פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 159)

אני בן 32, עדיין לא התחתנתי מכל מיני סיבות ובעיות אישיות.

אני גר עם שותפים באיזור המרכז, משלם בערך 1850 שקל בחודש ליחידת הורים.

הבית הוא טוב ובמיקום טוב, אבל השותפים מבחינתי לא טובים מכל מיני סיבות.

אני לא יודע אם לעבור לגור לבד.

ממה שבדקתי למשהו ברמה בסיסית זה כ-4000 שקל. למשהו שגם טוב וכיף זה כבר 4500 ומעלה.

פחות מ-4000 זה או מקומות מאד קטנים או מקומות עם כל מיני בעיות.

(אם מישהו חושב שזה לא נכון - שיבדוק מודעות ביד2 ויסתכל בעצמו בכל ערי המרכז - פתח תקוה, קרית אונו, גבעת שמואל, רמת גן וכדומה [הערה למטה]).

ומקומות טובים, גם אם יקרים, נחטפים תוך שעות.

אז אני לא יודע אם להמשיך את הרוטינה של לגור עם השותפים ופשוט להמנע מהם כמה שרק אפשר ולהיות בעיקר בחדר שלי או לעבור לגור לבד.

אפשרויות אחרות כמו לעבור לדירת שותפים אחרת - בקושי יש דירות שותפים, וגם בהם אין הבטחה שהשותפים יהיו טובים. אפשרות אחרת זה "להקים" דירה חדשה ולבחור את השותפים - יש בזה סיכונים כמו אולי לא יגיעו שותפים והחדרים הפנויים יפלו עלי, וכאמור - אולי גם השותפים יעשו רושם טוב ואחרי כמה זמן יתגלה שבתור שותפים הם לא טובים וחזרנו לנקודת ההתחלה...

 

 

[הערה]

הנה למשל חיפוש של 1 - 2.5 חדרים בקרית אונו בלי תיווך

‫נדל״ן להשכרה במרכז | נדל"ן להשכרה יד2‬

תוצאה ראשונה: 6500

שנייה 4000

שלישית 1800 (בפרטים כתוב שזה חדר בתוך בית)

רביעית: 3500 ל1.5 חדרים (זה נראה שזה בניין עם כל מיני פיצ'רים שצריך להוסיף הרבה מאות שקלים ל"וועד")

חמישית: 5000

שישית: 3500

שביעית: 3950 (וזה נראה כמו מרתף)

שמינית: 4500

תשיעית: 4500

עשירית: 3900 (וזה מרתף)

 

אם לוחצים על הפיה של סבון לידיים רק קצת ויוצא נניח 20% ממה שיוצא כשלוחצים לחיצה מלאה - גם ה-20% מספיקים כדי לכסות את כל הידיים, ולמען האמת אפילו טיפה קטנה מספיקה. 

אז האם צריך ללחוץ על הפיה לחיצה מלאה או שמספיק רק לחיצה קטנה?

 

כמה מזומן שווה אמן? 
ולוג שלא יציגו לכם באף מקום אחר, לצערי.

והשאלה: למה יש פה רושם שנמאס לאנשים ממי ער?

לילה טוב!
מה שלומכם? איך היה היום שלכם?
מתי בפעם האחרונה עשיתם משהו בפעם הראשונה?
ותודה ל@חצילים על השאלה

כשכל החלטה סותרת את חברתה, ויש יותר מדי אפשרויות ואין לכם מושג איך לבחור ולהחליט? זה כמו שחמט כזה....

אם אני הולכת על X המחיר הוא Y וZ

אם אני הולכת על Y המחיר הוא X וZ

אם אני הולכת על Z המחיר הוא X וY

זה יותר מדי נעלמים...

מישהו מכיר את המרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן?

אני מבררת על לימודי פסיכולוגיה (תואר ראשון) שם, ורוצה לדעת עד כמה התואר שלהם נחשב..

מבחינתי כרגע זה או שם, או במכללה אחרת עם תואר של הפתוחה, אז אני מניחה שיש פער די גדול ביניהם. אבל עד כמה הוא משמעותי נניח לקבלה לתואר שני? או למציאת עבודה אחרי זה.. 

תודה

אז, למישהו כאן יש במקרה שיאומי +Qin s או F21 pro
ויודע להמליץ או לא להמליץ?

