בין כמה וכמה מגזרים לגבי מהות יום השואה.
אבל,
אשאל ואבקש לענות בכל הכנות שאפשר.
כמה מכם היו *מרגישים באמת* את הדבר הנורא הזה שקרה לעמ"י אילולא היום? וכן לגבי יום הזיכרון לחללי צה"ל.

(מזכיר שאני עונה רק בשם עצמי)מופים

אני אכן לא "מרגיש באמת"

מה הפסדתי?

את נהנית להיות בדיכאון? זה הועיל למישהו?

יש מה ללמוד מהשואה, כמו שיש מה ללמוד מכל הגלות, אבל בשביל זה יש את תשעה באב, וכבר כמה שנים שקיבלתי הרגשה שבת"ב לא צריך לבכות מרחמנות על היהודים האומללים, אלא לקלוט שזה מה שקורה למי שעוזב את ה', ולעשות עבירות זה לא רק מתנגד למצפון, אלא יש על זה תשלום כואב, וזה המחשה חיה.

כותה יפהפייגליניזית

השואה לא קרתה רק לחרדים לדבר השם. ובנוסף לכך אתה לא יכול לאמר שהיא נגרמה

לגבי תשעה באב (אולי גם נוגע ליום השואה)אדם כל שהוא

אני חושב שהמסר שאתה אומר הוא לא הדגש העיקרי בקינות ובמגילת איכה. לא מתעלמים ממנו, אבל זה לא הדגש.

ובוודאי שהבכי והעצב הם חלק מהיום.

למה בדיוק מכוון היום, יש לי כיווני מחשבה אבל הם לא מספיק מבוררים.

מה שאתה אומר,הלליש

יכול להיות נכון אם אתה יוצא מנקודת הנחה של המשפט האחרון שלך.

אני מזדעזעת מהגישה הזו, ולכן הרישא של דבריך לא מסתדרת לי....

לא הבנתי ממה את מזועזעתמופים

מהרישא או מהסיפא?

(אגב, זעזוע לא מפחיד אותי... אם לא תאמרי למה, עצם הרגש לכשעצמו לא עושה לי כלום, את מרגישה כך - אני מרגיש אחרת. כמו שאני מרגיש אהבה מטורפת לילדים שלי, ואת לא... כל אחד והרגשות שלו)

יש בדבריך קטגוריה נוראה על עם ישראל.עץ הדעת

אגב, כפנקסן של הקב״ה, המשכורת בטח יפה.
איך מתקבלים?

לא בעיהמופים

צריך פשוט ללמוד תורה

ולראות מה הקב"ה אמר

והמשכורת - נצח נצחים

עין לא ראתה אלוקים זולתך

ממליץ לכולם ללמוד תורה באהבה!

התורה לא אומרת כדבריך.עץ הדעת

נכון שיש שכר ועונש, אבל בין זה ובין דבריך
המרחק תהומי.

לדעתי התורה כן אומרת כדברימופים

בשביל להתווכח איתי צריך להיות קונקרטי

לא לומר "זה רחוק" אלא לומר במה זה רחוק

אני מופתע מהזיעזוע לך

אני הנחתי מראש שתהיה מזועזע מזה שאני חושב שאין צורך לזכור את השואה. אני יודע שאתה רגיש לנושא

אבל זה שכשיש צרות צריך לפשפש במעשים, ורק אם לא מצא יש לתלות ביסורים של אהבה - זה יסוד בסיסי ביהדות

גלות רוסיהמושיקו

השמדה רוחנית של מיליונים וגם השמדה גשמית כפשוטו

מעניין באמת שפחות מתמקדים בזיכרון הזה.חסדי הים

דווקא זה יכול לעורר אותנו לפעול להשיבם לחיק האמונה.

לענין עצם השרשור, אדם צריך לשאת בקרבו את היסטוריית עמו תמיד. "זכור ימות עולם, בינו שנות דור לדור", לא רק לזכור, אלא להתבונן ולראות איך אפשר ללמוד מלקחי ההיסטוריה ולתקן ולקדם.

מבחינתי ברור שאין ספק שיום אבל לאומי שכזה הוא חשובותן טל

כיוון שהוא נותן ציון דרך קבוע כל שנה להתעורר לזה. אולי לא ברמה מטורפת, ואולי באמת אף פעם "לא ארגיש באמת" את הדבר הנורא ולא אצליח להפנים - אבל כן, לי אישית זה חשוב היום הזה. כמובן שחשוב לי כל השנה לזכור את זה, לזכור את הנספים, את כל אלה שהיו יכולים להיות איתנו כאן היום - זה לא עניין רק ליום בשנה - ואני משתדל באמת לזכור, אבל גם הכרחי יום מיוחד לזכרם.

אותו הדבר בדיוק כלפי יום הזיכרון לחללי צה"ל ומערכות ישראל, ונהרגי הטרור - רק בצירוף העובדה שזה כבר נוגע הרבה יותר לחיים שלי עצמי ואני מרגיש את זה כל יום, כל שעה - ועדיין חשוב שיהיה יום מיוחד.

^^^^^ מה שהוא אמר.מוטיבציה

יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה נוגע יותר לחיי היומיום שלנו (לצערי הרב, כל כך).

חשוב לי, ברמה האישית והלאומית שיהיו ימי זיכרון.

ימים שמוקדשים כל כולם לזיכרון. הפסקה של מירוץ החיים.

להעריך את אותם אלה שכבר לא איתנו ולזכור שאנחנו כאן גם בזכותם.

אנחנו כאן כדי להמשיך את שרשרת החיים הזו של עמ"י.

כן? כל יום וכל שעה אתה מרגישמוריה.ר =)

את האבידות של הטרור?

