די"מא. לומד מעט, בלי מפרשים.
ב. שולי עד זניח. העיסוק בגמרא (הייתי לומד בבקיאות 5 דפים ביום, חוץ משני סדרי עיון) נעצר לאחר שעזבתי את הישיבה, מאז אני אכן משקיע מאמצים בפיתוח הנפש והידע ההלכתי. לגמרא אני מגיע בעקיפין או בלימוד שאינו בגדר "קביעת עיתים".
ג. אכן, ודאי בשלב שלי בחיים.
ד. הגמרא זה יסוד היסודות שליוו את היהדות לכל אורך תקופת הגלות. היא בנתה את צורת החשיבה, את ההתייחסות לדבר ה' ואת כל ההתנהלות של היהודי במהלך היום-יום. אין פלא שעדיין רוב המאמץ והזמן מושקע בגמרא.
20% (בתקופות טובות, בתקופות פחות טובות כמו בין הזמני זה מגיע ל 100%)
העיקר באמת הלכה
לפי ההתרשמות שלי זה באמת לא כך, רק בחורי ישיבות מתמקדים בגמרא, כי הם מנסים לבנות את עולם הלימוד שלהם ולהתכונן לחיים
דוד ה.כן.
95%
מצוות תלמוד תורה בצורתה היותר שלמה.
למה גמרא זה מצוות לימוד תורה בצורתה השלמה?
הרי העיקר זה מעשה ולכן העיקר זה לימוד המביא לידי מעשה ולכן צריך ללמוד בעיקר הלכה.
התורה, שבעיקרה נכתבה כספר תמציתי, שצריך פשוט "להאמין" בו - והגמרא היא זאת שמנתחת אותו ומפרקת אותו לגורמים, ועוזרת לנו להבין איך ללמוד אותו באמת כדי להפיק את ההלכה.
התורה לבד - לא מספיק. חשוב,, אבל לא מספיק. הלכה בלבד - מתאים רק למי שלא רוצה להבין איך הגיעו להלכה, ואין לו עניין אמיתי בידיעת התורה, אלא רק בידיעת ההלכה.
מי שרוצה לדעת איך לעבוד עם התורה, איך לעבד אותה - חייב ללמוד גמרא, ובגללש זה הבירור הכי שכלי, הוא צריך הכי הרבה השקעה כמותית - לאו דווקא שזאת תהיה ההשקעה הכי איכותית, יש אנשים שמחצי שעה לימוד מוסר/אמונה ביום - משיגים איכות השווה באיכותה ללימוד שלוש או ארבע שעות גמרא באותו היום - אך כמותית, חייבים להשקיע הכי הרבה זמן בשכל. (אגב, לא רק בענייני תורה).
זה הסיבה שבוודאי בישיבות משקיעים בלימוד גמרא, בכמות, וגם בעלי בתים שלומדים דף יומי - זה כדי להגשים את השאיפה באמת לחיות את התורה כל הזמן, בנוסף לעובדה שמדובר בלימוד מיוסד ובנוי כבר מאות שנים, שמקיף את כל התורה. לימוד דף יומי באמונה, למשל - נוסד רק בשנים האחרונות, וגם שם - אמונה זה תחום שניתן להתווכח בו הרבה יותר מה ללמוד ואיך ללמוד - בניגוד לגמרא שיש בעיקר גמרא אחת (טוב, גם בבלי וגם ירושלמי, אבל זה כבר דיון אחר) - ודרכי לימוד ותיקות שמוכיחות את עצמן כבר אלפי שנים.
אין דרך אחרת באמת ללמוד הלכה בעיון - עיון פירושו להבין מה עומד מאחורה ועל ידי זה לחקור את הדרכים השונות להבין, עד ההגעה להבנה כזאת או כזאת, וכו' - את זה עושה רק אדם שיודע על בוריה את הגמרא העוסקת בנושא.
אצלכם בישיבה יש לימודי רבנות?,
בלימודי רבנות שאני מכיר, אין דבר כזה שהבנאדם ילמד רק את ההלכה - מתחילים מהגמרא, חופרים בה היטב ואז מגיעים להלכה מתוך כך.