תודה מראש למסייעים(:

האישיים ובחיים בכלל.

איזה חפץ אתם מגדירים כ"שימושי ביותר".

אם יש כמה - כתבו לפי הדרגות.

 

נ.ב. תשובה לא מנומקת היא אינה תשובה מספקת 😁

 

לילה זוהר 🌟

תגידו. איך יודעים להעריך את עצמנו ואת יכולתנו בדיוק?
לא פחות מידי ולא יותר מידי?
יש איזו דרך לדעת? או שבסוף הכל נכנס תחת אם לא ננסה לא נדע.
אולי אני צריך להסביר קצת איפה זה פוגש אותי.
אני אוהב פיזיקה. ניסיתי לשפר בגרות בפיזיקה וקיבלתי ציון 70
אז הסקתי מזה למשל שאין לי מה לנסות להיות מורה לפיזיקה או ללמוד הנדסת חשמל.
יכול להיות שזה היה חכם וחסך לי שנה שנתיים שאחריהם הייתי מגלה באמצע התואר שזה אכן גדול עליי. אבל גם ברור שקצת יש ספקות אולי כן היה שווה לנסות? בפרט שפתאום אתה שומע על חבר שעשה רק 3 יחידות שפתאום שיפר בציון טוב ל4 או 5 ואתה מתחיל לתהות אם הוא הצליח אולי גם אני יכול אם אתאמץ עוד??

יש מצב שהייתם מסיקים אחרת? או איך הייתם פועלים?

איך אתם יודעים לומר על תחום כלשהו /מקצוע כלשהו שאתם לא רק מתחברים אליו אלא אתם תצליחו בו בעה.. ??
מתי אתם לוקחים אתגר ומתי מוותרים מראש?
זאת עיקר השאלה. השאר רק הדגמות וכו..

אולי יותר מוכר לכולנו למשל הוא עולם הייעוץ.
אני מניח שרבים פה מייעצים לחבריהם וחברותיהם.
ואוהבים להתעסק בנפש האדם וסיטואציות יום יומיות.
איך תבחנו לאור זה את השאלה האם לקחת את זה צעד קדימה וללמוד ייעוץ/פסיכולוגיה/קאוצינג..?
לא אאריך אבל גם הוא הדין למשל ללימודי רבנות. או להקמת עסק של עיצוב או עוגות..
מה אומרים??

נכון שאם יושבים כל היום ולא עושים כלום במשך חודשים עד שנים אז זה מוביל לכל מיני בעיות (דכאון וכדומה ואפילו דברים יותר גרועים)? כלומר יש איזהשהם "תנאים" להרגשה טובה וזרימה של אנרגיה שזה עשייה מסויימת, יצירה וכדומה. וכמובן עדיף גם משפחה, חברים וכד'.

האם ה"כלל" הזה נכון?

ואם הוא נכון, אז איך אנשים שחולים במחלות קשות או שהיה להם תאונה או משהו אחר ומאושפזים חודשים ושנים וכמעט ולא עושים כלום יכולים להיות שמחים / מאושרים?

סליחה על השאלה, זה פשוט משהו שאני מנסה להבין.

מישהו מכיר מקום שאפשר להתארח בו בשבת בצפת? לשתי חברות
זול ועם עדיפות לארוחות שבת
לא אסנט.
תודה רבה

שאתם מתכוננים משהו והוא לא הולך לכם? אז כזה ממש ישבתי על זה והכל לפח ועם תחושה הכי מבאסת וגרועה שיכולה להיות :/

מי בעד מפגש 'פורומי' [לא פורימי] בקיץ באזור ירושליים?

פשוט יצא לי כנראה להיות שם בזמן הקיץ מתי שהוא, ואם כבר יש הזדמנות כזו שאני בירושלים, אז אולי יאלה.

אגב, כנראה שאת התגובות שלכם אראה רק בפעם הבאה שאקפוץ, שיכולה להיות עוד הרבה זמן, אבל לפחות היא תהיה לפני זמן הקיץ, והזמן שאהיה בירושלים, אז נא להתפקד המעוניינים, ואולי ננסה באמת לארגן משהו כזה.

אני לא מבין עד הסוף את הקונספט של בחירה חופשית.