כשאחותי הקטנה קרויה על שם דודתי שנרצחה בטרורותן טל

אז כן, אפשר להגיד שבמובן מסויים זה מלווה אותי כל החיים. זה גם עיצב מחדש את המשפחה המורחבת שלנו, העניק לה יחס אחר בין הילדים, קרבה אחרת שלא הייתה קיימת לפני כל כך.

משפחה שכולה זוכרת כל יום ויום את הנרצח/ת שלה. גם אם זה לא כל הזמן יושב במוח "היא נרצחה בפיגוע, היא נרצחה בפיגוע" וכו' וכו'...

לא צריך להרגיש את אבידות הטרורשיר ידידת

כל יום וכל שעה. החיים ממשיכים והם חזקים מהכול, זה דרך העולם.

מה שחשוב לזכור זה המטרה שלנו בתור עם, את הלקחים מהטרור, את המסרים שהאנשים האלה במותם ובחייהם העבירו לנו. לחשוב מה ה' רוצה מאיתנו.

חשוב שיהיה יום להתייחדות עם זכרם, יום שזוכרים אותם, את מעשיהם, ואת הטרור הנורא והאכזרי אבל בעיקר בשביל המסר שעם ישראל חי למרות הקשיים והקורבנות הנוראיים.

(דיברתי פה דווקא על יום הזיכרון, על יום השואה זה יכול להתאים אבל יש לי עוד דברים להגיד על זה, אולי בפעם אחרת ואולי לא בכלל)

אני בטוח לאאלעד

כשהייתי במערכת החינוך היה ליום הזה השפעה עלי...אדם כל שהוא

היום, גם אם יוצא לי לעסוק בנושא זה בד"כ לא קשור ליום הזה.

ואני לא מנסה כ"כ להרגיש באמת, כי אין לי כ"כ דרכים להתמודד עם זה, ולנתב את זה לכיוון חיובי.

כאדם פרטי תודעת השואה שליעוגי פלצת

ממש לא קשורה ליום הזה

גם בלעדיו היתה לא פחות ולא יותר

^^^ מה שהוא אמרט'

י(מופנה ליונתן ונמחק) אני לא חושב שהם רשעיםמופים

לא צריך להיות רשע בשביל לקבל עונש

להיפך, יש מצב שרשע לא יקבל עונש בעולם הזה בכלל, "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו"

יש רש"י בפרשת נח שאומר שכשאנרדלמוסיה באה לעולם, היא הורגת צדיקים ורשעים (ירושלמי סוטה פ"א ה"ה)

כך שלא בהכרח כל מי שנענש שם היה רשע בעצמו

גם בחורבן בית ראשון ש"ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהן היו לברות למו" אתה חושב שזה לא היה בחטאיהם, כי גם לעוברי עבירה לא מגיע עונש כזה?

ידעתי שתכתוב על ׳אנדרלמוסיה׳ וכו׳.עץ הדעת

יש גם יסורים של אהבה ויש עוד המון דברים.
להגיד שהשואה היתה בגלל עבירות, זו חוצפה
ממדריגה ראשונה.
הרבי מחב״ד שהיה גדול יותר מכל הרבנים
בדור האחרון, אמר שאינו יודע, אז מי כבודו
שיוכל לתת סיבות בקלות כזו?
קצת ענווה.

זה ויכוח עתיקמופים

הרב שך מתבטא כמו שאני מדבר

היום למדתי בגמ' על יסורים של אהבה, ואומרים את זה רק כשלא מוצאים עבירות אחרות

אולי יש בודדים כאלה, אבל בגדול השאלה של צדיק ורע לו מאד נדירה

לאדם הפשוט יש מספיק עבירות לסבול צרות כל חייו ועוד ישאר עודף

"מה יתאונן אדם חי, דיו שהוא חי!"

אם אדם עושה עבירה שיש עליה מיתה בידי שמים (כמו שז"ל)

הוא כבר חייב מוות

ואם עשה את זה שוב? ושוב?

בצדיקים גמורים אומרים יסורים של אהבה, ואנדרלמוסיה וכו'

בשנים שאחרי השואה לא רצו לומר את זה, כי זה לומר דברים שלא ישמעו. אנשים לקחו את זה מאד רגשית, ולא חשבו בשכל על מה שהם לומדים

אבל היום אני הרי לא מדבר עם ניצולים, אלא עם בנים נכדים ונינים (כמו שאני נכד של ניצול שואה...)

אז אפשר לומר את האמת כמו שהיא

מפאת כבודו של הרב שך...עץ הדעת

לא הייתי רוצה להזכיר דברים אחרים
שהוא אמר, כמו ׳הסתדרנו אלפיים
שנה בלי הגולן ובלי א״י׳, ושההתנגדות
למסירת שטחים נובעת מ׳ציונות׳ ועוד אמירות
מסוג זה.
ב״ה שהיו רבנים אחרים שאמרו דברים אחרים.

רבינו, אנן סהדי שכבוד תורה אצל מיודענו החביבעוגי פלצת

הוא סלקטיבי ועניין פוליטי ולא אמיתי.

חבל להאכיל טרול שכבוד גדולי ישראל כגרא"מ שך

הוא כאין בעיניו.

רק חידוד:הלליש

הרבי מילובביץ' אמר על דברי הרב ש"ך הללו:

"ובודאי שדברי שטנה אלה לא יעשו שום רושם כלל"

(מקור: התוועדויות, שנת תשנ"א, עמ' 119-121{התשובה של הרבי על דברים אלו})

על האוחזים בשיטת העונש מגדולי ישראל נכתבעוגי פלצת

כאן למשל

וכן על החולקים והמבקרים בהמשך.

