לומד גמרא 80% מהיום.
השאר אמונה (הרב קוק, מהר"ל וכו') מוסר והלכה.
לפי מה שהבנתי (אין אני מתיימר לגמרי להבין את רבותי, ולא חקרתי בזה הרבה, זה טבעי לי):
כשאדם לומר גמרא הוא נפגש עם צורת החשיבה של התורה:
א. איזה סברא נשמעת ואיזה לא ("לפום חורפא שבשתא", לפי חריפותך (בסברא) שיבושך=סברא שאינה נשמעת).
ב. איזה דברים הם ראיה ומה קודם למה ("אין מביאים ראיה מהשוטים").
ג. איך מפלפלים בצורה נכונה ולא מהאוויר.
ד. איך ובאילו דברים לומדים דבר מתוך דבר ובאילו לא.
ה. איך יודעים מה פוסקים להלכה ולמה. (לדוגמא: גמרא בקידושין שדוחים את רבא כיהקשו עליו מלא קושיות, אפילו שהוא תירץ את כולם).
ו. דרך ארץ, אגדות ומוסר.
ועוד ועוד....
כל הדברים הנ"ל מיישרים את האדם בכלל, ביום יום, ובפרט כשהוא מגיע ללימוד הכי חשוב: אמונה. כי אפשר ללמוד אמונה והדברים אינם יתיישבו על הלב, ואינם יאירו כראוי כי השכל שלנו שכל אנושי ולא מספיק התרוממנו לשכל האלוקי.
(לעומת זאת: לימוד הלכה עוסק בדברים למעשה ופחות בסברות שהובילו לכך מהאמוראים והתנאים עד משה רבינו)
וזה מה שיוצרת הגמ': התקרבות שכלנו האנושי כמה שיותר לשכל האלוקי. (ולכן ללמוד פילוסופיה לא עוזר, כי זה לימוד של השכל האנושי ולא האלוקי..).
[והסיבה שלנשים לא שייך לימוד גמרא: כי אצלן יש בינה יתירה, הן יותר עם זיקה לשכל האלוקי, ולכן מספיק שילמדו אמונה והדברים יאירו כראוי.]
סליחה על האריכות
