שמציקים לי, אז בד"כ אני לא מסוגל לשיר.

 

(טוב,  אולי  חוץ מ "לנר ולבשמים נפשי מיחלה" ביום שני של רה"ש הצמוד לשבת, וגם בלעדיה)
 

שהרי נר ובשמים יש רק במוצש

זה חלק מהלימוד!

תוך כדי לימוד אתה לא מנגן?

(כן, אני יודע שאביי הליץ על הזייפנים, אבל בכל זאת יש דעה שם בגמ' שצריך לשיר כשלומדים)

 

שמתי לב שיש לכל אחד ניגון שלו, וזה משתנה עם השנים 

ושווה להתאמן על זה, כי זה עושה לאשה ולילדים מאד טוב לשמוע את זה, זה סוג של אווירה ששורה על הבית שאשה מוכנה לשלם עליה יקר מאד

(התכוונת למגילה לא. ע"ש בתוס' ועי' בסוטה לה. ואכמ"ל).

 

אבל,

כוונתי לא לניגון של הלימוד עצמו,

אלא למקרים בהם שובת קול התורה מחמת איזה חישוב מסובך או סתם בהייה בגופן של רבינו חננאל,

או אז נכנסים להם מאליהם לתוך הוואקום הזה כל מיני ניגונים ישנים נושנים או חדשים מחודשים לפי ברירת המחדל.

בהייה בגופן של רבנו חננאל

בוילנא המקורי זה היה בפונט וילנא, רחמונא ליצלן, צורת הדף!?! 

 

(עוז והדר, תחבולה ציויינית אחת גדולה להשכחת התורה!!!! )

אדמין, הריני מרחיב את התיאוריה שלך

גם ל"ראשונים" חסרי מזל

בס"ד

ופתאום נכנסת אורחת לא רצוייה...
אבל זה באמת תענוג

פעם זה היה מוזר לי,

 

אבל אז החברותא סחב אותי לקראת סוף סדר צהריים למרפסת של הישיבה -

 

ישבנו ושרנו כמה שירי נשמה של עונג שבת - באמצע השבוע....

תודה רבה!

תכלס יום שמח, מרד גטו ורשה הצליח וזה.

אבל ראיתי שזה מציק לאנשים אז הפסקתי 

אני שונאת את זה. זה ממש לא מצחיק.

 

ואגב, קשה להגיד על מרד גטו ורשה שהוא הצליח. אמנם היה ניצחון - אבל זמני מאוד, והסוף ידוע...

 

ובכלל. יום השואה הוא הרבה מעבר למרד גטו ורשה. במיוחד בזמננו. שהשכלנו כבר שהגבורה היא לא רק מרד.

פנים רבות לגבורה.

 

אבל אני יכול להבין מה מצחיק בזה כשזה ציני ונשלח דרך הודעה למשל בסמס

כמובן שאם אחרי זה באה המילה "סתם" ..אבל גם לא ראוי ..
 

גם בגלל שזה לא נושא השרשור וגם בגלל שלא מזיז לי מה ראוי בעיניך.

 

אבל אם הבנתי נכון-אני אבחר בקריאת ספר.

וגם לאכול אותו לא מזיק.

5 גם בע"ח יכולים. ובכלל מבטא הפסקה מעשיה.

נשארנו עם 1 ו-4.

1- בתנאי שהתפקיד באמת מצריך בן אדם עם מחשבות, רעיונות ורגשות וא"א להחליפו במכונה כזאת או אחרת.

4- בתנאי שמדובר במשהו שמפעיל את המוח מעבר לקריאה. (לא משהו רדוד לחלוטין)

 

כמובן שבכל פעולה אפשר להכניס "רגש" אנושי וזה...

אבל הכי סיפוק זה 2 

מה פירוש ההתחייבות של הבעל ל"סיפוקייכי" בכתובה.

ר' שום לא הגזמתם קצת!?

להחליף חיתול!!!

וברצינות-1.

איזה קטע

אם לא מועילה
לפחות בשינה זה לא מזיק לאף אחד

גם לאכול

 

לשטוף את הבית ואת הכלים פחות

ולקרוא ספרים, תלוי במצב רוח

בגדול- אצלי זה 1. לא כי זה פרנסה אלא כי זה עשיה שמאפיינת אותי כעצמי.

אני בחרתי את התחום ואת המעשה (שלא כמו כל השאר שהם התממשות של צורך פרט לספרים)

יש בזה יצירה החוצה (שלא כמו קריאת ספרים- שהיא יצירה פנימה)

ויש בזה משהו תועלתי לי ולאחרים והשארת חותם שלי בעולם.

 

ואחרי 1. אז 4. כי יש בזה מותר האדם מן הבהמה וגדול לימוד שמביא לידי מעשה..

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

(ומסתבר שאני פמיניסטית בלאי, כי כשניסיתי לחשוב על מה מכלל הדברים שאני עושה מבטא את שיא מהותי וכל הבלה בלה- לא מצאתי טוב יותר מהריון ולידה.. )

היות והיא יכולה ללדת - דבר כ"כ גדול שגבר לא יכול לו בכוחותיו הדלים!

 

היררכיה מטריארכלית 

לשבת על הרצפה לשחק עם הילד שטרחת להרות...) 

‏(על הכותרת...)

כולם לא נכונות, אז בחרתי את מה שנרה הכי פחות לא נכון

מה הכי קרוב לאמת מביניהם דווקא

רק מי שהיה יודע

מה נפל עליכם?