בסדר גמורמופים

מענין איך פשוט לי כביעתא בכותחא משהו בלי בכלל לזכור אותו

עדיין נשמע לי שאנשים לא רצו לומר את זה משום דברי הגמ' שהאומר לחבירו שיבוריו באו מחטאיו עובר על אונאת דברים

כי אולי הוא צדיק גמור ולא עשה שום חטא

ופחדו שניצולי השואה יעלבו

ומצד שני סבר הרב שך שלא שייך כן בציבור שודאי אינו כולו קדוש וטהור,

ממה שאתה מביא שם זה נשמע שהוא מאשים את תנועת ההשכלה, שהיו ממש רשעים גמורים

יום הקדיש הכללי על נספי השואה הוא בעשרה בטבת.11111

לאחר הקביעה שלו כיום הקדיש הכללי מדינת ישראל החליטה לקבוע יום נוסף, בחודש ניסן בתאריך שאין לו בפני עצמו משמעות אמיתית, הדבר חבל מאוד.

אני לא יודעת כמה הייתי מרגישה.הלליש

רק אומר,

שאני מאוד שמחה שהיום הזה קיים.

ובתור דתיה- שיש 2 ימים כאלו בשנה.

יום הזיכרון לחללי צה"ל- לצערי יש לי סיבה להרגיש יותר מיום אחד בשנה,

אבל אני שמחה שיש יום שמאחד ומוקדש לתחושות הללו.

מרגישה.מרב.

חיה את זה, אפשר להגיד.

סבא רבא ניצול שואה,

ואנשים שאני מכירה הם נפגעי פעולות איבה,

קרוב משפחה שלי הוא חלל צה"ל.

זה חלק מהחיים, אז אני די מרגישה בכללי..

הימים האלה בעיקר עוזרים לי בקטע של הזיכרון לברר יותר, לרצות לדעת יותר מהמעט שאני יודעת, להכיר יותר את הסיפורים, להכיר סיפורים גם של אחרים... וגם לאפס את העצב והכאב ולתחום אותו ליום אחד, במקום לסחוב אתזה כל השנה...

לא הייתי מרגישאיש השקים

קצת בשוק מתגובות מנותקות מהעם

אנחנו במשפחה משתדלים מאוד לא לקנות תוצרת גרמניתטוביה2

זה מאוד עוזר לשמור על מודעות לנושא כל הזמן (אני יודע שגם הרב יצחק גינזבורג מתנגד לקניה כזו למי שזה מעניין אותו

מרגיש את זה יום יוםיוניאחרונה

לא קשור למה אני עושה באותו רגע ולא קשור לאם אני שם לב לזה שאני מרגיש את זה אבל בכל רגע זה נמצא שם ובכל רגע זה יכול לצוץ. ככה זה.
(בנוגע לשואה)

מי ער?עוגת גבינה.

אם הוא 'ניהליסט' אמתי, תיזהר ממנו בכפל כפלייםחסדי הים

כעיקרון אין לו בעיה לקום מחר בבוקר ולרצוח אותך.

אתאיסט יכול להאמין במוסר אנושי בסיסי, ניהליסט לא מאמין שיש ערכי מוסר בכלל.

מסכים לגמרי עם נעם פרדמן:עץ הדעת

שכתב כך:

מדהים אותי בכל פעם מחדש, לשמוע כל מיני מתחסדים שטוענים שאסור לציין את יום השואה, כי זה חל בחודש ניסן, בו אין אבלות, אבל באותה הנשימה, הם לא מסתפרים, לא מתגלחים ומקיימים באדיקות יתרה את דיני האבלות של ספירת העומר.
ספירת העומר הפכה אצלם מזמן, מספירה שמציינת דינים הקשורים לקציר העומר, לימים של אבלות כולל בחודש ניסן.
ניחא, אם היו טוענים, שקביעת יום השואה נעשתה על ידי הנהגת המדינה, כדי לחתור תחת הרבנות הראשית שקבעה את יום הקדיש הכללי כיום השואה, ולכן אין לציין את היום כיום השואה. אבל, כאמור, כשהטיעון הוא שבחודש ניסן אין מנהגי אבלות....זה פשוט לא רציני.
ואגב, כדי שידעו כל אותם המקפידים על דיני האבלות בספירת העומר, שחז"ל ובעקבותם גם הרמב"ם, לא ציינו בכלל שיש לנהוג מנהגי אבלות בספירת העומר כולה.

הגמרא בסוכה אומרת שאבלות זה הנהגות חיצוניות, ורש"יחסדי הים

כותב שם, שיתכן בימי האבלות להיות בשמחה. אבלות זה מנהגים לכבוד המת, כמבואר בגמרא בסנהדרין, ולא קשור לעצבות.

[יש אוננות ביום הראשון, שזה מבטא צער.]

לכן אין סתירה לשמחה בימי ניסן למנהגי אבלות.

אז בטח שאין סתירה בין שמחת ניסן ליום השואה.עץ הדעת

יום השואה אינו יום אבל לאומי בשום מובן.
אמנם גם לא יום של חגיגות, אך לא יום של
אבל - אלא יום של רצינות שמציינים בו את
זכר השואה. דוקא מתוך החובה לכבד זה
את זה, יש לראות ביום השואה יום של כבוד
לאלו שנרצחו, כבוד לעם היהודי ולמצילים,
וכאמור, אי שמיעת מוזיקה למשל הרבה
יותר חריפה מאשר ציון יום השואה.

יתכן. תלוי בגישה. הרבה פעמים אנשים מכניסים מימדחסדי הים

של צער.

אז אתה יכול לציין את זה בתור יום אבלינשוף פירות

אתה לא חייב להכניס מימד של צער. זה היינו-אך אותו דבר ואין, הכי נמי.

^^^^^^^^!!!!!!דניאל55אחרונה

ה"אגב" שלך (או שלו?)יהושפט

היה מכוון לעיני הקוראים רבי יוסף קארו ורבי משה איסרליש?