למה לומדים את הסוגיות בעיון על סדר הגמרא, ולא על סדר הב"י?
למה רבים לומדים עיון באופן שאינו הלכתי?
למה לומדים גמרא בבקיאות?
למה לומדים בבא בתרא, ולא ראש השנה?
למה הגמרא תופסת מקום מרכזי בלימוד הסוגיא ההלכתית בעיון?
אענה בינתיים לשאלה האחרונה - הבסיס של הסוגיא ההלכתית הוא הגמרא, מתוך כך אתה לומד איך הרמב"ם הבין את הגמרא, ואיך הרא"ש הבין את הגמרא, וכמו מי פסק הב"י וכו'.
(הסיבה שאנחנו לומדים ב"י היא די טכנית),אבל אני מדבר על זה שלא לומדים סוגיות, אלא גמרא על הסדר.
2.כן.
3.לא למה לומדים למה משקיעים בזה כל כך הרבה זמן.
3.לא בדיוק.זה קשור לשאל הראשונה,הרי ברור שאם ילמדו סוגיות לא ילמד סגויות בבא בתרא (כאילו יהיו כאלה שכן,בשלב יותר מתקדם)
4.ממש לא,זה ברור מאליו.
שהאדם יתמקד בתחילת לימודו בהעמקה וגם בהיקף, ויתעסק בנושאים שיש בהם יותר פיתוח של החשיבה, ומתוך כך יגיע בשלב מאוחר יותר גם ללימוד הלכה מעמיק, עם יכולות שלא היו לו קודם.
[זו גישה ששמעתי מרבנים, שמובילים דרך לימוד ישיבתית בישיבתם, אני לא בא להציג עמדה שלי בנידון]
אבל,
א. אומרים שבנושאים של נשים נזיקין יש יותר.
ב. ללימוד הלכה בעיון יש סיכוי גבוה להפוך ללימוד בקיאותי של שיטות הראשונים.
[אני חוזר על זה שאני בא להסביר את השיטה, לא לנקוט עמדה].
מקובל גם לפעמים בישיבות לדלג גמרות שאין בהם הרבה "בשר"
מרדכיבס"ד
אחוזים גבוהים מהיום.
לימוד הגמרא לא סותר את לימוד ההלכה, אלא הפוך, מתוך הלימוד צריך להגיע לאליבא דהלכתא וכך מבינים איך בכלל הגיעו לפסיקת ההלכה הזאת.
כמובן שגם מוסר ותנ"ך לומדים, אבל גמרא זה העיקר.
אצלנו בישיבה יש כל יום רבע שעה של סדר מוסר, 45 דקות סדר הלכה, ושיעורים בתנ"ך, חסידות, א"י ועוד,
אבל עיקר הלימוד זה הגמרא.
כן.
ביום זה בערך 6 שעות [באידיאל לפחות]
וואלה צודק, הלוואי שהייתי זוכה ללמוד יותר חסידות. ותנ"ך, והלכה. אבל ב"ה אני כן לומד קצת..
כי ככה השתרש בישיבות [עוד מקדמת דנא, בסורא ופומפדיתא]- שבחורי הישיבות לומדים בעיקר גמרא, ובעלי הבתים לומדים הלכה ואולי קצת תנ"ך.
אבל זה ממש לא מחייב..
בערך 30-40%
גמרא זה חשוב אבל הלכות וחסידות יותר חשוב לעבודת ה' היומיומית כנשוי להנהגה ואמונה.
גמרא זה הבסיס של התורה כיום.כפי שנמסרה למשה מסיני איש מפי איש והייחודית בגמרא שהיא מפטרת ומסבירה הכל לקראת ההלכה והשו"ע. אך בהחלט צריך לשלב את זה עם הלכ וחובה לשלב עם פנימיות התורה על מנת זה לא יהיה סם המוות
מעניין אותי אם גם הנופלים עומדים במתיבתא דרקיעא בשעת הצפירה ומצדיעים...