 

עבודת פרנסה זה כל האדם?

שטיפה, הכנת אוכל, קריאת ספר ושינה זה כ-ל האדם?

 

כל אחד מהדברים האלה הוא חיוני וחשוב וכולם יחד אולי מבטאים את האדם, אבל לא אחד מהדברים.

אם כך, השאלה לא קשורה לתוכן ההודעה. מהכותרת נשמע כך:  באיזה מעשה אתם מבטאים את האיכות שלכם

ובתוכן ההודעה נשמע כך: איזה מעשה עושה אתכם איכותיים..

 

אבל לא באתי להתווכח אלא רק להעלות נקודה.

 

אגב, *את ולא אתה.

להתהפך לצד השני ולהמשיך לישון גם כשאמא מנסה להעיר אותך - 

זה לא המצאה של גיל ההתבגרות... 

ילדים עושים את זה מגיל.. אהממ צעיר מאוד (שנהו חצי בערך?) 

אז גם הקטן שלנו- מעירים אותו בבוקר "עוד לישון, רוצה עוד לישון" מתהפך ונרדם (בתנוחות הכי מוזרות שהוא רק מסוגל להמציא..)

לא מבינה למה להעיר ילדים. והיה רצוי שגם בגיל הבגרות יקבלו מספיק שינה ולא יצטרכו שיעירו אותם.

ההבדל בין שוגג למתעסק הוא לא ברמה שבה אתה מבולבל

אלא שבשוגג אין לך טעות במה שאתה עושה, אלא הטעות היא תורנית - האם היום שבת, האם המעשה הזה אסור בשבת

ובמתעסק הטעות היא לא תורנית, אלא איזה מעשה עשיתי - האם חתכתי עכשיו את הצמח המחובר או את הצמח התלוש

 

אם אתה חותך נייר טואלט מתוך חצי שינה - התכוונת לחתוך ניר, רק שזה היה פעולה אוטומאטית ולא חשבת על זה שהיום שבת. לי זה נשמע שוגג.

חטאת רגילה זה כשבה או שעירה

הנזכר כמה פעמים (מגילה יח: תענית יב. יבמות נד. ובתוס' פסחים קיט: ):

ישן ולא ישן, ער ולא ער, שקוראים לו ועונה, ולא יודע להשיב עם נימוקים,

וכשמזכירים לו נזכר.

 

וממה שיוצא יד"ח באופן הזה לעניין קריאת מגילה, מוכח ששדינו כפיקח לכל דבריו.

 

ובישן ממש יש בזה עיקולי ופשורי, עי' בסנהדרין (מז.) ובגיטין (ע: ), וכמדומה שכבר העיר בזה בהגהות מצפה איתן.

כי לא נראה שסוג חיתוך כזה הוא מדאורייתא.

כדי לצאת מן הספק

תשלומי החטאת השמינה, אם ישנה, הם על בעלך

כאשר פסק הגרי"ח בשו"ת רב פעלים ח"ג (חחו"מ סי' ד).

לא כל כך מנחם אותה שבעלה צריך לשלם

מאיפה בעלה יביא כסף אם לא ממה שהיא עבדה?

 

ובלי להסתכל - זה לא ר' יהודה שסובר כך? שאשה גרושה כותבת קבלה על הכתובה היא כותב בקבלה ששילמו לה גם על זה

בשו"ת שם משמעון (פולק) חאו"ח סי' טז שמסתפק בזה.

בכל אופן ראיתי עכשיו, שהר' יוסף קאפח בפירושו על הרמב"ם (עמ' תקא) נוטה להתיר בשעת הדחק דומיא דאבנים מקורזלות.

אז זה שוגג.

 

מתעסק זה, לדוגמה, אדם שדרך על נמלים תוך כדי הליכתו.

שוגג זה יותר לכיוון שלא ידעתי (שאסור), לא?

מתוך העפיצות שכח ששבת או שאסור וחתך.
החיתוך עצמו לא היה בדרך אגב "כמתעסק" אלא בכוונה תחילה.
כפי שציין ר' מופים.

בתפילת ר"ה בבית המדרש, דעתי אי שם בעולמות עליונים, ופתאום אני מוצא את עצמי מחזיק שני עפרונות שהיו על אחד המדפים לידי. הנחתי אותם במקום מיד, אבל שוב עלתה לי הסוגיה הנ"ל

אין שם "רע" בכלל,

לכן אין לך על מה לחזור בתשובה

 

[מתוך ספרו החדש רב-המכר של ה"ה ר' שמייקל]

הנה ראה את המלאך מ"ט הוכה בשיתין פולסי דנורא.

חלק מה"נוהל בוקר" שלו אז אולי זה כן אפשרי להכניס את זה לגדר מתעסק

לכן אין להביא ראיה מהגמרא המגילה, וכבר העיר בזה הרב חיים אבערלאנדער ['אור ישראל' כ"ח], וכן כבר ה'פאת שדך' [מ"ד], ועוד.

אם בערך על 443 (הגיוני מבחינה הנדסית) או במיקום הנוכחי שלה.

 

בסוף הוחלט על המיקום הנוכחי בעיקר מסיבות פוליטיות.

 

אבל אני חושב שזה לא רע בכלל, בסוף יקימו רכבת נוספת בתוואי 443 פשוט כי יצטרכו להגיע הרבה מאוד עולים ולא יהיה בדיוק איך....