בקטע הזה באמת הוא קצת הגזים.עץ הדעת

אבל אני מדבר ספציפית על נושא יום השואה
בהקשר של חודש ניסן.

עושה רושם שהוא רמבמיסט, מעניין.מישהו10

הוא רמבמיסט. בזה אני ממש לא כמוהו.עץ הדעת

אני כאמור מסכים איתו רק בהיבט של הצביעות.
כלומר, לנהוג מנהגי אבלות מצד אחד, ומצד
שני להתנגד לקביעת יום השואה - שאינו יום
אבל - באותם ימים בהם נוהגים אבילות,
בתואנה שאלו ימים שמחים.

אריאל יוסף, זה בשבילך^^^מישהו10

מצטער, אבל אין לי זמן וסבלנות כרגע להמשיך את אותו דיון כמו שביקשת. אולי תנסה להמשיך אותו עם נועם פדרמן?

השאלה לא מתחילה מיום השואה..אדם כל שהוא

חלק גדול מהיהודים שומרי המצוות (כמדומני רוב) נוהגים מנהגי אבלות בסוף חודש ניסן, ומאידך נמנעים מלומר תחנון.

הם עושים את זה על פי פסקיהם של חכמי ישראל.

זו גם צביעות?

היחס בין הדברים צריך ליבון רציני, ולא צריך ישר לתקוף מי שהגיע למסקנות אחרות ממך.

וההערה נוספת, האבלות בימי הספירה היא על דברים שארעו בימי הספירה דווקא, בניגוד ליום השואה שהקשר שלו לימים אלה יותר רופף.

אני מדבר ספיציפית על יום השואה.עץ הדעת

את צודקת בהערה שלך שמות תלמידי רבי עקיבא
אירע בניסן, בשונה מהשואה שלא אירעה דוקא
בזמן הזה, אבל אין בכך בכדי לגרוע מהדברים.
אם ממילא נוהגים מקצת מנהגי אבילות, אז יש מקום גם ליום כזה, בפרט שלא מצינו בשום מקום
איסור על שום דבר מהדברים שנוהגים לעשות ביום הזה (צפירה, טקסים או התייחדות עם
הנפטרים).

"יש לה מספר על היד. היא יותר קדושה ממני"מושיקו

רציתי לקבור את עצמי כשדודתי התייחסה בחוסר כבוד אל גדול הדור, הרב משה פיינשטיין. כשניגשתי להתנצל בפניו הוא עצר אותי ואמר שני משפטים שאזכור כל ימי חיי.

לא הייתי יותר מבן ארבע או חמש, כששאלתי את אמי שאלה, שנראתה אז בעיני ישירה ופשוטה: "אמא, מתי אני אקבל את המספר שלי?"

מובן שנבהלתי כשבמקום לענות היא התחילה לבכות ונמלטה למטבח, אבל זה גם בלבל אותי. גדלתי בארה"ב, בוושינגטון-הייטס של שנות החמישים – טריטוריה של ניצולי שואה. לכל מבוגר שהכרתי היה מספר, ואפילו לאחותי בת העשרה היה מספר שהוטבע בדיו כחולה על זרועה. הם נמצאו בכל מקום, על הספסלים שבשדרה ובין שבילי הפארק. אם הבחנת באדם שכובע כלשהו מונח על ראשו, לא היה ספק שגם על זרועו יש מספר. בקיץ, הקהילה הייתה נוסעת בהמוניה לנופש בהרי הקטסקילס או לחופי רוקאווי - והמספרים באו איתם.

אני הנחתי שזה חלק מטקס הבר מצווה, או אולי אות סיום לבוגרי ברויאר או סולובייצ'יק – מוסדות החינוך המקומיים. לא נראה שהמספר מביך מישהו. מעולם לא ראיתי מישהו שמנסה לכסות אותו - זה פשוט נראה כמו חלק מהחיים.

כשילדים שואלים את הוריהם למה יש "יום האם" ו"יום האב" אבל אין "יום הילד", התשובה האוטומטית היא - "כל יום זה יום הילד!" בוושינגטון-הייטס של שנות החמישים, כל יום היה "יום השואה".

המעניין הוא שבאותם ימים עדיין לא נקבע תאריך מיוחד ליום השואה. ההנצחה והזיכרון, כפי שאנו מכירים אותם היום, לא היו אז. אפילו במוסדות החינוך שרוב התלמידים בהם היו בני ניצולים, לא נערכו טקסים או פעולות הנצחה מיוחדות מכל סוג שהוא לזכר השואה.

אפילו את המילה "שואה" עדיין לא ממש הכירו. השתמשו כמובן במילה "רצח עם", אבל לא שואה. כשבמקרים בודדים ההורים שלנו היו מתייחסים לאירועים שבגללם הם עזבו את אירופה, הם היו משתמשים במילה "המלחמה".

הם דברו בנוסטלגיה על החיים "לפני המלחמה", אך מעולם לא דברו על מה שקרה ב"מלחמה" עצמה. הם דברו בהערצה על הוריהם ש"נספו במלחמה", אך מעולם לא דברו על בני הזוג או הילדים שמתו. אחרי הכל, היו להם בני זוג חדשים וילדים חדשים שלא היו צריכים שיזכירו להם שהם רק תחליף.

רק אחרי הבר מצווה הבנתי בפעם הראשונה שההורים שלי היו נשואים לבני זוג אחרים לפני השואה ושהיו להם ילדים אחרים. שנים אחר כך, נדהמתי לגלות שאחותי הגדולה, שאיתה גדלתי, אינה בתו של אבי.