מעניין אותי גם אם הם צופים במטחי היריות ובזרי הפרחים לרוב...
מישהו יודע?
מה רצית שנעשה? שנתייג אותך כדי שתדע שעשינו את זה? אולי רצית שכל אחד יכתוב על הנופלים שהוא מכיר? יש לי 11 כאלה מהיישוב רק במלחמה הנוכחית, אחד ישב לידי בבית הכנסת כל החיים. לא הספיק להתחתן אפילו.
אתה באמת צריך להתבייש. על הלעג. אולי זה ערך יהודי ולא למדתי על כך?
תהנה, זה פורום ציבורי.
מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?
זה נורא ואיום
לא שורד ככה
[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]
קעלעברימבארל המשוגע היחידיכמובן הכל ברוח טובה
ומוגבים..
אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..
ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות
אלא להחזיק גם וגם
לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון
בסוף גם לא תצטרך את הראשון
ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.
לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה.
משהאחרונהאבל תמיד אפשר לנסות את הPC. את המחשב הגדול.
כן?
פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח
כה "רענן" כה כן כה אמיתי?
החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים
וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.
אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.
כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.
אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין
צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים
אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה
או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות
או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.
וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.
אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.
לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.
אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.
ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.
מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?
המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.
עוד משהו שפיספסתי?
בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר
אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר
אני לא מצליח לזהות חילונים.
היי
תקשיבו יש לי חבר ש"זייף" את הגיל שלו בתור מדריך פנמייה
הבחור בן 30 והשתמע ממעשיו שהוא בן 25
הבחור מוכשר _נראה צעיר_ ועם בייבי פייס כאלה
ו- וואלה האמת שאני התרשמתי לטובה מהאומץ חומץ שלו
א) מה דעתכם ? לגיטימי ?
ב) הייתם עושים משו דומה בשביל להתקבל לחבורה שמקימה חווה או נערי גבהות?
אל תתביישו באלי לשמוע ריבוי דעות -
(למרות שבתכלס כפי הנראה דעתכם לא חשובה כי גם ככה לא תדעו שהוא בן 30)
תמיד האמת עדיפה
אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה
א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך
ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח
א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא
ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.
אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.
תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה
אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי
ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד
כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן
ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה
ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו
בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,
או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר
ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..
כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".
ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.
רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות
אני נהנה
תמשיכו
אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)
אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.
באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו. סליחה!
וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו
אני מייד מוצאת את עצמי שם....
בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי
אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.
העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..
אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...
כל היתר ממש לא חשוב.
כל טוב.
אפשר לדון אם אותו הדבר
"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"
כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת
ארץ השוקולדאחרונהמישו יכול להסביר לי למה חאבייר מיליי ביקר דווקא בישיבת חברון ולא במרכז הרב?
גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.
למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.
ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.
ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.
ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.
שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים
בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית
פולו זה סוג של חולצה לא?
קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..
אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...
לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.
תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!
איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?
אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:
– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)
– שיעורי תורה בספרדית
– שיעורי תורה באנגלית
מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)
באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)
ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים
מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"
(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)
זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.
וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא
מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?
אתה מציף תאים רדומים...
ומה הנפק"מ העצומה.
באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה
זהו.
מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.
כל הבנות שזכו בחידון התנ"ך בשנים האחרונות הן בנות כהן שלמדו בבהר"ן
בד"כ אני לא מתחבר לכיוונים האלו, אבל כאן לדעתי בנוסף לכל הכשרון וההשקעה שלהן עומדת להן זכותו של מקים האולפנה הרב בהר"ן שהיה כהן
באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.
כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.
כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.
הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.
וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.
קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת
על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.
יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.
פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.
(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)
ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.
זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.
להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.
היה מצמרר.
רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...
התפרקתי.
זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.
אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.
והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.
גם עכשיו אני בוכה.
איזה נשמות קדושות.
הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.
סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14
מרגיש אצל החרדים..