כל מי שלמד קצת פסיכולוגיה או קרימינולוגיה יודע שיש השפעות עצומות על דברים שמקבלים מההורים וכדומה.

איזה מין בחירה חופשית למשל יש למישהו שנולד למשפחת פשע ושגדל מגיל 0 על ערכי ה"כבוד המשפחתי העברייני", או מישהו שגדל במשפחה חרדית קיצונית מאד והערכים שלו זה להיות בתוך אותה שכונה כל החיים ולעשות דברים שלא טובים לחברה וכן הלאה.

אז אני מכיר את הקונספט של "מרחב הבחירה" אבל זה לא עונה על השאלה הזאת. כי אין באמת כזה מרחב.

מה בדיוק המרחב - שהפושע יתלבט אם לפוצץ עם לבנת חבלה או "רק" ישרוף את המקום.

נניח מישהו שנולד להורים מאד כעסנים ושתלטנים וגדל להיות כמוהם, אז המרחב שלו זה או להתעצבן ולזרוק חפצים על הקיר או רק לזרוק חפץ אחד?

אז איפה בדיוק הבחירה החופשית.

וזה עוד מקרים בינוניים.

יש מקרים יותר חמורים של ממש פסיכופתים ששואבים הנאה מלגרום לסבל והם ממש מחפשים להזיק ולהרע והם נהנים מזה ומבחינתם זה בסדר גמור. למי שיש לב חזק יכול לחפש ביוטיוב ראיונות עם פסיכופתים (באנגלית) ולראות איך הם מדברים על להרוג ילדים בלי בעיה והם מצדיקים את זה בכל מיני צורות.

אז איזה בחירה חופשית בדיוק יש לכזה אדם?

הנשיא השני והנשיא השלישי של ארה"ב מתו באותו יום, יום העצמאות ה50, 4 ביולי 1826 (למניינם)?
הם היו חלק מרכזי מאוד בהכרזת העצמאות ב76'

#1
"בוא נדבר"
- מה אתה רוצה לשמוע? הנה לך סיפור חיי - סבל סבל סבל.
היה ועדיין. סוף.
אבל לא בשביל זה קנית לי סודה בקיוסק,
ואני באמת מאמין שהרגשת לארג' כשהתחלת לספר בפתיחות את ה"סיפור" *שלך*.
כאילו אנחנו מכירים.
כאילו.
לא טרחתי להקשיב.
הבנתי שאני בעצם מחכה שלא מרצוני לתורי.
לפחות, הייתה לי סודה.
אני לא יודע אם שומעים בקול שלי מונוטוניה של דיקלום כשאני מתחיל לפרוס את מסכת שנותיי האחרונות מתובלת כל פעם בשקרים חדשים...
בסופו של דבר לא כל אוזניים יכולות לסבול אותו דבר.
אני מניח שבכל זאת עשיתי משהו נכון - הרבה "וואי אחי", או סתם "אחי", "תשמע....", "לא פשוט בכלל", וכו' - בטח לא יכולים להעיד על איזו טעות גדולה.
אני לא יודע, וגם לא אכפת לי.
אני שמח: 1. שזה הסתיים. ואני מקווה שזה אומר שאני לא צריך לדבר איתו על זה יותר לעולם. 2. הוא מתייחס אליי יותר בכבוד עכשיו. בכלל לא שמגיע לי, אבל לא שאניא אותו מזה.
אח... איזה עולם....

#2
"מוזר לי שלפני חצי שנה הייתי הראשונה למתוח עליך ביקורת, ועכשיו אני הראשונה לתמוך בך"
גם לי מוזר. הייתי קנאי גדול לטובתי האישית, ואני לא מצטער לרגע,
אני יודע שזה היה הכרחי, אבל השינוי לא נבע ממני.
לפעמים אני חושב לעצמי - הלוואי שיכולתי להיות זבוב על הקיר בקליניקה של הפסיכולוגית שלך. לראות איך היא מצליחה לרסן את הטבע המסוכן שלך. לגלות בך את הטוב הנסתר. והוא ישנו, לא במיעוט, לא עולה לי כלום להגיד את זה.
אני מעריץ אותך על הטיפול בעצמך. את מצילה לא רק את החיים שלך, את משפרת את איכות החיים של כל הסובבים אותך.