בסופו של דבר, כשהבנתי שלא כל מבוגר הוא בעצם ניצול שואה, ואנשים היו שואלים אותי איזה מין אנשים הם הניצולים, מעולם לא ידעתי מה לענות. מצד אחד היה אדון סילברברג שישב לידנו בבית הכנסת, עליז כמו סנטה קלאוס ותמיד עם מילה טובה לכל אחד. מצד שני עמד אדון גראוור, השכן שלנו, כשעל פניו חקוקה הבעת זעם נצחית, ושתמיד היה מאיים להרביץ לאשתו או לילדיו. במבט לאחור, בתור פסיכיאטר, אני יכול להבין את שניהם, אבל מה באמת מגדיר את ניצולי השואה? האם יש מישהו, או משהו כזה?

את התשובה למדתי מהרב משה פיינשטיין.

גדול הדור הזה, היה כל כך מפורסם שאנשים היו מכנים אותו פשוט 'רֵבּ משה'. הקרבה המרבית שלי לאדם האגדי הזה הייתה כשלמדתי בישיבה, והרב שלי היה החתן שלו - הרב משה טנדלר. הרב טנדלר, וכל רב אחר, היה מדבר על הרב פינשטיין בטון מלא יראה, בדומה לטון בו משתמשים בדרך כלל ביחס לאבות האומה.

מדי קיץ, נהגנו לבלות שבוע עם דודי ודודתי בהרים. דודי ודודתי היו ניצולי שואה בעצמם. בתור הרופא והאחות האחראים על המרפאה במחנה הריכוז, הם הצליחו להציל את חייהם של אסירים רבים, ובכללם את אמי ואחותי. אחרי "המלחמה" הם הקימו מרפאה קטנה בכפר קטן בהרי הקטסקילס, ובין הפציינטים שלהם, כך גיליתי לתדהמתי, היה אחד מפורסם במיוחד – ר' משה.

דודתי הזכירה כבדרך אגב שלר' משה יש תור למחר, ושאלה אם אני רוצה לפגוש אותו? אם אני רוצה? זה היה כמו לשאול אותי, אם אני רוצה לפגוש את אלוקים.

באותו לילה לא הצלחתי להירדם. כל הזמן התלבטתי, מה ללבוש? האם לגשת אליו? מה לומר? האם להזכיר שהחתן שלו היה הרב שלי בישיבה? לדבר איתו באנגלית או ביידיש הבסיסית שלי?

למחרת, ישבתי בחדר ההמתנה, לבוש במיטב המחלצות שנמצאו ברשותי, כבר שעה לפני התור שלו. הציפייה נראתה בעיני כמו נצח, אולם בסופו של דבר הוא הגיע, נתמך בכל צד על ידי מלווה אחר. הוא לא הבחין בי.

קפאתי על מקומי. התכוונתי לקום ביראת כבוד עם כניסתו, אבל לא הצלחתי לעשות את זה. הכנתי מראש כמה משפטים אותם שיננתי שוב ושוב, אבל הרגשתי שהלב שלי דופק יותר מדי מהר מכדי שאוכל לדבר ברוגע.

דודתי שמעה את צלצול פעמון הכניסה, ויצאה ממשרדה כדי לקבל את פניו: "הרב פינשטיין, הכרת את האחיין שלי איקי? היית מאמין שלשיקסע כמוני יש בחור ישיבה במשפחה?"

הרב פינשטיין סוף-סוף הביט בי, ואני התייסרתי - דודתי פנתה אליו בחוסר כבוד; היא התבדחה איתו; היא קראה לי איקי ולא יצחק או אפילו אייזיק.

ואז הגיע החלק הגרוע ביותר. דודתי נגשה אליו. היא ידעה כמובן שאסור ללחוץ לו את היד, והיא לא עשתה את זה, אבל היא נתנה לו נשיקה על הלחי, כפי שעשתה לרבים מהפציינטים החביבים עליה. ואז אמרה לו שדודי יקבל אותו בעוד רגע, וחזרה למשרדה.

הרב משה ומלוויו פנו לעברי, במבט שנראה לי מאשים. הרגשתי שאני רוצה למות. ניגשתי אליו בהיסטריה, והתחלתי להשתפך בהתנצלות: "הרב פינשטיין. דודה שלי, היא לא דתייה. היא לא מבינה..."

הרב הניח מייד את אצבעותיו על שפתיי כדי שאפסיק לדבר, ואמר ברכּוּת שני משפטים ביידיש, אותם אזכור עד יום מותי: "יש לה מספר על היד. היא יותר קדושה ממני".

הרב משה פיינשטיין הבין את מה שאני לא הצלחתי להבין, מה שמייחד את ניצולי השואה הוא עצם העובדה שהם היו שם, ואות העדות שנותרה על ידם.
http://www.aish.co.il/ci/s/147486845.html

ואו..איש השקים

וואו!! מצמרר..אין לי מילים..קוצ'ינית =)

כתבת ממש יפה!!

לא כתבתי ,מישהו אחר כתב..מושיקו

כן, פתחתי את הקישור רק עכשיו..קוצ'ינית =)

מרגש! ר' משה היה איש אמת ואכפתיחסדי הים

הוא התיר אלפי עגונות מהשואה, ואם זה ידע מתי לא להתיר, והוא אף פעם לא נכשל!

אבא שלי [שאין לו אופי מיסטי כלל], היה פעם בחתונה, והיו שם המון גדולי הדור. אבא שלי, שם לב שיש אור מאיר באופן בולט מהפנים של ר' משה!

בכיתי...חיילמשוררובודד

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! המשפט הראשון עצר אותי מלהמשימחכה לה

וואו וואו!!סמיילית

מצמרר..

וואומירימי

וואו! מצמרר. מרגש.יעלי_א

וואו.הללישאחרונה

מחשבות בצאת יום השואה:ותן טל

עוד כ20 שנים, לא יהיו יותר ניצולי שואה, כולם ילכו לעולמם למעט בודדים ממש ממש.

מידי יום מתים בישראל 37 ניצולי שואה. בשנה יותר מ13 אלף. פחות מ200 אלף ניצולי שואה חיים בישראל כיום.

מה זה אומר לנו, ילדי הדור השני/שלישי/רביעי לניצולי השואה? האם זה מעביר את כל האחריות אלינו - לנסות בשנים האלו האחרונות לינוק כל זיכרון אפשרי, לנסות לאסוף עוד ועוד פרטים על אלו שעדיין לא הצליחו לשמור לכל הפחות את שמם, בהיכל השמות ביד ושם, לנסות להשריש בליבנו את אותם אלו שנהרגו בטרגדיה הלאומית הגדולה ביותר, נרצחו ללא כל חמלה. האם אנחנו נצליח להעביר לילדים ולנכדים שלנו מה שהעבירו לנו? האם אנחנו נשכיל לשמור על עם ישראל שלא יעבור חלילה עוד טרגדיה כזאת - פיזית או רוחנית?

-סתם מחשבות של עצמי, לא חייבים להגיב, אבל אפשר-

התשובה היא כן.עץ הדעת

מוטיבציה

כן.

לזכור ולא לשכוח.

בהחלט המקום הזה מכניס למחשבות כאלההודעהאחרונה

זה כ"כ חשוב לשמור על זה, לתעד כמה שאפשר, ללמוד מזה כמה חשוב לשמור ולהעריך את מה שיש לנו ולהעביר את זה לדורות הבאים שיראו, שיעריכו ולא ישכחו מה הם עברו.

דיייי כברררר!!!!!

נועם ה

כמה עוד אפשר???? מתי זה יגמר??

זאת השאלה.
מי עוד סבל ככה????
זה יכול להיות אני ואתה והילדים וההורים שלך.
לא מבינה איך אנשים יכולים להכחיש ולהתעלם מזה.

חוה אלברשטיין
מילים: נתן יונתן
לחן: נחצ'ה היימן

החול יזכור את הגלים אבל לקצף אין זוכר
זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר
מזכרונם הוא לעולם לא ימחה.

הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם.

כמוהו גם על חוף ליבם רטט אז משהו חיוור
והם רשמו בתוך החול, כשהירח העובר
האיר פתאום פנים זרות ושחוק רפה.
הכל ישוב אל המצולות...

היו שם קונכיות ריקות שנהמו קינה של ים
ובית עלמין על הגבעות ושניים שחלפו דומם
בין החצב והקברים והשיקמה.

הכל ישוב אל המצולות...

יא-אללה עם הבית השלישי. דמעות...

-משה ר-

טופי תות

נועםdoniאחרונה

פשוט שיר ענק (בכל הכבוד הראוי להקשר)

למה רק השנה האני שמה לב לזה? (זו פריקה?)...פייגליניזית

אולי כי תמיד מסתגרים בבית. חזרתי עכשיו באוטובוס. תמיד גיחכתי על התקשורת ועל כל הטררם שהם עושים כשהם מוצאים איזה חרדי אחד ועלוב עושה מנגל ביום השואה בגן סאקר.

לא יודעת למה, אולי זה סתם חוק מרפי, אבל אנשים לבושי חליפות שחורות ונשים לבושות פאות שרצו ברחובות, עם העגלות ועם הילדים (השעה הייתה עשר בלילה!) צוהלים ושמחים, חוזרים מפיקניק. עברתי בקניון הקרוב, ושוב... בתחנות האוטובוס היו רק חרדים. בחורות עושות הליכה ובחורים עם תיקים ענקיים ושקיות של מנגל (וזה באמת. אין לי טעם לשקר...)

אז אולי יש שם משהו (במה שהתקשורת אומרת) ? ולמה זה עצוב לי נורא?

מופים? אתה בא לנחם אותי?*

*או שאתה גם במנגל בגן סאקר?

אז מה מייחד אותו בדיוק כיום אבל?טופי תות

הורדת הדגלים לחצי התורן?

מה אתם קודם-יעלי_א

דתיים אורתודוקסים או לאומיים?

כל תשובה מחייבת הסבר/ פירוט/ נימוק/ הדגמה

ו..ברור שהאידיאל הוא השילוב (אורות התחיה, י"ח), ובכ"ז- איפה אתם היום? מה מבחינתכם קודם ונכון לתק' זו?

אז לא הבנת...מאמע צאדיקה

תאשימו את יהושפט שאני מקפיצה מתהום הנשיה שירשור חפירות עתיק...

התשובה שלי נראה לשאלות שהעלית לעיל-

נראה לי שהייתי יותר נוטה בטבעיות להיות חברה של החרדית, מאשר של החילונית

למה?

כי יש מערכת תרבותית משותפת הרבה יותר רחבה- גם מבחינת ערכים, גם מבחינת הרגלי חיים והוואי חיים.

אבל כמובן זה תלוי גם באישיות הספציפית ובסיטואציה וכולי וכולי

וכמובן זה דבר שחשוב לי יותר שיהיה בשאלה, בחיפוש פנימי- מאשר בתשובה ברורה

מינימאוס הצליחה להיגמל?מופים

מילא בפסח, היא לא היתה נגישה למחשב

אבל גם עכשיו היא לא עובדת?

אולי היא מצאה עבודה אחרת? (הלואי)

היא דווקא הייתה כאן בפסח...אושר תמידי

>>מופים

http://n2.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t631045#7051760

נו ו..? זה לא סותר אתזה שהיא הייתה כאןאושר תמידיאחרונה

אולי האריכה את החופשה עד סוף בין הזמנים...?!התנערי מעפר

גמני חשבתי עליה..

או שאולי היא בחופשת לידה...+mp8

נכון! כנראה את צודקת!מופים

רק לי נראה שסרטי השואה מגמדים את מעשי הנאצים?-משה ר-

בהרבה מאד סרטים הנאצים ימ"ש נראים כמו סתם סוהרים שלכל היותר שמרו שיהודים שלא יברחו מהמחנות ולא מתארים באמת את הפשעים שלהם, לדעתי זה עוול לראות את זה

אני גם חושבת ככה.אושר תמידי

ויצא לנו לדון על זה הרבה בקורס על השואה.
המסקנה הייתה שעדיף שהדור של היום יראה את זה לפחות, מאשר שלא יראה כלום ולא ידע בכלל מה היה שם...

אני לא חושב שזה עדיף-משה ר-

עדיף לספר בע"פ בצורה שיבינו מה קרה באמת מאשר לראות סרט שמעוות את המציאות ומקטין את הזוועות..

מסכים בהחלט. צריך שזה יהיה תמיד באווירה שלטוביה2

לדעתי זה תלוי בסרטיםברוךש

אני מחלק את הסרטים לארבעה סוגים.

1. דוקומנטרי - ריאליסטי. סרטים שמשלבים צילומים היסטוריים ביחד עם עדויות של ניצולים. אלו הקשים ביותר לצפייה, ולכן לא מתאימים למרבית האנשים. אולי המפורסם שבהם זה הסרט "שואה" שארכו תשע שעות.

2. קלאסיים - סרטי "קולנוע" שממחישים בצורה חזקה את השואה. המפורסם שבהם "רשימת שינדלר" חדר למיינסטרים הבינלאומי והביא לכך שמאות מליוני אנשים גילו עניין בשואה. לסוג הזה אני מוסיף את "הפסנתרן" ואחרים.

3. פנטזיה - סרטי אקשן\הומור\פנטזיה על השואה. בסרטים אלו, השואה מגלמת תפקיד שולי וזוטר, פעמים עד כדי גיחוך. לדוגמא: "ממזרים חסרי כבוד", "התנגדות", "יעקב השקרן", ואולי גם "החיים יפים".

4. סרטים זרים. סרטים שלא עוסקים בשואה בצורה ישירה, ופעמים רבות מתמקדים במלחמה או בצד הגרמני. אולי המפורסם שבהם זה "הנפילה" (שכולם מכירים את הפרודיות שעשו ממנו ברשת של "היטלר מתעצבן על ..").

לסיכום, אני לא חושב שיש משהו שממחיש את השואה לאנושות יותר מרשימת שינדלר. שום פרויקט לא הצליח לחדור לכל כך הרבה אנשים. אומנם, מי שרוצה להעמיק, או ללמוד בצורה ממוקדת, יכול לפנות לדוקו. כמובן שזה בלי לדבר על מה שנמצא מחוץ לעולם הקולנועי.

אישית, יום אחד אקרא את "רחובות הנהר \ ספר האיליות והכוח" של אצ"ג.
שירים אלו שנכתבו ע"י אצ"ג מיד לאחר השואה 1945-1947 ופורסמו במוסף הספרות של "הארץ": "הספר היה היצירה השירית המקיפה הראשונה שהגיבה ישירות לחורבן יהדות אירופה, וככזה הוא נותר יחיד במינו עד היום בשירה העברית. רחובות הנהר הוא מחזור שירים עצום, והוא קינה על יהדות אירופה שנשמדה".
ומי הטיב לכתוב מאצ"ג.. על שירים אלו הוא גם זכה בפרס ביאליק.

סתם לידע כללי- "התנגדות" הוא סיפור אמיתי לגמריlewisaאחרונה

כמובן שהוא עובד ושינו כמה פרטים בשביל הדרמה, אבל בגדול

ארבעת האחים לבית ביילסקי היו ועוד איך מראשיה של קבוצת הפרטיזנים היהודים הגדולה ביותר שהתקיימה ביערות

בתום המלחמה הם מנו למעלה מ1200 יהודים וכללו לא רק לוחמים אלא גם נשים זקנים וטף.

האחים טוביה, זוס, עשהאל ואהרון ביילסקי היו הניצולים היחידים מתוך משפחה גדולה של איכרים יהודים

שחיו לבדם בין איכרים גויים וזה מה שנתן להם את העזות ללחום ולעשות מעשים כל כך נועזים

(הצלת אנשים חלשים למשך כ"כ הרבה זמן ביערות זו באיזשהו מקום עזות גדולה יותר מאשר להיות לוחמים בלבד)

עשהאל נהרג מאוחר יותר בהמשך הקרבות כשהצטרף לצבא הרוסי (אם אינני טועה), ביתו עשהאלה ויינשטיין שנולדה חודשים

אחר מותו גרה בישראל והיא סופרת ילדים בין השאר.

האחים שנותרו עלו לארץ כולם וכולם גם ירדו ממנה מאוחר יותר לארה"ב.

האח הצעיר ביותר אהרן, הוא היחיד שעוד חי, הוא שינה את שמו לאהרון בל.

בשורות טובות בקרוב!

להמחיש מה קרה באמת זה יותר מידי מזעזעמושיקו

מה רע בלהזדעזע?-משה ר-

מה שאנחנו קוראים בתשעה באב לא מזעזע?

לקרוא איך הפשיטו את העור ולהראות את זה בסרטמושיקו

זה 2 דברים שונים לגמרי

אנחנו מזדעזעים גם מלשמועיטבתה

וזה לא טוב לנפש לראות דברים מזעזעים.
מספיק מזעזע מה שהם מראים שם (שגם את זה אני לא רואה)
לא צריך להגזים.

אני מדבר על סיפורים לא על סרטים-משה ר-

מבחינת סרטים כן צריך להראות מה באמת קרה..

סרטים?יטבתה

שיראו הכל?
אתה אמיתי?

הבנת הנקרא-משה ר-

תקראי שוב את ההודעה הראשונה בשרשור ותביני.

אני הגבתי למה שכתבת למושיקויטבתה

במה רע בלהזדעזע לתגובה שהוא הביא:
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t633457#7075313

לפי מה שאת אומרת צריך לצנזר את-משה ר-

התיאורים שבקינות ואת מגילת איכה..

אימהות בישלו ילדיהם-מזעזע+++++

אם היה על זה סרטאבי אחד

אז זה אכן היה מזעזע.
לדעתי היא התכוונה לזה שמה שמתואר בסיפורים מספיק מזעזע ולא צריך להיסחף בסרטים.
כן?

כן, לזה התכוונתייטבתה

אני לא באה להילחם בעובדות או לטשטש את האמת.
אבל יש גבול למה שאדם מסוגל להכיל...

אז לא אמרתי שצריך לראות אנשים שחוטים-משה ר-

ודם ואנערף אבל מבחינת המציאות שלא ייפו אותה, שלא יראו את הגרמנים בצורה פחות אכזרית ממה שהם היו..

רוב הסרטים נועדו לזהמושיקו

עוד סיבה למה לא לראות אותם

אכן כךמושיקו

בלהוא שאל לגבי תשעה אב, מה שאומרים בקינות, הברתי את ההבדל בין מה שאומרים לבין מה שוראים.

(בלי קשר זה החלק שאני מריץ בקינות)

מבחינת יוצר הסרטהחלקיק האלוהי

אם רוצים ליצור עלילה ורצף של סיפור צריך להתמקד באנשים ששרדו,כך מי ששרד ראה את הזוועות אך חווה אותם בכל מיני אירועים על פני מספר שנים.
מבחינת צופה בסרט חייבים דמות או מספר דמויות לזדהות איתם אז העלילה הולכת למקומות אחרים.

נכוןדינה ל.

הסרט שהכי מגחיך את הנאצים לדעתי זה "המפתח של שרה". הפכו אותם שם לגמלונים ופתטים. יצורים לא ממש מזיקים למראה.

(מצד שני, השבוע ראיתי את "רשימת שינדלר", ואני לא חושבת שהוא מגמד את הטרור שלהם)

תלוי איזה סרטנפשי תערוג

אני רק אורחת פה...אלזה

גם כשאני פה, אני לא מגיבה, אבל הפעם הייתי חייבת. תדע לך שהבעיה הזאת ידועה ומוכרת. הסיבה לכך היא לא קושי להמחיז את הזוועה, כי הרי יש גם יש בימינו סרטים מזעזעים שמשחיתים את הנפש במראות שלהם. הסיבה לכך, היא כי הרבה מסרטי השואה שאנו רואים הם סרטים בהפקה גרמנית, או במאי גרמני וכד'. לגרמנים, מאז השואה יש נטיה לטעון שהם היו מסכנים בעצמם. שהיטלר די כפה עליהם את המצב הזה. הטיעון הזה די התקבל. אותנו לימדו באולפנא שקציני פלוגות הסער גררו בכוח את אזרחי גרמניה להצביע להיטלר, ואלו שטויות במיץ. הגרמנים בחרו להיות במודע ובאזכריות חלק מהמהלך האכזרי הזה, והם מתכחשים לזה עד היום, גם בסרטים שלהם שמגיעים אלינו למחשב ולטלויזיה. ראית את הסרט הנפילה? או את הנער בפיג'מת הפסים. אלו סרטים בלי מראות קשים כמעט בכלל, אבל אתה תהיה בהלם מכמה רגשי הזדהות והבנה עם העם הגרמני הם יוצרים. הנפילה מדבר על ימיו האחרונים של היטלר ואנשיו בבונקר. היטלר מוצג שם כמצביא מתוסכל שכשל, מגדה גבלס (שהשמועה מספרת שהיתה אהובתו של חיים ארלוזרוב לפני המלחמה) מרעילה שם בהרואיות יוצאת דופן את ששת ילדיה ואז מתאבדת עם בעלה, ואווה בראון מוצגת כרעיה נאמנה, עדינת נפש וכנועה שהולכת בשמחה אל מותה. אם זה לא מזעזע, אז מה כן?! יש עוד המון סרטים כאלו שגורמים לנו ממש לרחם על האזרחים האלו הגרמנים, הקטנים, שלא ידעו ולא שמעו ולא ראו, והכריחו אותם להיות קציני אס. אס ולא היתה להם ברירה. אחרי הסרט הנפילה, הבנתי שעדיף לוותר מראש, כי האנשים שעושים את הסרטים האלו לא באמת רואים את החורבן במלוא עוזו, ואת הזוועה. ואגב, פתאום נזכרתי. גם הסרט רשימת שינדלר, נחשב כסרט שמפאר את מציל היהודים הגדול, חסיד אומות העולם, ומציג את היהודים שזוכים לחסדיו כקטנים ועלובים, מעופשים ומרוטים. את הסרט הזה עשה במאי יהודי והוא זכה להרבה ביקורות נוקבות על דרך הצגת פני הדברים. עד כאן החפירה.

אבל זה כל כך תלוי.מירי ט.

לך תראה את הסרט "צייד הנאצים".

או "הפסנתרן".

לא מגמדים.

בכלל לא.

במיוחד צייד הנאצים. זוועה.

רק לא רשימת שינדלר.עץ הדעת

מכירים אתר לסידור נסיעות באוטובוסים?הכל ממנו

חוץ מ http://www.bus.co.il/ ?

או שאולי מישהו יודע על אוטובוסים לקרני בשעות הבוקר?

מאיפה לקרני?אושר תמידי

מודיעין והסביבההכל ממנו